הילדים שלי רואים וצורכים חדשות כמעט כמוני, הבית דומם בזמן שיונית לוי פותחת את המהדורה המרכזית בקולה המרשים והסמכותי. ואני שואלת את עצמי מה אני אמורה לענות לילדים ששואלים "אמא, מה קרה לילדה באילת? מה זה אונס?".
בשבוע האחרון סיפור האונס המזעזע באילת חנק אותי, אותנו ואת המדינה כולה. לכי תסבירי לילדים קטנים שהגיעו מפלצות לנערה בת 16 ואנסו אותה זה אחר זה ברוע לב וטירוף דוחה. אני מזועזעת ורועד לי הגוף כשאני כותבת את הטור הקשה הזה.
אני בחרדות מהעתיד פה, אני מודה. אני בטוחה שכל אמא ואבא בישראל מרגישים בדיוק כמוני. איך אפשר לגדל ילדה, לדאוג לה מבטן ולידה, גנים, כיתה א', בית ספר יסודי, לקבל יחד מאה החלטות בחודש, לתת לה מפתחות לחיים ולהגיד לה "חופש גדול, סעי עם החברות ליהנות באילת". ואז היא מצלצלת באמצע הלילה ובוכה לאבא שלה שהיא נאנסה ואפילו לא יודעת כמה אנסו אותה.
תגידו זה נורמלי? זה אנושי? זה נכתב אי פעם בסרטי האימה הקשים ביותר? זה סיוט שאין לו אח ורע. זאת ילדה שבלילה אחד 30 גברים רצחו את גופה ואת נשמתה והיא לעולם לא תתאושש. לעולם. ברגע אחד של טירוף גברי דוחה ומחליא, חבורת חיות, פראי אדם, עבריינים שמקומם בכלא לנצח, הרשו לעצמם לעשות מה שהם רוצים בילדה אחת אומללה.
אני לא יודעת מי חינך אותם, מי לימד אותם שמותר לעשות מה שבא להם, שאי אפשר לעצור את הסיפוק הדוחה שלהם. כשבחורה אומרת "לא" זה לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.
אני מצפה שכל האשמים ירקבו בכלא עד יומם האחרון ולא יראו רגע אחד של שמש מלטפת בחייהם. אני מקווה שהמקרה הנורא הזה הוא האחרון שנשמע עליו. אני מקווה שכל הורה והורה ייקח את הילדים שלו לשיחה קשה ויבהיר לו מה מותר ומהם קווים אדומים שאסור לעולם לחצות.
אמן שכל ילדה בישראל תרגיש מוגנת ובטוחה ולא תפחד לרגע אחד בחייה. ויואב גלנט, תתעורר, תקנה לילדים כלים לחיים במקום שיעורים מיותרים בבתי ספר.
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל.