התמונה של התצפיתניות החטופות קרינה, דניאלה, אגם ולירי, יושבות מיואשות על המזרונים המטונפים בשבי חמאס לצד תמונתו של הרוצח הנייה - והתמונה הנוספת של חברתן נעמה, עם פנס בעין -  אמורה להרעיד לראש הממשלה נתניהו את כל העצבים בגוף להחזיר אותן הביתה.

אבל בזמן שהן יושבות פצועות, מבוהלות, מיואשות, כואבות ומצפות לישועה, ביבי ושרה אורזים מזוודות לארצות הברית כי יש להם משימה חשובה לנאום באו"ם ואחר כך יום הולדת לבן יאיר. חתיכת מנותקים, תתביישו לכם, תמשיכו לספר לנו סיפורים ולבקש ממשפחות החטופים להגיד תודה שהם חזרו הביתה. תסתכלו לתצפיתניות בעיניים - ותיכנסו פיזית לעזה להציל אותן. הן בסך הכל התגייסו לצה"ל לשמור עליכם, עלינו, ונחטפו מהמקום שאמור היה להיות מבצר! 

אני רותחת מעצבים, איך אפשר להשאיר 120 חטופים וחטופות בידי הרוע של חמאס ולטוס לארצות הברית? איך? כמה שכרון הכוח מנהל את הממשלה הזאת? ובשביל מחיאות כפיים? אני מוכנה לארגן לך אלפי מחיאות כפיים אחרי עוד מסיבת עיתונאים של "אני אני אני" עם דגל אמריקה ודגל ישראל, רק שתרגיש טוב ותחזיר לנו כבר את החטופים הביתה.

ההורים של אורון שאול והדר גולדין צודקים לצערי. באוקטובר 2023, בפגישה הראשונה עם משפחות החטופים, הם אמרו למשפחות שמחכים ליקירינו ש"אתם הולכים לתהליך ארוך מאוד". כמה כנות וצניעות ומציאות עגומה. אני בהלם שאנחנו נכנסים לחודש אוגוסט אוטוטו, והחטופים עדיין לא בבית שלהם. 

אלי אלבג, אבא של לירי החטופה, התמוטט - ואני אחריו וכמוני כל המדינה, כי כמה אפשר עוד להכיל את העצב הנוראי הזה? מה עוברות המשפחות יום-יום שעה-שעה? זה כאב שאי אפשר בכלל להסביר במילים. אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, קראו לך קוסם, מר ביטחון, גאון כלכלה, אז תעשה משהו, תחזיר את 120 החטופים הביתה. תעשה משהו, אנחנו מפורקים.

תתעורר, תתאושש. נאמר לך ולשרה תודה רבה, אבל על אמת.
תחזיר את החטופים הביתה כי אתה ראש הממשלה.

אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל