לפעמים רומי אברג'יל בת ה-16 חולמת על עולם מקביל. עולם שבו לא שודרה עליה הכתבה ההיא ב"צינור" בערוץ 10, זו שהפכה לה את החיים. ביקום מקביל חשבון האינסטגרם שלה לא תפח במהירות בעשרות אלפי עוקבים, היא לא השתתפה בתחרות מלכת היופי של הדרום וזכתה בתואר "תגלית השנה", לא כיכבה בריאליטי "הבנים והבנות" של ערוץ הילדים, ובטח שלא הצטלמה למגזין יוקרתי ונחשב בחו"ל, ששמו נשמר כרגע בסוד אבל צפוי לסדר לה הכרה בינלאומית לא קטנה. ביקום מקביל רומי אברג'יל חותמת את השנה שלה כסתם עוד נערה מאשדוד.
"עדיין מתייחסים אליה בתור הטרנסית", מתרעמת אילנית אברג'יל, אמה של רומי, שיושבת לצידה בסלון ביתן. "כשהיינו באחת ההשקות היא הצטלמה עם זמרת מוכרת ואחד האתרים פרסם את התמונה. בכיתוב מתחת ציינו את שם הזמרת ולרומי התייחסו כ'רומי הטרנסית'. למה? מה קרה לשם המשפחה שלה? סבבה, הבנו, היא טרנסית, אבל אתם לא רואים שלפני הכל עומדת מולכם נערה אינטליגנטית?".
זה החופש הגדול הכי עמוס של הנערה האינטליגנטית. ביולי היא לוהקה ל"הבנים והבנות", שעשועון שהוא מעין "הישרדות" לקטינים. הליהוק הזה פתח בפניה דלתות: יש לה כבר סוכנת, היא מוזמנת להשקות ואפילו מפרסמת דברים בתשלום ברשתות החברתיות. ולמרות שזו הפעם הראשונה שמלהקים טרנסג'נדרית לתוכנית ילדים, אברג'יל לא מרגישה כמו גימיק. "בהתחלה חשבתי שארגיש ככה, אבל בהפקה לא נתנו לי יחס שונה ומיוחד, לא נתנו לי להרגיש שהמגדר שלי הוא הקטע, ועשיתי אודישן כמו כולם. חוץ מזה הליהוק השנה היה מגוון וכלל גם רוסייה, דתייה, מוסלמית ואתיופית. אני חושבת שהם רצו להביא מגוון של דתות, עדות ומגזרים".
זה אומר שיש מקום גם למנחה טרנסג'נדרית קבועה בערוץ?
"אין ספק שזה יכול להתפתח לעוד מקומות. כרגע אנחנו מתכננים כל מיני הפקות שאני אשתתף בהן בעתיד, עושים כל מיני דברים קטנים בהתחלה, לאט ובטוח. ככל שהזמן עובר יש הרבה יותר חשיפה לטרנסג'נדרים בקולנוע ובטלוויזיה, וככל שהשנים מתקדמות אנשים מבינים יותר ומקבלים יותר. דרך הנוכחות שלי בתוכנית ילדים הדור הבא נחשף לעולם הזה ואולי הם יגדלו להיות בני אדם יותר סובלניים. בטווח הרחוק תהיה לזה השפעה מאוד טובה".
לא רוצה שום יחסים עם אבא שלי
עד גיל 11 רומי נקראה יניר. יניר אהב לשחק בבובות, ללבוש בגדים של בנות וחלם על שיער ארוך במקום התספורת הקצוצה שהייתה לו. הנשיות שלו בלטה גם לאחרים, ומי שפגש בו היה משוכנע שמדובר בילדה. בהתחלה סירבה האם להיעתר לבקשתה של בתה לדבר אליה בלשון נקבה או לאפשר לה ללבוש שמלות. היא העדיפה לחשוב שמדובר בגחמה של ילדים ושאם יעבור קצת זמן דברים ישתנו. אבל רומי התעקשה וידעה שמשהו אצלה הוא אחרת. "היא הייתה מתלהבת כמו בת ותמיד רצתה להיות כזו", מספרת אילנית.
באחד מהביקורים של רומי אצל סבתא שלה, סיפרה לה דודתה על טרנסג'נדר שהשתתף בתוכנית "חלומות מפלסטיק" ועשה ניתוח לשינוי מין. זו הייתה הפעם הראשונה שרומי הצליחה לתת שם לתחושה שרדפה אותה כל חייה. בגיל 13 החלה לקחת "בלוקרים" שחוסמים את ההתפתחות המינית הגברית, ובהמשך החלה לקחת גם הורמונים נשיים. מכיוון שבארץ מאשרים כדורים כאלה רק בגיל 16, הפכה רומי לאחת הטרנסיות הצעירות ביותר בישראל. על התהליך הזה, וגם על הקללות, המכות, האיומים וההתעללות שספגה מצד ילדים בבית ספרה, סיפרה בתקשורת וזכתה לאהדה רבה.
למה בחרת לעבור תהליך רגיש כל כך מול המצלמות?
"רציתי שאנשים ייחשפו לזה ויידעו שאפשר לעבור אותו גם בגילאים צעירים. הייתה לי מטרה מול העיניים, עשיתי הכל כדי להשיג אותה ורציתי שכולם יידעו שהם גם יכולים. לא היה אכפת לי שאנשים ישמעו על ההתעללות שעברתי. שרדתי אותה והשתקמתי, ואם הצלחתי לעזור למישהו אחד זה היה שווה את זה".
אילנית: "בהתחלה חששנו שנצא לרחוב ויקניטו אותנו, היה לנו עוד טעם רע בפה מהאירועים בבית הספר. אבל אחרי הצילומים לכתבה בערוץ 10 רומי נכנסה לתחרות מלכת היופי של הדרום. החשיפה והבאזז היו מאוד גדולים. נפגשנו אפילו עם הנשיא רובי ריבלין, והוא הזכיר את שמה בנאום שנשא. הסיפור שלה נתן תקווה להמון אנשים, האומץ להיחשף בגיל כל כך צעיר מול מדינה שלמה נתן להם השראה.
"ביום הבינלאומי למאבק בלהט"בפוביה ניגש אלי טרנסג'נדר בגן מאיר וסיפר שהמשפחה שלו חידשה איתו את הקשר בעקבות הכתבה על רומי. אין מקריות בעולם, הייתה לזה מטרה. רוב האנשים לא נחשפים לסבל של הקהילה הטרנסית, אבל הורים חייבים להבין שהם אחראים לגורל הילדים שלהם. אם הם לא יעניקו להם תמיכה ברגע הנכון, הילדים שלהם עלולים להגיע למקומות אפלים, כי החברה שלנו לא מכילה את כולם".
איך קיבלה שאר המשפחה את השינוי?
אילנית: "אבא של רומי הגיע ממשפחה מרוקאית שמרנית. הוא לא קיבל את זה, המשפחה שלו הייתה עוקצת אותה כל הזמן. כמה חודשים אחרי שדודה שלה מצד אבא סיפרה לה על הטרנסג'נדר שהשתתף בתוכנית טלוויזיה, הבת של אותה דודה חגגה בת מצווה. רומי לא הוזמנה כי הם התביישו בתהליך שהיא התחילה, אפילו שזו הייתה היא ששתלה את הרעיון בראשה. לפני כמה חודשים בת אחרת שלה התחתנה והפעם רומי הוזמנה. אתה מבין? עכשיו כשהיא התפרסמה זה פתאום לא בושה גדולה".
היחסים עם האבא השתפרו מאז?
רומי: "אין לי איתו שום יחסים. אין לי מושג מה עובר עליו, זה לא מעניין אותי, אין בי חלק שרוצה את זה וחוסר היחס לא מטריד אותי".
אילנית: "אחרי ששודרה הכתבה ב'צינור' הוא שאל אותי אם היא מרוויחה כסף, זה מה שהיה אכפת לו. הילדה שלו מובילת דעת קהל ומוצפת באהבה והוא מתנהג בצורה הזאת. הוא מגיע מרקע עברייני ויושב היום בכלא, והוא סיפר לי שאסירים אנשים אומרים לו לקבל אותה. אבל אפילו טלפון הוא לא הרים".
אני לא יודעת איך שרדתי את היסודי
רומי ממעטת לצאת מהבית. רוב הזמן היא נשארת בחדר אחרי הלימודים. "אין לי כוח לזה", היא אומרת, "אני מעדיפה להישאר בבית ולגלוש בנייד". במשך הראיון הסלולרי לא מפסיק לצפצף. מצטרפים חדשים לאינסטגרם, עוד לייקים ותגובות. אבל דבר אחד אי אפשר למצוא שם, ואלה שיחות ווטסאפ רומנטיות. "אני לא מתעסקת בזה", היא אומרת. "בוא נהיה רציניים, אתה חושב שיש בן שיצא עם טרנסית בגילאים האלה? יש לי קראש פה ושם, אבל אני לא מנסה להתקרב כי זה יהיה סתם להיפגע, ויש לי דברים גדולים וחשובים יותר להתעסק בהם. הבנים בבית הספר לא מדברים איתי כי אף אחד לא רוצה שיצחקו עליו שהוא נדלק על טרנסית, שיקראו לו הומו. אין לי כוח לכאב ראש הזה. הם יתבגרו, וגם אם לא זה כבר לא ענייני".
הכיתה אף פעם לא הייתה מקום קל עבור רומי. היא התחילה את דרכה בחינוך הדתי, שם התבלטה בגלל רצונה להפוך לבת כבר אז, מה שהוביל להשפלות והתעללויות ממושכות ואכזריות. "אני לא יודעת איך שרדתי", היא נזכרת. "איך אני חיה אחרי מה שעברתי? עדיף שלא לדבר על זה. קרו לי דברים נוראיים שאי אפשר להעלות על הדעת, והמורים שהיו עדים לזה רק ליבו את הלהבות".
בכיתה ז' עברה רומי לבית ספר ממלכתי. המצב השתפר, אבל היא עדיין לא הרגישה שהקרקע יציבה. "בנים לא מתייחסים אלי במסדרונות, הם עושים כאילו הם לא מכירים אותי. יש לי כמה חברות להפסקות ולשיעורים, אבל אני לא מרגישה שאני יכולה לסמוך עליהן במאה אחוז".
על מי את כן יכולה לסמוך?
"על אמא ועל סבתא".
יכול להיות שהתמיכה שלהן הצילה אותך מעתיד קשה? יש טרנסג'נדריות שנזרקות מהבית ומתפרנסות מזנות.
"כשאני שומעת את זה שורף לי הלב. קשה לי לראות אנשים כמוני מידרדרים לתהום כזו חשוכה בגלל שהם לא מקבלים את התמיכה שהם זקוקים לה. זה גורם לי להבין שיש לי מזל".
אילנית: "כשהייתי נערה יצאתי למועדוני גייז ונחשפתי לטרנסיות שהיו עוסקות בזנות. כשזה נכנס אלי הביתה החשש הכי גדול היה על העתיד של רומי. חשבתי לעצמי שאם אני לא אקבל אותה ולא אתן לה את התמיכה, התוצאות יכולות להיות הרסניות. פחדתי לאבד את הילדה שלי לסמים, לזנות או שהיא תתאבד. הייתה תקופה שבה לא הסכמתי שהיא תתחיל בטיפולים והיא הייתה מסתתרת בחדר ומרעיבה את עצמה. פחדתי והייתי בחוסר אונים".
איך הגבת כשהבנת לראשונה שרומי רוצה לחיות כבת?
"חשבתי שזה שלב התפתחותי ושזה יעבור לה. הגננת שלה אמרה שאני צריכה לבדוק את זה ושלחה אותי לפסיכולוגית קלינית, שאמרה שהיא רואה מקרה נדיר של טרנסג'נדר ושצריך ללכת לבית החולים להתחיל תהליך של התאמה מגדרית. כעסתי, קרעתי את ההפנייה ולא רציתי להאמין לה. אבא שלה בכה וחשב שיגדל לנו ילד הומו, הוא אפילו לא הכיר את המושג טרנסג'נדר".
אחת ההתנהלויות המכעיסות של החברה כלפי טרנסיות זו המציצנות הבלתי נסבלת של "מה יש לה שם למטה?". עלייך חסים בגלל שאת עוד צעירה?
רומי: "מי יחוס עלי? להפך, בגלל שאני צעירה זה מעניין עוד יותר, רק בזה אני נתקלת כל הזמן. מה עשית, איזה ניתוחים, מי עשה לך? התרגלתי שמתעלמים לחלוטין מהתהליך הנפשי. איזה ניתוחים אני אמורה לעשות? רק חגגתי 16. אני לא משנה את המין שלי, אני מתאימה אותו. נולדתי אישה בגוף של גבר. זה מכעיס להיתקל בבורות עם שאלות אינטימיות. לצערי הבנתי שאני לא יכולה להילחם בזה, תמיד יהיה מישהו שישאל את השאלות האלה. בימינו זו לא בעיה להבין, תעשו גוגל אנשים".
אילנית: "גם אותי שואלים את זה עליה כל הזמן. רוב האנשים יודעים מראש שהיא רק בת 16 והם עדיין ישאלו לגבי זה. אנשים עדיין קוראים לזה שינוי מין, ולא מבינים שזו למעשה התאמה מגדרית. מרגיז אותי שאומרים ש'היא הייתה פעם גבר'. אין לכם בושה?".
חשבתן לעבור מאשדוד לתל אביב? שם יותר מכילים.
רומי: "אם הייתה לנו את היכולת הכלכלית זה היה קורה ממזמן. אם אנחנו רוצים לדבר על חלומות, אז החלום שלי הוא להוציא את המשפחה שלי מכאן ולפרנס אותה בכבוד".
אילנית: "שלא ישתמע מזה שאנחנו מסכנים, לא חסר לנו כלום. תמיד כיף לחלום על הכסף הגדול, אבל כרגע אלה חלומות בשק. אני מחכה לקמפיין הראשון שלה בחו"ל ואז אני מקווה שהיא תיקח גם אותי. יש לה שאיפות מאוד גדולות ואני ידעתי מגיל מאוד צעיר שהיא מיוחדת".
הורים, זה בסדר אם הילד נועל עקבים
בינתיים, עד שרומי תעבור לתל אביב, יש מקום אחד שכבר מקבל אותה כמו שהיא. "אני מצאתי את המקום שלי ברשתות החברתיות ובפורומים", היא מספרת, "אני יכולה לדבר שם עם אנשים מהעולם שבאותו מצב כמו שלי. מי שמרגיש כמוני חייב למצוא מקום כזה, שיכול להכיל ולקבל, ולהוציא אותו מהמעגל שהוא נקלע אליו. אלו יכולים להיות אנשים כמוהו, או קבוצת תמיכה".
אילנית, אחרי שלמדה לתמוך ברומי עם השנים, מבקשת להעביר מסר להורים אחרים. "אף ילד לא מתנהג בצורה שונה ממה שהוא באמת", היא מסבירה. "ההורים צריכים להבין שזה בסדר גמור אם הילד בוחר לשים עקבים, איפור או חצאית. הם לא צריכים לקחת את זה קשה. בשורה התחתונה הזהות המגדרית שלו היא עובדה בשטח, ושום חוג כדורגל או משאית צעצוע לא ישנו את זה. הורים צריכים להכין את עצמם לאפשרות שזה לא שלב, ושזה לא יחלוף, ולקבל את זה באהבה".
מה הדבר הכי חשוב שהם צריכים לעשות?
אילנית: "להיות קשובים. זו לא קלישאה! הורה תמיד מרגיש ויודע, אז אם הילד מסתגר, אוכל פחות, הפנים שלו פתאום אחרות, אולי הוא עובר משהו. הכל צריך להיות בצורה נעימה, בזהירות ובצעדים קטנים כדי לתת לילד ביטחון. אם להורה קשה יש המון קבוצות תמיכה ומקומות שיתנו את המענה הנכון. ואם הוא לא רוצה להיחשף בפני קבוצות הוא צריך לשבת ולכתוב את כל הרגשות שלו על דף, כי מי שמשאיר את התחושות בפנים גורם הרס גם לעצמו וגם לילד".
אתן חושבות שהורים מתחילים להבין את זה?
רומי: "המון הורים של חברים שמכירים אותי לא באמת מקבלים אותי".
אילנית: "אבל אנחנו נביא את השינוי רומי, אני מבטיחה לך".
רומי: "אמן".
