בלפור פינת טיפנברון

הצהרת בלפור (15): מייקאובר כפול

בחצות היום טילפן הבלפוריסט. "נו, הורביץ", הוא גרגר בהנאה. "מה אתה אומר על המייקאובר הכפול של ערן?".

נראה לי שהתבלבלת. אתה בטח מדבר על שרן.

"אל תצחיק אותי, הורביץ, דוד שרן מזמן כבר לא רלוונטי. שרן הוא העבר. אני מדבר על איש העתיד שלנו. על ערן".

סליחה שלא הספקתי לעקוב אחרי התחלופה בלשכה. אבל מי זה ערן שלכם?

"ראשית, הוא לא בלשכה. ושנית, מה זאת אומרת מי? ערן טיפנברון, כמובן. איזה עוד ערן אתה מכיר?".

לא ידעתי שהוא שלכם. זה חדש לי.

"זה רק בגלל שלא הבחנת במייקאובר הכפול".

איזה מייקאובר כפול?

"המייקאובר השני עדיין מעט סמוי מן העין, אבל את המייקאובר הראשון כל אחד יכול לראות. ערן שלנו כבר לא מזוקן, ויש לו לוק חדש ולוהט".

סליחה, אבל איך זה רלוונטי? מה אני, ז'אן כהן?! למקרה ששכחת, "מי נגד מי" הוא טור מקצועי שלא עוסק בסטיילינג, אלא בהיבטים עקרוניים של תקשורת ההמונים. מה המייקאובר השני?

"המייקאובר השני אפילו עוד יותר מרהיב. ערן שלנו עבר בהצלחה יתרה תהליך אידאולוגי עוצמתי ומרחיק לכת, ושינה את עמדותיו מהקצה אל הקצה בכל הקשור לבוס. גבירותיי ורבותיי, מהפך!".

תסביר.

"מה יש להסביר? אתה לא זוכר איך לפני הבחירות האחרונות ynet בהנהגתו המחפירה של ערן הפציץ אותנו על בסיס יומי בכותרות נאצה ובטוקבקים מכפישים?".

נו?

"מה נו? ואתה לא זוכר איך בעיצומן של ההפגזות ערן עלה אלינו לרגל בניסיון לשדל את מר נתניהו להתראיין ל-ynet?".

נו?

"אז אני שמח לבשר לך שהתהליך הארוך סוף סוף הושלם".

אתה רציני? ביבי מתכוון להתראיין ל-ynet?! זה במקום הריאיון שבוטל עם חדשות 2?

"נראה לך, הורביץ?", גיחך הבלפוריסט. "אני מדבר על תהליך אחר לגמרי. התהליך הפנימי של ערן שלנו. לא קראת את הפוסט היפהפה שהוא פרסם בשבוע שעבר? איך בדיוק הוא כתב שם? 'נותרנו עם מפלגת שלטון אחת. לליכוד יש לפחות תפיסת עולם, ראייה כוללת וחזון'. אילו מלים! אנחנו שוקלים להלחין את זה לקראת הבחירות הבאות. ערן שלנו פשוט מומלץ".

באיזה הקשר?

"בכל הקשר שהוא. הוא יכול להיות מומלץ לתפקיד בכיר בתאגיד ציבורי, הוא יכול להיות מומלץ לתפקיד בכיר בתאגיד פרטי, ואני משוכנע שעוד נכונו לו המלצות כאלה ואחרות. אין לי ספק שהפוסט האמיץ של ערן, הקשר האינטנסיבי החם בינו לבין מומו שלנו והחיבור האידיאולוגי עם הבוס עוד יובילו אותו לצמרת. הכול שאלה של עקרונות, הורביץ".

על אילו עקרונות אתה מדבר? ערן שימש במשך שנים בתפקיד בכיר אצל גדול האויבים שלכם.

"זה מה שיפה, הורביץ. היו לערן עקרונות, וכשהוא ראה שהם לא מוצאים חן בעינינו, הוא דאג להחליף אותם. אתה לא חושב שזה מקסים שמי שעמד בראש החינמון של נוני, שראה אור רק כדי לנסות לפגוע בחינמון של שלדי, ראה בעצמו את האור ועבר תהליך מואץ של המרה כפולה?".

לא הבנתי מה כפול.

"ההמרה של ערן כפולה, הורביץ. זה לא רק שהוא עבר מהצד של נוני הרשע לצד שלנו, הוא גם עזב את נוני לטובת אחד האויבים הגדולים שלו, אביב גלעדי".

זה קשור לפוסט המפתיע של בן כספית?

"אני לא בטוח שזה רעיון מוצלח לדבר בקול רם על בן השנוא, אבל הכול קשור, הורביץ. נכון שאני באופן אישי לא ראיתי כאן את ערן לאחרונה, אבל כמובן שאיני יכול להכחיש שהוא לא רק איש תקשורת מומלץ אלא גם אורח רצוי בצל קורתנו, הורוביץ".

הורביץ עם ו' אחת.

"מתנצל. התבלבלתי. פשוט הורוביץ זה שם חזק אצלנו בימים האחרונים".

פדיחה? בהחלט. של מירי רגב? לא ממש

האם שרת התרבות והספורט מירי רגב ננזפה על ידי הוועד האולימפי בגלל שצילמה ללא רשות? אז זהו שלא, מה שלא מנע מאתר חדשות מוביל ומערוץ טלוויזיה מרכזי לפרסם סוג של ברווז עיתונאי. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

ביום שני בשעה 18:09 בערב פרסם נדב צנציפר ב-ynet את הכותרת הבולטת "הפדיחה של מירי רגב". כותרת המשנה תיארה כי "השרה שלחה סרטון בו היא חוגגת את ניצחונו של שגיא מוקי, אולם מדובר בהפרה של זכויות יוצרים, והיא ננזפה על ידי הוועד האולימפי".

כעבור יותר משעה, ב-19:25, שלחה הדוברת של רגב לעיתונאים את ההודעה הבאה: "בניגוד לפרסום השקרי ב-ynet השרה רגב ואף אחד מטעמה לא ננזף על ידי הוועד האולימפי. השרה רגב לא הייתה מעורבת בהפצת הסרטון. הסרטון צולם על ידי והופץ על ידי ועל דעתי בלבד. כל פרסום אחר הוא שקר. לא ידעתי שצילום באייפון אסור ועשיתי זאת בתום לב. אחד העיתונאים שקיבל את הסרטון העיר לי שהדבר אסור ומיד הוצאתי הבהרה".

למרות ההודעה הנחרצת, בשעה 20:05, בתום דיווחו של בן מיטלמן על ניצחונותיו של שגיא מוקי עד שלב חצי הגמר, ציינה מגישת המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2, קרן מרציאנו, כי "אגב השמחה של מירי רגב רק נעדכן שהיא ננזפה על ידי הוועד האולימפי אחרי שצילמה סרטון שלה שמחה מאחד הקרבות". תשע דקות לאחר מכן הגיח, הישר מברזיל, עורך הספורט של "מקור ראשון", דותן מלאך, שקלקל את החגיגה. זה מה שהוא כתב בדף הפייסבוק שלו. "הרשו לי לספר לכם על איך אייטם חדשותי נולד בישראל על כלום. הבוקר בתחרויות הג'ודו, אחרי הניצחון הראשון של שגיא מוקי, פרסמה דוברת השרה מירי רגב, מעיין אדם, סרטון שבו רואים את רגב חוגגת את הניצחון. זה הצחיק אותי, כי אסור לצלם באולמות ובטח להפיץ את זה, כי שולמו מיליארדים על זכויות השידור. כתבתי לה את זה והיא התפדחה עד מאוד... פתאום אני מגלה ידיעה ראשית ב- ynet על הסיפור הזה, ושהיא ננזפה על ידי הוועד האולימפי, דבר שמעולם לא קרה, באחריות. מאז פרסמה אדם הבהרה שלא ננזפה אלא קיבלה הודעה שזה אסור, וכרגע שמעתי שזה פתח את מהדורת החדשות המרכזית בערוץ 2. ואני שואל אתכם, עם כל מה שקורה אצלנו, אלו ההבלים שבוחרים לטפל בהם? זו ידיעת השעה? הכותרת הגדולה? אני עצוב שמירי רגב היא שרת התרבות שלנו, אבל נראה לי שהיא ראויה לנו עד מאוד". 

בהמשך הערב הוסר הדיווח מאתר חדשות ערוץ 2, וב-ynet תיקנו את האייטם. זה לא מנע למחרת מעמיר פלג לחזור בטורו על אותה שגיאה.

ב-ynet נמנעו מלהגיב. מחדשות 2 נמסר בתגובה: "אכן הוטעינו. דיווח מתקן ניתן במהלך המשדר המיוחד ששודר באותו הערב".

הפוסל במומו פוסל (1): שמישהו יגיד לרוני שוקן

מי שגר בבית זכוכית בל יזרוק אבנים? בהחלט. הנה דוגמה לא רעה:

ביום שני שעבר, כזכור, פרסם "ישראל היום" את העמוד הראשון הבלתי נשכח הבא:

שתי שורות לפני סוף כותרת המשנה הארוכה בעמוד השער הופיע צירוף המילים "גרב משומשת". בהמשך אותו יום עלה לפייסבוק הפוסט הבא:

רבים לעגו ל"ישראל היום" באותו יום. אחד מהם היה רוני שוקן, בנו של מו"ל "הארץ" – ומו"ל בפוטנציה בזכות עצמו – שצייץ את המשפט הבא:

אלא שלא רק לעמוס רגב, מתברר, צריך להזכיר שגרב הוא זכר. הנה פיסקה מביקורת של מיכאל הנדלזלץ, שפורסמה במוסף "גלריה" של "הארץ" באוגוסט 2013:

והנה עוד קטע מתוך כתבה של חגי עמית, שפורסמה במוסף "מרקר וויק" של "הארץ" ביוני 2014:

הנה פיסקה מתוך כתבה של רונית הראל, שפורסמה ב"דה מרקר" בספטמבר 2014:

הנה קטע מתוך כתבה של עיתונאי ה"גרדיאן", לס קרפנטר, שתורגמה ופורסמה בעמודי הספורט של "הארץ" באוגוסט 2015:

והנה פיסקה מתוך כתבה של רחל טלשיר, שפורסמה ב"גלריה" בינואר 2016:

רוני שוקן, תרצה להגיב?

"אני מבין שזה שבוע חלש במיוחד. לגוף העניין, אני לא עובד ב'הארץ', לא כותב, לא משכתב, ולא נותן כותרות. אחרי יאיר לפיד ונעה לנדאו והנזיפות הנרעשות של עמית סגל על אבות ובנים – חשבתי שהקונצנזוס המתקתק של הגילדה יתאחד לפחות סביב זה, גם אם חסר ההיבט הפמיניסטי. בטוויטר אני מצייץ כקורא נלהב של 'הארץ' וכאזרח מודאג. למעשה, ביקרתי בטוויטר את 'הארץ' (למשל, על פרסום המאמרים הלא רציניים של צביה גרינפילד, שלמה אבינרי ואחרים) יותר משביקרתי את 'ישראל היום', שבדרך כלל אני דווקא מצייץ בעדו (בהקשרים אחרים). גרב זה אכן זכר וכדאי להתייחס אליו ככזה, גם אם זה יבלבל בהתחלה את הקוראים. לזכותו של אחד העמוסים ייאמר, שהוא לא מתנשא על הקוראים, ואף צייץ בתגובה לציוץ שאתה מזכיר שגם הוא צריך להשתפר בעניין. ואולי זאת הזדמנות להציע לקברניטי 'הארץ' שלא הקשיבו לפנייתי הפרטית, לשנות בדיגיטל מ'כבר יש לכם מינוי?' ל'כבר יש לכם מנוי?', וליתר לעשות מנויים (ולא מינויים) ל'הארץ', ברוח דבריו החכמים של ג'ון אוליבר. זאת הדרך הכי טובה לוודא שיהיו עוד משכתבים ועורכים".

הפוסל במומו פוסל (2): מג'ונדרת את בעצמך

מי שחמאה מרוחה על ראשו בל ייצא אל השמש הקופחת? בוודאי. הנה עוד דוגמה:

ביום שישי האחרון פרסמה צפי סער בעמוד 9 של "גלריה שישי" של "הארץ", במדורה "גברת מג'ונדרת", את הקטע הנוקב הבא: "העיתונאית העצמאית והבלוגרית הפוליטית טל שניידר, המסקרת בימים אלה את מערכת הבחירות לנשיאות בארצות הברית, נדהמה השבוע לגלות שהעיתון החרדי 'יתד נאמן', שאמנם ציטט מדבריה, פירגן לה על הדרך גם נזילות מגדרית והגדיר אותה 'העיתונאי הישראלי'. וזאת בכתבה על הילרי קלינטון ששברה את תקרת הזכוכית. בעקבות דרישתה של שניידר, פירסם שלשום העיתון תיקון".

חשוב לדייק? בהחלט. אלא שבאותו מוסף ממש, שלושה עמודים בלבד אחרי הגברת המג'ונדרת, התפרסם ראיון של דפנה ארד עם המוסיקאית נגה ארז, שבו הופיעה הפיסקה הבאה: "היא כותבת ושרה באנגלית, והופעותיה מותירות חותם על הצופים בהן. 'יש בה נוגות ומלנכוליות, יחד עם סקס אפיל בגובה 10 קומות ובוסריות במידה', כתב עליה שי סגל בביקורת באתר mako".

אלא שבדיוק כמו "יתד נאמן", גם "הארץ" טעה. זה מה שכתבה שי סגל בדף הפייסבוק שלה: "תכננתי להתעלם כי אני בעד נזילות מגדרית ולא מתרגשת מטעויות, אבל אז שלחו לי את הטור הפמיניסטי של צפי סער ב"גלריה שישי", שעוקץ את העיתון החרדי 'יתד נאמן' על כך שטעה במין של טל שניידר בכתבה על שבירת תקרות זכוכית. האירוניה היא ששני עמודים לאחר מכן 'הארץ' כינה אותי "הכתב שי סגל".

עורכת "גלריה שישי", ליסה פרץ, נמנעה מלהגיב.

הפוסל במומו פוסל (3): מצעד האיוולת

ולסיום הטרילוגיה: מה קורה כאשר מוחקים מילה ממאמר המביע פליאה על מחיקת מילה במאמר אחר? האם היקום קורס לתוך עצמו? תשמעו סיפורונצ'יק:

ביום שני האחרון פרסם בן-דרור ימיני ב"ידיעות אחרונות" טקסט נוקב תחת הכותרת "תגיד, השתגעת?", שבו מתח ביקורת חריפה על הלחצים שראש הממשלה מפעיל על כלי התקשורת. דוגמה ללחצים מהסוג הזה שלף ימיני מתוך כתבה שפורסמה בשבוע שעבר ב"ניו יורק טיימס". בכתבה סופר כי בתחילת השנה פרסם הכתב המדיני של "וואלה!", אמיר תיבון, מאמר הנושא את הכותרת "הבטחות נתניהו לרגיעה התחלפו במסרי עידוד". "זמן קצר לאחר שהמאמר פורסם נאמר לתיבון כי משרד ראש הממשלה לוחץ שהיא תוסר מהאתר", נאמר ב"ניו יורק טיימס". "תיבון צייץ בטוויטר על 'ניסיונות ראש הממשלה להשתיק ביקורת'. נראה שכתוצאה מכך כתבתו הושארה במקומה. ובכל זאת, דבר אחד כן שונה: המילה 'נתניהו' הוסרה מהכותרת".

במאמרו השבוע לא היסס ימיני לקטול את ההתערבות הפסולה שבעקבותיה הוסר שמו של נתניהו ומהכותרת. "כשמישהו מפעיל לחץ מהסוג הזה, יותר מפגיעה בחופש הביטוי יש כאן איוולת מדהימה", כתב בין השאר. "משום שבמקום כותרת לא ממש מזיקה זכה נתניהו וזכתה ישראל למאמר משמיץ באחד העיתונים החשובים בעולם".

אלא שכמו בכתבה של תיבון גם במאמר של ימיני עצמו, מסתבר, הוסרה מילה. הנה פיסקה מתוך מאמרו, כפי שהופיעה במהדורת החינם המקוצרת של "ידיעות", המודפסת לפני המהדורה המלאה ומופצת מדי בוקר בתחנות הרכבת:

והנה אותה פיסקה ממש, כפי שהופיע בגיליון "ידיעות" הרגיל, המודפס לאחר מכן ומופץ למנויים:

בן-דרור ימיני, למה הוסרה מהמאמר שלך המילה "וואלה!"? גם במקרה הזה היו לחצים מגבוה?

"אין לי מושג ירוק. מה שאתה אומר לי עכשיו מפתיע אותי. לא שמתי לב לזה בכלל".

אתה לא חושב שהסרת המילה "וואלה!" היא איוולת מדהימה? הרי עכשיו במקום מילה לא ממש מזיקה זכית אתה וזכה "ידיעות" לאייטם קטנוני ומשמיץ באחד ממדורי התקשורת השוליים ביותר בעולם?

"האמת, אין לי מושג על מה אתה מדבר כי לא ראיתי שום דבר ולא ראיתי את התגובות. אני בחופשה בימים אלה".

טראמפ נוסק? נחגוג איתו. טראמפ מתרסק? נחביא אותו

אבל לא רק שמו של נתניהו נעלם מכותרת ב"וואלה!", ולא רק שמו של "וואלה!" נגוז ממאמר ב"ידיעות". עוד שם שהתפוגג לו, הפעם מעל דפי "ישראל היום", הוא לא אחר מאשר זה של דונלד טראמפ, המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב שצנח בשבוע שעבר בסקרים.

כזכור לפני כשלושה חודשים הצהיר מו"ל "ישראל היום", שלדון אדלסון, על תמיכתו הגלויה בטראמפ. אבל עוד קודם לכן אפשר היה לחוש לאן נושבת הרוח כאשר בועז ביסמוט ראיין באופן בלעדי את המועמד הרפובליקאי לא פחות משלוש פעמים. מאז הספיק ביסמוט לראיין את טראמפ פעמיים נוספות: אחת מהן לבדו, ואילו הפעם החמישית והאחרונה (בינתיים) הייתה במפגש חגיגי של ביסמוט ושל עורך "ישראל היום", עמוס רגב, עם המועמד הססגוני. התוצאה: ביום שבו ננעלה הוועידה הרפובליקאית הופץ גיליון יום שישי של "ישראל היום" עם כותרת ראשית גדולה ומחמיאה במיוחד (פלוס צילום של ביסמוט ורגב עם טראמפ); כפולה פותחת בעמודי החדשות (שגם בה מצולמים השניים עם טראמפ); ושער פלוס ארבעה עמודים ב"ישראל השבוע" (כולל צילום של השניים עם איוונקה טראמפ, בתו של המועמד). עד כדי כך.

אלא שארבעה ימים לאחר החגיגה המצולמת נפתחה הוועידה הדמוקרטית, שבסופה הסתבך טראמפ עם הורים שכולים. במקביל החלו להתפרסם יותר ויותר סקרים שהראו כי הילארי קלינטון מובילה על טראמפ בפער הולך וגובר. ואם זה לא מספיק: רפובליקנים בכירים התנערו ממועמד המפלגה שלהם, שעבר את השבוע הקשה ביותר שלו מאז תחילת הקמפיין. למרות זאת, ב"ישראל היום" לא היה לכך כל זכר: בחמישי שעבר בחר העיתון – הפתעה הפתעה – לצטט אך ורק את תוצאות סקר ה"לוס אנג'לס טיימס", אחד הבודדים שהצביע על יתרון מזערי לטראמפ, ופרסם את שני האייטמים הביקורתיים הבאים:

למחרת, יום שישי, בתום שבוע סוער שבו טראמפ חווה נסיגה משמעותית, לא נכתבה עליו ב"ישראל היום" ולו מילה אחת.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

הציטוטים מול המציאות (1): קיפודה וקוץ בה 

כמה טעויות ואי דיוקים יכולים להידחס לאייטם צנוע יחסית? לא מעט. ביום שלישי פרסם הרכש הצעיר, צחי דבוש, את האייטם הבא ב"ידיעות אחרונות":

וכך צייצה באותו בוקר גיבורת האייטם, דפנה טלמון: "הבוקר התפרסם ב'ידיעות אחרונות' סיפור ההצלה של הקיפודה – שזה העיקר. וזה מרגש לאללה, אבל! מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהבת אי דיוקים, בטח כשמדביקים אותם אליי. מי רוצה למצוא כמה טעויות יש בכתבה?".

דסק התחקירים המשועמם של "מי נגד מי" לא יכול היה שלא להיענות לאתגר המרתק. להלן ציטוטים מתוך האייטם של דבוש ומיד לאחריהם תיאור מעט שונה של הסיטואציה:

הציטוט (1): "הכול התחיל במוצאי השבת האחרונה".

המציאות (1): הכול התחיל בלילה שבין חמישי לשישי.

הציטוט (2): "כאשר דפנה טלמון מרמת גן".

המציאות (2): טלמון אינה מתגוררת ברמת גן. אין לה דירה משלה והיא נודדת בין בתים של אחרים.

הציטוט (3): "טיילה עם הכלבה שלה בגן בשכונת רמת השקמה".

המציאות (3): רוברטה, הכלבה שאיתה טיילה טלמון, אינה שלה. טלמון היא פט-סיטר, בייבי-סיטר של חיות מחמד, ומתגוררת בבתי האנשים שעל חיות המחמד שלהם היא שומרת.

הציטוט (4): "'פגשנו בדרך קיפוד שאיכשהו שמתי לב שיש לו קולר על הצוואר', כתבה בפייסבוק. 'יחד עם חברתי הווטרינרית החזקנו אותו".

המציאות (4): מיד אחרי שטלמון נתקלה בקיפודה היא טלפנה לעירייה, ששלחה רק בבוקר מישהו מהמחלקה הווטרינרית, אלא שעד אז הקיפודה נעלמה. בלילה הבא חיפשה טלמון את הקיפודה אך לשווא. במוצאי שבת ניסתה שוב, והפעם מצאה את הקיפודה הפצועה. רק אז קראה לחברתה הווטרינרית.

הציטוט (5): "למרות השעה המאוחרת, קרוב לחצות, הזעיקו השתיים את אבי ירקוני, מפקח וטרינרי בעירייה".

המציאות (5): השתיים פנו שוב לעירייה, ועובדי העירייה הם אלה ששלחו את ירקוני לשטח.

בדיקה קצרצרה שמקורה בשילוב שגרתי למדי של עודף שעות פנאי והפרעת אישיות מתונה, העלתה נתון סטטיסטי שעוד ידובר בו מעט מאוד. מתברר כי האייטם כלל 357 מילים. חשבון פשוט מעלה שהידיעה מכילה בממוצע טעות עובדתית אחת על כל 71.4 מילים. לא רע, אבל עדיין רחוק מהשיא האולימפי שהשיג אילן גטניו ("ישראל היום") לפני יותר משנתיים וחצי: טעות אחת על כל 31 מילים.

צחי דבוש, תרצה להגיב?

"מוזמן לפנות למערכת".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (2): התנצלות לעולם חוזרת 

הציטוט: ביום שני פרסם משרד הביטחון הודעת הבהרה והתנצלות על ההשוואה שעשה בין ההסכם עם איראן להסכם מינכן. כך נראתה הודעת הפוש של אתר "הארץ" למחרת:

המציאות: התנצל לראשונה? לא ממש. שלא לומר: ממש לא. הנה כותרת שפורסמה ב"הארץ" בדצמבר 2012:

והנה דיווח של "הארץ" ממאי 2016, כאשר ליברמן הצטרף לממשלה:

במהלך הקריירה הארוכה של ליברמן היו הזדמנויות נוספות שבהן נאלץ להתנצל.  

ב"הארץ" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (3): מה ביקשנו בעצם?

הציטוט: "ביקשנו משורה של יועצי תקשורת ומנהלי משברים מובילים לייעץ לחברה איך יוצאים מהבור העמוק" (נעם ברקן ואיריס ליפשיץ-קליגר על פרשת הקורנפלקס של תלמה, "24 שעות", 7.8.2016).

המציאות: ביקשנו להעמיק את הבור.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

בר רפאלי VS אדם סרור

מה משותף לבר רפאלי ולבנימין נתניהו? שניהם מסוגלים לשגר ברשתות החברתיות טיל מדויק ועוצמתי לעבר כלי תקשורת שפגע בהם, לדעתם. נתניהו, כזכור, עשה זאת לפני שנה וחצי כאשר שיגר ל-1,162,035 חבריו (דאז) בפייסבוק ו-366,223 עוקביו (דאז) בטוויטר פוסט תוקפני נגד "ידיעות אחרונות" ונוני מוזס. "אני לא צריך את החברים שלך בתקשורת", הסביר רק לפני כמה חודשים בשיחה טלפונית לילית. "היום עם קצות האצבעות שלי אני מדבר עם הציבור ישירות".

רפאלי הלכה בדרכו של ראש הממשלה. ביום שלישי בצהריים, יומיים לפני שילדה את בתה הבכורה, פורסם ב"וואלה! סלבס" האייטם הבא:

חשבתם שלנתניהו יש הרבה עוקבים? ובכן, רפאלי משאירה לו אבק. לדוגמנית יש חשבון פייסבוק עם 2,982,698 חברים וחשבון אינסטגרם עם 2,300,000 עוקבים. למרות זאת, לידיעה שפורסמה ב"וואלה! סלבס" היא בחרה להגיב דווקא בפלטפורמה הצנועה ביותר שלה: חשבון הטוויטר שבו עוקבים אחריה רק 921,478 אנשים, תפוצה שגם היא בהחלט יכולה לתת פייט לא רע לכל אתר. וכך הגיבה רפאלי:

עורך "וואלה! סלבס", אדם סרור, תרצה להגיב?

"נוותר".

13 שנה, 15 שנה, מה כבר ההבדל?

כמה זמן ישבה אתי אלון בכלא? תלוי את מי שואלים. כך נראו הודעות הפוש של אתרי האינטרנט ביום שחרורה:

אז מי הכי מדייק? ובכן, ב-25 באפריל 2002 התייצבה אתי אלון בתחנת המשטרה והתוודתה על מעילת הענק. מאז ועד יום חמישי שעבר הייתה כלואה: תחילה במעצר ממושך (כחשודה וכנאשמת), ולאחר הרשעתה במאסר. בסך הכול בילתה אלון מאחורי הסורגים 14 שנים, שלושה חודשים ועשרה ימים.

דברים בשם אומרם: צר לי שעשו מזה רעש

אתמול במהדורת שישי של ערוץ 10 נפתחה המהדורה בידיעה "מרעישה" לפיה אמרתי שדודי אפל דיבר עם הנשיא על חנינה לקצב. אכן שמעתי כך, ובשיחה עם הכתבת לאחר הריאיון נשאלתי על כך ומסרתי מה שמסרתי.

אפל הכחיש זאת והנשיא הכחיש זאת וכנראה המידע שמסרו לי אינו נכון. במקום לכבד את הכחשתם של הדוברים לפיהם לא התקיימה שיחה כזו, פותחים מהדורה בדברים על מה ששמעתי ואשר הוכחשו על ידם. אכן עיתונות ב"מיטבה". מה גם שהשיחה המדוברת נעשתה לאחר הראיון ובמסגרת צילומי רקע מבלי להגיד לי שהשיחה מוקלטת.

השיחה המדוברת לא הייתה, והשמועה שהגיעה אלי לא הייתה נכונה, וצר לי שעשו מזה רעש רייטינגי שאינו נכון.

(עו"ד דוד מנע, מקורבו של משה קצב, בדף הפייסבוק שלו, 6.8.2016)

איילה חסון, תרצי להגיב?

"מה יש להגיב. הבן אדם התראיין בהרחבה בקולו. נדמה לי שאני לא עומדת עם אקדח על רקתו ומאלצת אותו לספר על הפגישות של אפל עם הנשיא ריבלין. כל אדם סביר יכול להעריך איזה לחצים הופעלו עליו בעקבות האמירות שלו בערוץ 10". 

הלו קייטי

יש מי שגר בצריף רעוע, יש מי שוכן בתוך ארמון, שלישי יש לו שיכון קבוע, והרביעי מזנק מהמיטה בחצות בגלל טלפון לילי מהקונספירטור.

"אז מה, הורביץ, אני רואה שהצליחו להשתיק אותך", הוא גיחך.

"מה פתאום?", התקוממתי.

"אז איך זה שמאז שחזרת מהחופשה הגדולה לא פרסמת שום אייטם נגד mako ולא נזקקת לתגובת אורי רוזן?", הוא הקשה.

"צירוף מקרים", התחמקתי.

"אז תרשה לי לשבור לך את שרשרת צירופי המקרים", לעג הקונספירטור. "קבל תמונה מאייטם יוקרתי שפורסם באתר שלכם בשבוע שעבר".

"נשמע באמת כמו מקרה קשה", אמרתי בצער.

"קשה בעיקר בשביל mako", הוסיף הקונספירטור. "אתה רואה שעל התמונה כתוב 'דוגמנית העל שנעקצה'? הקפתי לך את זה באליפסה".

"רואה", אישרתי.

"אז איך אתה מסביר את זה שלמרות הכיתוב הזה, בצילום לא מופיעה בכלל דוגמנית ישראלית, אלא השחקנית האנגלייה קייט בקינסייל? הנה, קבל את התמונה שלה ללא הפיקסול".

"נראה לי שנפלה כאן טעות בהזנת התמונה למחשב", הרהרתי בקול רם.

"ממש לא, הורביץ", ביטל הקונספירטור את האפשרות. "טעות זה למשל להעלות לאפליקציה של 'ידיעות' סרט וידאו מיומולדת 90 של נח קליגר, בלי לבדוק קודם שהבוס הגדול לא מופיע באף פריים. הנה, תסתכל בעצמך".

"נו, ראית את נוני?", התגאה הקונספירטור.

"אתה בטוח שזה הוא?", פקפקתי. "נוני בדרך כלל לא להוט להצטלם ומשתדל לחמוק מכל עדשה, בוודאי כשמדובר בצלמים של 'ידיעות' שיש לו שליטה עליהם".

"ברור שזה הוא, עומד הכי רחוק באמצע התמונה, משמאל לרון ירון",  אישר הקונספירטור. "ואם אתה עדיין מפקפק, קבל תמונה קרובה יותר מאותו אירוע, ואפילו טרחתי להקיף למענך בעיגול את ראשו של הבוס הגדול".

"נחמד", אמרתי.

"מה נחמד, הורביץ, מה קרה לך?", התעצבן הקונספירטור. "אני מביא לך תמונות עדכניות וחמות של האיש הכי חשאי ואניגמטי בתקשורת הישראלית וככה אתה מגיב? תאמין לי, מאז שהתקרבת באופן לא מוסבר לירון דקל ולאלדד קובלנץ אני לא יודע מה עובר עליך".

"על מה אתה מדבר?", נדהמתי. "איפה ראית שהתקרבתי אליהם?".

"במדור הטריוויה של מוסף 'מעריב' שהופץ בשישי האחרון", ירה הקונספירטור. "משגר אליך את ההוכחה".

ואם כבר הוכחות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

הטור של השבוע שעבר: אמנון אברמוביץ' מבוקש

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר