"תלמה", סרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע ירושלים, מופץ החל מהשבוע בהקרנות מסחריות. על פניו אין סיבה מיוחדת לצפות בו על המסך הגדול - זאת דרמה קומית שבמרכזה אישה בת 93, לא בדיוק ספקטקל - אבל אם תצאו בשבילו מהבית, אני מהמר בזהירות שתחזרו אליו עם חיוך. כובש, זה מה שהוא.

ג'וּן סקוויב ("נברסקה") היא תלמה פוסט, אלמנה בסתיו חייה שמנסה להישאר מעודכנת ודיגיטלית, אבל נופלת קורבן להונאה טלפונית של אדם שמתחזה לנכד שלה ומספר לה סיפור על מעצר וכסף מזומן שצריך להעביר לעורך דין. זה נשמע לפחות חצי הגיוני, כי הנכד (פרד השינגר) הוא מין טיפוס אבוד כזה שמתנחל אצלה מעת לעת, אבל תלמה לא סולחת לעצמה על הנפילה בפח. והיא בעיקר לא סולחת למי שעקץ אותה, מה שמשכנע אותה - בהשראה ספציפית של סרטי "משימה בלתי אפשרית" - לצאת לדרך ולהשיב לעצמה את כספה.

ראינו בעבר סרטים של הרפתקאות אחרונות של קשישים, והתוצאות נעו בין המופת של "סיפור פשוט" לתחושה המעט מעושה ומעט מאוסה של "פורשים בסטייל" ו"ספייס קאובויס". תלמה שייך מבחינה ז'אנרית למחלקה של השניים האחרונים - גם הוא קומדיית אקשן - אבל יש בו רגישות לא אופיינית לסוגתו, וזה נכון לא רק לאלמנטים הדרמטיים שבו אלא גם להומור שלו. זה סרט מצחיק על זיקנה ועל גבולות המסוגלות, והוא משיג את הצחוקים שלו בלי להיקלע לאלף המלכודות שהנושאים האלה מזמנים ליוצרים שנכנסים לתוכם, בוודאי באווירה קומית. אפילו כשמגיעה סצנה של מרדף קלנועיות, שבקלות הייתה עלולה להידרדר לסוג הקומדיה שמצחיקה רק צרפתים, "תלמה" מצליח להישאר נאמן לעצמו ולגיבורה שלו.

הבמאי ג'וש מרגולין, שביסס את הסיפור על חוויה שעברה סבתו, מצליח למצוא שביל זהב מושלם בין מסעה של תלמה למיטב הקלישאות של סרטי האקשן. זה אולי נשמע מוזר, אבל זה פשוט עובד. מרגולין גם מפרגן הופעה מקסימה לריצ'רד ראונדטרי, כוכב "שאפט" המיתולוגי, כקשיש שמצטרף לתלמה כמעט בעל כורחו; ראונדטרי נפטר זמן קצר לאחר הצילומים, וקשה לחשוב על תפקיד פרידה ראוי יותר. באופן אישי אני חייב לציין אספקט נוסף של "תלמה" שפשוט גמר אותי מצחוק: הטיפול בדמות של הנכד, דניאל, שבניגוד גמור לסבתא שלו פשוט לא יודע לעשות כלום. בשלב מסוים זה מתבטא במונולוג אדיר שלו על חוסר היכולת של עצמו לתפקד בעולם האמיתי, שאני לא יודע אם נכתב במטרה לשמש קול לדור ה-Z כולו, אבל וואו כמה שהוא משמש. לכו, לכו לראות את המשימה הבלתי אפשרית של תלמה פוסט. כמה הזדמנויות כבר יש בימינו לחזור הביתה עם חיוך.