ממש לא התלבטתי איך לפתוח את הטור שלי השבוע: אין לנו זכות לשכוח את החטופים והחטופות לרגע אחד. מזמן הוצאתי כרטיס אדום לממשלה הזאת, אבל הם שמים פס על כולנו - וכן, גם על משפחות החטופים.
איפה הם, אלוהים? שמישהו ייתן הסבר אחר איך סינוואר הקטן והפחדן מנהל את ישראל הגדולה ואת מר ביטחון בנימין נתניהו? אני לא מקבלת שום הסבר, כי החזרת השבויים היא המשימה הראשונה ואין שום דבר לפניה. השבוע ראיתי את הצעדה המרגשת בניו יורק של הבאטמנים למען משפחה ביבס, שמצבם עדיין לא ברור כמעט כמו עם כל החטופים שלנו בעזה. רציתי לחבק את כל הצועדים ולהגיד להם תודה, שלפחות הם לא מוכנים לשכוח.
חג פורים הזה יירשם בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל כחג העצוב ביותר מאז 7 באוקטובר, פורים ללא 134 חטופים שמוחזקים בתת-תנאים. לא מצאתי שום סיבה להתחפש השנה, והאמת היא שבארון שלי יש תחפושות מוכנות, מכף רגל ועד ראש, אבל אני לא מסוגלת להיות אותה אופירה כשהם שם ואנחנו כאן.
שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, שברה השבוע עוד שיא כשנשמעה אומרת "ראית כמה חטופים החזרנו? אפילו לא אמרו לנו תודה". הרשת רעשה וגעשה, ובצדק, על דברי ההבל האלה - ולשכת ראש הממשלה הוציאה הכחשה גורפת שהדברים לא נאמרו על ידה. אז שרה, שומעת? בואי אני אומר לך משהו: תודה וביי. עשיתם מספיק נזק, שחררו אותנו ואת עם ישראל. לכו, די, מספיק, הנזק הוא עצום.
איך הם לא רואים? איך היא לא רואה? איך ביבי שהחזקתי ממנו חכם לא רואה? נגמר פורים, תיכף פסח, גם ליל הסדר יהיה בלעדיהם? מה יגיד עכשיו ראש הממשלה, אחרי שהצהיר בקריאת המגילה ש"עברנו את המן, נעבור גם את סינוואר"? יציאת מצרים? יציאת רפיח! כמה אפשר להמציא? כמה אפשר לחרטט אותנו? הרי הסקרים מוכחים שאתה מתרסק ועוד רגע הופך להיסטוריה, לא בא לך ללכת בכבוד? עם כולם אתה מסוכסך, אפילו עם ארצות הברית.
הסיכון קשוח: חטופים, שנאה תהומית בעולם, לא למדנו כלום ושרה רוצה שנגיד לה תודה.
שיא השיאים.
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל