וואו איזה אוגוסט קטלני היה בכבישים והפחד שלי הוא שלא נאמרה המילה האחרונה. זה אומר שכל אחד ואחת מאיתנו עלולים חלילה להיות הכותרת השחורה הבאה. מה עושים? לפעמים בא לי להיות השרה לביטחון פנים, שרת התחבורה וראש הממשלה ביחד כדי להעביר כמה חוקים ולחזור הביתה לגורים שלי.
לצערנו, אנשים לא מבינים שהגורם מספר 1 לתאונות זה הגורם האנושי שלא מציית למינימום - אז צריך להעניש במקסימום: כל מי שנתפס עם טלפון נייד בזמן נסיעה, 5,000 שקל קנס ונהיגה מונעת מיד! אני רוצה לראות מי יחזיק את המכשיר הארור הזה ביד. אם 1,000 שקל קנס לא מרתיע אז שיהיה פי חמישה!
חבל שאני לא מעבירה כמה חוקים קשים ליישר פה את המצב. אנחנו עסוקים כל היום במאה משימות מינימום, תוסיפו את החום הקשה, העייפות, החופש הגדול, יוקר המחיה וכל אחד והצרות שלו. אחרי כל זה אנחנו נכנסים לאוטו ומתחילים לחזור להודעות בזמן נסיעה. איך הראש והעיניים שלנו יהיו בכביש? איך?
מתחילת השנה נהרגו 228 בני אדם בכבישים!
אני קוראת למשטרה לנהוג באפס סובלנות למי שנוהג ונתפס תחת השפעת אלכוהול!
אני קוראת לבתי המשפט לא לשחרר את העבריינים בכבישים ולהחמיר בענישה!
ועכשיו אני קוראת לכולנו:
די די די!
קחו אחריות כשאתם נכנסים לאוטו, תפעילו מזגן, מוזיקה טובה, קחו איתכם כוס קפה. בואו נשמור עלינו, עליהם, על כולנו. כי לפעמים נדמה לי שבמלחמות בין מדינות מתים פחות אנשים מאשר על כבישי ישראל. וכן, אני נדרתי נדר: לא עונה לאף הודעה בזמן נסיעה, גם אם בראד פיט או רונאלדו מסמסים לי (וזה חתיכת פספוס).
היהלומים שלי, הילדים שלי, מחכים לי. וגם הילדים שלכם מחכים לכם!
אז בבקשה, כביש זו סכנה, אבל אפשר להפוך את הנסיעה לבטוחה יותר. זו לא קלישאה, תשאלו את המשפחות שנשארו בלי ילד, ילדה, אבא, אמא, דודה…. העצב הוא עצום.
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל