חבר קרוב שלי, אייל ברקוביץ', קיבל השבוע את החיסון השני לקורונה. כשהוא חזר הוא סיפר שעמדות החיסון היו ריקות. "כלום אופירה, נאדה. ריקות מאדם. מה קרה?"
ואני גם שואלת, מה קרה? מה קרה לאזרחים שקיבלו רגליים קרות והחליטו לא להתחסן? מי שוב הפחיד אותם? למה אנחנו דוגלים במדינה הזאת באפקט הפחד כמעט בכל נושא?! הרי חיכינו לחיסונים של פייזר כמו לביאת המשיח, מה קרה בדרך?? אני משתגעת שהפחד חלחל לכמות עצומה של אנשים. והאמת? כואב לי ממש, כי הדרך היחידה לחזור לשיגרה היא להתחסן, כמה שיותר מהר וכמה שיותר אזרחים.
אני מודה, בהתחלה חששתי מקסימום. כשקיבלתי בערב הראשון של החיסונים הצעה להתחסן ולתת דוגמה, סירבתי בנימוס בטענה שעם כל הכבוד לדוגמה ולשם אופירה אסייג, האוכלוסייה המבוגרת קודמת לי. אחר כך נכנסו בי כאלה פחדים וחרדות שאמרתי לשני מקורבים אליי שאם אתמוטט אחרי החיסון אני מבקשת רק שישמרו לי על הילדים.
והתחסנתי. קצת נחלשתי, היד לא זזה, שתיתי טיפות אופטלגין לפני השינה וקמתי חדשה! חדשה עם ביטחון כמו של משרד הביטחון. אז כן, גם לי עלו מחשבות מה יהיה האימפקט בעוד עשר שנים מהיום, מה יעשה החיסון לגוף שלנו. אבל הייי, כל העולם עם אותו חיסון!!! מי יקח סיכון לפגוע בעולם שלם?!
5,192 מתים שהיו יכולים לחיות איתנו עכשיו, מיליון מובטלים, 90 אלף בתי עסק שנסגרו, 2 מליון ילדים מתחת לקו העוני. אין סלון שלא דובר בו על המצב הכלכלי, על משפחות שהתרסקו, על בתי עסק שלעולם לא יצליחו להתרומם ועל הניהול הכי כושל כלכלית שהיה בתולדות מדינת ישראל. אז אם הפתרון לחזרה כלכלית הוא חיסון, אני לא מצליחה להבין למה לא להתחסן. אם רופאים בכירים, בארץ ובעולם הסבירו, בדקו, ניסו אלפי פעמים, התחסנו בעצמם ואף הבהירו שהחיסון יעיל, אז למה לא?
ברור שזו החלטה אישית של כל אחד ואחת מכם, אבל לא בא לכם לחזור לשיגרה? לשתות דרינק עם חברים? לצאת למסעדה טובה? לראות סרט עם פופקורן בקולנוע? לטוס להוואי להתחבק עם השמש או אפילו להיתקע על איזה כנף של מטוס בדרך לאמסטרדם? לצאת להצגה של מיקי והדוד חיים עם הילדים? לאכול גלידה ולא לשבת בחניה??? לנשום... לצחוק... לא לפחד?!
אל תתנו לקורונה לנצח אותנו, זה חיידק אחד שהשבית עולם שלם, הכניס אותנו לפרופורציות אחרות בחיים, אבל יאללה הבנו. תחשבו שוב.
כל מתחסן מזרז את השיגרה. תתקדמו.
אופירה,
אמא של אמילי, אריאל ואייל.