הרבה אנשים חוסים בצלם של אחים או אחיות מפורסמים, אבל רק אחד הוא אחיו הפחות מוכר, הפחות מצליח, הפחות מוכשר, הפחות יפה והיותר מעצבן של בן אפלק. מהבחינה הזאת - ורק מהבחינה הזאת - קייסי אפלק תמיד עניין אותי. עם הקול הסדוק וההבעה המתחכמת, הסרט האחד שזיכה אותו באוסקר וגרם לאשליה שיש לו את זה ("מנצ'סטר ליד הים") וכל הסרטים האחרים שהוכיחו שבעצם אין, איך זה להיות "כמו בן אפלק רק פחות" בכל מה שחשוב, ו"כמו בן אפלק רק יותר" בדבר האחד שבן אפלק כל כך מצטיין בו? כנראה שלעולם לא אדע, אבל הנה מגיע "המדרבנים" ("The Instigators") - סרט שאפלק האח שותף לכתיבתו ומככב בו לצד מאט דיימון - ומספק שלא מדעת לפחות תשובה חלקית לשאלה איך זה להיות קייסי אפלק.
בסרט החדש של אפל TV פלוס דיימון מגלם את רורי, מכונאי לשעבר במארינס שזמנים קשים מביאים אותו למצוקה כלכלית ולמחשבות אובדניות - ואז להחלטה להשתתף בשוד. אפלק הוא קובי, אסיר משוחרר שמצטרף גם הוא למיזם בלי הרבה חשק. הג'וב המדובר כרוך בפשיטה על מסיבה של ראש העיר המושחת של בוסטון (רון פרלמן), אלא שכמנהגם של מעשי סוד בסרטים, העסק מסתבך - ובין פיתולי העלילה הופך את דונה (הונג צ'או), הפסיכיאטרית של רורי, לסוג של שותפה (לא בדיוק לפשע, אבל להרפתקה).
דיימון ואפלק עבדו בעבר ביחד בסרטי "אושן", ונדמה לי ש"המדרבנים" הוא ניסיון ליצור סרט שוד שמרפרר אליהם רק כדי להגיד לנו "זוכרים? אז תשכחו מזה", ולהביא לנו משהו אחר - פחות נוצץ, פחות פנטזיה, יותר צווארון כחול. יותר בוסטון (אתר ההתרחשות ואזור המחיה הטבעי של דיימון ואפלק, שניהם ילידי מסצ'וסטס), פחות וגאס. בכלל, "המדרבנים" הוא לא רק סרט שוד אלא גם הרבה דברים אחרים, שהמכנה המשותף שלהם הוא שהם לא עובדים.
אני לא יודע איך זה קרה לבמאי מוכשר כמו דאג לימן, שהפילמוגרפיה שלו כוללת היילייטס כמו הסרט הראשון בסדרת ג'ייסון בורן, "מר וגברת סמית'", "קצה המחר" וממש לאחרונה הרימייק המטופש-אך-הכיפי של "שומר הברים". "המדרבנים" מתחיל נחמד, אפילו מסקרן, אבל מהר מאוד מאבד גובה כשמתברר שהוא לא מחויב לאף אחד מהאספקטים של עצמו. הוא לא באמת סרט שוד, לא ממש סאטירה פוליטית, לא לגמרי סרט המסע/אחווה גברית שמתפתח בשליש האמצעי שלו, לא ממש קומדיה, לא לגמרי אקשן. וזה אפילו לא עניין של "תפסת מרובה"; הבעיה היא ש"המדרבנים" לא תופס כלום.
תראו, זה לא סרט רע במיוחד. ואם כבר מדברים, אז אני מודה שקצת הגזמתי לצרכים קומיים עם ההשמצות על האפלק הפחות נודע. הרי יש לו כישרון מסוים ונוכחות מסוימת כשחקן, וגם לתסריט של "המדרבנים" יש את הרגעים החמודים שלו. אבל התוצאה הסופית היא מין סרט לראות בטיסה, להירדם באמצע ולא להתבאס שלא תגלה איך הוא נגמר. למל"מ. מצד שני, מה שמתסכל לכל אורך 101 הדקות הוא התחושה שלא היה צריך עוד הרבה כדי שזה יהיה סרט ממש חמוד, אבל כל הזמן חסר גרוש ללירה. אז "המדרבנים" רק כמעט חמוד, רק כמעט סקסי, רק כמעט מגניב ורק כמעט שנון, ובגלל כל הנ"ל הוא גם נורא מעצבן. כמו השחקן הזה, איך קוראים, אח של בן אפלק.
