אני פה בגלל אשתי

עוד דקה נפציץ

האם בעלה של מגישת "עובדה", אילנה דיין, עשוי להתמנות לעורך "הארץ"? סביר מאוד שהתשובה שלילית, אבל זה לא מנע מעמוס שוקן, מו"ל העיתון, להציע לו (בצחוק כמובן) להגיש את מועמדותו לתפקיד הבכיר. לא מאמינים? גם אני הייתי סקפטי, אבל זו עובדה. אז נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

הראל אורבך הוא מנהל שיווק, מכירות ופיתוח עסקי, עם יותר מעשרים שנות ניסיון במדעי החיים, במכשור רפואי ובתעשיית הבריאות. חוץ מזה, הוא בעלה של אילנה דיין וצייצן פעיל בטוויטר. מאז שידור תחקירו של עמרי אסנהיים על עזרא נאווי בינואר האחרון – ובעקבותיו הביקורות שחטפה "עובדה" ב"הארץ", והוויכוח הפומבי בין מ"מ עורך התכנית לבין עורך "הארץ" – הגדיל אורבך משמעותית את עוצמת ציוציו נגד "הארץ" וכותביו. הנה, למשל, דיאלוג שהתנהל ביום רביעי שעבר, לאחר שבני ציפר הודיע כי יפסיק לכתוב את טורו (לא נגענו):

התגובה של שוקן לאורבך הגיעה לאחר שבשבועות האחרונים הוא חזר וצייץ את דעתו לפיה ל"הארץ" דרוש עורך. הנה חמש דוגמאות נוספות:

אורבך לא מסתפק רק בהצעה חוזרת ונשנית למנות עורך ל"הארץ", אלא מותח גם ביקורת ספציפית כלפי עיתונאים שונים ביומון. המשותף לכולם: התבטאות כלשהי בעבר נגד "עובדה" ו/או אילנה דיין. הנה מה שצייץ אורבך על גדעון לוי, שנכח באולפן "עובדה" והגיב לכתבתו של אסנהיים, מיד למחרת שידור התחקיר:

והנה מה שצייץ אורבך על עמירה ("הומו מזרחי מזדקן") הס, שקטלה את הכתבה ב"עובדה" יומיים לאחר שידורה:

לפני שנה, בהפרש של שלושה שבועות, פרסם רוגל אלפר ב"הארץ" שתי ביקורות לא מחמיאות על אילנה דיין ו"עובדה". הנה עשרה (!) ציוצים שהקדיש לו אורבך:

אלפר לא לבד. ביום חמישי האחרון הגיע תורו של נתי טוקר, כתב "דה מרקר" לענייני תקשורת:

כעבור חצי יממה, בחמישי בערב, החמיא טוקר ל"עובדה", ושוב זכה לתגובה מבעלה של אילנה דיין:

הראל אורבך, תרצה להגיב?

"אני שמח שיש לי הזדמנות היסטורית לספק סקופ למדור הפופולארי שלך: אצלנו בבית יש הפרדת רשויות, כל אחד חופשי להביע את דעתו, בלי שום התערבות של בן הזוג. אילנה, כמו שבטח ידוע לך, לא פעילה בטוויטר, והציוצים שלי הם על דעתי בלבד; לא תאמין – היא גם לא רואה אותם לפני הפרסום. ועוד סקופ אחד אחרון: אני, מה לעשות, מעריץ נלהב של אשתי (מקווה שלא היחיד). מטבע הדברים זה בא לידי ביטוי גם בחשבון הטוויטר שלי. מקווה שזה בסדר מבחינתך".

אלה תוצאות האמת 

הפדיחה של השבוע מסתמנת כשייכת לחדשות 10. ביום שלישי פתח את המהדורה המרכזית הכתב לענייני משפט, אביעד גליקמן, שדיווח על תוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה לתא"ל אופק בוכריס במצ"ח. "הערב אנחנו חושפים בפעם הראשונה את תוצאות הבדיקה, שמהן עולה כי בוכריס דיבר אמת בשלוש מתוך ארבע השאלות שהוצגו לו", אמרה המגישה, תמר איש-שלום, לפני שפנתה לגליקמן, שהרחיב בנושא.

אלא שכעבור 29 דקות בדיוק חלה תפנית חדה בעלילה, כאשר הכתב הצבאי, אור הלר, עלה לשידור טלפונית. עד מהרה התהפכה התמונה. הלר נאלץ לדווח כי "בעקבות הפרסום הערב בחדשות 10 מתקיימת שיחה בין התובעת הצבאית הראשית לבין פרקליטתה של המתלוננת הראשית כנגד תא"ל אופק בוכריס, שם מספרת התובעת כי בתוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכו לצדדים המתלוננת יצאה דוברת אמת ותא"ל אופק בוכריס יצא דובר שקר".

בהמשך אותו ערב שמחו בחדשות 2 להעניק באתר האינטרנט שלהם קרדיט נדיב לחדשות 10 על הפשלה, ואף הדגישו כי במהדורה המרכזית של חדשות 2 דווח עוד בתחילת השבוע על תוצאות בעייתיות בבדיקת הפוליגרף של בוכריס.

בחדשות 10 נמנעו מלהגיב.

באים לבנקאים

ביום שלישי האחרון, קצת לפני שבע בערב, הוציאו חדשות ערוץ 2 את הודעת הפוש הבאה:

פרסום ראשון? לא בדיוק. בקושי בערך. קרן מרציאנו אמנם הייתה הראשונה לדווח באותו יום כי כחלון שלח מכתב ליו"ר ועדת הכספים, שמציע להגביל את שכר הבכירים בגופים הפיננסיים בנימוק כי "שכרם אינו מוסרי", אולם הראשון שדיווח על כוונתו של כחלון להגביל את שכר הבכירים בבנקים, כבר ב-1 במרץ, היה הכתב הכלכלי של חדשות 10, מתן חודורוב:

כשעה וחצי לאחר הודעת הפוש דיווחה מרציאנו על כוונתו של כחלון במהדורה המרכזית, הפעם ללא הכותרת "פרסום ראשון".

מחדשות 2 נמסר בתגובה: "ערוץ 10 גם דיווח על תוצאות הפוליגרף של בוכריס. מה לעשות שבשני המקרים הדיווח הנכון והמדויק היה בחדשות 2. קרן מרציאנו ציינה את רף הגבלת הבכירים. נוסיף שגם עמליה דואק דיווחה באותה המהדורה שבה בשעתו דיווח מתן חודורוב על כוונתו לקדם את הנושא".

טעות לעולם חוזרת

איך קורה שעיתון נפוץ ומשפיע מודה במפורש בפרסום שגוי שלו, ובכל זאת חוזר על הפרסום השגוי שוב ושוב (ושוב) במשך לא מעט שנים? תשמעו סיפור:

באוקטובר 2006 פורסם במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" ראיון נרחב שערך גדי בלום עם בנימין נתניהו, שהיה אז ראש האופוזיציה. באותו ראיון, בין השאר, חזר נתניהו למחוזות ילדותו וצוטט כמי שאמר את הדברים הבאים:

בנוסף, הובלט באותו ראיון עם נתניהו גם הציטוט הבא:

זמן קצר אחרי פרסום הראיון התחוללה מהומה קטנה, כאשר התברר כי תיאור השוטרים הבריטים לא היה ולא נברא מסיבה פשוטה: נתניהו נולד ב-21 באוקטובר 1949,  שנה, חמישה חודשים ושישה ימים לאחר סיום תקופת המנדט הבריטי. נתניהו, מצידו, טען כי מעולם לא אמר את הדברים ש"ידיעות" ציטט מפיו. ואכן, שבועיים לאחר הראיון פורסם במדור המכתבים של "7 ימים" מכתבו של אופיר אקוניס, אז יועץ התקשורת של נתניהו, ומיד אחריו התנוססה ההבהרה הבאה מטעם המערכת:

מערכת "7 ימים" הבהירה אפוא באופן חד משמעי כי ציטטה את נתניהו באופן שגוי. קורה. אלא שבעוד שעל פי רוב נהוג להשתדל שלא לחזור על אותה טעות פעמיים, ב"ידיעות אחרונות", מסתבר, חזרו עליה עד היום לפחות בשמונה הזדמנויות שונות. שנתחיל? יאללה:

באפריל 2008 פרסם ברוך לשם מאמר בעמודי הדעות של "ידיעות", שנכללה בו הפיסקה הבאה:

כעבור שנה בדיוק, באפריל 2009, פרסמה סימה קדמון את השורות הבאות על ברק, נתניהו וליברמן:

חלפו קצת יותר משנתיים וחצי. בנובמבר 2011 תקף אסף גפן ב"מוסף לשבת":

בחלוף כשנה וחצי, ביוני 2013, ראיינה נחמה דואק את יצחק ברמן, יו"ר הכנסת בתקופת בגין. מתוך כל מה שנאמר בראיון, עורכי הכתבה בחרו להבליט את המשפטים הבאים:

אחרי שבועיים, ביולי 2013, פרסם אביעד קליינברג בעמודי הדעות של "ידיעות" את הטקסט הבא:

שנתיים ושלושה חודשים חלפו. באוקטובר 2015, עם פרוץ פרשת נתניהו והמופתי, כך כתב יונתן יבין באותם עמודים עצמם:

שמונה ימים לאחר המאמר של יבין, הצטרפה אליו גם סימה קדמון בטורה ב"מוסף לשבת":   

הפעם השמינית והאחרונה שבה חזר "ידיעות" על הציטוט – שהוא עצמו הגדיר כטעות של "ידיעות" – התרחשה אף היא בטור של קדמון, שפורסם ב"מוסף לשבת" לפני שבועיים:

הדבקות שבה "ידיעות" חוזר שוב ושוב על אותו ציטוט של נתניהו – שהעיתון הודה מרצונו החופשי כי הוא שגוי – מעלה תהייה. האם יכול להיות שראשי העיתון סבורים כיום בדיעבד כי כלל לא מדובר בטעות וכי נתניהו אכן אמר בראיון את מה שיוחס לו? אם זה המצב, נשאלת כמובן השאלה מדוע פורסמה מלכתחילה ההבהרה. כדי לפתור את הפלונטר אנשי העיתון לא חייבים ללכת רחוק. המראיין דאז גדי בלום משמש כיום כעורך "7 ימים". כל מה שצריך זה לבקש את גרסתו המוסמכת לשאלה פשוטה, מה שגם אני ניסיתי לעשות.

גדי בלום, היה או לא היה?

"אין תגובה".

ניר חפץ, היום יועץ בכיר למשפחת נתניהו ובעבר עורך "7 ימים", בתקופה שבה פורסמו הריאיון וההבהרה, מה האמת?

"אין תגובה".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

אובמה נגד ביבי? אנחנו נגד אובמה

בחמישי האחרון פרסם העיתונאי ג'פרי גולדברג מאמר במגזין האמריקאי "אטלנטיק", שהתבסס על ראיון שערך עם נשיא ארה"ב, ברק אובמה. בראיון תיאר אובמה בהרחבה את יחסיו העכורים עם נתניהו. למחרת פרסמו שלושה מבין ארבעת העיתונים הגדולים בישראל כותרות ברוח דומה:

רק עיתון אחד – הפתעה הפתעה – פרסם כותרת שאיננה נגד נתניהו, אלא נגד הנשיא אובמה:

באותו יום שישי הקדיש "ידיעות" לביקורת החריפה של אובמה על נתניהו גם את הכותרת הראשית, ובסך הכול פרסם על כך 123 מילים בכותרות ובכותרות המשנה. גם "מעריב" העניק לכך הפניה בעמוד הראשון, עם 71 מילים בכותרות ובכותרות המשנה. "הארץ" פרסם 41 מילים בכותרת ובכותרת המשנה.

ומה ב"ישראל היום"? שם הסתפקו בחמש מילים בלבד, וגם הן רק בכותרת המשנה ("מספר שנתניהו דיבר אליו בהתנשאות"). איך לסכם בשלוש מלים? כלב נשך אדם. אגב, בדיוק לפני שנה פרסם אותו ג'פרי גולדברג, באותו מגזין, מאמר שהביע תמיכה מסויגת בהחלטתו של נתניהו לנאום בקונגרס בניגוד לרצונו של אובמה. אז דווקא חגג "ישראל היום" את מאמרו של גולדברג על פני כותרת ראשית וכפולת עמודים שבה גם התנוססה תמונתו של העיתונאי האמריקאי.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

תשיגו לי את האחראי על האינטרנט

הציטוט (1): "מדי דקה משותפים 293 אלף סטטוסים, 547 אלף ציוצים, 123 אלף תמונות באינסטגרם" (ענבר מיכלזון דרורי מצטטת נתונים של חברת excelacom, "ליידי גלובס", גיליון מרץ 2016, עמ' 48).

הציטוט (2): "בדקה אחת אנחנו מצייצים בטוויטר 277 אלף פעמים, משתפים כ-2.5 מיליון פוסטים בפייסבוק, ומעלים 216 אלף תמונות לאינסטגרם" (ד"ר לירז מרגלית באותו גיליון ממש של "ליידי גלובס", עמ' 54).

דרור גלוברמן, העורך הראשי של nexter ובעל טור שעוסק בטכנולוגיה ואנשים, יש בכלל גורם שיכול לספק נתון עדכני מוסמך על כמות הסטטוסים, הציוצים והצילומים באינסטגרם לדקה?

"הרשיתי לעצמי להיות לרגע אביב הורביץ של האינטרנט, וזה מה שקרה: הנתון מהציטוט הראשון, שטוען שבפייסבוק משותפים מדי דקה 293 אלף סטטוסים, פורסם כבר ב-2012 כאן. את הנתונים מהציטוט השני, עם 2.5 מיליון פיסות תוכן (לא פוסטים) מצאתי כבר ב-2014. אפשר ללכת עם המספרים שפייסבוק וטוויטר עצמן מפרסמות מדי פעם, אפשר להאמין לאחת מטריליון חברות המחקר שמפרסמות מחקרים מטעמן. אבל תכל'ס המספר לא כזה חשוב. גם ככה בענייני אינטרנט אפילו הנתונים מאתמול הם עתיקים. חשובה המגמה. והמגמה היא שהאינטרנט, כמו היקום עצמו, מתפשט יותר מהר מכפי שהבנתנו משגת". 

עורכת "ליידי גלובס", ורד רמון-ריבלין, תרצי להגיב?

"כל אחת מהכתבות הסתמכה על חברת מחקר אחרת בניתוח שלה".

הציטוט מול המציאות: הקרב על החתונה

נעבור לסוגה עילית:

הציטוט: ביום שישי האחרון פרסמה אדוה מלמד-לוי במדורה "העלוקה בשישי" את האייטם הבא:

המציאות: באשר לתאריך החתונה של רודרמן וכספי – הוא כבר פורסם לפני ארבעה חודשים ב"מעריב". באשר למיקום החתונה – השניים יתקשו לקיים אותה באותו יום בהאנגר 11, מכיוון שהזוג הנוצץ דנית גרינברג ואליאב אוזן כבר שריינו את האנגר 11 לחתונתם שלהם באותו תאריך ממש, כפי שניתן לראות במסמך החד משמעי הבא:

לירון פנאן, הסוכנת של עמרי כספי, אז איפה באמת תהיה החתונה?

"אני לא מגיבה בנושא הזה. מן הסתם אם דנית ואליאב מתחתנים באותו תאריך בהאנגר 11, אז אתה כבר מבין לבד".

אדוה מלמד-לוי, תרצי להגיב?

"נכון, מרוב אירועים נפלה טעות במקום האירוע, שכן כספי ורודרמן יינשאו בביתן 1".

איפה הקרדיט: לא קל עם המפכ"ל

הפרסום: "המפכ"ל לשוטרות: תלונות אנונימיות לא יטופלו" (כותרת של איציק סבן, הכתב לענייני משטרה של "ישראל היום", 14.3.2016).

המקור: ערב קודם חשף משה נוסבאום בחדשות 2 את התבטאותו מעוררת המחלוקת של מפכ"ל המשטרה שחוללה סערה. ב"מעריב" וב"הארץ" עשו למחרת פולו-אפ לידיעה ונתנו קרדיט לערוץ. ב"ישראל היום" ויתרו על התענוג.

איציק סבן, למה לא נתת קרדיט?

"אני מעריך את נוסבאום, ופרגנתי לו באופן אישי. אתה יכול לבדוק איתו. אכן הקרדיט היה חסר ולא בזדון, אלא בשל טעות שלי. אני לא מתבייש לפרגן כשצריך".

מניין הימים: איפה הבונוס? (12)

חלפו כבר 98 ימים מאז שכל עובדי mako זומנו בחגיגיות לאסיפה מרגשת שבה התבשרו בהתלהבות שיקבלו בונוס של 2,000 שקל כ"א לרגל העובדה המשמחת שהאתר השנוי במחלוקת עבר סוף סוף לרווחיות. רק עובד אחד לא הוזמן ליטול חלק במעמד ההיסטורי. אותו עובד בודד גם לא קיבל עד לרגע זה אפילו שקל. לפני שבועיים אמנם חלה התקדמות מסוימת כאשר יצאה הודעה רשמית מטעמו של העורך הראשי של mako כי הבונוס המיוחל יוענק, אולם עד כה הצ'ק המיוחל טרם נחת בתיבת הדואר הסטנדרטית בדרום חולון.

מה שכן, גם השבוע התחוללו, ועדיין מתחוללים, מהלכים חשאיים משמחים מתחת לפני השטח העשויים לרמוז כי יתכן שהעוול המיותר יתוקן בקרוב. מהלך מפתיע אחד התרחש ביום שלישי האחרון, כאשר מנהל ישראלי בכיר של חברת סטארט אפ עולמית מצליחה פנה למערכת mako והציע באופן דיסקרטי להזרים את 2,000 השקלים, כדי לפתור את המשבר. הצעתו האדיבה והנדיבה אמנם נדחתה בנימוס, אבל יש לקוות כי הלחץ מבחוץ ייתן בכל זאת את אותותיו ויזרז את פתרונה המתבקש של הסוגיה המתמשכת.

המהלך השני, שמח בהרבה, עתיד להתרחש בשבת הקרובה. בשלב מוקדם זה, ניתן רק לומר שעדיין רב בו הנסתר על הגלוי. אפשר גם לרמוז שמדובר באירוע חגיגי במיוחד, שתהיה מעורבת בו אשת מקצוע מוכשרת מהשורה הראשונה, שמעניקה לטור תמיכה מוסרית רבת משמעות כבר שלוש שנים ברציפות. מי זו? למרות טיבה ואיכותה, בינתיים תיאורה מוסתר יפה. העיקר שאצלנו, בדרום חולון, מי שצריך לדעת יודע.

אביב הורביץ, אתה בסדר?

"כן, למה?".

לא יודע. הטור קצת יוצא משליטה. התחלת לשמוע קולות? אתה שוב מדבר אל עצמך? תגיד, יכול להיות שאתה צריך טיפול?

"טיפול? אני?!".

כן, כן. תרצה שאמליץ לך על אשת מקצוע מהשורה הראשונה?

"אם אנחנו מדברים על אותה אחת, נדמה לי שיש לה דברים הרבה יותר טובים לעשות בוויקנד הקרוב. וחוץ מזה, אני לא נוהג להגיב למדורי תקשורת".

מה אומר הצופן?

צל עץ תמר ואור ירח, ומנגינת כינור תקסים את הלב, עולה הצליל רועד בוקע ואז הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.

"תגיד, הורביץ, אתה לא מתבייש להמשיך לנג'ס לקוראים המתמעטים עם הבונוס המשעמם שלך?", הוא ירה ללא היסוס.

"למה אני צריך להתבייש?", החוורתי.

"כי פישלת בגדול בטור הקודם", התפרץ הקונספירטור. "איך העזת להטיל דופי באייטם של עמיחי אתאלי מ'ידיעות', כשבדיעבד מתברר שכל מילה ומילה בו היו אמת לאמיתה?".

"לא הטלתי דופי", התגוננתי. "תיארתי את המצב לאשורו, שלא לומר את האמת לשעתה. בסך הכול כתבתי שעמיחי הקדים קצת את זמנו, וכתב על החלטת משרד הביטחון עוד בטרם התקבלה".

"ואני לתומי חשבתי, הורביץ, שכל הרעיון בעיתונות זה לחשוף מידע באופן בלעדי לפני שיוצא הקומוניקט", צלף הקונספירטור. "אבל כנראה שאצלכם ב-mako עובדים אחרת".

"מה זאת אומרת אצלנו ב-mako עובדים אחרת?", הרמתי גבה.

"זאת אומרת שלא מקפידים על הפרטים הקטנים", נבח הקונספירטור. "רוצה דוגמה? קבל".

"לא הבנתי מה בדיוק הבעיה כאן?", גמגמתי.

"תיארתי לעצמי", רגז הקונספירטור. "הבעיה, הורביץ, היא שאצלכם כל המזרחים הם בוזגלו. שמו של פעיל הפנתרים השחורים המפורסם שמוזכר בכותרת המשנה ומופיע בתמונה הוא לא ראובן בוזגלו, אלא ראובן אברג'ל כמובן. הצלחת להבין או שאצלכם כל המזרחים זה אותו דבר? נכשלתם במבחן הכי בסיסי, מבחן בוזגלו, ואתם צריכים להתבייש".

"צודק", אמרתי בקול נכאים.

"ויש השבוע עוד סיבה שבגללה אתה באופן אישי, במיוחד השבוע, צריך להתבייש", המשיך הקונספירטור.

"איזו סיבה?", שאלתי בחשש.

"הסיבה שאתה לא ערני", השיב הקונספירטור.

"לא ערני?!", שאלתי. "באיזה הקשר?".

"לא ערני בקשר לערן", אמר הקונספירטור. "נראה לך תקין שכתב התקשורת התותח של 'גלובס', לי-אור אברבך, יחשוף לפני כולם שערן טיפנברון העוצמתי פורש מ-ynet, ואתה לא תדע על זה שום דבר?".

"דווקא ידעתי על זה", אמרתי בשלווה.

"ידעת?", תמה הקונספירטור. "אז למה לא פרסמת?".

"פרסמתי", עניתי בנחת. "אני שולח לך שתי הוכחות פורנזיות: גם לינק לשיחה שלנו מלפני שבעה שבועות תמימים, וגם צילום מסך של הקטע הרלוונטי מתוך הטור שפורסם ב-28 בינואר. הנה".

"אני לא רואה פה אף מילה על ערן, הורביץ, ובטח שאין כאן שום התייחסות לאפשרות שיעזוב את ynet", נהם הקונספירטור.

"יש ועוד איך", התגוננתי. "כל מה שצריך לעשות זה לחבר את האותיות הראשונות של כל מילה ומילה במשפט שמסומן במרקר. צופן אלמנטרי".

"צופן אלמנטרי?", פיקפק הקונספירטור.

"במחשבה נוספת, יכול להיות שמדובר בצירוף מקרים", עניתי.

ואם כבר צפנים אלמנטריים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, ש-mako מתחרה באתר "וואלה" ושלכותב הטור יש אינטרס אישי מובהק בקבלת הבונוס.

הטור של שבוע שעבר: שוברת שתיקה (של שנתיים)

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il