הבטחנו מחדלים? לא הבטחנו לקיים
האם נפתלי בנט שוב קיבל הנחת פרסונל מ"ידיעות אחרונות"? לפני שבועיים וחצי העלה כתב עיתון "בשבע", אבישי גרינצייג, את הפוסט הבא:
23 דקות לאחר מכן הגיבה יפעת ארליך לפוסט של גרינצייג בזו הלשון:
חלפו 12 ימים, ובשישי האחרון פורסמה ב"מוסף לשבת" כתבתה של ארליך על טל גן-צבי, ראש לשכתו של שר החינוך בנט.
בעוד שבפייסבוק הבטיחה ארליך שהכתבה תפרט "מחדלים" של לשכת בנט, הרי שבפועל אין בה שום תיאור של אף מחדל. מה כן יש? מקבץ של טענות אנונימיות על התנהלות לא הכי תקינה בלשכה. שלא כנהוג, תגובת לשכת בנט אינה מופיעה בסוף הכתבה או במסגרת נפרדת, אלא מפוזרת לאורך הטקסט כאשר לכל אחת מהטענות מוצמדת תשובה מפורטת של גורם זה או אחר בלשכה. הכתבה נפתחת בתיאור מחמיא של גן-צבי כ"שומר הסף" של בנט, שהחליט "לאמץ נהלים מחמירים עוד יותר" כלפי ראשי עמותות המבקשים סיוע כספי, ולכן נאלץ להיחשב בתור "האיש הרע" המשלם את מחיר הביקורת. "גן-צבי הוא רק בן 34, ובכל זאת זוכה כיום למעמד הבכיר בכוורת של בנט", תיארה ארליך. "כמעט כל מי שמדבר עליו מעניק לו את התואר 'האיש החזק בציונות הדתית'... אומרים עליו שהוא מוכשר, נעול מטרה, בולדוזר, ושיש לו קשרים חזקים לאגפים בחרדיים בכנסת... התכונה המרכזית שלו, חלומו של כל פוליטיקאי, היא נאמנות אין קץ לבוס".
כמה ממתנגדיו של בנט טענו השבוע כי הוא זכה לכתבה רכה בגלל היותו חבר ברשימת המיוחסים. "הלוואי עליי כזו כתבת תחקיר", אמר השבוע אחד מהם. גורם שאיתו שוחחה ארליך בזמן הכנת הכתבה טוען שהחומר שהציגה בפניו ככזה המצוי בידיה היה ביקורתי ושלילי הרבה יותר מכפי שפורסם. אלא שהתמונה מעט יותר מורכבת: מסתמן שחלק מהמקורות של ארליך תפסו רגליים קרות וביקשו ברגע האחרון שלא להיכלל בכתבה. ועדיין, קיים פער בלתי מבוטל בין הטיוטות הראשונות והלוחמניות של הכתבה, שעליה עבדה ארליך במשך כמה חודשים, לבין התוצאה הסופית החלבית משהו.
יפעת ארליך, תרצי להגיב?
"אני חושבת שזה אייטם לא ראוי, וגם אתה מבין את זה. למה אתה לא מצטט את משפטי הביקורת החריפים בכתבה? ביקורת על בנט שמנותק מהשטח ומהפעילים ומאבד את כוחו אל מול איילת שקד המתחזקת; ביקורת על גן צבי והכוורת של בנט שפועלים באופן נקמני וכוחני. מי שיפתח את הכתבה ימצא בה הרבה יותר ביקורת מאשר דברי הלל.
"מלכתחילה כשהצעתי את הנושא למערכת, דיברנו על כך שיש תלונות אנונימיות על גן-צבי. החלטנו שבכל מקרה נעשה כתבה עליו, שהיא משהו בין פרופיל לתחקיר. היה ברור שאין לנו ביד חומרים פליליים המצדיקים תחקיר כשלעצמו, אבל הדמות של איש הצללים שמאחורי בנט, מרתקת בכל מקרה. וכך עשינו. במקצועיות ובאחריות. בכל כתבה שיש בה ביקורת אני משתדלת לתת למבוקר להגיב בגוף הכתבה ולא רק בסוף. כך ראוי. אני מציעה שתמצא מישהו אחר לבקר אותו. מעולם לא נתקלתי ב'ידיעות אחרונות' ברשימות לבנות או שחורות. יש לי חופש מוחלט לכתוב כל מה שאני רוצה, וכך היה גם בכתבה הזו".
עד כאן דבר הכתבת. ומה באשר לעיתון? גם אם אין פלילים, ואין מחדלים, עדיין מהטענות כלפי גן-צבי, שכן הוכנסו לטקסט, ניתן היה לחלץ לעמוד הראשון של המוסף, הפניה מעט יותר אטרקטיבית, שתיתן ביטוי ולו חלקי לטענה המרכזית נגד נשוא הכתבה. ב"ידיעות" יודעים לעשות זאת מצוין כשרוצים. איזה ניסוח, למשל, יכול היה להופיע בשער על בסיס החומר שכן פורסם? הנה דוגמה: "ראשי עמותות: טל גן-צבי, הרל"ש של בנט, מתנקם בנו ולא מעביר כסף". איזו הפניה בסופו של דבר כן הופיעה? כזו המציגה את גן-צבי באור חיובי ("שומר הסף") וכמי שכמעט נפל קורבן לפעילותו המבורכת:
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "אם לא היינו מפרסמים את הכתבה היית אומר שגנזנו כדי לשמור על בנט. אם הכתבה הייתה יותר חריפה היית אומר שבנט עבר ל'רשימה השחורה'. משפרסמנו את הכתבה כפי שפרסמנו, אתה אומר שטוב שפרסמנו אבל למה ריככנו. מבולבלים? גם אנחנו".
השכירות מזנקת? נשמח לפרסם. בעצם לא כל כך? נדאג להתעלם
וכעת לסקופ קטן עד זעיר: ל"ידיעות אחרונות", כך לוחשת השמועה, יש מעת לעת כל מיני אג'נדות ואינטרסים, שחלקם, פה ושם, באים לידי ביטוי בדרך זו או אחרת מעל דפי העיתון. איך זה עובד? ובכן, כאשר נדמה שהאירועים האקטואליים חופפים להעדפות של "ידיעות", ישמח העיתון להבליט אותם בכותרות גדולות. לעומת זאת, כאשר מתברר לעתים כי ענייני השעה אינם מתיישרים עם הקו של "ידיעות", ידאג העיתון להצניע אותם או להתעלם מהם. דוגמה? בבקשה:
לפני שלושה חודשים וחצי סופר כאן על הקמפיין הנרחב של "ידיעות" נגד המס על דירה שלישית. התזה של "ידיעות" הייתה שעצם היוזמה של שר האוצר להטיל את המס הזה כבר מקפיצה את דמי השכירות, אפילו לפני כניסתו של המס לתוקף. "שוכרי דירות מערים שונות ברחבי הארץ כבר קיבלו הודעה על כך שלאור החוק החדש שכר הדירה יעלה", נכתב באחד האייטמים. הנה חלק קטן מהכותרות שפורסמו בעיתון באותה תקופה:
גם ynet ו"כלכליסט", כלי התקשורת הנוספים בקבוצה, פרסמו באותה תקופה כותרות שהפחידו את הקוראים מפני ההשלכות המסוכנות והמיידיות של המס המיותר על דמי השכירות. הנה תזכורת:
הזמן עבר, 2016 חלפה לה, וביום שני שעבר התנוססה ב"גלובס" כותרת שהפריכה במעט את התיאורים הסמי-אפוקליפטיים בקבוצת "ידיעות":
על פי האייטם, נתוני הסיכום של מדד המחירים לצרכן ל-2016 מראים כי סעיף הדיור, המבוסס על מחירי השכירות, רשם ב-12 החודשים האחרונים עלייה של 1.4% בלבד, הנתון הנמוך ביותר מסוגו מאז יולי 2008. האם ב"ידיעות" הביאו לידי ביטוי את הנתון המפתיע הזה? ובכן לא, תודה. אולי בפעם אחרת.
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "כהרגלך, אתה לא נותן לעבודות לבלבל אותך. והנה העובדות: 1. ל'ידיעות אחרונות' אין שום קמפיין או אג'נדה בנושא מס דירה שלישית. וגם 'שיטת הורביץ' לדוג מהארכיון רק כותרות שמתאימות לתזה שלך לא תשנה זאת. 2. בניגוד לרושם שאתה מנסה ליצור, הכותרת ב'גלובס' אינה מתבססת על נתון רשמי כלשהו. מדובר על דו"ח של בית השקעות פרטי ("מיטב דש"), שכמותו מתפרסמים חדשות לבקרים. אתה גם לא טורח לציין שמלבד 'גלובס', ככל הידוע לנו, אף כלי תקשורת אחר לא פרסם את הדוח הנ"ל. ייתכן שמדובר בידיעה בלעדית של 'גלובס', או בהחלטה של כלי התקשורת, ובכללם 'ידיעות אחרונות', שלא מדובר בדוח מספיק רציני או מעניין. אחרי הכול זה לא מחקר של השמאי הממשלתי או גוף ממלכתי אחר שאמון על הנושא. 3. מעיון בידיעה המלאה שפורסמה ב'גלובס', ולא רק בקטעים שבחרת להציג, עולה שהדוח של 'מיטב דש' דווקא מסתדר מצוין עם הכותרות שפורסמו ב'ידיעות אחרונות' בנדון. להלן הציטוט הרלוונטי מתוך גלובס: 'יש מי שיטען כי ירידת המדד נוגדת את הטענות על העלאת דמי השכירות בעקבות מס דירה שלישית. במקרה הזה, עוד מוקדם לנתח את השפעת המס החדש וזאת משום שמדובר עדיין בתקופה קצרה מדי מאז החלו לדבר על החוק ובוודאי מאז שהחוק עבר בכנסת. נדגיש שמדובר על האטה בקצב עליית המחירים ולא על ירידת מחירים. האטה זו לא צפויה להתגלגל למחירי השכירות, שכן היא נובעת משני גורמים שדווקא צפויים ללחוץ כלפי מעלה את מחירי השכירות... מס דירה שלישית יקטין את היצע הדירות להשכרה במקרה הטוב, או שיגולגל לשוכרים במקרה הפחות טוב'".
רזי צונח? נשמח לפרסם. רזי מזנק בעלייה? נדאג להתעלם
והנה עוד דוגמה לכך שקבוצת "ידיעות" מבליטה לעתים את המציאות כשזו חופפת לכאורה לאג'נדות שלה, לאינטרסים שלה ולסתם התחשבנויות קטנוניות, ומתעלמת ממנה כשהיא עומדת בסתירה אליהם: לפני כשנתיים וחצי, בעיצומה של הסערה סביב חוק "ישראל היום", הביע רזי ברקאי בתכניתו "מה בוער" בגל"צ התנגדות עקבית להצעת החוק המגונה. הנקמה הוגשה קרה: בפברואר 2015, שלושה חודשים לאחר ההצבעה על ההצעה, פרסם ynet את הכותרת הבאה, שאף זכתה להפניה בולטת בהומפייג':
הכותרת של ynet התבססה על נתוני סקר TGI שהתקבלו באותו שבוע. "מהנתונים עולה כי 'מה בוער', צנחה ב-27 אחוזים לעומת עלייה של התוכנית המקבילה ברשת ב'", נכתב אז באייטם. "בשעה הראשונה של התוכנית 'מה בוער' חלה צניחה בשיעורי האזנה מ-7.5 אחוזים בחודשים יולי-דצמבר 2013 ל-5.5 אחוזים באותם חודשים בשנה שעברה. מדובר בירידה של 26.6 אחוזים. בשעה השנייה של התוכנית הירידה מתונה יותר, מ-5.5 אחוזים ל-5.3 אחוזים. מדובר בירידה של 3.6 אחוזים". בהמשך רואיינו "גורמים בגלי צה"ל", שהסבירו כי "משהו ברזי דעך, כבר אין לו את האנרגיה של פעם, הוא אוהב להתעסק בכל מיני נושאים שלא מעניינים אנשים". עד כדי כך. שנה לאחר מכן, בפברואר 2016, דיווח גם 'ידיעות' על ירידה עקבית באחוזי ההאזנה לתכנית וציטט גורם בתחנה שטען כי "רזי לא מצליח להתחדש".
הזמן חלף ביעף, והנה, בשבוע שעבר, שוב הגיעו תוצאות ה-TGI, והתברר כי "מה בוער" דווקא זינקה ברייטינג. בשעה הראשונה חלה קפיצה בשיעורי ההאזנה מ-5.3 אחוזים בחודשים יולי-דצמבר 2015 ל-6.7 אחוזים באותם חודשים בשנה שעברה. מדובר בעלייה של 26.4 אחוזים. בשעה השנייה של התכנית הגידול מתון יותר, מ-4.3 אחוזים ל-4.8 אחוזים. מדובר בעלייה של 4.7 אחוזים. אלא שהפעם גם ynet וגם "ידיעות" – הפתעה הפתעה – לא פרסמו שום אייטם על העלייה של ברקאי באחוזי ההאזנה.
לפני כשבועיים וחצי – זמן קצר לאחר התפוצצות פרשת פגישות ההון-שלטון-עיתון בין בנימין נתניהו לנוני מוזס – ראיין ברקאי בתכניתו את רענן שקד. "אני אספר לך משהו על עצמי", אמר אז ברקאי. "בעקבות התנגדותי לפגיעה בהפצתו של 'ישראל היום' נכנסתי בעצמי לאיזה שהוא סוג של רשימה שחורה אצל ידיעות אחרונות".
רזי ברקאי, תרצה להתייחס להתעלמות של ynet ו"ידיעות"?
"ליהודי חכם, הרברט מרקוזה שמו, פילוסוף פוליטי אמריקני, מיוחסת האמירה הבאה: כששאלו אותו למה הוא מעדיף את ברית המועצות על פני ארצות הברית הוא השיב בחיוך: כי במוסקבה הם לפחות יודעים שהם לא חופשיים. ולכן אני מעדיף את 'ישראל היום'. לעומת קונצרן 'ידיעות', אלה לפחות יודעים שהם לא חופשיים".
ב-ynet נמנעו מלהגיב. מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "מה יהיה איתך, הורביץ? שוב אתה מביא 'עובדות אלטרנטיביות'. לעומת מה שכתבת, בסקר TGI שפורסם לפני שבועיים רשמה תכניתו של רז ברקאי דווקא ירידה חדה. אם לצטט את אתר 'אייס' (שאולי גם בו רזי שלנו נמצא ב'רשימה השחורה'): 'בחישוב משוכלל, מספר המאזינים הכולל של ברקאי עמד על 335 אלף, ירידה של כ-8 אחוזים ביחס לחצי הראשון של 2016'. אגב, התוכנית המתחרה, 'הכול דיבורים', המשודרת ברשת ב', רשמה עלייה גדולה ובין השעות 10 ל-11 בבוקר, כשהן משודרות במקביל, 'הכול דיבורים' אף מובילה בגדול על רזי ברקאי. במלים אחרות, כמו אותו פילוסוף יהודי חכם, הרברט מרקוזה, וכמו כלל מאזיני הרדיו בישראל, גם אנחנו מעדיפים להקשיב לכל דבר אחר מלבד לרזי ברקאי".
רזי ברקאי, תרצה לסכם?
"נתונים מומצאים. היו ונשארו נוני בלוני".
0.3 אחוז לטובתנו? אנחנו מובילים בגדול. 0.3 אחוז לטובתם? שנינו מובילים במשותף
ואם כבר TGI: האם פער של 0.3 אחוזים בלבד בשיעור החשיפה לטובת עיתון מסוים נחשב להובלה מעל לכל ספק שראוי לחגוג אותה בגדול, או להפרש קטנטן הנופל בתחום הטעות הסטטיסטית ולכן אין צורך לייחס לו חשיבות כלשהי? אם תשאלו את "ישראל היום", תלוי איזה עיתון מוביל, כמובן. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע.
ביום חמישי האחרון, במסגרת המסורת הדו-שנתית שלו, חגג "ישראל היום" (עם הפניית השער "מספר 1!") את נצחונו על פני "ידיעות אחרונות" בשיעור החשיפה בימי חול. חוכמה קטנה למדי לעיתון המפיץ מדי יום מאות אלפי עותקים בחינם, מול מתחרה שאמנם גם הוא מפיץ עשרות אלפי עותקים בחינם אבל עדיין מצליח, במקביל, לגבות תשלום מרבבות מנויים נאמנים וממספר לא ידוע של רוכשים בדוכנים.
שמחתו של "ישראל היום" לא הייתה שלמה: מתברר שבמהלך המחצית השנייה של 2016 "ידיעות" דווקא הגדיל טיפ טיפה את הפער ממתחרהו בשיעור החשיפה של גיליונות סוף השבוע. על פי סקר TGI, שיעור החשיפה השנתי של "ידיעות" בסופי שבוע עמד על 37.8 אחוז, קצת יותר מ"ישראל היום", אשר שיעור החשיפה שלו בסופי שבוע עמד על 37.5 אחוז.
מה עושים? לכל בעיה, מסתבר, יש פתרונות ניסוחיים. "שיעורי החשיפה השנתיים עבור מהדורת סוף השבוע של העיתון 'ישראל היום' מצביעים על מגמת התחזקות נוספת לכדי 37.5 אחוז חשיפה", נכתב בעיתון. "נתון זה מהווה למעשה שוויון סטטיסטי עם המתחרה, ומעבר להובלה משותפת של השוק בסופי שבוע".
שוויון סטטיסטי? הובלה משותפת? לאור ההפרש המצומצם בין שני העיתונים, 0.3 אחוזים בלבד לטובת "ידיעות", אפשר היה אולי לקבל את הטענה הזו של "ישראל היום", אילו רק הייתה עקבית. אבל זה הזמן לקפוץ שש שנים וחצי אחורה. ביולי 2010 נפל דבר בישראל: לראשונה נשברה ההובלה המסורתית של "ידיעות" בשוק העיתונות המודפסת, ו"ישראל היום" עקף אותו בשיעור החשיפה בימי חול. באיזה הפרש הוביל אז "ישראל היום" על פני "ידיעות"? 0.3 אחוזים בלבד. בדיוק כמו בגיליונות סוף השבוע של היום. אלא שאז, כמובן, אף אחד ברחוב השלושה לא חלם לומר שמדובר ב"שוויון סטטיסטי" או ב"הובלה משותפת". כך נראה העמוד הראשון של "ישראל היום" ב-29 ביולי 2010:
בעמודים הפנימיים, לעומת זאת, הסתפק "ישראל היום" באזכור צנוע על פני שני עמודים שבהם הופיעה כותרת ענק ("ישראל היום מספר 1"), הוצגו מיטב השערים של "ישראל היום" (תחת הלוגו "הדרך לפסגה") ופורסמו טורים חגיגיים מאת העורך, עמוס רגב ("תודה לקוראים. 'ישראל היום' אוהב את מדינת ישראל. לכן, עם ישראל אוהב את 'ישראל היום'") ודן מרגלית ("אני לא מתחרט לרגע"). "'ישראל היום' הוא העיתון מספר אחת במדינה – כך התברר אתמול, מעל לכל ספק", נכתב באייטם עצמו.
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
מצבו של החייל קשה, בינוני וקל
ביום חמישי בבוקר הותר לפרסם כי במהלך פעילות לילית במחנה פליטים בג'נין, נפצע חייל צה"ל. מה הייתה חומרת פציעתו? כל כתב והציוץ שלו. נתחיל בפרשן הצבאי של חדשות 10, אלון בן-דוד, שדיווח שמצבו של החייל קשה:
במקביל לבן-דוד צייץ אלי שלזינגר, כתב המשטרה ובתי המשפט של אתר "בחדרי חרדים", כי מצבו של החייל בינוני:
אלא שדקה לפני בן-דוד ושלזינגר דיווחה הכתבת הצבאית של "הארץ", גילי כהן, כי מצבו של החייל קל:
למרבה ההקלה והשמחה, עד מהרה התברר כי הציוץ של כהן לא רק הקדים את ציוציהם של בן-דוד ושלזינגר, אלא גם היה המדויק ביותר.
הציטוט מול המציאות: פספוס של ח"י ימים
הציטוט: "חמישי שהיה, 19.1.2017, ג' בטבת תשע"ז" (כתובית על מסך "היום שהיה", בהגשת רומי נוימרק, ערוץ 10).
המציאות: התאריך העברי ב-19 בינואר לא היה ג' בטבת, אלא כ"א בטבת – פספוס זניח של 18 ימים.
מחדשות 10 נמסר בתגובה: "אנחנו משתדלים תמיד להקדים את זמננו".
כמה כמה?
ביום שלישי בשעה 19:19, דקות לאחר שנודע כי השביתה בעיריית ירושלים הסתיימה, הופיע בחשבון הטוויטר הרשמי של משרד האוצר הציוץ הבא:
השמחה לאיד של משרד האוצר על חשבון עיריית ירושלים עצבנה עוקבים רבים. "למדתם מנפתלי בנט?", צייץ-שאל בתגובה שאול אמסטרדמסקי. "וואו. אין לי שום סימפטיה לניר ברקת, אבל אתם לגמרי שכחתם את מקומכם", הוסיף חיים הר-זהב. כעבור שעה בדיוק הוסר הציוץ. "הציוץ הקודם לא היה במקום, ולכן נמחק", צייץ משרד האוצר.
מי שאחראית לציוץ הנמהר בחשבון הטוויטר של משרד האוצר היא דוברת המשרד, לילך ויסמן, לשעבר כתבת "גלובס". למחרת פרסמה נועה פרייס ב"וואלה! ברנז'ה" אייטם על הציוץ שנמחק. בידיעה המקורית אמנם ציינה פרייס כי ויסמן היא זו שעומדת מאחורי הציוץ, אלא שעד מהרה טלפנה ויסמן למערכת "וואלה!", הכחישה את הפרט הזה ואיימה לתבוע את האתר אם הוא לא יימחק. בעקבות זאת שונה האייטם, אבל דוד ורטהיים, עורך "וואלה! ברנז'ה", העלה בדף הפייסבוק שלו את הפוסט המובהק הבא:
לילך ויסמן, תרצי להגיב?
"אולי החוקים השתנו, אבל מימיי כעיתונאית זכור לי שנהוג לבקש תגובה לפני פרסום ידיעה. אילו 'וואלה! ברנז'ה' היו טורחים לבקש תגובה לפני הפרסום, הידיעה הייתה מתייתרת ולא מתפרסמת. כשמפרסמים עליי שקר אני דורשת שיסירו אותו. משוכנעת שאתה היית נוהג כמוני. ובאשר לציוץ: הוא אכן לא היה במקום, הוסר ואף צויצה הסתייגות ממנו".
מ״וואלה! ברנז׳ה״ נמסר: ״התבקשה תגובה מדוברת האוצר״.
דברים בשם אומרם: חץ עם טיפ מסילבי קשת
עצה ידידותית לבעלי טורים כנגד העורך:
כשרציתי לכתוב משהו מאד חריף נגד פוליטיקאי, שידעתי שיהיו לי בעיות עם זה, שמתי בצד את מה שכתבתי ושלחתי טקסט הרבה יותר נבזי. דב יודקובסקי צלצל, כפי שציפיתי, והיה אומר: "זה לא יילך ככה. אני לא יכול לתת לזה לעבור". עשיתי עצמי כמגינה על דברי, נאנחתי ואמרתי כנעלבת, טוב אני אנסה לרכך.
ואז שלחתי את הטקסט הראשוני, וזה עבר.
(סילבי קשת, לשעבר עיתונאית "ידיעות אחרונות", בדף הפייסבוק שלה)
מניין הימים: לאן נעלמה שרה נתניהו?
עצרו את מכונות הדפוס: ביום רביעי האחרון, אחרי שבועיים וחמישה ימים שבהם תמונותיה של שרה נתניהו נעדרו מעמודי "ישראל היום", פרסם העיתון תמונה של אשת ראש הממשלה, הפעם לאחר שהשתתפה בכנס השדולה ללימוד תנ"ך בכנסת (מה שהביא לעיכובו של עקיבא נוביק).
עם זאת, לעובדות אין להתכחש: מאז 5 בדצמבר 2016 ועד היום, 2 בפברואר 2017, במשך 60 ימים תמימים, פורסמו ב"ישראל היום" רק שלוש תמונות (!) של אשת ראש הממשלה, ממוצע של תמונה אחת בכל 20 ימים.
בתקופה המקבילה אשתקד (5 בדצמבר 2015 עד 2 בפברואר 2016) פרסם "ישראל היום" 12 תמונות של שרה נתניהו, ממוצע של תמונה אחת בכל 5 ימים (פי 4 יותר).
האם ומתי תחזור נתניהו לתדירות שאליה התרגלנו ב"ישראל היום"? נמשיך לעקוב.
חלב עם הרוח
שוב העדר נוהר במבואות הכפר, ועולה האבק משבילי עפר. והרחק עוד צמד ענבלים מלווה את משך הצללים, כשלפתע צלצולו של הסלולר קורע את הפסטורליה של דרום חולון. על הקו הקונספירטור.
"אתה נשמע מאוד עייף, הורביץ", הוא מיהר לאבחן. "נראה כאילו לא נותרה בך אפילו טיפת חיות".
"למה אתה אומר את זה?", ניסיתי לגייס את הקול הכי עולץ שאני יכול.
"כי מזמן לא הזכרת את אילנית חיות", נזף הקונספירטור. "ודווקא החודש זה היה מתבקש מצדך. אחרי הכול, לא כל יום אילנית עוזבת את תפקיד כתבת הצרכנות של 'גלובס' וממונה לתפקיד דוברת 'תנובה'".
"ממתי אני כותב על מינויים של דוברים?", שאלתי בתימהון.
"אולי הגיע הזמן שתתחיל?", השיב הקונספירטור. "בעיקר אחרי שאילנית פרסמה את הפוסט החגיגי הבא:".
"כפי שאתה רואה בעצמך, הורביץ, אילנית מאמינה ב'תנובה' ובחשיבותה הרבה לשוק המזון בישראל", הטעים הקונספירטור.
"שמח לשמוע", הבלעתי פיהוק.
"שמח בשמחתך", אמר הקונספירטור. "ומכיוון שאילנית כל כך מאמינה ב'תנובה', אני מניח שלא תהיה לה שום בעיה להדוף כותרות מכוערות מהסוג שפרסמה בשנים האחרונות עיתונאית מסוימת, שהאמינה ב'תנובה' הרבה פחות מכפי שאילנית הדוברת החדשה מאמינה. הנה, שולח לך כמה מהן:".
"אלה כותרות של אילנית חיות", אמרתי.
"מה אתה סח, הורביץ", לגלג הקונספירטור. "ועכשיו, אחרי שגילית את אמריקה, נשאלת השאלה המתבקשת: למי אתה יותר מאמין? לאילנית חיות הכתבת הוותיקה שטענה ש'תנובה' אינה ראויה לאמון הצרכנים, או לאילנית חיות הדוברת החדשה, שהצהירה שהיא מאמינה ב'תנובה'?".
"אני בעיקר מאמין שמדובר בצירוף מקרים", פסקתי.
"די, הורביץ, לך תשתה חלב", נבח הקונספירטור וניתק.
ואם כבר חלב, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור משבוע שעבר: על מי התפוצצה ג'וידי בעקבות פגישות ביבי-נוני?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il