למדתי בבית הספר הדתי "אפלמן" בדימונה עד כיתה י"ב. אני מודה, לא היה לי קל ואפילו מרדתי, בהפסקות ובסוף יום הלימודים הייתי משליכה את החצאית הארוכה שלי שהשתרכה עד הריצפה ונשארת עם מכנסיים קצרים. המנהל האגדי סרוסי היה תופס אותי וזועק לשמיים "אסייגגגגגגג את מושעית מבית הספר עד להודעה חדשה", היו איזה אלף הודעות כאלה... שמחתי להיות מושעית ולעבוד במספרת "פיגרו".
עד היום בליבי אני מסורתית מאוד, בבית שלי טקס יש הדלקת נרות בשישי ובצאת השבת, קידוש כהלכה, חגים ומועדים תמיד בולטים בחשיבותם והבית שלנו תמיד מורגש ביהדותו. הילדים שלי מתרגשים בחגים מהריחות של הבישולים ומהאווירה המיוחדת של כל חגי ישראל.
אבל! ויש אבל גדול, "צדיק באמונתו יחיה" היה המוטו שלי מאז ומעולם. במיוחד כשהחלטתי להתגייס לצבא ולא לשירות לאומי ולשמור את המצוות שלי לעצמי. ולמה אני טורחת לספר לכם את כל זה? כי אני מתקשה להבין את המרד של חלק מהציבור החרדי. אני לא מבינה לאן הם רוצים להגיע! מה המטרה האמיתית שלשמה הם שורפים את המדינה ומתעלמים מהוראות משרד הבריאות?
הקורונה היא לא המצאה חילונית! הרי הקורונה הרגה 4,437 יהודים תמימים שניסו לחיות עוד כמו כולנו. מה נסגר איתכם? על מה אתם כועסים??? מה, לא ברור שיש חוקים והוראות ברורות וכולנו עם אחד? או שלא?!
אני לא יכולה להכיל את המראות הקשים מבני ברק, מאה שערים ומקומות נוספים שבהם כוחות משטרה מנסים לאכוף את החוקים ונתקלים בברוטליות מטורפת! איפה האחריות האישית של אותם מתפרעים? יש לכם אמא ואבא, אחים, אחיות, ילדים, שכנים! כל אחד מהם עלול להידבק במחלה הארורה שעדיין לא עזבה אותנו ואולי גם למות.
מה הבעיה לשבת בבית, לקרוא תהילים כפי שאתם אוהבים (גם אני אגב ממליצה על פרק צ) ולחכות בסבלנות כמו כל העולם כולו. אני מבינה שיש לכם מנהיגים, רבנים ופוסקים שאינם קשורים להחלטות ראש הממשלה וזו זכותכם - עד הבריאות של כולנו.
כל חיי הבנתי היטב שיש חילוניים ויש דתיים, הכל טוב! אתם קיבלתם מראש הממשלה בנימין נתניהו תקציבים והוא קיבל מכם מנדטים. לי זה לא היה אכפת עד שהגיעה הקורונה והציפה את המצב החברתי המסוכן הזה שעלול להרוג פה עוד מאות אם לא אלפים. ואתם יודעים מה? אתם לא אשמים חלילה. מי שאשם זה רק נתניהו, שהניהול שלו בקורונה חשף את פרצופו האמיתי. הכי חלש ביקום.
חרדי זה לא קללה. חרדי זה עם נפרד מהחילוני, אבל כשכולנו בצרה עדיף שנתאחד ונהיה עם אחד. תסתכלו על כל שאר העולם, אנשים יושבים בבית, מתחסנים, מחכים, מתפללים שהצרה הזאת תעזוב אותנו. אז אולי לשם שינוי, גם הפלג הקיצוני של החרדים יפנים שזו שעת חירום והמראות הקשים מכוערים ומיותרים.
בואו נהיה עם אחד, לפחות עד סוף הקורונה.
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל.