השבוע נאלצתי לקבל החלטה לא פשוטה: אני לא מתקרבת לסלון של אחת החברות שלי כי הוויכוחים הפוליטיים בינינו נעשו סוערים והם עלולים לגמור לנו את היחסים. אז הודעתי לה שעדיף שניתן למצב במדינה להירגע טיפה ואז ניפגש שוב, אם בכלל.
האמת? היא הסכימה איתי כי גם לה קשה לא פחות ממני, ואכן הטונים עלו ולמה לנו פוליטיקה בסלון? זה שטף לנו את המדינה אז בואו נשאיר את החברות. גם לכם זה קרה? כי שמעתי על בתים שנהרסו בגלל ויכוחים קשים, משפחות שהפסיקו אירוח קידוש, חברים שניתקו מגע ואחים שחסמו זה את זה בוואטסאפ וזה מטורף.
לא חשבתי שהמצב יסלים למלחמת אחים וזה ממש כאן בתוכנו, בנו. ואני לא יודעת אם תהיה דרך חזרה. המראות הקשים של יהודים מכים יהודים מדירים שינה מעיניי. אני מודה, זה קשה לי. איך אנחנו נראים? מה אנחנו מעבירים לילדים שלנו? כיצד מתייחסים אלינו בכל העולם?
והשאלה הכי גדולה: ביבי, זה מה שיזכרו ממך בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל? אני באמת תוהה אם ראש הממשלה ישן טוב בלילה, אם נפשו מחייכת ורגועה, אם חורף 2023 יירשם על שמו כתקופה החשוכה בתולדות מדינת ישראל.
יודעים מה? אני בטוחה שקשה לו. השבוע, בפתיחת ישיבת הממשלה, רעדו ידיו של נתניהו כשהחזיק את הדפים, וברשתות החברתיות כבר רצו דאחקות וחרושת שמועות על הידיים הרועדות של נתניהו. זה לא מצחיק, זה מדאיג. אני מציעה בידידות לבדוק, בכל זאת ביבי כבר לא צעיר והגיל עושה את שלו. והמצב אליו הוא הוא הכניס אותנו לא מיטיב עימו בריאותית מסתבר.
אז לאו הולכים מכאן: לחג הפסח! המצווה העיקרית בפסח היא "והגדת לבנך", כלומר, ספרו לילדים. אז, ספרו לילדים איפה הייתם בחורף 2023.
שלמה קרעי, שר התקשורת יספר שהוא היה עסוק בהורדת מדרג הרייטינג באותו חורף, כשמדינה שלמה בכתה על לכתו של אור אשכר זכרו לברכה.
מנותקים, כבר כתבתי?
אופירה,
אמא של אמלי אריאל ואייל