בחזרה למדיניות החיסולים

ברוכים הבאים לרשימה השחורה

בשבוע שעבר חזרו ב"ידיעות אחרונות" למתקפת סיכולים. בתוך שלושה ימים סגר העיתון חשבון עם שלוש דמויות מוכרות, שבשבועות האחרונים העזו להביע התנגדות מנומקת להצעת החוק השנויה במחלוקת שנועדה לפגוע ב"ישראל היום". הקורבן הראשון הייתה נשיאת מועצת העיתונות, דליה דורנר, שהגישה את מועמדותה לנשיאות המדינה. כפי שכבר נכתב כאן, "ידיעות" התנכל לה בעדינות יחסית, כאשר לא שיבץ את תמונתה בין יתר צילומי המועמדים לנשיאות, ואף פרסם נגדה שתי בוקסות בזו אחר זו. היעד השני היה שר השיכון, אורי אריאל, שקיבל טיפול אגרסיבי מעט יותר: ביום שלישי תיאר נחום ברנע על פני עמוד שלם כיצד מנסה אריאל להשתלט על מיליארדי שקלים של קק"ל. באורח נדיר, הועלתה הכתבה באותו יום גם ל-ynet ובמשך שעות ארוכות הופיעה בהבלטה יתרה בעמוד הבית. המחוסל השלישי, שספג את מנת האש הגדולה ביותר, הוא יו"ר המועצה הלאומית לספורט, עודד טירה, שאמר למאמן מכבי תל אביב, דיוויד בלאט, את המשפט הגזעני: "לא כולם אהבו ששיחקתם עם חמישה כושים". בתמורה זכה טירה מ"ידיעות" לטיפול מסור של לא פחות מחמישה כתבים שנים (משה שיינמן, עמיר פלג, איתמר אייכנר, עקיבא נוביק ואיתן גליקמן), קיבל הפניה בולטת בשער ("ההערה הגזענית של עודד טירה") ושני עמודי גינוי, יום אחרי יום.

מקבץ חיסולים שכזה, ועוד בפרק זמן כל כך קצר, לא נרשם ב"ידיעות" מזה תקופה ארוכה. לרגל ההסלמה, הנה רשימה של 10 אישים נוספים (לא כולל ניסיונות ההתנקשות במבוקשים מספר 1 ו-2 – שרה ובנימין נתניהו), שכיכבו בשנים האחרונות שלא בטובתם ברשימה השחורה: 

שמואל דכנר? עד מדינה מפוקפק

לא מעט מאויביו של חבר מערכת "ידיעות" אהוד אולמרט סבלו מנחת זרועו של עיתון הבית. אחד המרכזיים שבהם הוא שמואל דכנר, עד המדינה בפרשת הולילנד. "ידיעות" הרבה לפרסם כותרות נגד דכנר עוד בתקופה שבה שמו נאסר לפרסום והוא כונה ש"ד. הדוגמאות רבות. נסתפק בארבע מייצגות.

חלפה חצי שנה, וביולי 2012, כאשר משפט הולילנד נפתח, העדיף "ידיעות" להדגיש בכותרת את עייפותו של עד המדינה ש"מעדיף להיות במיטה עם בלוני חמצן". כעבור חודש וחצי, באוגוסט, פרסם מוסף "7 ימים" תחקיר על "תרמית האמנות הבינלאומית" של עד המדינה, כמובן עם ידיעת פרומו בולטת  שפורסמה יומיים קודם לכן בעמודי החדשות. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. 

אהוד ברק? נהנתן שגם חגג וגם ברח  

קורבן נוסף שספג מ"ידיעות" אש בלתי מבוקרת, הוא שר הביטחון לשעבר אהוד ברק, שהותקף בשיטתיות ולאורך שנים.

עוד כותרות נגד אהוד ברק. וגם דברן אובססיבי

"ידיעות" שמר על קו עקבי נגד ברק כמעט עד יומו האחרון בפוליטיקה. בספטמבר 2010, למשל, פרסם "ידיעות" פרק מספרו האוטוביוגרפי של החבר אולמרט, שאמור היה לצאת לאור בהוצאת "ידיעות ספרים". בפרק שפורסם מתח אולמרט ביקורת חריפה על ברק וכינה אותו "הססן", "מאכזב", "דברן אובססיבי", "לא יציב", "לא לויאלי" ו"לא אחראי". בינואר 2011, יום לאחר פרישת ברק ממפלגת העבודה לטובת הקמת מפלגת "עצמאות" והצטרפותו לקואליציית שנוא נפשו של "ידיעות" ראש הממשלה נתניהו, פרסם "ישראל היום" את הכותרת הראשית: "המהפך של ברק". הכותרת הראשית של "מעריב" הייתה "החמקן". ב"הארץ" הופיעה הכותרת הראשית: "אהוד ברק פירק את 'העבודה' והקים סיעה חדשה". ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, הכותרת הייתה השלילית והחד משמעית ביותר: "אהוד ברח". תחתיה הופיעו ארבעה טורי דעה, של נחום ברנע, סימה קדמון, איתן הבר וסבר פלוצקר. כולם היו נגד ברק.

עוד צ'ילבה של אולמרט ש"ידיעות" מירר את חייו הוא מבקר המדינה לשעבר, מיכה לינדנשטראוס. בנובמבר 2006, חודשים ספורים לאחר תחילת הקדנציה של אולמרט ובעת שלינדנשטראוס כבר החל לחקור פרשות שונות שנקשרו בשמו, פרסם "ידיעות" בהבלטה מכתב ששלחו חמישה פרופסורים נגד ההדלפות מלשכת המבקר. הידיעה זכתה לכותרת "המבקר לינדנשטראוס פוגע בסדרי השלטון". בחודשים שלאחר מכן ספג לינדנשטראוס מ"ידיעות", בין היתר, את הכותרות המחמיאות הבאות: "ראש הממשלה נגד המבקר", "משבר המבקר", "מבקר המדינה נגד כולם", "מזוז הודיע למבקר: מסרב לייצג אותך", "חשד: המבקר שיבש חקירות", "המשטרה: לחקור את המבקר", "גם אולמרט דורש: לחקור את המבקר", "האלוף גרשון: המבקר רשלני", "המבקר יטרפד שחרור פולארד", "בגלל המבקר: פולארד לא ישתחרר" ועוד ועוד.

יריב נוסף של אולמרט שהתברג ברשימה השחורה של "ידיעות" הוא ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר. בינואר 2007 הודיע משרד המשפטים על פתיחת חקירה פלילית נגד אולמרט בחשד כי בעת שכיהן כשר האוצר שינה את תנאי המכרז על הפרטת בנק לאומי. זליכה היה אחד העדים המרכזיים נגד אולמרט בפרשה זו (שהסתיימה בקול דממה דקה וללא הגשת כתב אישום). בעשרת החודשים שלאחר מכן, עד שהודיע על התפטרותו מתפקידו, ספג החשב הכללי מ"ידיעות" מגוון רחב של כותרות רעילות, ביניהן: "החשבים נגד זליכה", "נציב שירות המדינה: זליכה זקוק לפסיכולוג", "המבקר אמר לזליכה: לא אוכל להגן עליך", "החשב שלא דיבר אמת", "בכירים באוצר: ברוך שפטרנו", "מנכ"ל האוצר: סיום כהונת זליכה – חזרה לשפיות", "החשב זליכה ניסה להתנער מאחריות" ו"זליכה נאלץ להתפטר". בינואר 2010 פרסם מבקר המדינה כי בעת כהונתו הציבורית עבד זליכה בעבודות פרטיות. למחרת זכה החשב הכללי לשעבר למתנת פרידה מ"ידיעות": עמוד שלם תחת כותרת הענק "החלטורה האסורה של 'הלוחם בשחיתות'".

אורי קורב? טוקבקיסט קטן שנכסף לצאת החוצה

עו"ד אורי קורב היה אחד משני התובעים בפרשות ראשונטורס וטלנסקי, שנדונו בבית המשפט המחוזי בירושלים. בפברואר 2010 חשף "ידיעות", בכותרת ראשית, כי במהלך הרצאות בפני סטודנטים אמר קורב כי "חלק גדול מהשופטים הם חמורים", ואף מתח ביקורת חריפה על נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש. לצד החשיפה הופיע גם טור של בכיר עיתונאי "ידיעות", נחום ברנע, שקבע כי מהרצאותיו של קורב, שבהן אמר את הדברים "עולה תמונה מדאיגה של זחיחות, יוהרה ועודף ביטחון עצמי".

משה לדור? ברווז צולע שלא לוקח אחריות

עוד יריב של אולמרט ש"ידיעות" עשה לו חיים קשים הוא פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור. תקצר היריעה מלפרט את רשימת הכותרות נגד לדור. באוקטובר 2011 דחה בית המשפט את בקשת פרקליטות המדינה להעניק ללדור חסינות מפני תביעת דיבה שהגיש נגדו אולמרט. למחרת חגג "ידיעות" את ההחלטה על פני חצי עמוד שנשא את כותרת הגג המרומזת "ביקורת חסרת תקדים על תפקוד פרקליט המדינה", והכותרת הלא מוגזמת בכלל: "בית המשפט: 'לדור עירער אמון הציבור במערכת המשפט'".

יוחנן דנינו? הכיר את המתלוננת, שנהגה לזנק עליו ולחבק אותו

בנובמבר 2006, בעת שיוחנן דנינו, כיום מפכ"ל המשטרה, היה ראש אגף החקירות ומי שממונה על חקירת פרשת חיים רמון והנשיקה, פרסם "ידיעות" את הכותרת: "ההיכרות המוקדמת בין דנינו והמתלוננת". בידיעה עצמה – שהעניקה סוג של רוח גבית לחבר המערכת רמון – תואר כיצד כאשר שירת דנינו כראש מטה השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, בשנים 2004 עד 2006, פקד פעמים רבות את אחד ממשרדי הממשלה, במסגרת תפקידו. "ה' החיילת שירתה באותו משרד", נכתב באייטם הסמי-רומנטי הקצר, "ולדברי חברותיה החיילות נהגה לזנק על דנינו, לחבק אותו ולומר: 'אני לא עומדת בפניך, אני לא עומדת בפני גברים עם עיניים כחולות'. 'החיבוקים בין השניים חזרו שוב ושוב, כולם ראו', אישר לנו גורם בכיר במשרד. 'היא הייתה חצי מאוהבת בו', סיפרה חברתה של ה'". בהמשך תהתה הידיעה "האם דנינו סיפר ליועץ המשפטי ולצוות החקירה על היכרותו עם המתלוננת נגד רמון? האם הייתה לכך השפעה על החקירה?".

דורית בייניש? שקועה במאבקי כבוד וגורמת נזק לעליון

ביום פרישתה של דורית בייניש מכהונת נשיאת בית המשפט העליון היא קיבלה בכפולת האמצע של "ידיעות" אלבום תמונות למזכרת. כל זה, היו מי שאמרו בחיוך מר, רק כדי לוודא שהיא לא תחזור לכס השיפוט. לאורך שנותיה כנשיאת העליון ספגה בייניש מ"ידיעות" כותרות שליליות רבות. פרופ' דניאל פרידמן, יריבה המובהק של בייניש, מפרסם עד היום ב"ידיעות" טורי דעה ופרשנויות. חבר המערכת פרידמן החל לכתוב בעיתון עוד לפני שמונה לשר המשפטים, ובעת כהונתו הרבה להתעמת עם נשיאת העליון. במקביל אליו, המשיך גם "ידיעות" לנהל את המערכה נגד בייניש. באפריל 2012 השתתף דורון גלעזר, לשעבר סגן עורך "ידיעות", בכנס של העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, ומתח שם ביקורת על ההתנהלות המערכתית של עיתונו לשעבר. "לא משנה איזו ידיעה זו תהיה על דורית בייניש – תמיד הכותרת תהיה נגד דורית בייניש", אמר.

עוזי ארד? מדליפן, שתלטן ומעליב

היחס השלילי שרוחש "ידיעות" לנתניהו הקרין לא אחת גם על סביבתו הקרובה ואנשי לשכתו. במאי 2011 טען השב"כ כי עוזי ארד, אז היועץ לביטחון לאומי של נתניהו, הדליף מידע מלשכת ראש הממשלה. הכותרת הראשית ב"ידיעות" הכתה בארד ללא רחם כשכינתה אותו "המדליף הלאומי". זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה "ידיעות" יצא חזיתית נגד ארד. בנובמבר 2009, תחת הכותרת "למה כולם מסרבים לשרת במועצה לביטחון לאומי?", ציטט "ידיעות" קצינים שטענו כי אי אפשר לעבוד עם ארד משום ש"הוא שתלטן ומעליב". כעבור חודש, בדצמבר 2009, תקף ארד בחריפות את הרמטכ"ל דאז, חבר מערכת "ידיעות" גבי אשכנזי, ולאחר מכן הגיע ללשכת אשכנזי כדי להביע צער על כך שדבריו הודלפו. למחרת פורסמה בראש עמוד השער של "ידיעות" הכותרת הנזפנית: "כך מתנצלים?". כעבור חצי שנה, במאי 2010, לאחר שארד נכנס לקרב סמכויות מול המזכיר הצבאי, יוחנן לוקר, פרסם "ידיעות" את הכותרת הקנטרנית "הסכסוך החדש של עוזי ארד".

רביב דרוקר? חפפן, אגרסיבי וכוחני

את רשימת המחוסלים הלא מלאה נחתום בפרשן הפוליטי של חדשות ערוץ 10, רביב דרוקר, האיש ו"המקור". באוגוסט 2008 פורסמה על דרוקר במוסף "7 לילות" כתבת שער שנשאה את הכותרת המינורית והמאוזנת "חפיף דרוקר". בכתבת החיסול הוצג דרוקר כמי שביצע לכאורה עבירה פלילית וכמי שדיווח ביודעין ידיעות עיתונאיות לא נכונות. דרוקר טען כי מדובר בפעולת נקם של העיתון על ביקורת שמתח עליו בעבר. בעקבות הכתבה, הגיש בקול תרועה רמה תביעת דיבה נגד "ידיעות" בסך מיליון שקלים. התביעה הסתיימה בהסדר פשרה בקול דממה דקה. "כתוצאה מפרסום הכתבה נפגעו שמו הטוב של דרוקר והמוניטין שלו", נאמר בתביעה. "פעמים מועטות מוצא עצמו אדם כשהוא נאלץ להתגונן מול נחת זרועו של העיתון החזק במדינה, המטיל את כל כובד משקלו בכדי לפגוע ולהשפילו וזאת אך כי ההין למתוח ביקורת מקצועית על עיתון זה. כדי להשתיק את ביקורתו של דרוקר, הועלה זה האחרון על המוקד ברבים והושם ללעג ולקלס בקרב הבריות".

נאה דורשים, לא נאה מקיימים

איך הזמן טס כשמשתלחים. חמישה שבועות וחצי חלפו מאז שעמוס רגב ולהקתו פתחו במלחמת עולם קטנה נגד "ידיעות אחרונות", בעקבות הצעת החוק המגונה, שנועדה לפגוע ב"ישראל היום". מאז, כמעט מדי יום, צלבו החברים מרחוב השלושה 2 את המתחרים מרחוב מוזס 2. למרבה האירוניה, בין שלל הטיעונים המוצדקים של "ישראל היום" נגד הצעת החוק, נגד יוזמיה ונגד הברנז'ה כולה, נמצאו גם כאלה שמתארים לגמרי לא רע את "ישראל היום" עצמו. דוגמאות לא חסרות: ב-15 במאי, למשל, התנוססה חתימתה של מירי עדן על הטקסט הלא בלתי מדויק הבא ב"ישראל היום": "התמיכה שממנה נהנה אולמרט ב'ידיעות' הפכה לאחד מסימני ההיכר של העיתון". די נכון. אבל החלפת המילה "אולמרט" במילה "נתניהו" והמילה "ידיעות" במילה "ישראל היום" תוביל למסקנה קלישאתית שהפוסל – במומו פוסל, שמי שגר בבית זכוכית – מוטב לו שלא יזרוק אבנים, ושמי שחמאה מרוחה על ראשו – בל ייצא לשמש הקופחת. ויש, כמובן, עוד דוגמאות. 

סטנדרטים כפולים (1): חיסול ממוקד? זה מה ש"ידיעות" עשה לאורי אריאל (אבל גם אנחנו עשינו אותו הדבר לציפי לבני)

הציטוט: "מי שרוצה לראות איך נראה חיסול ממוקד שעושה עיתון לאיש ציבור, שאינו מציית לתכתיב ומעז לחשוב עצמאית – מוזמן לבחון את מה שעושה 'ידיעות אחרונות' לשר אורי אריאל. העיתוי: שבועות אחרי שהתנגד לחוק לחיסול 'ישראל היום'" (גונן גינת כועס על הפרסום של "ידיעות אחרונות", שלפיו שר השיכון מנסה להשתלט על מיליארדים של קק"ל, זמן קצר לאחר שאורי אריאל הביע את התנגדותו לחוק האוסר על חלוקת עיתונים חינם, "ישראל היום", 28.5.2014).

ומה ב"ישראל היום"? תשעה ימים לפני חשיפת פרשת "ביבי טורס" החליטה ציפי לבני, אז יו"ר קדימה, כי כל חברי הכנסת של המפלגה יתמכו בהצעת החוק שביקשה למנוע חלוקת עיתונים בחינם (כלומר לפגוע ב"ישראל היום"). יום לאחר חשיפת פרשת "ביבי טורס" ריכזו אנשי קדימה בראשותה של לבני את מיטב מאמציהם לנגח את נתניהו, כאשר שלחו מכתב ליועץ המשפטי לממשלה שבו ביקשו לפתוח בחקירת הנושא, והגישו נגד ביבי תלונות נפרדות לתחנת משטרת מרחב ירקון ולנציבות שירות המדינה.

מתקפת המחץ של "ישראל היום" נגד לבני לא איחרה לבוא: בשנה שלאחר מכן, עד מרץ 2012 כאשר לבני הפסידה לשאול מופז בבחירות על ראשות המפלגה, ספגה יו"ר קדימה ב"ישראל היום" לא פחות מ-34 כותרות שליליות שבהן הופיע שמה המפורש (בנוסף היו גם לא מעט כותרות שליליות נגד קדימה). בין הכותרות הנבחרות: "לבני מסכנת את מדינת ישראל", "התנהלות ציפי לבני עלובה", הספין של לבני נחשף" ועוד כהנה וכהנה. הכותרת החצי חיובית היחידה שקיבלה לבני מ"ישראל היום" בתקופה זו פורסמה חמישה ימים לפני הפריימריס בקדימה והייתה: "השטח: מופז ינצח. סקר: דווקא לבני". 

סטנדרטים כפולים (2): מתעלמים מאיתנו? אין ספק (אבל גם אנחנו מתעלמים מערוץ 10)

הציטוט: "במשך שנים היינו בגדר 'בא לשכונה בחור חדש', שבוחנים אותו, מנסים לגמד את הישגיו העיתונאיים, מתעלמים ממנו" (שלמה צזנה מתלונן על הכתף הקרה שהפנתה הברנז'ה לעיתונו, "ישראל היום", 22.5.14).

ומה ב"ישראל היום"? כבר יותר משנתיים וחצי ש"ישראל היום" מקפיד להתעלם כמעט כליל מערוץ 10. הטור האחרון של מבקרת הטלוויזיה, שיר זיו, שהוקדש לתכנית בערוץ, פורסם ב-13 בנובמבר 2011. מאז ועד היום, לא התייחסה זיו, לטוב ולרע, לשום תכנית של ערוץ 10. כתבת המגזין הגדולה האחרונה ב"ישראל היום" שקידמה תכנית של ערוץ 10, הופיעה לפני יותר משלוש שנים. זה קרה במרץ 2011, כחודשיים לאחר שערוץ 10 שידר בתכנית "שישי" את הכתבה הביקורתית המדוברת על שלדון אדלסון (וכחצי שנה לפני שהערוץ אולץ בכוחניות לשדר בגינה התנצלות מתרפסת במיוחד). 

סטנדרטים כפולים (3): מודעות במסווה של תוכן? אסור לעבוד על הקורא (אבל זה בדיוק מה שאנחנו עשינו במרוץ פורמולה 1)

הציטוט: "אסור לעבוד על הקורא: תוכן מערכתי הוא עיתונות. פרסומות הן הכנסה לגיטימית. 'תוכן שיווקי'? אם עושים כדבר הזה צריך להבליט כי מדובר בפרסומת, לא בעיתונות. האם ב'ידיעות אחרונות' וב-ynet חצו ברגל גסה את הקו האדום? האם הכוונה היא לגרום לקהל התמים לחשוב שהוא קורא משהו אובייקטיבי בלי להבין שהוא בולע פרסומת?" (מירי עדן מעניקה שיעור אקדמי במבוא להפרדה בין תוכן למודעות, "ישראל היום", 11.5.14).

ומה ב"ישראל היום"? ביוני 2013 העניק "ישראל היום" חסות למרוץ "פורמולה 1" שהתקיים בירושלים, והתאמץ לשווק אותו באמצעות לא פחות מ-11 אייטמים מערכתיים שונים, שבאף אחד מהם לא הובלט כי מדובר בפרסומת, ולא בעיתונות. במקביל, במשך ארבעה ימים רצופים, פרסם העיתון הפניה בולטת לקראת האירוע במרומי עמודו הראשון, מעל לכותרת הראשית. האם הכוונה הייתה לגרום לקהל התמים לחשוב שהוא קורא משהו אובייקטיבי בלי להבין שהוא בולע פרסומת? 

סטנדרטים כפולים (4): אולמרט שוב הסתבך? "ידיעות" הצניע (אבל גם אנחנו העלמנו את פרשת "ביבי טורס")

הציטוט: "כאשר הוגש כתב אישום לראשונה בתולדות המדינה נגד ראש ממשלה לשעבר, העניין זכה ב'ידיעות אחרונות' להבלטה מיוחדת: ידיעה על טור אחד בתחתית אחד העמודים האחוריים (גונן גינת מתלונן על האיתרוג שהעניקו המתחרים לאהוד אולמרט, ולא ממש מדייק בפרטים. "ישראל היום", 14.5.14).

ומה ב"ישראל היום"? בלי קשר לסימפטיה שהפגין "ידיעות" לאורך השנים כלפי אולמרט, אם לעשות שימוש במילותיו המדויקות של גינת: כאשר רביב דרוקר פרסם לראשונה בתכניתו "המקור" את תחקיר "ביבי טורס", שבו נטען כי בני הזוג נתניהו קיבלו מימון כפול משני גורמים שונים על אותן נסיעות לחו"ל, זכה העניין ב"ישראל היום" למחרת להבלטה מיוחדת: התעלמות גמורה. 

סטנדרטים כפולים (5): הקו של "ידיעות"? כמו ההשקפה הפוליטית של המו״ל (אבל גם הקו שלנו זהה להשקפה של המו"ל)

הציטוט: "'ידיעות אחרונות' הוביל את העם בכיוון אחד – בכיוון השקפתו הפוליטית של נוני מוזס. בעיתון שלו יש חלוקה לפוליטיקאים טובים ולפוליטיקאים רעים – והסיקור בהתאם. העובדה ש'ידיעות אחרונות' נראה כמו עיתון – לא הופכת אותו לעיתון מקצועי המדווח כמו שצריך, עיתון המאפשר מגוון דעות" (שלדון אדלסון מפרט את משנתו בראיון נוקב, נטול הנחות וחסר פשרות לעמוס רגב ובועז ביסמוט, "ישראל היום", 9.5.14).

ומה ב"ישראל היום"? "ישראל היום" מוביל את העם בכיוון אחד – בכיוון השקפתו הפוליטית והפרסונלית של שלדון אדלסון. בעיתון שלו יש חלוקה לפוליטיקאי טוב ולפוליטיקאים רעים – והסיקור בהתאם. העובדה ש"ישראל היום" נראה כמו עיתון – לא הופכת אותו לעיתון מקצועי המדווח כמו שצריך, עיתון המאפשר מגוון דעות. 

סטנדרטים כפולים (6): הטיפול בעודד טירה? זובור (אבל האמת שגם אנחנו עשינו אותו דבר לנפתלי בנט)

פתחנו בסוגיית החיסולים, ולכן נסיים בסיכולים ממוקדים.

הציטוט: "צריך להקדים ולומר בצורה חד משמעית: אין שום דרך להגן על הדברים שאמר עודד טירה. אבל אחרי שאומרים כל זאת, אי אפשר להסביר בדרך עניינית את הזובור המתמשך, את החגיגה התקשורתית הבלתי נגמרת על פני עמודים שלמים – שעושה 'ידיעות אחרונות' בנושא הזה" (גונן גינת מסתייג בצדק מהטיפול המוגזם שהעניק "ידיעות אחרונות" להתבטאות הגזענית של טירה, "ישראל היום", 30.5.14).

ומה ב"ישראל היום"? ביום שני האחרון, שלושה ימים לאחר שגינת כתב את הדברים הללו, ביצע "ישראל היום" זובור לנפתלי בנט על פני שלושה עמודים. זאת לאחר שבנט הסביר באוניברסיטת בר אילן מדוע הוא תומך בחוק שימנע את חלוקת "ישראל היום" בחינם. לפני קצת יותר מחודשיים כינה בנט את "ישראל היום" בשם "פראבדה", ובתמורה זכה למחרת לזובור על פני עמוד שלם, שאותו כתב לא אחר מגונן גינת.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

היה מזל"ט?

האם משטרת ישראל הפעילה כטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) כדי לעקוב מרחוק אחר מבצע פשע שנאה? לא ממש. האם פעיל הימין הקיצוני, עו"ד איתמר בן-גביר, שוב הצליח למכור לכלי התקשורת אייטם לוהט לכאורה מבית מדרשו, שלאחר פרסומו מתעוררים סביבו סימני שאלה? בהחלט כן. מעשה שהיה כך היה:

לפני שלושה שבועות פרסם חיים לוינסון, כתב השטחים של "הארץ", כי המשטרה עוקבת באמצעות מל"טים אחרי מבצעי פשעי שנאה בגדה. לוינסון דיווח כי העניין התגלה במהלך משפטו של הראל קורן, תושב ההתנחלות עלי שהואשם בהצתת עצים של פלסטינים, וכמובן ציטט בהרחבה את בא כוחו הנמרץ של קורן, הלוא הוא עו"ד איתמר בן-גביר. כעבור ארבעה ימים שודר אייטם דומה גם במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2. "לצורך המאבק בפשעי השנאה גייסה המשטרה גם מזל"טים, מטוסים זעירים ללא טייס שמתעדים את ההשחתות בזמן אמת", הכריזה יונית לוי לפני שהפנתה לכתבתו של עפר חדד. "התיעוד הזה צולם לפני חודשיים על ידי מזל"ט", הצהיר חדד בפתיחת הכתבה, ואחר כך הביא כמובן את תגובת הפרקליט הלהיט בן-גביר אשר התרעם על כך שהמשטרה "מעלה מזל"טים ומל"טים ומשתמשת באמצעים בלתי מוגבלים כדי לתפוס בחור שהצית כמה עצים".

אלא שבדיקה שנערכה השבוע העלתה תמונה שונה. לפי ממצאיה, המתנחל הראל קורן לא נתפס בשל מעקב שנערך אחריו באמצעות מל"ט או מזל"ט, כי אם תוצפת באמצעות כלי טיס מאויש. המסקנה המתבקשת: חודשיים וחצי אחרי שעו"ד בן-גביר האכיל את חדשות ערוץ 2 באטריות מחוממות בדמות "תיעוד נדיר" של קורס הכנה לחקירות השב"כ, הוא עשה זאת שוב.

מכרת לכתבים שהמשטרה עשתה שימוש במזל"טים, כשבעצם מדובר בכלי טיס מאויש.
"אז אני אגיד לך שלושה דברים: קודם כל, זו טעות. כנראה שזה מל"ט או מזל"ט משום שככה זה מופיע בתיק, אלא אם כן המשטרה הטעתה את כולנו. שנית, זה עדיין סיפור, בין אם זה במל"ט, במזל"ט או במסוק, מפני שפעם ראשונה שעוקבים אחרי נער מהגבעות עם אמצעי מהסוג הזה. אני יכול להגיד לך מניסיון של שנים רבות שאף פעם לא עשו דבר כזה".

ומה הדבר השלישי שרצית לומר לי?
"הדבר שלישי הוא שאני מבין שהטור שלך הפך להיות אכסניה לכל מיני עיתונאים מתוסכלים. אתה יכול למסור להם בשמי שתנוח דעתם. יש מספיק סיפורים לכולם. הכול בסדר, ולא צריך לדאוג. רק שחס וחלילה לא יגידו שאני מוכר אטריות מקולקלות. בסוף אני עוד לא אקבל תעודת הכשר".

חיים לוינסון, תרצה להגיב?
"עיינתי בחומר החקירה, כולל בעדותו של קצין המודיעין, ומהתיאור שלו עולה שמדובר במזל"ט. אם זה היה מסוק, זה מלמד קודם כל שהמשטרה עוד יותר פסיכית ממה שחשבתי, ובנוסף שקצין המודיעין לא יודע לכתוב מזכר או כתב אותו בכוונה בצורה מוטעית".

עפר חדד הפנה לחדשות ערוץ 2, ומשם נמסר בתגובה: "בעקבות פנייתך התקיים בירור נוסף מול המשטרה ושם מתעקשים כי לא מדובר היה במסוק".

דבר הביקורת

הציטוט: "כמי שלא ביקר מעולם במועדון גייז ולא נמנה עם הקהל של דנה אינטרנשיונל, נהניתי בעיקר מהקטעים שבהם היא שרה בספרדית ונשמעת כמו צ'יקיטה הוללת" (בן שלו, מבקר מוסיקה, על הסינגל Down on me של דנה אינטרנשיונל, "הארץ", 14.5.2014).

המציאות: בסינגל Down on me אין מילה אחת בספרדית.

בן שלו, איך הספרדית שלך?
"לא טובה".

תיארתי לעצמי. כי בסינגל של דנה אינטרנשיונל אין אף מילה בספרדית.
"אז מה יש שם?".

אנגלית וג'יבריש.
"ג'יבריש במבטא ספרדי".

אפשר להתייחס לזה גם ככה.
"עשיתי טעות. זה קורה לי כמו לכולם. אין לי מה להגיד".  

מה ההבדל בין חיים סבן לפטריק דרהי?

כמו בכל שנה לקראת הקיץ, גם השבוע הנפיקו העיתונים הכלכליים רשימות מעודכנות שבהן מדורגים עשירי הארץ. אז מיהו האיש העשיר ביותר בישראל לשנת 2014? תלוי באיזה עיתון מדפדפים. על פי דירוג מאה עשירי ישראל של "פורבס" מי שכבש את הפסגה בסערה הוא פטריק דרהי, איש העסקים היהודי-צרפתי והבעלים של חברת הוט, ששוויו מוערך בכ-34.9 מיליארד שקל.

לעומת זאת, במגזין "דה מרקר", שדירג את 500 עשירי ישראל והופץ השבוע, דרהי כלל אינו נמצא ברשימה. מי שניצב במקומו במקום הראשון היא משפחת ורטהיימר, ששוויה על פי המגזין 7.8 עד 8.5 מיליארד דולר (כלומר כ-27 עד 29.5 מיליארד שקל, על פי שער הדולר של יום חמישי). ב"פורבס", אגב, הוורטהיימרים מופיעים במקום הרביעי ושווים מוערך ב-18.440 מיליארד שקל בלבד. פער די גדול, שיתכן ויש בו כדי ללמד על מידת הדייקנות שכדאי לייחס לרשימות האלה.

אם כבר סבן, די מוזר שהוא מככב ברשימת העשירים של מגזין "דה מרקר" (במקום השביעי המכובד), ואילו פטריק דרהי לא. סבן חי בארצות הברית, דרהי חי בשוויץ. כמו סבן, גם דרהי הוא בעל אזרחות ישראלית ("דה מרקר" עצמו דיווח על כך). כמו סבן, גם דרהי מחזיק חברת תקשורת. אז למה סבן כן ודרהי לא?

עורך מגזין "דה מרקר", איתן אבריאל, איך זה שפטריק דרהי לא נכנס לרשימת 500 העשירים?
"התשובה היא שתמיד יש לנו התלבטות איך לסווג אנשים שגרים בחו"ל ויש להם עסקים בארץ. הייתה לנו בעבר התלבטות כזו עם שרי אריסון, כשהיא עזבה את ישראל. גם חיים סבן לא היה בשנים קודמות ברשימה. השנה הכנסנו אותו כי הוא רכש את 'פרטנר' והגדיל את מעורבותו בישראל".

אבל כמו שחיים סבן רכש את "פרטנר", פטריק דרהי רכש את "הוט". בטוח שאף אחד כאן לא נרדם בשמירה ושכח אותו?
"אנחנו מודעים לזה, מפעילים שיקול דעת, חושבים כל שנה מחדש ומחליטים".

דברים בשם אומרם

שבוע מהריאיון של פרופ' גבי ברבש ל"הארץ" ואני יכול להיות רק משועשע מעוצמת הצביעות של עיתונאי ישראל שיוצאים נגד מה שהם מכנים "תעשיית הפרוטקציות". ביום שבו אני לא אקבל בין 5-10 טלפונים מעיתונאים - מכל כלי תקשורת ומכל תחום סיקור, בבקשה לזרז להם את הטיפול/ להקדים תור/ להיבדק רק על ידי המומחה המפורסם/ לשחרר אותם מהר מהמיון/ לעזור לבן משפחתם שכואב לו הראש/ לסדר חניה כי החניון הסמוך יקר והטרנד הפופולארי ביותר – לסדר להם תור קרוב למכון הכאב בשביל לקבל אישור למריחואנה רפואית, אז אוכל להתפנות כל כולי לעבודה האמיתית שלי. רק בקשה אחת: נא לא להתקשר ולבקש פרוטקציה ביום שבת בבוקר תוך איומים שאם לא אז "כל המדינה תדע על זה" כי גם זה כבר היה לי. רק בריאות!

(אבי שושן, דובר בית החולים איכילוב, בעמוד הפייסבוק שלו) 

הרגע הזה, שבו דליה איציק נכנסת עמוק ללב

איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא, הרהרתי בתסכול מסוים בעודי משוטט בקסבה של דרום חולון, כשהטלפון צלצל. על הקו היה, ובכן, הקונספירטור.

"ערב טוב לוזר", הוא פתח.

"ערב טוב גם לך", עניתי. "למה לוזר?".

"למה לא?", החזיר הקונספירטור בשאלה. "יש לך הגדרה מוצלחת יותר לבעל טור תקשורת שהתעלם מהראיון הכי לוהט ששודר בשבוע שעבר?".

"איזה ראיון?", שאלתי בחשש.

"איזה ראיון, איזה ראיון", לעג הקונספירטור. "הראיון של שר החוץ העוצמתי אביגדור ברשת ב' על הבחירות לנשיאות, אצל העיתונאית התותחית איילה. למה לא כתבת כלום על זה שבמהלך הראיון אביגדור, שתומך במרוץ של דליה לנשיאות, האשים את עמית, הכתב הפוליטי של חדשות ערוץ 2, בכך שהוא משמש ראש מערך ההסברה של רובי ריבלין?".

"משתי סיבות", נימקתי בצורה סדורה. "הראשונה והחשובה שבהן היא שבראייה רטרוספקטיבית לא מן הנמנע שמישהו עוד עלול היה לטעון נגדי שאני מקפח, חלילה וחס, את יוסי מ'הארץ' ו/או את נחום מ'ידיעות'".

"והסיבה השנייה?", לאט הקונספירטור.

"הסיבה השנייה היא שכמובן שייתכן שאולי מדובר בצירוף מקרים", השבתי, "זה לא חדש".

"זה לא חדש שאתה לוזר", הפטיר הקונספירטור. "לכן אתה מעדיף להתעסק עם המכונית החדשה של אסי עזר במקום להידרש לשאלה הערכית, המהותית, האקטואלית והמסקרנת".

"איזו שאלה?", תהיתי.

"השאלה האם אביגדור, יאיר, נפתלי ואריה, יטילו ברגע האמת את כל כובד משקלם למען המועמדת שנוני מעדיף. ובקיצור: האם דליה תהיה נשיאה?".

"אין לי מושג", הודיתי.

"לא היה לי ספק", אמר הקונספירטור. "אבל למה שלא תכתוב שקבוצת 'ידיעות' סוף סוף יצאה מהארון והודיעה באופן רשמי שהיא תומכת בדליה?".

"מה, באמת יצאה הודעה רשמית כזו?", שאלתי בפליאה.

"בוודאי", הצהיר הקונספירטור. "קבל צילום מסך במייל".

"למקרה שלא שמת לב, הורביץ", המשיך הקונספירטור. "דליה קיבלה בהומפייג' של ynet, לאורך שעות, את הסטריפ המרכזי הנוצץ עם כותרת שחופפת לחלוטין את הסלוגן שלה. זו לא נראית לך הודעת תמיכה רשמית של קבוצת 'ידיעות'?".

"אני לא בטוח", אמרתי. "אולי זה צירוף מקרים? אולי בימים הקרובים גם הדליה השנייה שרצה לנשיאות תקבל בדיוק את אותו סטריפ?".

"בדיחה טובה", אמר הקונספירטור. "בכל מקרה, אני ממליץ לך בחום ללחוץ על הסטריפ ולהיכנס לטור הנוקב שכתבה מרית על דליה. מרית הרי מבינה דבר או שניים בפוליטיקה. אל תשכח שהיא הייתה מזכירה של לא פחות מחמישה ראשי ממשלה".

"ומה היא כותבת על דליה?", שאלתי בעניין חלקי.

"טוב ששאלת", אמר הקונספירטור. "אז ככה: בדיוק כמו הטור המשתפך של סמדר על דליה, שפורסם בשבוע שעבר במוסף '24 שעות', גם מרית קורעת לדליה את הצורה. האמת שאפשר להבחין בזה כבר בכותרת לטור, 'זמן אישה'. אני אפילו מתלבט איפה מרית קטלה את דליה יותר. האם בפתיח, שבו כתבה: 'איני יודעת מדוע, אבל אני זוכרת בדיוק רב את הרגע שבו היא נכנסה לי עמוק בלב'. או אולי במשפט שבו ציינה שדליה 'מביאה איתה אל המקום הזה בשלות וניסיון פוליטי עשיר, רגישות חברתית רבה, מחויבות למדינה ולערכיה ואהבת אדם'? או דווקא במילים העוקצניות: 'לכל אורך פעילותה המוניציפלית, הפרלמנטרית והממשלתית, הוכיחה דליה כי היא קשובה להלך הרוח הציבורי ולבעיות שעמן מתמודדת החברה הישראלית'? מה דעתך הורביץ?".

"אני חושב שאתה סרקסטי שלא לצורך", אמרתי בהסתייגות. "וחוץ מזה נראה לי שמדובר בצירוף מקרים".

"באמת, הורביץ?", אמר הקונספירטור בקול קטיפתי. "ומה אם אני אגיד לך שיש מועמדים לנשיאות שזועמים על היחס החם שדליה מקבלת מקבוצת 'ידיעות', ושחלקם אפילו הרימו טלפון נזעם למערכת?".

"נשמע עניין", אמרתי בסקרנות. "אשמח לשקול את האפשרות לעסוק בזה בטור הבא. תוכל בטובך לספר לי מי מהם פנה למערכת? יש לך שמות ספציפיים? ידוע לך האם הם פנו באופן אישי או דרך עוזרים אישיים, יועצים או סתם מקורבים בכירים?".

"לכל זמן ועת לכל חפץ", ציטט הקונספירטור מקוהלת וטרק.

ואם כבר חפצים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה". 

מי באמת קנה לאסי עזר מכונית חדשה?

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר

• אביב הורביץ
• מי נגד מי