אחרי הרבה זמן של שתיקה רועמת, שרה נתניהו החליטה השבוע להעניק ראיון לעופר חדד. האמת? לא נפלתי מהרגליים מרמת התשובות שלה, זאת שרה נתניהו. רואה רק את עצמה, את משפחתה ואת טובתה.

במהלך כל הראיון היא רק התלוננה וביקשה וציפתה, ואז הגיעה לשיא: תמר זנדברג, תעזרי לי! תגידי שרה, את אמיתית? איפה היית כשהבן שלך תקף פה את מי שבא לו וברמה הכי נמוכה? איפה היית כשאורנה בנאי קיבלה איומים על חייה רק כי היא חושבת שמאל ולא ימין? איפה היית כשעיתונאים הסתובבו עם אבטחה אישית כי העזו להביע את דעתם המקצועית? איפה היית כשהמפגינים חטפו צינור של מים ממכתזית וכמעט נשברה להם המפרקת? איפה את, כאשת ראש הממשלה, כשהמדינה שלנו נשרפת ולאנשים אין אוכל?! איפה את???

אני מגנה כל אלימות כלפייך, כלפי ילדייך, כלפי בעלך. אסור שזה יקרה לכם ואסור שזה יקרה לאף אחד. רק תסבירי לי בבקשה איך הגעת למסקנה שאת אישה מוכה? הילדים שלך מוכים? ביקרת פעם במעון לנשים מוכות? את יודעת מה עובר על בית כשהילדים חוטפים שם מכות מההורים שלהם? איך את מעזה בכלל להשתמש במילים כל כך עצובות וקשות מנשוא כאילו זו עוד מילה במילון אבן שושן שכנראה מתהפך בקברו מאז הראיון שלך.

נחזור לבקשה שלך מתמר זנדברג. מתמר את מבקשת שתגן עלייך? תמררררררררר?? תמרררררררר?? את שומעת מה את אומרת?! תמר זנדברג ממרצ שהחברים מהמפלגה של בעלך קראו לה בוגדת ושונאת ישראל?! ולקרוא גם למירב מיכאלי לעזרה? זה כבר שיא השיאים והלם גם יחד!

עכשיו אני אנשום רגע ואחבק אותך כי את זקוקה לחיבוק. חיבוק חם ואוהב. את אמא שמגינה על הילדים שלה. את אוהבת את הבנים שלך כמו שכל האמהות אוהבות את הילדים שלהם וזה טבעי וזה אמיתי וככה צריכה להתנהג אמא. תני להם כל מה שהם צריכים, אבל אל תשכחי לרגע שלצד החיבוק, צריכים להגיע גם גבולות! אחרת הילדים מתפזרים ולא יודעים מה מותר ומה אסור.

אני ברשותך רוצה לומר לכל המפגינים - תפגינו, תביעו את כאבכם, וחשוב לא פחות - תילחמו גם באלימות המזעזעת ובהטרדות שמתרחשות בקרב חלק מהמפגינים. תנסו לעצור ומהר, כי זה הורס את כל מה שאתם מנסים להביע. תחשבו מה היה קורה אם זה היה מתחת לבית שלכם מול אמא שלכם. כואב, נכון? אז חלאס. גם להפגין צריך לדעת איך.

שרה, אני לא למדתי פסיכולוגיה כמוך, אבל יש לי משהו שלא לומדים בתואר ראשון ולא בתואר שני, אני נמרה מהשטח ואני רואה שאת מנסה לשרוד בבלפור בשארית כוחותייך. אני רוצה להציע לך בידידות: תקראי לחברת אריזות ותצאו מבלפור כי זה נראה רע מאוד.

מקווה שיהיה טוב למדינה שלנו יום אחד. שנלמד לאהוב, לחבק, לקבל את האחר, להתפרנס בכבוד, שהתקופה השחורה הזאת תהיה מאחורינו כחלק מההיסטוריה שלנו, שיהיה לנו עתיד אחר, חדש, כמו שמגיע לנו.

תודה לך ולבעלך.

אופירה אסייג,

אמא של אמלי, אריאל ואייל.