כשסרט מצליח להפתיע בפניות, זה תמיד דבר טוב. והדבר הראשון שצריך להיאמר לזכות "רבל רידג'" ("Rebel Ridge"), המותחן מאת ג'רמי סולנייה שעלה בסוף השבוע בנטפליקס, הוא שקשה לנחש לאן הוא הולך. ב-20 הדקות הראשונות נדמה שנקבל סיפור קלאסי של אדם שנתקל באי-צדק של המערכת, קפקא עושה את לואיזיאנה; בשלב מתקדם יותר זה נראה כמו יצירה על משבר בני ערובה, רק עם שוטרים מושחתים בתפקיד שבדרך כלל ממלאים אזרחים חפים מפשע. בסופו של דבר אלו רק נקודות בדרכו של "רבל רידג'", והדבר המשונה והמאכזב הוא שבסופו של דבר, היעד מעניין הרבה פחות מהדרך. ראוי לצפייה, אבל גם מתסכל.

ארון פייר ("מחתרת המסילה") הוא טרי ריצ'מונד, חייל מארינס לשעבר שמגיע על אופניים לעיירה שכוחת אל כדי לשחרר בערבות את בן הדוד שלו. כבר בסצנת הפתיחה הוא פוגש שני שוטרים לבנים שמתנהגים כמצופה מול אדם שחור שנושא סטיפה של 30 אלף דולר, ועכשיו אין לריצ'מונד כסף וגם לא זמן, כי בן הדוד אוטוטו מועבר לכלא. אז המשימה היא להשיג בחזרה את הכסף שהוחרם על ידי שני הרדנקים עם התגים, אבל אז מתברר שהכל נעשה ברוח המפקד, תפקיד שמגלם דון ג'ונסון כאילו הוא עדיין תחת הוראות הבימוי של קוונטין טרנטינו ב"ג'אנגו ללא מעצורים".

בסצנה הכי טובה בסרט, המפקד ואנשיו מגלים מה בדיוק עשה ריצ'מונד במארינס. מכאן ועד לכותרות הסיום תתנהל בין הצדדים מלחמה שתזכיר לצופים ותיקים את "משחק הדמים", אבל "רבל רידג'" הוא לא רק סיפורו של חייל - אלא גם של האישה שמסייעת לו, סאמר מקברייד (אנה-סופיה רוב, "צ'ארלי בממלכת השוקולד"). בהתחלה נדמה שהתפקיד שלה משני מאוד, אבל אז מתברר שהיא נתונה במאבק חזקה על בתה היחידה, ושהיא גם האדם ההגון היחיד במערכת אכיפת החוק של העיירה.

סאמר יודעת מספיק כדי להפליל בשחיתות את כל העולם ואשתו, והמפגש עם ריצ'מונד הופך את חלקה בעלילה לסוג של "ארין ברוקוביץ'", מה שהופך את הסרט כולו ל"משחק הדמים פוגש את ארין ברוקוביץ'", מה שמאוד מוזר. כלומר, לפרקים זה עובד מצוין, אבל הכניסה המאוחרת של סאמר לתוך הסיפור מכניסה את הסרט למוד אקספוזיציה כשהעלילה המרכזית כבר בעיצומה, והחיבור של הגבר השחור והאישה המוחלשת שנלחמים ביחד במערכת האטומה גורם לעניין כולו להיות קצת שיעור חברה. 

ג'רמי סולנייה צץ משומקום בשנת 2013 עם "נקמה כחולה" (במקור "Blue Ruin"), אחד ממותחני הנקמה המיוחדים שנעשו אי פעם; כעבור שנתיים הוא חזר עם "חדר מנוחה", סרט על מפגש הרה גורל בין מוזיקאים ונאו-נאצים שהיה טוב, אבל קצת פחות טוב. אחר כך בא "Hold the Dark", סרט אדם-נגד-הטבע שלא הותיר שום רושם מיוחד, ואחרי שש שנים בלי סרט חדש מגיע סולנייה לנטפליקס עם "רבל רידג'" - שלמען האמת מזכיר במבנה שלו את מהלך הקריירה של האיש שכתב וביים אותו. מתחיל מצוין, ממשיך מעניין, מתחיל לדשדש ובסופו של דבר גורם לך לתהות מה השתבש.

אמרתי ראוי לצפייה, ואני בהחלט לא חוזר בי: פייר נותן הופעה מוצלחת, סולנייה מעולם לא איבד את היכולת שלו לייצר מתח, והתסריט כאמור מספק רצף של הפתעות (אוקיי, אז אולי קצת יותר מדי הפתעות). יש דרכים הרבה יותר גרועות להעביר 131 דקות, על אחת כמה וכמה בנטפליקס. אבל בכנות, ההמלצה הגורפת ביותר שלי לאחר הצפייה בסרטו החדש של ג'רמי סולנייה היא לצפות ב"נקמה כחולה".