נייט ליברמן
מי הקבוצה הכי אקסקלוסיבית מקרב עיתונאי ישראל? לאו דווקא תא הכתבים המדיניים, הצבאיים או הפוליטיים, ואפילו לא קבוצת המיוחסים שמוזמנת מדי שנה לטוס בביזנס אל פורום סבן בוושינגטון, על חשבון הברון. נכון להיום, אחד מעיטורי הכבוד היוקרתיים שעיתונאי ישראלי יכול לענוד על חזהו הוא מתקפה אישית כלפיו מצידו של שר החוץ היוצא, אביגדור ("העדפנו עקרונות על כסאות") ליברמן. לא פחות מ-11 עיתונאים – שלושה מהם בשבוע החולף (!) – זכו עד כה לקבל טיפול אישי מידיו האמונות של יו"ר ישראל ביתנו, ואלה שמותיהם (על פי סדר הא"ב של שמות המשפחה):
אמנון אברמוביץ'. באפריל 2008 כינס ליברמן מסיבת עיתונאים שבה יצא חוצץ נגד המשטרה והפרקליטות שניהלו אז את החקירות נגדו. בהזדמנות חגיגית זו תקף את האופן שבו סיקרו אמנון אברמוביץ' ומרדכי גילת את החקירות, וכינה את השניים "אלוף המושחתים וסגנו".
אמיר אורן. באוקטובר 2012 פרסם אורן ב"הארץ" מאמר שנוי במחלוקת נגד ליברמן, שבו הצטמרר מהאפשרות כי נער שהגיע מ"ממלכת המפלגה הקומוניסטית והק-ג-ב יתמנה לשר הביטחון". שלושה ימים אחר כך הגיב ליברמן במכתב למערכת. תחת הכותרת "מי פה הגזען" ציין כי "אילולא היה מדובר בעמוד המאמרים של עיתון 'הארץ', אפשר היה לחשוב שזהו מאמר הלקוח מעלון תעמולה של מפלגה סהרורית חדשה שקמה לקראת הבחירות, וחרתה על דגלה שנאת זרים קיצונית". בסוף המאמר לא התאפק ליברמן מלהוסיף כי "אולי בכל זאת יש דרך אחת שאם אותם 'מרגלים בכוח' ינקטו אותה, יסכים אורן להאמין בנאמנותם ולנקות אותם מכל חשד: אם יעלו להשתטח על קברו של יאסר ערפאת, וייפלו לרגלי אבו-מאזן".
נחום ברנע. בדצמבר 2012, שוב התייחס ליברמן לאופן שבו סוקרו החקירות נגדו. "עוד עיתונאי מכובד הוא נחום ברנע", אמר בין השאר. "הוא שקרן בלתי נלאה. אשמח אם נחום ברנע יתבע אותי לדין על פגיעה בשמו הטוב כי אז גם בית המשפט, לא רק אני, יקבע שהוא השקרן הגדול בעיתונות הישראלית". כעבור ארבעה ימים המשיך ליברמן במתקפה נגד חתן פרס ישראל לעיתונות ברנע כאשר כינה אותו "שקרן ישראל לעיתונות".
מרדכי גילת. ליברמן כינה אותו "סגנו של אלוף המושחתים". ע"ע אמנון אברמוביץ'.
איילה חסון. ביום שני האחרון דרש ליברמן מהיועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נגד חסון בשל התבטאויותיה ב"יומן". זה, מסתבר, היה רק הפרומו לשני פוסטים נגדה שפרסם למחרת בדף הפייסבוק שלו. "אצל חסון לא משנה מי האדם, אלא מה מיקומו", כתב ליברמן בין השאר, "או אם לדייק: כשאתה ראש הממשלה אתה נזר הבריאה ויריביך הם אסון מהלך הראוי למרמס. אם הגלגל יתהפך – גם הדעות יתהפכו... כרגיל אצל חסון, ברגע שאתה לא עם ראש הממשלה – אתה חוטף. או כפי שניתן לקרוא לזה: 'סינדרום המשרתת'".
שלום ירושלמי. בנובמבר 2009 כינס ליברמן מסיבת עיתונאים, שבה הודיע כי סיעת ישראל ביתנו לא תתמוך בהצעות חוק של הממשלה. "לא חסרים פה גם שקרנים, גם אידיוטים, גם מנוולים, בעיקר בתקשורת, אבל גם בכנסת", פיזר מחמאות. "ספציפית זה כל הקשת משלום ירושלמי עד שלי יחימוביץ'".
עמית סגל. בסוף מאי 2014, פחות משבועיים לפני שחברי הכנסת בחרו את נשיא המדינה שיחליף את שמעון פרס, האשים ליברמן את עמית סגל כי הוא "משמש כראש מערך ההסברה של רובי ריבלין". שבועיים וחצי לאחר מכן, כאשר סגל ציין כי בכל שחרור מחבלים בשנים האחרונות שרים ממפלגתו של ליברמן הצביעו בעד, פרסם ליברמן פוסט שבו ציין כי "מכיוון שלא מדובר באמת בכתב אובייקטיבי, אלא בכתב חצר המשרת באופן קבוע חברי כנסת מסוימים, יש להתייחס לדברים בהתאם".
ברוך קרא. במסיבת העיתונאים שקיים בדצמבר 2012, עוד בטרם תקף את נחום ברנע, יצא ליברמן נגד הפרשן המשפטי של חדשות 10. "אני אתן שתי דוגמאות לעיתונאים שקרנים", אמר. "האחד זה העיתונאי המכובד ברוך קרא שהתראיין אצל לונדון וקירשנבאום. הוא אמר ש'אם כל מה שיישאר מתיק ליברמן זה רק פרשת השגריר, אני הראשון להגיד שאני חוזר מכל מה שאמרתי עליו, כל מה שהאשמתי אותו, ואני אגיד שצריך לסגור את כל הפרשה'. אבל כשזה קרה, הבן אדם המשיך להתנפל. לא עלי, מילא עלי אני רגיל, אלא על כל המעורבים בפרשה באיומים בלתי מרומזים".
חנן קריסטל. בפתח ישיבת סיעת ישראל ביתנו ביום שני האחרון תקף ליברמן את הפרשן הפוליטי של קול ישראל. "בחרתי בו כשקרן השבוע", הצהיר. "אני הרבה שנים בפוליטיקה, אבל כמה מהפרסומים בסוף השבוע חצו כל קו אדום. מעולם לא פניתי לכחלון ולא דיברתי איתו על ההצהרה שלו שהוא לא ייכנס לממשלה של 61 חברי כנסת, מעולם לא דרשתי את זה ממנו, וזה לא נדון בינינו. קריסטל מרוויח את התואר שקרן ביושר. את תואר גזען השבוע אני מעניק לאיילה חסון וחנן קריסטל. הם אמרו בערוץ 1 כי 'משרד הקליטה שהביא לליברמן כמה מנדטים לא רעים, ייכבש על ידי איש ליכוד וייעשה שם טיהור כדי לשבור את המנגנון של ליברמן'. הם אמרו שליברמן השתלט על מרכזי הקליטה, שעולים הגיעו עם 'אינפוזיות' לקלפיות. זו גזענות נטו, עלבון והשתלחות בקהילה שלמה".
ארי שביט. באותה ישיבת סיעה כלל ליברמן גם את שביט ב"רשימת השקרנים". "השני שאני מצרף אותו לתואר שקרן השבוע זה ארי שביט ביום שישי אצל איילה חסון", אמר. "אני אתן ציטוט אחד: 'מה שליברמן עשה זה כלנתריזם. הוא לקח מנדטים. הוא רימה את הבוחרים שלו'".
אביגדור ליברמן, מה אני צריך לעשות כדי להצטרף גם לרשימת העיתונאים שתקפת?
"תצטרך במקום לסקר לדברר, או במילים אחרות להפוך לכתב חצר".
כלב נשך אדם
גבירותיי ורבותיי, סוג של מהפך כפול: רק לפני חודש הוביל במפתיע נצחונו הסוחף של נתניהו בבחירות למקבץ כותרות חיוביות על ראש הממשלה ב-ynet. אלא שמאז כדור הארץ חזר להסתובב על צירו, שרה נתניהו דיברה בבית הדין לעבודה על האיש שאין לנקוב בשמו, בעוד בעלה סיים על גחונו את המו"מ הקואליציוני עם ממשלה המושתתת על 61 ח"כים בלבד.
קואליציה צרה שכזו מזמינה מתקפות לא רק מהאופוזיציה, אלא גם מהתקשורת העוינת, ואכן הפליק-פלאק לאחור של ynet לא איחר לבוא עם הכותרות הבאות (ר' בתמונות) שפורסמו באתר החל מיום שבת ועד ליום שני:
עד כאן כותרות ynet נגד נתניהו בשלושה ימים בלבד. נדרשו יממה של קטל בכבישים (ביום שני) ורעידת אדמה חזקה נוספת בנפאל (ביום שלישי) – שלא לדבר על ההבהרה שאין להזכיר בעיתון האם שאין לנקוב בשמו – כדי לעצור את השטף. ביום רביעי, לעומת זאת, לא נרשמו אירועים יוצאי דופן, וב-ynet הופיעה הכותרת הראשית הבאה:
ב-ynet נמנעו מלהגיב.
תאונה בשידור חי
לא קל להיות כתב לענייני משטרה בעיתונות המשודרת. כאשר מתרחש מקרה המחייב דיווח מיידי – ולא חשוב אם מדובר באירוע לאומני, מעשה פלילי, או תאונת דרכים קטלנית – נדרש הכתב להשיג את המידע במהירות שיא ולפרוץ בהקדם לשידור. לא אחת ההתנהלות הזו גורמת לפרסום עובדות שגויות.
ביום שני השבוע מיהרה הדס שטייף לדווח בגל"צ על תאונה קטלנית סמוך לצומת כפר יונה. העלייה לשידור של כתבתנו לענייני משטרה אכן הייתה מהירה. העובדות, למרבה הצער, לא היו לגמרי מדויקות. הנה שני הדיווחים של שטייף באותו בוקר על התאונה, ואחר כך תיאור מפי קצין משטרה של מה שהתרחש באמת (ששודר בתכניתה של קנטי, "מה בוער"):
הציטוט (2): "קצת אחרי שש הבוקר נהג רכב פרטי שנסע על השוליים וביקש לחזור אל הכביש סמוך לכפר יונה התנגש מאחור במשאית" (הדס שטייף בדיווח נוסף על התאונה, בתכנית "בוקר טוב ישראל", שעה 7:46).
אלא שכעבור שעתיים, בשעה 9:48, עלה לשידור בתכנית "מה בוער" סנ"צ רמי רז, מפקד זרוע המרכז של אגף התנועה, ונתן תיאור שונה לגמרי לתאונה הקטלנית. "רכב שהגיע מכיוון מזרח למערב, ככל הנראה מכיוון כביש שש, פגע באבן השפה שבצד ימין מסיבה שטרם הצלחנו לברר אותה", סיפר לרזי ברקאי. "כתוצאה מכך הוא איבד את השליטה על הרכב, עבר את אי התנועה הבנוי במרכז הכביש ופגע בצורה חזיתית במשאית שהגיעה ממול". כשברקאי ניסה לברר האם כפי שדיווחה שטייף הנהג ניסה לעקוף את הפקק, ירד לשוליים ופגע במשאית כשחזר לכביש, השיב סנ"צ רז: "אני לא מצאתי שום ביסוס לדברים האלה. אנחנו בדקנו את המקום, אין שם שול שניתן בכלל לבצע בו עקיפה. בכלל להעלות ספקולציות בשלב הזה זה די מוקדם ולא רצוי".
הדס שטייף, אולי באמת, כמו שסנ"צ רז המליץ, מוטב היה שלא להעלות ספקולציות בשידור חי?
"זה נקרא אירוע מתגלגל. טיבו של שידור חי שמגיעים פרטים ראשונים, והתמונה מתבהרת ככל שחולף הזמן, אחרי ששוטרים מגיעים לשטח וחוקרים. אולי הגיע הזמן שתלמד משהו על שידורים חיים במקום לשבת על כיסא מול מחשב ולחפש כתבים חרוצים שמתרוצצים ועושים מלאכתם קודש?".
פטריות מחוממות
חדשות משומשות? לא נכחיש זאת. ביום חמישי שעבר, רגע לפני התחזית, הקריאה מגישת המהדורה המרכזית, יונית לוי, פתיח לכתבה על המתרחש בפיסת אדמה מסתורית בצפון. "עכשיו בשורה לחובבי הפטריות, היא מגיעה מחלקה קטנה וסודית בגליל", הטעימה. "15 שנים אחרי שהתחילו שם בניסוי לגידול פטריית כמהין, הפטרייה המפורסמת, החלו הפטריות לצוץ. המומחים אומרים שטעם הכמהין מתקרב לזה של הכמהין השחורות המקוריות מצרפת. כתבנו גיא ורון חושף את הפטריות לאוויר העולם".
מיד לאחר מכן שודרה הכתבה על הפטריות שמחירן עשוי להגיע ל-1,500 שקלים לקילו. "בחלקה הזאת בגליל העליון שמיקומה נשמר בסוד, ניטעו העצים כבר לפני 15 שנה, אך מאז לא הצליחו למצוא את הפטריות היקרות", הוסיף ורון. "עד שבאחרונה הן התחילו לצוץ".
אלא שמסתבר שהחלקה לא כל כך סודית, הניסוי לא החל לפני 15 שנים, הפטריות לא צצו לאחרונה אלא די מזמן, וגיא ורון הוא ממש לא הראשון שחושף אותן לאוויר העולם.
"מה שאמרו בערוץ 2, שהעצים ניטעו לפני 15 שנה, הוא לא נכון. העצים ניטעו לפני למעלה מ-20 שנה. זו התשובה הנכונה".
בכתבה גם נאמר שהפטריות החלו לצוץ לאחרונה. זה נכון?
"ממש לא. ב-2009 התחלנו למצוא גופי פרי וזיהינו את הפטריות האלה. אנחנו כרגע משפרים את היכולות שלנו בדבר הזה. הכוונה לבסס ידע שיאפשר לנו להרחיב את הגידול של זה".
ומה באשר למיקומה של אותה חלקה סודית? ובכן, לפני שלוש שנים בדיוק, במאי 2012, פורסמה ב"וואלה!" כתבה על אותן פטריות יקרות ממש, וצוין שהן נשתלו בקיבוץ ברעם. אבל ששש, אל תגלו לאף אחד.
"אתה מוזמן לפנות לחדשות 2".
מחדשות ערוץ 2 נמסר בתגובה: "הדברים מוזרים בעינינו, שכן מנהלו של ד"ר עופר, אלקנה בן-ישר, מנכ"ל מו"פ צפון, חושב שהכתבה מדויקת. כנראה שנקלענו למאבקי כוח פנימיים בתוך הארגון".
רקוויאם גרמני
ביום שלישי הדפיס "ידיעות אחרונות" גיליון מיוחד כחלק משיתוף פעולה עם ה"בילד" הגרמני, לציון 50 שנות יחסים בין ישראל וגרמניה. לצורך השת"פ הקצה העיתון עמוד אחד בחלק החדשות וכמעט את כל מוסף "24 שעות". אחת הכתבות במוסף, של אלדד בק (בתמונה העליונה), עסקה בהתרחשויות מאחורי הקלעים בדרך לכינון היחסים הרשמיים בין שתי המדינות, ובקשרים בין דוד בן-גוריון לקנצלר גרמניה דאז, קונרד אדנאוור.
בצילום ששובץ בכתבה ותפס חצי עמוד, של דוד רובינגר, נראה בן גוריון לוחץ את ידו של ישיש סימפטי למראה. לצד התמונה הופיע הכיתוב "שמרו על קשר חם. בן גוריון והקנצלר אדנאוור, 1957". אלא שחיפוש פשוט בגוגל מעלה כי האיש שלצידו של בן גוריון כלל אינו אדנאוור.
אבל זה, מסתבר, היה רק הפרומו המשעמם. באותו יום הצטלמו יחד הנשיא רובי ריבלין, שהחזיק את ה"בילד", עם נשיא גרמניה, יואכים גאוק, שהחזיק את "ידיעות אחרונות". למחרת פרסמו שני העיתונים את תמונתם המשותפת:
אלא שהעמוד הראשון של ה"בילד", שמציג ריבלין בתמונה, הוא לא בדיוק העמוד הראשון של העיתון שקיבלו הקוראים הגרמנים:
כן, כן. מסתבר שכדי לא להביך את ריבלין, דאגו הגרמנים המסודרים לשים מדבקה על תמונתה של הדוגמנית המעורטלת שהופיעה בעמודו הראשון של ה"בילד", בפינה הימנית העליונה. כדי לטשטש את ההבדל שנוצר בין העיתונים, הם הדביקו את אותה מדבקה גם על העמוד הראשון של "ידיעות", ובכך מבלי דעת גרמו קורת רוח נוספת לריבלין, משום שהמדבקה כיסתה את תמונתו של בנימין נתניהו:
דובר צה"ל מוסר: אותרו שני סא"לים אתיופים
ביום שישי האחרון, חמישה ימים אחרי ההפגנה הגדולה של יוצאי אתיופיה בכיכר רבין, התפאר מוסף "שישבת" של "ישראל היום" בראיון בלעדי עם סא"ל ציון שנקור, ראש ענף הפעלה במפקדת אימונים טקטיים בצאלים, אשר הוצג בכתבה כ"קצין האתיופי הבכיר ביותר בצה"ל" (למעלה). אלא שבאותו יום ממש פרסם "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" ראיון עם קצין אתיופי באותה דרגה, סא"ל תמיר אלעזר, המשרת באוגדת הגליל בפיקוד צפון (למטה). "איך אתה מסביר את העובדה שקצינים אחרים ממוצא אתיופי לא רצו להתראיין?", שאלה אותו נחמה דואק בזמן שאצל המתחרים הופיע ראיון שער נרחב שסתר את התזה. שנאמר: כל אחד והסא"ל האתיופי שלו.
תמונה אחת שווה אלף מלים, לא?
הנצר הטרי ביותר לבית המלוכה הבריטי, הנסיכה שרלוט אליזבת דיאנה שנולדה בשבת שעברה לדוכסית קייט ולנסיך וויליאם, ממשיכה להפיל חללים בתקשורת הישראלית. אחרי שבשבוע שעבר התבזה "מעריב" פעמיים – גם כאשר הציג את הנסיכה כבתו של צ'רלס, ושוב כאשר הציג אותה כבתו של הארי – הגיע השבוע תורו של ynet. ואלה הפרטים כפי שנמסרו:
ביום חמישי שעבר עלה ב-pplus, ערוץ הרכילות של האתר, אייטם של נעם קסל תחת הכותרת "סופר נני: המלכה אליזבת מטפלת בנסיכה". בכתבה שובצו מספר תמונות שנלקחו מאתר "דיילי מייל", ושבהן נראית המלכה מחליפה חיתולים ומחממת בקבוקים לנסיכה התינוקת כשלצידה ההורים הגאים וויליאם וקייט. "נראה שהמלכה, אמא לארבעה ילדים, די שוחה בחומר כשהיא קפצה לארמון קנסינגטון ביום שלישי האחרון", נכתב. "אחרי שהנסיך וויליאם והדוכסית קייט בירכו אותה לשלום המלכה הפשילה שרוולים והתחילה בעבודה. ולא, אל תדאגו, ברור שהרגע המכונן הונצח בתמונות. אחרי הכול תמונה שווה אלף מילים, לא?".
אז זהו, מסתבר שלא ממש. כעבור זמן קצר נאלץ ynet להסיר בבושת פנים את האייטם על כל תמונותיו. הסיבה: המצולמים כלל לא היו בני משפחת המלוכה. מסתבר ש"דיילי מייל" שכר את שירותיה של צלמת המתמחה בתמונות פארודיות באמצעות כפילים. ב"דיילי מייל" טרחו לציין זאת בהערה בתחתית הכתבה, וגם דאגו לתת בכותרת למעלה רמז עבה כפיל עם השאלה "האם הכול כפי שהוא נראה?" (ר' בתמונה למטה). אלא שגם נעם קסל וגם עורכי ynet התייחסו לפרסום ברצינות גמורה.
נעם קסל, תרצי להגיב?
"אתה מוזמן לפנות ל-ynet".
ב-ynet נמנעו מלהגיב.
רון מיברג VS אביב גלעדי
מזמן (כלומר שבועיים תמימים) לא כיכב כאן סכסוך ראוי לשמו שקשור לרון מיברג. אז הנה אחד חדש, הפעם עם ברק הוליוודי, אבל נתחיל, כרגיל מהאמצע.
בערב ראש השנה האחרון העלה מיברג את הציוץ המרומז הבא: "ולא אשכח את מי שזיינו אותי השנה, בסדר החשיבות: אביב גלעדי, ערן זמורה, שמואל רוזנר ורמי רוטהולץ. לא רבים אבל איכותיים". פרטי המריבה שלו עם שלושת האחרונים כבר תוארו בהרחבה.
לפני כחודש טפטף מיברג פרט נוסף על הסכסוך שלו עם חברו לשעבר גלעדי, המנסה לרכוש כעת את ערוץ 10, כאשר צייץ: "המיליארדר לן בלווטניק קנה דירה בשדרה החמישית ב-77 מיליון דולר וחייב לי 700 דולר כבר שנתיים. קשה להאמין? עובדה. פרטים אצל אביב גלעדי". ביום שישי האחרון הקצין מיברג את המתקפה כאשר שיתף את עוקביו המושבעים בטוויטר כי "טוב יעשה ערוץ 10 אם ירחיק מעצמו את אביב גלעדי ושות' לטובת אילן שילוח. גלעדי אינו מושקע בשידור איכותי אלא בהמתנה לאקזיט המשתלם הראשון ברווח".
"נתחיל מזה שלפני שנתיים את סדר פסח הוא חגג אצלי בבית עם משפחתו. אני נותן לך איור לרמת הידידות והאינטימיות שהייתה בינינו. לפני שש שנים רכש לן בלווטניק את 'אייקון', חברת סרטים שהייתה שייכת למל גיבסון, ובהמשך הקימו הוא וגלעדי חברה שנקראת 'איי.אל פילמס'. הוצע לי להיות מה שנקרא 'רידר', קורא תסריטים. קראתי עבור החברה של גלעדי במשך שנה וחצי מאות תסריטים לפיצ'רים דרמטיים שעליהם כתבתי חוות דעת, כאלף מילה באנגלית. ההבנה בינינו הייתה שהקשר הזה נוסע למקום שבו באחד הצמתים שהם יחליטו להיות מעורבים בסרט הוא יביא אותי כאיש שלו, ואז תהיה קפיצת מדרגה גדולה גם ברמת העשייה וקל וחומר שברמת הכסף.
"בשלב מסוים הוחלט לעבור מתשלום עבור תסריט לסוג של ריטיינר. הם עשו חשבון שאני עולה להם הרבה יותר כסף כשאני עובד על פי אייטם. בחודש שבו יש פחות תסריטים אני אהנה ובחודש שיש יותר הם ייהנו. בין שני מצבי ההתקשרות התבקשתי לסכם את מספר התסריטים שעמד על הפרק כפול 700 דולר. הגשתי חשבונית על שבעה תסריטים מפורטים בשמותיהם, אבל קיבלתי תשלום על שישה תסריטים בלבד, כלומר פחות 700 דולר.
"אחד הדברים הקשים מבחינתי בסיפור הזה הוא שההתנהלות הייתה דרך גלעדי, התנהלות שמוכרת לי עוד מימי ערוץ 8. הייתי מגיש חשבונית ומכיוון שהוא תמיד לא במשרד, מכיוון שהוא תמיד עם הנייד באיביזה, פוקט, הבהאמאס, לונדון או לוס אנג'לס, תמיד הלכה הניירת שלי לאיבוד. תמיד היה צריך לשחזר אותה ולשלוח שוב ושוב. לא הייתה פעם שבה לא רדפתי חודשים אחרי התשלום שהגיע לי. זה היה מביך ומביש ונגמר בדרך כלל בצעקות ובעלבונות. גם במקרה הזה מאוד נעלבתי וכעסתי וגלעדי אמר שהוא יטפל בזה. הוא טיפל בזה בערך כמוך. לא עניין את התחת שלו. אמרתי: אביב, אתה עכשיו גונב אותי ב-700 דולר, זה פוגע בי, זה עצוב, זה לא מקובל. הוא אמר: תקשיב, אני אנסה, אבל תבין, זה המנגנון. תמיד זה היה ככה, גם בערוץ 8. הוא מהאנשים האלה שתמיד המנגנון מנצח אותם. הוא בעל הבית, הכסף שלו, אבל כשהמנגנון קם על רגליו האחוריות, כלום לא חשוב. עם המנגנון הוא נשאר וממני הוא יכול להיפרד. אמרתי לו: אתה חייב לי 700 דולר. אני שם את זה בצד, אתה תשלם לי אותם, עברנו להסדר של שכר חודשי והמשכתי לקרוא.
"רק כדי לתת לך מושג: התסריטים שעברתי עליהם הם של סרטים שעל חלקם כבר שמעת כמו 'משחק החיקוי' ו'מר הולמס'. ראיתי כיצד הערות שכתבתי נלקחו בחשבון ובאו לביטוי במוצר הסופי.
"בפסח לפני שנתיים גלעדי אצלי בבית ואני אומר לו: שמע, אמרנו שנתקדם. הוא אמר: על מה אתה חושב? אמרתי לו: יש לי רעיון לתסריט על אודי מרפי, החייל המעוטר ביותר בתולדות הצבא האמריקאי. הוא אמר: אני מאוד אוהב את זה. אין עליו סרט? אמרתי: אין עליו סרט. ואז הוא אמר: תן לי לבדוק עם האנשים שלי. זה נגמר בחוזה עם 25 אלף דולר מקדמה. עכשיו, אם היה לי סיכוי להצליח בחיים, זה הפרויקט הזה. רק מהמקדמה אתה יכול להבין באיזו ליגה מדובר. אם התסריט היה נכנס לפיתוח, זה אומר שאני ועוד מישהו היינו יושבים חמש שנים ועוסקים בסרט הזה על משכורת שאתה ואני מאוד היינו רוצים לקבל מדי חודש.
"נכון לעכשיו חייבים לי תשלום על חוות דעת על תסריט והם לא ישלמו. אני יכול לקחת עורך דין, להוציא 50 אלף פאונד ולקבל את ה-700 דולר. האם אני עומד בזה או שזה נשמע לי נכון כלכלית? אני מניח שלא. לפני חודש אני רואה שבלווטניק רכש דירה ב-77 מיליון דולר. אני אומר יפה, ב-77 מיליון דולר הוא קנה דירה והוא חייב לי 700, אז אני מנחש שהוא יכול לעמוד בזה. אני לא טוען שגלעדי הוא ברמה של בלווטניק, אבל הבוז שלו למי שנחשב כחבר מקומם אותי. הוא ישב אתי פה ושר את ההגדה.
"יש לי מחלה, אני מודה בה: אני איכשהו נדבק לאנשים האלה, ראה עופר נמרודי, ותמיד מוצא את עצמי נבעט, לא מבין. אביב גלעדי הוא עופר נמרודי אשכנזי. אין הבדל ביניהם. לא מסוגלים להבדיל בין טוב ורע. מאלה שאדם ברוך היה אומר לי עליהם: 'הם לא שוכחים אותך אחרי השיחה, הם שוכחים אותך במהלכה'. אמרתי לגלעדי שהעולם קטן ויום אחד המעגל ייסגר. אני מבין שהם לא רואים את הסכום הזה כפי שהם לא רואים אותי. אני מאוד כואב את הסיפור הזה. באמת חשבתי שאני בדרכי לשלב אחר בחיים וקשה להשתקם. אני לא מבין מה יצא להם מלכייס אותי ב-700 דולר. מה הכיף בזה?".
אביב גלעדי, רון מיברג טוען שאתה חייב לו 700 דולר.
"תגיד, אתה עושה צחוק ממני? הבן אדם חולה נפש. איזה 700 דולר? נתתי לו עשרות אלפי דולרים לאיש הזה".
ועדיין, לדבריו אתה חייב לו 700 דולר על תסריט שהוא קרא וכתב עליו הערות.
"די, די, אני לא רוצה לענות. בסדר? עזוב אותי בחייך. זה כלב משוגע. שיביא לך את הנתונים. שיראה לי שפעם אחת הוא ביקש כסף או כתב מייל אחד שמגיע לו כסף. על מה אתה מדבר? אני לא חייב כסף לאף אחד, בטח לא 700 דולר".
רון מיברג, גלעדי אומר שהוא לא חייב לך כלום.
"חולה הנפש והכלב המשוגע שגלעדי העסיק בעשרות פרויקטים מצויד בכל המיילים הרלוונטיים כראיה משפטית חותכת, וקובע כאן שגלעדי משקר ומתפתל כהרגלו, במקום להתנצל ולשלם. זה האיש לצערי".
הציטוט מול המציאות: איפה הימים שלא היו?
הציטוט: "'הוא היה כתב אצלי והוא בהחלט היה טוב', מגיב בקצרה אורי אבנרי, ששימש עורך העיתון באותם הימים. 'אין לי מה להוסיף מעבר לזה" (ערן סויסה מחלץ כמה מילים מאורי אבנרי על ימיו של רונאל פישר ב"חדשות", "ישראל היום", 8.5.2015).
המציאות: מורנו ורבנו אורי אבנרי מעולם לא ערך את "חדשות", אלא ערך במשך 40 שנה את "העולם הזה". רונאל פישר מעולם לא עבד אצלו.
ערן סויסה, תרצה להגיב?
"אין תגובה".
טעות לעולם חוזרת
בסוף שבוע, באופן קבוע, החבר'ה נפגשים. זה כלל ידוע, יש מצב רוח וגם הקונספירטור נוהג לעיתים להתקשר.
"זה יפה מאוד שיש לך כל כך הרבה מה לכתוב נגד וואלה! ו-ynet", הוא פתח בקול מתקתק. "מזל שלפחות אתה עצמך כותב באתר אמין כמו mako".
"בהחלט", מיהרתי להסכים בשמחה.
"אתר שקודם כל בודק עובדות ורק אחר כך מפרסם אותן באופן מוסמך", הוסיף הקונספירטור בקול קטיפתי.
"חותם עם כל מילה", הכרזתי בהתלהבות.
"אתר שהדיוק, ואך ורק הדיוק, תמיד נר לרגליו", המשיך הקונספירטור בקול דובשני.
"יש פואנטה בסוף?", שאלתי בחוסר נוחות קל.
"ברור, הורביץ", אמר הקונספירטור בקול קפוא. "אני שולח לך תמונה".
"מה יש לך לומר על הכותרת המופרכת הזו, שפורסמה אצלכם כבר לפני יותר מחמישה חודשים?", חקר הקונספירטור.
"לא בטוח שהיא מופרכת", מיהרתי להעמיד דברים על דיוקם. "קודם כל, יש עוד שבועיים עד למועד ההופעה, והכול עוד עשוי לקרות. חוץ מזה ייתכן ששכחו לעדכן את קיילי שהיא אמורה להופיע אצלנו ויעשו את זה עכשיו. זה עדיין לא פוגע כהוא זה באמינות של mako".
"אתה בטוח?", פקפק הקונספירטור.
"לגמרי", עניתי בפטריוטיות. "מה שכתוב אצלנו הוא ברזל".
"ברזל, אה?", גיחך הקונספירטור. "קבל עוד תמונה".
"כמובן שכבר למחרת היום שבו פורסמה הכותרת הזו סיפר דובר איכילוב שאסי בסך הכול הגיע לבית החולים כדי לבקר חבר", המשיך הקונספירטור. "מה יש לך לומר עכשיו על האמינות הירודה של מקום העבודה שלך?".
"אני דוחה את הביקורת על הסף", גמגמתי. "אם אסי טרח והעלה לאינסטוש צילום שלו במיטת בית חולים, אז תמונה אחת שווה אלף מילים, ואין מקום לבוא בטענות לכתבת אמינה שמביאה דברים מוסמכים בשם אומרם".
"מתי בפעם האחרונה אמרו לך שאתה פאתט, הורביץ?", התעצבן הקונספירטור. "קודם כל, אל תגיד אינסטוש. זה לא יושב טוב על המבטא הדרום חולוני שלך. וחוץ מזה מה עוד אני צריך לעשות כדי לנעוץ את המסמר האחרון בדעה החיובית שלך על האתר המפוקפק שמסכים להעסיק אותך? אה, יש לי רעיון. קבל תמונה מאייטם טרי טרי, שפרסמתם ביום שלישי האחרון".
"מה, הם באמת נפגשו סוף סוף לראשונה אחרי הפרשה ההיא?", שאלתי בהתפעלות. "סחתיין על הסקופ הרכילותי הלוהט".
"לא, הורביץ, זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה מרגול ואטדגי נפגשו", אמר הקונספירטור בצינה. "קבל כותרת שפורסמה ב-ynet כבר באוקטובר האחרון".
"נו, הורביץ, עדיין משוכנע שכל מה שמתפרסם ב-mako הוא ברזל?", לעג הקונספירטור.
"האמת שקצת פחות", נאלצתי להודות.
"סוף סוף", צהל הקונספירטור. "אז איך תסביר את שרשרת הטעויות הזו?".
"קשה לי להסביר, אבל ככל שאתה מרבה בדוגמאות אני יותר ויותר משתכנע שאולי מדובר בצירוף מקרים", אמרתי בשלווה.
"אז למה שלא תרים טלפון לבוס שלך ותברר איך כל הפדיחות האלה התרחשו?", אמר הקונספירטור בארסיות. "אולי סוף סוף תהיה לו סיבה טובה להעניק לך כרטיס לדרום חולון בכיוון אחד".
אורי רוזן, העורך הראשי של mako, מה תגובתך?
"שוב פספסת, הורביץ. שכחת את הפדיחה הרביעית שאירעה לאחרונה: פיסקה שלמה שנשמטה מהאייטם הפותח של המדור המדשדש שלך לפני שבועיים, ובאופן מפליא איש מלבדך לא שם לב לכך. יכול להיות שאתה היחיד שקורא את המדור של עצמך?".
ואם כבר פדיחות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה!".