וואו, איזה קשה זה להיפרד. רוני מאנה וג'ני, אירית רחמים ועמוס לוזון, טיילור ובן זיני, בן אל תבורי ואורטל עמר (סיפור שלא נגמר!) ורד ואלון מזרחי ועוד ועוד. גל הפרידות שתקף אותנו הוא כמעט סרט ידוע מראש אחרי הקורונה. וכולנו קוראים על מפורסמים שנפרדו זה מזו אבל יש עוד המון זוגות פחות מוכרים, הורים לילדים ובעלי משפחות שסגרו את הבסטה ונשארו עם לב שבור.
פרידה זה דבר קשה, אני מודה. מי כמוני יודעת. כל זוג והסיפור שלו, כל פרידה עם עומס אחר שעוד יכביד לאורך שנים. נחשפתי כמעט לכל סיפורי הפרידות שקראתם עליהם בתקשורת ולכולם מכנה משותף אחד: כל הפרידות נגמרות חרא. סליחה על הבוטות אבל זאת האמת! אני לא מכירה זוג אחד שנפרד יפה, לא בארץ ולא בעולם, ומי שמספר לכם על "פרידה מכובדת" הוא שקרן וחרטטן.
כולנו שומעים פרטים מהצד שלו, מהצד שלה ומהצד של המקורבים, אבל בתכלס אף אחד לא באמת יודע מה קורה בבית של אחרים ברגע שהדלת נסגרת. חדר השינה של כל אחד ואחת מאיתנו הוא מקום סגור וסוד אישי. אי אפשר לשפוט אף זוג, אי אפשר להבין נבגד או נבגדת, יש מיליון סיבות לפרידות. אני יכולה לנחם שהזמן אכן מרפא. כל יום יותר קל מקודמו.
מה שאני יכולה להציע בידידות לכל הזוגות שנפרדים זה ללכלך כמה שפחות אחד על השני, במיוחד כשיש ילדים. אני יודעת זה קשה!!! יצר הטירוף גובר וקשה להשתלט על אמוציות ועצבים, אבל חייבים לנשום רגע למען הילדים, בעיקר אם מדובר בזוגות מוכרים ומפורסמים.
אני לא אשכח לעולם את אחד הרגעים הכי קשים בפרידה שלי מגילי. כתבתי בקבוצת הוואטסאפ של הכיתה של אחד מילדיי: "הורים יקרים, הילד שלי נשאל מאות שאלות על הפרידה של ההורים שלו במהלך יום הלימודים ואני מניחה שהשאלות מגיעות מהבית. השאלות קשות לו והוא נבוך ומבואס מסקרנות היתר. אנא תדאגו לדבר כמה שפחות ליד הילדים על הפרידה שלי ושל בעלי ואשמח שתגידו לילדים לא לפנות אליו בנושאים אישיים". ייאמר לזכותם של רוב ההורים שענו לי בפרטי שזה לא יקרה יותר ואכן הנושא ירד קצת מסדר היום בכיתה. כאב לי מאוד, רציתי למות שהילדים שלי עוברים איתי את הפרידה בבית ומחוצה לו, אבל זה חלק מהמחיר הכבד של להיות מוכר. לפעמים אור הזרקורים מחמם ולפעמים הוא שורף את הנשמה.
מעולם לא הייתי נאיבית, גם לא בילדותי הפשוטה והכיפית בדימונה. יחד עם זאת, תמיד חלמתי על שמלה לבנה וחתן על סוס לבן שיפנק אותי כמו באגדות. אבל מציאות לחוד וחלומות לחוד. החתונה שלי ושל גילי הייתה כזאת אמיתית ומלאת אהבה, בבית הכנסת השכונתי שלנו בדימונה עם 30 חברים ומשפחה בלבד. זה היה רגע טהור כי זה מה שרציתי באמת, את גילי מנקין. אחרי 15 שנה עברנו משבר קשה וידענו לצאת ממנו וזה היה לא פשוטטטטטטטט בכלל! ויודעים מה, זה הביא אותי לכמה מסקנות פשוטות:
1. מוסד הנישואין פשט את הרגל.
2. כתובה שווה כלום ושום דבר.
3. תכינו הסכם ממון גם אם יש לכם שקל וחצי.
4. כשיש בעיות האהבה עפה מהחלון ומתחילים הבלגנים.
5. תאמינו רק בעצמכם כי אם אין אני לי מי לי. עובד כל החיים!
יש רק זוג אחד שגורם לי להאמין בכך שהאהבה מנצחת והרומנטיקה נשארה פה גם ב-2020: אור ואורנה אלוביץ'. איזה כיף לראות אותם, להיות לצידם, ללמוד מהם מהי זוגיות, מהי אהבה, איך הוא מתייחס אליה, אלוהים!!!! אני לפעמים מסתכלת עליהם ודומעת כי היא המלכה שלו והוא המלך שלה לעולמים. חמסה על הזוג הזה. אתם צריכים להבין למה אני מתכוונת: כשאורנה מדברת העיניים שלו נוצצות והוא מקשיב לה כאילו הרגע הכירו. כשהוא בעבודה היא מתגעגעת כאילו נפרדו לחודש, הוא מחבק אותה ומנשק כמו בדייט ראשון, היא אצלו במקום הראשון. חלוםםםםם! אני כותבת ומתרגשת אבל גם שמחה על מה שיש לי. כל יום אני מודה לאלוהים על מה שיש לי וגם על מה שאין לי.
אבל היי, אל תחכו לפתק מהשמיים, תשקיעו ולא תשקעו.
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל.