הסרט עובד, זה הדבר הראשון שצריך להגיד על הרימייק ההוליוודי של "אל תוציא מילה" ("Speak No Evil"), מותחן האימה הדני באותו שם מ-2022. צפיתי השבוע בגרסה האמריקאית באולם מלא לגמרי, והתגובות בקהל היו מהסוג שמעיד על מעורבות גבוהה - בהחלט נוצה בכובע של הבמאי ג'יימס ווטקינס ("אגם גן עדן", "האישה בשחור"). סרטי אימה שאינם מחורבנים הם יצורים נדירים, כך שלדרוש יותר מזה גובל בחזירות, ועדיין: דווקא בגלל שהסרט עובד, קשה להשתחרר מתחושת הפספוס מכך שהוא לא ממש טוב. לא בפני עצמו, ובטח לא בהשוואה למקור הדני - זווית מעט בעייתית בפני עצמה שאידרש אליה בהמשך.
מכירים סרטי פלישה ביתית, כמו "משחקי שעשוע" או "החדר" או לצורך העניין "שכחו אותי בבית"? אז "אל תוציא מילה" הוא בדיוק כזה, רק להפך: במקום משהו מלחיץ שפולש לביתם של הגיבורים, כאן הגיבורים הם הזרים בביתו של המשהו המלחיץ. בן (סקוט מק'ניירי) ולואיס (מקנזי דייויס) הם בני זוג בורגנים שמכירים בחופשה באיטליה זוג מאוד לא בורגני - פאדי (ג'יימס מקאבוי) הכריזמטי וקיארה (אשלין פרנסיוסי) האניגמטית. לשני הזוגות יש ילדים קטנים, וכשפאדי וקיארה מזמינים את בן ולואיס לוויקנד בחווה שלהם, זה נראה כמו שידוך מתבקש.
בשליש הראשון שלו מקפיד "אל תוציא מילה" למצות כל רגע אפשר של אי נעימות. זו נובעת הן מהפערים התרבותיים והאישיותיים בין בני הזוג, והן מאופיים של הילדים: בתם של בן ולואיס היא פקעת חרדות, בנם של פאדי וקיארה אינו מתקשר מילולית ועונה באופן כללי על מלוא המפרט של הילד-המלחיץ-מסרט-האימה. בכל מקרה, מהר מאוד מתברר שהולכת להיות כאן בעיה גדולה בהרבה מ"לא הייתם צריכים" ו"זה ממש בסדר גמור", והאמת היא שזאת המכשלה הראשונה של הסרט: במקום לפתח את הדמויות או להסב לנו את ההנאה שבמשחק הניחוש, ווטקינס לוחץ חזק מדי - ובעיקר לאורך זמן רב מדי - על דוושת ה"וואי וואי מה שהולך לקרות". בוודאי בהינתן שאם ראיתם פעם מותחן אימה, אתם יודעים בדיוק מה הולך לקרות.
אם השליש הראשון מעמיד סיטואציה מסקרנת והשני רוכב עליה חזק מדי, הרי שהשלישי - והחלש ביותר בפער - הופך את "אל תוציא מילה" למותחן אימה גנרי בכל המובנים האפשריים. הבהלות, הגעלות, כל זה. וכאן אחזור לזווית הנטושה מהפסקה הראשונה, מפני שכאן טמון גם ההבדל בין המקור לרימייק.
אמרתי שזה בעייתי, והתכוונתי לכך שרימייקים הוליוודיים לסרטים "זרים" אמורים לעמוד בפני עצמם. כלומר, בניגוד למצבים שבהם הוליווד ממחזרת את עצמה, קהל היעד אינו מי שצפו בגרסה המקורית אלא מי שלא טרחו. יותר מזה: לבחון יצירה מול יצירה קודמת זה ממילא לעשות לה עוול. ובמקרה הזה הזדמן לי להימנע מכך, כי התאפשר לי לצפות במקור הדני רק אחרי החידוש ההוליוודי - ולגלות שני סרטים שמתחילים כמעט אותו דבר, מתפתחים רק מעט אחרת, ובישורת האחרונה מתפצלים לשתי דרכים שונות לגמרי שמובילות לשני יעדים שונים לגמרי. לא איכנס לפרטים מתוך התחשבות במי שכבר צפו במקור ומעוניינים לראות את הרימייק, אבל כן אזרוק להם טיפ: חבל לכם על הזמן ועל הכסף.
תראו, "אל תוציא מילה" האמריקאי הוא סרט בסדר. מקאבוי מגזים לגמרי עם המניירות, המשחק והליהוק אינם מלהיבים באופן כללי וכבר אמרתי מה דעתי על השליש האחרון, אבל זה מסוג הדברים שאם תיתקלו בהם במקרה בנטפליקס, תרגישו שעליתם על מציאה. "אל תוציא מילה" הדני, לעומת זאת, הוא סרט שמחויב לחלוטין למושג האימה - ובעוד שהחידוש הולך ודועך אל הגנרי, המקור הולך ומשתדרג אל הבלתי נשכח. נחזור, אם כך, על הוראות ההפעלה: לצפות בגרסה ההוליוודית אם לא צפיתם במקורית. לוותר עליה ולשמוח על הכסף שחסכתם אם אתם עדיין זוכרים את אפקט ה"וואט" שבסוף המהדורה הדנית.