נתחיל מהסוף, אין על ארץ ישראל שלנו בכל העולם כולו. כאן נולדנו וזה ביתנו, וכיף לטייל אבל תמיד כיף לחזור. אז אחרי חודש שאמלי אריאל ואייל בילו בסאמר סקול בניו יורק, אספו חוויות בזמן שאני אספתי את הדמעות, נפגשנו והתחבקנו שעות ימים ולילות.
הילדים הם הגיבורים האמיתיים. להסתדר בלי אמא ואבא כל כך הרבה זמן הופך אותם לילדים עצמאיים יותר, נעימים, מבינים, מקבלים את האחר ובעיקר מבינים קצת יותר את החיים. מהיום הראשון שהפכתי לאמא החלטתי לתת לילדים כלים לעתיד, וחוץ מחינוך מבית - תהיו נדיבים ואמיצים - אני חושבת שאנגלית ומתמטיקה זה הבסיס להצלחה בכל תחום שיבחרו. היום האנגלית שלהם מדהימה ואני מודה שהחיוך לא יורד לי מהפנים כשהם מדברים ומבינים אנגלית על בוריה בזכות הסאמר סקול. אמלי אמרה שהיא מוכנה לצבא... התעלפתי! אריאל ואייל כבר מחכים לקיץ הבא, וזה אומר שהקיץ היה באמת הקיץ של החיים. ברוך השם ותודה לאל שיש לנו את האפשרות לתת להם את החוויה העוצמתית הזאת בחופש הגדול.
אז טסנו להחזיר אותם הביתה, וזה היה חתיכת מסע. בארבע לפנות בוקר, יום שישי, העמדות של אל על היו ריקות מן הסתם, שישי קודש... אבל שאר השדה מפוצץ!!! עמדתי לפחות שעתיים כמו כל עם ישראל ולקחתי בחשבון שאולי המזוודות שלי לא יגיעו ליעדן. איפה כל העובדים? אנשים לא רוצים לעבוד? להרוויח? לצאת קצת מהבית? כולם שואלים, והתשובה פשוטה חברים: תעלו את השכר, אנשים יחזרו לעבודה, התנאים יהיו שווים יותר והתורים יתקצרו. מה לא ברור????
איזו חוויה מבאסת להמתין בתור בדרך לחופש כל כך הרבה זמן. נחתנו בניו יורק, המזוודות הגיעו ברוך השם והתור לאימגריישין היה ארוך ומייגע, אבל אני תמיד אומרת: כל טיסה בסוף נוחתת וכל תור בסוף נגמר, אז יאללה בואו נחייך ונהנה מהחופשה.
אני אוהבת את ארצות הברית, את ההרגשה העילאית שהכל אפשרי והכל בגדול, את השירות, הקניות, הנימוסים. ואני כל הזמן מוצאת את עצמי שואלת: למה אצלנו זה לא ככה?? הכניסה לסופרמרקט באמריקה עוצמתית, המדפים עמוסים בכל טוב, הכל נקי מבריק, בא לי לקנות הכללללל והמחירים זולים מזמינים. למה אנחנו כצרכנים ישראלים לא יכולים ליהנות גם מאותה החוויה בסופר? זה מטריף אותי!
ואתם לא רוצים לשמוע איזה הבדלים עצומים במחירים של הציוד לבית הספר. השפע האין סופי, הסטייל, האפשרות לתת לתלמידים לחזור לבית הספר בכיף! אני מסתובבת בין החנויות שם ואוכלת את הלב על ההבדלים שאי אפשר לתאר במילים. רגעים כאלה גורמים לי לצעוק לממשלה ולא משנה מי עומד בראשה: תפסיקו לדפוק אותנו, תהיו כבר אמריקה ותנו לנו לחיות בכיף בארץ. ככה! במילים הכי פשוטות.
רוצים את הקול שלנו? תדאגו לנו. קחו את המוכשרים ביותר לצידכם ותמצאו פתרונות לחיים היקרים בכל התחומים, כי נמאס לנו להרגיש שסוחטים לנו את הכיס כל יום כל היום, כל החודש וכל השנה. תלמדו מאמריקה שדואגת לאזרחיה.
אם הם יכולים, גם אנחנו יכולים.
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל