נתניהו צדק. 0:71 לטובת העיתונות המלטפת והמפנקת
29 ימים חלפו מאז שראש הממשלה בנימין נתניהו עלה לדוכן הכנסת, דיבר על החקירה המשטרתית בתיק 2000 (גיא פלג, איפה אתה?!) וקשר בינה לבין הצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום". ההצעה ההיא, נזכיר, עברה ב-12 בנובמבר 2014 בקריאה טרומית ברוב של 43 בעד מול 23 נגד והביאה להקדמת הבחירות. "לפני שחוקרים אותי צריך לחקור את כל 43 חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק, וקיבלו עיתונות מלטפת ומפנקת מנוני מוזס, ללא מתקפות חוזרות ונשנות מעל דפי העיתון ומעל דפי ynet כמו שאני קיבלתי", אמר נתניהו במליאה לפני ארבעה שבועות. בעקבות דבריו, נבדק לפני שבועיים דווקא העיתון המתחרה "ישראל היום", שם נמצאו הוכחות פורנזיות לסוג של חרם שהטיל מדור הכנסת השבועי של העיתון על ראיונות מלטפים ומפנקים עם ח"כים שתמכו בהצעת החוק.
כעת הגיע תורה של המנה העיקרית. האם נתניהו צדק? האם אכן פינק "ידיעות" את הח"כים שהובילו את הצעת החוק המגונה? ואם כן – עד כמה? יוזמת החקיקה נגד "ישראל היום" (ששמה המכובס היה "הצעת חוק לקידום והגנת העיתונות הכתובה בישראל") הונחה על שולחן הכנסת ב-19 במרץ 2014, כמעט שמונה חודשים לפני שעברה בקריאה טרומית. יוזם ההצעה, איתן כבל, סיפר אז כי החל לקדם אותה לאחר שליברמן תקף את "ישראל היום" וכינה אותו בשם "פראבדה" (כלומר באוגוסט 2013). לאור מה שידוע כיום (פגישותיהם של נתניהו ומו"ל "ידיעות", נוני מוזס), נשאלת קודם כל השאלה מהי התקופה הרלוונטית ביותר כדי לבדוק האם יש ממש בטענותיו של נתניהו נגד "ידיעות". התשובה, למרבה הצער, היא כל תקופת הקדנציה של הכנסת ה-19, כלומר מ-22 בינואר 2013, מועד הבחירות לכנסת שעברה, ועד 17 במרץ 2015, מועד הבחירות לכנסת המכהנת כיום. שנתחיל? יאללה.
על הצעת החוק נגד "ישראל היום" חתמו, בנוסף לאיתן כבל, גם חברי הכנסת איילת שקד, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, אילן גילאון, רוברט אילטוב ואריאל אטיאס. נפתח ביוזם ההצעה: בתקופת הכנסת ה-19 קיבל איתן כבל 151 אזכורים ב"ידיעות". 129 מהם היו ניטראליים או אגביים. כאשר מנכים אותם נותרים 22 אזכורים, כולם חיוביים (100 אחוז) ואף לא אחד מהם שלילי (0 אחוז). ב-8 מתוך 22 האזכורים החיוביים (36 אחוזים) הופיעה תמונה של הח"כ הנמרץ.
איילת שקד, שבכנסת ה-19 עוד לא כיהנה כשרת המשפטים, זכתה בקדנציה שעברה ללא פחות מ-259 אזכורים בעיתון הבית "ידיעות". 211 מתוכם היו ניטראליים או אגביים. כאשר מנכים אותם נותרים 48 אזכורים, מתוכם 39 חיוביים (81 אחוז) ו-9 שליליים (19 אחוז). ב-21 מבין 39 האזכורים החיוביים (54 אחוז) הופיעה לפחות תמונה אחת (לעיתים היו גם 2, אחת מהן בשער) של שקד. ומה לגבי האזכורים השליליים? רובם היו באותיות הקטנות, ורק ב-1 מתוך ה-9 הללו (11 אחוז) הופיעה תמונתה של שקד.
הלאה: יואל רזבוזוב זכה בקדנציה שעברה ל-69 אזכורים ב"ידיעות". 46 מתוכם היו ניטראליים או אגביים. כאשר מנכים אותם נותרים 23 אזכורים, כולם חיוביים (100 אחוז) ואף לא אחד מהם שלילי (0 אחוז). ב-11 מתוך 23 האזכורים החיוביים (48 אחוזים) הופיעה תמונתו של רזבוזוב.
אלעזר שטרן קיבל בקדנציה שעברה 135 אזכורים ב"ידיעות". 102 מתוכם היו ניטראליים או אגביים. כאשר מנכים אותם נותרים 33 אזכורים, כולם חיוביים (100 אחוז) ואף לא אחד מהם שלילי (0 אחוז). ב-12 מתוך 33 האזכורים החיוביים (36 אחוזים) הופיעה תמונתו של שטרן.
בכנסת ה-19 קיבל אילן גילאון 67 אזכורים ב"ידיעות". 45 מתוכם היו ניטראליים או אגביים. כאשר מנכים אותם נותרים 22 אזכורים, כולם חיוביים (100 אחוז) ואף לא אחד מהם שלילי (0 אחוז). ב-10 מתוך 22 האזכורים החיוביים (45 אחוזים) הופיעה תמונתו של גילאון.
רוברט אילטוב קיבל בקדנציה שעברה 29 אזכורים ב"ידיעות". 25 מתוכם היו ניטראליים או אגביים. כאשר מנכים אותם נותרים 4 אזכורים, כולם חיוביים (100 אחוז) ואף לא אחד מהם שלילי (0 אחוז). ב-1 מתוך 4 האזכורים החיוביים (25 אחוזים) הופיעה תמונתו של אילטוב.
ואחרון חביב: אריאל אטיאס זכה בקדנציה שעברה (שבמהלכה פרש מהכנסת) ל-67 אזכורים ב"ידיעות". 57 מתוכם היו ניטראליים או אגביים. כאשר מנכים אותם נותרים 10 אזכורים, מתוכם 9 חיוביים (90 אחוזים) ורק 1 שלילי. ב-3 מתוך 9 האזכורים החיוביים (33 אחוזים) הופיעה תמונה אחת (או יותר) של אטיאס. באזכור השלילי היחיד תמונתו לא פורסמה.
לסיכום: שבעת הח"כים שחתמו על הצעת החוק נגד "ישראל היום" קיבלו מ"ידיעות" במהלך הקדנציה שעברה (בניכוי האייטמים הניטראליים) בסך הכול 162 אזכורים. 152 מתוכם (93.8 אחוזים) היו חיוביים, ורק 10 מהם (6.2 אחוזים) היו שליליים.
כאן המקום לציין כי שלושה מהם לא הצביעו בסופו של דבר בעד הצעת החוק: אריאל אטיאס פרש מהכנסת חמישה חודשים לפני ההצבעה, ואילו איילת שקד ואלעזר שטרן לא נכחו בה. כך שאם בודקים את היחס של "ידיעות" לארבעת הח"כים שגם חתמו על הצעת החוק וגם הצביעו בעדה, הממצאים אפילו עוד יותר חד משמעיים: כמות האזכורים הכוללת (בניכוי האייטמים הניטראליים) היא 71. 71 מתוכם היו חיוביים. אפס היו שליליים. מש"ל.
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "כהרגלך, אתה קודם כל מסמן את המטרה ואחר כך מוצא עובדות אלטרנטיביות שיאששו אותה. לפי התזה שלך, אם תומכי החוק זכו לכיסוי חיובי ב'ידיעות אחרונות', אז מתנגדי החוק הועלמו או קיבלו כיסוי שלילי. והנה, הפלא ופלא, הארכיון המשובח שלנו מוכיח שוב שאתה טועה ומטעה. בדיקה מהירה בנוגע לשני ח"כים שהתנגדו לחוק מעלה את התמונה הבאה: המתנגדת לחוק זהבה גלאון זכתה בתקופה שאתה בדקת ל-237 אזכורים, רובם ככולם חיוביים ו/או ניטראליים. הרבה יותר מהאיש הכי מזוהה עם חוק 'ישראל היום', ח"כ איתן כבל. גם יולי אדלשטיין, שהתנגד לחוק, מנצח בקלות את כבל ואת רוב חברי הרשימה שהבאת, עם 188 אזכורים, רובם ככולם חיוביים ו/או ניטראליים. התמונה די דומה אצל יתר הח"כים שהתנגדו, אבל ברשותך נחסוך מהקוראים את המשך החפירה".
אכן תמונות קשות, אושרת. אמסור אותן לתכנית המתחרה
כל מילת זעזוע בעקבות הכתבה שפרסם יוסי מזרחי ב"חדשות סוף השבוע" על המתרחש בין כותלי בית אבות בחיפה, תקטן מכדי לתאר את התמונות שתיעדו המצלמות הנסתרות. בתחילת השבוע זכה התחקיר המטלטל, ובצדק, לפולו-אפים בכל כלי התקשורת, למעט אחד: במהדורה המרכזית של חדשות 10 התעלמו מהסקופ של המתחרים, גם לאחר שהמעורבים בהתעללות הובלו לבית המשפט להארכת מעצרם. קנאת סופרים? גם, אבל הפעם זה לא כל הסיפור:
מי שתיעד את המתרחש בבית האבות הוא החוקר הפרטי סעיד עיסא, הבעלים של חברת "עורב חקירות". עיסא, כפי שהוא עצמו סיפר בכתבה, עשה זאת אחרי שאחד מעובדי בית האבות פנה אליו וסיפר על ההתעללות בקשישים. זמן לא רב לפני שידור הכתבה בתכניתה של דנה ויס, כשהחומר כבר בידיו, פנה עיסא לאנשי מערכת "המגזין" עם אושרת קוטלר, הציג להם את הצילומים וביקש תמורתם עשרות אלפי שקלים.
בחדשות 10 התלבטו, גם בגלל המחיר ובעיקר משום שכל החומר צולם ללא מעורבות של תחקירנים מהמערכת. השאלה הייתה איך לוודא לפני השידור שהחומר שבידי החוקר אכן אותנטי. לבסוף הוחלט להציע לחוקר אלפי שקלים בודדים תמורת החומר, ובמקביל לנסות להכניס תחקירן כעובד לבית האבות, כדי שיראה במו עיניו מה מתרחש שם. אלא שכעבור מספר ימים הודיע עיסא לאנשי חדשות 10 כי החליט למסור את החומר לחדשות ערוץ 2, וטען בפניהם כי תמורת הצילומים הציעו לו לא פחות מ-60 אלף שקלים.
שלום לחוקר הפרטי סעיד עיסא. אם גם אני רוצה להזמין ממך עבודה דומה לזו ששודרה בחדשות 2, כמה זה יעלה לי?
"תראה, השתמשנו בהרבה סוגים של מצלמות: אם זה בשעון, אם זה במשקפיים, מצלמות כפתור ומצלמות סמויות אחרות, כי זה מה שדרשו תנאי השטח. יש המון סוגים של מצלמות. אני מציע שנשב ונדבר על העניין, כדי שנוכל לדעת בדיוק מה צריך".
זה נכון שסיפרת שחדשות 2 שילמו לך 60 אלף שקל תמורת הצילומים?
"מאיפה אתה יודע את זה?".
ככה שמעתי.
"אף אחד לא שילם לי אגורה. תבין, לא היה מדובר בכסף. עשיתי את זה בהתנדבות ובלב רחב, כי רציתי שהאזרחים במדינה יידעו מה הולך שם. התחלתי את העבודה בהתנדבות, וגם המשכתי אותה בהתנדבות. לצערי אני מאוכזב מאוד מערוץ 2. מאוד מאוכזב".
למה?
"זה עניינים שלי מולם, כי ההבטחות שלהם היו לשווא, אבל לא משנה. זה לא הקטע כרגע. הם הבטיחו ניסים ונפלאות, הבטיחו המון, המון, המון".
המון מה? המון חשיפה?
"כן, אבל בכל אופן הם שיקרו והם לא אמינים מבחינתי היום. בוא נגיד ככה".
תגיד, כל הצילומים מתוך בית האבות נעשו במסגרת החקירה שאתה ניהלת, או שגם חדשות 2 הכניסו תחקירנים וצילמו מבפנים?
"מה פתאום? לערוץ 2 אין נגיעה בכלל לכל העניין הזה. דיברתי איתם, והם באו ולקחו מהמשרד שלי את כל החומר שצולם בתוך בית האבות, כשהוא כבר מוכן להם".
שמעתי שלפני המגעים שלך עם חדשות 2 דיברת גם עם אושרת קוטלר, וביקשת ממערכת חדשות 10 עשרות אלפי שקלים תמורת החומר המצולם.
"ממש ממש לא. זה עדיין בגדר שמועות. זה לא היה. אני אגיד לך את האמת, אני מצטער שלא נתתי את החומר לאושרת. אני מאוד מעריך אותה, כי היא אישה הגונה, אישה ישרה. הייתה לי פגישה איתה, מאוד מאוד נהניתי לשבת איתה. אם תשאל אותי היום, הייתי באמת רק הולך לאושרת. אבל לא היה דיבור על כסף, ולא על שום דבר כזה".
אז אם אין כאן שאלה של כסף, למה לא סגרת עם אושרת קוטלר מלכתחילה?
"טוב, בוא נתקדם. עזוב את העניין הזה".
מחדשות 2 נמסר בתגובה: "מדובר באחת הכתבות החשובות ששודרו בשנים האחרונות בחדשות 2. מערכת חדשות מקצועית תפקידה להשיג חומרים מכל גורם אפשרי כדי לחשוף את האמת. אנחנו שמחים וגאים שהצלחנו לעשות זאת גם הפעם".
מה משותף להתעללות בקשישים ולמפגש הפסגה החשאי בעקבה?
הכתבה בחדשות 2 על ההתעללות בקשישים העירה מרבצו את "ידיעות אחרונות". שבועיים קודם פרסם העיתון תחקיר מושקע של אריאלה שטרנבך, שהתנדבה במשך חודשיים ב-14 בתי אבות סיעודיים ותיעדה את היחס המחפיר כלפי הדיירים. בעקבות הצילומים ששודרו במוצ"ש, חזר "ידיעות" בתחילת השבוע לעסוק בנושא כפי שרק הוא יודע, והקדיש לו במשך שלושה ימים לא פחות משבעה עמודים ושתי כותרות ענק בעמוד הראשון. למה? גם בגלל הממצאים החמורים, כמובן, אבל בעיקר בשל החשש המוצדק שהקרדיט על זכות הראשונים לחשיפתם של הסיפורים הקשים ייזקף לטובת המתחרים.
בינתיים, בטוויטר, התרחבה זירת הקרבות. ביום שני פרסמה אריאנה מלמד ב"הארץ" ביקורת טלוויזיה והתייחסה לסיקור המועט של הנושא בתכנית "לונדון וקירשנבאום". עקיבא נוביק, אקס "ידיעות" וכיום הכתב בכנסת של חדשות 10, הגיב בציוץ הבא:
אלא שעד מהרה התברר כי נוביק רק הרים להנחתה לרותם שטרקמן. סגן עורך "דה מרקר" הציג שני אייטמים שפורסמו בעיתונו באותו יום:
גם זה לא כל כך עזר: המתקפה נגד "הארץ" נמשכה בשני ציוצים של יובל קרני, הכתב הפוליטי של "ידיעות". מיד אחריהם הגיע ציוץ המחץ של ישות הטוויטר העצבנית-משהו "ידיעות אחרונות":
האם רצוי היה ש"הארץ" יעסוק בעמודו הראשון בנושא ההתעללות בקשישים, על אף שהעדויות הקשות פורסמו לראשונה ב"ידיעות"? לטעמי כן. האם "ידיעות", שעקץ את "הארץ" על כך שלא עשה זאת, אינו מסתובב כשחמאה מרוחה על ראשו? בהחלט כן. ביום ראשון חשף הכתב המדיני של "הארץ", ברק רביד, כי לפני כשנה התקיימה פסגה מדינית חשאית בעקבה שבה הסתייג נתניהו מיוזמת שלום אזורית. כל כלי התקשורת מיהרו לעשות פולו-אפ מתבקש על הסקופ, בין השאר משום שהתברר כי הפסגה הזו הייתה הרקע למגעים לממשלת אחדות עם יצחק הרצוג. רק עיתון אחד התעלם לחלוטין מהסיפור החשוב של המתחרים. נחשו איזה.
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
כשגבי כתב על קובי
בסוף החודש שעבר חשפו תומר גנון ותמר טוניק ב"כלכליסט" תצהיר מפורט, בן 102 עמודים, שהגיש מייסד חברת קומברס, קובי אלכסנדר, לבית המשפט הפדרלי בניו יורק. אלכסנדר, שבאוגוסט האחרון הורשע בביצוע תרמית בניירות ערך, נמלט לפני עשר שנים לנמיביה כדי להימנע מהעמדתו לדין. הוא חזר לארה"ב לפני כחצי שנה, ומאז שהה במעצר.
לתצהיר, שבו הסביר אלכסנדר מדוע ברח ומבקש הקלה בעונשו, צורפו 134 מכתבים שכתבו מכריו וחבריו. באייטם ב"כלכליסט" פורטו כמה משמותיהם של כותבי המכתבים, ביניהם הפרסומאי יורם באומן; בעל קבוצת ביטוח ישיר, מוקי שניידמן; ויו"ר זק"א, יהודה משי זהב. ברם אולם, שם אחד, של כותב אחד, לא הוזכר באייטם: מדובר בגבי קסלר, עורך אתר "כלכליסט", וחבר של אלכסנדר מאז פקדו שניהם יחד, לפני 60 שנה, את אותו גן ילדים בשכונת צהלה.
"הגם שאני מבין שקובי הודה בביצוע עבירות על החוק, אם הייתי מתבקש לציין את התכונה הבולטת ביותר של קובי, הייתי מציין ללא היסוס את היותו אדם ישר, הגון, בעל חוש צדק מפותח ואינטגריטי ממעלה ראשונה", כתב קסלר לשופט האמריקני על חברו אלכסנדר במכתב בן שלושה עמודים. העורך הכלכלי קסלר נמנע מלהזכיר את שמו של החבר הטוב קסלר ברשימת המתגייסים למען אלכסנדר, באתר שאותו הוא עורך. אגב, לפני כעשור, עם הימלטו של אלכסנדר לנמיביה, פרסם קסלר על חברו כתב סניגוריה ארוך באתר ynet. אז ניתן גילוי נאות להיכרותם ארוכת השנים של השניים.
גבי קסלר, תרצה להגיב?
"אני אמנם חברו הטוב של קובי אלכסנדר למעלה מ-60 שנה וכך אשאר. כדי להימנע מניגוד עניינים הודעתי על כך למערכת מבעוד מועד והסרתי עצמי מכל טיפול שהוא בעניינו. משכך אינני, ולא הייתי, מעורב בשום היבט של הסיקור, לא לאתר ולא לעיתון".
המשורר יחזקאל נפשי מבקש להודות לעורך י.נ.
כל סופר/ת ו/או משורר/ת יודע שאם חשקה נפשו שיצירתו תופיע במדור הספרות של אחד העיתונים, היכרות קרובה עם העורך בוודאי שלא תזיק. באמצע החודש שעבר הצליח המשורר והסופר יחזקאל נפשי לנצל את קשריו הטובים עם עורך מדור השירה ב"מעריב", ולהכניס שיר פרי עטו לעיתון. הוא לא שכח להעלות את השיר המודפס גם לפייסבוק ואפילו להודות בקורקטיות למי שצריך:
פחות משבועיים לאחר מכן זכה אותו נפשי, בנוסף, לראיון של עמוד במוסף "המגזין" של "מעריב", במסגרת המדור "אמנים מבקרים את יצירותיהם". גם הפעם הודה נפשי בחום לעיתון על "מסיבת ההפתעה" שעשו לו ועל "הבעת ההערכה" כלפיו:
עורך מדור השירה של "מעריב", יחזקאל נפשי, התקשרתי לקבל את חוות דעתך על אמן מסוים שיש לך היכרות ממש אינטימית איתו.
"בוא נראה אם באמת יש לי היכרות קרובה איתו. המון אמנים אומרים שיש להם היכרות קרובה איתי".
אני מדבר על הסופר והמשורר יחזקאל נפשי. תגיד, הוא נדנד לך הרבה לפני שהסכמת להכניס שיר שלו לעיתון והצלחת לארגן ראיון חגיגי ובלעדי איתו?
"על מה אתה מדבר? תשמע, אני כרגע נמצא עם הילדים בג'ימבורי. אני אשמח להשיב על השאלות שלך מאוחר יותר".
הציטוט מול המציאות (1): בלעדי לשנינו
הציטוט: "מי הניח מטעני חבלה במכוניתו ובביתו של איש העסקים מאיר שמיר, גם ברכבה של מרגלית צנעני, גם כמעט ברכבו של הכדורגלן קובי מוסא? אתה, דורון הרמן, ערכת היום ראיון בלעדי עם החשוד המרכזי" (איילה חסון מפנה לראיון עם העבריין אבנר הררי, "שישי", 17.2.2017).
המציאות: כמה שעות קודם לכן, בשישי בצהריים, הובא אבנר הררי להארכת מעצר בפרשת המטענים. שני כתבים, דורון הרמן (חדשות 10) וירון דורון (אתר nrg, אפליקציית "360"), ניהלו איתו שיחה ממושכת. הרמן העלה את השיחה בשידור חי בדף הפייסבוק שלו, ואילו דורון העלה קטעים ממנה באתר ובאפליקציה. שורה תחתונה: הראיון של הרמן היה מעניין, אבל לא בלעדי.
מחדשות 10 נמסר בתגובה: "בזמן שאבנר הררי התיישב על ספסל החשודים היו באולם כמה אנשי תקשורת. מיד אחר כך משמר בית המשפט ביקש מהצלמים לצאת החוצה. דורון הרמן, שלו הכרות רבת שנים עם אבנר הררי, נותר בפנים וערך איתו ראיון אחד על אחד".
ראיון אחד על אחד? גם בקטע שהרמן עצמו העלה לפייסבוק נשמע בבירור קולו של ירון דורון.
הציטוט מול המציאות (2): הערב אנחנו חושפים, אתמול הם חשפו
הציטוט: "החל מעוד שבועיים, מ-1 במרץ, 25 מצלמות יוצבו בתל אביב, בעיקר ברחובות הראשיים שבה, וינסו לתפוס את האנשים שנוהגים בכל זאת בנתיבי תחבורה ציבורית בניגוד לחוק. מי שייתפס במצלמה יקבל עד הבית קנס של 500 שקלים. הערב אנחנו חושפים את המיקומים המדויקים של המצלמות. את הכתובות המדויקות אפשר למצוא באתר האינטרנט של חדשות 2" (עמליה דואק, חדשות 2, "המהדורה המרכזית", 15.2.2017).
המציאות: את הכתובות של המצלמות אפשר היה למצוא גם יום קודם, באתר "טיים אאוט", שפרסם ראשון את המיקומים המדויקים.
עמליה דואק, תרצי להגיב?
"לא הכרתי את הפרסום של 'טיים אאוט'. תודה שהסבת את תשומת לבי, ואם אכן כך מגיע להם קרדיט".
מניין הימים: לאן נעלמה שרה נתניהו?
זה היה שבוע פורה במיוחד: ביום שישי, שבו חזרה משלחת ראש הממשלה מוושינגטון, פרסם "ישראל היום" במוסף השבועי תמונה של שרה נתניהו. כעבור ארבעה ימים, לאחר שהמשלחת המריאה לסינגפור, הופיעה בעיתון עוד תמונה של אשת ראש הממשלה. למחרת, ברביעי, פורסמה תמונה נוספת, הפעם לאחר נחיתתם של בנימין ושרה נתניהו באוסטרליה. ואם זה לא מספיק, אז גם בחמישי, בעיצומו של הביקור, שובץ עוד צילום.
לפיכך מאז 5 בדצמבר 2016 ועד היום, 23 בפברואר 2017, במשך 80 ימים תמימים, פורסמו ב"ישראל היום" 11 תמונות של שרה נתניהו, ממוצע של תמונה אחת בכל 7.27 ימים.
לעומת זאת, בתקופה המקבילה אשתקד (5 בדצמבר 2015 עד 23 בפברואר 2016) פרסם "ישראל היום" 19 תמונות של שרה נתניהו, ממוצע של תמונה אחת בכל 4.21 ימים (פי 1.72 יותר).
שורה תחתונה: למרות ריבוי הצילומים השבוע, עדיין נותר פער במספר התמונות ביחס לשנה שעברה (אם כי הוא הולך ומצטמצם).
האם ממש בקרוב תחזור נתניהו לתדירות גבוהה ב"ישראל היום", כמו בימים היפים? עוד קצת מאמץ – וזה יקרה. אנחנו כמובן נמשיך לעקוב.
מזג אוויר סטטיק
יום יום אני תולש מהלוח דף. יום ראשון עצוב, יום שני אני שמח, וביום שלישי הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"שוב החמצת רגע היסטורי, הורביץ", הוא נזף.
"למה אתה מתכוון?", נדרכתי.
"כבר שכחת?", התעצבן הקונספירטור. "זוכר שסיפרתי לך על אפשרות מפתיעה לשינוי היסטורי למחצה בסיקור החד צדדי, העוין והמוטה של 'ידיעות אחרונות' כלפי 'קשת', שנמשך כבר שנים ארוכות?"
"נו?", האצתי בו.
"אז הנה הוכחה לכך שצדקתי", הודיע הקונספירטור. "קבל תמונה".
"נו, הורביץ, מה אתה אומר?", המשיך הקונספירטור. "מתי בפעם האחרונה 'פנאי פלוס' הקדיש את השער שלו לתכנית של 'קשת', ועוד בזמן שידורה?".
"לא זוכר", נאלצתי להודות.
"מ.ש.ל", הכריז הקונספירטור.
"אני בכל זאת הייתי ממתין להוכחה חותכת יותר", מלמלתי בהסתייגות.
"איזו הוכחה חותכת יותר מזו אתה צריך?", תמה הקונספירטור. "אתה לא מבין שהכול משתנה מאחורי הקלעים, כמעט כמו השעון של 'וואלה! סלבס'?".
"כמו השעון של מי?", השתוממתי.
"של 'וואלה! סלבס'", הטעים הקונספירטור. "שים לב לשעה באייטם שלהם מיום ראשון האחרון על הפרידה המצערת של סטטיק והחברה שלו".
"אוקיי", אמרתי באיטיות. "אני מניח שמתישהו תגיע איזושהי פואנטה".
"בוודאי שיש פואנטה, הורביץ", התלהט הקונספירטור. "למרות ש'וואלה! סלבס' התגאו בפרסום ראשון, תראה מה מראה השעון באייטם שפרסם גיל משעלי באתר 'רשת'".
"נו, אז מה בדיוק הסיפור כאן?", שאלתי בקוצר רוח. "שני האתרים הוציאו את הסיפור באותה דקה בדיוק ולכן שניהם כתבו 'פרסום ראשון'. זה צירוף מקרים קלאסי".
"שום צירוף מקרים, הורביץ", ביטל הקונספירטור את האפשרות. "גוגל לא משקר. תסתכל בעצמך".
"אז גיל הוא זה שפרסם את האייטם ראשון?", פיהקתי.
"כך מסתמן", לאט הקונספירטור בעייפות. "תגיד, מה מזג האוויר אצלכם? גם השבוע קיבלתי דיווחים סותרים, אבל הפעם מאותו מקור עצמו. הנה, תסתכל איזו הודעת פוש שלח לי אתר 'רשת', עם הפניה לאייטם שונה בתכלית:".
"הייתי אומר שצפויה קרה במקומות החמים וחמה במקומות הקרים", ניסיתי לשלב בין שתי התחזיות.
"נפלא, הורביץ, שתהיה לך עננות בהירה עם סערות ברקים שקטות", איחל הקונספירטור בקור.
ואם כבר סערות ברקים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתרmako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור משבוע שעבר: מה משותף לרוגל אלפר ולדונלד טראמפ?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il