איפה ישנם

הוא מהאנשים שאלוהים יוצר רק אחד בדמותם ובתבניתם, הגיבנת

ביום רביעי בבוקר, בעוד שמעון פרס בחיים ומצבו אף משתפר קמעה, פורסם בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" טור מרגש, כמעט הספד, מאת העיתונאי הוותיק איתן הבר. "אם יש אדם ומנהיג במדינת ישראל שאפשר לומר עליו את הדברים לפי שירו של שאול טשרניחובסקי 'האדם הוא תבנית נוף מולדתו' – שמעון פרס הוא האיש", התפייט הבר. "פרס הוא מהאנשים שנאמר עליהם שאלוהים יוצר רק אחד בדמותם ובתבניתם – ואחר כך שובר את התבנית כדי שלא יחקו את היצירה... כפוליטיקאי וכמנהיג ישראלי זכה פרס לאהבה מאוחרת. בימי המאבק הגדול והיצרי בין הליכוד למערך, חלקים נרחבים בעם לא העניקו לו את אהבתם... לפתע פתאום טעם את טעמה של האהדה הציבורית".

צודק. אין ספק שהבר יודע על מה הוא מדבר. האהבה המאוחרת המוענקת כיום לפרס מגיעה לפתע פתאום לא רק מכל שדרות העם, אלא אפילו מאיתן הבר עצמו, שבעבר לא תמיד חיבב את פרס, בלשון המעטה. הנה הסקופ המהדהד של סימה קדמון שפורסם בעמוד הראשון של "מעריב" לפני יותר מ-21 שנים, ב-28 באפריל 1995:

קדמון חשפה כי לשכתו של ראש הממשלה יצחק רבין, דחתה הצעה של מערכת "בשידור חי" עם דן שילון, להופעה משותפת של רבין ושמעון פרס במשדר יום העצמאות. "בשידור חי" של "רשת", בערוץ 2, הייתה אז תכנית דגל ומדורת שבט גם יחד.

הבר, ראש לשכת ראש הממשלה דאז, מסר למערכת התכנית של שילון, בהתייחס לשמעון פרס, כי לרבין "אין עניין להופיע עם גיבנת". בהמשך ניסה לטעון כי לא התכוון לפרס, אלא לבנימין נתניהו, שגם הוא הוזמן למעגל של שילון. בעקבות דבריו חטף הבר נזיפה מרבין, שבסופו של דבר הופיע בערב יום העצמאות בתכנית של דן מרגלית ששודרה בערוץ 1. הסקופ של קדמון, אגב, נמרח באותו יום שישי, ובצדק, על פני שני עמודים במוסף "מעריב שבת", וחולל מהומה רבתי. כעבור יומיים זכה לפולו-אפ בעמוד השער של מוסף "24 שעות", בלי קרדיט כמובן ל"מעריב":

איתן הבר, תרצה להגיב?

"אני שוכב חולה כבר יומיים, וכמו שאתה בוודאי מבחין קשה לי לדבר עכשיו. אני לא מתכחש למה שאמרתי, אבל אני פשוט לא זוכר את זה".

אובייקטיביות אקטיבית

תחת הכותרת "חכה עוד קצת, שמעון", בעמוד האחרון של "גלובס", הקדיש ביום רביעי מתי גולן 23 מלים אוהבות לשמעון פרס: "אין צורך למהר שמעון פרס. איך שלא מסתכלים על זה, יותר טוב איתך מאשר בלעדיך. עשה מאמץ להיות איתנו עוד כמה שנים, בסדר?".

זה הזכיר לקולגה מקשיש משפט אלמותי של גולן, מלפני ארבעה עשורים, בעקבות עוד הפסד של פרס. וכה אמר גולן הצעיר: "שנים של כתיבה אובייקטיבית למען שמעון פרס ירדו לטמיון".

מתי גולן, אתה מוזמן לפרט.

"אם לדייק, אז אמרתי 'שנתיים' ולא שנים. זה היה בשנות השבעים, אחרי הוועידה במפלגת העבודה שבה רבין ניצח בפעם הראשונה. קבוצה של חברים ישבה בדירה של מיקי אלבין, שהייתה אז ממש מול היכל התרבות. הגעתי לשם היישר מהוועידה, הם שאלו איך היה, ואז אמרתי את המשפט הזה וכולם צחקו. הם הבינו מיד במה מדובר ושרבין ניצח. אחר כך המשפט הזה הודלף והופץ".

שני ציפורי במכה אחת

האם ראוי לפרסם בעיתון מאמר התומך במנכ"לית בנק, שהעמיד לבעלי אותו עיתון הלוואות של עשרות מיליוני שקלים? לא ממש. תשאלו את סגן עורך "גלובס", אלי ציפורי, שהזכיר לקוראיו בשבוע שעבר כיצד מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, פרסם בשנת 2010 טור דעה המצדד במינויה של גליה מאור לתפקיד יו"ר בנק לאומי, וזאת על אף החוב של קבוצת "הארץ דה מרקר" לבנק (שעליו נתן שוקן גילוי נאות קצר ומכובס למחצה).

האם ראוי לפרסם בעיתון כלכלי מאמרים התומכים ביו"ר בנק שהעמיד לטובת בעלי אותו עיתון הלוואות של מאות מיליוני שקלים, ונמנע מלגבות אותן? ממש לא. אלא שאותו אלי ציפורי – שנוזף כעת בשוקן – עשה בדיוק אותו דבר לפני שבע שנים, כאשר פרסם ב"גלובס", בזה אחר זה, טורי תמיכה שצידדו ביו"ר בנק הפועלים דאז, דני דנקנר. ובכל זאת יש הבדל בין שני המקרים. ציפורי, בניגוד לשוקן, לא הסתפק במאמר אחד בעד דנקנר, אלא פרסם כמה וכמה מאמרים. ציפורי, בניגוד לשוקן, לא נתן בזמנו גילוי נאות על חובות העתק של המו"ל שלו, אליעזר פישמן, לבנק הפועלים. שלא לדבר על כך שהחובות של מו"ל "גלובס" לבנק הפועלים היו (ונותרו) גדולים לאין שיעור מהחובות של "הארץ" לבנק לאומי (שקטנו מאז).

פישמן חייב כיום לבנק הפועלים לא פחות מ-1.8 מיליארד שקל. במאי 2006 הפסיד סכומי עתק במשבר הלירה הטורקית. שנתיים וחצי אחר כך, באוקטובר 2008, הימר שוב על הלירה הטורקית ועל הין היפני, ושוב הפסיד מאות מיליונים. באפריל 2009, חצי שנה בלבד לאחר ההימור הכושל השני של פישמן, דרש בנק ישראל מבעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, להדיח מתפקידו את יו"ר הבנק דאז, דני דנקנר. זמן קצר לאחר מכן יצא ציפורי לקמפיין בעד דנקנר ונגד סטנלי פישר, אז נגיד בנק ישראל, ורוני חזקיהו, אז המפקח על הבנקים. "השאלה הברורה מאליה היא מה חזקיהו ופישר יודעים, או ידעו, שגרם להם לבחור, למעשה, בטקס זובור לבנק הפועלים, לאריסון ולדנקנר ולהוביל מסע של לינץ' ציבורי בבנק", כתב באותו חודש בסרקזם. "הדחת דנקנר, אם אכן תתרחש, לא תפתור את הבעיות, כפי שפישר וחזקיהו רואים בעיני רוחם בבנק הפועלים. להיפך, בטווח הקצר עלול להיווצר כאוס".

חודש לאחר מכן, במאי 2009, שוב יצא ציפורי להגנת בעלת השליטה ויו"ר הבנק שהלווה למו"ל שלו מאות מיליוני שקלים. הפעם, חוץ מפישר וחזקיהו, תקף ציפורי גם את זמיר דחב"ש, אז יועץ התקשורת של נגיד בנק ישראל. "הוא זה שכנראה המליץ להם על האסטרטגיה הבאה, ברוח האופיינית כל כך לישראל: להדיח את דנקנר באמצעות התקשורת", האשים ציפורי. "רגולטור, רם דרג ככל שיהיה, גם פישר, לא יכול לעמוד מעל החוק, מעל כל ביקורת, ולסרב להסגיר את מניעיו. ההסתתרות מאחורי נימוק ה'סודיות הבנקאית' היא בדיחה לא רעה. ביד אחת משתמשים בה כדי שלא לחשוף את הדברים האיומים והנוראים כביכול על דנקנר, ומצד שנה דורסים אותה ברגל גסה עם הדלפות על 'מעלליו' בבנק... מהנקודה הזו החל מסע לא אסתטי בניצוחו של יועץ התקשורת. תדרוכים ארוכים עם עיתונאים עם השמצות והכפשות על דנקנר, בית דין שדה שהפך אותו למושחת... או-טו-טו האבק שוקע, ואז יועץ התקשורת וגאוני התקשורת יצטרכו להביט במראה. לא בטוח שהם יאהבו את מה שהם יראו".

גם ביוני 2009 – הפתעה הפתעה – תקף ציפורי בעוצמה את פישר וחזקיהו והגן בדבקות על דנקנר. "פישר והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, כעת כולם כבר מבינים, מסרבים לגלות מדוע הדיחו את היו"ר ואף לא רואים בגילוי הסיבות (אם יש סיבות ראויות, ולפי חשדנו פשוט אין כאלה) צורך ציבורי כלשהו, כי לשיטתם הציבור לא צריך לדעת כל דבר", כתב. "לשיטתם, די בקמפיין התקשורתי שהם ארגנו ושרטטו בו את דמותו הבעייתית לכאורה של דנקנר, בשביל לסלק אנשים שלא מוצאים חן בעיניהם". איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים. דני דנקנר הורשע בשני משפטים שונים, בעבירות מרמה, הפרת אמונים ומתן שוחד, ונדון למאסר ממושך.

במאמרו בשבוע שעבר מתח ציפורי ביקורת חריפה על הבנקים, שלמרות שידעו על מצבו הקשה של פישמן המשיכו להעניק לו יד חופשית. אפשר לתהות האם ועד כמה ראוי לירוק ליד שהאכילה אותך במשך עשרות שנים. אפשר גם לתהות מדוע לא עצר בנק הפועלים את התנהלותו הבעייתית של פישמן כבר לפני שבע שנים ונמנע, עד היום, מלגבות את חוב העתק שלו. ואפשר כמובן לתהות האם מאמרי התמיכה של ציפורי עצמו, בעיתון של המו"ל פישמן, לא הרימו בעקיפין תרומה צנועה ליחס המקל של בנק הפועלים כלפי הלווה פישמן.

אלי ציפורי נמנע מלהגיב.

הצהרת בלפור (18): התוצאה: 0:52

הבלפוריסט טילפן עם שחר. "אני ממש מקווה, הורביץ, שלא תפרגן לוולדרמורט".

למי?

"לאיש שאין לנקוב בשמו. אתה יודע טוב מאוד למי אני מתכוון. ובבקשה, אל תגיד לי יותר שרק האיש שאין לנקוב בשמו יודע לפנק. גם אנחנו מפנקים כשצריך, ואפילו ביג-טיים".

איך בדיוק?

"קראת את הכתבה המרתקת של נתי טוקר ביום רביעי שעבר ב'דה מרקר' על הרשימות השחורות בקבוצת 'ידיעות'?".

כן.

"וכמה פעמים הוזכר בה שמו של ערן טיפנברון ההפכפך, בשל מנהגו הראוי לשמצה, בתקופה החשוכה שבה היה מקורב לאיש שאין לנקוב בשמו, לפרסם ב-lie-net כותרות מכוערות נגד מנהיגנו הנערץ?".

52 פעמים, כולל בכותרות ביניים.

"יפה מאוד, הורביץ, אני מתפעל. וקראת את הפולו-אפ העוצמתי ש'ישראל היום' עשה לכתבה הזו למחרת?".

כן.

"וכמה פעמים הוזכר בה שמו של ערן שלנו?".

אפס פעמים, כולל בכותרות ביניים.

"אתה רואה? הנה ההוכחה שגם אנחנו יודעים לפנק, לפנק, לפנק. ככה ייעשה לאיש כוחות האופל שגילה את האור, כלומר את קסמו היחיד והמיוחד של מנהיגנו היחיד והמיוחד".

רגע, אבל לא הפריע ל"ישראל היום" לעשות פולו-אפ ל"דה מרקר", למרות שחלק מהכתבה נשען על מקורות אנונימיים ונקמניים מתוך המערכת?

"ממש לא. למה שיפריע?".

לא יודע, אולי בגלל שלפני שנתיים וחצי דווקא קצת הפריע ל"ישראל היום" לעשות פולו-אפ לתחקיר של רביב דרוקר, שנשען בין היתר על מקורות אנונימיים ונקמניים מתוך המערכת של אותו "ישראל היום". 

"איך אתה מעז בכלל להשוות, הורביץ? איך אתה מעז?! הרי ב'ידיעות' מכניסים לרשימה השחורה את מי שמעז לתמוך בנתניהו, או לצאת חלילה נגד האיש שאין לנקוב בשמו. זה דבר חמור מאוד".

וב"ישראל היום"?

"איך אפשר להשוות?! ב'ישראל היום' זה מתנהל אחרת לגמרי. שם מנהלים רשימות שחורות נגד מי שמעז להתנגד לנתניהו, או להופיע כאורח כבוד, רחמנא ליצלן, באירועים חגיגיים של האיש שאין לנקוב בשמו. וזה עלול לכלול, לצערי הרב, אפילו את אביחי".

מה אביחי? איזה אביחי? אביחי שלכם?

"אני כבר לא לגמרי בטוח עד כמה אביחי הוא שלנו, אבל כן, אני מתכוון למנדלבליט".

למה? מה הוא כבר עשה?

"מה הוא כבר עשה, הורביץ? יכולתי לשפוך על זה אלף מילים, אבל קבל תמונה אחת במקום".

לא בטוח שהבנתי.

"איך יכול להיות שלא הבנת?! התמונה הזו היא הוכחה פורנזית מרשיעה. הרי רואים בבירור את אביחי ההפכפך מכבד בנוכחותו כנס של האויב מספר אחת. זה נורא. מעניין מה מתרקם מאחורי הקלעים".

אל תגזים. אולי אביחי עבר במקרה בסביבה, ראה מרחוק כנס של "כלכליסט" והחליט באופן תמים ואקראי להיכנס.

"אומר זאת כך, הורביץ: פחחחח".

אז אולי הזמינו את אביחי לכנס באופן רוטיני ושגרתי, והוא בחר להגיע משיקולים ענייניים ומקצועיים. לא הכול קונספירציות! זה עדיין לא אומר שהוא משתף פעולה עם קבוצת "ידיעות".

"כבר הייתי מעדיף שתגיד שזה צירוף מקרים. מעניין מה תהיה התגובה של הבוס".

שובו של הקאמבק. או שעוד לא

מסתמן חשד ראשוני לריטואל קבוע של אמצע / סוף הקיץ: תחת הכותרת "פרסום ראשון" צץ לו לפתע אייטם בולט המבשר על חזרתו של גדעון סער לפוליטיקה, בהתבסס על דברים שאמר בכנס כזה או אחר. העם עוצר את נשימתו. עד מהרה מתברר שהשמחה מוקדמת, ושאפשר לחזור ולנשום כרגיל. לפחות עד הקיץ הבא (אם בכלל). הראשון היה הכתב הפוליטי של חדשות 10, ספי עובדיה, שב-9 באוגוסט אשתקד, כמעט שנה לאחר פרישתו של סער, פרסם את האייטם הבא:

באותו ערב, דקות אחדות אחרי הדיווח של עובדיה, צייץ גדעון סער את ההכחשה הבאה:

חלפה שנה, גדעון סער טרם סיים את פסק הזמן שלו, והנה, בשלישי האחרון פרסמו שירית אביטן-כהן וזאב קם באתר nrg את הכותרת הזו:

גם הפעם, שעה וחצי אחרי הפרסום, צייץ סער את ההכחשה הבאה:

שירית אביטן-כהן וזאב קם מסרו בתגובה: "שישה אנשים שונים שנכחו במפגש העידו ואימתו שסער אכן אמר את הדברים. אז בהחלט ייתכן שיש ריטואל קבוע, אחד משניים: אפשרות ראשונה היא שכלי תקשורת ממציאים אייטמים על דעת עצמם, פשוט כי בא להם. ואפשרות שנייה היא שכבוד שר החינוך לשעבר פולט דברים ואז מתבאס שנמנעה ממנו הכרזה דרמטית בהמשך. ואז מה הוא עושה? מצייץ הכחשות מופרכות. כל אחד מוזמן להחליט בעצמו איזו גרסה הוא מאמץ".

רזי ברקאי מציג: גם לי יש חשבון ארוך עם משפחת מוזס

זוכרים את ההתנכלות של קבוצת "ידיעות" לרזי ברקאי, לאחר שזה הביע בפומבי את התנגדותו הנחרצת להצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום"? זוכרים איך ynet פירסם לפני שנה וחצי אייטם על התרסקות "מה בוער" בסקר TGI, אך התעלם מסקר TGI האחרון שהראה כי שיעור ההאזנה לתכניתו של ברקאי בגלי צה"ל גבוה ואיתן? זוכרים איך "ידיעות אחרונות" חגג לפני שבעה חודשים כאשר נודע על הכוונה (שטורפדה) לקצץ את אורכה של "מה בוער" משעתיים לשעה? זוכרים שרביב דרוקר, חברו הטוב של ברקאי, תקף את "ידיעות אחרונות" וטען שהעיתון הכניס את שדר גלי צה"ל היישר אל תוך הרשימה השחורה?

ובכן, מסתבר שהאיבה בין ברקאי למשפחת מוזס בהחלט הדדית, ויש לה שורשים היסטוריים שמגיעים עד אי שם בתחילת שנות השמונים. נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

ביום חמישי האחרון ישבו יחד דרוקר וברקאי על הבמה בערב ההתרמה של התנועה לחופש המידע, כשלצדם עמית סגל, אילנה דיין, לינוי בר-גפן ועינת פישביין. ברקאי סיפר לקהל כיצד בשנת 83', כשהיה שליח קול ישראל בארה"ב, שזפו עיניו מסמך מסווג בשגרירות ישראל בוושינגטון, ולפיו בעוד שבועיים מתוכנן על אדמת ירדן תרגיל צבאי של ישראל, ארצות הברית וירדן. סקופ ענק באותם ימים שבהם הסכם השלום בין ישראל לירדן היה עדיין רחוק.

"הרצון היה שהסיפור הזה יפתח את מהדורת שבע בבוקר של קול ישראל", ציין ברקאי. "אני כמובן מתרגש מאוד, מצלצל להורים שלי ואומר להם שיהיה סיפור שלי בשבע בבוקר. אבל למרות זאת הסיפור שלי הזה לא פתח את המהדורה. למה? כי בחמש בבוקר באותו יום הייתה כותרת ראשית מרוחה על פני כל העמוד הראשי של 'ידיעות אחרונות': דולריזציה בישראל. חלק מכם ודאי זוכרים שב-1983 שר האוצר יורם ארידור מחליט להצמיד את השקל לדולר, להפוך את הדולר לחוקי. הלך הסקופ. מתקשרים אליי מקול ישראל לוושינגטון ואומרים לי: 'רזי, אתה מקום 11 ברשימה'. ולסיפור שלי, שכאמור היה בתחתית הרשימה, לא היה שום פולו-אפ. מאז אני שונא כל אחד ואחת שנושאים את השם מוזס. לא יכול לסלוח ל'ידיעות אחרונות' על כך שהוא דפק לי את הסקופ".

רזי ברקאי, אחרי 33 שנים עוד לא התאוששת?

"על הסקופ ההוא היו חתומים שני ידידים שלי, צבי קסלר וגדעון עשת. 'ידיעות' היה אז אחלה עיתון. היום השנאה שלו לנתניהו, כלכלית ולא אידאולוגית, מורידה אותו מהפסים. וכן, המוזסים של היום הם עותק חיוור של נח מוזס של אז".

מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "התייעצנו עם האחראי על האינטרנט והוא המליץ לוותר הפעם לרזי ולא להגיב".

מתחת לסלע צומחת לפלא

איך שהזמן רץ. רק לפני עשור וקצת, כשנוחי דנקנר היה האיש החזק בישראל, חיים גבריאלי היה האיש הכי חזק בפמליה של דנקנר. עד כדי כך חזק, שהרשה לעצמו להגיע באופן פיזי למערכת של אחד העיתונים כדי לעבור מבעוד מועד על כתבת פרופיל מקיפה שהוקדשה לבוס, ולבצע בה תיקונים. עד כדי כך חזק, שגם הרשה לעצמו לבקש ו/או לדרוש שהתמונה הגדולה של דנקנר באותה כתבה לא תהיה ממיטב הארכיון, כי אם תצלום חדש ומרהיב שהוא עצמו סיפק. בתמונה המחמיאה נראה דנקנר מרושל בקפידה, עם משקפי שמש אופנתיים וזיפים מעוצבים, וכל כולו אומר גבריות. באותם ימים רחוקים, הרשה לעצמו רני רהב, איש יחסי הציבור של דנקנר, לטלפן למערכת של עיתון אחר ולדרוש בתוקף להוציא לאלתר מהארכיון תצלום בלתי מחמיא של הבוס. בקשתו נענתה. עד כדי כך.

למה נזכרתי בסיפור הצולע הזה דווקא עכשיו? שמח ששאלתם. כי לפני שבוע וחצי, בשעת לילה מאוחרת שבין שבת לראשון, שיגרה עורכת "כלכליסט", גלית חמי, ניוזלטר לעובדי העיתון. תחת הכותרת "רקפת כבר לא בקצר" כתבה חמי את הדברים הבאים: "לפני כמה שבועות נתקלתי בתמונה של מנכ"לית בנק לאומי אצלנו בשיער קצר. זה היה ממש זמן קצר אחרי ביקורה במערכת כשניכר ששערה כבר נגע בקו הכתפיים. תמונה אינה רק קישוט שבא לעטר את הטקסט. היא צריכה באופן די ברור מאליו לבטא עד כמה שאפשר באופן מדויק את האופן בו דמות נראית במציאות. וכמובן, לא פחות חשוב, לבושה בהתאם לעונת השנה: לא תמונות סוודרים בקיץ, ולא גופיות בעיצומו של חורף. כה פשוט".

דפדוף מתיש בגיליונות "כלכליסט" מעלה שאכן בתקופה האחרונה מקפידים בעיתון לשבץ את תמונותיה של רוסק-עמינח במראה המעודכן. ברם אולם, עדיין יכולה להתפלק תקלה ויזואלית במקומות בלתי צפויים: כך למשל ביום רביעי האחרון הוקדש העמוד הראשון של מגזין "כלכליסט" לאיור של מאה המשפיעים. משמאלו של הלוגו הופיע גם איור של רוסק-עמינח שהתבסס – רחמנא ליצלן – על התסרוקת הקודמת. בתוך הגיליון פורסמה תמונה עדכנית של מנכ"לית לאומי.

גלית חמי, מישהו הולך לחטוף על הראש בניוזלטר הבא?

"חס וחלילה לחטוף על עניין פעוט כמו אורך שיער. רקפת שימשה רק כ'פרזנטורית' מזדמנת לניוזלטר מס' 168 (באופן כמעט קבוע יש פרזנטורים בניוזלטרים שלי, ללא ידיעתם ובטח לא לבקשתם) כדי להנחות עורכים להקפיד בבחירת תמונות עדכניות ככל האפשר. בדיוק כפי שמידע צריך להיות מדויק ככל האפשר, כך גם תמונות. 'כה פשוט'".

ומה המצב בעיתונים הכלכליים האחרים? ב"דה מרקר" ממשיכה לככב רוסק-עמינח בשיער הקצר. ב"גלובס", לעומת זה, חצויים: ביום שני פורסמה בעמוד הראשון של העיתון תמונה ישנה של רוסק-עמינח בשיער קצר, כקידום לראיון שנערך עימה ב"ליידי גלובס":

בגיליון הנוצץ עצמו, שלכבודו הצטלמה רוסק-עמינח במיוחד, היא כבר הופיעה במראה המעודכן:

עורך "גלובס", חגי גולן, לשלוח לך את ההנחיות של הקולגה גלית חמי? תוכל בבקשה להעביר אותן לאלי ציפורי או שאתם עדיין (ו/או שוב) לא מדברים?

"לא".

נאה דורשים, נאה מפרים

האם ניתן להתלונן על הפרת צווי איסור פרסום של בית המשפט מצדם של עיתונאים וזמן לא רב לאחר מכן להפר צו כזה בעצמך? לא מן הנמנע שייתכן שאולי. תשמעו סיפורונצ'יק:

ברביעי שעבר דיווחו גם "ידיעות אחרונות" וגם "מעריב", תוך הפרת צו איסור פרסום, על מעצרו של חשוד ראשון בפרשת קריסת החניון ברמת החי"ל. בערב פרסמה נועה פרייס אייטם על כך באתר "וואלה! ברנז'ה". בין השאר ציטטה פרייס כתב משטרה בכיר, שהביע כעס על כך שהמשטרה אינה פועלת נגד מפרי הצו ואמר את הדברים הבאים: "איך יכול להיות שהם אלה שדורשים צו ולא אוכפים אותו? למה, כי 'ידיעות אחרונות' זה גוף אוהד. במשטרה יעשו משהו לכתב שלהם? זה משתלם להם. זה מציב פה רף בעייתי מאוד של המשטרה, שמצד אחד מוציאה צווים ומצד שני לא אוכפת אותם, ובכך מפלה גופי תקשורת אחרים שעומדים תחת הצו, לעומת כאלה שמפרים את הצווים, והיא עוד נותנת להם פרס".

מילים כדורבנות. אלא שבאותו ערב בשעה 19:03, בחלוף 45 דקות בלבד מאז פרסום האייטם ב"וואלה! ברנז'ה", העלה הכתב לענייני משטרה של "וואלה!", אבי אשכנזי, את האייטם הבא (שעודכן שוב לאחר חצות), עם סרטון המתעד כיצד ראש מועצת ג'וליס יורה למוות בקבלן, למרות שגם על החקירה הזו הוטל באותה נקודת זמן צו איסור פרסום:

אבי אשכנזי, תרצה להגיב?

"לא יודע על מה אתה מדבר".

תוף מרים

בשישי האחרון פרסם רענן בן-צור ב-ynet את המבזק המדאיג הבא, שגם זכה להודעת פוש דרמטית:

כעבור יומיים, בראשון, התקיים בבית המשפט דיון בהארכת מעצרה של מרים פיירברג. פרקליטה, עו"ד נתי שמחוני, ניהל עם חוקר יאח"ה, רפ"ק אלישע קוגן, את השיחה הבאה:

עו"ד שמחוני: "ביום שישי בבוקר, אנחנו שנינו יודעים את זה כי אתה ואני חווינו את זה, כולנו קמנו ביום שישי, לכאורה עוד יום שישי רגיל, וקוראים ב-ynet שגברת פיירברג הושמה בהשגחה בכלא נווה תרצה מתוך חשש שתפגע בעצמה".

רפ"ק קוגן: "אתה אמרת, אני לא קראתי".

עו"ד שמחוני: "ניסיתי להשיג אותך ואת החוקר אודי אביור כדי לדעת האם יש בסיס".

רפ"ק קוגן: "אין בסיס. היא הייתה אצלנו ביום שישי. אין בסיס לשמועה".

ואם זה לא מספיק: בבוקר אותו יום ראשון, שעות ספורות לפני הדיון בבית המשפט בעניינה של ראשת עיריית נתניה, פרסם איתן גליקמן ב"ידיעות אחרונות" את הכותרת הבאה:

אלא שבהמשך אותו יום מעצרה של פיירברג דווקא הוארך עד יום שלישי.    

ב-ynet וב"ידיעות" נמנעו מלהגיב.

הארכיון זוכר

ביום חמישי שעבר, לקראת יום השנה ה-15 לפיגועי 11 בספטמבר, פרסם "ידיעות אחרונות" בהבלטה, על פני שני עמודים, את האייטם הבא:

קוראים שנתקלו באייטם – שקידם את התכנית "102 דקות" עם בן שני אשר שודרה בגל"צ בראשון האחרון וגוללה את אירועי אותו יום – יכלו להתרשם מגודלו החריג ומכותרת הענק כי מדובר בסוג של חשיפה או פרסום ראשון. אלא שהייתה זו הפעם הרביעית שבה שפי-אשר סיפרה על השיחה האחרונה שלה עם בעלה. הראשונה הייתה יומיים בלבד לאחר האסון, באייטם שפרסם צדוק יחזקאלי ב"ידיעות" ב-13 בספטמבר 2001:

גם הפעם השנייה שבה שפי-אשר סיפרה על שיחת הפרידה הייתה ב"ידיעות". בספטמבר 2002, יום השנה הראשון לאסון, התראיינה לצדוק יחזקאלי ולענת טל-שיר במוסף "7 ימים" יחד עם קרובי משפחה נוספים של הנספים:

הפעם השלישית שבה שפי-אשר התראיינה על השיחה האחרונה שלה עם בעלה הייתה לגדעון אוקו בחדשות 2, בספטמבר 2011, עשור לאחר הפיגועים.

הפעם הרביעית (לפחות) הייתה ביום חמישי שעבר. גם אחרי 15 שנים הסיפור מצמרר, ללא ספק, וראוי לאזכור כאשר חוזרים אל נפגעי האסון. ובכל זאת, נשאלת השאלה מדוע להעניק הבלטה שכזו, בכותרת ענק, לעדות שכבר נמסרה כמה וכמה פעמים, כולל ב"ידיעות".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

דברים בשם אומרם: לעוף על 3,250 שקל

היוש.

אם מישהו מכיר מישהו שיכול להפנות אותי למנהלי 'לעוף על המיליון' אני אשמח. מישהו שיכול להסביר למה אני מקבל הודעה מהבנק שצ'ק הזכייה שקיבלתי מהם חזר".

(איתן כליף, קופירייטר ומתמודד ב"לעוף על המיליון", בדף הפייסבוק שלו)

סורי, אני עדיין קצת בשוק שצ'ק מסכן של פאקינג 3,250 שקל חזר. מקווה שלא פגעתי במשכורות של החבר'ה שם.

(איתן כליף בתגובות לאותו פוסט)

מחברת "יולי אוגוסט הפקות", המפיקה את "לעוף על המיליון", נמסר בתגובה: "הצ'ק של איתן כליף בוטל בשל טעות אנוש בהנהלת החשבונות של הערוץ. ​​העניין טופל כבר למחרת בבוקר. דיברו איתו ודאגו להעברה בנקאית ישירות לחשבונו. חבל ש​​הוא ​​לא טרח להעלות פוסט​ מחודש​ ולציין ​​​את מהירות התגובה וההתנצלות הכנה לה הוא זכה".

איתן כליף, תרצה להתייחס?

"הם פנו אליי והסבירו את הטעות. אמרו שיעבירו לי את הזכייה לחשבון, עכשיו נותר לראות אם זה יקרה".

אח יא דן, דן, דן

"אני רוצה, אני רוצה מכונית", נאנחתי בעודי מטפס במעלה רחוב דרום-חולוני בחום הלוהט כשלפתע הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"מה שלומך, הורביץ?", הוא שאג בשמחה.

"הרוב תקין", עניתי בצמצום.

"זהו? וואלה?", התאכזב הקונספירטור. "חשבתי שהפעם תהיה יותר אופטימי ותגיד לי לשם שינוי שהכול 10".

"למה 10?", השתוממתי.

"כי בונבוניירה איכותית במיוחד בדרכה אליך ממש ברגע זה", נימק הקונספירטור. "הייתי אפילו מכנה אותה בונבוניירה על זמנית".

"נשמע מופרך מדי", אמרתי בספקנות. "בטוח שאתה לא מגזים?".

"חכה ותראה", אמר הקונספירטור בקול צופן סוד. "קבל כותרת שפורסמה ב'הארץ' ביום שישי האחרון".

"נו, מה אתה אומר, הורביץ?", אמר הקונספירטור שבע רצון.

"זה על דן כהן", ניתחתי. "אבל אני לא מבין מה פה בדיוק האייטם".

"מה לא ברור לך בדיוק?", התעצבן הקונספירטור. "יודע מה? אני אעזור לך קצת יותר. קבל את הכותרת שהופיעה ב'ידיעות' ממש באותו יום".

"נו, מה אתה רוצה לומר לי בזה?", התחלתי גם אני להתעצבן. "אולי תפסיק לדבר אליי בחידות ופשוט תגיד את מה שיש לך בצורה ברורה?".

"מה יש לך, הורביץ?", השתומם הקונספירטור. "בחיים לא ראיתי אותך כל כך זועם. זה מדליק אותי. רק על זה מגיעה לך כותרת שלישית, שפורסמה גם היא ביום שישי האחרון, אבל ב'ישראל היום'. הנה, שולח לך".

 "מה זאת אומרת 'דן כהן ישוחרר'?", התפלאתי. "אבל הכותרת ב'הארץ' בישרה שהוא כבר שוחרר, וזו של 'ידיעות' טענה שהוא משתחרר".

"הופה, ויפה שסוף סוף נפל לך האסימון, הורביץ", צהל הקונספירטור. "מה אמרתי לך? בונבוניירה על זמנית או לא על זמנית? יש לך כאן סיפור שיש בו גם עבר, גם הווה וגם עתיד. למה שלא תבדוק מי מהעיתונים הכי דייק בכותרת? תודה שמדובר בבונבוניירה".

"בונבוניירה גרועה", סיכמתי באכזבה. "ומי שדייק בכותרת הוא 'ישראל היום', כי דן כהן שוחרר ביום שלישי האחרון, ארבעה ימים אחרי כל הדיווחים הסותרים".

ואם כבר דיווחים סותרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".  

הטור של שבוע שעבר: הבורסה במגמת חלטורה

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר