זוכרים שאמרתי לכם שהחלטתי ליהנות יותר? מאז יום ההולדת האחרון שלי אני מנסה לעמוד בהבטחה שלי לעצמי: עברתי את מחצית החיים אז קדימה, בואו נהנה.

חברתי הטובה פולה ואני ארזנו מזוודה קטנה והמראנו למילאנו, בירת האופנה העולמית, לוויקנד ארוך לבנות בלבד. מה אני אגיד לכם, כיף לטוס עם חברה דוברת איטלקית, הנחיתה הופכת להיות קלה יותר בכל המישורים ואין צורך לשבור את השיניים כמו תיירת.

אז אחרי שעמדנו בתור לבדיקת קורונה בארץ וקיבלנו תשובה שלילית ברוך השם, הגענו לנתב"ג, עברנו את מסלול הביטחון וכבר בירידה המוכרת לדיוטי פרי התחלנו לחייך כי הרגשנו את החופשה נפתחת בענק. קצת שופינג, מלא מתוקים מיוחדים לילדים, קפה עם חלב שקדים (שערורייה המחירים של הקפה והכריך בריאות!) קפיצה קטנה לדוכן של פולה בדיוטי פרי והופה התיישבנו במטוס עם מסיכות על הפנים עד הנחיתה במילאנו הקפואה עם 3 מעלות בלילה.

על איטליה עברה תקופה נוראית בקורונה, אלפים מתו מהנגיף ובאופן כללי במשך שנה וחצי המקום הכי שוקק באירופה היה עצוב ואפור. היום, ברחוב עדיין לא הסתגלו למצב הבריא, החשש מסגר נוסף והפחד שהקורונה תתקוף שוב ניכר מאוד. זה מתבטא בהקפדה על הצגת תעודת חיסון, עטיית מסיכות וגם כפפות בהרבה מקומות. מצד שני, רואים את הרצון לחזור שוב להראות כמו חלון ראווה של Prada.

האיטלקים מלאים בסטייל!!! כמה יופי בכל חנות, בכל פינה, השקעה מטורפת בחנויות השופינג, העין מתעלפת לפני הכיס, המסעדות נקיות והמלצרים - לא צעירים אבל מרוצים - סופר אדיבים ונעימים לתייר. השפה האיטלקית לא קשה בכלל, פולה הודיעה לי חגיגית שחודש מלא במילאנו ואני מאמצת את השפה ונותנת פייט ליונית לוי הפרינצ'יפסה שלנו.

הלילות במילאנו היו באווירה נוסטלגית עם מסעדות בעיצוב שלא ראיתי מעולם והגשה שרק האיטלקים מסוגלים לחשוב עליה. האוכל נדיר! המאפיות קורצות! הגלידות מטורפות! השוקולדים הרסו אותייייי, אבל נזהרתי מאוד לא להשתולל בקלוריות גם בטיול. לא טעמתי פיצה!!! כן כן, הדיאטה הפכה לאורח חיים אבל נהניתי גם בלי פיצות ופסטות. פולה זרמה איתי בארוחות מסודרות ונשנוש מקומי אחד בלבד: ערמונים חמים על האש, כי אי אפשר לעמוד בריח הממכר ברחובות הקרים.

האיטלקים עם שמח וזה תענוג ללמוד איך אפשר קצת גם אחרת. וקחו טיפ הכי חשוב: טוסו רק עם מי שעושה לכם כיף. פולה ואני צחקנו מהרגע שהתעוררנו ועד שנרדמנו. אין מניירות, אין ויכוחים, אין אחת רוצה לפה והשנייה לשם, הכל בזרימה חמסה חמסה חמסה!

בחזרה לארץ הרגשתי כמה אני מתגעגעת למשפחה הקטנה שלי ואיזה כיף לחזור הביתה! מזל שהתחסנתי, הרגשתי מוגנת כל הטיול ואפילו לא הייתי צריכה בידוד אחרי הנחיתה. אגב, ההתנהלות בנתב"ג הייתה נדירה. העובדים בשדה התעופה שלנו היו מהירים, יעילים, מתקתקים, אווירה של עבודה רצינית והתורים מתקצרים במהרה כי יש כוח אדם גדול ואיכותי.

כיף לחזור הביתה אחרי וויקנד עם חברה שהיא ממש אחותי!!! החיים עפים, אני מסתכלת בתמונות ומרגישה שצריך ליהנות יום יום שעה שעה. אז יאללה, כל יום הוא סיבה למסיבה. חזרנו בשלום ואפילו בני הזוג אוקנין שוחררו מהכלא הטורקי וחזרו למשפחתם. 

אופירה,

אמא של אמילי, אריאל ואייל