ה-ס-ל-מ-ה!

מה משותף לבועז ביסמוט, דרור אידר, נתן אשל, יעקב עמידרור ועמוס רגב?

תקופת ההמתנה טרם פרוץ הקרבות המחודשים בין "ידיעות אחרונות" ל"ישראל היום" הייתה השבוע ממושכת יחסית, וארכה כמעט שלושה ימים. ביום ראשון חשפה לילך ויסמן ב"גלובס"  כי ראש הממשלה נתניהו ביקש לפני כשלוש שנים למנות את פרשן "ישראל היום", בועז ביסמוט, ל"פרויקטור להרחקת מסתננים". למחרת, די במפתיע, נשמר השקט בגזרה. שני היומונים הגדולים כלל לא עסקו בנושא, אבל אפשר היה להניח שהשלווה הזו מטעה ושההסלמה בפתח.

ואכן, כעבור יממה נוספת, בשלישי בבוקר, נורתה יריית הפתיחה מכיוונו של "ידיעות", בדמות עמוד פולו-אפ שלם לסיפור של "גלובס", שעליו היה חתום איתמר אייכנר. המילה המעליבה "חינמון" הופיעה בעמוד לא פחות מחמש פעמים. אייכנר התחפש לכתב לענייני תקשורת כאשר בטקסט שעליו היה חתום הובאו דוגמאות מוצלחות לכתבות עבר של ביסמוט שבהן השתקפה משנתו המדינית של נתניהו.

במסגרת האופנסיבה של "ישראל היום" הזכיר עמוס רגב שלושה שמות של עיתונאים מקבוצת "ידיעות", שחצו בעצמם את הקווים ללשכת נתניהו (ר' באייטם הבא), בבחינת מי שגר בבית זכוכית שלא ישליך אבנים וגו'. מה שרגב שכח להזכיר הוא שני פרטים קטנטנים: 1. נהוג אמנם שעיתונאי הופך לדובר, פחות נהוג שהוא מנהל משא ומתן מתקדם לעסוק בגירוש מסתננים. 2. קיים הבדל משמעותי בין השכר שקיבלו העיתונאים שהפכו לדוברים לבין השכר והבונוסים המפליגים שביסמוט עשוי היה לקבל במסגרת תפקידו השנוי במחלוקת.

בועז ביסמוט לא לבד. ישנם עוד ארבעה אנשים הקשורים ל"ישראל היום", בעבר ובהווה, שנמנו עם סביבתו הקרובה של נתניהו ו/או ייעצו לו ללא תשלום, ו/או עבדו בתשלום בלשכתו ו/או כתבו עבורו נאומים. הראשון הוא העורך, עמוס רגב, שלתקופה קצרה בעשור הקודם נמנה עם חברי "הצוללת" של ביבי. השני הוא נתן אשל, לשעבר סמנכ"ל "ישראל היום" שהפך לאחר מכן לראש הסגל בלשכת ראש הממשלה. השלישי הוא אלוף (במיל') יעקב עמידרור, שכתב מאמרי פרשנות ב"ישראל היום" עד שמונה לתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי. הרביעי הוא הפובליציסט דרור אידר, שבמקביל לכתיבתו ב"ישראל היום" הועסק על ידי משרד ראש הממשלה בכתיבת נאומים והרצאות.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

ומה משותף לניר חפץ, יועז הנדל, רוני סופר, איתן הבר, אורי פורת ושלמה נקדימון?

במקביל למתקפה המשולבת של "ישראל היום", המשיך "ידיעות" גם אתמול (רביעי) להיאחז בציפורניו בסיפור ביסמוט-נתניהו. גם הפעם מי שהיה חתום על הידיעה בנושא הוא איתמר אייכנר, שדיווח בהרחבה על דרישתו של ח"כ איציק שמולי (ניפגש באייטם הבא) לקבל הבהרות בנושא. הכול טוב ויפה, חוץ משלישיית הפתגמים האהובה ש"ידיעות" שכח משום מה: א) טול קורה מבין עיניך. ב) מי שחמאה על ראשו – בל ייצא אל השמש הקופחת. ג) מי שגר בבית זכוכית – מוטב לו שלא יזרוק אבנים.

לאור תוצאות הדרבי הצמוד (3:3 מאז הקמת "ישראל היום", לעומת 4:6 לטובת "ידיעות" לדורותיו), אפשר לסכם בזהירות המתבקשת כי הכותרת שהופיעה אתמול ב"ישראל היום" ("הצביעות של 'ידיעות אחרונות'")  נשמעת לא בלתי מדויקת.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

איציק שמולי, צפה פגיעה

ובעוד המלחמה בין שני היומונים הגדולים נמשכת בעוז, שתי דמויות חדשות נכנסו (ועוד מרצונן החופשי!) לזירת הקרבות והעניקו ל"ידיעות אחרונות" סיוע ארטילרי צנוע. הראשון הוא ח"כ איציק שמולי, שפנה לנציב שרות המדינה וביקש ממנו הבהרות בנוגע לניסיון ההעסקה של בועז ביסמוט. שמולי, שתוגמל כמובן למחרת באייטם פלוס תמונה ב"ידיעות", כתב בין היתר: "מדיווח משרד ראש הממשלה במסמך שנחשף עולה כי בינו למר ביסמוט שוררים יחסי אמון וקרבה חבריים, שעולים גם מקריאת פירות עטו".

האם הפרלמנטר שמולי פתח חזית עם "ישראל היום"? האם נזכה לקרוא תחקיר נוקב ("מה מסתיר איציק שמולי?") על קשריו עם הטייקון בדימוס נוחי דנקנר? האם האזרחית הבלתי מעורבת (אם גם בעלת מניות פסיבית ב"גלובס" וב"ידיעות") בר און מסתכנת בתגובה ציונית הולמת ("גילויים חדשים בפרשת בר און")? או שמא שניהם יוענשו בהתעלמות מהדהדת, שכן מדובר במטרות זניחות מדי לכלי נשק משוכללים כמו הוולקן והמרכבה? ימים יגידו.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

גלגולו של מעיל

השבוע שחלף לא היה אביבי במיוחד מבחינתו של דני רופ. תקציר הפרקים הקודמים: אחרי שביום ראשון שעבר לגלג חזאי חדשות 10 בעמוד הפייסבוק שלו על "ידיעות אחרונות" שהבטיח שלג רוסי, טען בתוקף כי צפוי שלג קל או שלג מעורב בגשם בפסגות הרי המרכז והתעקש בדיווח במהדורה המרכזית כי "אנחנו עדיין בסתיו" – נאלץ רופ לאכול את הכובע. החל מיום חמישי, ובמשך כל סוף השבוע, הוא דיווח מלב הסופה בירושלים, בזמן ששלג כבד (בניגוד מוחלט לתחזיותיו המוקדמות) צונח בשידור חי על העיר. לא נעים.

למחרת, בשישי בערב, התכרבל רופ בתוך מעיל "קולומביה" אחר, הפעם בצבע כחול (למטה). בשני המקרים, כפי שניתן להבחין בתמונות, מתנוסס המותג "קולומביה" על מעיליו של רופ, ונראה היטב לצופים בבית. אלמלא הלוגו המזוהה, עוד אפשר היה לחשוד, חלילה, שמדובר בפרסום סמוי.

חדשות 10 נשאלו השבוע האם ואיזו טובת הנאה (למשל, קבלת מעיל בחינם) צמחה לרופ, וכיצד מתיישבת הצגת הלוגו של מעילי "קולומביה" בשידור עם כללי הרשות השנייה האוסרים על פרסום סמוי. זוהי תגובתם: "חדשות 10 מקפידה הקפדה חמורה להימנע מאזכור מותגים ופירמות בשידוריה, הן בקול והן בתמונה. בעניינו של דני רופ: אין ברשות חדשות 10 מעילים כבדים למזג אוויר מסוג זה ששרר בסוף השבוע, ולכן כתבי החדשות, ובכללם חזאי החברה, השתמשו במעילים מארונם הפרטי. דני הוא לקוח זה שנים של החברה המוזכרת. את אחד המעילים הוא קיבל מהחברה בהיותו לקוח קבוע, ומעיל נוסף נקנה בעבר על ידי הפקה טלוויזיונית שבה השתתף דני, שלא במסגרת תפקידו בחדשות".

גרסת חדשות 10 מאשרת כי לפחות את אחד המעילים קיבל רופ חינם. מה לגבי המעיל השני? ההפקה שהוזכרה בתגובה כמי שקנתה לכאורה לרופ את המעיל היא התכנית "סקי נטו", שהגיש רופ בתחילת השנה בערוץ הטיולים, ושבמסגרתה הוא יצא לגלוש בצרפת (מי אמר תוכן שיווקי ולא קיבל?). באותה תכנית נראה רופ באותו מעיל כחול שלבש גם בסערה בסוף השבוע האחרון. גורם שעבד בעבר בתוכנית ידע לספר השבוע כי לא ההפקה רכשה את המעיל עבור רופ.

זו לא הפעם הראשונה שבה קשריו של רופ עם עסקים שונים מוצאים את ביטויים על המסך. לפני ארבע שנים חשף איתי גודר בשבועון "רייטינג" (ז"ל) כי רופ שידר בתוכנית "לילה כלכלי" כתבה שבה סקר סטרימרים, כאשר בין המוצרים שעליהם המליץ נמצאו דגמים המשווקים בלעדית על ידי חנות "דיגיטל וורלד" שבה צולמה הכתבה. שבועיים לאחר מכן הפך רופ לשותף באותה חנות ממש, שאליה – כך טען בתגובתו – הוא היה קשור כבר שש שנים קודם לכן.

לפי מה שהבנתי, גם בתוכנית בערוץ הטיולים לבשת את אותו המעיל. האם גם אז קיבלת אותו בחינם?  
"תן לי לדבר עם המנכ"ל. אני לא רוצה לדבר איתך כל עוד המנכ"ל לא מאשר לי, וגם אז אני לא בטוח שאני אדבר איתך, כי אתה מתעסק בשטויות".

שחיקה? לא נכחיש זאת

ביום חמישי האחרון טירחן הקונספירטור בנוגע לכתבה של גל גבאי על נזקי השחיקה בעידן המודרני, שפורסמה במוסף תוכן שיווקי ממומן של "גלובס". בעקבות זאת, בלילה שבין שישי לשבת, בשעה 4:45 לפנות בוקר, נחת בתיבת המייל שלי המכתב המפתיע הבא:

היי אביב,

אם כבר עוסקים בגל גבאי ובכתבה שלה במוסף הממומן, למה שלא תקפוץ לאתר בהרצה "המקום הכי חם בגיהנום". שם תמצא רשימה תחת השם "פרויקט הפרטת המחשבה", מאת גל גבאי, שפורסמה ביום 14 בנובמבר 2013. עכשיו קח את שתי הרשימות – זו מהמוסף וזו שפורסמה באתר – ותגלה שם משפטים שהועתקו בשלמותם מהרשימה באתר אל הכתבה במוסף. למעשה, הכתיבה במוסף היא ברוח הרשימה, בצירוף הריאיון עם הבוס של הבעל.

רגע, זה לא הסוף: בסוף הרשימה באתר תמצא גילוי נאות מאת הכותבת – "רשימה זו היא עיבוד להרצאה שהעבירה במסגרת ערבי '12 דקות"". חיפוש קצר בגוגל יגלה שההרצאה של גל גבאי בערב "12 דקות" הייתה בתאריך 29 ביולי 2013, וכותרתה: "על השחיקה".

ואפרופו האתר "המקום הכי חם בגיהנום", שמגדיר את עצמו "מגזין עיתונאי עצמאי בנושאים חברתיים" ורצוף בשלל מאמרים לוחמניים על קיפוח, הדרה וכיו"ב של מיעוטים בישראל. מדוע שלא תרים טלפון לעורכות הראשיות והמייסדות – עינת פישביין ואירית דולב, ותשאל אותן הכיצד זה כל עשרת העורכים והכתבים של המגזין החברתי הנועז הם אשכנזים חילונים ותיקים (נשים וגברים). האם לא נמצא ולו מזרחי, ערבי, אתיופי, דתי, חרדי ואפילו עולה מחבר העמים אחד לרפואה במגזין החברתי הלזה?

בברכה,

ע. קונספירטור

וזו התגובה ששלחה לי גל גבאי:

צודק ע. קונספירטור חד הע. באבחנותיו. מרגש ומשמח לראות שיש מי שעוקב אחר עשייתי בכזו רצינות. הראשון בבית שהחל לעסוק בשחיקה אכן היה בעלי המקסים, ואני שמחה לחלוק עמו פרויקט חשוב זה. הדבר שאני מנסה לנסח שוב ושוב זה בדיוק את זה – בלי מודעות אין יכולת לשינוי, ולכן מבחינתי עשייה עיתונאית עניינה לא רק בחידוש, אלא גם בעקביות והתפתחות. לומר את מה שצריך להיאמר שוב ושוב במדיומים שונים, כדי להגיע לקהל רחב שאולי ייעזר בכך ויירתם לשינוי ותיקון. לא בכדי פורסם הפוסט באתר החדש והראוי לשבח במאבקו בהפרטת התודעה של זוכת פרס סוקולוב עינת פישביין, עם הפניה למקור הפוסט בהרצאה של '12 דקות'.‏ אחד הכלים המשמשים את מפריטי התודעה זה בדיוק לדרוש כל הזמן חידוש, פרשה, דרמה, במקום להתעכב על המוכר שדורש ניסוח, התפתחות ותיקון. החשיבות היא בדיוק הציוץ מחדש, השיתוף, הלינק למסר, הקישור להרצאה. זה לא במקרה, זו תפיסת עולם.

והנה גם התגובה ששלחה לי אירית דולב, העורכת הראשית והמייסדת השותפה של "המקום הכי חם בגיהנום":

דגימות DNA מכל כותבי הכתבות, הטורים, העורכים, הצלמים והמאיירים, נשים וגברים, נשלחו כבר אתמול למעבדה, ואנחנו ממתינים לתשובות. נעדכן ברגע שיהיו תוצאות, ונגיב בהתאם. עינת פישביין, מייסדת המגזין, כבר מועמדת להדחה, לאחר שהתברר מעל לכל ספק שאין לה ולו גן אחד מתאים. סתם פולניה מרעננה.

ולגבי גל גבאי: אנחנו שמחים וגאים שנתנו לה במה לפרסם מאמר בנושא שהיא עוסקת בו בדבקות במסגרת "מדחום", מדור שבועי של אנשי תקשורת. מה שאתה מכנה מיחזור, נקרא אצלנו אג'נדה.

אתה נגד אולמרט? נעניש אותך. אתה נגד ביבי? נצ'פר אותך

איך שהזמן רץ כשנהנים. מי בכלל זוכר שלפני עידן ועידנים, כלומר שבועיים תמימים, עסקו כל כלי התקשורת בהוצאות הדיור של בני הזוג נתניהו. הגדיל לעשות "ידיעות אחרונות", כששלף את הקלף המנצח מיכה לינדנשטראוס. הכתבת הוותיקה לענייני משפט, טובה צימוקי (עוד נשוב אליה), שוחחה עם מבקר המדינה לשעבר, שמתח ביקורת חריפה על עלויות הבתים של ראש הממשלה ורעייתו. לינדנשטראוס זכה בתמורה לכותרת הבולטת (ציטוט מפיו) "נהנתנות וטובות הנאה".

בנובמבר 2006, חודשים ספורים לאחר תחילת הקדנציה של אולמרט ובעת שלינדנשטראוס כבר החל לחקור בעניינו, פירסם "ידיעות" בהבלטה מכתב ששלחו חמישה פרופסורים נגד ההדלפות היוצאות מלשכת המבקר. הידיעה זכתה לכותרת "המבקר לינדנשטראוס פוגע בסדרי השלטון". בחודשים שלאחר מכן יספוג לינדנשטראוס מ"ידיעות", בין היתר, את הכותרות המחמיאות הבאות: "ראש הממשלה נגד המבקר", "משבר המבקר", "מבקר המדינה נגד כולם", "מזוז הודיע למבקר: מסרב לייצג אותך", "חשד: המבקר שיבש חקירות", "המשטרה: לחקור את המבקר", "גם אולמרט דורש: לחקור את המבקר", "האלוף גרשון: המבקר רשלני", "המבקר יטרפד שחרור פולארד", "בגלל המבקר: פולארד לא ישתחרר" ועוד ועוד.

הגדילה לעשות אותה טובה צימוקי, שביולי 2007 פרסמה טור על לינדנשטראוס תחת הכותרת "הצנע לכת", אשר נפתח במילים הבאות: "לו היה מבקר המדינה איש רציני המכבד את כהונתו הרמה ותפקידו הממלכתי החשוב – הוא לא היה מתייחס לראש הממשלה באורח כה אובססיבי". זה, כאמור, לא מנע מאותה צימוקי לשתות בצמא לפני שבועיים את ביקורתו של אותו לינדנשטראוס בנוגע לנהנתנות של נתניהו.

טובה צימוקי, אם לינדנשטראוס היה מבקר מדינה שלדעתך לא כיבד את כהונתו – מדוע שוחחת איתו על הוצאות הדיור של משפחת נתניהו?
"אני מפנה אותך למערכת".

השיפור ביחסו של "ידיעות" כלפי לינדנשטראוס החל לצבור תאוצה רק אחרי שחבר המערכת אולמרט הוחלף באויב המערכת נתניהו. ביוני 2010 זכה המבקר לראיון נרחב במוסף "7 ימים". במרץ 2011, לאחר שרביב דרוקר חשף את פרשת "ביבי טורס", זכה לינדנשטראוס לכותרת הראשית הסמכותית "המבקר יבדוק" ובעמודים הפנימיים לרוח גבית בדמות הכותרת "חקירה עם שיניים". באוגוסט 2011, עם פרוץ המחאה החברתית, כשהורה לאנשי משרדו לאסוף חומרים הנוגעים למצוקת הדיור, הוא קיבל את הכותרת "המבקר במאהל". ביולי 2012, בעת שלינדנשטראוס  סיים את תפקידו, נפרד ממנו "ידיעות" בעוד ראיון מפרגן.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

הפדיחה המודיעינית של ראש אמ"ן

כיצד הסתבך ראש אמ"ן לשעבר, האלוף (מיל') עמוס ידלין, בזליגת מידע מסווג שנועד לעיניו בלבד? מיהו העיתונאי שחשף את המידע הזה בעיתון נפוץ? ואיזה יועץ סתרים קשור לכל הסיפור הזה?

ביום שישי פירסם דן מרגלית ב"ישראל היום" סיפור מעניין שהתרחש בפורום סבן. על פי תיאורו, באחת השיחות בבית המלון בוושינגטון תקף עמוס ידלין בחריפות את אהוד אולמרט, ואמר שדברי אולמרט בעניין היערכות ישראל נגד הגרעין האיראני פוגעים בביטחון המדינה. עד כאן החלק המתון בעלילה. מה שבאמת מעניין, זו השתלשלות האירועים לאחר שמרגלית פנה לידלין וביקש את תגובתו. "קיבלתי מסרון מפתיע, חידתי, שמצריך פענוח", כתב מרגלית. "ידלין סירב להתייחס לתוכן הדברים, אך הוסיף: 'אני, כידוע לך, מתון בדבריי ואיני נזקק למילים חריפות. מרגלית – איזה איש קטן, טוב שלא ענינו לו. למסרון זה תגיב: 'האינפורמציה שקיבלת הייתה משיחה (פרטית? – ד"מ). דעותיי המקצועיות ידועות לך, לרבות החשיבות שתהיה אופציה צבאית אמינה'".

מבולבלים? כך היה גם מרגלית. אבל כעיתונאי ותיק ומיומן הוא התעשת מהר, ובפסקה הבאה כבר הסביר לקוראיו את פשר הבלבול: "ידלין שיגר את פנייתי אליו ליועץ סתרים מטעמו, שכתב לו תשובה. ידלין שלח אליי בטעות את המסרון שכתב לו יועצו, בלי למחוק את ההערות האישיות נגדי. עברנו ממסרונים לשיחה. לדבריו, נועץ באיש תקשורת (קל לשער מי הוא)".

על פניו נראה היה שהקצוות נסגרים והתעלומה על סף פיצוח, אלא שגורם המכיר היטב את ידלין, ואפילו עוד יותר טוב את כספית, הצהיר באוזניי השבוע באופן חד משמעי כי איש התקשורת המסתורי ששלח לידלין את המסרון הוא כלל אינו כספית. למרות זאת, החלטתי לזרום עם הספקולציה.

בן כספית, זה אתה או לא אתה?
"לא רק שאני לא היועץ של עמוס ידלין, אותו אני מעריך מאוד, ושאין לי שמץ של מושג על ההשתלשלות ההזויה שאתה מתאר כאן, מר הורביץ, אני גם מפציר בך לא להטריד אותי יותר עם המשך עלילותיו הביזאריות של העתונאי לשעבר דן מרגלית. בוא נניח לו להשמיד את מה שנותר מהקריירה שלו בכוחות עצמו".

דן מרגלית, כשכתבת שקל לשער מיהו יועץ הסתרים של ידלין, התכוונת לבן כספית?
"לא, אני לא התכוונתי לאף אדם באופן קונקרטי. אני אמרתי שאפשר לשער מתוך קבוצה מסוימת של אנשים מי זה. אני לא יודע מי זה, ואילו הייתי יודע הייתי מפרסם את השם".

שלום עמוס ידלין, רציתי לשאול מה דעתך המקצועית על המחדל המודיעיני החמור שהתרחש בשבוע שעבר?
"אני לא יודע על מה אתה מדבר".

אני מדבר על המסר שקיבלת מיועץ הסתרים ושהדלפת בטעות לדן מרגלית.
"אני לא חושב שיש לזה שום קשר למחדל מודיעיני. השאלה שלך קנטרנית, ואני לא חושב שאני רוצה לדבר איתך. אתה בכלל לא מבין מה זה מודיעין".

תגיד, לגמרי-לגמרי בינינו, בשו-שו מוחלט: יכול להיות שיועץ הסתרים שלך היה בן כספית?
"אתה באמת חושב שאני עד כדי כך תמים ואגיד לך".

אני מנסה. מה יש לי להפסיד?
"טוב, שיהיה לך בהצלחה".

פרסום ראשון שני

14 שנות מאסר נגזרו אתמול על סמנכ"ל בחברת היי-טק לשעבר, שהורשע בביצוע עבירות מין בילדים באמצעות האינטרנט. תחת הלוגו "פרסום ראשון" שודרה בחדשות ערוץ 2 כתבה של גיא פלג, שבה הובאו קטעים מתוך חקירתו של הפדופיל במשטרה (למטה). פלג הוא אמנם סקופר לא קטן, האחראי לשורה של חשיפות בלעדיות (בין האחרונות שבהן: פרשת הזמר המפורסם, החלטת הפרקליטות לסגור את תיק עמנואל רוזן, והכוונה לחתום על עסקת טיעון עם העבריין שושן ברבי), אלא שהפעם תמליל החקירה לא היה פרסום ראשון שלו: קטעים מאותה חקירה ממש הופיעו כבר לפני כתשעה חודשים, במרץ 2013, בכתבה של נעמה כהן פרידמן באתר ynet (למעלה).

טעינו בכותרת ענקית? נתקן באותיות קטנות

יש להניח שרויטל חובל, הכתבת לענייני משפט ופלילים של "הארץ", לא תזכור לטובה את יום שני האחרון, והכל בגלל זובור אליטיסטי שספגה מידיו האמונות של פרקליט צמרת מנומס. אבל בל נקדים את המאוחר, הנה הסיפור על פי סדר ההתרחשות:

חלפו יומיים נוספים. אתמול (רביעי) פרסמה חובל בעמוד 4 ידיעה צנועה בהרבה, שלפיה היועץ המשפטי לממשלה לא יערער על זיכוי ליברמן. רק מי שצלל עמוק לתוך האייטם יכול היה לקרוא, בארבע שורות קצרצרות, תיקון לפיו "פרקליט המדינה, משה לדור, שסיים השבוע את תפקידו, הכחיש את הדיווח ב'הארץ' לפיו תמך בהגשת הערעור, אך מנגד גם לא הציג דעה נחרצת נגד הערעור". התיקון הזערורי תפס שטח של 10 סמ"ר, בעוד שהידיעה המוטעית, לעומת זאת, הייתה גדולה פי 22 והתפרשה על פני 221 סמ"ר.

רויטל חובל, מה תגובתך?
"את המידע על עמדתו של לדור פרסמתי על סמך מידע שהובא לי ממקורותיי  הידועים לי כאמינים. לאחר שלדור הכחיש בפניי את הדברים, הכנסתי בגוף הידיעה באותו נושא את דבר ההכחשה. כך היה נכון לעשות בנסיבות העניין, וכך עשיתי".

גיא רולניק חוגג ניצחון דרמטי. רואת החשבון חושבת שהוא חצוף

בשישי האחרון המשיך מוסף "מרקר week" לחגוג (ובצדק) את חוק הריכוזיות שעבר בכנסת, הפעם בטור גדול של גיא רולניק, שנשא את הכותרת "ניצחון גדול לחופש הביטוי". בשבוע שעבר תיארנו כאן כי אלמלא הקמפיין ארוך הטווח של "דה מרקר" ספק רב אם סוגיית הריכוזיות הייתה מגיעה בכלל אל ספר החוקים. בין השאר הבטחנו לחשוף מיהי רואת החשבון שבמסגרת מסיבת הניצחון כתב עליה רולניק את המילים הבאות: "משעשע במיוחד בהקשר זה היה לראות רואת חשבון ידועה, שהוציאה הודעה לעיתונות שבה נזכרה לחוות את דעתה על קריסת אי.די.בי ועל 'אוזלת היד של הדירקטורים'. כשהדירקטורים בפירמידה הגדולה מכולן שתקו או התכופפו מול הביזה, המינוף והשוד בעסקאות בעלי עניין בחמש השנים האחרונות – היא וכל הדירקטורים בפירמידות, במוסדיים ובבנקים שתקו. רואת החשבון קינחה את ההודעה לעיתונות בכך שהיא רואה בהתנהגות של דנקנר 'התנהגות ניהולית ראויה לציון' והוסיפה שהיא לא שוללת את שובו לעסקים. כלומר, הדירקטוריונים אשמים והאיש שיזם את הביזה הביזנטית ראוי לציון".

שלום לרואת החשבון איריס שטרק, סגנית נשיא לשכת רואי החשבון ולשעבר יו"ר דירקטוריון חברת נמל אשדוד. ראית מה רולניק כתב עלייך, למרות שלא נקב בשמך המפורש?
"גיא רולניק חצוף, כי אני מעולם לא שתקתי בעניין הריכוזיות. התבטאתי על כך עשרות פעמים. התבטאתי בעניין באומץ, ואפילו הוא יכול למצוא מאמרים שפורסמו בעיתון 'הארץ' בעניין".

רולניק מבקר אותך גם על כך שאת רואה בהתנהלותו של נוחי דנקנר "התנהגות ניהולית ראויה לציון".
"אמרתי שהתנהגותו של דנקנר ראויה לציון כי הוא התייצב בחזית בכדי לפתור את הבעיה. הוא לא ברח. גם לתקשורת הוא לא שולח אנשי יחסי ציבור, אלא הוא בעצמו מדבר. אני לא משבחת את  אנשי החברות, אני רואה הרבה כשלים ואני ביקרתי את זה רבות. גיא רולניק ניתק דברים מההקשר הכולל. הוא ניתק את הביקורת המאוד קשה שלי על הדירקטוריון, על האמינות, על השכר הגבוה, על דרך קבלת ההחלטות, מול האמירה שדנקנר עומד בחזית, ולא שולח אנשי יחסי ציבור שיעשו את זה בשבילו. זה לחבר מין בשאינו מינו".

בהמשך שיגרה שטרק אל תיבת האימייל הריכוזית של "מי נגד מי" מאמרים שפרסמה בעבר להוכחת טענותיה, אלא שכולם, מסתבר, פורסמו לאחר שוועדת הריכוזיות פרסמה את מסקנותיה (פברואר 2012), כאשר דעת הקהל (בעקבות המחאה החברתית) כבר החלה נוטה כנגד הריכוזיות.

איריס שטרק, אין לך מאמרים יותר ישנים נגד הריכוזיות, מהתקופה שבה היא הייתה בשיאה?
"אני לאורך שנים מביעה דעה מאוד קונקרטית. אני לא יודעת מה המטרה שלך בעניין, אני התבטאתי נגד העובדה  שלקחו הלוואות מאוד גדולות, ואני גם מדברת על הצד של המוסדיים והבנקים שנתנו הלוואות כאלו, והעובדה שהון כל כך גדול זרם לכל כך מעט".

את תגובתו של גיא רולניק, השוהה בבוסטון, לא הצלחתי להשיג (וזה לא שהיה קל לחלץ ממנו תגובות כאשר התגורר במזרח התיכון).

הסבון בכה מאוד

כמה טעויות יכולות להידחס לידיעה אחת קטנה למדי? מתברר שלא מעט. אתמול (רביעי) פירסם הכתב לענייני מדע של "ישראל היום", אילן גטניו, אייטם שכותרתו "ג'ל ניקוי ידיים לא באמת מונע הפצת חיידקים". הכותרת ציטטה (לכאורה) הודעה של רשות התרופות האמריקנית בנושא. הגולש "זבנג וגמרנו" העלה לאתר "רוטר" פירוט מרשים למדי של הטעויות באייטם.

הטעות השנייה חוזרת על הטעות הראשונה, אבל הפעם בגוף הידיעה.

הטעות השלישית היא במילים "אוניברסיטת טאפט", המופיעות באייטם. הכוונה לאוניברסיטת טאפטס, שהקמפוס הראשי שלה ממוקם בבוסטון.

הטעות הרביעית היא בציטוט דבריו של סטיוארט לוי מבית הספר לרפואה באוניברסיטת טאפטס: "סוף סוף רשות התרופות מחליטה ודורשת מהיצרנים להראות שהמוצרים הללו טובים ממים וסבון. אין מדובר בחומרי החיטוי הרפואיים שרוב תכליתם היא אלכוהול". אלא שעל פי הציטוט המקורי, בסוכנות איי.פי, לוי אמר רק את המשפט הראשון. הציטוט "אין מדובר בחומרי החיטוי הרפואיים שרוב תכליתם היא אלכוהול" הוא תוספת שהופיעה ב"ישראל היום".

בדיקה שמקורותיה נובעים משעמום קל של הכותב המשולב בכפייתיות מסוימת מעלה כי האייטם הנ"ל, מכותרת הגג ועד הקרדיט, מכיל 124 מילים. ולמה לעזאזל זה מעניין? כי חשבון פשוט מעלה שהידיעה מכילה בממוצע טעות אחת לכל 31 מילים – מה שאומר שנשבר שיא הטעויות ביחס לכמות המילים שהציב לאחרונה מוסף הקריקטורות של "הארץ". היום (חמישי) פרסם "ישראל היום" תיקון והתנצלות על הפרסום.

אילן גטניו, ברכות. שברת את השיא.
"מה שכתבתי היה נכון. לא ראיתי את מה שהודפס ואת מה שעשו בעריכה".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

אביב הורביץ? אין חיה כזאת

חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי. ומי לא בא? הקונספירטור. חמש דקות לפני הלחיצה הגורלית על send, בשיא לחץ הדד-ליין, הוא הואיל לפתע לצלצל.

"תודה שנזכרת בי", עניתי לו במרירות קלה. "אבל כרגע אני כבר ממש לפני סגירת הטור. בוא נדבר בשבוע הבא".

"מי שמך, הורביץ?", שאל הקונספירטור בנימה קשה של תוכחה.

"מי שם אותי איפה?", התבלבלתי. "על מה אתה מדבר?".

"מי שמך למנות לי ע. קונספירטור אנונימי מפוקפק", הוא הקשה, "ואחר כך עוד לצטט את מכתבו אליך, ועל בסיס זה להציק יום שלם לאשת הטלוויזיה המוערכת גל ולעיתונאית הלוחמת עינת – כשהכול בנוי על מידע רכילותי, צהבהב ובלתי מבוסס בעליל?".

"אבל הייתי בטוח שאתה שלחת אותו אליי", היתממתי.

"אז אולי באמת הגיע הזמן, הורביץ, שתכניס את זה טוב טוב לראש", אמר הקונספירטור.

"הפרסום ברדיו עובד?", ניסיתי לנחש.

"תקשיב לי, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "קודם כל, תפסיק לנחש. זה לא עושה טוב לעור הפנים שלך. שנית, מה שהתכוונתי לומר הוא שכדאי שתכניס טוב טוב לראש שאני אף פעם לא עובד עם עוזרים".

"לא?", שאלתי.

"לא", אמר הקונספירטור.

"בטוח?", שאלתי.

"אל תפקפק בי, הורביץ", התרגז הקונספירטור. "אצלי הכול עבודת יד".

"מצטער", אמרתי בקול נכאים.

"הבעיה היא שעם הצער שלך אני לא יכול לקנות במכולת", השיב הקונספירטור בשלווה קפואה. "אני דורש פיצוי, כאן ועכשיו".

"אז אפשר אחרי שאני שולח את הטור?", שאלתי בלחץ קל.

"חס וחלילה, הורביץ", אמר הקונספירטור. "הפיצוי צריך להיות חם וטרי מהתנור".

"מה אתה רוצה לדעת?", נכנעתי.

הקונספירטור לא השתהה. "אני דורש שתברר לי במדויק את כל פרטי התקרית שאירעה ביום שני בכנסת בין פנינה לעמית".

"איזו פנינה ואיזה עמית?", שאלתי בעניין חלקי.

"העובדה שאתה שואל ולא מנחש היא כבר התקדמות מסוימת", אמר הקונספירטור בשביעות רצון. "אני מדבר על כתבנו עמית סגל וחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה".

"מה הסיפור?", שאלתי בסקרנות.

"הגיעה אליי שמועה שהייתה ביניהם איזושהי התנגשות לא נעימה", אמר הקונספירטור. "ושזה קרה אחרי שדווקא ynet, ולא עמית, קיבלו את הסקופ הפצצתי על האיסור השערורייתי לתרום דם".

"כן", אמרתי בעייפות. "הסיפור הזה הגיע אליי, אז התקשרתי לפנינה".

"יפה, הורביץ", עודד אותי הקונספירטור. "נו, ומה היא ענתה לך?".

"שלא היה ולא נברא", אמרתי לקונספירטור. "או במילים אחרות: מקרה קלאסי של צירוף מקרים".

"לא קונה את זה", פסק הקונספירטור. "הפיצוי שלך לא תקף, אלא אם כן תיתן לי את התמליל המדויק של שיחתכם".

"עזוב, בפעם אחרת", ניסיתי להתחמק. "אני קצת בלחץ".

"תשכח מזה, הורביץ", התעקש הקונספירטור. "תאר לי את השיחה ביניכם כאן ועכשיו".

נאנחתי ונכנעתי בשנית לאולטימטום. "התקשרתי לפנינה והצגתי את עצמי", סיפרתי לקונספירטור. "אמרתי לה ששמי אביב הורביץ, שיש לי טור תקשורת באתר mako ושאני מבקש לדעת האם באמת עמית כעס עליה וצעק עליה כמו שמספרים".

"טוב מאוד", אמר הקונספירטור. "ועכשיו תגיד לי, הפעם מילה במילה, מה בדיוק פנינה אמרה".

נשמתי עמוק. "פנינה אמרה: 'לא היה ולא נברא, אבל מי זה? אפשר לדעת?', ואז הצגתי שוב את עצמי ואת הטור".

"זה כבר מתחיל להיות מעניין, הורביץ", אמר הקונספירטור בקורטוב של הנאה. "ומה קרה אחרי ששוב הצגת את עצמך ואת הטור?".

 הרכנתי את ראשי ולחשתי: "פנינה צחקה, אמרה פעמיים: 'נו, באמת', 'נו באמת', וחשבה שאני עובד עליה, שאין בכלל מישהו ששמו אביב הורביץ ושאין בכלל טור תקשורת ב-mako".

"הידד", אמר הקונספירטור בהתלהבות. "כל הכבוד לפנינה שהעמידה אותך במקום. אני עומד להצביע לה בבחירות הבאות".

"תודה רבה באמת", אמרתי במרמור קל.

"אין בעד מה, הורביץ", השיב הקונספירטור. "בפעם הבאה אולי תלמד לא להשוויץ בפייסבוק על זה שבטור הקודם שלך היו יותר מ-160 אלף כניסות. זו חוכמה קטנה מאוד להגיע למספר הזה כשיש סערה בחוץ וכולם ממילא תקועים בבתים".

"בסדר", מלמלתי.

"רגע, הורביץ", התעורר לפתע הקונספירטור. "אבל איך נגמר הסיפור? מה עשית כשפנינה לא האמינה שאתה זה באמת אתה?".

"הצעתי לה לחפש את השם שלי בגוגל", הפטרתי. "ורק בסוף, אחרי שכנועים מרובים, פנינה האמינה לי שאני זה באמת אני".

"ומה היא סיפרה על התקרית עם עמית?", התעניין הקונספירטור .

"סתם משהו פשוט ובנאלי", עניתי. "פנינה סיפרה שכאשר היא ראתה את עמית מרחוק וצעקה לו 'אנחנו צריכים לדבר', אז הוא צעק לה בחזרה 'אל תדאגי, זה יעבור לי תוך שני מושבים'".

"זה אומר שאולי הוא בכל זאת קצת כעס על הסקופ שהיא נתנה ל-ynet", הרהר הקונספירטור בקול רם.

"אני לא בטוח", אמרתי. "נראה לי שהכול היה בהומור, או שזה סתם צירוף מקרים".

"תגיד, הורביץ", אמר הקונספירטור. "אתה לא תירגע לעולם עם צירופי המקרים שלך, נכון?".

"אני מניח שלא", הסכמתי.

"תיארתי לעצמי", הוא השיב. "ואם אני אשאל אותך איך אתה מסביר את העובדה שרק ב-mako לא פורסם האייטם העסיסי המשובח על אסתי גינזבורג, שנתבעת יחד עם בעלה השנוי במחלוקת על ידי אבא שלה? נראה לך שזה קשור אולי לעובדה שהיא סוג של נערת גלגל ב'הכוכב הבא'?".

"האמת היא שאין לי הסבר", עניתי. "יתכן שאולי מדובר סתם בצירוף מקרים".

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות'".

מה עיצבן כל כך את דני רופ?

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר

• דני רופ
• מי נגד מי