בוקר אל מול גלעד

לפיד ובנט, מאחוריכם

האם יאיר לפיד ("'הארץ' הוא עיתון שירד מזמן מהפסים") והאח לשעבר נפתלי בנט ("עיתון 'הארץ': ראש החץ במערכת ה-BDS נגד ישראל") צריכים להתחיל לדאוג? לא מן הנמנע שייתכן שאולי. בתקופה האחרונה עוקף אותם בסיבוב פוליטיקאי אחר, השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, שבתוך פחות מארבעה חודשים תקף את "הארץ" לא פחות מארבע פעמים. שנתחיל? יאללה.

בתחילת פברואר פרסם "הארץ" מאמר מערכת תחת הכותרת "הבל החזקת הגופות". המאמר גינה את הנחייתו של ארדן שלא להחזיר גופות מחבלים למשפחותיהם, בניגוד לעמדת מערכת הביטחון. "חוסר האחידות במדיניות בין המשטרה לצה"ל, הנובעת רק ממקום מגוריו של המחבל, משקפת את הפופוליזם הפנים-ליכודי של השר ארדן, שלהוט להראות לחברי המרכז שהוא 'עושה משהו'", נכתב במאמר. למחרת החזיר ארדן במאמר תגובה שפורסם בעמודי הדעות של "הארץ". "מצער ומאכזב להיווכח, שבסוגיה זו מתייצב 'הארץ' לימין משפחות המחבלים, המתעקשות להפוך את ההלוויות למפגני הסתה המוניים, ולא לימין המדינה", כתב ארדן לפני שהוסיף במאמרו תיאור דמגוגי ומסולף אחד (הפרטים המלאים כאן, בסעיף 5 בכתבתו המשובחת של רועי צ'יקי ארד).

חלפו חודשיים של שקט יחסי, עד שבתחילת אפריל פרסם אמיר אורן מאמר תחת הכותרת "הממשלה נגד ישראל", ובו סיפר כיצד "לקראת מינוי המפכ״ל גישש שר שאין מוסמך ממנו לעניין זה אצל ניצב בכיר, אם ניתן לסכם על מיתת נשיקה לתיק מעונות נתניהו". עד מהרה הפגיז ארדן בסדרת הציוצים הבאה:

למחרת פרסם אורן מאמר תגובה לציוצים. "אם חשוב לארדן להודיע ברבים שלא הוא אותו 'שר שאין מוסמך ממנו' שגישש מה שגישש עם הניצב הבכיר, אין צורך בעימות נוסח תא"ל אופק בוכריס מול החיילות שהתלוננו נגדו", ציין, "אלא שהאמת מורכבת יותר".

בתום הפוגה קצרה, התחדשו הקרבות ביום שלישי שעבר. יומיים אחרי שאבו אל-קיעאן, עובד מרכול בדואי, הוכה בידי שוטרים במרכז תל אביב, בחר משום מה השר לביטחון פנים להעלות לחשבון הטוויטר שלו אייטם שפורסם ב"הארץ" לפני ארבע שנים וחצי (!), לפיו בית המשפט קבע כי אין חובה להציג תעודת זהות לדרישת שוטר. לכותרת הזו צירף ארדן את הציוץ הבא (שזכה לתגובה סרקסטית של בן כספית).

העימות האחרון (בינתיים) החל ביום ראשון השבוע, כאשר "הארץ" פרסם את הכותרת הבאה:

בתגובה העלה ארדן את הציוץ הבא:

כעבור יומיים פרסמה סיגל שהב מאמר ב"הארץ" תחת הכותרת "פיקוח פנימי של שב"ס הוא אסון", שבו הביעה התנגדות נחרצת לכוונתו של ארדן לבטל את הביקורת החיצונית על בתי הכלא. בתגובה מיהר ארדן לצייץ כך:

עורך "הארץ", אלוף בן, תרצה להגיב?

"נמשיך לעשות את עבודתנו".

מלשכת ארדן נמסר בתגובה: "השר מכבד את עורך 'הארץ', אלוף בן, גם אם חלוק על עמדות העיתון. עבודת העיתונאי מחייבת גם את בדיקת העובדות עליהן מבוססת הידיעה שהוא כותב והמינימום של לפנות לבירור או קבלת תגובה עם נשוא הידיעה. זו 'עבודת' העיתון, אך לצערנו היא לעיתים קרובות נשכחת ממנו".

משה הלוי (הלמו) VS ברוך קרא וגיא לרר

משה הלוי, הידוע בכינויו "הלמו", הוא ג׳וקר רב מעללים, גם אם שנוי במחלוקת, שכבר שנים מתעתע ברשויות אכיפת החוק ועושה להן בית ספר. אחת הפרשות הידועות שבהן כיכב התרחשה בשנת 2012, כאשר נעצר. החשד: פריצה למערכת המידע של הנהלת בתי המשפט וחשיפת חומרים רגישים. הלמו, מצידו, הראה כיצד אתר בתי המשפט סובל מליקויי אבטחה חמורים והדגים כיצד כל אדם יכול להשיג מידע רגיש, כפי שהוא עצמו עשה. בסופו של דבר הפרשה שהחלה בקול תרועה רמה הסתיימה בקול ענות חלשלושה. לא רק שתיק החקירה נגד הלוי נסגר, אלא שבית משפט חייב את המשטרה לשלם לו פיצויים.

הפרצות שמצא הלוי באתר בתי המשפט אפשרו לו בין השאר לצפות בחומרים חסויים מפרשת הולילנד, מפרשת ענת קם וממשפטים נוספים, ולהפיץ אותם ברשת. מצד שני, זה ממש לא אומר שניתן בהכרח לסמוך על כל פרט מידע שהלוי מפיץ. רק לפני חודש, למשל, כשכולם היו סקרנים מיהי העיתונאית החשודה כי ניסתה לרצוח את אמה לאחר ששפכה עליה שמן רותח, מיהר הלוי לחרטט שטויות במיץ בפורום הסקופים השוקק של אתר "רוטר":

ולמה נזקקתי לכל ההקדמה הארוכה הזו? כי ביום רביעי שעבר ראיין גיא לרר בתכנית "הצינור" את הפרשן המשפטי של חדשות 10, ברוך קרא. השניים שוחחו על הליקויים במערכת בתי המשפט, שאפשרו להלוי לתבוע את עצמו. מאוחר יותר עלה האייטם גם לאתר "נענע 10".

הלוי נתקל באייטם באיחור, וביום שני האחרון העלה פוסט זועם לדף הפייסבוק שלו. "מפאת רמתם הנמוכה והירודה של כמה כתבים ועורכים במערכת של חדשות 10 ונענע 10, הם הבינו בטעות כאילו אני תבעתי את אלוהים, מה שלא קרה", כתב. "ברוך קרא הוא עיתונאי שברגיל יודע לדקלם היטב את דברי הפרקליטות וגורמים אינטרסנטיים אחרים במשרד המשפטים, אך כשזה מגיע לאייטם קצת מסובך בשבילו כמו אייטם טכנולוגי ב'צינור', הוא מובא כמומחה למערכת המשפט ומסתבך וממציא סיפורים שקריים על אנשים שבכלל לא תבעו את אלוהים. ואחר כך ממשיך לקשקש על עומס בבתי המשפט וטעויות של פקידים.

"יצוין עוד, שבצינור שודר סיפור שני כאילו תבעתי את עצמי. בגלל שחלק מהעורכים ב'צינור' הם ילדים חסרי הבנה של פואנטה מסוימת שניסיתי להוכיח, הסיפור סופר כאילו פקיד במשרד המשפטים עשה טעות ואיפשר לי לתבוע את עצמי, וזה קרה בגלל העומס בבתי המשפט בגלל בעלי דין שמסרבים להתפשר. אלא שכל אחד יכול לתבוע את עצמו. אבל לא כל אחד הצליח לעשות מה שעשיתי: אני ניסיתי והצלחתי להוכיח שקיים באג כלשהו במערכת המחשב שנקראת 'נט המשפט' שנמצאת באינטרנט, ומאפשרת לכל אדם להתחזות למדינת ישראל ולהגיש כתבי אישום נגד כל אדם אחר. לא סתם תביעה עצמית, אלא כתב אישום פלילי שהסמכות להגיש אותו היא של המדינה ולא של אזרח פרטי. מדינת ישראל 'תבעה' אותי. לא אני את עצמי. לא מדובר בבעיית עומסים או טעות כלשהי של פקיד. זאת בעיה של אבטחת מידע ואת הפואנטה הזו תכנית "הצינור" פספסה לחלוטין ולא סיפרה לצופים שלה. למה? כי זו הרמה העיתונאית הירודה כרגע בערוץ 10".

ברוך קרא, תרצה להגיב?

"באלוהים שלא הבנתי את הפוסט".

גיא לרר, אולי אתה?

"בסיפור שאנחנו הבאנו בתכנית הובהר שמדובר בשני מקרים שונים. לא הצלחנו להבין את הכעס של ההאקר הבכיר, אם כי ליתר ביטחון החלפנו את הסיסמאות במחשבי המערכת וגיבינו את כל הקבצים".

דה ליברמן: לעת עתה נמשכים הפינוקים

איך הזמן טס כשמתמנים לשר הביטחון. רק לפני שבועיים הועלתה כאן התהייה האם אביגדור ליברמן ימשיך לככב ברשימת אנשי שלומנו של קבוצת "ידיעות" למרות הצטרפותו המחודשת לממשלת הסדין האדום נתניהו. כבר אז הצביעו סימנים ראשונים על תשובה חיובית, ומאז הם רק הלכו והתרבו. מינויו לתפקיד החדש הפך את ליברמן לאחד הפוליטיקאים הבודדים שנהנה, נכון לעכשיו, מעיתונות חיובית גם בעמודי החדשות של "ידיעות" ובאתר ynet וגם ב"ישראל היום" (לפחות עד הפעם הבאה שבה יתעמת עם נתניהו).

על "ישראל היום" אין צורך להכביר מילים. די בציון העובדה שמרגע שליברמן חדל לתקוף את נתניהו, פסקו שם הכותרות נגדו. ״ידיעות" ו-ynet, מצידם – הגם שעם הדחת יעלון הביעו צער על לכתו ודאגה מסוימת לקראת הגעתו הקרובה של מחליפו (הגדיל לעשות בעניין זה רון בן-ישי) – ליוו השבוע את דרכו של ליברמן לקריה במקבץ של כותרות ממלכתיות עד חגיגיות, כולל האישה, הילדים, הנכדים ואפילו הציורים של הנכדים לרגל הג'וב החדש של הסבא:

והנה חלק מעמוד החדשות של ynet ביום שבו ליברמן נכנס לתפקידו:

ביום שלישי האחרון העלה אורי משגב, כיום "הארץ" ואקס "ידיעות", את הפוסט הבא: "אם אתם מתעניינים בהון-שלטון-עיתון, ממליץ לכם מאוד מאוד מאוד לעקוב אחרי אופן הסיקור של 'ידיעות' וטמקא אחר מינויו של ליברמן לשר ביטחון. 'ידיעות' נאבק בנתניהו ברמת הסכסוך העסקי. 'ידיעות' מיצב את עצמו כעיתון של המדינה. כלומר העיתון של הביטחון. במחנה לאזרחים. ליברמן הוא גדול המאותרגים של 'ידיעות'. כל מי שעבד שם או יודע לקרוא מודע לזה. איש פרט למוזס ומקורביו לא יודע למה. עובדה. עד אתמול ליברמן היה נגד ביבי. היה שווה לטפח אותו. החל מאתמול הוא שר הביטחון של ביבי. מה יעשה 'ידיעות'? יתמקד בשחיתות האישית של ביבי ורעייתו. ימשיך ללקק לליברמן. כותרות בימים האחרונים: 'ליברמן נפגש עם אלופים בדימוס'. 'מתחיל לעבוד'. ועכשיו: 'מתייעץ עם יעלון'. צפו להמשך. הרע מכל עוד לפנינו. ניחוש פרטי: בקרוב כתבות ומאמרים על כמה הוא מתון, מרענן, לומד, פתוח, אזרחי, חדשן. הפתעה גדולה. האיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון. במקביל: התחרעות על שרה עם תמונות לא פוטוגניות במיוחד. ראו הובהרתם".

פרט מידע אחד חסך משגב מקוראי הפוסט: זמן קצר לפני בחירות 2009 הוא הכין עבור "המוסף לשבת" כתבת פרופיל מקיפה על ליברמן, שכללה בין היתר תוכן ביקורתי ובלתי מחמיא בעליל. ברגע האחרון נפסלה הכתבה לפרסום בעקבות הנחתה בלתי מנומקת של ראשי העיתון. בהמשך נפסלה גם גרסה שנייה ומרוככת יותר של הכתבה, כיאה לחבר בכיר ומאותרג במועדון המיוחסים.

ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet נמנעו מלהגיב.

פרשת חיי שרה (1): מי מחביא את מוטי גילת?

לפני כמעט 17 שנים חשף מרדכי גילת ב"ידיעות אחרונות" את פרשת עמדי, שבמרכזה ניסיונותיהם של שרה ובנימין נתניהו להוציא מהמדינה כספים לטובת קבלן ההובלות אבנר עמדי. מאז זרמו הרבה מים עכורים באיילון, וגם גילת חצה את הנחל ועבר מהגדה המערבית של "ידיעות" לגדה המזרחית של "ישראל היום". ממצאי המשטרה בשבוע האחרון, שמהם עולה החשד (לכאורה לכאורה) כי שרה נתניהו גלגלה הוצאות של המעון בקיסריה על חשבון המדינה, מזכירים במשהו את פרשת עמדי הישנה נושנה. האם ביום שני פורסם ב"ישראל היום" טור נוקב של גילת בנושא הבוער? אז זהו, שלא.

כאן המקום לציין: גילת כותב לעיתים נגד נתניהו גם ב"ישראל היום". הפעם האחרונה הייתה ביום שישי האחרון, כאשר הקדיש חלק נכבד מטורו במוסף "ישראל השבוע" לדו"ח המבקר בפרשת ביביטורס. אלא שהטורים הביקורתיים של גילת נגד ראש הממשלה כמעט שאינם זוכים להבלטה ב"ישראל היום". למעשה, הפעם האחרונה שבה טור של גילת נגד נתניהו זכה להפניה בעמוד הראשון של העיתון הייתה ב-18 בפברואר 2015, למחרת דו"ח המבקר על מעונות ראש הממשלה (דו"ח חמור מבחינה ציבורית"), כשתחתיה התנוססה הפניה נוספת לטור של דן מרגלית נגד נתניהו ("אפשר לומר בפשטות: 'שגיתי, מתנצל'"). שתי ההפניות האלה הוקפו בארבע הפניות פרו-נתניהו לטוריהם של דרור אידר ("זו השחיתות: שטיפת המוח בשירות מוזס"), של חיים שיין ("איזו אכזבה: אין 'אקדח מעשן'"), של איציק סבן ("התלבשו על נתניהו כדי להפילו") ושל מתי טוכפלד ("צורם לעין, אבל מה עם פרס?").

לעומת זאת, כאשר גילת כותב נגד פוליטיקאים אחרים, בעיקר אהוד אולמרט, במערכת "ישראל היום" שמחים להעניק לו הפניות בולטות. הנה שלוש דוגמאות מהתקופה האחרונה:

מרדכי גילת, איך אתה מסביר את זה שהטורים שלך נגד נתניהו מוחבאים בדרך כלל במעמקי העיתון ולא מגיעים לעמוד הראשון?

"לא מתייחס לזה. יש לי מספיק עבודה אחרת. תעשה מה שאתה מבין".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

פרשת חיי שרה (2): מה הכותרת שלך?

בכלל, זה לא היה השבוע של שרה נתניהו ו/או "ישראל היום". רק ביום רביעי שעבר נאלץ העיתון להתמודד עם סיקור פרשת "ביביטורס". בשני האחרון, למחרת הפרסומים כי בידי המשטרה ראיות המאפשרות להעמיד לדין את אשת ראש הממשלה, נחשף שוב הפער בין "ישראל היום" לשאר העיתונים. כך נראה באותו יום העמוד הראשון של "ידיעות אחרונות":

כך נראה העמוד הראשון של "הארץ":

וכך נראה העמוד הראשון של "מעריב":

רק "ישראל היום" – הפתעה הפתעה – היה היחיד שהמלצת המשטרה להעמיד לדין את שרה נתניהו לא תפסה אצלו את הכותרת הראשית, ואילו הכותרת שכן פורסמה הייתה מאוד מאוד חלבית:

אגב, מי שסייע לעיתון בעקיפין להקטין את הנפח שהוקדש באותו יום בעמוד הראשון לאשת ראש הממשלה היה לא אחר מאשר בעלה, שבאותו לילה, בחצות וחצי, הגיע לפשרה עם נפתלי בנט ופתר את המשבר הקואליציוני. ב"ישראל היום" שמחו כמובן להעניק לנתניהו עוד כותרת ראשית חיובית.

השבוע הקשה של היומון הסתיים (לעת עתה) ביום שלישי, כאשר בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק כי עובד מעון ראש הממשלה לשעבר, גיא אליהו, יפוצה ב-85 אלף שקלים בגין העסקה פוגענית מצידה של שרה נתניהו. למחרת הקדיש "ידיעות" לנושא שני עמודים: אחד לסיקור פסיקת השופטת פלוס ציטוטים נבחרים נגד שרה נתניהו, ואחד למתקפת-נגד על פרקליט המשפחה, יוסי כהן, שהשתלח בשופטת, פלוס טור נוזף של הכתבת לענייני משפט, טובה צימוקי ("לא פותחים פה נגד שופט"):

"הארץ" ו"מעריב" העניקו כל אחד ארבע מילים בכותרת המשנה לתגובת פרקליטי נתניהו:

רק "ישראל היום" הפך את היוצרות כשפרסם בחלקו העליון של העמוד את תגובת פרקליטיה של נתניהו לפסק הדין, ובחלק התחתון אייטם קטן יותר על פסק הדין של השופטת שהמילים "שרה נתניהו" כלל לא הופיעו בכותרת ו/או בכותרת המשנה שלו:

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

פרשת חיי שרה (3): ומי יוצא דופן?

ואיך טיפלו האתרים בעלילות משפחת נתניהו? ביום ראשון, ב-12:47, פרסם לראשונה ברוך קרא באתר "נענע 10" כי קיימות ראיות לכאורה נגד שרה נתניהו. עד מהרה תפסה הידיעה את הכותרות הראשיות של כל האתרים המרכזיים. ב-ynet עד כדי כך חגגו, שבטווח זמן של כשעה התלבטו מהי הדרך הגרפית המוצלחת ביותר לבטא כהלכה את גודל השמחה. תחילה הוצגה לצד הכותרת הראשית רק תמונת הבית בקיסריה ממעוף הציפור:

לאחר מכן הוחלפה הוויזואליה לתמונותיהם של סמנכ"ל משרד ראש הממשלה, עזרא סיידוף, של שרה נתניהו ושל החשמלאי אבי פחימה, שביצע עבודות בביתם של ראש הממשלה ורעייתו.

לבסוף הוחלט לשלב בין תמונות שני החשודים המרכזיים (נתניהו וסיידוף) לבין תמונת הבית המפואר בקיסריה:

כמו "נענע 10" ו-ynet, כך גם mako, "וואלה!" ואתר "הארץ" הקפיצו כמתבקש את המלצת המשטרה בנוגע לשרה נתניהו לכותרת הראשית. הקטין לעשות, כמובן, אתר "ישראל היום", שבשעה 13:01 הסתפק במבזק בן שורה אחת:

רק בשעה 13:30 העלה האתר לדף הבית שלו את הכותרת הבאה, עם תמונתו של מני נפתלי:

האייטם עסק בהחלטת רשם בית הדין כי נתניהו אינה רשאית לערער על פסק הדין לטובתו של מני נפתלי. מה הקשר להמלצת המשטרה? ובכן, הפיסקה האחרונה שבו עדכנה בהערת אגב כי "בתוך כך" המשטרה "סיימה את החקירה בעניין מעונות ראש הממשלה", וכי כל החומרים "הועברו לפרקליטות אשר ליוותה את החקירה לצורך עיון והחלטה". קשה להחביא טוב מזה את החדשות הלא נעימות על אשת הפוליטיקאי הכי אהוב על "ישראל היום", אבל תסמכו על היצירתיות של עורכי האתר: כעבור יומיים, כאשר בית המשפט פסק כי על אשת ראש הממשלה לפצות את גיא אליהו ב-85 אלף שקלים, הצליח אתר "ישראל היום" (כפי שפרסם שוקי טאוסיג באתר "העין השביעית") להקדיש לכך אייטם שלם מבלי להזכיר את המילים "שרה" ו/או "נתניהו".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

פנים אמיתיות, תיקונים והשלמות

אמנון לוי, מלך הרייטינג של ערוץ 10, הפציץ השבוע עם 16.4 אחוז אחוזים וניצחון דרמטי על הפריים טיים של ערוץ 2, בפרק הבכורה של הסדרה הדוקומנטרית החדשה שלו, "החרדיות". הסדרה עוררה תגובות רבות בדף הפייסבוק של "פנים אמיתיות" ומחוצה לו. שתיים מהן טענו להטעיה ולסילוף.

ענבל מור-יוסף, אחת הנשים החרדיות שהופיעה בפרק, העלתה את הפוסט הבא בדף הפייסבוק שלה: "חייבת לשתף אתכם במשהו שאין לי דרך איך להחזיר את הגלגל. לפני שנה פנתה אליי אישה חרדית ואמרה שהיא רוצה לעשות כתבת שטח על נשות קריירה במגזר החרדי. להראות לעולם שגם אנחנו כחרדיות יכולות להצליח. הגענו לגן סאקר ארבע נשים מארבעה זרמים. נשאלנו שאלות נוקבות על החיים, שילוב עבודה וקריירה ובעל אברך ועוד. ענינו בצורה מעולה לטובת הציבור שלנו בלבד. כמה אנחנו מאושרות בחלקנו וכו'. אתמול בן דוד שלי יושב בביתו ורואה אותי במסך, אצל אמנון לוי. אני בשוקקקקקק. לא הצלחתי להירדם כל הלילה. אני יודעת שיכול להיות שהוא ייקח רק את מה שהוא אוהב ורוצה מהכתבה. מקווה בכל לבי שלא ייצא חילול ה' תחת ידינו. עשינו זאת למטרות חיוביות, ולא יידעו אותנו שזו כתבה עם אמנון לוי".

אישה נוספת שהתראיינה לסדרה היא תמר טיילור, אשר תוארה על ידי אמנון לוי כ"חסידת מודז'יץ שראתה את בעלה רק פעמיים לפני החתונה". זמן קצר לאחר שידור הפרק הראשון הבהירה מערכת הסדרה בדף הפייסבוק, כי "בני הזוג הנפלאים האלה נפגשו בסך הכול ארבע פעמים עד החתונה, הפעמיים מדברות רק בין האירוסין ועד החתונה". אברהם יעקב טיילור, בעלה של תמר, הגיב לתיקון וכתב: "ההבהרה יותר מבלבלת מהסילוף עצמו. לפני שהתארסנו נפגשנו מספר פעמים, ובין האירוסין לחתונה נפגשנו רק פעם אחת ושוחחנו בטלפון. אנחנו ממש לא מרגישים שלפרטים אלו הייתה השפעה על חיי הנישואין שלנו וב"ה אנחנו חיים באושר ובאהבה. במהלך הריאיון תמר נשאלה על כך וענתה כפי שכתבתי. משום מה אמנון החליט לעוות את מה שאמרה תמר במפורש, וחבל, כי תמר גם דיברה בריאיון באופן ביקורתי לגבי אלו שנפגשים פגישה אחת ומיד מתארסים, בדיוק הפוך מאיך שאמנון מנסה להציג אותנו".

אמנון לוי, תרצה להגיב?

"ענבל מור-יוסף ידעה בבירור שאני המראיין כמו שידעו כל האחרות. עובדה שאף אחת אחרת מהארבע לא טוענת שלא ידעה. תמר אומרת בקולה בשידור שנפגשו רק פעם אחת ודיברו בטלפון עוד פעם. על סמך זה אני אמרתי בקולי שדיברו פעמיים. עכשיו הם אומרים שנפגשו ארבע פעמים בסך הכול. מיד בתום השידור העלנו הבהרה שתואמה עם תמר. ייתכן מאוד שהייתה טעות בהבנה שלנו. לא רואה בזה דבר בעל משמעות אם נפגשו פעמיים או ארבע פעמים.

"לגופו של עניין קבוצות חרדים מפעילות לחצים אלימים על משתתפי הסדרה, ואלו לא תמיד עומדים בלחץ. היום דיברה איתנו משתתפת שסיפרה כי היא חוששת  שיוציאו את ילדיה מבית הספר בגלל שהתראיינה. זוג חרדי תמים אחר שהופיע בסרט מהווה מאז השידור יעד למתקפת רשת אלימה כולל תמונות פרטיות שלהם מירח הדבש שמשכו להם מהפייסבוק, וכולל טענה שהם שחקנים חילונים ובכלל לא חרדים. יש גם תגובות תמיכה רבות מאד של חרדים המודים לי שנגעתי בנושא הטעון הזה של מעמד האישה החרדית. 32 שנים אני מסקר את החרדים ולא זכורה לי מתקפה כזו. אני עומד מאחורי כל מה שפרסמנו ועוד נפרסם. כנראה שבאמת נגענו בעצב הכי רגיש של החברה החרדית".

"ידיעות אחרונות" VS "הארץ" ו"דה מרקר"

ישות הטוויטר העצבנית-משהו "ידיעות אחרונות" ממשיכה להכות גלים. אחרי רותם שטרקמן, נתי טוקר, אבנר הופשטיין ויובל יועז, הגיע השבוע תורם של "הארץ" ו"דה מרקר" לחטוף. הנה דיאלוגצ'יק שהתפתח ביום שני (לא נגענו):

"הארץ": "פרשת מעונות רה"מ. מנדלבליט דרש מאלשיך לשנות את הודעת המשטרה על סיום החקירה".

"ידיעות": כפי שאפשר היה לקרוא כבר הבוקר ב'ידיעות אחרונות'. בעוד כמה שעות ודאי תגלו שמשבר הקבינט נפתר".

"הארץ": "אנחנו עדיין מרותקים לתוכן העיתונאי האקסקלוסיבי הזה ששיגרתם לפני כמה ימים".

"ידיעות": "אם כבר מדברים על תוכן אקסקלוסיבי:"

"הארץ": "אם זה תוכן מסובך בשבילכם, תוכלו לבקש משלמה ארצי שיקריא לכם את הכתבה באפליקציה".

"הצינור": "איזו טעות להשקיע בפייסבוק, אין על הפרינט".

"ידיעות": "נכון!".

קצת יותר מיממה חלפה לה לפני ש"ידיעות" חזר לסיבוב נוסף, הפעם נגד "דה מרקר". בניגוד ל"הארץ", שהוצג כמחמם אטריות, הטענה כלפי "דה מרקר" נגעה לפרסום תוכן שיווקי. תחילה התגרה "ידיעות" בכתב התקשורת של "דה מרקר" נתי טוקר, אך עד מהרה הוויכוח משך אליו גם את עורך "דה מרקר", סמי פרץ, ואפילו את שלי יחימוביץ' ובן כספית (לא נגענו):

"ידיעות אחרונות": "היי, נתי טוקר. אתה חי עם זה בשלום?".

נתי טוקר: "צפיתם בריאיון? המחשה מעולה איך עושים הפרדה מוחלטת בין מימון מסחרי לגיטימי לבין עיתונות אובייקטיבית ביקורתית. אם רוצים זה אפשרי".

"ידיעות אחרונות": "ככה נראית ההפרדה? עורך עיתון 'מראיין' בכירה בגוף שמממן את הכנס. התוצאה: כתבה 'ביקורתית' באתר (צפו!). אולי את הביקורת שומרים לעיתון. ובינתיים בואו להצביע כמה עמודים יקבל מחר הכנס המרתק לכלכלה שיתופית: 5 עמודים, 15 עמודים, 0 'יש אצלנו הפרדה'".

סמי פרץ: "לא מגיב בדרך כלל לאנשים אנונימיים (רון ירון? נחום? נוני? מי שם?) אבל הקמת בנק חדש היא אחלה כותרת. הלוואי כל יום".

"ידיעות אחרונות": בהחלט. כותרת כל כך טובה, שכבר פרסמתם אותה בעבר. גם זה היה תוכן שיווקי?".

סמי פרץ: "מתחייבים לסקר כל צעד בהקמת בנק חדש, בהצלחותיו ובכישלונותיו".

"ידיעות אחרונות": "איכשהו מי שקנה ועידה קיבל סיקור על הצלחותיו, ומי שלא – על כישלונותיו. אבל זה בטח מקרי. כך יצא".

סמי פרץ: "אם 'הפועלים' מתלוננים שוב, נשמח לשלוח לכם רשימת קריאה מסודרת על הצלחות וכישלונות של כולם".

שלי יחימוביץ': "חבר'ה בתור נשיאת הפייסבוק ומועמדת לכהונת שרה בטוויטר, כתבו מהחשבונות האישיים שלכם. כך עושים כולם וזה יותר כיף. באמת".

בן כספית: "את נשמעת יותר כמו 'הבורר' של האינטרנט".

שלי יחימוביץ': "אני חשה אחריות. התפקיד מחייב. כשרזי יגיד בפעם הבאה 'תשיגו את האחראי על הפייסבוק/טוויטר׳ מייחלת שהמפיקה תגיד – יש נשיאה אם אתה רוצה".

בן כספית: "אני מקווה שאת מתואמת עם הנשיא ריבלין".

דברים בשם אומרם: אהרוני ולונדון בערבות ראשון לציון

היום הלכנו לסיור במערכת החדשה של "ידיעות". כל בעלי הטורים, אהרוני ודניאלה לונדון ההורסת ומיקה אלמוג וקרן פלס. חששתי מאוד מהסיור הזה ומרוב חרדה גם איחרתי ב-29 דקות. אבל המערכת מדהימה ביופיה וחללית, כמו 'חדר החדשות' של סורקין, וכל בעלי הטורים לא נתנו אחד לשני כתף קרה של אגו. כולם דיברו על התקפי חרדה, ועל כמה אנחנו גאים בנבחרת שלנו ומתים להחזיר מלחמה על כל ההתקפות. ונזכרתי שיש לי מקום עבודה שאני אוהבת (:.

(דנה ספקטור בטוויטר, 29.5.2016)

ומה חדש בטייסת הברווז המעופף?

איזה כיף לכתוב על mako. ביום רביעי פירסם האתר השנוי במחלוקת, שעדיין מעסיק אותי משום מה, את הכותרת הבאה:

"מראה לא שגרתי נראה בימים האחרונים בטייסת 'הנמר המעופף' של חיל האוויר", כתב שי לוי באייטם עצמו. "אחרי שהפועל באר שבע זכתה באליפות, החליטו אנשי הטייסת להביע את הערכתם לקבוצה שזכתה אחרי 40 שנה בצורה קצת שונה, ולהדביק על אחד ממטוסי הקרב שלהם את סמל הקבוצה... אגב, יש כאלה שאמרו לנו 'אין מצב שאני טס עליו'. כמובן שמדובר באוהד של מכבי... המטוס החדש שנושא בגאווה את סמל הקבוצה מהדרום, נכנס בימים אלה לשירות אחרי שהחליף את הסקייהוק הזקן, או כמו שהגדיר אותו אחד מטייסי המילואים של הטייסת, 'המטוס שראה את הזכייה הקודמת באליפות אך לא זכה לראות את האחרונה'".

אלא שכעבור שעה קלה הוסר האייטם מהאתר, לאחר שבמערכת עלו ספקות כבדים בנוגע לשאלה האם התמונה היא מקורית או שמא מדובר חלילה בפוטומונטאז'.

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, למה אני לא מופתע?

"האמת שאני מופתע. איזה קליק-בייט כבר תצליח לסחוט מהסיפור הזה? אין פה סלבס, ביקיני או את שרה נתניהו. עוד שבוע שבו לא תעבור את 50 אלף העיניים?".

ריב ומדון? דדי דדון!

חמש עשרים וארבע קניון איילון, קונה חולצה של זארה שראיתי בחלון, מוציא את הארנק לשלם באשראי, סליחה לי את אומרת שהיית פה לפני, אבל דווקא אז הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.

"למה שלא נדבר קצת על ליאור, הורביץ", הוא פתח בתנופה.

"בשמחה", אמרתי בעצב. "ליאור דיין? ליאור שליין? ליאור סושרד? ליאור הגולדנברג?".

"אתה לא בכיוון", נבח הקונספירטור. "דיברתי על ליאור לפיד, שלא רק חגג בסוף השבוע את אירוסיו לדיאנה לוין, אלא גם קיבל מתנה יפה ממשפחת 'ידיעות'".

"איזו מתנה?", הסתקרנתי.

"שלושה פינוקים ביומיים", ענה הקונספירטור. "הנה, קבל את כולם".

"נחמד", פיהקתי קלות.

"תגיד, הורביץ", שאל הקונספירטור בקול מסתורי. "יכול להיות שיש פוטנציאל לקשר לכאורי בין הסקופ המהדהד של ynet על השיר של ליאור לארוסתו לבין העובדה שאבא יאיר שעבד פעם ב'ידיעות' או העובדה שאמא ליהיא עובדת עד היום ב'ידיעות תל אביב'?".

"אין מצב", חרצתי. "הרבה יותר סביר שמדובר בצירוף מקרים".

"אתה תמים, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "ובגלל זה דברים גדולים קורים מתחת לאף שלך ואתה אפילו לא שם לב".

"כמו למשל?", שאלתי.

"כמו למשל שיתוף הפעולה הסודי בין שתי מעצמות יריבות, בתיווכו של לא אחר מאשר הזמר העולה דדי דדון מ'ארץ נהדרת'", הפגיז הקונספירטור. "תראה איזה כותרות הופיעו ב-ynet רק בשבוע האחרון".

"נו, הורביץ?", המשיך הקונספירטור. "מה אתה אומר? מתי בפעם האחרונה קבוצת 'ידיעות' פרגנה ככה ל'קשת'?".

"אין לי שמץ של מושג", אמרתי בנחרצות.

"איך אתה מסביר את הפרגון הזה?", התעקש הקונספירטור.

"זה די פשוט", עניתי. "או שב-ynet הבינו שכל הפנייה עם דדי התותח בדף הבית מחוללת אלפי הקלקות או שסתם מדובר בצירוף מקרים".

"מה אתה סח", אמר הקונספירטור באכזבה. "אם זה צירוף מקרים, אז מסקרן לדעת מה תגיד על לי-אור".

"רגע, לא דיברנו עליו כבר בתחילת השיחה?", גירדתי בראשי.

"תהיה מרוכז, הורביץ", נזף הקונספירטור. "קודם דיברנו על ליאור לפיד, ועכשיו נדבר על לי-אור אברבך, כתב התקשורת המצטיין של 'גלובס'. בניגוד אליך, הורביץ, לי-אור לא נשאר תקוע באותו מקום, והוא תיכף עובר לתפקיד ניהולי בתאגיד השידור הציבורי. הסקופ הזה, כמובן, יכול היה להיות שלך, אילו רק טרחת להיות טיפ טיפה יותר קשוב".

"מה זאת אומרת?", זינקתי ממקומי. "למה אתה מתכוון? שוב השתלת לי צופן בטור?!".

"בוודאי", צהל הקונספירטור. "תחזור בבקשה לשיחה שלנו לפני חודש וחצי, ב-21 באפריל ליתר דיוק, ותצרף את האות הראשונה של כל פיסקה ופיסקה. שים לב במיוחד לכך שהפיסקה השלישית מתחילה במקף, ממש כמו זה שבאמצע שמו של לי-אור. אחרי שתלקט את כל האותיות, תוכל להיווכח בעצמך שהכתובת הייתה על הקיר".

ואם כבר הכתובת על הקיר, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתרmako  מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

הטור של שבוע שעבר: מוסר כליות

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

 רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר