נפתלי בנט מבקש לשתף

שניים רבים וסאנשיין אוכל אותה

נקדים ונאמר: בסיפור הזה אין כמעט צדיקים. לא קבוצת "ידיעות", לא "ישראל היום" (ר' באייטם הבא) ואפילו לא שר הכלכלה, האח נפתלי בנט. הצביעות, לעומת זאת, דווקא חוגגת. קבוצת "ידיעות" נוהגת בצביעות משום שעד לאחרונה היא חיבקה את בנט, ועכשיו היא נזכרת פתאום לתקוף אותו. "ישראל היום" נוהג בצביעות מכיוון שעד לאחרונה הוא תקף את בנט וכעת הוא פתאום מחבק אותו. נפתלי בנט נוהג בצביעות משום שבתקופה שבה קבוצת "ידיעות" ליטפה אותו הוא תקף בחמת זעם דווקא את "ישראל היום", ותמך בהצעת החוק המגונה נגד העיתון. כיום, לאחר שנטש ברגע האמת את אולם המליאה, ובתגובה לכך ננטש בעצמו על ידי קבוצת "ידיעות" וזכה בו זמנית לחיבה מסוימת מצד "ישראל היום" – בנט נזכר פתאום לתקוף בחמת זעם את "ידיעות אחרונות" ואת ynet. היחיד שאיכשהו, כשמה של תכניתו, כמעט יוצא צדיק מהשתלשלות האירועים המטופשת שתתואר כאן מיד הוא חיים הכט. צדיק ורע לו? בהחלט. אחרי ההקדמה הטרחנית למחצה, נתחיל, כהרגלנו בקודש, מהאמצע:

ביום שני האחרון העלה ynet לדף הבית את תמונתו של חיים הכט, ולצידה את ההפניה הבולטת "מתומך הבית היהודי – לפרזנטור" (ר' תמונה). בכותרת המשנה נכתב כי "חיים הכט הבטיח – אצביע לבית היהודי. כמה שנים אחר כך קיבל קמפיין מהמשרד של בנט".   

שערורייה? לכאורה בהחלט. ואכן, מי שלחצו על ההפניה הגיעו לכותרת "כך הפך חיים הכט מתומך בבית היהודי לפרזנטור של משרד הכלכלה". אלא שעד מהרה התברר כי התיאור הדרמטי רחוק מאוד מלהיות מדויק. שעתיים ו-12 דקות לאחר שהאייטם פורסם, העלה בנט בדף הפייסבוק שלו את הסטטוס הבא: "שוב ynet משקרים. מי שקורא את כותרת הכתבה הנ"ל מקבל רושם ש'דאגתי' לפעיל בבית היהודי והעברתי כספי משלמי מסים לחיים הכט. הנה העובדות: חיים הכט נבחר כפרזנטור בתקופת קודמי בתפקיד, השר פואד בן אליעזר, איש מפלגת עבודה. לא הייתה לי שום מעורבות, ישירה או עקיפה, בבחירתו. הייתי אזרח מן השורה באותה תקופה. הנה תשדיר שלו מ-2010. כזכור, נכנסתי לתפקיד שר הכלכלה ב-2013. חיים הכט, על פי הציטוט כאן (הכוונה לציטוט של חיים הכט בידיעה ב-ynet – א.ה.), כלל לא הצביע עבור הבית היהודי בבחירות האחרונות. זה באמת לא בסדר. אגב, הקמפיין הנוכחי הופנה לפרסום זכויות של עובדי קבלן בניקיון ואבטחה, שלראשונה אי פעם דאגתי להם לשיפור תנאים של כ-1,000 ש"ח בחודש. חשוב לי שהם יידעו שאלו זכויותיהם. לא חייבים לפרגן, אבל חייבים להפסיק לשקר. כלומר, חוץ מאיות שמו של חיים הכט, אין בכתבה אף מילת אמת. אומרים לי 'תתבע אותם'. לא צריך. מספיק לחשוף את האמת מול השקר. אז בקשה לי אליכם: לחצו עכשיו 'שתף' ושוב נחשוף את השקר. תצפו להרבה התקפות שקריות נגדנו ב-100 הימים הקרובים. לא מתנצלים יותר מול השקרים. מרימים את הראש".

בעקבות הפוסט הלוחמני של בנט נאלץ ynet לבצע שינויים קלים באייטם (ר' בתמונה למעלה), אבל לא מצא לנכון להסיר אותו. התנכלויותיה של קבוצת "ידיעות" לבנט מאז ההצבעה על הצעת החוק המגונה שנועדה לפגוע ב"ישראל היום" תוארו כאן בהרחבה לפני שבועיים. תקציר הפרקים הקודמים: בנט, חבר בכיר (בדימוס) ברשימת המיוחסים של "ידיעות", הודח ממנה לאחר שבניגוד לציפיות ברחוב מוזס 2 איש מחברי מפלגתו לא הצביע בעד הצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום" ואילו הוא עצמו כלל לא נכח באולם המליאה. התקרבותו האחרונה של בנט לסדין האדום נתניהו רק העמיקה את הקרע.

עד כמה הקרע עמוק? זה הזמן לעדכן את הנתונים: בששת השבועות שקדמו להצבעה על הצעת החוק, מ-1 באוקטובר עד 12 בנובמבר, כאשר הרומן בין שר הכלכלה ל"ידיעות" עדיין לבלב, זכה בנט לשמונה תמונות בעמודיו השונים של "ידיעות". שבע מהן הוצמדו לאייטמים שיכולים להועיל לבנט בקרב האלקטורט שלו או סתם לאייטמים חיוביים (כמו למשל היוזמה של בנט להגדלת שכרם של מאבטחים, שהייתה הפינוק הגדול האחרון שקיבל מ"ידיעות" וזכתה להפניית שער ולכפולת עמודים מפרגנת ומוגזמת בעליל). תמונה אחת בלבד של בנט שובצה אז בהקשר ניטראלי. מנגד, בששת השבועות שלאחר ההצבעה על הצעת החוק, בין 13 בנובמבר ל-25 בדצמבר (יום חמישי האחרון), ירד מספר התמונות של בנט ב"ידיעות" בשיעור של 25 אחוזים והסתכם בשש: שתיים מהן בהקשר ניטראלי, וכל ארבע האחרות בהקשר שלילי. אף אחת לא הייתה בהקשר חיובי. בתור בונוס צנוע, למאמר של תמי ארד נגד הימין הקיצוני שפורסם ביום שישי בעמודי הדעות של "ידיעות" הוצמדה הכותרת "בנטיזם".

כל זה טוב ויפה. אבל גם אם בקבוצת "ידיעות" מנסים כעת להתנכל לבנט – למה חיים הכט אשם? ובכן, לא מן הנמנע שייתכן שבוודאי התשובה טמונה בראיון שהעניק הכט לערן סויסה ושפורסם במוסף "שישבת" של "ישראל היום" חמישה ימים בלבד לפני ההצבעה על הצעת החוק שנועדה לפגוע בעיתון.

בראיון נשאל הכט מה דעתו על הצעת החוק הזו והשיב במילים הבאות (לא נגענו): "מפוצץ לי את השכל, ולא בגלל שאני מתראיין אצלך עכשיו. רוצה בן אדם לתת עיתון בחינם – משהו מקובל בכל המקומות בעולם – שייתן. אין לי שום בעיה עם זה. אני גם מבין מאיפה בא החוק, וזה מרגיז אותי שבעתיים. זה משגע אותי. אין פה שום דבר נקי, וזו אחת הרעות החולות בעיתונות שלנו. אנו מכירים את הנפשות הפועלות. ולכל דבר יש סיבה ומסובב. אתה פותח היום עיתון וקורא כותרת, אז הבן אדם התמים חושב שזו עיתונות, אבל אנחנו יודעים שזו פנקסנות, וזה משגע אותי. אני חושב שאם מדברים על חופש העיתונות, אתם תעשו מה שאתם רוצים, הוא יעשה מה שהוא רוצה והכול בסדר. לא צריך לרתום את המחוקק לדברים האלה. זה מרגיז אותי".

עד כאן דבריו של הכט (שיש לו חשבון פתוח עם קבוצת "ידיעות", מאז פורסמה עליו במוסף "7 ימים" כתבה שלילית למהדרין בעשור הקודם). רגע לפני שאפנה לסאנשיין בשאלה המתבקשת, קבלו גילוי נאות: ערכתי בעבר מספר תכניות של חיים הכט ב"קשת", שחלקן עסקו, בין השאר, במלחמות העיתונים. חוץ מזה, אני גם מאוד מחבב אותו.

חיים הכט, יכול להיות שהפנקסנות הגיעה עד אליך?

"הפעם הם באמת עברו את הגבול, כי זה כל כך מופרך שקשה להאמין".

ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet נמנעו מלהגיב, אולם גורם ב-ynet מסר שלא לייחוס כי "הידיעה נכונה ובנט בכיין".

בלשכתו של נפתלי בנט נמנעו מלהגיב. 

מהם 10 הסקופים הבולטים של השבוע?

התשובה נמצאת כאן.

תכירו את החברים החדשים שלנו, נפתלי ואלעזר

לקבוצת "ידיעות" יש כמובן תמונת מראה. קוראים לה "ישראל היום". זה אומר שכאשר יורדת קרנו של פוליטיקאי מסוים בעיתון אחד – לא מן הנמנע שייתכן שבהחלט מניותיו יטפסו בעיתון המתחרה. הכלל הזה תקף, כמובן, גם לגבי נפתלי בנט. קבלו דוגמית: במרץ השנה תקף בנט את "ישראל היום" וכינה אותו "פראבדה של ראש הממשלה". כבר למחרת צצה נקמה מהירה מכיוון "ישראל היום", על פני עמוד שלם. התקפת הנגד כללה טור מחץ אנטי בנט מאת תותח הוולקן גונן גינת, ונבואת זעם של אקדח הברטה העוצמתי חיים שיין ("'ידיעות' ישתמש בבנט ויזרוק אותו") שהתגשמה במהופך (בנט השתמש ב"ידיעות" וזרק אותו, ואז "ידיעות" נקם). כעבור חודשיים נשא בנט נאום באוניברסיטת בר-אילן, שבו הזהיר כי "המצב כרגע הוא שאם לא ייעשה משהו אחר העיתון היחיד שיישאר הוא 'ישראל היום'". למחרת חטף בנט מ"ישראל היום" הפניית שער ושלושה עמודי נאצה עם כותרת הענק "האח, אבל של נוני".

והנה, בששת השבועות האחרונים – מאז שבנט לא תמך בהצעת החוק נגד "ישראל היום" וביתר שאת לאחר שהוא ונתניהו סיכמו כי לא יתקפו זה את זה – זוכה שר הכלכלה לפינוקים מפינוקים שונים בעיתונו של שלדון. מה למשל? ובכן, סיקור אוהד למתקפות הפייסבוקיות של בנט על נחום ברנע ועל ynet אייטמים מפרגנים לסרטון שצילם ברחובות תל אביב כשהוא מחופש להיפסטר ועוד אי אלה אייטמים שלא הזיקו לו בקרב האלקטורט.

שנעבור לנתונים המדויקים? יאללה: ובכן, בששת השבועות שקדמו להצבעה על הצעת החוק, כאשר בנט ו"ידיעות" עדיין היו צמודים, זכה בנט לשש תמונות בלבד ב"ישראל היום" (ממוצע נמוך יחסית של תמונה אחת מדי שבוע). שלוש מהתמונות הופיעו באייטמים ניטרליים, שתיים באייטמים שליליים ואחת באייטם חיובי (אישור הרפורמה בגיור). לעומת זאת, בששת השבועות האחרונים זינק מספר הצילומים של בנט ב"ישראל היום" ב-250 אחוזים (!) והגיע ל-21 תמונות (ממוצע של שלוש תמונות וחצי מדי שבוע). 13 מהתמונות הללו הופיעו באייטמים ניטרליים, שמונה מהן באייטמים חיוביים ואף לא תמונה אחת באייטם שלילי.

בנט לא לבד: ביום ראשון האחרון נפל דבר ב"ישראל היום". זה קרה כשהעיתון פרסם סוף סוף את תמונתו של ח"כ אלעזר שטרן, מהחתומים על הצעת החוק נגד העיתון. מה גרם למהפך? כמובן, פרישתו של שטרן ממפלגת התנועה של ציפי לבני, שנואת נפשו של "ישראל היום". הפעם הקודמת שבה הופיעה תמונתו של שטרן ב"ישראל היום" הייתה לפני יותר משבעה חודשים, ב-13 במאי. תחתיה פורסמו אז מספר הטלפון וכתובת האימייל בלשכתו של הח"כ, והקוראים התבקשו לפנות אליו ולהביע את התנגדותם הנחרצת להצעת החוק נגד העיתון שעליה חתם.

אלעזר שטרן, איך היה לחזור ולראות את התמונה שלך ב"ישראל היום"?

"עזוב אותך. דוגרי? לא חשבתי על זה, ואני גם לא מתרגש אם יש תמונה שלי או אין תמונה שלי".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

ותכירו גם את ציפי, החברה הוותיקה שלנו

ואם כבר ציפי לבני (ר' סוף האייטם קודם), כמובן שגם השבוע היא קיבלה צ'ופר צנוע מעיתון הבית "ידיעות". בשבוע שעבר אמר מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, כי לבני ושמעון פרס ביקשו ממנו למנוע הצבעה בנושא הפלסטיני באו"ם לפני הבחירות, כדי לא לחזק את מפלגות הימין. בימין, כמובן, זעמו ומיהרו לתקוף את לבני. ביום ראשון האחרון פרסמו "ישראל היום", "מעריב השבוע" ו"הארץ" כותרות בולטות בנושא בעמודם הראשון (ר' תמונה). רק "ידיעות" התעלם לחלוטין מהסיפור בשערו. ומה באשר להיקף הסיקור? ובכן, "ישראל היום", כצפוי, הקדיש לנושא שטח עצום של 1,661 סמ"ר; "מעריב השבוע" פרש אותו על פני 1,251 סמ"ר; "הארץ" כיסה את הנושא על פני שטח של 852 סמ"ר. רק ב"ידיעות"? הסתפקו בבוקסה מוצנעת בשטח 104 סמ"ר – פי 16 פחות מהשטח שניתן לסיפור ב"ישראל היום", פי 12 פחות מאשר "מעריב" ופי 8.2 פחות מאשר ב"הארץ".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

מי העיתונאי שהעפיל לטבלת מלכי השערים?

התשובה נמצאת כאן.

המדינה זה עני 

הזמן: 12 בנובמבר 2014. אמנם רק לפני חודש וחצי, אבל הרבה לפני שמישהו האמין שכל כך מהר יתרגשו עלינו עוד בחירות. המקום: משכן הכנסת. האירוע: איתן כבל עומד מעל הדוכן ונושא נאום חוצב להבות. "עיתון זה לא מילקי, ואפילו מילקי לא מחלקים חינם. הוא מוצר שמשפיע על תודעתם של בני אדם, וצריך להתייחס אליו בכבוד הראוי", נאם כבל בהתרגשות, וקבע כי "ישראל היום" הוא עיתון אשר "כל מהותו היא פולחן האישיות של המנהיג. במקום לשמש ככלב השמירה של דמוקרטיה הוא משמש ככלב התקיפה של נתניהו, מתרפס בפני אדוניו ונושך את כל מי שלא מיישר קו".

ובכן, כבל, קבל ברייקינג ניוז.

"ישראל היום", מתברר, אינו כלי התקשורת הפופולרי היחיד בישראל שנצרך בחינם ושסובל מהטיה פרסונלית חמורה. יש עוד כלי תקשורת חינמי שכל מהותו הפוליטית הייתה השבוע פולחן אישיות נגד המנהיג ושבמקום לשמש ככלב השמירה של הדמוקרטיה הוא שימש ככלב התקיפה של נתניהו. כלומר, תקף את נתניהו. לכלי התקשורת החינמי הזה קוראים ynet. מיום חמישי שעבר ועד יום שלישי האחרון פרסם אתר החדשות של קבוצת "ידיעות אחרונות" לא פחות מ-11 כותרות ראשיות שעסקו בנושאי מצוקה ועוני, כאלה ואחרים. רבות מאותן כותרות קודמו באמצעות הודעות פוש לטלפונים הסלולריים והתנוססו בעמוד הבית במשך שעות ארוכות.

איך זה קשור לפגיעה בנתניהו? ובכן, כראש הממשלה וכמ"מ שר הרווחה יש לו כמובן אחריות מיניסטריאלית מסוימת לכל מקרי הרווחה והסעד שתוארו בקמפיין של ynet, אבל לא זה הסיפור. מדובר למעשה במאבק – שרחוק מהכרעה – על סדר היום המרכזי של הבחירות הקרובות. בפינה אחת של הזירה ניצבים הליכוד ומפלגות הימין, השואפות כי גם בחירות 2015 יתמקדו בנושא המדיני-בטחוני, שבו הן נהנות מיתרון מובהק. בפינה הנגדית של הזירה ממוקמות מפלגות המרכז והשמאל, השואפות כי סדר היום במערכת הבחירות הנוכחית יעסוק בעיקרו בנושא הכלכלי-חברתי, נקודת התורפה של הליכוד.

עם כל הכבוד לאג'נדות הסותרות, הכל אישי. יותר מש-ynet אוהב לפתע את עניי ארצנו הוא שונא את בנימין נתניהו.

וכך, במשך ימים ארוכים, באינטנסיביות ובמגמתיות שלא היו מביישות את "ישראל היום" ביום רע, ynet תפס צד וכיוון שוב ושוב לעבר הבטן הרכה של נתניהו (אגב התעלמות חלקית, בלתי חיננית בעליל, מהעובדה שיקיר "ידיעות" יאיר לפיד איכלס את כורסת שר האוצר בשנה ושמונה חודשים האחרונים). דוגמאות? לא חסר. "תמונת העוני: בוחרים בין אוכל לתרופות"; "תיכף בן 80 וחייב לעבוד: 'זה נורמלי?'"; "בליכוד מודים: 'איבדנו את הרגישות החברתית'"; "מדינה באוברדראפט: ההורים באשפוז סיעודי – הילדים קורסים"; "2.5 מיליון עניים בישראל. אחד מכל שלושה ילדים – עני"; "פרס נגד נתניהו: 'רעבים לא מאכילים עם הצהרות'"; "בור הילד הראשון: 'אין מספיק כסף לעוד אחד'"; "האבטלה גוברת, הביוב זורם ברחוב ואין תקווה"; "המדינה שוקעת בחובות – מכוניות פרטיות מעוקלות"; "הכישלון המתגלגל של התחבורה הציבורית"; ו"יו"ר הוועדה למלחמה בעוני: 'למנות מיד שר רווחה'".

ביום שני, שלושה ימים לאחר שרקטה נפלה במועצה האזורית אשכול, נזעק שר הפנים, גלעד ארדן, להגן על הבוס ותקף את ynet במילים: "יורים עלינו – והתקשורת עוסקת באנשים שמחטטים בזבל". ארדן לא היה היחיד שיצא נגד ynet בשל התגייסותו נגד נתניהו. ללוחמה המשולבת הצטרפו גם הקולגות מ"ישראל היום" – טנק המרכבה דרור אידר ("כל מי שנכנס לאתר ynet מאז שהוכרז על הליכה לבחירות משוכנע שהמדינה נחרבה, הביוב זורם בין פחונים ואוהלים ונוני מוזס מקבץ נדבות ברחוב"), רובה האם 16 החיישני איציק סבן ("במדינת 'ידיעות אחרונות' ו-ynet של נוני מוזס הכול רע ומר") ואקדח הברטה העוצמתי חיים שיין ("ידיעות אחרונות" ו-ynet מנהלים מעין תחרות תחת הכותרת 'המירוץ לעוני'"). הגדיל לעשות ינון מגל, העורך הראשי של "וואלה!", שביום שני בערב תקף את האתר המתחרה בציוץ "זה לא העוני, זה נוני", והוסיף עוד ארבעה ציוצים נגד ynet (ר' תמונה). בין השאר העלה כותרות מפוברקות שנפוצו ברשת כדי לעקוץ את ynet ("הכנתי סיר של קובה חמוסתה וביבי אכל אותו", "הסתכלתי על ביבי והתאדה לי הארנק" וכו').

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

ראש ממשלת ישראל, קים ג'ונג און

ביום שני בערב ניצל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את חידון התנ"ך כדי להשמיע עוד אי אלו מסרים פוליטיים ("ירושלים כולה תישאר בידינו", "לא חזרנו לכותל אחרי אלפיים שנה כדי להגיע אליו בנגמ"שים" וכל הג'ז הזה). באתר "ישראל היום" הזדרזו מדי להעלות לכותרת הראשית את דבריו של הפטרון אך לא דאגו להחליף את התמונה, וכך נראתה התוצאה:

זמן קצרצר לאחר מכן הוסרה התמונה של הדיקטטור הגדול, המנהיג הצפון קוריאני הנערץ, קים ג'ונג און, ולמשך דקות ארוכות הופיעה באתר כותרת ראשית על נתניהו, ללא כל תמונה:

בסופו של דבר שובצה התמונה הנכונה והכול שב על מקומו בשלום.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות: מיהו קיבוצניק?

הציטוט: "כן, בן-גוריון, ושרת ודיין ופרס וגולדה ואלון וגלילי ויערי וכל החבר'ה האלה היו מפא"יניקים, שמאלנים, חלק מהם אפילו קיבוצניקים, רחמנא לילצן. אבל היום, הסירו דאגה מלבכם, זה כבר נגמר. אין אף קיבוצניק בין 120 חברי הכנסת שלנו" (בן כספית, "מעריב סופהשבוע", 19.12.2014)

המציאות: כמו בשאלה הנפיצה "מיהו יהודי?", גם במקרה הזה אפשר לתהות "מיהו קיבוצניק?". ח"כ זבולון כלפה (הבית היהודי) הוא חבר קיבוץ שומריה, מתגורר בו מזה שמונה שנים ואף שימש בעבר כמזכיר הקיבוץ; חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו) גרה בקיבוץ מסילות מזה 12 שנים.

בן כספית, יכול להיות שהתכוונת לזה שאין אף קיבוצניק שמאלני?

"בדיוק. שמאלני עוכר ישראל התכוונתי".

איפה הקרדיט: כולם בעקבות כרמלה

כבר עסקנו כאן לא פעם בסטנדרטים הירודים בכל הקשור למתן קרדיט על פרסום ראשון או בלעדי, אפיל כזה המחייב פולו-אפ. תוגת האגו גוברת לא פעם על הקולגיאליות המתבקשת. אז מה אם תקנון האתיקה של מועצת העיתונות חד משמעי בנושא, ככתוב בסעיף 21: "לא יציגו עיתון ועיתונאי כלשהם את עבודתם של עיתון ועיתונאי אחרים. בכל מקרה של ציטוט מידע שכבר פורסם באמצעי תקשורת אחר או על ידי סוכנות חדשות, יציינו העיתון והעיתונאי את זהות המפרסם המקורי".

ולחדשות בהרחבה. ביום שלישי שעבר, בחדשות השעה ארבע, חשפה כרמלה מנשה בקול ישראל את פרשת החשד להטרדות מיניות, הונאה ושיבוש הליכי חקירה בגדוד "צבר" של גבעתי. סיפור גדול, שליווה אותנו גם במהלך השבוע הנוכחי, ושבעקבותיו הודח מג"ד "צבר" לירן חג'בי. כל כלי התקשורת מיהרו לעשות פולו-אפ לסקופ המהדהד, אבל שניים מהמרכזיים שבהם לא נתנו קרדיט למנשה ו/או לקול ישראל. מדובר ברוני דניאל מחדשות 2 ובאמיר בוחבוט מ"וואלה!". שאר כלי התקשורת נתנו קרדיט בשלב כזה או אחר, והגדיל לעשות עמוס הראל ("הארץ") שכתב על כרמלה מנשה כי "גילוייה העיתונאיים, לאורך שנים, מספקים שירות ציבורי חשוב ביותר". חותם על כל מילה.

רוני דניאל, למה לא נתת קרדיט לכרמלה מנשה?

"כי פשוט לא ידעתי שהיא זו שחשפה את הסיפור הזה. כרמלה היא חברה טובה שלי והייתי בכיף מפרגן לה, אבל לא ידעתי". 

אמיר בוחבוט סירב להגיב. 

איזה כלי תקשורת מוביל את טבלת הסקופים?

התשובה נמצאת כאן.

דברים בשם אומרם (1): הרגשה של ביזיון, של השפלה, משהו שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום

שלום רב,

אמש (ב') פורסם באתר טור דעה של מר מנחם בן. הטור פרש את דעתו של מנחם בכל הנוגע להומוסקסואליות.

להלן חלק מדבריו:

שאונס הומוסקסואלי מסוכן וחמור יותר מאונס הטרוסקסואלי – "אונס הומוסקסואלי חמור יותר מאונס אישה, משום שכאן מדובר לא רק בשוד הגוף אלא בשוד הזהות המינית".

שהקהילה ההומוסקסואלית מסיתה ומשתמשת בטרור – "שנים של הטפה הומוסקסואלית ותעמולה הומוסקסואלית (מן הסוג הנפוץ ב'הארץ') וטרור תרבותי הומוסקסואלי (מן הסוג שמפעיל בהתמדה גל אוחובסקי) הביאו למציאות שבה ההומוסקסואליות הולכת ומתפשטת באין מפריע, ואם לא נעצור את התופעה אולי נגיע למצב שאותו תיאר לאחרונה ירון לונדון (ללא כל הסתייגות מצידו) ועל פיו 75 אחוז מתושבי השכונה שבה הוא גר בשינקין בתל אביב הם הומואים. 75 אחוז ואף אחד לא מרשה לעצמו להזדעזע, להירתע, להגיד שמשהו אצלנו השתבש באופן חמור".

מנחם בן גם קורא להוציא את ההומואים מהחוק – "והטענה שלי ממש לא מופנית להומואים עצמם, הפועלים לגמרי במסגרת החוק, ממש כמוני וכמוך, מאז בוטל האיסור על ההומוסקסואליות בחוק הישראלי. ולכן, איזו טענה יכולה להיות אליהם עצמם?ממש כפי שאי אפשר לבוא בטענה לחרדים עצמם, כפרטים, הפטורים משירות צה"ל. הם עצמם פטרו את עצמם? הלא אנחנו פטרנו אותם. ולכן אין לבוא אליהם בטענה".

הטור יצר בקרב מספר רב של עובדים הרגשה לא נעימה, הרגשה שמזלזלים בהם בבית שלהם, שלא מתייחסים לרגשות ולדעות שלהם, הרגשה של ביזיון, של השפלה, משהו שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום, כי זה לא סוד שחלקנו משתייך לקהילה הגאה.

בנוסף, יש לציין, שהטור המדובר יצר זעזוע בקרב קהל גדול של גולשים שנחשף לטור והזדעזע מהדברים שנכתבו בו. לא מעט פוסטים נכתבו בגנות "וואלה!" ולאו דווקא בגנותו של הכותב, שכן איך אתר מכובד שכזה נותן במה לדברי הסתה נגד אוכלוסייה שלמה.

אם לא די בכך, בימים אלו אף מתארגנת הפגנה אל מול משרדי "וואלה!" שתתקיים במוצאי שבת הקרובה, זאת במחאה על הבמה שניתנה לטור האלים הזה.

אנחנו, חברי המערכת החתומים למטה, מבקשים בכל לשון של בקשה להסיר את הטור ואף לפרסם התנצלות בפני הגולשים שנפגעו מהדברים. כולנו מאמינים שאקט כזה יציב את "וואלה!" באור שונה וחיובי ורק יועיל לפגיעה בתדמית שנוצרה ב-24 השעות האחרונות.

אנחנו כולנו מבינים שחופש הביטוי הוא ערך עליון, אך נראה שבמקרה הזה מישהו חצה את הגבול ולא מדובר בעוד מאמר, כי אם בהסתה לשמה.

(חברי מערכת "וואלה!" אביעד קדרון, אדם סרור, שי סגל, אמיר צומר, שי ארזואן, רחלי רוטנר, דוד אברהם, דוד ורטהיים, ירון זילברשטיין, נאוה סילוורה, ליאת להב, עידו ישעיהו, חמי אוזן ומאיה אשר במכתב משותף למנכ"ל "וואלה!", אילן ישועה, 23.12.2014. זמן קצר לאחר קבלת המכתב הורה ישועה להסיר את הטור של מנחם בן).

מנחם בן, תרצה להגיב?

"יש שקר אחד בוטה במכתב שלהם, החוזר על דיבה שכבר הוציאו עליי בעבר, כאילו קראתי להוציא את ההומואים מחוץ לחוק. אין שום דבר כזה במאמר שלי. לעומת זאת, קראתי להעלות את גיל ההסכמה המינית ההומוסקסואלית, כדי שנער בן 16 לא יוכל לתת הסכמה מינית ליחסים הומוסקסואליים".

דברים בשם אומרם (2): התיאור של הדר מעלה עובש

יוסי הדר נגד השמאל הקיצוני. המודח והאגדה.

ההנהלה החדשה של קול ישראל החליטה להעביר את יוסי הדר מהגשת התכנית הכול דיבורים.

אפשר לחלוק על ההחלטה. אפשר שמדובר במגיש מחונן ומעורר השראה שההנהלה החדשה מתאנה לו על לא עוול בכפיו. אפשר גם שההדחה נעשתה בהליך פסול, כטענתו של הדר. מה שקשה לקבל היא טענתו האחרת, שההתנכלות לו היא מטעמים פוליטיים. כך כותבת בשמו עורכת דינו, סיגל פעיל: "נראה כי יש בהדחתו של הדר גם משום סתימת פיות משיקולים פוליטיים לאחר שהתנגד להטיה החמורה בתכנית מצד גורמי שמאל קיצוני, ובשל התעקשותו לייצר שיח הוגן ומאוזן".

מיהם אותם גורמי שמאל קיצוני? סתם הדר ולא פירש. גם הדרך שבה ניסו אותם גורמים קיצוניים להטות את התכנית, גם היא נותרה עלומה ולא מפוענחת.

הבה נלך אפוא אצל הגוגל ונראה מה יעלה החיפוש בו. ובכן, לפני כשנה פרצה מריבה קשה במערכת התכנית בין העורכות שוש פורמן, רוית לוי ושרון עמית לבין המגיש הדר, לאחר שהלה דרש לראיין את מנכ"לו האהוב, יוני בן-מנחם. העורכות התנגדו והדר הגיב, לדבריהן בצרחות וקללות. בתגובה האשים הדר את העורכות "בהטיית תכנים מתוך ... אג'נדה פוליטית". האגדה הפוליטית, מתברר לא נולדה עכשיו. התיאור של הדר את עצמו כנוטר גחלת הציונות, כזקיף ההודף לבדו את אנשי השמאל (הקיצוני) הזוממים להשתלט על השידור הציבור, מעלה עובש. אם התנגדות לריאיון מתחנף עם המנכ"ל היא "סתימת פיות" שמאלנית" מ"שיקולים פוליטיים", אזי מדובר בסתימת פיות מוצדקת ומבורכת. אז – והיום.

(חיים זיסוביץ' בדף הפייסבוק שלו, 21.12.2014)

יוסי הדר נמנע מלהגיב.

דברים בשם אומרם (3): העיתון שאינו מחמיץ שום הזדמנות להתגסס

"הארץ" – עיתון לאנשים חושקים.

כמו נער מתבגר, העיתונות הישראלית הופכת להיות יותר ויותר נועזת ופתוחה בתחום המין. לפני כמעט 20 שנה, כשהייתי שליח רשות השידור בוושינגטון, התוודעתי לפער בין העיתונות האמריקאית לישראלית. העיתונות האמריקאית הייתה שמרנית מאד. כך למשל, בתכניות עם קהל, מלים גסות נמחקו מההקלטה ובמקומן הוכנס צפצוף. הטלוויזיה הישראלית שרכשה את התכניות לשידור התחבטה אז איך למחוק את הצפצופים ולאפשר לצופים ליהנות המלים המפורשות.

מאז הפתיחות הלכה וגדלה. שרת המשפטים היוצאת מקללת בפריים טיים, תיאורי מין גודשים את מדורי הפלילים וסלבריטאים מתבקשים לתת פירוט של עלילות המיטה שלהם כדי לרכוש כרטיס כניסה לשערי העיתונים.

מי שמגדיל לעשות (אם הביטוי מגדיל מתאים פה) הוא עיתון "הארץ". העיתון גבה המצח, עושה רושם, איננו מחמיץ שום הזדמנות להתגסס והוא עושה זאת תמיד בכובד ראש קודר ובאותה ארשת חשיבות שבה הוא מגיש לקוראיו את המאמרים המאתגרים. במדור המדע או במוסף התרבות "גלריה" מגיש העיתון לקוראיו כתבות וידיעות שאינן אלא פורנוגרפיה.

אותה גברת – בלי אדרת.

לפני כמה שבועות, למשל, קישטה את עמוד השער של גלריה תמונת אישה פשוטת איברים ונטולת בגדים, מהסוג ששום אתר פורנו איננו שלם בלעדיה, רק שכאן ההגשה הייתה בתואנה של יצירת אמנות. ספק אם הגברת הערומה ידעה שהיא כזאת.

וזו לא דוגמה יחידה. הנה עוד כמה כותרות ממין זה.

"חוקרים: אין דבר כזה אורגזמה וגינלית או נקודת ג'י. שני חוקרים מאיטליה מבקשים לסיים את הוויכוח שמלווה את הרפואה מזה עשרות שנים. גם נקודת הג'י, לדבריהם, היא מיתוס ולא יותר מאמצעי לסחוט כסף".

"האובססיה החדשה של הוליווד: יחסים בין אחים. אחרי שמוצו יחסי נשים־גברים, גברים־גברים ונשים־נשים, הגיע הזמן לדבר הבא: אחים"

"ביקורת טלוויזיה: בסאונה, שיכור ועירום, עם אבא של אשתך"

ועוד מ"הארץ":"אתם באמת מתחרמנים מהתחת של יהודה לוי? ההתרגשות הגדולה מסצנת המין ב'איש חשוב מאוד' מעידה על השמרנות הגוברת ביצירה הטלוויזיונית המקומית"

והשבוע, הספר שכולנו חיכינו לו – ורק ל"הארץ" היה האומץ לעסוק בו: "האיבר האסור". הנה הכותרת הפתיינית. "הוא מושא התשוקה הגדול ביותר, מקור הפחד הגדול ביותר והאיבר הפוליטי ביותר שיש. ד"ר דיאן דוקרה, מחברת 'האיבר האסור' יצאה לחקור את ההיסטוריה של ה-xxx (נמחק על ידי – ח.ז) וחזרה עם סיפורים מזעזעים ומרתקים על תפקידו בתרבויות שונות, במלחמות ובדיכוי המין הנשי. ראיון כיצד הפחד מאיבר המין הנשי מניע את העולם כבר אלפי שנים".

לעתים פורנוגרפיה היא לא עניין של גיאוגרפיה – רק של פורנוגרפיה.

(חיים זיסוביץ' בדף הפייסבוק שלו, 17.12.2014)

ב"הארץ" נמנעו מלהגיב.

דברים בשם אומרם (4): אנשים הם לא בני אדם

אל תחמיצו! עכשיו, בתכנית הדוקו "אנשים": תחקיר לקראת חתונתם של ציון ברוך ויאנה יוסף. "עיצבתי לה טבעת בצורת לב, כזו שתסמל את אהבתו של ציון", חושף מעצב התכשיטים צ' מסיקה. "מי שהרוויח להופיע בחתונה הוא מוש בן ארי", אומרת בטון מלומד מישהי שאיני מזהה. "החתונה פונה ללבל של סלבס", מפרשנת אירית רחמים. אלוהים, או שתעביר לי את דלקת הריאות או שתיקח אותי אליך. ככה אני לא יכולה להמשיך.

(כרמית ספיר ויץ בדף הפייסבוק שלה, 21.12.2014)

מי העיתונאי שסופר כבר 14 סקופים?

התשובה נמצאת כאן.

אנטי מחיקון

מהן המילים אם לא שתיקה, הרהרתי לתומי כאשר נשמע צלצולו הצורמני של הטלפון. על הקו היה הקונספירטור.

"תמחק את כל מה שאמרתי לך הרגע, הורביץ", הוא פתח במפתיע.

"אבל עוד לא אמרת כלום", התפלאתי.

"לא חשוב", הקונספירטור לא התבלבל. "אז תמחק את המשפט שבו אמרתי לך למחוק את כל מה שאמרתי לך הרגע".

"אתה בסדר?", התעניינתי בטון אמפתי. "נשמע לי שאתה קצת מבולבל".

"שום מבולבל, הורביץ", קטע אותי הקונספירטור בחדות. "לא שמעת שזה מה שהולך היום? מפרסמים ואז מוחקים. שוב מפרסמים ושוב מוחקים. עובדה, אתה בעצמך כתבת על הטור של מנחם נגד ההומוסקסואליות שפורסם ב'וואלה!' ואחר כך הוסר ממנו ונמחק אפילו מהארכיון. זה הרעיון!".

"מה הרעיון?", שאלתי.

"הרעיון הוא שכולם מפרסמים ומוחקים, מקטן ועד גדול", ענה הקונספירטור.

"מי למשל מפרסם ומוחק?", התעניינתי.

"מי לא?", השיב הקונספירטור. ״למשל פרסומאי העל אילן. קבל ציוץ שלו מהשבוע שעבר שהוא מיהר למחוק. מזל שהספקתי לצלם".

"מעניין מאוד", התפעלתי. "ולמה אילן מחק את הציוץ הזה?".

"כי כבר הסברתי לך, הורביץ", נזף בי הקונספירטור. "זה מה שהולך היום. לפרסם ולמחוק. לפרסם ולמחוק. ולא רק אילן בעניינים. גם הצ'ילבה הכי גדולה שלו, תא"ל במיל' אבי, העלה סטטוס לפייסבוק ואחר כך מיהר למחוק אותו. הנה, קבל".

"זה טיפ טיפה פחות מעניין מהציוץ המסקרן שאילן מחק", המהמתי.

"הנושא המסקרן הוא לא מה מעניין ומה לא מעניין", העיר לי הקונספירטור. "הנושא המסקרן הוא שמפרסמים ומוחקים".

"בסדר", אמרתי בהסתייגות. "אבל הדוגמאות שהצגת לי הן מהרשתות החברתיות. אני די בטוח שבתקשורת הממוסדת דברים מהסוג הזה כמעט לא מתרחשים ולכן מדובר בסך הכול בצירוף מקרים".

"מה אתה סח, הורביץ", לגלג הקונספירטור. "אז קבל שתי כותרות שצילמתי לגמרי במקרה באתר 'גלובס', לפני ואחרי".

"אתה שם לב להבדל הקטן בין הכותרת העליונה לכותרת התחתונה, הורביץ?", שאל הקונספירטור בקנטרנות.

"איזו שאלה", אמרתי. "לאן נעלמה הווילה בסביון?".

"הווילה בסביון לא נעלמה לשום מקום", תיקן אותי הקונספירטור. "שלומית וגלעד עדיין חיים בה בעושר ואושר עד עצם היום הזה. מה שנמחק זה רק האזכור של הווילה בכותרת, וזה בהתאם לטרנד החדש, המעולה וצובר התאוצה של לפרסם ולמחוק".

"נראה לך שקובי הרים טלפון לקודקוד כזה או אחר ב'גלובס' ובגלל זה התחלפה שם הכותרת?", שאלתי בלחש.

"נראה לך שלא?", גיחך הקונספירטור. 

"אני דווקא הערכתי שיתכן ומדובר בצרוף מקרים", אמרתי בהיסוס. "בכל מקרה, העיקר שהטרנד המפוקפק הזה יכול להתקיים רק ברשת, ואין סכנה שהוא יגלוש אל המדיה המסורתית ויבוא לידי ביטוי בעיתונות המודפסת. כמה טוב שעדיין יש יתרונות יחסיים מוכחים לפרינט. בזמן שבאינטרנט אפשר לפרסם ולמחוק, טוב לדעת שזה בלתי אפשרי לחלוטין בעיתון מודפס".

"באמת?!", חייך הקונספירטור. ״אז איך תסביר את השוני המסוים בין שני העמודים הראשונים באותו גיליון ממש של ׳ידיעות אחרונות׳ מיום שישי האחרון? אני שולח לך עכשיו".

"נו, הורביץ", לעג הקונספירטור. "הצלחת להבחין לבדך בהבדל הקטן? במהדורה הראשונה יש הפניה ראויה להקלטות מביכות חדשות של חבר המערכת אולמרט ואילו במהדורה השנייה, פתאום, בהוקוס פוקוס, ההפניה הזו נמחקה ונעלמה. לא בווטסאפ. לא בטוויטר. לא בפייסבוק. ואפילו לא ברשת. בפרינט, הורביץ, בפרינט! עכשיו אתה כבר מאמין לי שכולם מפרסמים ומוחקים?".

"כנראה שאולי", עניתי.

"ומתי סוף סוף גם טיפוס שמרני ומיושן מסוגך יואיל להצטרף לעולם החדש?", סנט הקונספירטור. "לא הגיע הזמן שתפרסם ותמחק משהו?".

"האמת שגם אני מפרסם ומוחק מדי פעם", אמרתי. "אבל אני משתדל לעשות זאת בצנעה".

"ראשית, יש לך את כל הסיבות שבעולם לשמור על צניעות מלאה ומוחלטת, אם לא למטה מזה", אמר הקונספירטור, "ושנית, חבל שאתה מתפתה להסגיר בקלות את סודותיך הכמוסים. אני ממליץ לך בחום למחוק לאלתר את המשפט האחרון".

ואם כבר מחיקות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

לכל כתבות המגזין

מה לא יודעים על האקסית החדשה של יהודה לוי

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר

• אביב הורביץ
• מי נגד מי