חגים הם רגעים שאתה לוקח איתך לכל החיים. לעולם לא אשכח את שולחן החג בבית הוריי ז"ל, אלי וסוז האגדיים, תמונות של אושר וריח בישולים שיישארו איתי לנצח. השולחן הארוך והמעוצב, האוכל המוקפד, ספרי תפילה וכולנו מתכוננים שאבא יחזור מבית הכנסת כדי שנוכל לטרוף כבר את הבישולים של אמא שלי האלופה.
מחג לחג אני מבינה איך השנים רצות להן, כמה צריך ליהנות מכל יום שעובר ולאסוף זיכרונות כי בסוף זה מה שנשאר… הילדים שלי יודעים שחגים זה קודש הקודשים אצלי וכולנו תמיד תמיד ביחד.
כשהתכוננתי לטור האישי שלי, שאלתי את עצמי מה אני באמת רוצה להשיג בשנה החדשה. והאמת? התשובה היא מלא מלא זמן איכות עם אמלי אריאלי ואיילי. הם משוש חיי, בשבילם אני חיה, ואני מבקשת להיות בריאה וחזקה כדי להיות שם בשבילם בכל רגע אפשרי.
כן, זו הבקשה שלי לשנה החדשה: להיות עם הילדים שלי כמה שיותר, אמן. מתי בפעם האחרונה אני, את או אתה התכופפנו לילד שלנו והבטנו לו בתוך העיניים, אף לאף, בלי שמשהו יסיח את דעתנו, והקשבנו ושמענו כל מילה שלו?? מתי? תודו שמזמן לא.
בא לי שנה כיפית, רגועה, שקטה ושמחה, עם מלא זיכרונות טובים ובלי מלחמות. אירוני שאני מאחלת לעצמי ללא מלחמות, הרי נולדתי במלחמת יום הכיפורים (תיכף יום הולדת) ומאז ועד כתיבת שורות אלה, אני הלוחמת הבינלאומית על הכל.
כלום לא הגיע לי בקלות אבל אני מודה לאלוהים על הכל, גם על הרע ולא רק על הטוב. לומדת לקבל את השמש והירח בכל פעם שאני זוכה להביט בהם.
שנה הכי טובה,
ניפגש בכיפור…
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל