לאן נעלמה אלכסנדרה ברנדט?
השבוע חזרה לכותרות פרשת הילדה הנעדרת אלכסנדרה ברנדט, שנעלמה לפני 19 שנים, כשהייתה בת עשר. ביום חמישי שעבר בישרה תמר איש שלום בחדשות 10 על "התפתחות דרמטית" בפרשה, ופנתה לכתב אלמוג בוקר, אבי הסקופ המהדהד. בוקר דיווח כי הסיפור החל שלושה ימים קודם לכן, כאשר אמה של אלכסנדרה הוזמנה לאירוע ברמת גן, וזיהתה אישה הדומה לבתה שנעלמה. עוד ציין בוקר כי לאחר שהאישה עזבה את המקום הגיעו "כבר למחרת" האמא ואחותה של אלכסנדרה לביתה של האישה באשדוד. לאחר שזו ביקשה מהן לעזוב את המקום – פנו השתיים למשטרה שהחליטה לערוך בדיקות די.אן.איי.
חלפו שלושה ימים עד שהתגלו אי דיוקים קלים בדיווח המקורי של בוקר. ביום ראשון הוא ראיין את לילך טליה, אחותה של אלכסנדרה הנעדרת. "החלטתי לנסוע לאשדוד", סיפרה על המפגש עם האשה הדומה לאחותה. "את האמת, הרבה זמן דחיתי. אמרתי אני צריכה, לא צריכה, היה לי קצת קשה להחליט". מדבריה של האחות עולה שהפגישה בין בינה לבין האישה הדומה לאלכסנדרה לא באמת קרתה למחרת האירוע, אלא זמן ממושך אחריו. אבל רגע, מתי בכלל התקיים האירוע? את התשובה סיפקה טליה עצמה, בסטטוס שפרסמה שלשום בפייסבוק. "אמא שלי זיהתה לפני כשנתיים באירוע את האישה כאחותי", כתבה. "היא דיברה איתה בטלפון, שאלה אם היא אלכסנדרה, אבל האישה ניתקה בבהלה. לאחר מספר חודשים אמי התקשרה שוב, הפעם השיחה התנהלה שעה וחצי... חצי שנה לאחר מכן אמי עידכנה אותי בפרטי הסיפור... לאחר כחודש של מחשבות נסעתי לביתה".
למרבה הצער, למרות הסטטוס המפורט של האחות, חזר למחרת "ישראל היום" על הטעות שלפיו האירוע ברמת גן שבו זוהתה האישה התקיים בשבוע שעבר, וכי אמה של אלכסנדרה ואחותה "עקבו אחריה". ב"הארץ", לעומת זאת, פרסמו באותו יום ידיעה דרמטית ומופרכת כאחד (שאף זכתה להפניית שער) עם הכותרת: "אמה של הצעירה מאשדוד שזוהתה כאלכסנדרה נעדרת מזה יומיים". אלא שעוד באותו בוקר ממש, מעשה שטן, התברר מאתרי האינטרנט שחוקרי הימ"ר של מחוז של אביב כבר הספיקו לקחת דגימות די.אן.איי משני הורי האישה, לשלוח אותן למעבדה ולקבל תוצאות שאינן מותירות מקום לספק: האישה מאשדוד איננה אלכסנדרה ברנדט. שנדע דיווחים טובים יותר.
עורך "הארץ", אלוף בן, האמא נעדרת או הדייקנות נעדרת?
"הידיעה על ההיעדרות הופיעה בבוקר במהדורת הפרינט, ושעות אחדות אחר כך פורסמה ההודעה שזו לא האמא. אנחנו לא מתקנים את הפרינט בדיעבד".
כמה טוב, כמה יוסי
כבר יותר מ-20 שנה שיוסי ורטר, הפרשן הפוליטי המצוין של "הארץ", שומר על יחסי חברות חמים עם שר החינוך גדעון סער, עוד מהימים הרחוקים שבהם שניהם קיבלו שכר רעב ביומון "חדשות" זצוק"ל.
אולי גם בגלל זה נדרשו שבועיים תמימים לחבר/פרשן ורטר, עד שהואיל להתייחס לפרשת גדעון סער והמכתב. בשישי האחרון זה סוף סוף קרה. שלא במפתיע, בחר ורטר להגן על שר החינוך והקדיש לנושא 103 מילים תמימות, בתחתית הטור. "בשנתיים האחרונות אין כלי תקשורת במדינה שלא תיחקר את הסיפורים הללו שוב ושוב", כתב ורטר. "הבדיקות העלו חרס. גורנישט. מעולם לא פורסמה, לא במפורש ולא ברמיזה, עדות של אשה שמתארת מערכת יחסים לא הולמת או לא אתית עם השר. מה שכן, שמועות ומכתבים ובלוגים וטוקבקים ומסרונים אנונימיים היו ויש למכביר".
השתיקה הארוכה שגזר על עצמו ורטר בנוגע לפרשה החדשה משונה משהו, בעיקר לאור העובדה שבימים כתיקונם הוא דווקא אוהב לכתוב על שר החינוך. בשנה שחלפה הזכיר ורטר את סער 25 פעמים. זהו נתון ששאר חברי העשירייה הראשונה בליכוד (למעט ראש הממשלה, מתוקף תפקידו) יכולים רק לחלום עליו. גלעד ארדן, למשל, הוזכר אצל ורטר רק 13 פעמים. דני דנון, רובי ריבלין וזאב אלקין זכו ל-12 אזכורים. סילבן שלום וישראל כץ הסתפקו ב-11 אזכורים בלבד. הקרוב ביותר לסער מהעשירייה הפותחת בליכוד הוא בוגי יעלון, שהוזכר אצל ורטר ב-18 הזדמנויות שונות. שר הרווחה והתקשורת, משה כחלון, הוזכר בשנה האחרונה אצל ורטר 17 פעמים. שר האוצר, יובל שטייניץ, הוזכר 16 פעמים.
ורטר מעדיף לפרגן לסער באופן שיטתי. פעמיים, למשל, העריך שתיק האוצר יימסר לו לאחר הרכבת הקואליציה. בהזדמנויות אחרות תקף את יאיר לפיד ומיקי רוזנטל כשאלה העזו להביע את שאיפתם להתמנות לשרי חינוך. הוא תיאר בהרחבה כיצד נתניהו חגג עם סער את הישגי ישראל בתוצאות המבחנים הבינלאומיים, והגדיר את סער "ליברל, יקיר הימין וחביב המרכז, ידיד הקהילה הגאה והמערכת המשפטית", ואפילו כ"מומחה מספר אחת לאיתור מוקשים פרלמנטריים".
ורטר, איך זה שאף פעם לא הייתה לך מילה רעה לכתוב על גדעון סער?
"אני לא יכול להשיב לך על השאלה הזו".
האב, הבן וציפי לבני
ד"ר גדעון פרידמן הוא פיזיקאי, בוגר אוניברסיטת סטנפורד. אביו, שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, אוחז בשני תארים נחשקים: חתן פרס ישראל לחקר המשפט וחבר של כבוד בקבוצת מועדפי "ידיעות אחרונות".
בעקבות פרידמן האב, שמפרסם ב"ידיעות" מאמרים זה שנים, גם פרידמן הבן החל לכתוב טורי דעה ל"ידיעות".
שלשום, למשל, הופיע מאמר מסקרן פרי עטו. תחת כותרת הגג "מה קרה לאשת הברזל" והכותרת "קיצור תולדות הזיגזג" תקף פרידמן את הצטרפותה של ציפי לבני לממשלת נתניהו. הייתה זו ביקורת חריפה על יו"ר "התנועה", כזו שזקני "ידיעות" מתקשים לזכור כמותה. וכה כתב פרידמן במאמרו: "המעשה של לבני הוא מהחמורים ביותר שבהיסטוריה שלנו, משום שלא רק שפעלה בניגוד למה שהצהירה עליו לקראת הבחירות, אלא שבמשך שנים טיפחה תדמית של אשת עקרונות". מהחמורים ביותר בהיסטוריה. לא פחות.
נתעלם הפעם מהמובן מאליו: סיקורה של לבני ב"ידיעות" הושפע, מושפע ולא מן הנמנע שעוד יושפע מאיבת העיתון לנתניהו. אבל האם לא ראוי היה שגדעון פרידמן יעניק לקוראים גילוי נאותצ'יק על הקשר המשפחתי שלו לשר המשפטים לשעבר, שירש את התפקיד מציפי לבני? זאת בעיקר לאור העובדה שבין פרופ' דניאל פרידמן לקודמתו לבני זרם בעבר לא מעט דם רע, שחלקו אף הגיע לכותרות.
ד"ר גדעון פרידמן, מה אתה אומר? לא היה חסר לך איזה גילוי נאות קטנטן?
"אינני משמש שופר לאבי ואני בעל דעה עצמאית. את המאמר הזה, למשל, כתבתי ללא ידיעתו, ואני אף לא בטוח בעמדתו בעניין. בנוסף אינני מודע לחיכוכים מיוחדים בין אבי לבין הגברת לבני. בוודאי היו חילוקי דעות, אך גם הסכמות, ולא ידוע לי על שום דבר מעבר לכך. כמו כן, אינני נוהג להציג את עצמי כבנו של דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר. אני רוצה להאמין שאני עומד בזכות עצמי. אינני מבקש לעצמי הקלות או יחס שונה מאשר אחרים מקבלים. מובן שאם הדבר עולה, אני מציין זאת כבדרך אגב. איני רואה כל קשר בין ההיסטוריה של אבי לבין מה שכתבתי במאמר ואינני סבור שנדרש היה כאן ציון העובדה שאני בנו".
פרופ' דניאל פרידמן, מה דעתך?
"גדעון לא התייעץ איתי, לא דיבר איתי, הוא איש מבוגר בפני עצמו שכותב את דעותיו שלו, וזה הכול. הוא אדם עצמאי".
ב"ידיעות" נמנעו מלהגיב.
שי גולדן VS רוני שוקן
שי גולדן הוא סוג של מעצמת תקשורת: מנהל מחלקת האקטואליה של "רשת", מגיש תוכנית הטלוויזיה "מדברים על זה" יחד עם שרון כידון, מגיש תוכנית הרדיו "מייבשים את הביצה" ברדיו תל אביב (עם אותה כידון) ואושיית טוויטר. רוני שוקן הוא עיתונאי, עו"ד, סטודנט בהרווארד ובנו של מו"ל "הארץ", עמוס שוקן. בערב שבת ניהלו השניים קרב ציוצים מענג בטוויטר. הרקע: היומון "כלכליסט" ציין חמש שנים להקמתו. שוקן ניצל את ההזדמנות החגיגית כדי להתגולל על טור ישן של מו"ל "כלכליסט" יואל אסתרון, שביקר בשעתו את הנגיד סטנלי פישר על החלטתו להדיח את דני דנקנר מראשות בנק הפועלים. עד מהרה גלש הדיאלוג בין גולדן לשוקן למחוזות אחרים לגמרי. לא נגענו.
רוני שוקן: כל עיתונאי נוחי דנקנר מתכנסים תחת קורת גג אחת וחוגגים יחדיו חמש שנים ל"כלכליסט". אז הנה טעימה מחמש שנות פלורליזם.
שי גולדן: קצת יושרה אינטלקטואלית לא הייתה הורגת אותך. גלוש קצת ב"גוגל" וחפש מאמרים ב"דה מרקר" על נוחי דנקנר לפני חמש שנים. ראשך יסתובב.
רוני שוקן: איזה מהם התברר כלא נכון? אלה על "ישראייר"? על "קרדיט סוויס"? על "מעריב"? על "סלקום"? על דני דנקנר? ומה דעתך על הטור של אסתרון ששמתי?
שי גולדן: גגל רולניק ודנקנר לפני 2007. תרגיש מאוד מאוד נבוך. באמת. מתחייב.
רוני שוקן: טוב, אלך להסתכל. אם בכל זאת תרצה לענות על השאלות ששאלתי אותך, אני אשמח לשמוע את דעתך.
שי גולדן: דעתי שיואל אסתרון היה מאוד מאוד אהוב על אביך בתקופות מסוימות. הפך לאידיוט ושרלטן? לא חושב. ואם הוא כזה, מה הוא עשה ב"הארץ"?
רוני שוקן: שלא כמוך, אני אענה לשאלה שלך (לא ענית על הטורים של המארקר ולא על הטור ב"כלכליסט"). כתבתי בעבר שלדעתי יש לדנקנר כוח משחית.
שי גולדן: אתה מבין, חביתוש, אני כבר לא מקבל המון זמן משכורת מנוחי דנקנר. אתה לעולם תישאר הבן של אבא שלך. מי יותר נאמן לאמת בינינו?
רוני שוקן: מאוד גאה בזה. וגם בזה שאף פעם לא קיבלתי משכורת מנוחי דנקנר, שמומנה מחסכונות של הציבור.
שי גולדן: פקח את עיניך, ילד. העולם מעט יותר מורכב מהאינטרסים האישיים של קבוצת שוקן.
רוני שוקן: אתמול היה לי קייס בלימודים על המשבר של 1929, והיום על המדיניות המוניטרית של יפן. אעדכן.
שי גולדן: אם העולם היה מורכב מרשעים וצדיקים, מזמן היית מיליארדר וחתן פרס נובל. מה לעשות שהוא טיפה יותר מורכב מזה. צא ולמד, ינוקא.
שי גולדן: אין לך את זה, ילד. אתה כמו בובת צעצוע שהתקלקלה. עזוב, לא נעים.
רוני שוקן: התנשאות ושימוש מתלהם בשמות תואר לא יחפו על זה שיש לך בעיה עם ילדים וינוקות כשהם בטוויטר, אבל לא כשהם דירקטורים בחברות ציבוריות.
שי גולדן: ואחד אחרון: מהיכרות עם שניכם, עומר דנקנר בחור מבריק. חריף כמו שד. אתה הרבה פחות חזק ממנו בקטע של החומר בין האוזניים.
רוני שוקן: מזל שהאוניברסיטה הקיקיונית שאני לומד בה לא חושבת כמוך. מאחל לך שהציוץ שלך על ינוקות לא ישולב גם הוא בהליך משפטי.
רוני שוקן: ועכשיו ברצינות, גישת "בעל הבית השתגע" שלך לא מפחידה אותי. אתה רק משפיל את עצמך וחושף את חוסר האינטגריטי והעקביות שלך.
שי גולדן: זה בעל הבית השתגע? זה טרם קרעתי את שרעפי השנ"צ מעליי, כשבידי השנייה אני עושה חישובים כמה מילים נרדפות לבן תפנוקים יש בעברית.
רוני שוקן: אחרי ההתקף הקודם שלך התנצלת בפרטי. מציע לך להפסיק עם ההתנפלויות הוולגריות שלך.
שי גולדן: לך לישון, ילד.
שי גולדן: תרים את הראש שלך ותהיה מודע. תניח לצדקנות המתייפייפת שלך, לטהרנות השטחית ולרגשי הנחיתות של הקוזאק. אגב, גם נמרודי למד בהרווארד.
קרדיט למתחרים? נשאיר את זה מחוץ לפרוטוקול
את יום הולדתו החמישי ציין "כלכליסט" ביום ראשון בבוקר בגיליון חגיגי. החגיגה היתה משמחת במיוחד בזכות הסקופ המהדהד של נעמה סיקולר: חשיפת הפרוטוקולים של דיוני ועדת טרכטנברג. ההישג הבלעדי אילץ את המתחרים לטפל בפרוטוקולים. קנאת סופרים אולי תרבה חוכמה – אבל תמעיט פרגון. "גלובס" הקדיש באותו ערב לנושא אייטם קצרצר של אדריאן פילוט, שבו צוין כי הפרוטוקולים נחשפו ב"כלי תקשורת שונים". אהה. "דה מרקר", למחרת, דווקא העניק לסיפור שישה עמודים, אך גם שם לא מצאו לנכון לתת קרדיט לעיתון הכלכלי הצעיר, שהיה הראשון לחשוף את הפרוטוקולים.
יומיים לפני הסקופ הגדול, בשישי שעבר, התראיין מו"ל "כלכליסט", יואל אסתרון, לשרון כידון ולשי גולדן בתכניתם "מייבשים את הביצה" ברדיו תל אביב. "הבעיה של דה מרקר, היא שהוא הפך מעיתון לספק כת ספק מפלגה", אמר אסתרון.
עורכו הראשי ומייסדו של "דה מרקר", גיא רולניק, נמנע מלהשיב לשאלות שהעברתי לו על השמטת הקרדיט ל"כלכליסט" ועל דבריו של אסתרון. כל שנותר, לפיכך, הוא להתנחם בציוץ מדויק שהעלה רוני שוקן ביום שבו "דה מרקר" התעלם בחינניות מההישג של הקולגות: "חשיפה יפה של 'כלכליסט', האמת, אני בכלל לא מבין את הפרקטיקה של כלי תקשורת לא לתת קרדיט למתחרים".
צודק.
כתבנו לענייני בר רפאלי שולטטטטטט
כתב הבידור של "ישראל היום", ערן סויסה - בעל טור הרכילות היומי החדש "סויסה כבר יודע" - ספג בתחילת השבוע מכה לא פשוטה, ודווקא באזור הכי רגיש שלו: בר רפאלי. למרות שכבר שנים סויסה מקורב למשפחת רפאלי - מה שאיפשר לו עד כה לפרסם עשרות ידיעות בלעדיות על השם הכי חם בעולם הבידור - הרי שהסקופ הצהבהב האחרון בעניינה של דוגמנית העל חמק ממנו. סויסה כבר יודע? לא הפעם, מתברר.
נתחיל, כמקובל, מהאמצע. בשישי שעבר, בעיתוי שאין אומלל ממנו, פרסמה אדוה מלמד-לוי, במדורה "שליחות קטלנית" שבמוסף "7 ימים" אייטם שתיאר את הזוגיות הדביקה של הדוגמנית המצליחה עם בן אצולת הממון. "בר רפאלי ועדי עזרא ממשיכים לתחזק, תודה על ההתעניינות", כתבה מלמד-לוי. "בשבוע שעבר עזרא אף צלח את המפגש הראשוני עם המלכה האם, ציפק'ה, ואז לוולנטייז דיי העניק לאהובתו 100 שושנים אדומות. כיאה".
אלא שבשעה שבה האייטם הכה רומנטי ב"ידיעות" ראה אור, היחסים בין רפאלי לעזרא כבר עלו על שרטון. ערב קודם לכן בילתה רפאלי במופע של מארק רונסון במועדון האומן בתל אביב, בזמן שעזרא – שוד ושבר – בילה בנפרד במסיבת פורים אחרת. mako בידור, וואלה סלבס והתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" היו הראשונים לגלות עירנות, והפיצו לאומה את הבשורה שהזוג המלכותי נפרד.
השאר, כפי שאומרים, היסטריה: למחרת נאלץ סויסה, שלעיתונו אין פלטפורמה אינטרנטית ראויה, לחלוק את שאריות הסיפור עם צחי קומה מ"ידיעות". בעוד שקומה השאיר פתח צר של תקווה, וציטט חברים האומרים כי "בכלל לא בטוח שזו פרידה סופית" – פסק סויסה בנחרצות כי רפאלי ועזרא החליטו "לסיים את הקשר ולהמשיך כל אחד לדרכו". למחרת, מיהר סויסה לתחזק את מעמדו כסקופר הרשמי לענייני בר רפאלי וניפק סיפור בלעדי חדש: בר, אם טרם התעדכנתם, תככב בקמפיין חדש של משרד החוץ.
סויסה, סוף טוב הכל טוב?
"אין תגובה".
מי צריך קשרים כשיש פרוטקציה?
כמו בכל חג פורים, גם השנה נמלאו דפי העיתונים בתמונות של ילדים חמודים ומבוגרים משועממים בתחפושת. הגדיל לעשות "ידיעות", שביום שישי הקדיש לאירועי החג את כל עמוד 3 היוקרתי. בין 16 הדמויות המחופשות שכיכבו בעמוד הופיעה גם תמונה בולטת של הילד רועי יהושוע, שהתחפש לאסף מהפסטיגל, ושל אחותו הקטנה שיר יהושוע, שהתחפשה למלכת הלבבות. אם שם המשפחה של האחים נשמע לכם מוכר – צדקתם. הם אכן ילדיו של הכתב הצבאי של "ידיעות", יוסי יהושוע. מצד אחד, מקסימים, אין מה לומר. מצד שני, עילה נוספת לטירחונים של הקונספירטור.
סוף השבוע חלף, וביום ראשון האחרון הופיעה ב"מעריב" תמונת שער של קריאת המגילה באפרת - לגמרי במקרה היישוב שבו מתגורר מו"ל "מעריב", שלמה בן-צבי. כפולת האמצע, שזכתה לכותרת "אפרת פינת ברודווי", הוקדשה לרב מאיר שוויגר שהתייצב בבית הכנסת בעל השם האקזוטי "זית רענן" כדי להקריא את המגילה תוך כדי מופע סטנד-אפ. "די לראות אותו עם המיני הוורוד ומשקפי השמש הכהים, וכבר החיוך מתפשט על הפנים", ליקק במרץ הכתב צביקה קליין לכבוד הרב. מה שלא הוזכר הוא ששוויגר מעניק מדי שבוע שיעור גמרא באותו בית כנסת שבו שלמה בן-צבי נוהג להקריא בכל שחרית את דף הגמרא היומי.
שנאמר: מי צריך קשרים כשיש פרוטקציה?
והרי החדשות משבוע שעבר
המילה "חדשות", כך הורגלנו לחשוב, נגזרה מהמילה "חדש". אייטם חדשותי בעיתון יומי, כך מקובל, מדווח על אירוע אקטואלי, שקרה יום קודם, גג יומיים. אבל ב"ישראל היום", התברר השבוע, הכל יחסי.
ביום שישי לפני שבועיים נפטר הקבלן ואיש העסקים בצלאל מזרחי. לפני 36 שנים התנוסס שמו ברשימת ה-11, שפורסמה ב"הארץ" ועסקה במי שנטען שהם בכירי הפשע המאורגן בישראל. מזרחי, בתגובה, הגיש נגד "הארץ" תביעת דיבה ואף זכה.
בשישי שעבר, במלאת שבוע למותו של מזרחי, הקדיש לו גיא פלג ב"אולפן שישי" כתבת מגזין מתרפקת למחצה, בעוד אייל לוי פירסם עליו ב"מוספשבת" של "מעריב" כפולת עמודים לא בלתי מתלקקת. חלפו יומיים, ובראשון האחרון הופיעה ב"ישראל היום" הכותרת הבלתי עדכנית והלא נכונה עובדתית: "שבוע לפטירתו של בצלאל מזרחי ז"ל" (למעשה מזרחי נפטר תשעה ימים קודם לכן). האייטם עצמו, ללא כל קרדיט מלבד כתב "ישראל היום", נפתח בדיווח האקטואלי דה-לה-שמאטע: "איש העסקים בצלאל מזרחי (78) ז"ל הובא למנוחות בשבוע שעבר בבית העלמין בקרית שאול".
מדוע לא פורסמה הידיעה מיד לאחר פטירתו של מזרחי? למה הוחלט שתופיע בעיתון תשעה ימים תמימים לאחר מותו? מי עשה טובה למי? התשובות שמורות במערכת.
ב"ישראל היום" – תודו שיכולתם לנחש לבד – נמנעו מלהגיב.
לידיעת הקורא אלי עזור
אלי עזור מרחיב את נוכחותו. בשבוע שעבר חנך אתר אינטרנט המאחד את כל התכנים שמפיקה קבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבבעלותו. במקביל, השיק קמפיין לקידום העיתון הטרי "סופהשבוע". הפרסומת בטלוויזיה מציגה את נבחרת הכותבים המרשימה של השבועון, ותוך כדי מתעכבת דווקא על שער גיליון מספר 5, שהופץ 11 ימים לפני הבחירות. כותרתו הראשית של אותו גיליון, בחתימת בן כספית, הייתה "האולטימטום החרדי". בכותרת המשנה נטען כי החרדים "דורשים מנתניהו להגיע להסכמה בסוגיית הגיוס כבר עכשיו, אחרת לא ימליצו עליו בפני הנשיא אחרי הבחירות".
אלא שגם אם הכותרת הזו הייתה נכונה לשעתה – הרי שבינתיים הבחירות חלפו עברו להן, והסיעות החרדיות המליצו כידוע לנשיא על נתניהו כראש ממשלה, ללא כל אולטימטום ובטח שללא הסכמה כלשהי בסוגיית הגיוס. מה שמעלה כמובן את השאלה מדוע ב"סופהשבוע" בחרו דווקא בשער הגיליון הזה, עם הכותרת שהופרכה בינתיים, לככב בקמפיין הטלוויזיוני החדש. אם המשפטים האחרונים נשמעים לכם מוכרים, זה רק מפני שהם נכתבו אצל הנודניק הטרחן, לפני שלושה שבועות, כאשר אותו "סופהשבוע" פרסם מודעה עצמית עם אותה כותרת שהתבררה כבלתי נכונה. מה, יכול להיות שאלי עזור לא קורא את "מי נגד מי"?
התחפושת הנדירה והחד פעמית של אביב הורביץ
מזג האוויר בדרום חולון היה נפלא. ארזתי את ארבעת הילדים ונסענו צפונה. היעד: רחוב סוקולוב במרכז עירנו האהובה. המטרה: להשתתף כמו תמיד בעדלאידע המסורתית. הטלפון צילצל. הקונספירטור נשמע במצב רוח מרומם.
"פורים שמח", הוא עלץ, "יש לי בשבילך רעיון משובח לתחפושת מיוחדת".
"כולי אוזן", עניתי בקורקטיות.
"זו תחפושת יוצאת דופן, אין שום סיכוי בעולם שמישהו יצליח לזהות אותך", הוסיף הקונספירטור.
"הצלחת לסקרן", השבתי בעניין.
"הרעיון שלי נדיר", המשיך הקונספירטור. "מדובר בתחפושת חד פעמית. כל מי שמכיר אותך יגיד שאין ולא יכולה להיות תחפושת שעומדת בסתירה גדולה כל כך למי שאתה ולמה שאתה מייצג. אנשים לא יאמינו שזה אתה".
"או קיי. הבנתי. אפשר לשאול מה הרעיון הנדיר, החד פעמי ויוצא הדופן?", שאלתי בקוצר רוח קל.
"אני מציע שתתחפש למישהו שמותר לו לכתוב נגד 'קשת'", אמר הקונספירטור בחיוך. "אתה חייב להודות שאף אחד לא יאמין שזה אתה. תחשוב איך כולם יהיו בהלם. זה יכול להיות מדהים. פעם בשנה, לכבוד החג, תנסה להשתיל עמוד שידרה ולהתחפש לעיתונאי אמיתי".
"למה דחוף לך לקלקל לי את מצב הרוח המרומם בחג?", שאלתי בתסכול, "ולמה אתה סתם מעליב ומשמיץ? מה, לא כתבתי על זה שכל הדמויות ב'חטופים' הן ממוצא אשכנזי? לא חשפתי שיהלי תלם, הבן של רן, כתב טור על מסעדות ב-mako? לא דיווחתי באומץ שאחרי ש'קשת' הפסידה השנה ל'רשת' בטקס פרסי הטלוויזיה לא הייתה על הטקס אפילו מילה אחת ב'אנשים'?".
"עזוב, עזוב", אמר הקונספירטור בביטול. "אלה דברים שוליים, שב'קשת' בטח אישרו לך לפרסם רק כדי להראות עד כמה הם ליברליים ודוגלים כביכול בחופש הביטוי. למה שלא תתחפש פעם אחת למישהו שמותר לו להגיד את האמת?".
"על מי?", שאלתי בחשש.
"על מולי שגב, למשל", ענה הקונספירטור.
"מולי שגב?", שאלתי בפליאה. "מה כבר אפשר לכתוב עליו חוץ מזה שהוא תותח על ועורך בחסד, וזה שכבר עשר שנים הוא מוביל את 'ארץ נהדרת' לשיאים של סאטירה נשכנית?".
"יפה שאתה מדקלם ברהיטות את דף המסרים", אמר הקונספירטור. "אבל למה אתה לא מגלה לקוראים המתמעטים שלך לאן בדיוק נעלם החיקוי האכזרי של רוני קובן, בזמן שמולי ממשיך להיטפל כל שבוע לדנה רון?".
"זה בטח סתם צרוף מקרים", עניתי.
"ולמה הכותבים הנשכניים של 'ארץ נהדרת' מתנכלים על בסיס קבוע ל'ישראל היום' אבל נזהרים כמו מאש מ'ידיעות אחרונות'?", שאל הקונספירטור.
"אין לי מושג", עניתי, "אני מתאר לי שלכותבים יש חרות אמנותית, אבל בכל מקרה מולי הוא עורך מקצועי ונטול פניות, ואני משוכנע שמדובר בצירוף מקרים".
"זה מדהים", אמר הקונספירטור.
"מה מדהים?", שאלתי.
"מדהים איך אתם שם ב'קשת', ואני מתכוון גם למולי וגם אליך, מעזים למתוח כל שבוע ביקורת נוקבת על אחרים, אבל ברגע שזה מגיע אליכם אתם נעשים בין רגע לטיפוסים עדינים ורגישים ומתקשים להתמודד עם טענות. אמרו לך פעם שאתה חכם על חלשים?".
"ראשית, אני מופתע שאתה מתייחס אל מולי ואליי באותה נשימה", אמרתי בקול עדין ורגיש, "באמת חבל שלא כל יום פורים. שנית, חשבתי על דבריך ביני לביני והגעתי למסקנה שמדובר בצירוף מקרים. ושלישית, אני מציע לך להציג את גרסתך המלאה במסגרת כתבה שנייעד לתכנית 'אנשים'. צר לי שבטח תידחה את המחווה הזו ושתעדיף להמשיך להתנהל מולנו דרך התקשורת".
"עכשיו אני בטוח שהוא צדק", אמר הקונספירטור.
"מולי צדק?", שאלתי בפליאה קלה.
"מה פתאום מולי?", השיב הקונספירטור, "ירון טן-ברינק צדק. הוא אמר שאתה מגן בחירוף נפש על האינטרסים של התאגיד הנצלני. כל מילה בסלע".
"אני משתדל לעשות את עבודתי על הצד הטוב ביותר", התגוננתי.
"אני שמח שהזכרת את העבודה שלך", גיחך הקונספירטור. "למה שלא תהיה אמיץ ותספר לקוראים שלך על א.ה. מדרום חולון, שהקים חברת הפקה בהרצליה, אבל גילה מהר מאוד שהכישרון שלו לעסקים הוא אפילו עוד יותר קטן מהכישרון שלו לעיתונות? ולמה שלא תחשוף איך 'קשת' סגרה לו את הברז והוא נאלץ לסגור את החברה? ולמה שלא תדווח ביושר איך אותו טיפוס נאלץ לעשות סיבוב פרסה בקריירה, לחזור לאחור 9 שנים, לכתוב טור תקשורת בינוני מינוס, ולנסות לקושש את שכרו הזעום מ-mako, גם במחיר הימנעות גורפת מכתיבת ביקורת על 'קשת'?".
"אני מבטיח לך, מידע אישי, שמדובר בצירוף מקרים", אמרתי בתוגה מסוימת, מהולה בדכדוך חלקי, "אני כותב על 'קשת' כשצריך".
"אז איך זה שלא בדקת מדוע לא שודרה 'עובדה' בשבוע שעבר?", תקף הקונספירטור.
"מה יש לבדוק?", עניתי, "קורה לפעמים שנתקעים בלי תכנית מוכנה. נראה לי שמדובר בצירוף מקרים".
"ומה עם 'העולם הלילה', התוכנית החדשה של יעקב אילון?", המשיך הקונספירטור בשלו. "אתה יודע שביום ראשון האחרון ד"ר דרור דולפין, שהוא גם פסיכיאטר מחונן וגם הבעל של גל גבאי, צייץ לגיא זהר בטוויטר שיש תקלה בממיר, כי הוא לוחץ 22, אבל יוצא לו ערוץ 10? למה שלא תתייחס לטענה של ד"ר דולפין, שהתכנית החדשה של יעקב מזכירה לו טיפ טיפה את התכנית הוותיקה של גיא?".
"נו באמת, ברור שזה צירוף מקרים", השבתי בנחרצות, "התכניות שונות בתכלית. ליעקב יש קונספט מובחן ושורה של כתבים מסביב לגלובוס. וחוץ מזה, מתי בפעם האחרונה ראית את גיא מראיין את ארז טל, טלי מורנו ודרור גלוברמן? את שלושתם ביחד וכל אחד לחוד תוכל למצוא אך ורק בתוכנית של יעקב".
"טוב שהזכרת לי את דרור ואת הגלובוס", צהל הקונספירטור. "אולי תוכל להסביר לי איך זה שביום ראשון האחרון, באותו לילה ממש שבו הוא ניהל כביכול עם יעקב שיחה ערה מהאולפן בתל אביב, הוא בעצם בילה בכלל בעיירת הסקי מאיירהופן".
"אתה בטוח?", שאלתי.
"בוודאי", ענה הקונספירטור. "אני עצמי קפצתי למאיירהופן בשנה שעברה, לפסטיבל Snowbombing. מאיירהופן מרוחקת שעה נסיעה מהעיר אינסבורק, שהיא בירת מדינת טירול המשתייכת לרפובליקה האוסטרית, כך שלא סביר שדרור היה במקביל גם שם וגם בתל אביב, נכון?".
"לא יודע", אמרתי, "בהחלט יכול להיות שזה סתם צירוף מקרים".
"אין לך תקנה", סיכם הקונספירטור בתסכול. "ולכן החלטתי להפסיק לטלפן אליך".
"אבל למה?", שאלתי. "רק בגלל מקבץ מקרי ולא מייצג של כמה צירופי מקרים?".
"זה לגמרי לא מקרי, הורביץ", אמר הקונספירטור. "אתה לוזר סדרתי, ולא חסרות לי הוכחות".
"הוכחות?", שאלתי בהיסוס, והקונספירטור מיהר למנות את כישלונותיי הקודמים.
"קרני זיו, שתיכף עוזבת את ערוץ 10, היא סקופ גדול שפספסת. בדרך פספסת כמובן גם את הסקופ הענק שהבאתי לך על רפי גינת, כשאתה מפגין שוב ושוב שילוב קטלני של חוסר כישרון ומיעוט אינטליגנציה. לתפקיד שלך אתה בטוח לא מתאים, כי לא השכלת למנף את הבובוניירות המשובחות שניסיתי להעניק לך. בקשת סליחה או תחנונים לא יעזרו לך, כך שאין טעם שאפילו תנסה".
ואם כבר סליחה ותחנונים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako, מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".