כך צינזר אתר "וואלה!" אייטם על הצנזורה של רשות השידור לפרומו של "ידיעות אחרונות"
האם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ורעייתו שרה, זוכים ליחס VIP לא רק מעיתון יומי נפוץ שאוהד אותם, ולא רק מרשת שידור מדשדשת המגוננת עליהם, אלא גם מאתר אינטרנט מוביל המגלה כלפיהם סימפטיה מיוחדת?
למרבה האירוניה, החלטת "וואלה!" לצנזר את האייטם על הצנזורה שכפתה רשות השידור על "ידיעות אחרונות" התקבלה דווקא ביום שבו פרסמו איתמר ב"ז ואורן פרסיקו כתבת תחקיר מקיפה על התנהלות האתר ב"העין השביעית". בכתבה הובאו כמה דוגמאות לאייטמים שהוסרו מהאתר. בתגובה הדגיש מנכ"ל "וואלה!", אילן ישועה כי "כאשר יש לידיעה ערך ציבורי היא לעולם לא תיפסל משיקולים מסחריים או פוליטיים". סמנכ"ל השיווק, ערן גוטדנר, הוסיף וציין כי "מחלקת התוכן של 'וואלה' ודסק החדשות שלה נהנים מעצמאות ומחופש עיתונאי מלא".
אין מחלוקת שלהחלטת רשות השידור להסיר תשדיר שבו מוזכרת שרה נתניהו באופן שלילי יש ערך ציבורי, אך למרות הצהרתו הטריה של המנכ"ל הידיעה על כך הוסרה מ"וואלה!". חברי הכנסת מיקי רוזנטל ואיתן כבל מתחו בסוף השבוע ביקורת חריפה על רשות השידור בנושא, אולם גם על כך האתר לא דיווח.
מקרה רשות השידור הוא לא הראשון שבו אתר "וואלה!" מעניק יחס מועדף לשרה ובנימין נתניהו. לפני כשבעה חודשים קיים עורך "וואלה! ברנז'ה", דוד ורטהיים, ראיון ארוך עם עיתונאי "סופהשבוע", בן כספית, שמתח ביקורת חריפה על המתרחש בבית ראש הממשלה. הראיון לא פורסם מעולם.
כעבור כחודש, בטקס השבעת הכנסת, הופיעה אשת ראש הממשלה במשכן בשמלה מעוררת מחלוקת, שמשכה אש בכל האתרים הגדולים. ב"וואלה!" סיקרו את הנושא למחרת משתי זוויות: לימור לבנת תקפה את התקשורת על "מסע השיסוי" נגד שרה נתניהו, ולעומתה ג'ודי שלום-ניר-מוזס ביקשה שיניחו לשרה נתניהו. בתחקיר "העין השביעית" דווח כי לפני כחצי שנה, זמן לא רב לפני הבחירות לכנסת ה-19, הוסרה מהאתר כתבה ביקורתית כלפי הליכוד – לקוח גדול שבדיוק באותו יום השיק ב"וואלה" קמפיין באנרים נרחב.
דוד אברהם, למה הוסר האייטם שלך על הצנזורה של רשות השידור?
"אני מפנה אותך לעורך 'וואלה! ברנז'ה'".
עורך "וואלה! ברנז'ה", דוד ורטהיים, למה הוסר האייטם?
"האייטם ירד משיקולי עריכה".
ואם כבר שיקולי עריכה, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה התחלתם לקרוא מתפרסם באתר mako, המצוי בתחרות עם אתר "וואלה!".
מבחן אמריקאי: מיהו יאיר לפיד?
התשובה המסקרנת + מכתב עכשווי שמלווה בזיכרון נוסטלגי, מחכים לכם בהמשך הטור, אבל עכשיו לשאלה.
מיהו יאיר לפיד:
א. שר אוצר שבנאומיו ובסטטוסיו השונים התגלו לעתים טעויות עובדתיות.
ב. עיתונאי לשעבר שבטוריו השבועיים נמצאו לפעמים שגיאות מביכות.
ג. ראש מפלגה שפרסם בשבוע שעבר מאמר ב"ניו יורק טיימס" עם (תנחשו לבד).
ד. כל התשובות נכונות.
עלילות משה בעיר הגדולה
מי ייבחר באוקטובר הקרוב לראש עיריית ירושלים? האם יש סיכוי ריאלי למתמודד חדש, שעד לפני זמן קצר גר בכלל בגבעתיים? ואיך זה ששני העיתונים הנפוצים בישראל – שממעטים להגיע לקונצנזוס, ובטח שלא בנושא פוליטי-אישי – די מפרגנים לו (בינתיים)?
ביום שני האחרון הודיע משה ליאון רשמית כי יתמודד מול ניר ברקת על ראשות עיריית ירושלים. כמקובל ב"ידיעות" בכל הקשור לטיפול באנשי שלומנו (ביניהם אביגדור ליברמן ואריה דרעי, המריצים את ליאון), הוא קיבל יחס מפנק בדמות אייטם אוהד ובולט יום לפני הודעתו החגיגית, ואייטם ממלכתי ומפרגן יום למחרת מסיבת העיתונאים שערך. זה בנוסף, כמובן, לאייטם שפורסם בתחילת יוני, ושבכותרת המשנה שלו הוצגה מועמדותו של ליאון כ"מכה לראש עיריית ירושלים המכהן, ניר ברקת". לא בטוח שהאייטמים הללו נולדו רק מאהבת מרדכי. בסוף אפריל החליטה מועצת עיריית ירושלים, ביוזמת ברקת, להעניק את תואר "יקיר העיר" למיליארדר שלדון אדלסון, המו"ל של "ישראל היום", מתחרהו הגדול של "ידיעות". חלפו תשעה ימים, ואותו ברקת חנך מחלף בירושלים על שם בנציון נתניהו, אביו המנוח של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שנוא נפשו של "ידיעות". כעבור כחודש וחצי נערך בירושלים מרוץ "פורמולה 1", שנותן החסות הראשי שלו היה "ישראל היום". ניתן להבין, לפיכך, שברקת של החודשים האחרונים הוא לא ממש כוס התה של "ידיעות" – בים (העיתון עצמו), באוויר (ynet) וביבשה (המקומון "ידיעות ירושלים").
ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
איך זה יכול להיות
איך זה יכול להיות שבשבת האחרונה, בשעה 7:47 בבוקר, העלו אורלי וילנאי וגיא מרוז בעמוד הפייסבוק הפופולרי שלהם סטטוס שנפתח במילים: "שבת שלום חברים. אנחנו בצימרים המעולים של קיבוץ אורטל", כאשר המיקום של השניים הראה בבירור (בתמונה, מסומן במרקר) שהם נמצאים ליד תל אביב? שאלה מסקרנת.
"אני לא יודעת למה הפייסבוק מיקם אותנו ככה, אבל היינו בצימרים של קיבוץ אורטל, רבנו עם האנשים של מרום גליל ועשינו על זה גם אייטם למחרת בתוכנית הבוקר. אני לא יודעת טכנית למה זה קרה, אבל אני מודעת לזה שהפייסבוק הראה כאילו אנחנו לא שם. למה אתה שואל?".
כי אני מתעסק גם בשטויות.
"אבל אולי אתה יכול לעזור לי להבין איך זה קרה?".
אין לי מושג.
"יכול להיות שזה בגלל שהמענה של התוכנית שלנו פועל מכמה מקומות? יש לנו גם מענה דרך המערכת של אורלי וגיא, גם דרך הפייסבוק של גיא וגם דרך הפייסבוק שלי. אנחנו נכנסים ויש לנו אישור כמנהלי מערכת. אני חושבת שזו הסיבה. אמנם ההבנה שלי בפייסבוק היא אפס, אבל זו נראית לי האפשרות היחידה".
שובו של הבן האובד
מי שרוצה, יכול לנשום לרווחה (אם כי לא חייב): אחרי שנים של סכסוך ארוך בין מיקי רוזנטל ל"ידיעות אחרונות", שבשיאו אף כיכב רוזנטל ברשימה השחורה של העיתון, ביום ראשון האחרון שב הבן האובד סוף סוף לחיק החמים ברחוב מוזס 2, ועוד מהדלת הראשית. בתום תקופה ממושכת של נידוי מעמודי "ידיעות", התנוססה השבוע בעיתון לראשונה תמונתו של הח"כ החרוץ, ושמו הוזכר פעם אחת בכותרת המשנה, פעם נוספת בכיתוב תמונה ועוד שלוש פעמים באייטם בולט במיוחד מאת צביקה ברוט. איך קרה הנס? פשוט מאוד: יומיים קודם לכן מתח רוזנטל ביקורת חריפה על החלטת רשות השידור להסיר את תשדיר הפרומו של ״ידיעות אחרונות״, שבו הוזכרה שרה נתניהו וביקש לכנס את ועדת הכלכלה לדיון בנושא. בתחילת השבוע הוא זכה בצ'ופר מתבקש.
לפני כחודשיים, בקפיצה נחשונית, הצליח רוזנטל לסדוק את הטינה של "ידיעות" כלפיו כשהגיש הצעת חוק לפיה הציבור לא יממן הוצאות פרטיות של ראשי המדינה, בעקבות הביקורת הציבורית סביב חשבון ההוצאות של בית ראש הממשלה (כלומר בנימין נתניהו, שנוא נפשו של "ידיעות"). ב"ידיעות" מאמינים במשפט שלפיו אויבו של אויבי הוא ידידי, ולכן, למרות משקעי העבר, צ'יפרו את רוזנטל בעמוד שלם. שמו הוזכר פעם אחת בכותרת המשנה ועוד שלוש פעמים באייטם של צביקה ברוט, אולם תמונתו עדיין לא פורסמה.
כעת, כאמור, המהפך הושלם. האם זה אומר שבקרוב נראה את רוזנטל מספר על אהבתו לעפרה ב"לאשה"? מפרט את הרגלי התזונה המעולים שלו בפני המומחים של מוסף "זמנים בריאים"? מציג את מלתחתו המגוונת באתר xnet? מפגין את גבריותו הבשלה בירחון "בלייזר"? ימים יגידו.
רוזנטל, איך זה להיות שוב חבר של "ידיעות"?
"מעולם לא הייתי ברוגז עם העיתון".
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
לעבודה מאתגרת בשירות המדינה דרוש/ה סטודנט/ית נבון/ה ודיסקרטי/ת. שליטה בגוגל - יתרון
את המכתב הבא שלחתי השבוע לשר האוצר, יאיר לפיד.
יאיר שלום,
מה שלומך? אני מתרשם שעוד שבוע לא פשוט עבר עליך. תגיד, איך יכול להיות שעדיין לא הגבת בעמוד הפייסבוק שלך לסיפור המצוין של לילך ויסמן מ"גלובס" על הסיוע שהמשרד שלך העניק למבשלות הבירה הקטנות, כולל אחת שבין בעליה נמנים הלל ויורם, שניים מהמקורבים היותר בכירים שלך? אה, נכון. שכחתי שנילי, יועצת התקשורת החרוצה שלך, כבר שיגרה הודעה זריזה לעיתונות שמדובר בפרסום שקרי, ושהלל ויורם עומדים להגיש תביעת לשון הרע. נו, שיהיה בהצלחה. אני בכל מקרה שמחתי לגלות שנילי יודעת לפעמים גם לשגר תגובה מפורטת, ולא רק את המילים "לא נתייחס" (שאותן אני עצמי זכיתי לקבל ממנה, באדיבות ובמקצועיות, מספר לא מבוטל של פעמים). האמת? לא ממש ברור לי מדוע יועצת התקשורת של שר האוצר מגיבה למענם של שני אנשי עסקים פרטיים. מילא, את שיטת השקשוקה הרי לא אתם המצאתם.
אבל לא בגלל זה אני כותב לך, יאיר. רציתי, אם יורשה לי, להעלות בפניך הצעה קטנה. היא קשורה בעקיפין למאמר שפרסמת ביום שישי האחרון ב"ניו יורק טיימס". בינינו, יאיר, אילו 589 המילים שכתבת לאחד החשובים בעיתוני ארה"ב היו מופיעות, נניח, במוסף "7 ימים", שוב היית נאלץ לספוג עשרות סטטוסים וציוצים לעגניים בפייסבוק ובטוויטר. למרבה המזל, רוב הקוראים האמריקנים לא כל כך שולטים (וגם ממש לא מתעניינים) בצחוקים ובשיגועים המתחוללים במזרח התיכון, כך שהשגיאות המיותרות, הניתוח המעט שטחי, והנחת היסוד של המאמר שהופרכה עד מהרה, עברו יחסית בשקט.
למה שלא ניגש לעצם העניין? תחת הכותרת "עמדת אירופה כלפי ההתנחלויות שגויה", תיארת במאמר כיצד ישבת השבוע במשרדך וקראת את הנחיות האיחוד האירופי לאסור כל מימון של גופים ב"התנחלויות הממוקמות במזרח ירושלים, הגדה המערבית, רצועת עזה ורמת הגולן". בכך, יאיר, שגית קלות כבר בפסקה השנייה, שהרי מזה שמונה שנים, מאז הושלמה תכנית ההתנתקות, אין התנחלויות ברצועת עזה.
באמת, יאיר? האם אכן החמאס, החיזבאללה ואל קאעידה בונים על סיועה של הקהילה הבינלאומית? בדיקה פשוטה בוויקיפדיה מגלה כי מטרת אל-קאעידה היא "להשליט את השקפת עולמו האסלאמית הקיצונית על כל הדתות, לרבות האסלאם המתון, ביצירת חזית ג'יהאד נגד היהודים ו'הצלבנים', דהיינו התרבות הנוצרית של המערב". חיזבאללה, לעומת אל קאעידה, מגלה מתינות (הכול יחסי) ומעוניין רק להשמיד את ישראל ולעקר את כוחה והשפעתה של ארצות הברית בעולם. חמאס, לעומתם, הוא ארגון שוחר שלום ממש ורק מבקש, אם לא קשה לנו, שכל אדמת ישראל (מהים עד הנהר) תהיה תחת שלטון מוסלמי, ומוכן אפילו להרשות ליהודים לחיות כמיעוט במדינתו, אם רק יסכימו להכיר בשלטון האיסלאם. חוששני שאיש מראשי הארגונים הללו (שחלקם בכלל מסוכסכים ביניהם, למרות שכרכת אותם בחבילה אחת) לא מצפה מאומות העולם לעשות את העבודה בשבילו ולסייע לו למימוש המטרות הללו. הניתוח כולו לוקה בשטחיות קלה. מה שכן, הוא כתוב נהדר.
אבל הבעיה העיקרית עם המאמר הזה, יאיר, היא לא בעוד טעות קטנונית, אלא בתקלת תיזמון אכזרית. כתבת בנחרצות כי "הנחיות האיחוד האירופי לא ישיגו דבר, אבל יעכבו את חידוש המשא ומתן לשלום". זו הייתה התזה. רצה הגורל ועוד באותו יום, שעות ספורות בלבד לאחר פרסום המאמר, וחרף הנחיות האיחוד, הודיע מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, על חידוש המשא ומתן. אאוץ'. איך צייץ ברק רביד, הכתב המדיני של "הארץ" ששלושה ימים קודם לכן חשף את הנחיות האיחוד האירופי בנוגע להתנחלויות? "מישהו צריך להגיד ליאיר לפיד שמה שעובד בטורים הפופוליסטיים, הרדודים ומלאי השגיאות ב'ידיעות אחרונות' לא עובד ב'ניו יורק טיימס'". איך החרה וצייץ אחריו הכתב הפוליטי של חדשות ערוץ 2, עמית סגל? "what is American in your eyes?".
אז אחרי שקצת נדנדתי וטיפ טיפה טירחנתי, יאיר, מה בעצם ההצעה שלי? תראה, יש לך הרי לא מעט יועצים בכירים, שמקבלים לא מעט כסף. למה שלא תשכור לעצמך יועץ נוסף, סטודנט נבון ודיסקרטי, אפילו בשכר מינימום, שתפקידו יהיה אחד ויחיד: לעבור על כל טקסט שאתה כותב – בין אם זה נאום לאומה, סטטוס בפייסבוק, נקודות ששרבטת לעצמך לקראת ראיון לטלוויזיה, או מאמר לעיתון – ולעשות עליו מקצה יסודי של בדיקת עובדות? להזיק זה בטח לא יכול להזיק. האמת?יש סיכוי לא רע שזה אפילו יועיל.
מה שמזכיר לי, יאיר, שאני עצמי ביצעתי פעם אחת את התפקיד הזה, ממש ממש מזמן. הייתי סדירניק אפור ב"במחנה", ואתה היית מילואימניק נוצץ שכתב לעיתון. הטקסט שלך הועבר אליי לעריכה, ומצאתי בו טעות עובדתית קטנה. באותם ימים רחוקים עוד לא היה לך קוד סינון שיחות, מה שאיפשר לעורכים זוטרים לטלפן אליך ולהסב את תשומת לבך לטעויות קטנטנות. היית ידידותי, ואישרת לי להכניס את התיקון. ניסיתי השבוע להיזכר מה בדיוק הייתה הטעות ההיא. אני משוכנע שהטקסט שלך היה קשור לתרבות. אל תתפוס אותי במילה, אבל אם זכרוני אינו מטעה אותי נדמה לי שאתה כתבת שאת השיר "לעיתים" ביצע פבלו רוזנברג, ואני תיקנתי לג'וני שועלי. יכול להיות שהטקסט היה על נושא אחר, אבל בטוח שזה היה סדר הגודל המינורי של הטעות (מה גם שאז עדיין לא היה לכולנו גוגל).
לפני סיום, אם כבר גלשנו לנימה אישית (לפחות מהכיוון שלי), יש לי בקשה קטנה. אכפת לך להחליף מילה עם נילי? יש לנו לצערי בעיה בזוגיות. כמה שאני משתדל לתת לה ספייס, אני עדיין מרגיש חנוק. הדיאלוג שלנו מונוטוני ומתסכל. כבר כמה חודשים טובים שהיחסים בינינו תקועים ולא מצליחים להתקדם מעבר לשלב ה"לא נתייחס". מאוד הייתי רוצה שניפתח בהדרגה גם לאופציות אחרות כמו "דבריך אינם ראויים לתגובה", "מכתבך מעיד בעיקר על רמתו הנמוכה של הכותב", ואולי אפילו – בשלב מתקדם יותר, כמובן – שנגיע לכך שאקבל ממנה אי פעם תגובה עניינית.
תודה מראש,
אביב הורביץ, mako
בתשובה קיבלתי מיועצת התקשורת של יאיר לפיד, נילי רייכמן, את המכתב הבא:
אביב שלום,
מטעמו של יאיר לפיד לא תימסר התייחסות.
באשר לטענתך לגבי תגובתי לפרסום השקרי באתר ובעיתון "גלובס" מיום 22.7.2013 (לגביו מתנהל תהליך משפטי בדבר פרסום לשון הרע), אני משמשת כיועצת תקשורת של יאיר לפיד בהיותו יו"ר מפלגת "יש עתיד". מכורח זאת, כאשר יש פרסום, שאין לו אחיזה במציאות, שכל מטרתו היא לפגוע בתדמיתו של יאיר לפיד, בין אם כיו"ר מפלגת "יש עתיד" ובין אם כשר האוצר, בוודאי ובוודאי שתפקידי להידרש לו.
בברכה,
נילי רייכמן
מסיפורי דנקנר אפשר ללמוד (33)
פעמים רבות טען אמנון דנקנר באוזני מכריו כי סיפורים מעניינים קורים למי שיודע לספר אותם. אבל מתי דנקנר עצמו גילה לראשונה את יכולתו לספר סיפורים? גם על כך, כמובן, היה לו סיפור, שהתרחש בעת שדנקנר היה בן 15 ולמד בתיכון "מעלה" בירושלים. יום אחד החליטו הוא וחברו לספסל הלימודים, יוסף הלברייך, לערוק מהלימודים ולנסוע לאצטדיון רמת גן, שם נערך באותה עת משחק כדורגל מסקרן בין נבחרת ישראל לאיטליה. מכיוון שכל הכרטיסים למשחק נמכרו, נאלצו השניים לחפש ספסרים שימכרו להם ברגע האחרון כרטיסים במחיר מופקע. הלברייך היה בר מזל, ומיד מצא ספסר שמכר לו כרטיס. דנקנר הסתובב נואש, עד שדקות ספורות לפני המשחק מצא גם הוא ספסר, שגבה ממנו סכום מופקע, תחב לידו כרטיס ונעלם. למרבה הצער גילו שני החברים שהם יושבים ביציעים שונים, וקבעו להיפגש אחרי המשחק. הלברייך נכנס לאצטדיון בקלילות, אולם כשדנקנר ניסה להיכנס, הוא חטף בעיטה בישבנו ונזיפה מהסדרן, וגילה לאכזבתו כי הכרטיס שבידו הוא כרטיס פג תוקף, שנותר מההתמודדות של נבחרת ישראל מול נבחרת אתיופיה, ולכן לא יוכל לצפות במשחק שלמענו נסע כל הדרך מירושלים ושילם במיטב כספו הגנוב של אביו.
עצוב ומתוסכל נכנס דנקנר לקיוסק סמוך, הזמין שקשוקה, והאזין לתיאור המשחק ברדיו מפי השדרן האגדי נחמיה בן-אברהם. בהפסקה קנה "מעריב", ושם קרא את תשובת בן-גוריון לטענות האמריקאים על הכור בדימונה כי מדובר בסך הכול ב"מפעל לטקסטיל". באותו רגע גמלה בלבו של דנקנר ההחלטה שאם ראש הממשלה משקר, גם הוא יכול לעשות זאת כדי להציל את כבודו ולהימנע מליפול למצהלות הצחוק של חבריו לכיתה. בתום המשחק מיהר אל האיצטדיון והצטרף לקהל הרב שנהר החוצה כך שנדמה היה לחברו הלברייך שדנקנר ממש יוצא מן השער. "מאז, ובמשך כל הנסיעה הביתה, החלפנו חוויות מהמשחק הנהדר", תיאר דנקנר לימים במוסף "סופשבוע" של "מעריב". "הלברייך לא חש בשקר והיה משוכנע שראיתי את המשחק ממש כמותו".
למחרת, אחרי שדנקנר וחברו ספגו מטר של גידופים, נזיפות ועונשים בחדר המנהל, הם יצאו אל החצר, שם המתינו להם חבריהם כדי לשמוע איך היה. "והנה התברר עד מהרה", כתב דנקנר, "כי למרות שהלברייך הוא זה שבאמת ראה את המשחק, הוא לא ממש היטיב לספר מה היה שם. אני, לעומת זאת, משכתי לב בתיאורי העסיסיים, בציורי לשון חדים של כל אירוע ואירוע ובתיאור חי ותוסס של האווירה במגרש, כך שעד מהרה הלברייך השתתק, והבמה נותרה כולה שלי כשאני עומד במרכז המעגל המביט בי בקנאה ובהערצה. שמי יצא ברחבי בית הספר. במסדרונות היו בני הכיתות האחרות מצביעים עליי ומלחשים בכבוד, ואפילו בין הבנות יצא לי שם של מי שמחליט ומשיג, ואחת מהן אפילו הציעה לי חברות ממש. וכך יצא שנבחרת ישראל אמנם הפסידה במשחק הזה (4:2 אם אתם דווקא מתעקשים לדעת כמה) אבל אני ניצחתי, ובגדול, והבנתי לעומק את כוחה הרב של אמנות הסיפור".
עו"ד יוסף הלברייך, סיפור אמיתי או לא?
"אמיתי לחלוטין. באמת באותו יום ברחנו מבית ספר, הגענו לאצטדיון וקנינו כרטיסים מספסרים. ביציאה מהמשחק דנקנר סיפר לי שהוא רכש בטעות כרטיס למשחק ישראל-חבש, שהתקיים שבוע קודם לכן וזכה להתעניינות מועטה, אבל הוא הוסיף שכיוון שהוא בכה והתחנן הסדרנים בסוף ויתרו לו ונתנו לו להיכנס. לימים נסעתי עם אשתי לאנגליה והלכנו לצפות במרוץ סוסים. מאחר שלא נותרו כרטיסים בקופות, קנינו כרטיסים מספסרים שהסתובבו במקום, ובאותה הזדמנות סיפרתי לאשתי את הסיפור על דנקנר ומשחק ישראל-איטליה, הפעם היחידה עד לאותו יום שבה קניתי כרטיסים מספסרים. למחרת אשתי הייתה אמורה לחזור לארץ. היא המתינה לטיסה בהיתרו והתקשרה אליי משם. התברר כי בצירוף מקרים מוזר היא קנתה 'מעריב' בשדה התעופה, פתחה את 'סופשבוע' וקראה את טורו של דנקנר על אותו משחק ואותם כרטיסים שעליהם סיפרתי לה יום קודם. רק אז הבנתי, לראשונה, שדנקנר עבד על כולנו ושהוא מעולם לא צפה במשחק".
עו"ד להיט
שקיעה נוגה האירה את הכותל המערבי של ביתי המהודר למחצה בדרום חולון, כשהסלולרי צלצל לפתע. לא היה כל צורך לנחש מי על הקו.
"נו, הורביץ?", פתח הקונספירטור בטון מנצח. "למדת סוף סוף בדרך הקשה שיש לך עסק עם מקצוען? צדקתי או לא צדקתי? הפעם תאלץ להודות ששוב צדקתי".
"צדקת במה?", שאלתי בתימהון.
"מה זאת אומרת צדקתי במה?", התרעם הקונספירטור. "נכון שכבר בשבוע שעבר הסברתי לך שקיים קשר גורדי, בילטראלי ובלתי הפיך בין הראיון ב'7 ימים' שבו חגי לכלך על אחותו שרה, אשתו של ביבי, לעובדה שלא מזמן ובסמיכות פרשיות צץ לו לפתע ב'ישראל היום' הטור המכונן 'אימפריית הרשע של נוני מוזס'?".
"נכון", אמרתי בחשד.
"ונכון שלא האמנת לי, הורביץ?", המשיך הקונספירטור. "נכון שהעדפת להמשיך ולהשתמש בביטוי הנלוז והבזוי שלך, ולטעון בלי בושה שמדובר בסך הכול בצירוף מקרים?".
"בהחלט", אמרתי בגאווה.
"אז אולי תוכל להסביר לי, הורביץ", שאל הקונספירטור, "איך זה שבשבוע האחרון, מאז שהראיון עם חגי פורסם ב'7 ימים', נעלם לו מ'ישראל היום' הטור הנהדר על אימפריית הרשע ולא הופיע אפילו פעם אחת לרפואה?".
"אין לי מושג", אמרתי בכנות. "אולי גונן יצא לחופשת קיץ מפנקת בטרנסילבניה, הלוקיישן המועדף עליו לבדיחות, אולי עמוס החליט שהטור יהפוך לשבועי ומחר הוא פתאום כן יופיע בעיתון של יום שישי, ואולי סתם מדובר בצירוף מקרים".
"שום צירוף מקרים, הורביץ", גער הקונספירטור. "רוצה להתערב על עשר בונבוניירות שהטור העוצמתי של גונן סיים את דרכו ולא יופיע יותר ב'ישראל היום'?".
"אני משוכנע שעוד נזכה לשובו של הטור הפופולרי, במהרה בימינו", אמרתי בהיסוס.
"רוצה להתערב?", התגרה הקונספירטור.
"לא כל כך", אמרתי בקול נכאים.
"הופה, הורביץ, האם אני שומע בקולך חשש קל להפסיד בהתערבות?", גיחך הקונספירטור. "בוא נתערב שהטור הזה ייעלם מ'ישראל היום' בדיוק כמו שאוריאל ייעלם בחודשים הקרובים מ'כלכליסט'?".
"חס וחלילה", אמרתי בבהלה. "על סמך מה אתה אומר דבר נורא שכזה?".
"על סמך התקדים ההיסטורי של ירון, עינת ודפני מ'ידיעות'", אמר הקונספירטור בסרקזם. "גם הם הקימו לפני שנה ועד עיתונאים זמני, ובתוך שישה חודשים גמרו בחוץ. למה שאצל אוריאל, גלי, הדס, הדר, מיקי, עמיר ועמית מ'כלכליסט' זה יהיה אחרת?".
"כי אצל ירון, עינת ודפני הסיפור היה שונה לגמרי", אמרתי ברוגע. "אל תשכח שהם עבדו ב'ידיעות', ולא ב'כלכליסט' והקימו את הוועד הזמני עם יאנה, שבניגוד אליהם דווקא נשארה לעבוד בעיתון".
"נו?", התעצבן הקונספירטור. "ומה ההבדל לעומת היום?".
"ההבדל תהומי", אמרתי בשלווה. "היום מדובר בחבר'ה מ'כלכליסט', שהקימו את הוועד שלהם עם יאנה מ'ידיעות', שלא מן הנמנע שיתכן שאולי תמשיך לעבוד כרגיל, ולכן אין לי צל של ספק שמדובר בצירוף מקרים".
"ולי אין צל של ספק שאין לך תקנה", פסק הקונספירטור. "בוא נתערב על עוד עשר בונבוניירות שמרוב צירופי המקרים שרצים לך בראש, אין שמץ של בדל של אפס קצהו של סיכוי שתעלה על הסקופ האיכותי שמסתובב לך כבר שנים מתחת לאף?".
"על מה מדובר?", שאלתי בסקרנות.
"הופה, הורביץ, האם אני מזהה בקולך בהלה קלה מהולה בתשוקה חסרת רסן למידע עסיסי?", שאל הקונספירטור בהנאה צרופה.
"אז בוא אני אפנק אותך", הפתיע הקונספירטור. "מיהי לדעתך הדמות המשפטית המפורסמת, שכל ישראלי מכיר, שהגישה לפני מספר שנים את מועמדותה למשרה במחלקה המשפטית של חדשות ערוץ 2?".
"אין לי מושג", התבלבלתי. "אולי כנרת שייצגה את א' מבית הנשיא?".
"מה פתאום כנרת?", השתומם הקונספירטור. "איך חדשות 2 בכלל יכולים לקבל אותה למחלקה המשפטית אחרי שבראיון לגיא, הכתב המצטיין ועתיר הסקופים שלהם, כנרת הודיעה שהיא איבדה אמון במערכת המשפט? מדובר בגבר, שמצד אחד הוא ללא ספק עורך דין מפורסם מאוד, אבל מצד שני רבים מסתייגים ממנו".
"כבודו של ארי במקומו מונח", אמר הקונספירטור, "אבל אתה אפילו לא קרוב, הורביץ. אני מתכוון לעורך דין שהתפרסם בשנתיים האחרונות הרבה יותר מארי, ולאו דווקא בשל מקצועו".
"אני יודע", קפצתי בשמחה מתונה. "זה בטח אלדד מ'ארץ חדשה'. ועכשיו גם הכול מתחבר לי".
"מה מתחבר לך?", התפלא הקונספירטור.
"שביום שישי בצהרים, 5 ביולי, בדיוק לפני שלושה שבועות, ב-13:32, אם לדייק, ראיתי את אלדד, את שותפו ל'ארץ חדשה' רני, את מגישת המהדורה המרכזית לשעבר מיקי ואת בעלה מגיש הטלוויזיה אלי יושבים עם וייסי בקפה לנדוור החדש בהיכל התרבות", עדכנתי את הקונספירטור. "אל תגיד לי שזה היה בסך הכול צירוף מקרים".
"מי זה יכול להיות?", תהיתי בקול רם.
"לצערי, מסכת הניחושים הכושלים שלך הסתיימה", סיכם הקונספירטור. "מה גם שאין לי את כל היום. מוכן לשמוע את שמו של עורך הדין שכמעט הצטרף לחדשות ערוץ 2?".
"לחלוטין", אמרתי בקוצר רוח.
"השם שלו יהמם אותך לגמרי, הורביץ", הבטיח הקונספירטור.
"אני בשל לשמוע", אמרתי בחוסר סבלנות.
"אבל אחר כך, הורביץ, המציאות תראה לך שונה", הזהיר הקונספירטור.
"אתה מוכן כבר להגיד לי?", התחלתי להתרגז.
"מדובר בדניאל מעוז", אמר הקונספירטור.
"דניאל מעוז?!", שאלתי בחוסר אמון מוחלט.
"כן", אמר הקונספירטור.
"דניאל מעוז שרצח לפני שנתיים את שני הוריו?!", שאלתי בהשתאות.
"ממש ככה", אישר הקונספירטור. "כמובן שאת המועמדות שלו למחלקה המשפטית של חדשות ערוץ 2 דניאל הוא הגיש עוד לפני שהוא החליט לעשות הסבה לרצח".
"נו", שאלתי. "אז למה בעצם לא קיבלו אותו לתפקיד?".
הקונספירטור נאנח. "כנראה שלישגב, ידידך הוותיק, יש בכל זאת טביעת עין מיוחדת", אמר לבסוף. "מה שחשוב הוא שבסופו של יום דניאל נמצא במקום הראוי לו: מאחורי סורג ובריח".
ואם כבר סורג ובריח, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".