מישהו שכח שיש פה מדינה.
מישהו החליט לשבור את הכלים.
מישהו החליט לא להחליט והתוצאות בהחלט בכיוון הלא נכון.
לפני כמה ימים חניתי ליד הקליניקה של פולה בליק האלופה שלי, ובדרכי מהחניה רצה אחריי אישה בשנות החמישים לערך ושאלה אותי בקול מודאג: "תגידי אופירה, מה נעשה? לאן נלך? כאן נולדתי ואני לא יודעת אם אני רוצה שהילדים שלי יספגו את העתיד הצפוי לנו. לעזוב את הארץ? לצאת להפגין? לסתום את הפה? תעזרי לי, תגידי לי מה את עושה ואני אעשה גם". האמת? המילים שלה נכנסו לי עמוק בבטן כמו אגרוף חזק, אז חיבקתי אותה ואמרתי לה שהכל פתיר ושום דבר הוא לא סוף העולם.
אני מנסה להיכנס לראש של חבר הכנסת פוגל, שהרשה לעצמו השבוע להמליץ להוציא צווי מעצר ליאיר לפיד, בני גנץ וגדי איזנקוט על זה שהם קוראים לעם לצאת לרחובות ולא לקבל את הגזירות השונות שמרחפות מעלינו. ואני שואלת את עצמי - מה קרה בדרך? איך רמטכ"לים לשעבר, שנתנו את נשמתם למעננו וסיכנו את חייהם מגיל 18 ועד לגיל פרישה, עברו את מלחמות ישראל בזמן שאתה אדון פוגל ישנת לרוחב בזכותם! תתבייש לך.
תגידו, שכחתם שיש פה מדינה? איך כל ההבטחות של נבחרי הציבור לפני הבחירות הפכו לאיומים נגד הקהילה: לא להכניס הומואים לבתי מלון, לקבוע לרופאים את מי לקבל ואת מי לא? להפסיק את עבודות הרכבת בשבת ולהפסיד מאות מילוניות כי לא מתאים לציונות הדתית, לקבוע מי יהיה שופט ומי לא! תגידו אתם השתגעתם?
בעצם, אתם לא. תקשיבו לדודי אמסלם, הוא יעשה סדר בליכוד. אני לא ממש אהבתי את נאום הצ'חצ'חים שלו בנושא האמסלמים והביטנים, אבל אהבתי שהוא לא דופק חשבון ואומר את מה שהוא מרגיש. האמת תצוף מיום ליום.
שלא תתבלבלו, אני בעד לתת לממשלה החדשה צ'אנס ענק, כי בסוף יש כאן מדינה ויש אנשים ויש החלטות ויש אחריות, אבל שמישהו ייקח כבר פיקוד וייתן לנו לחיות, כי מלחמת האחים כל כך קרובה.
ותגיד, איתמר בן גביר, לא הבטחת משילות? לא הבטחת סדר? שים לב מה קורה ברחובות! בטקסס יותר רגוע. אז אנא תתעורר.
אופירה,
אמא של אמלי אריאל ואייל