הכול כלול, גם החפיפניקיות (3)
פעם שלישית גלידה? סוג של. אחרי התחקיר השנוי במחלוקת של "הכול כלול" על משך ההמתנה במחלקות המיון של בתי החולים, ואחרי הריאיון המשונה שנערך עם "מכורה לריטלין" מוצללת, בלי לגלות לצופים שהמרואיינת היא למעשה אחת מתחקירניות המערכת – הנה עוד אייטמון על תכניתה של סיוון כהן בערוץ עשר:
לפני חודש וחצי, ב-24 בדצמבר, ראיינה כהן בעל עסק שהחנות שלו נשרפה. "שום דבר לא הכין את יונתן מור למלחמה האמיתית, המלחמה נגד העבריינים שסוחטים ממנו דמי פרוטקשן", פתחה בדרמטיות. "הנה דוגמה אחת, מיני רבות. בואו תראו: כאן, בתמונות האלה, אתם רואים אותו סופג מכות רצח. בריונים מכים אותו ללא רחם, הכול בגלל שהוא סירב לשלם להם דמי חסות". בהמשך, אחרי שהוצג הסרטון ממצלמה האבטחה, החלה כהן לראיין את מור, שעמד בתוך החנות כשמאחוריו המדפים השרופים. "הסיפור הזה מתחיל בעבריינים שפנו אליי וביקשו ממני לשלם להם כ-45 אלף שקלים. אם לא – אני אצטרך לפנות את החנות", טען מור. "אני סירבתי כמובן, אני אזרח שומר חוק".
כהן המשיכה באותו קו. "אז אתה מסרב לשלם פרוטקשן. מתי מגיעה פעולת התגמול? מתי תוקפים אותך? אנחנו רואים את התמונות: מכים אותך מכות רצח". מור, בתגובה, סיפר כיצד "כעבור יומיים תקפו אותי שני אנשים עם ברזלים. גרמו לי לצלקות וחבלות בגוף. וכמובן שהגשנו תלונה... היו את כל הראיות בשביל לראות שהם עשו את המעשה ובשביל באמת למצות איתם את הדין, אך לצערי נעשתה עסקת טיעון ללא ידיעתי... אחרי חודשיים בערך שהם היו עצורים הם השתחררו הביתה, והתקשרו אליי ואמרו לי שהם משוחררים עם אזיקון אלקטרוני, אבל הם עדיין היו מגיעים למקום והם המשיכו לאיים על העובדים שלי. עמל כפיים שלי ושל אשתי במשך ארבע שנים הכול ירד לטמיון. מעל מיליון שקל של סחורה והתחייבויות – הכול עלה באש".
עד כאן תמצית הריאיון ששודר ב"הכול כלול", ושבו עורבבו יחדיו המכות שחטף מור, סיפור מדאיג על סחיטת דמי חסות וההצתה של בית העסק. וכעת לעובדות: ב-3 באוגוסט הוכה יונתן מור מחוץ לבית העסק שלו על ידי חן ועמיר יעקב, שני אחים בעלי עבר פלילי, וזאת בשל ריב על חניה. בעקבות התקיפה התלונן מור במשטרה, הוגש כתב אישום, וב-27 בנובמבר ניתנה בבית משפט השלום בנתניה הכרעת הדין בעניינם, שפירטה את השתלשלות האירועים. "בעסקו של המתלונן (יונתן מור) חנה טרקטור של עובד שהגיע למקום, ונחסם בידי רכב שהתעוררה סברה שהינו בשימושו של הנאשם 1 (חן יעקב). על כן המתלונן פנה לנאשם 1, ביקש ממנו להזיז את הרכב, אך הנאשם 1, שהיה תחת השפעת אלכוהול, מסר שלא מדובר ברכבו. המתלונן הניח את ידו על הנאשם, הנאשם הזיז את ידו של המתלונן. בתגובה המתלונן ריתק את הנאשם לרצפה, ואגב כך נפלו שיניים זמניות של הנאשם מפיו. בתגובה הנאשם 1 איים על המתלונן שיגמור אותו ואת העסק שלו, ושהוא לא ידוע עם מי הוא מתעסק והוא חשוב למת". בהמשך מפורט כיצד חן יעקב הכה את מור במוט ברזל כשאחיו מצטרף במכות ובאגרופים. השניים הורשעו במסגרת עסקת טיעון בעבירות של תקיפה ונדונו למאסר קצר. ומה בנוגע לפרוטקשן? אין לכך זכר בכתב האישום ו/או בהכרעת הדין.
בהכרעת הדין, בין השאר, נקבע כי חן יעקב יתייצב בכלא ב-18 בדצמבר. ארבעה ימים לאחר שהנ"ל החל לרצות את עונשו, ב-22 בדצמבר בשעה 3:00 לפנות בוקר, התקבל דיווח על השריפה בעסק של מור. מה משתמע מזה? שלמרות עברו הפלילי של יעקב – לפחות במקרה הזה היה לו אליבי מוצק. זמן קצר לאחר השריפה, ב-6:41 בבוקר, הגיעו השוטרים לביתו של בעל העסק מור וגבו את עדותו. כאשר שאלו אותו האם יש לו סכסוכים כלשהם, נזכר מור כי לפני שנתיים מישהו חתך לו את הצמיגים, אך לא התלונן על ניסיונות לגבות ממנו דמי חסות. בחלוף יומיים נוספים, ב-24 בדצמבר, התראיין מור ל"הכול כלול" ושם כבר מסר את גרסת הפרוטקשן. למחרת, ב-25 בדצמבר, טילפן אחד מחוקרי המשטרה למור וביקש ממנו להגיש תלונה על סחיטת דמי חסות, אך מור סירב לעשות זאת בנימוק של עומס בעבודה. שורה תחתונה: אין באמת קשר בין האייטם ששודר ב"הכול כלול" לפרוטקשן. עיון בהכרעת הדין של שני האחים שתקפו את מור יכול היה למנוע את אי הדיוק.
"הכול כלול", מתברר, לא לבד. באותו יום, במקביל, התייצב מור גם באולפן התכנית "לפני החדשות" של "רשת", התראיין לאודי סגל וללוסי אהריש, ומכר גם להם את סיפורו הנוגע ללב אך הבלתי מדויק בעליל:
ממערכת "הכול כלול" נמסר בתגובה: "לאחר בדיקה מקיפה ומעמיקה של הדברים מסתבר ש'העובדות' שהציג הורביץ פשוט לא נכונות. לטענתו אותו אדם (חן יעקב) שהה במאסר בזמן שריפת העסק ולכן אין קשר בין ריב המכות, לחנייה ולסיפור. עוד נטען כי למחרת השידור (25.12) מר מור לא הגיע להגיש תלונה על סחיטת דמי חסות מאחר וטען כי הוא עסוק. אז מבירור שלנו עם שני דוברי המשטרה שאחראים על מחוז השרון, נתניה, לא שמעו מאביב הורביץ ולא נתבקשה כל בקשת תגובה/אימות פרטים בנושא. כמו כן, אכן הוגשה תלונה על סחיטת דמי חסות (ע"י יונתן מור המרואיין), והתיק כעת נמצא בבחינה של פרקליטות מחוז תל אביב. מעבר לזה, קיימות הקלטות של איומים ברצח שהמרואיין מסכים להעביר אלינו. נוסיף כי מדובר במספר אנשים שלא כוללים רק את אותו אדם שישב במאסר אלא כנופיה שמתנכלת לו. העובדה שהורביץ בחר לקחת צד מבלי לעשות בדיקה אלמנטרית, מה שהוא מצפה מאתנו לעשות, תמוהה בעינינו".
אביחי מנדלבליט VS חברת החדשות ו"ידיעות אחרונות"
לא בכל יום יוצא משרד ממשלתי, בהפרש של 24 שעות בלבד, למתקפה חריפה נגד שני כלי התקשורת המשפיעים בישראל, אבל זה מה שקרה בשבוע שעבר. נתחיל, כרגיל, מהאמצע:
ביום שלישי לפני שבועיים, 23 בינואר, פירסם הפרשן הפוליטי של "החדשות", עמית סגל, את הכותרת הבאה בפתיחת המהדורה המרכזית של "החדשות":
מיד לאחר שהמגישה, יונית לוי, עדכנה כי "עמית סגל לוקח אותנו מאחורי הקלעים אל ההתלבטות של היועץ המשפטי לממשלה, התלבטות אמיתית", הוסיף סגל ודיווח כי אמנם בחודשים האחרונים נוצר הרושם שמנדלבליט צועד בנתיב הידוע מראש שבסופו יש כתב אישום, עדיין "הדילמה של היועץ מנדלבליט אמיתית ותהיה כנראה גם די ממושכת". מיד לאחר מכן ציטט סגל "גורמים בסביבת היועץ המשפטי מנדלבליט", שאמרו את הדברים הבאים: "צריך להבין שהגשת כתב אישום נגד נתניהו ואז זיכוי שלו בבית המשפט, זה יהיה ממש חורבן מערכת אכיפת שלטון החוק בישראל. אם נתניהו יזוכה, לא יקראו למפכ"ל אלשיך להתאבד, אלא למנדלבליט. גם בנקודת הזמן הזו עדיין לא מצליחים למצוא משהו מובהק שיבסס את מערכת היחסים הדו צדדית בתיק המתנות כמו בתיקים אחרים ציבוריים שהסתיימו בהרשעה, ולכן באמת היועץ עדיין לא גיבש עמדה לכאן או לכאן".
למרות שסגל הקפיד לציין כי הדוברים הם "גורמים בסביבתו" של מנדלבליט ולא אמר כי מדובר ביועץ עצמו, עורר הפרסום ביקורת רבה על היועץ המשפטי לממשלה. במאמר המערכת של "הארץ" כעבור יומיים, תחת הכותרת "הסניגור מנדלבליט", נכתב כי ״נראה כאילו מנדלבליט, ראש מנגנון התביעה הכללית, הצטרף לצוות הסניגורים של ראש הממשלה. נראה ש'הגורמים בסביבתו' אימצו את דף המסרים של נתניהו ותומכיו".
כעבור שבוע בדיוק, בשלישי שעבר, 30 בינואר, פירסם "ידיעות אחרונות" את הכותרת הראשית הבאה, שעליה היה חתום אלי סניור:
האייטם נפתח בביקורת על מנדלבליט. "אחרי חודשים שבהם הבהירו בלשכת היועץ המשפטי לממשלה שראש הממשלה אינו מעורב בפרשת הצוללות, ייתכן כעת ששמות קוד שבהם השתמשו עד המדינה גנור ועו"ד דוד שמרון מעידים בכל זאת על מעורבותו של נתניהו – או לכל הפחות על הצורך לשמוע את גרסתו לדברים", נכתב. "במשטרה מעוניינים כבר זמן רב לגבות עדות מנתניהו בפרשת רכישת הצוללות מהתאגיד הגרמני טיסנקרופ, המכונה גם 'תיק 3000'. לדעת החוקרים, בעקבות חקירת המעורבים האחרים עלה הצורך לשמוע גם את התייחסותו של ראש הממשלה לאירועים, אולם עד כה לא ניתן לכך אישור מהיועמ"ש מנדלבליט".
מתקפת הנגד של משרד המשפטים נפתחה עוד באותו יום, עם פרסום הודעת הדובר החריגה, החריפה והחד משמעית הבאה: "בעקבות הפרסום הבוקר בעיתון 'ידיעות אחרונות' נבקש להבהיר כי אין שחר לטענה כאילו חוקרי המשטרה העבירו ליועץ המשפטי לממשלה בקשה לגבות את עדותו של ראש המשלה בפרשת 3000 (הצוללות וכלי השיט) והוא לא נתן אישור לכך. הרינו להבהיר בזאת כי בקשה כזו לא הועברה עד כה ליועץ המשפטי לממשלה מטעם המשטרה, וגם לא לפרקליט המדינה או לפרקליטות המלווה. בהקשר זה, הידיעה שפורסמה כוזבת לחלוטין. לגבי יתר הפרטים שהתפרסמו – אנו מציעים להיזהר מפרסומים כאלה ואחרים על מהלך החקירה, שמטבע הדברים הם חלקיים, לעיתים מגמתיים, ולא בהכרח משקפים את המציאות".
למחרת, בטקס השקת פורום היועצים המשפטיים של לשכת עורכי הדין, נסגר החשבון גם עם חברת החדשות, כאשר מנדלבליט עלה לנאום. "אומר זאת בצורה ברורה: חלק מהפרסומים בימים האחרונים, המוצגים כציטוט של עד כזה או אחר – הם כוזבים. הם פשוט לא נכונים", אמר היועץ המשפטי בנאומו. "כך גם הניסיון לייחס לי דברים שהושמעו כביכול מטעם 'מקורבים אליי' או 'גורמים בסביבתי'. דברים אלו אינם משקפים את עמדותיי שלי. הם אינם משקפים את תפיסת עולמי. אין להסיק מהם מסקנות כלשהן, או לנסות לגזור מההתבטאויות הללו את התוצאות העתידיות של החקירות המתנהלות. כשאני רוצה להעביר מסר לציבור – אני יודע לעשות זאת ועושה זאת בקולי שלי או בהודעות רשמיות".
מחברת החדשות נמסר בתגובה: "אנחנו עומדים מאחורי כל מילה בפרסום. הדברים הובאו מראש לידיעת דובר משרד המשפטים ולא נתקלו בהכחשה".
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "אנחנו עומדים לחלוטין מאחורי הידיעה שפרסמנו".
"המקור", תכניתו של אריה אלדד
בראשון שעבר, שלוש שעות אחרי פרסום ההקלטה שבה נשמעת שרה נתניהו כשהיא צורחת על יועץ התקשורת שעיה סגל, ראיינו בן כספית ואריה אלדד בתכניתם ב-103FM את ראש עיריית שדרות לשעבר, אלי מויאל. איך מויאל קשור לנושא? לפני שלוש שנים וחצי, במהלך מבצע צוק איתן, הוא העז למתוח ביקורת על תפקודו של נתניהו. בתגובה טלפנה אשת ראש הממשלה למוניק בן-מלך, אז זוגתו של מויאל, ונזפה בה בטונים גבוהים לאורך דקות ארוכות. בן-מלך אמנם הקליטה את השיחה, אבל נמנעה עד היום מלפרסם את התיעוד הקולי. חצי שנה לאחר מכן פרסם כספית ב"מעריב" את התמליל המלא.
כבר בתחילת התכנית התאמץ אלדד להוציא את כספית משלוותו, וכספית לא נותר חייב ("הניסיון שלך להפוך לעיתונאי כשל", "אתה מדבר שטויות", "תפסיק להגחיך את עצמך"). בין לבין סיפר כספית כי אותה השיחה עם בן-מלך הייתה "הרבה יותר גרועה" מזו שקיימה נתניהו עם היועץ סגל, ואז התנהל בינו לבין אלדד הדיאלוג הבא (כאן, החל מדקה 13:48, לא נגענו):
אריה אלדד: "בעודנו מדברים קיבלנו ברשתות החברתיות, מטעם שלום שלמה, טקסט עם תגובתו של מר...".
בן כספית: (משתנק).
אריה אלדד: "לא, זה מתרוצץ בכל הרשתות עכשיו".
בן כספית: "אבל לא צריך להזכיר את המקור, נו..".
אריה אלדד: "תגובתו של מר נתניהו...".
בן כספית: "תגובת נתניהו, אבל אני חושב שזה אותנטי... אם לוקחים את האות הראשונה הימנית בכל שורה בתגובה מתקבלת המילה 'הצילו, היא פסיכית'. עכשיו, אני מסתכל על התגובה – זאת התגובה. זה כמו 'פול מקרטני מת'".
אריה אלדד: "מישהו שהעביר פתק מתא הכלא".
אלא שדי מהר התברר, כמובן, כי מדובר בזיוף של התגובה האותנטית של נתניהו להקלטה. זה עדיין לא פוטר את אריה אלדד מהעובדה שחשף בשידור את זהותו של האיש שהעביר הלאה את המם, היועץ האסטרטגי שלום שלמה.
אריה אלדד, תרצה להגיב?
"כנראה שכספית צדק: אינני עיתונאי. אני גם לא מנסה להיות. בכל מה שקשור לתקשורת אני בעל דעה. פובליציסט. אינני עוסק במקורות 'חסויים', ודאי לא כאלה שמעבירים בדיחה שמתרוצצת ברשת כבר שעות אחדות, ולא, למשל, סודות כמוסים ש'המקור' שלהם חייב להיות חסוי. כל מי ששולח אליי חומר מסוג זה חייב לדעת שאם מה שיישלח יהיה טוב, מעניין או מצחיק – אפרסם את דבריו ואביא גאולה לעולם כי אומר דבר בשם אומרו. ראו הוזהרתם".
בן כספית, תרצה לסכם?
"כן. אריה אלדד אכן אינו עיתונאי, וטוב שכך. הוא סתם איש משכיל באופן יוצא דופן, קורע מצחוק, מעצבן ברמות על וחכם במיוחד. עיתונאים יש הרבה. אריה יש אחד, ולא אתן לאיש (חוץ ממני) לגעת בו".
הציטוט מול המציאות: פרטים קטנים של יום חולין
הציטוט (1): "נתניהו הגיב בתשובה ארוכה ומפורטת, על ערבים הנוהרים לקלפיות במימון עמותות השמאל והסכנה האיומה לגורל המדינה. כשהריאיון הסתיים, נתניהו הבין שיש לו ספין מנצח ביד. הוא קרא לטופז לוק, מנהל הניומדיה הצעיר של הקמפיין וחבר אישי של בנו יאיר. 'בוא נצלם סרטון קצר', אמר נתניהו ללוק, שצילם במכשיר הסלולרי שלו את הסרטון שעשה היסטוריה" (מתוך ספרו של בן כספית, "נתניהו", שקטעים ממנו צוטטו במוסף "7 ימים האחרון").
המציאות (1): הסרטון אכן עשה היסטוריה, אבל נתניהו לא אמר בו "המצביעים הערבים נוהרים", אלא "המצביעים הערבים נעים".
הציטוט (2): "זמן קצר אחרי השריפה התייצבו ב'אולפן שישי' בערוץ 2 שני ניצבי משטרה בדימוס, זאב אבן חן, אביה של טופז אבן חן ז"ל, שנספתה באוטובוס הסוהרים, וחיים קליין, חותנה של טופז. השניים הפנו אצבע מאשימה, בקול רועם, כלפי ראש הממשלה, ולדברים היה אימפקט לא מבוטל. נתניהו לא נשאר אדיש. הוא הזמין את אבן חן לפגישה לילית בלשכת ראש הממשלה בירושלים, והוא הגיע עם בנו עמית" (מתוך הספר, כפי שצוטט במוסף "7 ימים" האחרון).
המציאות (2): עמית קליין, שהגיע לפגישה עם נתניהו, הוא לא בנו של זאב אבן חן, אלא חתנו, כלומר בעלה של טופז ז"ל.
בן כספית, תרצה להגיב?
"הסיפור הוא מה מאחורי הסרטון, ולא הסרטון. אם עדיין לא קראת את הספר, להלן עדכון: את הסרטון כולם מכירים ואין בספר ניתוח שלו. את מה שהוביל את ראש הממשלה לצלם אותו, לא מכירים וזו החשיפה של הספר. מכיוון שהסרטון הזה נכנס לז'רגון הפוליטי ולהיסטוריה כ"סרטון הערבים נוהרים", השתמשתי בהגדרה הזו.
"לגבי השם: אכן, נכון לעכשיו אותרו שני שמות שנפלה בהם שגגה בספר. המקרה שציינת, בו החלפתי בטעות קולמוס את בנו של אבן-חן בחתנו (הטעות תוקנה כבר במהדורה השנייה שאוזלת אף היא מהמדפים), ויש טעות נוספת, שלא איתרת, בה החלפתי 'עוזי' ב'אודי'. שערורייה שלא מצאת את זה בכוחות עצמך. גם הטעות הזו תוקנה והיא מיוחסת לשמיעתו הלקויה של הסופר".
למה באמת חזרתי בתשובה? תשמעו שני סיפורים
מה האירוע שגרם לצבי יחזקאלי, הפרשן לענייני ערבים של חדשות עשר ויוצר הסדרה המצליחה "בזהות בדויה", לעזוב את הבלי העולם החילוני ולחזור בתשובה? תלוי את מי שואלים: את צבי יחזקאלי, או את צבי יחזקאלי. מבולבלים? גם אנחנו.
בשישי שעבר התראיין יחזקאלי לערן סויסה במוסף "שישבת" של "ישראל היום", וסיפר כי נקודת המפנה בחייו התרחשה אחרי מלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, כשהחליט לעצור הכול ולנסוע לחופשה של חמישה שבועות בהודו, ובדרך לשם לעצור באומן. "באומן נקלעתי לקבלת שבת בבית יהודי, ופתאום הדתיים נראו לי כל כך יפים, עם מלא אור. ואמרתי לעצמי שאלו החיים שאני רוצה לעצמי. זו הפעם הראשונה בחיים שבה הרגשתי שיש גבולות נכונים לבית שאני רוצה שיהיה לי ולילדים שיהיו שלי. לא רציתי שהילדים שלי יגדלו למציאות של טלוויזיה בלי ערכים. מאוד אהבתי לחיות בחיים האלה שחייתי, אבל גם לא רציתי שזה מה שהילדים שלי יקבלו".
לעומת זאת, לפני חמש שנים, בפברואר 2013, התראיין יחזקאלי לערוץ "הידברות" של mako, ומסר גרסה שונה בתכלית – ללא הודו, ללא אומן וללא קבלת שבת – לאירוע שטלטל את עולמו והפך אותו מ"חילוני אדוק", כהגדרתו, לחוזר בתשובה. "הייתה לי שיחה עם מבוקש, וזו הייתה שיחה שטלטלה אותי", סיפר. "באותו דיבור הוא אמר לי 'מה אתה? תגדיר את עצמך'. אמרתי לו 'אני ישראלי, ואחרי זה עברי, ואחרי זה אדם'. הוא שאל 'ואחרי אדם?'. אמרתי לו 'אני גם ערבי, כי שפתי ערבית'. הוא אמר 'איפה יהודי בסולם?'. אמרתי לו 'לא יודע'. הוא ענה 'אז אתה יכול לשים במקום הראשון – טיפש, כיוון שאם אני הורג אותך עכשיו, אני לא עושה את זה בגלל שאתה ישראלי או עברי, אלא בגלל שאתה יהודי. אז אתה טיפש, כי אתה תמות עבור משהו שאתה לא'... כמו כתב קשוח במזרח, אמרתי 'בסדר'. אבל כל אדם מגיע בסופו של דבר הביתה, לפנים שלו, באיזשהו רגע של אמת, ועושה את החשבון בינו לבין עצמו, מתחת לשמיכה בלילה, בשקט, כשאף אחד לא רואה. מתגלה לו אדם אחר ממה שהוא כביכול רוצה שיראו בחוץ. שם הוא עושה את החשבונות. וזה טלטל אותי, כן. דנתי עם עצמי הרבה בעניין הזה, ושאלתי – מה אני? בסופו של דבר החלטתי שאני רוצה לדעת מה זו יהדות. כשטעמתי והבנתי – קיבלתי החלטה חד משמעית להתחיל את המסע הזה".
צבי יחזקאלי, אפשר לשאול מה גרם לך לחזור בתשובה?
"הכול יחד. כשתחזור בתשובה תבין שזה תהליך, אוסף של תנועות ורצונות. בהצלחה".
לפני כולם, ולא מדויק
החיפזון מן השטן? בהחלט. במוצאי שבת נמצאה גופת גבר בדירה ברחוב נחום בנתניה. בעמוד הבית של ynet התאמצו להקדים את המתחרים ומיהרו להעלות את ההפניה הבאה:
אלא שכאשר הכותרת עלתה המשטרה עדיין עסקה בחקירת האירוע וכלל לא קבעה כי מדובר בחשד לשוד. חוץ מזה התברר שבאירוע היה מעורב גבר נוסף, ולכן בתוך 20 דקות שונתה ההפניה לנוסח הבא:
רק בהמשך הערב, עם תום החקירה הראשונית, התפזר מעט הערפל: לא הפורץ נרצח, אלא הדייר. ב-ynet נאלצו לפיכך, כעבור כשעה, לעדכן שוב את המידע ולהעניק לקוראים תפנית חדה בעלילה:
שנאמר: מוטב לא לפרסם את האייטם ראשונים אבל לבדוק אותו, או לפחות לסייג, מאשר להקדים את כולם ולטעות.
ב-ynet נמנעו מלהגיב.
דברים בשם אומרם: עבדתם שלושה חודשים? תשקיעו עוד מילימטר
התאבדותו של בועז ארד, אמן ומורה לשעבר בתיכון תלמה ילין, לאחר פרסום כתבת התחקיר עליו במגזין mako הובילה את עורכי אתר הבית לבצע מקצה תיקונים מהיר לכתבה. הכותרת הוחלפה מ"המורה שלי היה הראשון שלי" ל"כתבת התחקיר על היחסים האסורים בתיכון שבו לימד בועז ארד". פיסקה נוספת ששונתה הייתה זו שתיארה את אופן הפעולה של mako לאחר שארד איים לשים קץ לחייו, ומה שקרה לאחר מכן. לפני ההתאבדות נכתב בתחקיר כך:
עקב ההערות החוזרות של ארד על כך שאין עוד טעם לחייו פנינו למשטרה בתום השיחה איתו, על מנת שיוודאו שלא פגע בעצמו. שוטרים שהגיעו לביתו שמעו ממנו שהוא בסדר, יושב וצופה במשחק כדורגל.
אחרי ההתאבדות, תוקנה הפיסקה לנוסח הבא:
עקב ההערות החוזרות של ארד על כך שאין עוד טעם לחייו פנינו למשטרה בתום השיחה איתו, על מנת שיוודאו שלא פגע בעצמו. שוטרים שהגיעו לביתו שמעו ממנו שהוא בסדר והוא שילח אותם לדרכם.
למחרת ההתאבדות, בשבת, העלה העיתונאי אבנר הופשטיין לדף הפייסבוק שלו את הפוסט הבא:
מותר כבר להגיד שלשלוח משטרה לפני פרסום תחקיר לאדם שמאיים להתאבד אחרי פרסומו – הוא סוג של כיסוי תחת וגימיק מטופש?
הדבר הנכון והאנושי לעשות כשעובדים שלושה חודשים על תחקיר ומגלים שהאיש שעליו עושים את התחקיר נמצא בטלטלה נפשית עזה כשמתקשרים אליו, הוא לעכב פרסום ליום-יומיים, להיפגש איתו ולראות אם אפשר להרגיע מעט את סערת הנפש. זאת מבלי לעמעם בקמצוץ את הממצאים של התחקיר, קשים ונוקבים ככל שיהיו.
שום דבר רע לא קורה מפגישה בין תחקירן לבין נשוא תחקיר. זה רק יכול להעמיק את העבודה העיתונאית. ושום דבר רע לא קורה מדחיית פרסום ביום-יומיים, במיוחד כשמדובר על אירועים שהתרחשו לפני שנים. עבדתם שלושה חודשים על תחקיר? תשקיעו עוד מילימטר בתגובה. לא יזיק.
אורי רוזן, העורך הראשי של mako, תרצה להגיב?
"לא יזיק אם הופשטיין יספק לעוקביו גילוי נאות על הרקע האישי להתבטאויות המעט אובססיביות שלו כלפי בשנים האחרונות, או שפשוט ימשיך הלאה לצייץ על אחד המנהלים האחרים שפיטרו אותו לאורך השנים. ועכשיו אני מציע שתפנה אליו לתגובה כדי שיוכל להגיד שוב עד כמה אני משחית את העיתונות הישראלית באינטרסים של בעלי ממון ותוכן שיווקי".
אבנר הופשטיין, תרצה להגיב?
"אני חושש שאורי רוזן מעט נלהב מדי. הוא אינו חשוב דיו כדי שאפתח כלפיו אובססיה. האמת שכל זה היה יכול להיות משעשע, אלמלא הנסיבות המאוד רציניות ומאד כאובות. ניתן היה לצפות ממר רוזן, כמנכ״ל של גוף תקשורת שמתיימר לאחריות, להגות מעט יותר בהחלטותיו כעורך, במקום לתקוף את השליח. אפשר היה לצפות שייקח יום-יומיים לחשבון נפש. בכל זאת, מדובר בדיני-נפשות כאן, לא ב'תורת המשחקים'.
"סברתי שהתחקיר נעשה באופן ראוי, אבל שאופן הפרסום היה פגום. זאת עמדתי והיא נובעת אך ורק ממצפוני וניסיוני העיתונאי. חשבתי כך בשבוע שעבר, ואני חושב כך גם כעת. אינני חושש לומר את עמדתי גם כאשר משמעותה הסתכסכות עם הממונים עלי. נדמה לי שגם בכך יש הבדל משמעותי ביני לבין מר רוזן. אמשיך לכתוב את עמדותיי גם אם אלה יכולות לעיתים לשחר לטרף את מי שאינו חפץ ביקרי. אם מר רוזן רוצה לדון בכשליו המקצועיים באופן רציני ומכובד, ואף להתווכח על כך עמי, אין לי כל התנגדות. אפשר תמיד גם להשתמש בבמה המכובדת של הטור הזה. מומלץ לעשות זאת באופן המתיימר לפחות להיות בוגר".
מה משותף לדן מרגלית ולשלדון אדלסון?
גם לתפילות תפרחת ושלכת, ויום אחרון שמט את כל כתריו, אבל אז הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"שוב פספסת את הסקופ של השבוע, הורביץ", הוא נהם.
"מה הפעם?", שאלתי בחשש.
"דן מרגלית חזר ל'ישראל היום'", הוא המשיך. "זה מספיק טוב בשבילך?".
"מה אתה סח", זינקתי בהפתעה. "איפה ראית את זה?".
"כולם ראו את זה, הורביץ", הסביר הקונספירטור. "גם שלדי וגם דן היו חתומים השבוע על אותו טקסט שפורסם ב'ישראל היום'. הנה, תסתכל בעצמך:".
"נו באמת", נחתתי על הכיסא באכזבה. "זו מודעת אבל על מותו המצער מאוד של עורך הדין ואיש הנדל"ן אייבי נאמן. אך טבעי הוא שחבריו של המנוח יהיו חתומים עליה יחד, מה עוד שדליה של אייבי ודנה של דן עבדו במשך שנים כפסיכולוגיות במחלקת השיקום של שיבא, אפילו עוד לפני שאריק שרון אושפז אצלן. כך שזה ממש לא אומר שדן חזר".
"יודע מה, הורביץ? יכול להיות שבאופן נדיר במיוחד אתה טיפה'לה צודק הפעם", המהם הקונספירטור. "ובכל זאת, אתה יודע מה ראוי להערכה?".
"מה?", התעניינתי חלקית.
"שלמרות ששלדי ואייבי היו קרובים ממש, עד כדי כך שאת ליל הבחירות האחרונות, כששודרו תוצאות המדגם, שלדי בילה בדירתו של חברו הקרוב ב'מגדלי נאמן', ולמרות שרק לפני שבועיים אייבי העניק ראיון פרידה בלעדי למוסף 'ישראל השבוע', ולמרות ש'ישראל היום' הקדיש בחמישי חצי עמוד מושקע למותו של אייבי, עם שתי תמונות שלו – עדיין משפחת נאמן בחרה שלא להפלות בין שני העיתונים הגדולים ולפרסם את מודעת האבל על לכתו של יקירם גם ב'ישראל היום', אבל גם ב'ידיעות'".
"ברור", עניתי. "זה לא הזמן לקטנוניות".
ואם כבר קטנוניות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור משבוע שעבר: מה אתם לא יודעים על קלטת הצרחות של שרה?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il
mako תרבות בפייסבוק