נתניהו והרצוג צמודים? רק בסקרים. תראו מה קורה בטוקבקים של ynet
גם בשבוע שעבר לא החמיץ בנימין נתניהו הזדמנות לשוב ולתקוף את הסיקור השלילי שהוא סופג בקבוצת "ידיעות אחרונות". האם הוא צודק? בוודאי. אתר ynet התאמץ להוכיח את זה גם השבוע, עם המראתם של בני הזוג נתניהו לוושינגטון לקראת הנאום בקונגרס.
ביום ראשון לפני הצהרים, רגע לפני שבנימין ושרה נתניהו עלו למטוס, סוקרה נסיעתם בכותרות הראשיות של כל אתרי האינטרנט. ב-ynet השתדלו תחילה לשדר ממלכתיות עם הכותרת "נתניהו המריא לארה"ב: יוצא לשליחות גורלית", אבל עד מהרה חזרו לשגרה עם שתי כותרות ראשיות שהעכירו את חגיגיות הנסיעה, בזו אחר זו. בראשונה צוטט גורם בליכוד שאמר כי במפלגה "מקווים שהנאום יחזיר מנדטים", וציין כי "המצב של הליכוד מקרטע". בשנייה קראו בכירים לשעבר במערכת הביטחון לבטל את הנאום בקונגרס.
ב-24 בינואר פורסמה הכותרת "גורם שנחקר בפרשת 'ביביטורס' טוען: 'זו הייתה חקירת כסת"ח מבוימת, בדיחה'". לידיעה התפרסמו 80 תגובות. 68 מתוכן (85 אחוזים) היו נגד נתניהו, שש תגובות (7.5 אחוזים) היו בעד נתניהו, ועוד שש תגובות (7.5 אחוזים) היו ניטראליות או לא קשורות.
כעבור שישה ימים, ב-30 בינואר, פורסמה הכותרת כי "המבקר מעכב דו"ח על הוצאות מעון ראש הממשלה". לידיעה התפרסמו 111 תגובות. 101 מתוכן (91 אחוזים) היו נגד נתניהו, שלוש תגובות (2.7 אחוזים) היו בעד נתניהו, ועוד שבע תגובות (6.3 אחוזים) היו ניטראליות או לא קשורות.
ב-17 בפברואר, לפני שלושה שבועות, פרסם המבקר את הדו"ח, ו-ynet סיקר אותו בהרחבה. לכתבה התפרסמו 634 תגובות. 509 מהן (80.3 אחוזים) היו נגד נתניהו, 89 תגובות (14 אחוזים) היו בעד נתניהו, ועוד 36 תגובות (5.7 אחוזים) היו ניטראליות או לא קשורות.
כעבור עשרה ימים, ב-27 בפברואר, פורסמה הכותרת "נתניהו קורץ לחרדים: צריך להסיר את הסנקציות הפליליות בחוק הגיוס". לכתבה התפרסמו 623 תגובות. 613 מהן (98.4 אחוזים) היו נגד נתניהו, שבע תגובות (1.1 אחוזים) היו בעד נתניהו, ועוד שלוש תגובות (0.5 אחוזים) היו ניטראליות או לא קשורות.
ביום שלישי האחרון, 3 במרץ, פרסם ynet אייטם על ד"ר דפנה מנספלד, הרופאה שעקצה את נתניהו בדף הפייסבוק שלה בעקבות העומס בחדרי המיון. לאייטם התפרסמו 175 תגובות. 147 מהן (84 אחוזים) היו נגד נתניהו ו/או בעד דברי הרופאה, 19 תגובות (10.9 אחוזים) היו בעד נתניהו ו/או נגד דברי הרופאה, ועוד תשע תגובות (5.1 אחוזים) היו ניטראליות או לא קשורות.
לסיכום: לכל חמשת האייטמים יחד פורסמו בסך הכול 1,623 תגובות. 1,438 מהן (88.6 אחוזים) היו נגד נתניהו, 124 תגובות (7.6 אחוזים) היו בעד נתניהו, ועוד 61 תגובות (3.8 אחוזים) היו ניטראליות או לא קשורות.
ב-ynet נמנעו מלהגיב.
זהירות, המלצה רותחת
אז מה עשה הכסף שלכם היום? הנה סיפור על אייטם כלכלי אחד, ואחריו על עוד אחד, שיצרו רכבת הרים פיננסית תלולה במיוחד. המסקנה הנגזרתו: גם אם משקיעים בבורסה, לא תמיד כדאי לסמוך על כותרות שמופיעות באתרים כלכליים, אפילו אם הן מובלטות באותיות גדולות ונראות רציניות לכאורה. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:
פלוריסטם היא חברת ביומד ישראלית העוסקת בפיתוח תרופות המבוססות על תאי גזע. ביום רביעי, 28 בינואר, פרסם הלל קורן באתר "גלובס" את הכותרת "המלצה רותחת לפלוריסטם: קנו המניה – תזנק ב-650 אחוזים". את ההמלצה, נאמר באייטם, העניקה חברת מחקר בשם אקסלרון. הידיעה של "גלובס" פורסמה בשעה 10:20. רבע שעה לאחר מכן, ב-10:35, כבר הובילה מניית פלוריסטם את מדד תל אביב 100 עם עלייה של למעלה משמונה אחוזים. בסופו של אותו יום מסחר זינקה מניית החברה בשיעור פנומנאלי של 21 אחוזים. למחרת, 29 בינואר, התחזקה פלוריסטם אפילו יותר, ומנייתה הוסיפה לערכה עוד כשישה אחוזים. בסך הכול עלייה תלולה ביותר של 27 אחוזים ביומיים. המחזור היומי של החברה, שעמד לפני העלייה על כשני מיליון שקלים, טיפס באותם יומיים ל-52 מיליון שקלים. בהחלט אירוע בלתי שגרתי.
ביומיים הבאים, שישי ושבת, לא התקיים מסחר בבורסה. ביום ראשון בבוקר, 1 בפברואר, פרסם תומר קורנפלד באתר הכלכלי ביזפורטל אייטם שעקץ את "גלובס" המתחרה ותיאר כיצד בשל "כותרת בתקשורת" זינקה מניית פלוריסטם בפראות. בידיעה נאמר כי אקסלרון, אותה חברה שהעניקה את ההמלצה הרותחת לפלוריסטם היא "גוף מחקר כמעט אנונימי". ביזפורטל אף טרח ובדק המלצות אחרות של אקסלרון בשנים האחרונות, וגילה כי שיעור ההצלחה של החברה אינו מזהיר, בלשון המעטה. "אף אחת מההמלצות הבומבסטיות שניתנו על ידי אקסלרון לא התקרבו אפילו למחיר היעד", נאמר באייטם. בסוף הידיעה הציע ביזפורטל למשקיעים (ובעקיפין גם למתחרים) להכיר היטב את הגוף שממליץ להם לקנות מניות. התוצאה: באותו יום צללה מניית פלוריסטם בשיעור חד של 9.6 אחוזים.
מ"גלובס" נמסר בתגובה: "אתר 'גלובס' מדווח באופן תדיר על המלצות אנליסטים למניות ישראליות. ראינו בהמלצה של אקסלרון המלצה יוצאת דופן ולכן דיווחנו עליה. לא טענו מעולם שמדובר בגוף מסחר מרכזי. בנוגע לידיעה על התוצאות הטובות בניסוי הקליני של פלוריסטם – זה יצא בהודעת מאיה ודיווחנו. אנחנו לא מתחשבים בגורמים כמו פרק זמן בין ידיעה לידיעה באותו נושא. אם יש מה לדווח, מדווחים".
הציטוט מול המציאות (1): זה שעולה וזה שיורד
ואם כבר "גלובס" – הנה עוד המלצה רותחת:
הציטוט: "סטנלי פישר: 'המשקיעים והפדרל ריזרב מאמינים כי הריבית תופחת בנקודה מסוימת ב-2015'" (כותרת ראשית באתר "גלובס", 27.2.2015).
מ"גלובס" נמסר בתגובה: "מדובר בטעות אנוש שתוקנה בתוך פחות משעה".
עצרו את מכונות הדפוס. ג'פרי אמר משהו טוב על מנהיגנו הנערץ
מיהו ג'פרי גולדברג? כתב חצר בירחון האמריקאי "The Atlantic", שפרסם עלילת דם ונוהג ברשעות ובסכסכנות? או פרשן בכיר של הירחון האמריקאי "The Atlantic" שכתב דברים חשובים הראויים להבלטה בעמוד הראשון ולציטוט נרחב על פני שני עמודים? הישארו עימנו.
עד לאחרונה לא ממש חיבבו ב"ישראל היום" את גולדברג. באוקטובר 2014 הוא פרסם מאמר נפיץ במיוחד, שבו תיאר שפל חסר תקדים ביחסי וושינגטון וירושלים. בין השאר ציטט גולדברג פקידי ממשל עלומים שכינו את נתניהו בשם "צ'יקן-שיט" (פחדן עלוב), "נוד נפוח" ו"חולה בתסמונת אספרגר". למחרת פרסם "ישראל היום" את הכותרת הבכיינית-משהו "ארה"ב עברה לקללות". בגיליונות שלאחר מכן הופיעו בעיתון כותרות שניסו להפחית מעוצמת המשבר, ואפילו מאמר של פרופ' אברהם בן-צבי שבו כונה גולדברג בשם "כתב חצר".
חלפו שלושה חודשים, ובינואר האחרון פרסם גולדברג בעיתונו טור נחרץ נוסף שנשא את הכותרת הלא מרומזת "אסון נתניהו". למחרת מיהר טנק המרכבה דרור אידר לשגר לעברו פגזים קטלניים בכינון ישיר. תחת הכותרת "עלילות גולדברג" כתב אידר כי "הדבר החמור הוא שגולדברג פרסם עלילת דם" והוסיף: "דבר אחד גולדברג יודע היטב: לזרוע שנאה וארס בין ישראל לממשל אובמה, במיטב המסורת ההיסטורית של יהודי החצר". כל זה, אגב, היה רק פרומו לטור שלו ביום שישי, שבו רטן אידר על כך ש"העיתונאי ג'פרי גולדברג יורה לעבר בנימין נתניהו, ומיד מצוטט בכל פינה, משל חידש משהו שלא נאמר כבר" והדגיש כי גולדברג נוהג ב"רשעות וסכסכנות באמצעות חנופה של יהודי חצר".
למרות הכחשתו הגורפת של גולדברג, שנמסרה ל"פרספקטיבה" ביום שני, פרסם "ישראל היום" את תמונתו של גולדברג ב"ישראל היום" גם בימים שלישי ורביעי, ושוב ציין כי הוא הביע "תמיכה מסויגת" בנאום של נתניהו. איך נאמר בעיקרון מספר 4 ברשימת העקרונות המתנוססת בעמוד 2 של העיתון? "לבדוק עובדות, ואם טעינו נתקן"? אז נאמר.
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
הצעה מגונה (29): על אקדח מעשן וצילום מפונפן
רק לעיתים נדירות אני מוצא את עצמי מסכים, ולו גם באופן חלקי, עם חיים שיין מ"ישראל היום". זה קרה לי ביום רביעי האחרון כשקראתי את מאמרו הנחרץ.
לפני שלושה חודשים, ב-2 בנובמבר 2014, התכנסה ועדת השרים לענייני חקיקה בראשות ציפי לבני, שכיהנה אז כשרת המשפטים. אחד הנושאים שנדונו בוועדה הייתה הצעת החוק נגד "ישראל היום". נציגתו של היועץ המשפטי לממשלה באותו דיון, עו"ד אורית קורן, מסרה את עמדת היועץ שלפיה ההצעה אינה חוקתית. לבני, מצידה, כפי שפרסם נתי טוקר ב"דה מרקר", הציגה לחברי ועדת השרים חוות דעת של הכלכלן המוערך שלומי פריזט, לשעבר בכיר ברשות ההגבלים העסקיים. מי שהזמין את חוות הדעת, ושילם לפריזט תמורת כתיבתה, היה "ידיעות אחרונות". בסופו של דבר, למרות עמדתו של וינשטיין בסוגיה, החליטה הוועדה להעניק לח"כים מהקואליציה חופש הצבעה בנושא. עשרה ימים לאחר מכן עברה ההצעה המגונה בקריאה טרומית ברוב סוחף. לבני הצביעה בעדה.
ביום שלישי השבוע הודתה לבני בפעם הראשונה כי שוחחה עם מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, לפני שקידמה את חוק "ישראל היום" בוועדת השרים לחקיקה. שיין הגדיר את המשפט הזה כ"אקדח מעשן" והוסיף בטורו: "לבני העדיפה חוות דעת פרטית מוזמנת על ידי בעל עניין, שסתרה את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי וינשטיין, כזכור, פסל את הצעת החוק הזו וקבע כי אין לה בסיס וכי אין בה צורך. לבני פעלה ההפך. אם איני טועה, בספר החוקים, בדיני העונשין, יש הגדרה די מדויקת לנבחר ציבור שמעמיד את שירותיו לטובת גורמים בעלי עניין, בניגוד לדעתם של עובדי מדינה בכירים. מה גם שלבני ומפלגתה הנוכחית (בינתיים) מקבלים ללא הרף תקשורת אוהדת ותמיכה על בסיס יומיומי".
הציטוט מול המציאות (2): מסע בין טעויות
הציטוט (1) "נימוי, ד"ר ספוק ב'מסע בין כוכבים', סבל בשנים האחרונות ממחלת ריאות" ("וואלה! תרבות" על השחקן לאונרד נימוי, שגילם את דמותו של ספוק בסדרה "מסע בין כוכבים").
המציאות (1): ספוק מ"מסע בין כוכבים" מעולם לא היה ד"ר ו/או זכה לתואר הזה בסדרה.
הציטוט (2): "נימוי שיחק את מפקד 'סטארשיפ אנטרפרייז' בסדרת הטלוויזיה המצליחה" (חדשות 2 OnLine באותו נושא).
המציאות (2): שמה של החללית היה 'אנטרפרייז' בלבד, ונימוי, בדמותו של ספוק, לא גילם את מפקד החללית, אלא את קצין המדע והקצין הראשון של ספינת החלל.
מלחמת שלג
איך יודעים שהחרם של "ידיעות אחרונות" על "ישראל היום" עדיין נמשך במלוא עוזו? תשמעו סיפורונצ'יק:
בשישי שעבר פרסמו גם השף חיים כהן (במוסף "שישבת" של "ישראל היום") וגם רענן שקד (במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות") כתבה באותו נושא: נסיעת מבחן ל"דיסקברי ספורט", ג'יפ חדש מבית היוצר של חברת לנדרובר. מסתבר שגם שקד וגם כהן, כמו עוד עיתונאים מרחבי העולם, הוזמנו לנסיעה בנופיה המושלגים של איסלנד על חשבון לנדרובר, ואף נסעו יחד באותו הג'יפ.
עד כאן הרקע, וכעת – כדי להדגים את איוולתו המסוימת של החרם של "ידיעות" על מתחרהו – קבלו שני ציטוטים, אחד מכל כתבה. נתחיל בחיים כהן: "היינו לבד – אני, רענן שישב לצידי, והדיסקברי ספורט, בתוך ים לבן. ואז זה הגיע. סיבוב לא חד, אבל פתאומי, נגיעה עדינה וטיפשית בברקס. ואיבוד שליטה. הדיסקברי הסתחרר סביב עצמו, עף מהכביש החלקלק וחצה את השוליים לתוך השלג הרך. רענן לא אמר מילה. לא צעקה של פחד, כלום. גם אני לא... הג'יפ נעצר, ואז הרגשתי איך הצד שלי מתחיל להתרומם לאט לאט וראיתי בזווית העין את דמותו של רענן צוללת לאיטה לתוך השלג. חשבתי לעצמי, 'מה??? אנחנו מתהפכים???'".
בפתח הכתבה שלו ב"ישראל היום" תיאר כהן כיצד חש כשהבין ששקד ייסע איתו לאיסלנד: "בשדה התעופה פגשתי את האיש שנשלח לנסיעה מטעם העיתון המתחרה: רענן שקד. שמחתי, כי אנחנו מיודדים זה שנים".
חיים כהן, איך הרגשת כשראית שבניגוד אליך, ידידך הוותיק רענן שקד לא הזכיר אותך בכלל בכתבה שלו?
"לא יודע. ככה יצא. לא חושב שצריך להיכנס לזה".
רענן שקד ו"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
חבר מכוכב אחר
לפני שלושה שבועות, לאחר תקופה ארוכה מדי שבה היה מושבת בשל סיבות רפואיות, חזר למרבה השמחה גונן גינת לפרסם את טורו השבועי הפופולרי במוסף הפוליטי של "ישראל היום". פייר? התגעגעתי. בכנות. וזה למרות שגינת סירב לבקשת החברות שלי בפייסבוק ולמרות שאמר לי פעם, בחיבה מהולה בהערכה, "אני לא רוצה לדבר איתך. לא רוצה לשמוע אותך. עוף לי מהעיניים ותפסיק להטריד". לרגל חזרתו המשמחת למוסף אני מאחל לו החלמה מהירה ורפואה שלמה, גם כדי שיוכל לכתוב עוד שנים ארוכות וטובות וגם כדי שאוכל לחזור ולהציק לו מעת לעת.
בשישי שעבר הקדיש גינת כמעט מחצית מטורו (44 אחוזים, אבל מי סופר?) כדי למתוח ביקורת סרקסטית על אירוע מסעיר שלא באמת התרחש. מעשה שהיה כך היה:
בתחילת השבוע פרסם אתר צה"ל ידיעה שעל פיה חיל האוויר תרגל תרחיש לפיו חייזרים איימו להשמיד את כדור הארץ, וזאת כדי לדמות פריצה למערכות מידע ולשפר את יכולת ההתגוננות מפני מתקפות סייבר. ידיעה דומה פורסמה גם באתר חיל האוויר, ועד מהרה זכו שתיהן לפולו-אפ בחדשות 2 OnLine, ב"ידיעות אחרונות" ובכלי תקשורת נוספים. בכל האייטמים הובהר שהחייזרים הם בסך הכול סיפור מסגרת שנועד לעורר עניין בקרב משתתפי התרגיל. מבחינה מקצועית, סיפור המסגרת היה כמובן חסר כל רלוונטיות לאימון. באותה מידה יכלו לספר לחיילים, למשל, כי התרגיל נועד להתגוננות מפני מתקפת סייבר איראנית.
אלא שבטור האחרון של גינת לא היה כל זכר לעובדה הזו. "אם כבר מדברים על מדידת התאמה של ממלא תפקיד לכיסאו, הייתי מתחיל ממדידת התאמה לתפקיד של אותו בכיר במערכת הביטחון שהורה לצה"ל השבוע להיערך לעימות נגד חייזרים", כתב. אותו בכיר כמובן לא יימצא, כי כאמור איש לא הורה באמת להיערך לעימות נגד חייזרים. בסוף הקטע קבע גינת כי "חיל האוויר הישראלי הודיע רשמית כי הוא נערך לעימות עם חייזרים", וגם זה כמובן לא נכון. לסיכום, מתוך טור בן 395 מילים, 174 הוקדשו לביקורת נוקבת על צה"ל בנוגע למשהו שלא ממש היה ולא באמת נברא.
גונן גינת נמנע מלהגיב.
הציטוט מול המציאות (3): משלושה יוצא אחד
הציטוט: "פעם היו אנשי הרב אוירבך נאמנים ל'דגל התורה'. הפעם הראשונה בה הם התפצלו הייתה בבחירות המקומיות, בהן הם הקימו סיעה חדשה, 'עץ' שמה. בירושלים לבדה הם הכניסו שלושה נציגים למועצת העיר" (ישראל רוזנר בכתבה מצוינת על תלמידיו של הרב אוירבך שמסרבים להתגייס, "המקור", 25.2.2015).
המציאות: סיעת "עץ" הכניסה נציג אחד בלבד למועצת העיר ירושלים.
ישראל רוזנר, תרצה להגיב?
"אכן נשמטה בכתבה המילה בני ברק. בבני ברק ובירושלים לבדם היו שלושה מנדטים, כ-15 אלף קולות. אגב, בגרסת האינטרנט זה תוקן והטעות הושמטה. שמתי לב לזה עם השידור אך היה מאוחר מדי".
דברים בשם אומרם: לא להאמין שמישהו נותן לרשג"דית הזו מקום בעיתון
אמילי עמרוסי חזרה היום לשבט נבטים וניסחה טקסט מליצי וגדוש חידודים מעייפים על סיפור המגילה נוסח נתניהו ואובמה. גם אם דרור אידר, חיים שיין ומתי טוכפלד יכתבו טור משותף הם לא יצליחו להגיע לרמות חנופה בלתי נתפסות כאלה. נתניהו "יישא את דבר אסתר" ויציל את עם היהודים מהשמדה. ג'ו ביינר הוא חרבונא ותענית אסתר השנה תהיה תענית נתניהו. לקרוא ולא להאמין שמישהו נותן לרשג"דית הזאת מקום בעיתון.
נקודת האור היחידה: אף אחד לא מת השבוע, כך שלא נאלצנו לקרוא הספד של אמילי.
בברכת אהבת ישראל,
שבת שלום.
(חיים לוינסון בדף הפייסבוק שלו, 27.2.2015)
"לא, כי העיתונות של אביב הורביץ ושל חיים לוינסון, בסטטוס הזה ודומיו, היא עיתונות מעמיקה. לעצם העניין: יש מי שהקישורים האסוציאטיביים שלו יוצאים מהתנ"ך – אפילו אם גדל כמוני בחינוך החילוני. אם זה מפריע לחיים, אולי צדק מי שדיבר על עגלה ריקה?".
מניין הימים
רגע לפני הקונספירטור נשוב ונזכיר שכבר 36 ימים חלפו מאז האייטם הנוצץ והבלעדי ב-mako על חתונתם הקרובה לכאורה של בר רפאלי ועדי עזרא, ועדיין אין לפרסום כל אישור רשמי, שלא לדבר על מועד לחתונה.
עדכון חם: בפרוס עלינו היום ה-37 הגיע אישור רשמי לחתונה, ובגדול. בשבוע הבא: אביב הורביץ חוטף על הראש.
דא ליברמן
"הלילה הזה, שום סימן הוא לא נותן", התלוננתי בלבי כשהטלפון צלצל. זה היה סימן מבשר רעות. על הקו היה הקונספירטור.
"נו, הורביץ, מה יש לך לומר להגנתך?", הוא פתח במתקפה.
"בקשר למה בדיוק?", פתחתי במגננה.
"בקשר לכתישה שספגת מ'ידיעות' בשבוע שעבר", ענה הקונספירטור בעונג בלתי מוסתר. "מה יש לך לומר על כך שהעיתון קעקע את שאריות אמינותך והוכיח לך באותות ובסריקות שהוא נהג באולמרט באופן מאוזן וראוי, ללא מורא וללא משוא פנים?".
"זה לגמרי לא נכון", מלמלתי בפנים אפורות. "הרי אפילו נחום בכבודו ובעצמו, כבר אמר ל'העין השביעית' את המשפט האלמותי: 'אני מניח שיש יחס מסוים של נוני מוזס לאהוד אולמרט. נכון ש'ידיעות אחרונות' היה הרבה יותר קשוב לאולמרט מכל עיתון אחר, זה מאה אחוז נכון. היה בנושא הזה קו'".
"לא, לא, לא, הורביץ", קטע אותי הקונספירטור. "אתה לא תיחלץ מהנפילה שלך כל כך בקלות עם ציטוט של משפט אחד מלפני יותר משלוש שנים, גם אם המשפט הזה שייך לנחום הגדול. אתה יודע מה? החלטתי לייסד אצלך בטור תת פינה חדשה. חשבתי גם על שם מקורי בשבילה: 'מניין הימים'".
"כבר יש פינה כזו", אמרתי בהקלה. "היא מופיעה כל שבוע לפני השיחה בינינו ומוקדשת כל כולה לבר רפאלי ולסקופ המפוקפק של חברי למערכת, גיל משעלי".
"נכון", פיזם הקונספירטור בעליזות. "אבל אין פינה כזו שמופיעה תוך כדי השיחה בינינו ושמוקדשת אך ורק לך. ובכן, הורביץ, תרשה לי להכריז: שבעה ימים חלפו מאז שאביב הורביץ הבטיח בטורו להגיב למתקפה של 'ידיעות' וזה עדיין לא קרה. יכול להיות שהוא משתפן?".
"לא משתפן ולא נעליים", אמרתי בעצבנות. "יש לי הוכחות חותכות לצדקת טענותיי, אבל אני עדיין נחוש בדעתי להגיב בעוצמה הנדרשת, בזמן ובמקום שייראו לי".
"שמענו עליך, הורביץ", זילזל הקונספירטור. "אני מתרשם שהחשש המוצדק שלך מעוד מתקפת נגד מכיוון מוזס 2 גורם לך לשיתוק. בגלל זה פחדת לכתוב ש'ידיעות' היה השבוע העיתון היחיד שלא פרסם אפילו מילה אחת על בכירי מערכת הביטחון בדימוס שקראו לנתניהו לבטל את הנאום בקונגרס? או שהכול בגלל עמוס?".
"ממתי לעמוס רגב יש השפעה כלשהי על מה שקורה ב'ידיעות'?", שאלתי בקוצר רוח.
"לא דיברתי על עמוס רגב, אלא על עמוס ירון", אמר הקונספירטור בצינה. "הרי עמוס הוא לא רק אחד הביטחוניסטים הבכירים שיצאו נגד נתניהו, אלא גם אבא של רון, העורך של 'ידיעות'. תגיד, יכול להיות שבגלל זה רון החליט להתעלם מהסיפור?".
"ואם כן, אז מה?", שאלתי בקוצר רוח. "הרי אם רון היה מחליט הפוך, ובוחר דווקא לפרסם בהבלטה את מסיבת העיתונאים, היית מיד לוחץ עליי לקבל ממך בונבוניירה יוקרתית על כך שהוא עשה שימוש באבא שלו כדי לנגח את ביבי, לא ככה?".
"ייתכן שכן ומן הנמנע שלא", נאלץ הקונספירטור להודות. "האמת שאם כבר הזכרת את עמוס רגב, אולי תוכל להסביר לי איך זה שהמוסף הפוליטי של 'ישראל היום' ביום שישי שעבר כלל פתאום 48 עמודים במקום ה-32 הרגילים? יכול להיות שגם זה קשור לבחירות הממשמשות, כמו הקפיצה הנחשונית במספר העותקים של 'ישראל היום' מ-350 אלף עותקים בסוף השבוע לפני שבועיים ל-550 אלף עותקים בסוף השבוע שעבר?".
"אין לי מושג", אמרתי. "אבל אם הייתי צריך להמר הייתי אומר שמדובר בצירוף מקרים".
"אין לך מושג", חיקה אותי הקונספירטור. "אז תדע לך, הורביץ, שאם אני הייתי צריך להמר, הייתי שם את כל הז'יטונים שלי על כך שלא שמת לב לעונש שהוטל השבוע על דן, לאחר שהעז להתנגד בפומבי לנאום של ביבי בקונגרס".
"על מה אתה מדבר?", נחרתי באי אמון. "דן מרגלית הוא בכיר עיתונאי 'ישראל היום'. אף אחד לא יכול להעניש אותו, ואני בטוח שהוא נהנה בעיתון שלו מחופש מלא ומוחלט".
"מה אתה סח, הורביץ", אמר הקונספירטור בלעג. "אז איך אתה מסביר את העובדה שביום שישי האחרון הטור השבועי של דן במוסף הפוליטי נדד מעמודים 2-3 לעמודים 24-25?".
"ההסבר פשוט", אמרתי בשכנוע. "במוסף פורסם באותו יום פרויקט מיוחד נגד ההסכם המתגבש עם איראן וברור שהפצצה האיראנית קודמת לכל, אפילו לדן".
"הייתי קונה את זה בדוחק, הורביץ, אם לא הייתי נתקל בגיליון של יום רביעי האחרון", אמר הקונספירטור. "הנה, קבל תמונה של העמוד הראשון".
"צירוף מקרים?", הצעתי.
"תמשיך לטמון את הראש שלך בחול ותגיע קרוב, הורביץ", סינן הקונספירטור. "המון דברים מעניינים מתרחשים מתחת לאף שלך, ואצלך הכול זה צירופי מקרים. איך אתה מסביר, למשל, את העובדה המפתיעה שדווקא 'הארץ' השמאלני החליט פתאום לקדם את ליברמן? גם זה צירוף מקרים?".
"'הארץ' החליט לקדם את ליברמן?!", שאלתי באי אמון.
"איזו שאלה", אמר הקונספירטור. "הנה, שולח לך תמונה מהאתר".
"רואה את הצוער מימין, שעומד ליד הצוערת שעומדת ליד הרמטכ"ל? זה קובי ליברמן, הבן של אלה ואיווט", אמר הקונספירטור וניתק.
ואם כבר ליברמן, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר