בסוף השבוע האחרון התארח יאיר לפיד באולפן שישי, וטען כי ש"ס היא מפלגה סחטנית שמשרתת רק פרע... (שיעול, שיעול) קבוצה מסוימת. אלא אם לפיד התכוון לפרעושים הטורדניים שמציקים לכלבים שלנו, די ברור שהוא התכוון לומר "פרענקים", מילת שהפכה לכינוי גנאי של אשכנזים את המזרחים בישראל, מעין ניגרז של המזרח התיכון. לא מילה שכדאי להשתמש בה בהופעה טלוויזיונית (או בכלל, באיזה שנה אתה חי?) בעיקר לא כשאתה מנסה לשכנע אנשים לבחור בך.
ולפיד לא לבד. בתחילת עונת הבחירות נפוצו קריאות חלושות שמחו על כך שאין כמעט מזרחים בראש הרשימות של המפלגות הגדולות. ואז באה מירי רגב, ובמחי כפיים הזכירה לנו שדווקא יש. השאלה שהועלתה בעקבות התנהגותה של חברת הכנסת רגב היא האם הביקורת נגדה היא לגיטימית, או שמא נטפלים אליה גם בשל מוצאה. הרי דני דנון, אופיר אקוניס ואביגדור ליברמן מביעים דעות קיצוניות משלה על בסיס יום יומי, אבל הם גברים לבנים וזה מספיק על מנת שהביקורת כלפיהם תהיה עניינית ולא תחרוג לגבולות המוצא, והתנהגותם לעולם לא תתואר כמו של "ערסים" או "פרחות", כפי שכינו את רגב. אנו נוטים לשכוח כי אלו מילות גנאי נפוצות בחברה שמגיעות מתוך השפה הערבית ובאות לתאר רק סוג אחד של התנהגות לא נאותה – של מזרחים.
ככל שהתקרבנו למועד הבחירות, נשכחה סערת מירי רגב אבל החלה אחת חדשה: מרצ שונאים את הפרויקט של רביבו ואת כל מי שמאזין להם. באחד מתשדירי הבחירות של מרת דפנה לוסטיג קראה לאזרחים ללכת ולהצביע, מאחר וזאת אולי הפעם האחרונה שנשחק כאן בדמוקרטיה. במהלך הסרטון מתארת לוסטיג מספר חוקים קיקיוניים שביבי יעביר ביום שאחרי הבחירות כאשר הבעייתי בהם הוא חוק מס' 2: מעריצי הפרויקט של רביבו יקבלו זכות הצבעה כפולה. מסתבר שההערה הקטנה הזו הספיקה כדי להבעיר את הרשת בקריאות לגזענות ואליטיזם.
אני לא חושבת שמרצ התכוונו לפגוע במישהו, מפלגה שהעומדים בראשה הם אישה, הומו וגבר נכה ממש לא נראית לי כמו מפלגה שתפלה קבוצות מיעוט, אבל הם כן נתפסים, בעיקר בגלל ההתנערות שלהם מכל סממן יהודי טקסי, כמפלגה אליטיסטית שתתקשו למצוא בה מתמודדים ממוצא מזרחי. אך מכאן ועד לפגוע באוכלוסייה המזרחית ולזלזל בהם המרחק הוא גדול.
לא חסרות עוולות להתעצבן עליהן במערכת הבחירות הזאת, אבל איכשהו, שוב, כולם נתפסים לנושא העדתי, שחוזר וצף כפצע פתוח. יכול להיות השד העדתי היה כל כך נוכח בבחירות האלו פשוט בגלל שהוא גם כל כך נוכח בחיים שלנו, בטלוויזיה שלנו ובשפה שבה אנחנו משתמשים, פשוט צריך תקופת בחירות כדי להזכיר לנו לשים אליו לב. כנראה שגורלו של העם היהודי הוא קודם כל לא לקבל את עצמו ואז להתבאס על כך ששאר העולם לא מקבל אותנו. טוב, אולי זה כי אנחנו פרימי...