לגל"צ חוקים משלה

כתבתנו הדס שטייף מוסרת: אני עבריינית, ואני גאה בזה

האם חוק האוסר במפורש על ביצוע מעשה מסוים יכול להיחשב בגדר המלצה בלבד? אם שואלים את כתבת המשטרה של גלי צה"ל, הדס שטייף, התשובה חיובית. השבוע שטייף הפרה את החוק, וכמותה עשו גם מגישי גלי צה"ל גלית אלטשטיין וניב רסקין. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

ביום ראשון בלילה זומן סגן מפכ"ל המשטרה, ניצב ניסים מור, לחקירה במח"ש בחשד לביצוע מעשים מגונים, להטרדה מינית ולשיבוש מהלכי משפט. כעבור שעות אחדות נשלחה על כך הודעה לכתבים. תיקון לחוק שאושר בכנסת לפני שלוש שנים, קובע כי ב-48 השעות הראשונות לחקירה אין לפרסם שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום.

עיתונאים רבים (ואני ביניהם) חושבים כי מדובר בחוק גרוע, שפוגע בזכות הציבור לדעת ושתורם לגל שמועות, מבוססות יותר או פחות, ברשתות החברתיות. ועדיין זהו החוק, וכמעט כל העיתונאים שדיווחו על הפרשה מילאו אחריו. שטייף העדיפה שלא. בדיווחיה השונים ביום שני בבוקר היא ציינה לא פחות מ-11 פעמים – גם בתכנית "בוקר טוב ישראל" עם גלית אלטשטיין, וגם בתכנית "נכון להבוקר" עם ניב רסקין – כי מדובר בסגן המפכ"ל. גם רסקין ואלטשטיין עשו זאת. כשהכתב לענייני משטרה של חדשות ערוץ 2, משה נוסבאום, שהתראיין אצל רסקין, העז להעיר כי לדעתו גל"צ שוגה כאשר היא מפרסמת את זהותו של קצין המשטרה בניגוד לחוק, וכי בחדשות 2 לא נוהגים כך, השיבה לו שטייף בנחרצות "אתם עשיתם מה שאתם חושבים, אנחנו עושים מה שאנחנו חושבים. תודה רבה". במקביל העלתה פוסט לדף הפייסבוק שלה, שבו הצהירה כי "אם למישהו יש בעיה עם זה שפרסמתי את שמו של הסמפכ"ל, הוא מוזמן לתבוע אותי".

דקות לאחר שנוסבאום ירד מהשידור בגל"צ התפתח בקבוצת הוואטסאפ של כתבי הפלילים, "פטפטת כתבים 100 בשבילך", ויכוחונצ'יק בינו לבין שטייף (לא נגענו):

הדס שטייף: "נוסבאום, לכלכת בענק. מי שמך להטיף מוסר?".

משה נוסבאום: "אני האחרון שאטיף לך מוסר, אבל מי שמך לעבור על החוק?".

הדס שטייף: "מי שמך להעיר לי? שמור על עצמך, אני שומרת על עצמי יופי. היה לא מכובד ולא ראוי. תעשה מה שאתה רוצה. אל תתערב אצלי בתחנה בעבודה שלי. נקודה".

משה נוסבאום: "התחנה שלך הזמינה אותי להתראיין אצלכם, וכשמתבצעת אצלכם עבירה על החוק גם אתם לא חסינים מביקורת. נקודה".

הדס שטייף: "הוזמנת להתראיין, לא להשמיע את דעתך על ההחלטה שלנו, עם כל הכבוד. יאללה, יש עבודה. יותר חשוב ממלחמת האגו המטופשת הזו".

אבל בסופו של דבר מה שהתחיל אצל שטייף בתרועה רמה הסתיים בקול ענות חלשלושה כאשר בהמשך, גם בתכנית "מה בוער" עם רזי ברקאי, וגם בתכנית "עושים צהרים" עם יעל דן, היא כבר לא הזכירה כי מדובר בסגן המפכ"ל ודיווחה על "ניצב בכיר במשטרה". כך עשה גם נוסבאום בפתיחת המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2. רק בסופה, לאחר שניצב ניסים מור ויתר באמצעות פרקליטו על החיסיון המגיע לו על פי החוק, נקב נוסבאום בשם המפורש. 

הדס שטייף, למה עברת על החוק?

"לצערי הרב, ובעניין הזה אני מכה על חטא, כבר ידעתי תקופה ארוכה על חלק מהמעשים הללו אבל לא היו מתלוננות. כשקיבלתי את האינפורמציה בשש בבוקר, הבנתי במה מדובר ואת חומרת העניין והרגשתי מצפונית שצריך לפרסם את המידע הזה עם השם, ואני לא מצטערת על זה לרגע. הפרסום נעשה על דעתי בלבד, זו החלטה שלי ולא התייעצתי עם איש במערכת. חוץ מזה, בחוק יש פרצה שאומרת שכאשר מדובר באיש ציבור אנחנו יכולים לפרסם את שמו".

אז למה הכתבים האחרים לא פרסמו את זהותו של החשוד? ולמה גם את עצמך, יותר מאוחר, כבר נמנעת מלומר שמדובר בניצב ניסים מור?

"את השאלה הזו תפנה לגלי צה"ל. תראה, אני חושבת שכולנו צבועים, כי ברגע שאנחנו שומעים משהו כולנו מפיצים את המידע לכל מי שאנחנו מכירים, מפרסמים את הרמזים הכי עבים, אבל רק את השם לא אומרים. אז אני כן מפרסמת את השם. אני עבריינית, ואני גאה בזה".

מגלי צה"ל נמסר בתגובה: "גלי צה"ל הינה כלי תקשורת שומר חוק ומכבד אותו. האירוע כמובן אינו מייצג את מדיניות התחנה, והלקחים הופקו".

כמה כתבות נגד נתניהו צונזרו ב"וואלה!"?

לפני שנה, בינואר 2014, מונתה גלי גינת לכתבת המשפט של "וואלה!". לרגל המינוי זכתה לאייטם מפרגן ב"וואלה! ברנז'ה", שהתגאה כי בתפקידה הקודם כתחקירנית בערוץ 10 חשפה גינת את פרשת "המיטה המעופפת" של הזוג נתניהו. כעבור זמן לא רב הועלתה התהייה המסקרנת איזה נפח, אם בכלל, הייתה תופסת פרשה זו אילו גינת הייתה חושפת אותה ב"וואלה!" ולא בחדשות 10? האם גם אז היא הייתה זוכה לכותרת ראשית? ואם כן, בתוך כמה זמן הייתה מתקבלת בדסק שיחת טלפון מפתיעה מהמנכ"ל, אילן ישועה? ינון מגל, אז עורך "וואלה!", נשאל האם הוא לא סבור שהאתר שלו ידידותי מדי כלפי נתניהו. תשובתו הייתה קצרה וממצה: "קשקוש".

מגל הוא כיום פוליטיקאי, מה שאומר שגם כעת אין תקווה ממשית לקבל ממנו תשובה כנה יותר. אין גם צורך לשאול. הדברים מדברים נגד עצמם. ביום ראשון פורסמו תצהירים של עובדי מעון ראש הממשלה, במסגרת תביעה שהגישו לבית הדין לעבודה. כמו יתר עמיתיה, גם גינת פרסמה כתבה, שאף זכתה להפניה הראשית ב"וואלה!", תחת הכותרת "העדויות נחשפות: 'גברת נתניהו צעקה והשפילה את העובדים'". אלא שכעבור זמן קצר התקבלה שיחת טלפון מפתיעה בדסק, והכתבה הועלמה מהאתר.

זו לא הפעם הראשונה שבה "וואלה!" גונז אייטם שלא משמח במיוחד את הזוג נתניהו. בפברואר 2013 נמנע האתר מלפרסם ראיון עם בן כספית שבו בין השאר תקף את בני הזוג נתניהו; כעבור חמישה חודשים צינזר האתר אייטם על תשדיר רדיו שהביך את שרה נתניהו; ובפברואר אשתקד היה "וואלה!" כלי התקשורת היחיד שלא סיקר את טענותיו של אב הבית בבית ראש הממשלה לפיהן שכרו לא שולם במלואו. בטקס השבעת הכנסת האחרונה הופיעה שרה נתניהו במשכן בשמלה מעוררת מחלוקת. ב"וואלה!" סיקרו את הנושא משתי זוויות: לימור לבנת תקפה את התקשורת על "מסע השיסוי" נגד שרה נתניהו, ולעומתה ג'ודי שלום-ניר-מוזס ביקשה שיניחו לשרה נתניהו. האם רצף האירועים הללו מעיד על כך שלפנינו עוד כלי תקשורת מרכזי, בנוסף ל"ישראל היום", הפועל מעת לעת לאתרוגו של הזוג נתניהו? לא מן הנמנע שייתכן שכנראה שכן.

גלי גינת, למה נגנזה הכתבה שלך?

"אני מפנה אותך למערכת".  

ממלא מקום עורך "וואלה!", אודי הירש, תרצה להוסיף משהו?

"קברתי השבוע את חתולתי האהובה זצ"ל. כל שאר אירועי השבוע מתגמדים לצד רגע טראומתי זה".

וכמה כותרות נגד נתניהו התנוססו ב-ynet?

כשם ש"ידיעות אחרונות" מהווה לא אחת תמונת ראי של "ישראל היום" (וכמובן להיפך), כך גם ynet תפקד השבוע על תקן תמונת ראי של "וואלה!" (ולהיפך). זמן קצר לאחר ש"וואלה!" צנזר את האייטם נגד הזוג נתניהו, לא היסס ynet לעקוץ את האתר המתחרה באייטם ברנז'אי, שהתנוסס לאורך יום שלם בראש ערוץ המדיה החדש. במקביל, במשך כ-24 שעות, הפציץ עמוד הבית של ynet בלא פחות משש כותרות ראשיות שונות (!) נגד נתניהו. שלוש מהן תקפו את נתניהו ואת רעייתו על פרשת עובדי מעון ראש הממשלה, ואילו השלוש האחרות, כבונוס לפוליטיקאי השנוא על קבוצת "ידיעות", תקפו את ראש הממשלה בנושאים אחרים. פה ושם גם הבליחה הפניה קטנה יותר נגד נחשו מי. הנה הכותרות:

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (1): מכוערים, אבל לפניך

הציטוט: "אלון ברנוביץ', שבדרך כלל מצליח לשלב בין החלטות עיצוביות אלגנטיות להכרעות פרקטיות סבירות, החליט לעשות אותו הדבר גם ב"פאסטל". לדאבון הלב, הוא יצר בכך מסעדה סכיזופרנית: מצד אחד, ארכיטקטורה עכשווית של מסעדת יוקרה (כלומר: משולשים מכוערים בזוויות אוויליות), מצד שני, תפריט של שניצל, סלמון והמבורגר. גם האווירה ב"פאסטל", לפחות בחלק בו ישבנו, מכוונת יותר למשולשים המכוערים מאשר לשניצל" (מבקר המסעדות שגיא כהן מקונן על העיצוב של מסעדת "פאסטל", "הארץ", 20.9.2013).

המציאות: לפני שבועיים הוכתרה מסעדת פאסטל כמסעדה היפה ביותר בעולם לשנת 2014. זאת לאחר שזכתה במקום הראשון בתחרות עיצוב בינלאומית שהתקיימה בסין ושבה השתתפו אלפי מסעדות מ-35 מדינות בעולם.

שגיא כהן, אולי יש כאן איזשהו רמז לכך שכדאי שתתמקד יותר במנות ופחות בעיצוב?

"אין תגובה".

העם נגד נתניהו. איפה? ב"ידיעות" כמובן

נכון למועד פרסום שורות אלה כל הסקרים מצביעים שבנימין נתניהו הוא עדיין המועמד המתאים ביותר לראשות הממשלה בעיני רוב אזרחי ישראל. למרות זאת, יש מקום שבו התנהלותו הקונקרטית של נתניהו סופגת מפלות בסקרים פעם אחר פעם. איפה? במדור השאלה היומית של "ידיעות אחרונות", כמובן.

מדור השאלה היומית מתפרסם בימים ראשון עד רביעי, בעמוד 2 של מוסף "24 שעות". הקוראים מתבקשים לענות דרך האפליקציה לשאלה שהתשובה עליה היא "כן" או "לא". תוצאות המשאל הבלתי מדגמי מופיעות בעיתון למחרת. החל מ-1 בדצמבר 2014, היום שבו התברר כי פניה של ישראל לבחירות, ועד יום ראשון האחרון, פורסמו ב"ידיעות" 32 שאלות כאלה. שש מתוכן עסקו ישירות בנתניהו או בליכוד. בחמש מתוך שש השאלות הללו (83.3 אחוזים) יצא נתניהו כשידו על התחתונה. ואלה היו השאלות, על פי סדר הופעתן: האם הדיל שרוקם נתניהו עם החרדים לגיטימי? (8 אחוזים כן, 92 אחוזים לא); האם תכנית נתניהו למע"מ אפס על מוצרי מזון בסיסיים היא ספין בחירות? (80 אחוזים כן, 20 אחוזים לא); סער, כחלון, לבנת, מרידור ואחרים כבר עזבו: האם הליכוד מאבד את דרכו? (78 אחוזים כן, 22 אחוזים לא); האם אתם בעד הצעת נתניהו שראש המפלגה הגדולה ירכיב את הממשלה הבאה? (32 אחוזים כן, 68 אחוזים לא); האם הביקורת על נתניהו סביב הביקור בפריז מוצדקת? (40 אחוזים כן, 60 אחוזים לא); והאם נתניהו צריך לנאום בפני הקונגרס האמריקאי למרות התנגדות אובמה? (42 אחוזים כן, 58 אחוזים לא).

ממוצע משוקלל מעלה כי 69.3 אחוזים מקוראי "ידיעות" היו נגד התנהלותו של נתניהו בנושאים שבהם עסקו השאלות, בעוד ש-30.7 אחוזים מתוכם תמכו בצעדיו של ראש הממשלה. עד הבחירות נותרו עוד 47 ימים. נשתדל להמשיך לעקוב.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

נחום ברנע ואטילה שומפלבי VS נפתלי בנט (ולהיפך)

מי אמר שרק בגבול הצפון שוררת מתיחות, עם קורבנות בנפש, נפילות ואזעקות? גם בזירת הקרבות התקשורתית נמשכת ההסלמה. השבוע נמשך מאבק הגירושים המכוער בין יו"ר מפלגת הבית היהודי, נפתלי בנט, לבין האקסית המיתולוגית, הלוא היא קבוצת "ידיעות". יריית הפתיחה הפעם נורתה בחמישי שעבר, כאשר בנט העלה סרטון המשווה את מועמד מפלגת העבודה, יוסי יונה, לחמאסניק. לא פחות. פרשן ynet, אטילה שומפלבי, מיהר לשתף את הסרטון וצייץ: "לא למדנו כלום מרצח רבין, אה? נפתלי בנט, שלא תגיד אחר כך לא ידעתי. לא ראיתי. ידעת. אישרת. הסתת". בתגובה העלה בנט סטטוס ארוך ומתבכיין למחצה. "במקום לשאול את יוסי יונה מדוע הוא סוגד לטלי פחימה, הוא מסית נגדי", כתב. "אתה יודע מה, מר שומפלבי? זה לא יעזור לך. לא תשתיק אותנו". בתשובה צייץ שומפלבי: "אחרי שאתה גדל במשטרו של צ'אושסקו ויוצא משם שלם, אתה מפסיק לפחד מבני אדם שעושים רעש ומנסים להלך אימים. שבת שלום לכולם. גם לך, מר בנט".

הציטוט מול המציאות (2): כולם התייצבו, חוץ מאושרת

הציטוט: "לחתונה, שנערכה באולם שבע בתל אביב, הגיעו גם גדי סוקניק, דני רופ, אושרת קוטלר, רפי רשף, אלון בן-דוד, אלמוג בוקר, מתן חודורוב ועוד" (צחי קומה במדורו "העלוקה" על חתונתם של הדס שינדלר וגיא לרר, "ידיעות אחרונות", 25.1.2015).

המציאות: אושרת קוטלר דווקא לא התייצבה לאירוע הנוצץ.

אושרת קוטלר, למה לא הגעת לחתונה של גיא לרר?

"אני באמצע צילומים עכשיו. די, עזוב. אני לא רוצה להיכנס לזה".

הוזמנת?

"ברור שהוזמנתי, כן".

שמעתי שלאחרונה עבר ביניכם חתלתול שחרחר על רקע העובדה שהעורך של לרר ב"צינור לילה" עבר לתכנית שלך.

"אין לי שום עניין לכבס את הכביסה הפחות נקייה של חדשות 10 בפורומים כאלה ואחרים. מה שביני לבין גיא הוא ביני לבין גיא. תכתוב מה שתכתוב, אני לא מתכוונת לדבר על זה".

צחי קומה, תרצה להגיב?

"לא, אני לא אגיב על זה".

עיתון אחד גדול ואשת השמאל

מי האישה שעיתון "ישראל היום" אינו מותח עליה ביקורת, מרבה לפנק אותה באייטמים מגוונים ומציג צילומים מחמיאים שלה בתדירות גבוהה במיוחד? למרבה ההפתעה, לא מדובר רק באשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, כי אם גם בראשת סיעת מרצ, חברת הכנסת זהבה גלאון. בחודשיים וחצי האחרונים, מסתבר, התנוססה תמונתה של גלאון ב"ישראל היום" לא פחות מ-11 פעמים, רובן ככולן בהקשר חיובי.

גלאון, כידוע, היא אחד מגורמי האופוזיציה הבולטים ביותר לראש הממשלה. אז איך זה שעיתון הבית של נתניהו מחמיא דווקא לה? התשובה טמונה בהצבעה על הצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום", שהתקיימה ב-12 בנובמבר האחרון. באותו יום גלאון הייתה הח"כית היחידה ממרצ שהצביעה בקריאה טרומית נגד ההצעה. כבר בשבוע שלאחר מכן זכתה לכך שתמונתה תתנוסס ב"ישראל היום" פעמיים, יום אחרי יום. בחודשיים וחצי שקדמו להצבעה, אגב, לא פורסמה תמונתה של גלאון ב"ישראל היום" אפילו פעם אחת.

מאז אותה הצבעה ועד היום נהנית גלאון מגשם של צ'ופרים בעיתון של שלדון. ומה קורה כאשר במסגרת תפקידה תוקפת גלאון ישירות את ראש הממשלה? ובכן, בניגוד לפוליטיקאים אחרים, שסופגים לעתים למחרת כותרת נגדית מפי גורם בלשכת נתניהו, במקרה של גלאון נוטה "ישראל היום" להתעלם. כך קרה כאשר יו"ר מרצ גינתה בחריפות את תמיכת נתניהו בחוק הלאום ו/או כאשר כינתה את ראש הממשלה "דיבוק שהשתלט את החברה הישראלית" ו/או כאשר אמרה לאחר הפיגוע בבית הכנסת בירושלים כי נתניהו מאשים את כולם מלבד את עצמו.

עם זאת, ביום חמישי שעבר נרשם מקרה חריג: "ישראל היום" ציטט את גלאון בעת שזו אמרה על הזוג נתניהו באירוע בחיפה "אני לא בעדה, אני לא בעדו, ואני רוצה שהם יעופו מהשלטון". איך קרה שדווקא המשפט הזה נכנס? אולי בגלל שמיד אחריו הוסיפה גלאון שהיא "לא אוהבת את האינתיפאדה נגד שרה נתניהו", משפט שכמובן התנוסס בכותרת, פלוס שתי תמונות: של גלאון ושל הגברת הראשונה.

זהבה גלאון, לא תחושה קצת מוזרה להתמיד כל כך הרבה זמן דווקא במועדון המיוחסים של העיתון של נתניהו?

"אני חייבת לומר שהתחושה שלי מעורבת: מצד אחד, 'ישראל היום' מסקר היטב את מרצ בבחירות הללו וזו כמובן תחושה טובה, ומצד שני 'ידיעות' ו-ynet לא מסקרים את מרצ לחלוטין וזו תחושה קשה ולא נעימה. אתה יכול לתאר לעצמך שאני לא מעורבת בהחלטות מערכתיות ואיש לא שוחח איתי. אני מצביעה על פי מצפוני ואחר כך אני מגלה שיש כלי תקשורת שבהם אין זכר לי או למרצ. אני חושבת שכמו שאתה סופר כמה פעמים אנחנו מופיעים ב'ישראל היום', ככה אתה גם צריך לבדוק כמה פעמים לא הופענו בכלי תקשורת אחרים".

בקיצור, נתראה בשבוע הבא, ותודה חמה לזהבה גלאון. בבית באמת התלוננו לאחרונה שאני מגיע מהעבודה מוקדם מהרגיל ושרואים אותי יותר מדי.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (3): דרך הגב

הציטוט: "ערוץ 10 מחפש שם חדש ל'מצב האומה'" (כותרת לידיעה של נתי טוקר, "דה מרקר", 25.1.2015).

המציאות: יומיים לפני כן, ב-23 בינואר, פרסם רז שכניק על גבי השער האחורי של "ידיעות" כי ערוץ 10 כבר מצא שם חדש לתכנית, והיא תיקרא "גב האומה".

נתי טוקר נמנע מלהגיב.

כל אחד והביביטורס שלו

מדוע הוחלט לסיים את בדיקת פרשת "ביביטורס" מבלי לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה? תלוי כמובן את מי שואלים. ביום שישי שעבר מסרה המדינה לבג"צ את תשובתה לעתירה של מיקי רוזנטל שדרש לבטל את ההחלטה לסגור את התיק. למחרת העלה אתר "ישראל היום" (למטה) את הכותרת הראשית הנחרצת "עומדים מאחורי ההחלטה לא לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה", והדגיש את תשובת הפרקליטות לפיה "החלטה אם לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש ממשלה צריכה להתקבל בזהירות". ביום ראשון, כצפוי, לא מצא לנכון "ישראל היום" לשוב ולעסוק בפרשה. ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, חגגו עליה בהפניית השער "הפרקליטות: נתניהו קיבל יחס מיוחד", בכותרת הבולטת "נהגנו זהירות יתרה בנתניהו" ובכותרת משנה לפיה המדינה מודה כי ראש הממשלה זכה ליחס מועדף. שנאמר: כל אחד והביביטורס שלו.

הציטוט מול המציאות (4): רצח אכזרי ושלוש טעויות

הציטוט: "לאחר שכל בני המשפחה חזרו הביתה ונמו את שנתם, דמיאן קרליק יצא למסע הרצח. הוא רצח בזה אחר זה את ששת בני משפחת אושרנקו  לאחר שהתגבר על התנגדות של כמה מהם, כשהוא דוקר אותם עשרות דקירות סכין. לאחר מכן נמלט מהמקום, החל להשמיד ראיות ובבוקר עשה את דרכו לכיוון מסוף הגבול בטאבה כדי לברוח מישראל. בת המשפחה יאנה, שניצלה כיוון שלא ישנה, מיהרה להזעיק את המשטרה. קרליק נעצר רגע לפני שנמלט למצרים, ממנה תכנן לטוס לרוסיה" (שמעון איפרגן על האסיר הכי אכזרי בישראל, מגזין mako, 21.1.2015).

המציאות: שלושה פרטים בפסקה אינם מדויקים. הראשון: דמיאן קרליק לא המתין עד שכל בני משפחת אושרנקו יחזרו הביתה ויירדמו לפני שרצח אותם, אלא רצח שלושה מהם מיד עם הגעתם לדירה; השני: זה לא נכון שיאנה לא נרצחה כיוון שלא ישנה, אלא מפני שהיא לנה באותו לילה בדירה אחרת; והשלישי: לאחר הרצח קרליק חצה את הגבול לסיני, אולם חזר לישראל על מנת להשתתף בהלוויית בני המשפחה כדי שלא לעורר חשד. לאחר מכן שוב הדרים לאילת, ואז נעצר.

שמעון איפרגן, תרצה להגיב?

"הכתבה התמקדה בחייו הנוכחיים של קרליק בכלא. יכול להיות שבקטעי הארכיון נפלו מספר טעויות".

דברים בשם אומרם: מיכאל הנדלזלץ VS אביב הורביץ

זה מה שכתב בפייסבוק מיכאל הנדלזלץ:

סיפור קטן על מבקרי תקשורת ברשת.הנה קטע שעוסק בי, בבלוג ששמו "מי נגד מי" באתר mako. לא הייתי עוסק בו אלמלא הוא סימפטומטי בעיניי לסוג מסוים של תקשורת:

הציטוט מול המציאות (2): נמנעתי לכתוב? נו שוין

הציטוט: "ברשימות ביקורת התיאטרון הקצרות והארוכות אני נמנע מלדווח על הרפתקאותיי ותלאותיי כצופה נכה. כשבענייני אמנות עסקינן, בעיניי זה לא לעניין. מגבלותיי הן הבעיה שלי" (מיכאל הנדלזלץ במאמר "תלאותיו של צופה נכה בתיאטרון הישראלי", "הארץ", 12.1.2015).

המציאות: למרות שמאמרו הנוכחי של הנדלזלץ זכה באתר "הארץ" להפניה: "נמנעתי לכתוב, עד היום" (בתמונה), להלן העובדות, באדיבות יובל אביבי שאיתר והעלה לפייסבוק: באפריל 2008 פרסם הנדלזלץ טור תחת הכותרת "לאנשים נכים לא מגיע לראות תיאטרון"? כעבור שלוש שנים, בפברואר 2011, פרסם מאמר נוסף, שבו תיאר כיצד הצליח לגרום לתאטרון הקאמרי להתקין רמפה עבור נכים כמוהו. באותו מאמר הופיע איור של עמוס בידרמן ובו נראה המבקר הנדלזלץ כשהוא ישוב על קלנועית – בדיוק אותו איור ששובץ גם במאמרו האחרון בנושא שפורסם בשבוע שעבר.

מיכאל הנדלזלץ, תרצה להגיב?

"אני מודע לעובדה שבעבר פרסמתי טורים שבהם עסקתי בנושא הזה, כי העניין מציק לי, ואני גם מודע לעובדה שהאיור של בידרמן כבר פורסם, אבל בביקורות התיאטרון עצמן לא עסקתי בכך".

נתחיל מהכותרת: "נו שוין". הווה אומר: אנחנו נצטט תגובה, אבל זה קשקוש.  המגיב מעמיד פנים. תראו בעצמכם.

המציאות: כתבתי כי "ברשימות ביקורת הקצרות והארוכות אני נמנע מלדווח על הרפתקאותיי ותלאותיי כצופה נכה".

הרשימות המצוטטות כעדות מפלילה לכך ש"אינני נמנע" מלעסוק בנושא (המיותר? המייגע?) הזה, היו טורים אישיים במסגרת מדור ששמו "חיית במה", שלפעמים אני כותב בו ביקורות מרחיבות על הצגות. לפני הרשימה נשוא הביקורת לפיה אני מרמה את הקוראים (כי אינני נמנע, למרות שאני טוען שאני כן) עסקתי בנושא פעמיים: פעם אחת ב-2008 ופעם שניה ב-2011, בשני המקרים לא במסגרת ביקורת. באמת סליחה שאני נכה שמספר על קשיי היום יום שלו פעם בשלוש שנים, ועוד מרמה את הקוראים שלו.

ניתוח המקרה: לכותב הטור "מי נגד מי" היה נדמה שתפס עיתונאי בקלקלתו. ליתר דיוק, לא לו. הוא מצא טענה כזאת של מישהו בשם יובל אביבי בפייסבוק.

הוא עשה עבודה עיתונאית. טלפן אלי ושאל, אני עניתי, והעמדתי אותו על טעותו. אני נמנע לעסוק בנושא בביקורות. הטורים האלה לא היו ביקורות.

בעיתונות המיושנת קוראים לזה "נו סטורי". בעיתונות הרשת לא אומרים "אהה, טעיתי בהשערה שלי שיש כאן רמאות. חבל, מה לעשות". בעיתונות הרשת מפרסמים בצורה המנחה את הגולשים לחשוב שהעיתונאי המבוקר מרמה כי יש לו משהו להסתיר.

נו שוין.

(מיכאל הנדלזלץ בדף הפייסבוק שלו, 24.1.2015)

אביב הורביץ, יכול להיות שגרמת עוול למיכאל הנדלזלץ?

"אני מנוע מלהכחיש, אם כי אני איתן בדעתי שההפניה לטור שלו, כפי שהופיעה באתר 'הארץ', הייתה בלתי מדויקת בעליל. אפילו עורך האתר, אבי שרף הגיב להנדלזץ באלו המלים: 'אני לוקח עליי את מלוא האשמה. אני נתתי את הכותרת בהומפייג', הייתי צריך לעשות אבחנה ברורה יותר ולהבהיר למען הסר כל ספק שאנחנו לא ממחזרים טור ישן, אפילו אם הוא נשמע קצת מוכר'".

נו באמת, הורביץ. גם אם אבי שרף טעה, זה עוד לא אומר שאתה בסדר. למה שלא תעשה את הדבר המתבקש?

"אני מתנצל".

מה קרה כאשר לכלוכית הופיעה ב"אולפן שישי"?

יום בהיר של שמש, אין שום עננים, חשבתי לעצמי במרחבי הזהב של דרום חולון, כאשר הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"זמן להתעורר, הורביץ", הוא לאט בקול קטיפתי. "יש שמועה חזקה שמאחורי הקלעים בכלל, מאחורי הגב שלך בפרט ומתחת לאפך התתרן נרקמים גישושים לא ברורים לסוג של הודנה בין נפתלי לבין קבוצת 'ידיעות'".

"לא ייתכן", שללתי את האפשרות. "שני הצדדים יורים זה בזה בכל הכלים".

"יתכן שחלק מהתמרונים הצבאיים הם לצורכי הסוואה, הורביץ", לחש הקונספירטור. "לא שמעת שכאשר התותחים רועמים המוזות שוקדות על הבנות בילטרליות? אחרת איך אתה מסביר את זה ש-ynet הקדיש רק כותרת אחת למהומה שהתעוררה בבית היהודי סביב השריון של אלי אוחנה, ושגם הכותרת הבודדה הזו התפיידה די מהר מההומפייג'?".

"אבל 'ידיעות' דווקא כן עסקו השבוע בנושא בהרחבה ואף כתשו את נפתלי היטב", עניתי. "ולכן זו נראית לי ספקולציה פרועה".

"נחיה ונראה", אמר הקונספירטור בכעס. "אבל כשתבוא אחר כך לבכות לי על עוד סקופ שהחמצת, אל תשכח מי נתן לך את הבונבוניירה".

"תודה מראש", אמרתי בחוסר חשק. "יש לך במקרה משהו פחות ספקולטיבי בשבילי?".

"במקרה כן", אמר הקונספירטור. "קבל תמונה בוואטסאפ".

"כפי שאתה בוודאי מבחין, איתי מאולפ"ש חיפש זווית מקורית לקראת מופע המחווה המסקרן לימי 'רוקסן' העליזים", המשיך הקונספירטור, "ולכן אביב גפן לקח על עצמו שתי משימות עיתונאיות נפוצות: אל"ף – הכנת כתבה, בי"ת – עינוג עצמי. חבל רק שנפלה בכתבה קטסטרופה הגהתית, שאפילו אתה תוכל להבחין בה מיד בצילום ששלחתי. אולי תסביר לי איך היא צלחה את העורך איתי? אני מזכיר לך שמדובר באותו איתי ממש שאשתו אורה היא עורכת לשונית ומתרגמת מהשורה הראשונה, ושאבא שלו, אמנון, היה מסתובב במסדרונות 'מעריב' וחוקר כל דסקאי אומלל האם הוא יודע מה ההבדל בין 'קיתון' באות ת' ל'קיטון' באות ט'. אתה, אגב, יודע מה ההבדל, הורביץ?".

"אני זה לא הסיפור", התחמקתי בחן חלקי. "וחוץ מזה, זה כל מה שיש לך בשבילי? טעות הגהה זניחה ונקודתית? נפלה שגיאה קטנה באות אחת בלבד. זה לא מעיד על כלום, כי בסך הכול מדובר על מקרה בודד".

"כשאתה צודק אתה צודק, הורביץ, אין מה לעשות", אמר הקונספירטור בסרקזם. "ולכן קבל עכשיו עוד עשר תמונות מאותה כתבה ממש".

"נו, הורביץ", אמר הקונספירטור בלעג. "מה יש לך לומר עכשיו? מקרה אחד, אה? תראה כמה דוגמאות לטעויות שלחתי לך".

"אתה צודק, ואני חוזר בי", אמרתי בקול מדוד. "מכיוון שלא מדובר במקרה אחד אלא ב-11 מקרים, אין לי אלא להסיק שמדובר בצירוף מקרים".

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

לכל כתבות המגזין

עיתון בנוסח אשכנז

כתבו לאביב הורביץ

• אביב הורביץ
• מי נגד מי