קוראים רבים שואלים את עצמם לא פעם איך באמת מתנהלת עבודת העיתונאים מאחורי הקלעים. דו"ח מבקר המדינה על פרשת הרפז, שפורסם השבוע, מספק הזדמנות יוצאת דופן להתרשם מקרוב מי מפעיל את מי, מי משרת את מי ומי נגד מי. כמעט אף אחד לא יוצא טוב מצילום הרנטגן הנדיר הזה. התגייסות כתבים ופרשנים – מי למחנה הרמטכ"ל אשכנזי ומי למחנה שר הביטחון ברק – הוגדרה על ידי המבקר כ"תופעה לא בריאה, שלא נמצאה כמותה בעבר במימדים כאלה". (ובמאמר מוסגר, אם היינו זוכים לתמלילי הקלטות מהשיחות של מיכה לינדנשטראוס ודוברו שלמה רז עם עיתונאים כאלה ואחרים, היה לא פחות אקשן). אז קחו את הזמן, כנסו לקצב הנכון וקבלו את מה שרוני דניאל, אמנון אברמוביץ', אבי בניהו, דן מרגלית, יואב לימור, בן כספית ועוד רבים וטובים (?) היו מעדיפים שלא נדע לעולם.
יואב לימור מתניע
סכסוך הדמים בין לשכות שר הביטחון ברק והרמטכ"ל אשכנזי הפך לפומבי ב-9 בפברואר 2010. יואב לימור, אז הפרשן הצבאי של ערוץ 1, פתח את מהדורת "מבט" עם דיווח מעניין ובלעדי: הערכה שברק יאריך את כהונתו של רב-אלוף אשכנזי לשנה חמישית. יש מידה של אירוניה בכך שלהריונה של פרשת הרפז – אשר בלבה מסמך מזויף – קדמו טיפולי הפרייה בדמות ידיעה שהתבררה כחסרת בסיס.
אילו לימור היה מדווח - כפי שפירסם עמוס הראל ב"הארץ" שבועיים וחצי לפניו - כי בין אוהדיו של אשכנזי ישנם כאלה המשתעשעים ברעיון ליזום את הארכת כהונתו, איש לא היה פוצה פה. אלא שלימור הכניס גם את ברק לקלחת, ולברק עצמו ממש לא הייתה כוונה להאריך את כהונת אשכנזי.
הידיעה הרתיחה את שר הביטחון ברק ואת ראש המטה שלו, יוני קורן. דקות לאחר השידור העביר ברק סרי, יועץ התקשורת של אהוד ברק, את תגובתו הזועמת של שר הביטחון שלפיה נושא הארכת כהונתו של אשכנזי לא נדון מעולם, וכי פרסום הידיעה כפי שיוצרה מבית מדרשו של דובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו, גורם לזילות מעמד הרמטכ"ל ומוסד הרמטכ"לות. מיד לאחר מכן, בתגובה לתגובה, מסר בניהו כי הארכת כהונת הרמטכ"ל אינה רלוונטית בשלב זה ואינה בתחום עיסוקו של צה"ל. "הצבא לא היה מעורב בפרסום הידיעה", הוסיף בניהו בתגובתו, "ומעבר לכך לא ניגרר להשמצות אישיות ונטולות כל בסיס".
חצי שנה אחר כך התפוצצה פרשת הרפז, וכבר שלוש שנים זורמים בשצף מים עכורים באיילון המוצף. בעדותו בפני נציגים ממשרד מבקר המדינה אמר בניהו כי הודעתו של ברק, שייחסה לו את האייטם של יואב לימור, גרמה לו השפלה רבה. יוני קורן עצמו הודה בפני המבקר כי "היום יודעים שזה לא היה דובר צה"ל" (שמכר ללימור את הלוקש).
יואב לימור – שפרש בינתיים מערוץ 1, מגיש כיום את תכנית הבוקר של "קשת" ומשמש כפרשן הצבאי של "ישראל היום", מאז הקמתו – נמנע מלהגיב.
איתן הבר מתווך
הפרסום של לימור, וההודעה של לשכת ברק מיד לאחר מכן שלפיה המקור לידיעה הוא בניהו, הגבירו משמעותית את מפלס המתח בין שר הביטחון לרמטכ"ל. אלא שכמו בסרטי קומיקס – גם בסיפור הזה צץ גיבור על שנדרש לטפל בבעיה. לא ספיידרמן, גם לא סופרמן. הפעם גיבורנו הוא העיתונאי הוותיק איתן הבר, איש "ידיעות אחרונות". כמה ימים לאחר הידיעה של לימור שוחח הבר עם ברק, ואמר לו כי ניתן לפתור את הסכסוך שנוצר בהודעה משותפת של מספר שורות. בכך, אגב, הוא פתר את אחת החידות המסקרנות בעולם התקשורת: האם עיתונאים ותיקים, מנוסים ולמודי קרבות, יכולים עדיין לשמור על תמימות הנעורים שלהם? התשובה, מתברר, חיובית.
ברק, אחרי שהקשיב, שאל את הבר האם יהיה מוכן "לרוץ בינינו", כלומר לגשר בין לשכת שר הביטחון לזו של הרמטכ"ל. הבר הסכים, ובעקבות בקשתו נפגשו ברק ואשכנזי. ברק הסכים בפגישה לפרסם הודעה שבה יביע צער על תגובתו, והבר ניסה לגבש נוסח מוסכם בין שתי הלשכות – אך לשווא. בשלב מסוים ברק הסכים לנוסח מסוים, אך לאחר מכן חזר בו, והבר הרים ידיים. גם גיבורי על, מסתבר, הם לא כל יכולים.
ביום שני השבוע, למחרת דו"ח הרפז, פרסם הבר ב"ידיעות" טור דעה על הפרשה. הטור היה מאוזן, הכותרת הרבה פחות ("הברק פגע בו"). את מאמרו פתח הבר במילים "גילוי נאות: כמו רבים אחרים זכיתי לראות גם את שמי מתנוסס לראווה ולקריאה בדו"ח מבקר המדינה אתמול. לא אתייחס לחלקי הצנוע בדו"ח הנורא הזה". הגילוי החלקי – נאות למחצה. כפל התפקידים של הבר – קצת פחות נאות.
איתן הבר, מה תגובתך?
"ראשית, ביקשו ממני בעיתון לכתוב על הדו"ח. שנית, על חלקי השולי בפרשה הזו פורסמו כמעט ספרים, ולא רק עיתונים. שלישית, אני חושב שמכיוון שהיה לי מה לומר אמרתי אותו ושהגילוי הנאות היה במקומו. לגבי כפל התפקידים: אני כבר עושה את זה בדיוק 55 שנים, ומה שחושבים על זה לא מעניין אותי".
אמנון אברמוביץ' מסמס
העיתונאי הראשון שמסמך הרפז הגיע לידיו, הוא אמנון אברמוביץ'. המסמך – שבטעות חמורה נקרא "מסמך גלנט", לפני שהתברר שבכלל זויף – נחשף לראשונה ב"אולפן שישי" ב-6.8.2010, על ידי אברמוביץ' ורוני דניאל. כבר בשידור הראשון העלה אברמוביץ' את האפשרות שהמסמך הוא הפוך על הפוך, מה שמדגיש את תת התרבות במערכת הביטחון. בשידור השני הגדיר את המסמך "כמוסת רעל של צמרת הביטחון".
אברמוביץ' קיבל את המסמך פיזית מהיועץ האסטרטגי אבי גוט. גוט קיבל את המסמך מאל"מ במיל' גבי סיבוני (בתיווכו האדיב של תמיר פרדו, שכעבור פחות מארבעה חודשים ייבחר לראש המוסד). ביום חמישי, יממה לפני הפרסום ב"אולפן שישי", הודיע גוט לאברמוביץ' שהמסמך בידיו. ראש המטה של ברק, יוני קורן, העיד במשטרה כי באותו יום, בשעה שלוש אחה"צ, הוא קיבל הודעת sms משונה מאברמוביץ'. "האם אדוני אכן שוקל להתפטר?", שאל אברמוביץ' בהודעתו. קורן הכחיש בתוקף. "מי האידיוט שהפיץ את זה? שלילי נמרץ", סימס חזרה לאברמוביץ'. בתשובה כתב לו אברמוביץ': "רעיון שלי. רעיון נבון וצופה פני עתיד".
אברמוביץ' – בכיר הבכירים בחדשות ערוץ 2 ומטובי בניה של העיתונות בישראל, מאז ולתמיד – לא צפה הפעם את פני העתיד. עובדה: קורן משמש עד עצם היום הזה כראש המטה של ברק. בעדותו בפני אנשי המבקר אישר אברמוביץ' שאכן העביר מסרון כזה, אך הוסיף כי המסרון לא קשור לפרשת הרפז אלא למידע שהיה לו בעניין אחר.
באותו יום חמישי פנה אברמוביץ' גם לאבי בניהו, וביקש שייתן לו את "המסמך". "אמנון אברמוביץ' פנה אליי", סיפר בניהו לאנשי המבקר, "ואמר לי: 'שמע, תן לנו את המסמך'. אמרתי לו: 'אמנון, איזה מסמך?'. אמר לי: 'אל תעשה צחוק, תן לי את המסמך'. אמרתי לו: 'אין לי את המסמך. אין לי שום מסמך'. אמר לי: 'אנחנו יודעים שיש מסמך. תן לי את המסמך'. אמרתי לו: 'אמנון, חי נפשי שאין לי שום מסמך'".
אמנון אברמוביץ' נמנע מלהגיב.
רוני דניאל מייעץ
ביום שבו אברמוביץ' הסתמס עם קורן ושוחח עם בניהו, ערב פרסום מסמך הרפז, התקשר הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 2, רוני דניאל, לרמטכ"ל גבי אשכנזי. הדיאלוג בין השניים התנהל בשבוע שבו אהוד ברק ראיין כמה אלופים לקראת ההכרעה על זהותו של הרמטכ"ל הבא. זאת, למרות שכהונתו של אשכנזי אמורה הייתה להסתיים חודשים ארוכים לאחר מכן. את עיקרי השיחה - המדהימה, לא פחות - חשף השבוע גידי וייץ ב"הארץ". מהתמליל עולה כי דניאל תיפקד לפרקים בתור יועץ סתרים של אשכנזי, והפגין קירבה, הזדהות ומעורבות רגשית שמציגות אותו באור בעייתי.
"מה העניינים?", פתח אשכנזי את השיחה.
"בסדר, אח שלי", השיב דניאל.
"אני שם לב למאמצים להפוך אותי עוד פעם לדוד לוי", אמר אשכנזי לדניאל. "אני מאוד מעריך את דוד לוי, אבל כבר מזמן אני (מחליט) ממי אני נעלב וממי לא. תגיד: 'גבי אשכנזי יש לו מדינה להגן עליה, יש לו צבא לנהל אותו והאחריות היא שמנחה אותו ומדריכה אותו, והוא ימשיך לעסוק בנושא העיקרי, הביטחון של המדינה. ומי שעוקב אחרי סדר היום שלו יודע מה שהוא עושה'".
"אני אמצא (מקום) להגיד את זה, כמובן", השיב דניאל ועבר לדבר על לשכת ברק. "הם יחטפו ביומיים-שלושה הקרובים", אמר.
"שמע, חבורה של שקרנים", הגיב אשכנזי.
"הם יחטפו", הבטיח שוב דניאל.
בהמשך גילה דניאל לאשכנזי שהוא עומד לפרסם מידע יוצא דופן. "אני הולך להגיד שיש כאן מעורבות, לראשונה בתולדות הצבא, של קמפיינרים ששיווקו לנו מפלגות ודירות ועכשיו מנסים לקדם אינטרסים של מועמדים לתפקיד הרמטכ"ל. זה חמור ביותר", אמר.
"כן", הגיב אשכנזי.
"אני עושה כתבה שאומרת שלא היה ראוי להגיע למצב הזה", הוסיף דניאל. "בוודאי לא ראוי להגיע למצב שבו פוגעים כך בסמכות הרמטכ"ל. זהו, בקטנה".
"כן", הגיב אשכנזי.
"ביומיים הקרובים אנחנו נעמיד את היוני (קורן, ראש המטה של שר הביטחון) הזה במצב מאוד מאוד מביך", פירט דניאל. "אגב, הייתה לי הבוקר שיחה עם אהוד ברק... הוא צלצל אליי אתמול. קצת התנפלתי עליו על המהלך שלו (הראיונות עם האלופים), שהוא מוקדם מדי".
"כן?", התעניין אשכנזי והוסיף: "יוני ממש מנהל אותו".
"ממש מנהל אותו", ענה דניאל.
מכאן הרחיבו השניים על המהלך שהחל ברק למינוי הרמטכ"ל הבא. "עזוב מוקדם לא מוקדם. אל תתעסק בזה", אמר דניאל לאשכנזי. "תתעסק בדרך שעושים דברים כאלה". אשכנזי תיאר לדניאל את הקשיים הצפויים לו בעקבות הצעד של ברק. "עכשיו, תשמע מה הכי חמור", המשיך, "הם משקרים במצח נחושה... תאמין לי, אם מישהו פה יעשה משהו רציני, אז הוא יגלה את השקרים שלהם".
"לא יעזור להם, גבי", הרגיע דניאל. "אמנון (אברמוביץ') עלה על כמה דברים מעניינים, לרבות איזה מסמך, והם יהיו במבוכה קשה...זה לא יעבור בשקט. הם יחטפו".
אבל אשכנזי העדיף בשלב הזה לתדרך את דניאל כיצד עליו להציג אותו בשידור. "אני מבקש שכל מה שקשור אליי, אני אומר לך: אני עובד, מתעסק בזה, האחריות היא כבדה, מבקר במשפחות השכולות, הולך לתרגילים, עוסק בדיונים, יש לנו מאיראן ועד החמאס, זה מה שאני עושה כל הזמן".
"מאה אחוז", אמר דניאל. "זה ייאמר, אל תדאג".
מה שדי מדהים הוא, שאותו רוני דניאל, שבשעות הבוקר הסתחבק עם אחיו גבי, הציג עצמו בשמונה בערב כפרשן אובייקטיבי לגבי הנושא. לא פחות מעוררת תהיות היא העובדה שדניאל המשיך לפרשן השבוע את פרשת הרפז, כאילו כלום.
גורם בחדשות ערוץ 2 גורס כי היחסים בין דניאל לאשכנזי אינם שונים במהותם ממערכות יחסים רבות בין מקורות לעיתונאים. אותו גורם אף ציין, כי יום למחרת שיחת ה"אח שלי", סירב דניאל לבקשה מפורשת של אשכנזי למנוע את פרסום המסמך.
רוני דניאל ואבי וייס נמנעו מלהגיב.
אורי כהן-אהרונוב מחרטט
שבוע לאחר חשיפת מסמך הרפז בחדשות ערוץ 2 התייצב כתב המשטרה של ערוץ 1, אורי כהן אהרונוב, באולפן "יומן". הוא סיפר למגישה, איילה חסון, כי דובר צה"ל, תת אלוף אבי בניהו, נחקר במשטרה באזהרה שלוש פעמים וכי הוא החשוד המרכזי בפרשת מסמך גלנט. "אבי בניהו נחקר כמה פעמים, אני לא יכול לומר בוודאות אם שלוש או ארבע פעמים", דיווח כהן אהרונוב והדגיש: "נחקר, נחקר נחקר".
אלא שכבר בחלוף יממה, במוצאי שבת, הכחישה המשטרה כי בניהו חשוד במעורבות בפרשה והכחישה כי הוא זומן למסור עדות יותר מפעם אחת. כהן אהרונוב, אגב, לא היה היחיד שמסר דיווח שגוי. הקדים אותו יואב יצחק שהעלה ידיעה דומה לאתר "מחלקה ראשונה". למרות הכחשת המשטרה, פירסם למחרת "הארץ" כותרת ראשית בחתימתם של תומר זרחין ועמוס הראל, שלפיה בניהו אכן נחקר שלוש פעמים – אך במציאות החקירה לא הייתה באזהרה ובניהו לא הוגדר כחשוד. בניהו, מצידו, שוקל בימים אלה להגיש תביעת לשון הרע נגד רשות השידור על הפרסום השגוי.
את תגובתו של אורי כהן-אהרונוב לא ניתן היה להשיג.
אלון בן-דוד מדווח
לפני עשרה חודשים, כשטיוטת דו"ח מבקר המדינה הועברה על פי הנוהל למבוקרים, זרמו עד מהרה לתקשורת שפע הדלפות. לכל אחד מהמדליפים היה, כמובן, אינטרס משלו. כך קרה, כפי שכתב לראשונה אורן פרסיקו באתר "העין השביעית", ששתי מהדורות החדשות המרכזיות – זו של ערוץ 2 וזו של ערוץ 10 – ששודרו באותו יום ובאותה שעה ממש, הציגו תמליל של אותה שיחה עצמה, בשתי גרסאות הפוכות בתכלית.
השיחה המדוברת התקיימה בין גבי אשכנזי לעוזרו ארז וינר. בחדשות 10, על פי התימלול שהציג אלון בן-דוד, הודיע וינר לאשכנזי כי "יש תחקיר לפיו ראש המטה של שר הביטחון הוא יועץ חיצוני לקרן החדשה לישראל". "זה הולך להתפרסם?", שאל אותו הרמטכ"ל, ואז וינר השיב: "כנראה". "טוב", אמר אשכנזי. "אל תעסוק בזה". לאחר מכן הוסיף רביב דרוקר את פרשנותו. "גבי אשכנזי הוא כל כך זהיר", אמר דרוקר, "הוא יודע שהוא מוקלט, (ולכן) בשיחות האלה פשוט אין כלום".
במקביל, באולפן חדשות ערוץ 2, שידר עמית סגל תימלול שונה לגמרי של אותה השיחה ממש בין וינר לאשכנזי. "יש מידע (מהרפז) שקושר את ברק ואת יוני קורן לקרן החדשה לישראל", ציטט סגל את וינר, אלא שכאן, בניגוד לגירסה של אלון בן-דוד, אשכנזי השיב במלים: "טוב מאוד, שיתחילו להפיץ את זה".
אז מי מהשניים דייק? עמית סגל או אלון בן-דוד? האם אשכנזי אכן היה מעורב בהפצת השמצות על שר הביטחון, או שהוא דווקא הקפיד שלא לחרוג מהכללים? דו"ח המבקר פתר השבוע את התעלומה. בתמליל השיחה המלא, כפי שמופיע בדו"ח, אומר אשכנזי לווינר: "טוב מאוד, שיתחילו לפרסם את זה". רק בסוף השיחה, אחרי שאשכנזי מוודא שהוא אינו מוקלט ("מאיפה אתה מדבר? מהפלאפון שלך?") ואחרי שהוא מתחקר את וינר במידע על ברק, הוא מסכם: "ואתה לא עוסק בזה יותר".
שורה תחתונה: בן-דוד שידר הדלפה חלקית, ואילו המידע של סגל היה שלם יותר. השבוע סיכם סגל את הפרשה בשביעות רצון בדף הפייסבוק שלו. "נדמה לי", כתב, "שכבר די ברור שאשכנזי הוא לא הקדוש המעונה שמישהו בלשכתו, שהוליך שולל עיתונאי, ניסה לעשות ממנו".
אלון בן-דוד, איך תסכם?
"אכן הדיווח שלי היה חלקי, וכך גם הדיווח של ערוץ 2. שנינו קיבלנו הדלפה של קטע מהשיחה, ולאף אחד מאיתנו לא הייתה את התמונה המלאה".
רונן ברגמן מצונזר
כמו כל העיתונים, גם "ידיעות אחרונות" התייחס ביום שני בהרחבה לדו"ח הרפז. הסיקור היה מאוזן להפליא, יש שיאמרו מאוזן מדי. "ידיעות" ניסה ליצור סימטריה בין חומרת המעשים של שני הצדדים – אשכנזי וברק – למרות שהממצאים בדו"ח, שלא לדבר על המציאות, שונים בתכלית.
נחום ברנע, אלכס פישמן, איתן הבר, טובה צימוקי ותלם יהב מילאו שישה עמודים על הפרשה. עיתונאי אחד (אך לא היחיד) בלט בהיעדרו: זהו רונן ברגמן, שפירסם יחד עם דן מרגלית את הספר "הבור". למה ברגמן נשאר בחוץ? אולי כי בספר – כמו גם בראיונות רבים שהעניק – הוא הרשה לעצמו למתוח ביקורת קשה על התנהלותו של אשכנזי בפרשה, עמדה שלא עלתה בקנה אחד עם הקו המערכתי של "ידיעות".
בעוד דו"ח המבקר, כמו גם המציאות, מאירים באור קשה את הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, הרי שבמהלך כל גלגוליה של הפרשה הצטיין "ידיעות" דווקא בסיקור שיטתי ועקבי בעד אשכנזי ונגד שר הביטחון ברק. דוגמאות לא חסרות.
למשל, למחרת עדותו של אשכנזי בפני מבקר המדינה על חלקו בפרשה, דיווחה הכותרת ב"ישראל היום" כי "אשכנזי העיד בפני המבקר בפרשת הרפז". הכותרת ב"הארץ" היתה זהה, ואילו הכותרת של "מעריב" תיארה את "החופש של אשכנזי: ארבע שעות אצל המבקר".
ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, הלכו על קו אחר לגמרי. שם, למחרת העדות, פרסמו כיתוב תמונה תחת הכותרת "אשכנזי חגג", ותיארו כיצד "זמן קצר לאחר שסיים את עדותו אצל מבקר המדינה אסף אשכנזי את אנשי לשכתו לארוחת פרידה במסעדת 'אחלה' בכפר סבא".
האם יכול להיות שמדובר בטעות מקרית בשיקול דעת של ראש דסק מזדמן?
הפירגון של "ידיעות" לאשכנזי היה עקבי וחד משמעי. למשל, בתקופת הרמטכ"לות (כאשר אשכנזי הדליק נר חנוכה וזכה בשער לכותרת "רמטכ"ל מדליק"), בחופשת השחרור שלו (כאשר הופיעה תמונה של אשכנזי מחזיק דג והכותרת הייתה "ד"ש מהקאריביים") ובכתבה נרחבת של נחמה דואק ב"מוסף לשבת", שהבליטה את גרסתו של אשכנזי לפרשת הרפז (וזכתה לכותרת "האמת שלי").
בנובמבר 2010, שלושה חודשים אחרי שפרשת הרפז התפוצצה, הכין רונן ברגמן כתבת תחקיר נרחבת בנושא, אלא שחלקים רגישים מתוכה צונזרו בהוראת ראשי העיתון. קטעים לא מחמיאים על הרמטכ"ל אשכנזי, רעייתו רונית ובנו איתי נפסלו ולא פורסמו. עורך "ידיעות" היה אז שילה דה-בר. כעבור שלושה חודשים החליף אותו בתפקיד רון ירון. העורכים הראשיים אמנם התחלפו, אבל הסיקור המגמתי של "ידיעות" בעד אשכנזי נותר כשהיה. לפני עשרה חודשים, למחרת הגשת טיוטת דו"ח המבקר בפרשת הרפז, ארבעה כותבים שונים עסקו בנושא ב"ידיעות". רק המומחה ברגמן, שהעז לסטות מהקו החד צדדי של העיתון, נשאר בחוץ. היעדרותו מהעיתון של יום שני האחרון הייתה, אם כן, בסך הכול שידור חוזר.
ומי שלא רצה את ברגמן נגד אשכנזי ב"ידיעות", קיבל אותו כמגיש "ערב חדש" וכמרואיין אצל רזי ברקאי, אורלי וגיא וכל השאר. גורם ב"ידיעות" חושב שהעיתון פעל היטב כאשר לא איפשר לברגמן לכתוב על הפרשה. "איך יכול עיתונאי, מצטיין והגון ככל שיהיה, שהוגשה נגדו תביעת דיבה על ידי אחד הצדדים, לכתוב באופן אובייקטיבי על הנושא?", אומר הגורם. "וגם אם הוא איכשהו מסוגל לעשות את זה - יש כאן בעיה קשה של מראית עין. חוץ מזה, ב'ידיעות' התפרסמו השבוע טורים עם ביקורת נוקבת על אשכנזי, ביניהם של נחום ברנע, אלכס פישמן ושמעון שיפר, כך שמי שטוען לסיקור מוטה או מגמתי פשוט לא קרא את העיתון הנכון". אלא שתביעת הדיבה של בועז הרפז נגד רונן ברגמן ודן מרגלית הוגשה רק השבוע, ואילו ברגמן לא הורשה לכתוב על הפרשה בעיתון גם קודם לכן.
רונן ברגמן, מה תגובתך?
"כשמתפזר אבק הספינים נותרות העובדות, ונשארת חפיפה כמעט מושלמת בין דו"ח מבקר המדינה והספר 'הבור', שדן מרגלית ואני פרסמנו לפני שנתיים".
רביב דרוקר בודק
לפני שנה תיאר בן כספית ב"מעריב" כיצד ניסו מקורבי ברק לאסוף חומר על אנשי אשכנזי. "ישנו אדם שאינו צד מעוניין בפרשה, שיכול לספר כמה סיפורים מעניינים בתחום הזה", כתב כספית. "הוא אוסף חומרים על קצינים כמו אבי בניהו, בשליחות אותם מקורבים".
האדם שאליו כיוון כספית, כך עולה מדו"ח הרפז, הוא דני בורוביץ', לשעבר דובר מפלגת העבודה, שעבד בעבר יחד עם יוני קורן, לימים ראש מטה ברק. בעדותו בפני מבקר המדינה אמר בורוביץ' כי חודש או חודשיים לאחר שמסמך הרפז נחשף הוא פנה לקורן וסיפר לו על אדם שיש בידיו מידע מכפיש על בניהו. לדבריו, קורן הציע לו שייפגש עם אותו אדם ויקליט אותו, ואחר כך התקשר אליו לעיתים קרובות כדי לברר האם הפגישה כבר התקיימה. קורן, אגב, הכחיש את הדברים בתוקף.
בורוביץ' טען כי נפגש עם המקור והקליט אותו, ומיד לאחר מכן עידכן את קורן טלפונית על הפגישה. למחרת, סיפר, הוא נפגש בכנסת עם ברק סרי, יועץ התקשורת של אהוד ברק, שהביע שביעות רצון מהחומרים. סרי, מצידו, טוען כי לא גילה בחומרים עניין.
בורוביץ' הוסיף בעדותו כי במהלך הפגישה התייעץ סרי טלפונית עם קורן, והציע לבורוביץ' להפגיש אותו עם עיתונאי. העיתונאי שאיתו נפגש בורוביץ' לבסוף, בתיווכו של סרי, הוא הפרשן הפוליטי של חדשות ערוץ 10, רביב דרוקר. "אני התקשרתי אליו", סיפר סרי בעדותו. "נתתי לו את כל הפרטים". במהלך השיחה עדכן סרי את דרוקר שהוא שלח את בורוביץ' למשטרה, אך הוסיף כי "המשטרה כאן קצת תתקשה. בורוביץ' לא מכיר אותך. הוא יתקשר ותראה אם יש כאן חומר. אם יש כאן באמת מעשים חריגים, פליליים".
דרוקר, שקיבל את קצה החוט נגד בניהו, החליט שלא לפרסם את החומרים שאותם כינה מבקר המדינה ״מידע מכפיש״. למה דווקא הוא קיבל את החומרים מלשכת ברק? אולי מכיוון שמתח בעבר, בהזדמנויות שונות, ביקורת חריפה על דובר צה"ל, עד כדי כך שהיחסים בינו לבין בניהו הגיעו לנתק. שבועות ספורים לפני שבניהו עזב את תפקידו הוא התקשר לדרוקר והשניים עשו סולחה.
וכך, מאז שבניהו עבר ללבוש אזרחי – שוררת אידיליה בינו לבין דרוקר. עד כדי כך שלפני חודשיים הגדיר דרוקר את בניהו כ"קיבוצניק מלהבות חביבה ששיחק אותה". זה קרה כשדרוקר ליווה את בניהו במהלך מבצע "עמוד ענן", לרגל משרד הייעוץ האסטרטגי החדש שהקים. "יכול להיות שאני עשיתי שגיאה, יכול להיות שאשכנזי עשה שתי שגיאות", אמר בניהו לדרוקר בסיום הכתבה. "אנחנו לא היינו הצד של הרעים". כשחזר השידור לאולפן שיתף דרוקר את אלון בן-דוד בשיחה שהייתה לו תוך כדי הצילומים. "הוא שאל אותי באיזשהו שלב, כשניסיתי לתקוף אותו קצת, 'היית רוצה מישהו כמוני לידך'?", סיפר דרוקר על בניהו. "אמרתי לו: 'כן'".
רביב דרוקר, האמנם?
"אני לא יכול להגיב על העניין הזה".
יוסי יהושוע מסתחבק
ייאמר לזכותו של יוסי יהושוע, הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות": בניגוד לרוני ("אח שלי") דניאל, שלא נרתע מלדווח על מסקנות דו"ח הרפז למרות שפיתח עם אשכנזי יחסים משפחתיים, יהושוע התאפק. השבוע, לבקשתו, הוא לא כתב מילה אחת בעיתונו ביום שלמחרת פרסום הדו"ח. ללא ספק, החלטה נבונה. יהושוע, כמו אחרים, העיד הן במשטרה והן אצל המבקר, ושמו מופיע באחד הסיפורים בדו"ח. אלא שמתמלילי שיחות שהוקלטו בלשכת הרמטכ"ל עולה הרושם כי גם יהושוע, כמו דניאל, פיתח עם מקורותיו יחסי קירבה שחורגים במעט מקשר שגרתי שבין עיתונאי למקור.
אבל נתחיל בהתחלה: בבוקר יום שישי שבו פורסם בחדשות 2 מסמך הרפז, פורסמה ב"ידיעות" ידיעה מאת יוסי יהושוע וצביקה ברוט. בכותרת צוטט אשכנזי אומר כי הוא "בז לניסיון לעשות אותי דוד לוי". בצירוף מקרים מפתיע – גם במסמך הרפז שנחשף באותו ערב (ועוד כונה אז בטעות "מסמך גלנט") צוין באחד הסעיפים, בהתייחס לתגובת אשכנזי להליך מינוי הרמטכ"ל הבא: "תחילת התהליך/ ההכרזה תיצור אפקט היעלבות. יש לפתח את התדמית (דוד לוי). לטפל בקמפיין מתאים".
בעדותו במשטרה נשאל יהושוע לפשר הדמיון בין הכותרת שפירסם לסעיף במסמך, והשיב כי לא הכיר את מסמך הרפז ולא שמע עליו עד לשידור ב"אולפן שישי". את הידיעה, הוסיף, כתב מפי מקורב לרמטכ"ל. דובר צה"ל, אבי בניהו, הודה בעדותו אצל המבקר כי הוא זה שמסר ליהושוע את הדברים, שאותם שמע כנראה מאשכנזי עצמו. בכלל, בין דובר צה"ל בניהו לכתב יהושוע היה קשר הדוק. עד כמה הדוק? עד כדי כך שבאחת השיחות שהוקלטו בין בניהו לרמטכ"ל, אומר בניהו לאשכנזי: "יוסי יהושוע, אני רוצה שתעריך אותו. שתדע ושתעריך אותו. הוא היה בסדר גמור. הוא איתנו".
מה פירוש "איתנו"?
הנה, למשל, שיחה שהתנהלה בין בועז הרפז לראש לשכת הרמטכ"ל, ארז וינר, ב-8 בפברואר 2010. שניהם חושדים שאהוד ברק וראש המטה שלו, יוני קורן, קשורים לקרן החדשה לישראל, כאשר באותו יום מודיע ברק בישיבת סיעת העבודה כי הוא מתנגד לחקירת הקרן. "דיבר איתי דובר צה"ל, בלי שהוא מכיר ממני משהו כזה או אחר", מעדכן וינר את הרפז, "ואמר לי שפנו אליו שני כתבים ושאלו אותו על כל העניין הזה. הוא לא הכיר את התהליך, אז הוא לא ענה להם". "או קיי", משיב הרפז, ווינר ממהר לשתף אותו בחשש שדווקא מישהו משני העיתונאים הללו יפרסם את הסיפור. "הכתבים הם בן כספית ויוסי יהושוע", הוא אומר, "שזה ישר צועק אותנו".
מצד אחד, אין ספק שבלשכת הרמטכ"ל ראו ביהושוע בן ברית, שלא לומר משת"פ. מצד שני, יהושוע לא המציא את יחסי הקח-תן עם מקורות – המקור מוסר מידע בלעדי ומצפה בתמורה שהעיתונאי ישמור על האינטרסים שלו. הוא רק לקח אותם טיפ טיפה רחוק מדי. הקשר החם בין יהושוע לבניהו ולשכת אשכנזי הניב לו שפע של אייטמים בלעדיים. "בשנים של בניהו ואשכנזי יהושוע היה הכתב המועדף בצה"ל", אומר גורם המקורב לנושא. "היו לו הכי הרבה סקופים, כשהיה ברור שזה בסמכות וברשות".
יוסי יהושוע נמנע מלהגיב.
אלכס פישמן מתוגמל
מי שיצא נפסד מציר בניהו-יהושוע הוא הפרשן הצבאי הוותיק של "ידיעות", אלכס פישמן. כבר 25 שנים שבניהו ופישמן מנהלים מערכת יחסים סבוכה, שידעה עליות ומורדות. בתחילת הדרך שימש פישמן ככתב הצבאי הבכיר של היומון המנוח "על המשמר", בזמן שבניהו הקיבוצניק היה פרח עיתונות עם שאיפות גדולות. לימים, החליף אותו בניהו בתפקיד. מאז נפגשו כמה וכמה פעמים מכל צידי המתרס. תקצר היריעה מלפרט, אבל ניתן לסכם ולומר ש"מטען חלול" לא היה רק שם של מדור.
בעת כהונתו כדובר צה"ל, העדיף בניהו את יהושוע על פני פישמן, בכל הקשור לתדרוכים, הדלפות ושאר בונבוניירות. יש מי שמוכן אפילו להישבע כי שמע את תא"ל בניהו מצהיר שזמנו של פישמן ב"ידיעות" קצוב. פישמן נאלץ להתנחם ביחסי קירבה עם לשכת ברק בכלל ויוני קורן בפרט. עד כמה היו היחסים קרובים? עד כדי כך שלפני כשנתיים שובץ פישמן לוועדת האיתור למפקד גלי צה"ל, שאותה ממנה מנכ"ל משרד ביטחון. כן, כן. אותו משרד שאותו פישמן מסקר ומפרשן. אתיקה עיתונאית? אולי בפעם הבאה.
בשלוש השנים האחרונות בניהו ופישמן ניתקו קשר. הסכסוך נולד כחודשיים לאחר שיוני קורן נכנס לתפקידו כראש מטה שר הביטחון. דובר צה"ל בניהו והכתב הצבאי פישמן – יחד עם שגריר ישראל לשעבר בבריטניה, צבי חפץ, עורך "גלובס", חגי גולן, ופרשן חדשות ערוץ 2, אמנון אברמוביץ' – בילו בארוחת ערב במסעדת "אסתר" ביהוד (האוסובוקו טלה זכה לשבחים, תודה ששאלתם). שולחן לחמישה. בניהו סיפר לאנשי מבקר המדינה, כי ביציאה מהמסעדה אמר לו פישמן משהו כמו "יוני (קורן) הצליח לשכנע את אהוד (ברק) שאתה נסראללה".
פישמן, לפי בניהו, הציע לו לפרוש בשיא, ובניהו, בתגובה, הציע לפישמן להיכנס לרכבו ולהתרחק ממנו.
כעבור שבועיים, בתגובה לידיעה של יואב לימור כי נשקלת הארכת כהונתו של אשכנזי, הוציא אהוד ברק את ההודעה המפורסמת לפיה בניהו גורם לזילות מעמד הרמטכ"ל ומוסד הרמטכ"לות. למחרת, סיפר בניהו לאנשי המבקר, התקשר אליו פישמן וביקש מידע על יחסי לשכת הרמטכ"ל ושר הביטחון. בניהו שאל את פישמן בכעס מדוע הוא בכלל מתקשר אליו - כי הרי מהשיחה במסעדה אפשר היה להבין שפישמן מעודכן באירועים יותר טוב ממנו - וניתק את הטלפון.
הריחוק מבניהו ואשכנזי לא היטיב עם פישמן, אבל הקירבה לקורן וברק דווקא כן. לפני חודש וחצי הודיע שר הביטחון על פרישתו מהפוליטיקה. כעבור שבועיים קיבל פישמן מתנת פרידה נאה, בדמות כותרת ראשית בלעדית על כך שגדי אייזנקוט ימונה לסגן הרמטכ"ל. איך נאמר אצל הקונספירטור? "שתי ציפורים בהדלפה אחת. גם מתנת פרידה מאהוד, כדי לשמח את אלכס, וגם פאג'ר 5 לכיוון של יוסי יהושוע, כדי לשמח את יוני קורן".
אלכס פישמן, מה תגובתך לדברים שבניהו סיפר למבקר?
"מעולם לא אמרתי את מה שבניהו מייחס לי. במסעדה הצעתי לו כידיד להיפגש עם יוני קורן ולהסתדר איתו. גם הסיפור כאילו התקשרתי לבניהו בשביל מידע על יחסי לשכת הרמטכ"ל ושר הביטחון לא היה ולא נברא, ולכן ממילא הוא לא היה יכול לנתק לי את הטלפון. אבל אם זה משפר לו את האגו - להגיד שאני מרים לו טלפונים – אז זה רק מוכיח מי האיש".
אבי בניהו, מה תגובתך?
"אלכס פישמן התקשר אליי ב-12 בפברואר 2010 לקראת כתבה שהכין לאותו סוף השבוע בנושא היחסים בין יוני קורן לביני. לאור אותה שיחה במסעדה בה הציע לי 'לפרוש בכבוד לפני שיהיה מאוחר' – סירבתי לשתף איתו פעולה. אלכס פישמן הוא עיתונאי ותיק, אשר עשייתו העיתונאית, בשנתיים האחרונות בעיקר, נעשית ללא מורא וללא משוא פנים והיא מתבצעת בנייטרליות הראויה להילמד בבתי ספר לתקשורת. אין לי אלא להודות לבורא עולם על הזכות שניתנה לי לצקת מים על ידיו בסוף שנות השמונים. אני מאחל לו בריאות והמשך עשייה עיתונאית ברוכה, נטולת פניות ונשענת על לקחי כתבות החצר של מלחמת יום הכיפורים".
בן כספית מתעניין
ב-1 באוגוסט 2010, חמישה ימים לפני פרסום מסמך הרפז, בשעה 23:44 בלילה, שלח בועז הרפז sms לרל"ש הרמטכ"ל, ארז וינר, בזו הלשון:
"יש מצב שבן כספית = בוגד וחצה את הקווים?", שאל.
בחקירתו במשטרה ניסה הרפז להסביר את פשר המסרון. "אני חושב שבו כספית לא ענה משהו, או ענה הודעה מוזרה", אמר הרפז לחוקרים. "אני מתייחס ב-sms הזה למידע שקיבלתי לגבי בן כספית, שייתכן וחבר חזרה ליוני קורן. אני מזהיר את ארז (וינר) שישים לב, כי אני יודע שהוא מדבר איתו".
לחששו של הרפז לא היה שחר. חצי שנה קודם לכן הגיש קורן תביעת דיבה נגד כספית, שבה טען פרקליטו כי "כתבותיו של כספית רוויות שקרים גסים וסילופים, אשר המכנה המשותף להם הוא אחד - מסע להשחרת שמו הטוב של קורן". בזמן שנשלח ה-sms התביעה הייתה עדיין בעיצומה. רק כעבור חמישה חודשים היא הסתיימה בפשרה שבמסגרתה פירסם "מעריב" התנצלות ותרם עשרת אלפים שקלים לאגודה למען החייל. בעדותו למבקר מספר קורן כיצד לאחר שיואב לימור פרסם את הידיעה על הארכת כהונתו של אשכנזי בשנה נוספת "התחילה השתוללות מטורפת, פשוט מטורפת, מהעמוד הראשי של 'מעריב'... שם נמרחה התמונה שלי עם כתבות משמיצות, שקריות, חסרות תקדים". עורך בכיר שעבד באותה תקופה ב"מעריב" מתקן: "ההשתוללות לא הייתה בגלל הידיעה של לימור, אלא בגלל התגובה חסרת התקדים של ברק נגד בניהו".
בחודשיה הסוערים של פרשת הרפז פירסם כספית שפע של אייטמים נגד ברק ואנשיו. זכורים לטובה הלהיטים: "ד"ר אהוד ומיסטר ברק", "משהו השתבש אצל אהוד ברק" וכמובן "ברק ממשיך לנסות להיפטר מאשכנזי". כספית גם יצא כנגד הפרסומים של איילה חסון בערוץ 1, שהציגו את אשכנזי כגיבור הרע של הפרשה. "אולפן 'יומן' של הערוץ הראשון מלא אתמול אנשים מזועזעים מגודל הזוועה, עוצמת הדרמה ופלצות הגילויים החדשים שהוצגו שם בפרשת הרפז", כתב כספית בספטמבר 2011. "צפיתי בשידור בדיעבד. הכנתי את עצמי לזעזוע, אבל במקומו הגיע גיחוך". בלשכת שר הביטחון ראו בכתבות הללו קמפיין מתוזמר מכיוון אשכנזי ולהקתו.
בחקירתו במשטרה ציין הרפז כי נפגש שלוש פעמים עם כספית. כשנשאל לאיזו מטרה ענה: "רונית (אשכנזי) המליצה לי להיפגש איתו". כשנשאל באיזה נושא התעניין כספית במיוחד, השיב הרפז: "הכספים שקיבל אהוד ברק מקרן היסוד בז'נבה". רונית אשכנזי אישרה שהיא מקיימת קשר עם עיתונאים שונים, ביניהם גם כספית.
בן כספית, תרצה להגיב?
"אני פגשתי את בועז הרפז בפעם הראשונה בחיי לא לבקשת רונית אשכנזי, אלא בעקבות מסרון שקיבלתי מגורם שלישי, שאינו צד בפרשה. את רונית אשכנזי ראיתי פעמיים בחיי לפני שהפרשה התפוצצה – פעם אחת מתוכננת, ופעם אחת מקרית, בתחנת דלק".
דן מרגלית מברך
"תרבות של מזימה" – זו הייתה כותרת הטור של דן מרגלית ב"ישראל היום" למחרת פרסום דו"ח הרפז. במאמר ציין מרגלית כי "אהוד ברק לא היה נחמד ומנומס ומחבק ומלטף כלפי גבי אשכנזי, ולא נהג כשורה כאשר עיכב מינוי קצינים בכירים בצה"ל בהמתנה לרמטכ"ל הבא – אבל כל אלה הם כאין וכאפס לנוכח התנהלותה של לשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שאי אפשר לכנותה אלא כנופיה סחטנית וחבורה זוממת".
אלא שבטור של מרגלית חסר לא רק גילוי נאות אחד – כי אם שלושה. הראשון - מרגלית נחשב לחבר קרוב של אהוד ברק (עד כדי עבר של בילויים משותפים בחו"ל). השני - מרגלית ממש לא חבר של אבי בניהו, לשעבר דובר צה"ל (בעיקר לאחר שבניהו התלונן נגדו למועצת העיתונות וקיבל מודעת הבהרה). והגילוי הנאות השלישי – מרגלית הוא חותנו של אילן שילוח, העומד בראש משרד מקאן אריקסון, האחראי לפירסום מודעות ה"פוטש בקריה" נגד אשכנזי ובניהו (ההליכים המשפטיים בנושא עדיין מתנהלים).
"אולי עדיף שאני אגיש נגדך תביעת דיבה? הייתי חבר של גבי אשכנזי באותה תקופה לא פחות מאשר של אהוד ברק, ולא היה לי שום סכסוך עם אבי בניהו – זה התחיל הרבה אחר כך. למה אתה לא אומר שאני הראשון שכתב שבפועל המסמך הזה דומה למסמכי זינובייב? אתה בטח אפילו לא יודע מה זה".
מסמכי מה?
"מסמכים מזוייפים מתחילת המאה ה-20 באנגליה. למה אתה כותב עליי שקרים? בגלל שאני מפורסם?".
ומה לגבי אילן שילוח?
"יאללה, לך קיבינימט".
ואם כבר קיבינימט, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימם לקרוא (מי שצלח עד הסוף הוא או מיטיב לכת או אבי בניהו או יוני קורן) מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".