מוסר כליות

למכירה: כליה ו/או לוקשים

מה חשוב יותר כאשר צץ לפתע אייטם צהבהב? האם לוודא היטב, בטרם פרסומו, שיש בכלל היתכנות לעובדות? או שמא להעלים עין ולקוות לרייטינג גבוה?

ביום חמישי שעבר פרסמה אתי אברמוב בכפולת האמצע היוקרתית של "ידיעות אחרונות" אייטם ענק על השדכנית הלנה עמרם שנקלעה למצב כלכלי קשה ומבקשת למכור כליה:

האייטם נולד בעקבות סטטוס שעלה יום קודם, ברביעי שעבר, בדף הפייסבוק של השדכנית, ובו נכתב: "חבריי היקרים שוב בוקר טוב. לאור מצבי הבריאותי והכלכלי הקשה החלטתי למכור כליה אחת". זמן קצר לאחר מכן פורסמה באתר "נענע 10" הכותרת הבאה:

ב"ידיעות" ראו את הכותרת ב"נענע 10" והחליטו, בצדק, ללכת על הסיפור. אברמוב שוגרה לדירתה של עמרם. גם כתבי "אולפן שישי" בערוץ 2 ו"שישי" בערוץ 10 הוזנקו לביתה של השדכנית (ב"שישי" בחרו לבסוף שלא לשדר את הריאיון). אלא שכבר בערבו של אותו יום רביעי התברר שלא עמרם הייתה זו שניסחה את הסטטוס והעלתה אותו, כי אם הסוכן החדש שלה, טיפוס בשם יוליאן לוינסון, שחיפש דרך להחזיר את הקליינטית שלו לכותרות. לוינסון, נזכיר, הוא בדיוק אותו סוכן ששיווק בעבר בהצלחה מסוימת את ההיריון לכאורה של אורית פוקס. במקרה של הלקוחה החדשה עמרם, השיווק שלו הצליח מעל למצופה.

פוסט הכליה עצמו, אגב, נמחק מדף הפייסבוק של עמרם עוד לפני הפרסום ב"ידיעות". במקומו עלה פוסט נוסף (שגם הוא הוסר כעבור זמן קצר) ובו נכתב: "חברים יקרים שלום. בשעות הבוקר עלה פוסט כאן אצלי בדף ובו נרשם כי אני מוכרת כליה עקב מצבי הבריאותי הקשה וגם הכלכלי. הדברים נרשמו בצורה לא מובנת. יצאתי טיפה מאיזון עקב המצב הקשה והעוזר האישי שלי הבין אותי כנראה לא נכון. המצב לא קל זה נכון... אבל עדיין אני לא מוכרת כליה". ב"נענע 10" מיהרו בעקבות זאת לתקן את הכותרת הנמהרת שפרסמו קודם לכן:

ב"ידיעות אחרונות", לעומת זה, בחרו לפרסם את האייטם ולהבליט את הפוסט, למרות סימנים מטרימים שמדובר בקשקוש, ועל אף שידעו כי הסוכן לוינסון הוא זה שהעלה את הסטטוס מיוזמתו. גם ללא נורות האזהרה ניתן היה להגיע די בקלות למסקנה שתרומת כליה היא נטולת היתכנות כשמדובר בשדכנית. עמרם (כך נאמר באייטם) חולה בסרטן ריאות. בעבר פורסם, גם ב"ידיעות", שעמרם חולה במחלת הזאבת. שיחה עם גורם רפואי מוסמך הייתה מגלה כי נדירים מאוד המקרים (אם בכלל), שבהם נלקחות תרומות איברים מחולי סרטן, קל וחומר בכאלה שגם סובלים מזאבת (מחלה אשר במצבה המתקדם עלולה גם לפגוע בכליות). לסיכום: קשה לראות רופא שהיה קוצר כליה מעמרם גם אילו הייתה מאוד חפצה בכך (והיא בכלל לא ממש רוצה, כפי שניתן לראות היטב כאן, בכתבה ששודרה ב"אולפן שישי" למחרת האייטם ב"ידיעות").

בחמישי שעבר התראיין הסוכן הנמרץ לוינסון ל"צינור לילה" בערוץ 10. כשהמגיש, גיא לרר, תהה מדוע שיקר, השיב לוינסון: "אני יכול לומר באותה מידה שאתה משקר לציבור. למה? כי אתה בעצם, וכל האחרים, קונים כביכול את הבולשיט שלי שהוא לגמרי לא בולשיט". חוץ מארבע המילים האחרונות, נשמע די מדויק.

יוליאן לוינסון, מה הסיפור המופרך הבא שאתה עומד למכור לנו?

"לא הפלתי מעולם אף עיתונאי בפח. במקרה של אורית פוקס היא אישרה את הדברים בטלפון בשיחה מוקלטת. במקרה של הלנה יכול להיות שהדברים הוצאו מהקשרם אבל זה מה שיצא מפיה. אני לא יכול לשלוט באמוציות, ברגשות ובמילים של המיוצגים שלי ושל הלקוחות שלי לטוב ולרע".

מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "כל מי שקרא את הידיעה בעיתון וצפה בכתבה בערוץ 2 הבין מיד שהפוסט על הכליה הוא סוג של זעקה לעזרה ולא כוונה אמיתית. אם היית קורא אותה היית מגלה שנכתב שם במפורש שהיא לא מתכוונת למכור כליה ושאת הפוסט כתב היחצ"ן שלה בשמה (כפי שמקובל). כמו כן בידינו הקלטה שבה עמרם מספרת לכתבת העיתון שהיא שקלה לעשות זאת. אנו מאחלים להלנה עמרם בריאות טובה, ולך שיפור במוסר הכליות".

טיסה נעימה (1): היינו יכולים לפוצץ כותרת (אבל נשאיר את העונג למשה נוסבאום)

האם העובדה שלמשטרה הועברו חומרים נוספים הקשורים לפרשת "ביביטורס" כדי לבדוק האם יש בהם ממד פלילי, ראויה לכותרת ראשית, או בקושי לאזכור אגבי? תלוי באיזה ערוץ אתם צופים.

ביום שני האחרון, ערב פרסום דו"ח מבקר המדינה, נפתחה המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 בכותרת לפיה "המשטרה חידשה את הבדיקה נגד נתניהו בפרשת נסיעותיו לחו"ל כשהיה שר האוצר". מיד אחר כך דיווח הכתב לענייני משטרה, משה נוסבאום, כי הנושא חוזר לאגף החקירות. "מדובר בבדיקה שנועדה לקבוע אם יש בסיס לפתוח בחקירה פלילית מלאה בממצאים שהעביר מבקר המדינה ליועץ המשפטי לממשלה, ואשר מתבססים על תחקיר של רביב דרוקר בתכנית 'המקור' בערוץ 10", הכריז נוסבאום. "שני נושאים עיקריים נבדקים כעת: חשד למימונים כפולים לנסיעותיו לחו"ל של נתניהו בעת שכיהן בתפקיד שר האוצר, מה שאיפשר לכאורה לממן גם את הנסיעות של בני משפחתו; והנושא השני: השימוש שעשו בני משפחת נתניהו על פי החשד בנקודות הבונוס שקיבלו על הנסיעות לחו"ל, האם הן נוצלו לנסיעות פרטיות. שני הנושאים אינם מופיעים בדו"ח של המבקר שיתפרסם מחר. הם נבדקים בלהב 433, ביחידה הארצית לחקירות הונאה".

סוג של אירוע חדשותי מיני-דרמטי? כך לפחות זה נשמע מהדיווח של נוסבאום. אלא שאותה ידיעה ממש נמסרה על ידי רביב דרוקר שלושה ימים קודם, במהלך שיחת פאנל נינוחה שהתקיימה בתכנית "שישי" עם איילה חסון. בדרך כלל נוטים עיתונאים לחפש כותרת בכל התפתחות חדשה, אבל דרוקר דווקא לא חשב שיש כאן איזה סקופ גדול. "הדו"ח יצא עדיין חריף, אבל המבקר לקח שניים מהקטעים הכי חריפים בו ואמר 'זה כל כך חריף שאני מעביר ליועץ'", דיווח. "ברור לי שהיועץ לא יעשה כלום, כי היועץ כבר סגר את התיק לפני כן. אז הוא העביר לו עוד חומרים, והיועץ כאילו הפעיל את המשטרה לבדוק את זה. אז היינו יכולים לפוצץ כותרת ולהגיד 'יש בדיקה משטרתית', אבל יש קדחת בערך. זאת אומרת, אף אחד לא רוצה להתעסק עם זה. עכשיו זה לא יופיע בדו"ח, כי זה הועבר ליועץ, כי זה נורא חשאי, כי עושים בדיקה. ומצד שני היועץ כמובן לא רוצה לעשות עם זה כלום".

אז מי טיפל נכון יותר בידיעה? נוסבאום או דרוקר? ימים יגידו.

רביב דרוקר, גם אחרי הדיווח של נוסבאום אתה חושב שהעברת החומר לבדיקה משטרתית לא הייתה שווה כותרת?

"המידע שהיה לי כבר שבועות ארוכים לפני השידור בשישי היה שהמבקר העביר חומרים ליועץ המשפטי. זה גם פורסם. אחר כך ראיתי שלאנשי המבקר יש עניין רב שנדווח על כך שהמשטרה בודקת. בדקתי כמיטב יכולתי וגיליתי שאין שום בדיקה רצינית. מאוד דגדג לי לפוצץ כותרת. אחרי הכול, כותרת כזאת תומכת לכאורה בתחקיר שלי, אבל המידע שהיה לי פשוט לא תמך בכותרת כזאת, ולכן החלטנו להקטין את זה לממדים בהם ראית את זה. ייתכן שלערוץ 2 היה מידע אחר, שהבדיקה המשטרתית היא רצינית. אני מאוד אופתע אם זה המצב אבל אשמח להיות מופתע".

משה נוסבאום, תרצה להגיב?

"עצם קיום הבדיקה ראוי היה לדעתי ולדעת עורכיי לדיווח בולט בערב שלפני פרסום הדו"ח. לראייה: גם כלי תקשורת אחרים עסקו בכך בהבלטה ביום פרסום הדו"ח. שני גורמי משטרה, שבקיאים היטב בסוגיה, אישרו באוזניי שהיחידה הארצית לחקירות הונאה שותפה לבדיקה הזאת. נדמה לי שבעת הזאת, וכאשר מדובר בראש הממשלה, זה ממש לא רלוונטי כיצד תסתיים הבדיקה לצורך קבלת ההחלטה אם לדווח עליה או לא ערב פרסום ממצאי הדו"ח, אלא להיפך. אני די משוכנע שגם בחדשות 10, כמונו, יעסקו בהבלטה, עד כדי כותרות ראשיות, בכל החלטה שתתקבל בסוף התהליך על המשך או סיום הבדיקה".

טיסה נעימה (2): פרשת ביביטורס? תסתכלו, הנה ציפור!

למרות ממצאיו של דו"ח המבקר על נסיעותיו לחו"ל של נתניהו, ועל אף ששני נושאים הועברו בדיקה משטרתית (ר' באייטם הקודם), הדו"ח כמובן לא צפוי לדגדג את האלקטורט של ראש הממשלה. הדו"ח החריף על הוצאות מעון ראש הממשלה, למשל, פורסם בעיתוי רגיש הרבה יותר, חודש לפני הבחירות האחרונות, אך גם הוא לא מנע מנתניהו לגרוף 30 מנדטים.

כל זה לא אומר ש"ישראל היום", עיתון הבית, חדל חלילה מלהעניק לראש הממשלה ולרעייתו את ההגנה ההיקפית הקבועה שהם הורגלו לקבל. חומת המגן בוצרה כבר ביום שלישי בבוקר, כמה שעות לפני שניתן היה לפרסם את הדו"ח המלא. הנה הכותרות הראשית שהופיעו באותו יום בעמודים הראשונים של "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב":

ומה ב"ישראל היום"? שם באותו בוקר התעלמו כליל בעמוד הראשון מפרשת "ביביטורס", והבליטו חדשות אחרות:

ב"ידיעות" וב"מעריב" תפסה הפרשה ביום שלישי את עמודים 2-3, וב"הארץ" את רוב עמוד 5. בשלושת העיתונים הופיעה, כמתבקש, תמונתם של הזוג נתניהו כשהם יורדים מכבש המטוס. ב"ישראל היום", לעומת זאת, נדחק האייטם בנושא לעמוד 15, ותמונתם של בנימין ושרה נתניהו כמובן לא שובצה בו, אלא אך ורק תמונת המבקר.

למחרת, אחרי פרסום הדו"ח, ציטטו הכותרות הראשיות של "ידיעות", "הארץ" ו"מעריב", כמתבקש, את דו"ח המבקר:

ב"ישראל היום", לעומת זאת, ציטטה הכותרת הראשית את בעל הטור הנאמן חיים שיין:

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

טיסה נעימה (3): יוסף שפירא 6, בנימין נתניהו 7

את ממצאי דו"ח המבקר ניתן היה לפרסם רק מיום שלישי ב-16:00, אבל באתר ynet כבר צחצחו חרבות לפני כן. הנה הכותרת הראשית שהופיעה באתר שלוש שעות קודם לכן. הכותרת והתמונה אמנם אינן קשורות לפרשת הנסיעות, אבל שימו לב לחתימה הדיגיטלית שעל הצילום (מוקפת באליפסה) כאשר הונח עליו החץ של העכבר:

בסביבות השעה 15:30, זמן קצר לפני פרסום פרטי הדו"ח, עלתה ב-ynet הכותרת הראשית הבאה:

ח"כ יואל חסון הוא חבר ותיק ברשימת המיוחסים של "ידיעות". בעבר סייע למלחמה של העיתון נגד "ישראל היום" כאשר היה יוזמי הצעת החוק לפיה אזרחים זרים לא יוכלו להיות בעלים של עיתון. כשנאלץ להיפרד מהכנסת קיבל ראיון מפרגן ב"מוסף לשבת". ולמרות זאת, בתוך דקות סולק שמו מהכותרת הראשית של ynet כדי לפנות מקום לנוסח שיהיה לא רק נגד וינשטיין, אלא גם נגד נתניהו:

אחר הצהרים ניתן סוף סוף האות, ופרטי הדו"ח פורסמו במלואם. ב-ynet, כצפוי, יצאו עם כותרת ראשית עוצמתית ("חשש לפלילים, מראית עין של טובות הנאה") ודבקו בה במשך כמעט שלוש שעות. אתר "ישראל היום", לעומת זאת, היה תזזיתי יותר. תחילה הופיעה הכותרת הבאה:

אלא שכעבור דקות אחדות, התחלפו הכותרת וכותרת המשנה לנוסח אחר. בעוד דו"ח מבקר המדינה צוטט בכותרת המעודכנת על פני שש מילים, זכה נתניהו באותה כותרת ממש להתבטא על פני שבע מילים:

ב"וואלה!", שאינו חשוד באיבה גדולה למשפחת נתניהו, פינקו את הבוסית. בעוד שבכל האתרים, בצמוד לכותרת הראשית, הופיעה תמונתם המשותפת של שרה ובנימין נתניהו, שני גיבורי הדו"ח, ב"וואלה!" הסתפקו בתמונתו של ראש הממשלה:

המשך יבוא? יש לשער שכן.

תמונה גנובה (ולא מגניבה)

מי הפיץ תמונת עירום של ענת הראל, שנגנבה מהמחשב שלה? לא רק ההמונים בקבוצות הוואטסאפ, מסתבר, אלא גם אתר הרכילות TMI המשתייך ל"מעריב". בתחילת השבוע הופצו הצילומים לטלפונים סלולריים רבים. ביום שלישי בבוקר עלתה ב-TMI הכותרת הבאה:

שמה של המצולמת בתמונת העירום אמנם לא נחשף, אולם בתוך האייטם הופיעה אחת התמונות שהופצו, תוך טשטוש פניה של הראל והסתרת אברי גוף פרטיים. בערבו של אותו יום העלתה הראל פוסט אמיץ, שבו חשפה כי היא זו שצילומיה הופצו. "מכירים את זה שאתם מצטלמים במסיבת תחפושות פרועה או במסיבת ברנינג מן מגניבה בלי חולצה והכי כיף ומגניב לכם?", כתבה. "הרבה פחות מגניב שהאקר פורץ למחשב הביתי הפרטי שלכם וגונב תמונות שמסתובבות כרגע בכל טלפון נייד בארץ – משום שזו חדירה גסה ומכוערת לפרטיות שלי... כשאתם משתפים בקלילות רבה ושולחים הלאה אין במעשה שלכם שום דבר טוב וחיובי אלא שיתוף פעולה עם גניבה, עבירה פלילית וחדירה מביכה לפרטיות של אדם אחר".

עד מהרה זכה הפוסט של הראל לאלפי לייקים ומאות תגובות ושיתופים. באתר TMI העלו כותרת נוספת. תמונת העירום אמנם הוסרה מהאייטם המקורי, אבל עדיין נותרה באתר כהפניה לסיפור, גם יום אחרי הפוסט. "האם כלי תקשורת יכול לעשות שימוש בתמונות שנטען לגביהן שהן נגנבו?", תהה יועץ התקשורת אסף שמואלי בדף הפייסבוק שלו. ובכן, החוק קובע כי הפצת תמונות כאלה של אדם מבלי שידע והסכים, ייחשבו הטרדה מינית שדינה עד חמש שנות מאסר.

באתר TMI נמנעו מלהגיב.

אמת לשעתה מול אמת לשעה זו

הזעזוע שחוותה המערכת הפוליטית בשבוע שעבר, לאחר הפליק-פלאק המרשים של נתניהו מהרצוג לליברמן, תורגם עד מהרה למבול של מאמרי דעה. הזדמנות פז להשוות בין מה שכתבו פרשנים פעם לבין דעותיהם היום. הנה שלוש דוגמאות:

ליברמן? מחריב הימין (אבל בשר מבשרו של המחנה הלאומי)

פעם: "המהלך של ליברמן יביא לכך שייזכר מכאן ולהבא כמחריב הימין" (מתי טוכפלד אחרי הודעת ליברמן כי לא יצטרף לקואליציה, "ישראל היום", 5.5.2015).

היום: "למרות תכניתו המדינית תומכת הנסיגות, ליברמן מאז ומתמיד נחשב בשר מבשרו של המחנה הלאומי" (מתי טוכפלד אחרי הודעת ליברמן כי יצטרף לקואליציה, "ישראל היום", 20.5.20156).

הרצוג? מאמינים לו (אבל הוא שיקר במצח נחושה)

פעם: "תצביעו למי שאתם מאמינים לו. למישהו שכשאתם שומעים אותו מדבר אתם לא נעים באי נוחות על הכיסא... מישהו שלא מביך אתכם בפני העולם" (סימה קדמון על אמינותו של יצחק הרצוג, "ידיעות אחרונות", 17.3.2015).

היום: "האיש שבחודשים האחרונים הדף כל שמועה על מגעים בינו לבין נתניהו, ששיקר במצח נחושה – אין דרך אחרת לכנות את זה... מנהל בימים אלה מסע שכנוע של חברי מפלגתו להצטרף לממשלה" (סימה קדמון על אמינותו של יצחק הרצוג, "ידיעות אחרונות", 11.5.2016).

ליברמן? שובר למרכז (אבל מינויו לשר ביטחון הוא טירוף)

פעם: "אחרי הבחירות רשימת התקווה תקים ממשלת מרכז... עם שר הביטחון אביגדור ליברמן, שועל פוליטי בעל חושים מחודדים שכבר התחיל לשבור למרכז המדיני" (אורי משגב מפנטז על ממשלה דמיונית בראשות הרצוג, הכוללת את שר הביטחון ליברמן, "הארץ", 7.12.2014).

הפרחים לאיילת שקד. או ליריב לוין. או לזאב אלקין

ועוד קצת פוליטיקה: ביום שישי האחרון מלאו העיתונים בכתבות ארוכות שתיארו בפרוטרוט כיצד נסגר הדיל בין נתניהו לליברמן. כל הכתבים הסכימו כי פריצת הדרך במשא ומתן התרחשה לאחר מסיבת עיתונאים של ליברמן שבה סיפק את הסחורה, כלומר הסכים ולא לבקש שום דבר שיפגע בסיעות החרדיות כתנאי להצטרפותו. מי האדריכל מאחורי הרעיון? תלוי איזה עיתון קראתם. הנה שלוש הגרסאות:

בן כספית ("מעריב"): "ביום רביעי בבוקר התקשרה אליו שוב איילת שקד. הייתה לה 'עצת זהב'. לך רק על הדברים ההגיוניים, אמרה לאיווט, אל תדרוש שום דבר שיפגע החרדים. אתה יודע שביבי לא יכול להפר שוב את הברית איתם".

סימה קדמון ("ידיעות"): "על פי יריב לוין, ברגע שליברמן אמר שהוא מכנס מסיבת עיתונאים, הוא, לוין, העביר לו מסר מנתניהו שהדרישות שלו הן כאלו שניתן לדון עליהן ולהגיע להסכמה. יש נושא אחד שנתניהו מבקש שלא יעלה – דת ומדינה. הדרישות של ליברמן נוגדות את ההסכמים הקואליציוניים עם ש"ס ויהדות התורה ונתניהו לא יוכל להיעתר להן".

יוסי ורטר ("הארץ"): "את תוכן דבריו המפויסים במסיבת העיתונאים שכינס בצהרי יום רביעי בכנסת, אלקין ידע יום קודם. הוא דיווח לנתניהו שליברמן אינו מתכוון לתקוף, להיפך: הוא יביע נכונות ורצון טוב והכי חשוב – הוא לא יחזור על דרישותיו הקודמות לבטל סעיפים בהסכם הקואליציוני מול הסיעות החרדיות".

הציטוט מול המציאות: יחיד מול רבים

הציטוט: "צריך גם להגיד שהמבקר מותח ביקורת חריפה על ההתנהלות הכלכלית של הבימה. צריך גם לזכור את זה שהוא התיאטרון היחיד שמתוקצב על ידי המדינה. הוא נקרא 'התיאטרון הלאומי'" (רן בוקר, הכתב לענייני תרבות של ynet, 24.5.2016, החל מדקה 0:28).

המציאות: הבימה אינו התיאטרון היחיד שמתוקצב על ידי המדינה. גם תיאטראות הקאמרי, בית ליסין, באר שבע, חיפה, גשר, החאן, אורנה פורת ורבים נוספים, זוכים לתמיכה מהמדינה (אם כי פחותה מזו של "הבימה").

רן בוקר, תרצה להגיב?

"לא אגיב, תודה".

נחום ברנע VS עמית סגל

כבר נכתב כאן לא מזמן על יחסי הידידות הפושרים בין חתן פרס ישראל, נחום ברנע, לבין עולמות הניו מדיה. ביום שישי האחרון הרים ברנע להנחתה בטורו ב"מוסף לשבת", כאשר מתח ביקורת על "חבורה של צייצנים מההתנחלויות, אחד בשם ריקלין ושניים בשם סגל, שמפיצים את בשורתם לאומה בציוצי טוויטר". עד מהרה התפתח דיאלוגצ'יק הציוצים הבא (לא נגענו):

אלדד יניב: "שמישהו בפרינט יעדכן את ברנע שלצייצן השני 'סגל' יש יותר קוראים בטוויטר ובפייסבוק ממה שיש לו בנייר. תקנה טוויטר, ברנע".

עמית סגל: "אם אתה רוצה שברנע יקרא, שגר אליו טלגרמה".

אלקנה שור: "שבוע שני ברציפות שהוא מתחרע על הציפור. שמישהו יחבר אותו לאחראי על האינטרנט".

"ידיעות אחרונות": "עם כל הכבוד ל-158,663 העוקבים של סגל (ויש כבוד) את 'ידיעות אחרונות' ואת ברנע קוראים הרבה הרבה יותר. וטלגרם זה הדבר".

לטיול יצאנו, עיתונאי מצאנו

ישנה ברוח של הבוקר הרגשה של חוסר משקל, כשאתה עוזב בשקט את הצריף המכוסה בטל. ובחצר ישנו צינור שהמים עוד נוזלים לו מן החור, אבל אז הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.

"תגיד, הורביץ, הדרכון שלך בתוקף?", הוא שאל בקול דובשני.

"אני חושב שכן", עניתי בחשד מסוים. "למה אתה שואל?".

"כי אולי אתה מעוניין לנסוע לפאפוס שבקפריסין", אמר הקונספירטור. "שמעתי שמתארגן לשם אחלה טיול לשבועות. לרשום אותך?".

"לא יודע", התחמקתי. "למה מכל הארצות שבעולם דווקא קפריסין? אין לך מדינה קצת יותר קרה להציע לי לקראת הקיץ הלוהט?".

"מעכשיו יש לי רק כתף קרה להציע לך, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "חבל, כי לפחות אחד המשתתפים בטיול הזה היה יכול לתרום דבר או שניים לטור המתדרדר שלך. הנה, תסתכל בעצמך".

"נו, הורביץ, עכשיו אתה מצטער שלא רשמתי אותך?", לגלג הקונספירטור. "מי יודע, אולי דווקא בטיול משוחרר ולא מעונב היית יכול להתקרב לבועז, והוא היה ממתיק איתך סודות ומספר רק לך כל מיני דברים מעניינים שאף אחד לא יודע על עמוס ועל שלדון?".

"איכשהו לא הייתי בונה על זה", הפטרתי ביובש.

"האמת היא שגם אני לא", הודה הקונספירטור. "ולכן בוא נתמקד בסקופ של טל".

"איזה סקופ?", שאלתי בסקרנות. "רגע, על איזה טל אתה בכלל מדבר?".

"לא איזה טל, אלא איזו טל", הטעים הקונספירטור. "טל שניידר, כמובן, שבתחילת השבוע הפציצה בבלוג הפוליטי שלה, 'הפלוג', כשפרסמה את הסקופ הלוהט הבא".

"יפה מאוד", התפעלתי. "אני רואה גם שטל כותבת ששלי ממש שמרה על המידע בסודי סודות, ואפילו משערת ששלי עשתה את זה כי היא חששה מכינוס מפלגת העבודה תוך יממה או שתיים, כשהיא נעדרת ולא יכולה להגיע בזמן, ולכן סיפרה על הנסיעה רק למקורביה הקרובים ביותר".

"בדיוק ככה, הורביץ", אישר הקונספירטור.

"רגע אחד", עצרתי אותו. "ומה היה לשלי לומר להגנתה?".

"אז זהו, ששלי בדיוק הייתה על הטיסה בחזרה לישראל ולכן טל לא יכלה לדבר איתה לפני עליית הסקופ", הסביר הקונספירטור. "אבל כעבור כמה שעות, אחרי ששלי נחתה, הן החליפו כמה ציוצים בטוויטר. הנה, תסתכל בעצמך".

"גם אני כאן ונכון לכל אתגר!", קראתי בהתלהבות. "שגר אותי לטאיוואן עכשיו ומיד ואראה גם אני מצעדים והופעות מדהימות!".

"מוטב שתסתפק בעדלאידע של דרום חולון, הורביץ, יותר הולם אותך", סיכם הקונספירטור וניתק.

ואם כבר ניתוקים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

הטור של שבוע שעבר: דובר צה"ל בדום מתוח 

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

_OBJ