אם אתם נשואים ומרגישים שחיקה בזוגיות, הנה משהו שיעודד אתכם: מחקר שנערך לאחרונה בארה"ב, ביקש לבדוק כיצד מגיב פיזית הלב של גברים בזמן התאהבות או התעוררות רגשית כלפי נשים. מהלך המחקר היה כזה בו החוקרות והחוקרים הראו לנבדקים תמונות של נשים שונות, ולאחר מכן ניטרו את טווח הדופק שלהם בזמן הצפייה. בשלב השני בחרו החוקרים והחוקרות תמונה אקראית של אחת הנשים, והשמיעו לגברים את קולות המוניטור שניטר את דופק הלב שלהם – בלי לגלות להם שמדובר בקולות שעובדו והוגברו במעבדה. הם למעשה ניסו לעשות עליהם מניפולציה ולגרום להם לחוש שהם התאהבו באישה שהוצגה בפניהם. וזה עבד.
כשנשאלו הגברים מה הם מרגישים כשהם מביטים בתמונה, התוצאה הייתה חד משמעית: כל הגברים הודו שהתאהבו באישה שראו בתמונה וייחסו אליה את העלייה בקצב פעילות הלב. במילים אחרות: הגברים תרגמו את העוררות הפיזיולוגית שלהם, היא דפיקות הלב המואצות - לאהבה, והוכיחו שהביטוי "הכל בראש" נכון גם כאן.
המחקר הזה הוא רק דוגמא לקשר בין הגוף והנפש בכל מה שקשור לאהבה וזוגיות, וכיום קשה למצוא מי שיערער על הקביעה שאהבה וזוגיות טובה הם שניים ממקורות האושר הגדולים של החיים. מחקרים רבים הוכיחו כי אנשים שמוצאים אושר וסיפוק בתוך מערכת היחסים שלהם הם לרוב בעלי הערכה עצמית גבוהה יותר, לא יהססו להגשים את עצמם ויחוו את החיים באופן נעלה וכנה. מנגד, חוסר יכולת ליצור קשר רומנטי משמעותי, מוביל לאי שביעות רצון כללית וירידה ברמות האושר. לעיתים אף קיימות תחושות של בדידות ואומללות.
ואיך הכל מתחבר לנו? אם נסתכל על זירת ההיכרויות המרכזית היום, היא רשת האינטרנט, נבין שהמצב שלנו לא כל כך טוב, בלשון המעטה. ומדוע? כיוון שזירות ההיכרויות באינטרנט הן דוגמה נהדרת לקשר הישיר שנוצר בין רגש למחשבה וכן לפערים שנוצרים בין דמיון למציאות. באינטרנט אנשים מתאהבים על בסיס מידע חלקי ותמונה לא עדכנית, אבל מנסים להשלים את המידע החסר על בסיס הפנטזיה שלהם. אחת הדוגמאות המעניינות היא תוצאות הפריצה שהתרחשה לאתר "אשלי מדיסון", המשדך בין בוגדים לבוגדות, ואשר חשפה עובדה מדהימה: הסתבר שהזהות האמתית של הנשים היפות וההרפתקניות באתר שייכת לגברים שקיבלו שכר תמורת יצירת האשליה.
גישת כרטיס האשראי
בסופו של דבר כולנו רוצים למצוא אהבה, אך הפער בין האשליה למציאות והרצון להשיג אהבה בדרך מהירה ופחות כואבת, הובילו לפתרון יצירתי במיוחד: סחר חליפין. לפי "גישת כרטיס האשראי" לאהבה יש ערך משלה. כל אחד מאיתנו מחזיק בכרטיס אשראי שמשקף את השווי החברתי שלנו בפרמטרים כמו הון, השכלה, מראה חיצוני ועוד. כך, אין זה מקרה שאנחנו מחפשים בת זוג שתתאים ל"כרטיס האשראי החברתי" שלנו. כן, מדובר באותו כרטיס אשראי שמפרנס היטב את אתרי השידוכים באינטרנט, שזיקקו לעצמם קהלי יעד מוגדרים למציאת אהבה ומדירים את כל מי שלא עונה לדרישות. גם הרשתות החברתיות אימצו אותו והמציאו קבוצות נישתיות שכל מטרתן לקצץ את תהליך הסינון הראשוני.
אבל, הדרך המקוצרת הזאת לעתים מפספסת את המטרה. האהבה, בהגדרה, נועדה למלא מספר צרכים שונים של האדם כמו אכפתיות, מגע, סקרנות וגם אינטימיות. המרכיב האחרון, שנחשב לעדין ורגיש מבין כולם, הוא גם זה שנמצא תחת האיום הגדול של העידן החדש: המולטי-טאסקינג.
ועכשיו, תענו בכנות. מי מאתנו לא שלף את הסמארטפון כדי לבדוק הודעה בזמן דייט, או ענה לשיחה מהעבודה במהלך התכרבלות זוגית או ארוחה במסעדה? כמעט כולנו. וכך נראית פגיעה קשה באינטימיות. במקרים קיצוניים (שכולנו חווינו, כמובן) הנוכחות שלנו באותו מרחב זוגי הייתה פיזית בלבד, ומבחינה מנטלית היינו בתוך ההודעות החדשות שקיבלנו.
ואם זה לא מספיק להרס הזוגיות, אלמנט נוסף הרסני הוא הרצון לייחצן את הזוגיות וגורם נזק גדול עוד יותר. המכורים ל"לייקים" לא יהססו לפרסם ברשת את התמונות הכי אינטימיות שלהם מחוף הים או הטיול בלונדון, ולחשוף את החברים והלא חברים, לדברים הכי אישיים. עד כאן זה סביר. אבל מיד כשמגיעות התגובות עולה הצורך להגיב חזרה כדי "למכור" את התמונה שהעלו.
להיות אתם
אז מה אני מנסה להגיד לכם? שתשמרו על האינטימיות שלכם. אינטימיות היא זן מוגן והמשמעות האמתית שלה היא פשוטה: להיות מי שאתם באמת ולהרגיש עם זה נוח. את תגיות העשירים-חכמים-חזקים כדאי להשאיר לאחרים. הסוד הגדול של האינטימיות מאפשר להשיל את כל המסכות ולחשוף את הרגשות והמחשבות מול בן או בת זוג שגם יודע להעריך את זה.
הפעילות של הסמארטפון יוצרת אצלנו במוח פעילות מוגברת של דופאמין, הוא האחראי להתמכרויות. בסופו של דבר אנחנו סוג של נרקומנים, כיוון שגם כשאנחנו יודעים שמשהו לא נכון, אנחנו עושים אותו. מחקרים עדכניים שנעשים היום מוכיחים שככל שילדים מתקשרים יותר בטלפונים הניידים, כך הם בודדים יותר. נוצר כאן סוג של רדידות. במציאות, האנרגיות שאנשים מקבלים היא לא ממיליון קשרים, אלא מתקשורת איכותית ומאוד ממוקדת. כשאנחנו לא עושים את זה, אנחנו כאילו מחוברים לעולם אבל לא מחוברים לאף אחד.
גם אם נדמה לכם שאתם לא מכורים, רוב הסיכויים שאתם כן. כל אחד תופס את עצמו באופן מקל ונראה לנו ש"לנו זה לא יקרה", אבל זה קורה. כששני הצדדים חושבים ככה, אז כל אחד מהם חי בעולם משלו וכל אחד מטיל את האחיות על הצד השני, ותהליך שינוי מתחיל רק כשאתה מקבל אחריות למה שאתה עושה. התגמולים שיש לענות לסמאטרפון ברגעים אינטימיים הוא ממש חזק ועוצמתי, אבל אני מציע לכם להפסיק. אנחנו במקום בו אנחנו מאוד נפגעים ממה שנראה לנו כמשפר את יעילותנו. אז בפעם הבאה שאתם מחפשים אהבה והזדמנות להיות מאושרים, פשוט כבו את הסמארטפון.
פרופ' יאיר עמיחי המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט (CIP) בבית ספר סמי עופר לתקשורת, הבינתחומי הרצליה