תופעות לוואי: עשן בניחוח ג'ל חוחובה.
סטטוסים של יאיר לפיד. כי כמה כבר אפשר לקרוא על מאמציו למען מעמד הביניים, זיכרונותיו האישיים המתובלים בטעויות עובדתיות והתעופה העצמית הבלתי פוסקת? אם עמוד הפייסבוק הזה היה יותר זחוח הוא כבר היה מרטיב את המסך.
תופעת לוואי: לא רציתם סטטוסים של יאיר לפיד? תקבלו ציוצים של הבן שלו.
תופעת לוואי: צחנת פרינט מת באוויר, תסגרו חלונות.
מותחנים שוודיים. בואו נודה – קראתם ספר מתח סקנדינבי אחד, קראתם את כולם. הרי חצי מהספר לא תצליחו להבדיל בין הדמויות בגלל השמות הבלתי אפשריים שלהם, תיאורי הקור והשלג - בעיצומו של השרב הישראלי - סתם יבאסו אתכם, ואחרי שלושה או ארבעה ספרים בסגנון, גם ככה אתם כבר יכולים לנחש מי הרוצח הסדרתי. אז די.
תופעת לוואי: במקום בו שורפים ספרים, ישרפו גם שיט של איקאה.
אנשי תקשורת בכירים שמטרידים מינית. אתם, כן אתם, שאחרים לעוגמת נפש של נשים כה רבות וחמור מכך! לסטטוסים של הדס שטייף. אם יש נגע שצריך לבער ולשרוף, זה את ההטרדות המיניות הסדרתיות, תנו לנשים לעבוד בשקט, ללא מסרוני זימה דוחים או ליטופים אגביים. הזמנים השתנו, מי שמטריד חוטף, או במקרה שלנו – נשרף.
תופעת לוואי: מהמדורה יעלו קולות פצפוץ של אגו פריך.
תופעת לוואי: שיפודי מרשמלו.
עוגות גבינה. מי שהחליט ששבועות הוא חג החלב (ולא, נגיד, חג הביכורים כמו שהוא היה לפני עידן התאגידים) שכח שיש קבוצה אחת שתניף את נס המרד, שלא תשתוק מול עוולות ושלא תלך כצאן לטבח – האלרגיים ללוקטוז. אנחנו כאן, אנחנו גאים ואנחנו בזים לעוגות הגבינה שלכם!
תופעת לוואי: כאבי בטן, גזים.
תופעות לוואי: האינסטגרם של ריהאנה + עירום מפורש.
