ראש דסק החוץ של גל"צ
הנה פרט אוטוביוגרפי לא בלתי טרחני: אי שם באמצע שנות ה-90, בעת שירותי הסודי במערך הקרבי הלוחם של "במחנה", הייתה לי הזכות לערוך יחד עם יונתן לוי, את ספר השיאים הראשון של צה"ל (כשמי שמפקד עלינו בקשיחות אופיינית הוא לא אחר מאשר אלדד יניב מהאייטם הבא. עולם קטן). בגיליון העתיק ההוא נכללו שיאים אזוטריים כגון "הג'ובניק הכי קל"ב" (גר קומה מעל הבסיס שלו, בקצין העיר דימונה), "הנגד בעל הזיכרון הטוב ביותר בצה"ל" (רס"ר ששינן את מספרי כל כלי הרכב הצבאיים בפיקוד דרום), "החייל שמפרק הכי מהר עוזי" (5 שניות) ו"הפקידה שמקלידה הכי מהר" (120 מילים בדקה). ולמה נזכרתי דווקא עכשיו בכל השיאים המרגשים הללו? כי באיחור קל של יותר מ-20 שנה מצטרף אליהם כעת מועמד מוביל שיכול בקלות להתמודד על תואר "החייל שבילה הכי הרבה זמן בחו"ל" ו/או "החייל הכי מקומבן בצה"ל". תשמעו סיפור:
סמל מייקי לוי הוא חייל בסדיר, המשרת במחלקת הדיגיטל של גלי צה"ל. בין היתר, היה שותף לפרויקט "אלה האחים שלי" וטיפל ברשתות החברתיות ברצועות שידור נוספות. במקביל לשירותו הלא אינטנסיבי במיוחד בתחנה הצבאית, מחלטר לוי בשעות הפנאי גם ככתב לענייני טכנולוגיה באתר "וואלה!". אלא שבעוד שאני, כאחרון החפ"שים ב"במחנה", חילטרתי ללא אישור עבודה במקומון "חולון בת-ים" ורדפתי אחרי חברי מועצה מושחתים למחצה, למייקי לוי יש סטייל בינלאומי. אני, כרב"ט, הסתתרתי בשעתו מאחורי שם בדוי ב"ידיעות תקשורת" (תחת העורך הראשי אמנון רבי. עולם קטנטן) ועשיתי פיפי במעמקי הבריכה. מייקי לוי התותח, לעומת זאת, משתין מהמקפצה ב"וואלה!", בשמו המפורש. תוך כדי שירותו בגל"צ הספיק לוי בשנה החולפת לדווח ל"וואלה! טק" לא פחות משמונה פעמים (!) משלל ערים נוצצות ברחבי העולם, שבהן התקיימו השקות ו/או תערוכות טכנולוגיות שונות. החגיגה הגדולה, יש לומר, התחילה עוד כששירת ב"במחנה".
שנתחיל לפרט? יאללה: בנובמבר 2016 לוי נסע למינכן; כעבור חודשיים, בינואר 2017, ביקר בלאס וגאס; בפברואר קפץ לברצלונה; בתחילת מרץ דיווח מוועידת קטוביץ' ובסוף מרץ עידכן מניו יורק; כעבור חמישה חודשים, באוגוסט, שוב קפץ לוי לניו יורק; בספטמבר שהה בברלין; ובחודש שעבר, באוקטובר, חזר למינכן. בסך הכול בשנה האחרונה דיווח לוי ל"וואלה! טק" משש ערים שונות בעולם, שבשתיים מהן ביקר פעמיים, בשתי הזדמנויות שונות.
מעורר קנאה? חכו, זה עוד לא הכול: גם כאשר לא צצה נסיעת צ'ופר דחופה כדי לדווח מסביב לגלובוס ל"וואלה! טק", לא אחד כמו מייקי לוי יימנע מגיחות מפנקות לחו"ל. בסוף מרץ, לאחר שחזר מהדיווח המאומץ על טורניר הגיימינג בקטוביץ' שבפולין, נסע לוי להירגע בסיאול שבדרום קוריאה. אחרי חודשיים, במאי, בילה רגל על רגל בחוף הים של ליסבון. כעבור חודשיים נוספים, ביולי, התפנק בהופעה של להקת קולדפליי בפרנקפורט. ובחלוף עוד חודשיים, בספטמבר, הצטלם כשבגבו הקולוסאום ברומא. ומה עם הדיגיטל בגל"צ? יכול לחכות, תודה ששאלתם:
שורה תחתונה: מייקי לוי – נזכיר שוב, חייל סדיר – המריא לחו"ל בשנה החולפת לפחות 12 פעמים, שזה ממוצע של פעם בחודש. מה זה אומר? שלרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט, מומלץ לשקול בדחיפות להעניק לו צל"ש. למה? כי בערב פסח האחרון הצליח סמל לוי לפנות עבור רא"ל איזנקוט צוהר קטן בלו"ז הטיסות הצפוף שלו. הוא התנדב לנסוע עד גבעת אולגה הרחוקה ולאחוז במו ידיו את המיקרופון בזמן שהרמטכ"ל הצטרף לשידור חגיגי של "קולה של אמא". את חוויותיו חלק באינסטוש עם התמונה הבאה שתחתיה כתב באומץ לב מהול בחוצפה: "כבר לא נפגשים רק בטיסות. חג שמח!":
שלום מייקי לוי.
"איך אפשר לעזור?".
נתחיל מזה שתגיד לי אם אתה עכשיו בארץ או בחו"ל.
"אני לא בחו"ל, ואתה יכול לדבר איתי. איך אני יכול לעזור?".
אולי תסביר לי איך חייל בסדיר מצליח לבלות בחו"ל לפחות 12 פעמים בשנה אחת?
"תודה, אני לא מעוניין להגיב".
מגלי צה"ל נמסר בתגובה: "למרבה הצער, המידע שברשותך נכון. הנושא הועבר לבירור משמעתי, שבעקבותיו, במקרה הצורך, יינקטו הצעדים המתאימים. מבדיקה ראשונית עולה, כי החייל הצטרף לגלי צה"ל בחודש ינואר 2017, בעקבות סגירת 'במחנה', שם קיבל, לדבריו, אישור עבודה. בעקבות פנייתך, והגם שהחייל אמור להשתחרר מצה"ל בעוד שבועות אחדים, נאסר עליו להמשיך לכתוב ב'וואלה!'. כבר בתחילת השבוע נדאג לרענן את הנהלים בתחנה בכל הקשור לאישורי עבודה, כדי למנוע הישנות מקרים מסוג זה בעתיד".
הצהרת בלפור (27): חפרפרת בלשכת רה"מ?
הבלפוריסט טילפן בשעת לילה מאוחרת, ונשמע הלום צער. "מצאנו סוס, הורביץ", הוא מלמל בחוסר פשר. "אני לא מאמין שגם לנו זה קרה".
מה סוס? איזה סוס? איך מוצאים פתאום סוס?
"סוס טרויאני, אני מתכוון. או אם תרצה, חפרפרת".
סוס טרויאני אצלכם בלשכה?
"לצערי כן. ואני לא רוצה אפילו להתחיל לדמיין מה יקרה כשהמידע הנוראי הזה יגיע לאוזניים של הבוס".
אתה מוכן להיות קצת יותר ספציפי?
"קשה לי. למרבה התדהמה, מדובר ביועץ המצטיין שלנו לענייני ניו-מדיה".
רגע אחד, אתה מדבר על יונתן אוריך?!
"הוא ולא שרף".
יונתן אוריך סוס טרויאני?! אתה צוחק עליי, נכון?
"למה צוחק?".
מה זאת אומרת למה? הרי אין נאמן ממנו לביבי. יונתן, וזה ידוע, שומר על ראש הממשלה 24/7, ומגן עליו בחירוף נפש מכל רע, גם בפייסבוק וגם בטוויטר.
"ועדיין, הורביץ, אי אפשר להימלט מהעבר".
על איזה עבר אתה מדבר?
"על העבר האפל של יונתן, כמובן".
מה הוא עשה?
"אתה לא רוצה לדעת".
אני דווקא כן רוצה לדעת.
"רק זה חסר לי, הורביץ. אני אפילו לא רוצה לחשוב מה יקרה כשתוטל עליי המשימה הקשה לספר לבוס".
במה מדובר? ספר פרטים.
"אין דרך קלה לומר את זה, אבל נודע לי שלפני 4 שנים, בבחירות 2013, יונתן שלנו, בשר מבשרנו, הצביע ל'ארץ חדשה', המפלגה העוינת שבראשה עמד אז הסדין האדום אלדד יניב".
די, נו. לא יכול להיות.
"מתברר, הורביץ, שדווקא כן יכול להיות".
לא מאמין לך. אתה יודע למה?
"למה?".
כי אני יכול לשלוף לך עכשיו לפחות 3 הוכחות חותכות שמראות שיונתן מסתייג בנחרצות מהפעילות של אלדד, ותאמין לי שיש יותר. הנה, קבל:
נו, מה אתה אומר? נראה לך שמי שכותב בכישרון דברים חדים שכאלה על אלדד מסוגל להצביע בשבילו? נראה לי שאתם סתם בפניקה, זה חשש שווא.
"שום חשש שווא. אל תשכח שיונתן העלה את הציוצים האלה יותר משנתיים וחצי אחרי שהתחיל לעבוד עם ביבי".
אז בבקשה, הנה הוכחה לכך שגם לפני שנתיים וחצי יונתן צייץ נגד אלדד:
קראת? זהו? אפשר להירגע?
"ממש לא, הורביץ. את הציוץ האחרון ששלחת לי יונתן העלה ב-21 בינואר 2015, ארבעה ימים בלבד אחרי הדיווח על ההצטרפות המבורכת שלו לכוחותינו. אבל תקרא את הפוסט שהוא פירסם ביוני 2014, כשפואד בן-אליעזר נאלץ לפרוש מהמרוץ לנשיאות, והרבה לפני שיונתן בכלל חלם שהוא יעבוד עם ביבי:".
"עכשיו הבנת, הורביץ?".
הצלחת להפתיע. חייב להיות לזה הסבר.
"אז אולי תבקש מיונתן את ההסבר? אשמח לדעת מה יש לו לומר להגנתו לפני שאני עומד לעשות את הנורא מכול ולצער את הבוס".
אתה לא קצת מגזים? בכל זאת, בימים מתוחים של חקירות אינסופיות, לביבי בטח יש דברים קצת יותר חשובים להתעסק בהם.
"מתי כבר תקלוט, הורביץ? אילו היה מדובר בביבי, עוד הייתי יכול להסתדר איכשהו. הבעיה היא שאני צריך לעדכן את הבוס".
יונתן אוריך, מה ההסבר?
"תמכתי בעבר ב'ארץ חדשה' מסיבה אחת בלבד: מלחמת החורמה שניהל אלדד יניב נגד 'ידיעות אחרונות'. על אף ההבדלים התהומיים בהשקפת העולם בינינו, תמכתי בהם אז כדי לחזק את המתקפה שהובילה 'ארץ חדשה' נגד 'ידיעות' – מתקפה שהייתה חשובה לדמוקרטיה הישראלית ולחשיפת האינטרסים של 'ידיעות'. לצערי, מאז שאלדד יניב הפך אכול שנאה ורדיפה נגד ראש הממשלה נתניהו, הוא זנח את עקרונותיו, השתפן והפך לעוד זמר במקהלה של נוני מוזס. כשתקוותיו להפלת נתניהו יתבדו בקרוב, אני מקווה שאלדד יניב יחזור בתשובה ויחזור למלחמתו נגד 'ידיעות' ובעד הדמוקרטיה. זה לא ישכנע אותי להטיל בקלפי פתק אחר מ'מחל', אבל אולי אלדד יניב יוכל להיות יותר אמיתי עם עצמו".
הפוך נוני, הפוך
היו ימים, לא מאוד מזמן, שבהם דאגו ברחוב מוזס לאתרג היטב היטב את אהוד אולמרט. אלא שמאז שאולמרט הורשע וישב בכלא, ונדמה שביתר שאת מאז התפוצצות פרשת 2000, האיתרוג אינו כתמול שלשום. בראשון האחרון, יום לאחר שהדס שטייף טענה כי אולמרט הטריד אותה מינית בעבר, היה "ידיעות" העיתון היחיד שהקדיש לנושא הפניה בעמוד הראשון, אולי מחשש שיטענו נגדו שהוא שוב מעניק מעטפת הגנה לראש הממשלה לשעבר:
גם בעמודים הפנימיים, "ידיעות", במפתיע, היה מיליטנטי יותר מהמתחרים: בעוד שגם "ישראל היום" וגם "מעריב" הביאו את הכחשת אולמרט בכותרת, ב"ידיעות" ויתרו על כך:
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
מגיעה לך טפיחה על השכם, ואתה גם מושעה זמנית מתחום הסיקור שלך
האם עיתון יכול, בו זמנית, גם להתגאות בהישגיו הרבים של אחד העיתונאים הוותיקים שלו וגם – לגמרי במקביל – להשעות לתקופה ממושכת את אותו כתב ממש מתחום הסיקור שבו כל כך הצטיין? מתברר שכן.
בתחילת החודש המליצה הרשות לניירות ערך להגיש כתבי אישום נגד שאול אלוביץ', בכירים נוספים בבזק ומנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר. באותו יום הקדיש "גלובס" לנושא כותרת ראשית מוצדקת. תחת הלוגו "סיקור מיוחד" הדגיש העיתון כי חקירת הרשות הלה בעקבות "סדרת תחקירים שפירסם כתב 'גלובס', גד פרץ, על אי סדרים בבזק", וכי "הפרטים שפירסם פרץ בסדרת הכתבות במשך כשנתיים, תוך שמופעלים עליו ועל העיתון לחצים אדירים להימנע מפרסומם, הפכו ללב ליבה של החקירה". בכתבה הובלטו גם ארבעה גזירים מפרסומיו הקודמים של פרץ בנושא:
כעבור יומיים שוב התגאה "גלובס" בכך שגד פרץ הוא זה שחשף את חלופת המכתבים והמסמכים מתוך משרד התקשורת לבזק ובחזרה, ובכך שחשף כי מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר פעל שוב ושוב כדי למנוע תחרות מול בזק. גם עורכת "גלובס" הטרייה יחסית, נעמה סיקולר, התגאתה בשבוע שעבר בהישגיו של פרץ מלפני תקופתה. "זה המקום להזכיר ש'גלובס' בכלל, והכתב גד פרץ בפרט, הובילו לאורך כל הדרך את הסיקור בפרשת בזק, חודשים לפני שנודע שקיימת חקירה פלילית בעניינה של החברה", ציינה. הכול נכון, אבל מה שסיקולר לא סיפרה לקוראיה, ו"גלובס" לא דיווח, הוא העובדה שבחודש שעבר הושעה פרץ מסיקור שוטף של חברות הטלפונים והסלולר עד סוף השנה. את הסיבה לכך חשף בטוויטר נתי טוקר, כתב התקשורת של "דה מרקר": פרץ, מתברר, ניהל גישושים ראשוניים לבדיקת האפשרות שיעמוד בראש איגוד חברות סלולר בעודו מסקר את התחום. פרץ, אגב, הוא ממש לא הראשון ב"גלובס" (או בכלי תקשורת אחרים) שעשה זאת.
לאחר שהתגלה דבר המגעים שהתנהלו, קיבל ועד עיתונאי "גלובס" חוות דעת שלפיה אכן היה על פרץ ליידע בכך את עורכיו, אולם מדובר בפגיעה מינורית באתיקה העיתונאית הראויה לכל היותר להערה או לנזיפה. למרות זאת, כאמור, הוחלט ב"גלובס" על השעייתו הזמנית של פרץ מסיקור שוטף.
זו לא הפעם הראשונה שבה פרץ מסתבך בפוטנציאל לניגוד עניינים במהלך עבודתו. לפני יותר מ-12 שנים גילה טרחן מסוים, שהיה משועמם כבר אז, כי פרץ, שסיקר בשעתו ב"מעריב" את חברות הסלולר ובהן סלקום, זכה להטבה בשווי עשרות אלפי שקלים מאותה סלקום. במשך ארבע שנים הוא קיבל לשימוש חינמי קו של סלקום, בתקופה שבה חשבונות הסלולר (כולל שיחות מחו"ל) היו גבוהים במאות אחוזים מהתעריפים היום. בעקבות הפרסום ב"מי נגד מי" המקורי ב"העיר" זצוק"ל החליט עורך "מעריב" דאז, אמנון דנקנר, לפטר את פרץ.
גד פרץ נמנע מלהגיב. עורכת "גלובס", נעמה סיקולר, מסרה בתגובה: "אני אכן גאה בהישגיו העיתונאיים של גד פרץ בתחום התקשורת בכלל ובסיקור פרשת בזק בפרט, ומכירה בחשיבותם העצומה לחברה הישראלית ול'גלובס' גם אם נעשו טרם כניסתי לתפקיד. תחקיריו של גדי בעניין בזק פורסמו חודשים ארוכים לפני האירוע המדובר, ולכן איני רואה קשר בין הדברים. גדי אינו מושעה אלא מצונן מסיקור נושאים הקשורים ישירות לגורמים איתם ניהל מגעים, בעיקר בתקופת חילופי הבעלות וההנהלה ב'גלובס'. החלטה זו התקבלה לאחר בירור מקיף שנערך עמו, ובליווי של ייעוץ חיצוני לענייני אתיקה. מאחלת לכולנו שנמשיך לסקר כל גוף וכל נושא ללא מורא ותוך הקפדה על שקיפות, הוגנות ומניעת ניגודי עניינים".
טעות לעולם חוזרת
ברחובות שלנו יש קסם מיוחד, זה לא מפריע, עד שהטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"יש לי חדשות טובות", הוא פתח בסערה. "התפנה ג'וב בשבילך".
"לא, תודה", מיהרתי להדוף. "נוח לי כרגע איפה שאני נמצא".
"איך שאתה רוצה", נעתר הקונספירטור. "מכיר אולי מישהו אחר שמחפש עבודה? נראה לי שבמחלקת האינפוגרפיקה של חברת החדשות לא יתנגדו לקצת סיוע".
"לא יודע", התחמקתי. "בשנים האחרונות אני קצת פחות בקשר עם גרפיקאים מוכשרים ובעלי ניסיון".
"אין צורך בכישרון יוצא דופן או בניסיון עשיר, הורביץ", קטע אותי הקונספירטור. "כל מה שצריך זה להתבונן בנתונים פשוטים בעין בלתי מזוינת ולדעת להתאים להם עמודות פשוטות בגובה המתאים".
"אני חושש שלא הבנתי", מלמלתי.
"הגיע הזמן שתבין כבר", ענה הקונספירטור. "הנה, קבל דוגמה ראשונה מדצמבר 2014:".
"קיבלת, הורביץ?", וידא הקונספירטור. "תראה איך העמודה של מפלגת ישראל ביתנו עם הספרה 8 גבוהה הרבה יותר מהעמודה של מפלגת כולנו עם הספרה 9, ואפילו טיפה'לה יותר גבוהה מהעמודה של הבית היהודי עם המספר 15".
"נו בסדר", פיהקתי. "זו טעות ישנה מלפני שלוש שנים כמעט. אני בטוח שמאז חברת החדשות דאגה לשפר את עמודות הסקרים. זה די אלמנטרי".
"לא ממש", הכחיש הקונספירטור. "שולח לך עוד דוגמה, ממרץ 2016:".
"אתה מסתכל?", שאל הקונספירטור. "שים לב איך העמודה של המחנה הציוני עם המספר 18, גבוהה הרבה יותר מזו של מפלגת יש עתיד עם המספר 19, ונמוכה רק בקצת מהעמודה של הליכוד עם המספר 26. וחוץ מזה, העמודה של יש עתיד עם המספר 19 היא בדיוק בגובה העמודה של הרשימה הערבית המשותפת עם המספר 13. זה נראה לך הגיוני, הורביץ?".
"האמת שלא", הודיתי. "אבל תקלות קורות. בשנה וחצי שחלפו מאז הטכנולוגיה עשתה כברת דרך, מה שבטח איפשר לאנשי המקצוע להימנע משגיאות פעוטות מסוג זה".
"מה אתה סח, הורביץ", לגלג הקונספירטור. "אז איך אתה מסביר את הגרף הזה, שהופיע בשבת האחרונה ב'פגוש את העיתונות'?".
"זה אצלך?", וידא הקונספירטור. "שים לב עד כמה העמודה של לפיד עם המספר 14 קרובה לגובה העמודה של נתניהו עם המספר 29. היא הרי אמורה הייתה להיות נמוכה לחלוטין. פחות מחצי. תגיד, הורביץ, יכול להיות שיש כאן יד מכוונת?!".
"חס וחלילה", עניתי. "זה מקרה קלאסי של צירוף מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור משבוע שעבר: איזה שינוי של 180 מעלות עשתה אורלי וילנאי?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il
mako תרבות בפייסבוק