איזה שבוע עבר עליי, עליכם, על כל מדינת ישראל. ביבי נישק את שרה בנשיקת ניצחון ועל הדרך סגר פינה למתנת יום הנישואים לעיניי כל עם ישראל. היה בטוח שהניצחון בבחירות בכיס שלו. אבל מה לעשות, חלומות לחוד ומציאות לחוד.
הסתלבט על בני גנץ וכחול לבן, שבבחירות הראשונות בסבב מיהרו לעלות על הדוכן ולהרגיש מנצחים ובבוקר הפסידו, בא לביבי ולליכוד בפרצוף, כי העולם הוא עגול ומי ששוכח חוטף. וכולנו גם מכירים את המשפט הידוע "צוחק מי שצוחק אחרון".
מה שקרה אצלנו השבוע היה פשוט נורא. היהירות, הרשת הגועשת והטירוף בליל הבחירות היו 9 בסולם ריכטר. איזה מדינה השארת מר נתניהו, מפולגת, חצויה, פצועה, שסועה ובעיקר מלאת שנאה בין הימין לשמאל.
בני גנץ או בנימין נתניהו, אף אחד לא יודע מי יצליח להרכיב ממשלה, אבל מי שייבחר יצטרך לקבל 30 שעות ביממה כדי להציל את המדינה מהתהום שהשארת פה בין אחד לשני. המצב החברתי נוראי, המצב הבטחוני עומד במקום, המצב הבריאותי מפחיד, המצב הכלכלי יחמיר. חכו חכו. בינתיים, אורלי לוי הפכה את הקערה על פיה ולמרות שהצהירה שאין מצב שתגיד כן לנתניהו אם יצלצל, אח שלה ג'קי לוי עשה את העבודה על פי השמועות ועמיר פרץ בהלם עד כתיבת שורות אלה.
ואם הזכרתי את המצב הבריאותי, גם אני בבעיה גדולה. אין לתאר כמה פעמים הבהרתי לבעלי הגיבור גילי שלא כדאי לו ולחבריו לעבודה להמריא למיאמי גם אם העבודה מאוד לוחצת, כי הקורונה תגיע גם לאמריקה. "אל תהיה גיבור גדול, הנגיף מתפשט, זו מכה עולמית", התרעתי מאה פעמים לפני ההמראה. אבל גילי כמו גילי התעקש שהכל בסדר ואמר לי שאני כרגיל מגזימה והיסטרית. התעקש, המריא ונתקע.
אז הבלגן בשיאו, הנגיף כידוע הגיע גם לאמריקה, ביבי לקח לשר הבריאות את המושכות בתקווה שאולי הקורונה תציל אותו מהמשפט או מבני גנץ והחליט: כל מי שחוזר לארץ ייכנס לבידוד. עכשיו תגידו אתן נשים, אימהות וחברות: מה אני אמורה לעשות? מה, להיות שוטרת רעה ולהגיד לו "אמרתי לך"?! באמת אמרתי. והלוווווו יש לי שלושה ילדים, אני בעצמי כבר לא בת 20, וכל המדינה יודעת שבעלי במיאמי והעבודה מזמן נגמרה ואני דופקת לו ברקס לא לחזור ועוד רגע גם נתב"ג ייסגר.
אין לי ברירה. הביתה גילי לא ייכנס עם נחיתתו בארץ. הצעתי לו לנחות או אצל ההורים שלו שיהיו בריאים, לילי וזאב, יש שם מספיק חדרים לעוד 50 מתבודדים, או ללכת לבית מלון קטן וחמוד. אבל הכי מרגיז אותי שבסוף אני יוצאת הרעה. ולמה, כי גילי רצה חו"ל ואני הקשבתי להוראות?
אז יש לי חדשות מרעישות, אני אמשיך להיות חיילת של הוראות בכל הקשור לבריאות שלי ושל ילדיי בכל מצב ובכל מחיר. מי שלא טוב לו, יום טוב לו. אמלי, אריאלי, איילי ואני נחכה לגילי שיחזור אלינו ובפעם הבאה הוא יקשיב לי, כי אישה מרגישה לפני שהסופה מגיעה.
האמת? גילי ממש חסר לנו בבית. הילדים רגילים שהוא עוזר עם החוגים, המבחנים, הצחוקים ובעיקר הקידוש. החלוקה בינינו מאוד ברורה ובכל בוקר הוא מקבל רשימת מטלות ומשימות. אמנם רק 20 אחוז הוא מצליח ליישם אבל זה גם טוב. אני לא אשכח שאיציק זוהר הגיע אלינו לארוחת חג ושאל אם גילי אורח או טורח, כי על פי המשימות זה המירוץ למיליון רק בלי הפרס בסוף הדרך.
ובלי צחוקים, נגיף הקורונה העמיד אותנו במקום. צריך להישמע להוראות, להיות קצת יותר נקיים לא יזיק אף פעם, לחגוג את החגים בבית ולא באמריקה, להבין שאפשר להגיד שלום בלי ללחוץ יד ולהתנשק, ולהפסיק לזרוק סיסמאות באוויר. כל אחד בטוח שהוא רופא או חכם יותר מהמערכת.
באסה שאנחנו לא ממושמעים, תשאלו את גילי שלא הקשיב ואכל אותה. אבל היי, לפי התמונות שהוא שולח לי ממיאמי לא נראה שרע לו ואין לו בינתיים תאריך חזרה. האמת? אני מתגעגעת אליו והילדים יותר. איזה מזל שאני נמרה שיכולה לשמש אבא ואמא וסבא וסבתא. ואני גם מורה לפעמים.
סופ"ש בריא לכולנו,
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל.