אילו רק היו מפעילים שיקול דעת, זה היה יכול להיגמר לגמרי אחרת
אילו רק הייתה נזהרת, מגלה ערנות רבה יותר או קוראת שוב את השורה המיותרת שיצאה מהמקלדת שלה, זה יכול היה להיגמר לגמרי אחרת – אבל עורכת הדסק הוותיקה ג', שחיברה בסוף השבוע שעבר את אחד הפתיחים היותר מקוממים שניתן להעלות על הדעת, פשוט נרדמה בשמירה. לא היא ולא חבריה לעבודה ב"ידיעות אחרונות" יכלו לדעת מראש שהפתיח האומלל יעורר – ובצדק – סערה כל כך גדולה.
ביום ראשון פרסם "ידיעות" מעל גבי העיתון התנצלות ראויה ובולטת. "בשלב העריכה נעשה ניסיון לתאר את הסיטואציה הנוראית שאליה נקלעה הקורבן ואת הפחד מקפיא הדם שמנע ממנה לזעוק לעזרה", נימק העיתון את האופן שבו נולד הניסוח הקלוקל. אלא שכאן בדיוק טמונה הבעיה, כפי שהיטיב לנסח רפי מן באתר "העין השביעית". שיטת ההפעלה של "ידיעות" היא של שכתוב אינטנסיבי, שלא לומר יצירתי ו/או יצירתי מדי ו/או דמיוני לפרקים. ככל שכותב הידיעה המקורית יותר זוטר או פחות רהוט – כך גדלים הסיכויים ששכתוב האייטם יהפוך לכתיבה מחדש. בסיטואציה כזו, כל קשר בין הפתיח היצירתי פרי מקלדתו של העורך בדסק לבין התשתית העובדתית שהעביר למערכת הכתב, עלול להתברר לעתים כמקרי בהחלט.
דוגמה 1: למה הצילום לא מבשר כלום?
הצילום הזה מנציח רוח נעורים, הרפתקה ואופטימיות אינסופית על רקע הנוף המרהיב של הרי האנדים. אין בו מאומה שיכול לבשר על האסון שעתיד להתרחש.
(איתן גליקמן, רועי ברגמן, ביאטריס אוברלנדר, דני ספקטור, ירון קלנר ורותם אליזרע חתומים על תיאור אחד הצילומים האחרונים של הרוגת תאונת הראפטינג בפרו, אבל בסבירות גבוהה אף אחד מהם לא כתב בעצמו את המלים האלה. "ידיעות אחרונות", 12.10.2014)
תהייה: מה צריך להופיע בצילום כדי שהוא כן יוכל לבשר על אסון שעתיד להתרחש?
דוגמה 2: מה עבר בראש של המתרחצים?
8:30 בבוקר, אתמול. בטיילת בבת ים עשו אנשים את צעידת הבוקר המסורתית שלהם, בחוף בילו מתרחצים. בראשם התרוצצה מן הסתם המחשבה מה יעלה בגורל ראש העיר הנצחי שלהם, שניצב באותם רגעים מתוח בבית המשפט.
(אדוה כהן ומאיר תורג'מן חתומים על תיאור ציורי שרקח משכתב ועסק בגזר הדין שהוטל על שלומי לחיאני, "ידיעות אחרונות", 1.10.2014)
תהייה: איך יודעים בדסק על מה חשבו המתרחצים? עוד ניחוש מושכל?
דוגמה 3: על מה באמת חולמת הפרה המשוגעת?
בחלומותיה המשוגעים ביותר לא העלתה הפרה בדעתה שאלן דוקאס – השף שהמריא על הררי בשר איכותי, חמאה וכבד אווז לפסגה של שלושה כוכבי מישלן – יוריד אותה מהתפריט ממניעים הומניטריים.
(ליאור זילברשטיין ודני ספקטור חתומים על הגיג מתחכם למחצה, "ידיעות אחרונות", 7.9.2014)
תהייה: מה יותר יצירתי, קריאת חלומות או לחישה לפרות?
דוגמה 4: מהו הדבר הגרוע ביותר שקיים?
הכלכלה חורקת, נתוני האבטלה מדאיגים, הצמיחה מתרחקת והפופולריות נעלמת. אבל אין דבר גרוע יותר מאקסית עצבנית.
(ליאור זילברשטיין חתומה על דיאגנוזה נחרצת למדי בכתבה על ואלרי טריירויילר, בת זוגו הנבגדת של נשיא צרפת, "ידיעות אחרונות", 5.9.2014)
תהייה: בטוח שאין דבר גרוע יותר מאקסית עצבנית?
דוגמה 5: מי יכול היה לנחש שהוא ייהרג?
לוחם גולני עמד מתוח, מדיו מגוהצים וללא רבב, לופת את נשקו – כיאה לחייל העומד במשמר הכבוד של יום הזיכרון. לא הוא ולא בני המשפחות השכולות שחלפו על פניו בדרכם להניח זר פרחים לזכר יקיריהם למרגלות האנדרטה, יכלו לדעת כי ביום הזיכרון הבא גם שמו יתווסף לשמונת השמות החקוקים בקיר האבן, שהוא יהפוך לחלל התשיעי.
(אדוה כהן חתומה על טקסט ששופצר בדסק על סמ"ר דניאל פומרנץ ז"ל, שנהרג במבצע "צוק איתן", "ידיעות אחרונות", 21.8.2014)
תהייה: למה שיוכלו לדעת? יש להם כדור בדולח?
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
הציטוט מול המציאות (1): למה לקלקל עם עובדות?
כמה כותרות נכונות ומדויקות נמצאו ערב סוכות בעמוד 19 של "ישראל היום", שהכיל שתי כותרות בלבד? למרבה הצער, התשובה היא אפס עגול. שנתחיל? יאללה.
הציטוט: "עמיעד נדרס בדרך לאירוע לזכר אביו שנפל בעזה" (כותרת לידיעה של נצחיה יעקב ומיטל יסעור בית-אור על תאונת הדרכים של עמיעד בן השמונה, בנו של רנ"ג רמי כחלון, שנהרג במבצע "צוק איתן").
המציאות: עמיעד אכן נדרס, ולכן נאחל לו כמובן רפואה שלמה, אבל התאונה כלל לא קרתה בדרך לאירוע לזכר אביו. באייטם שפרסם "ישראל היום" באתר האינטרנט שלו, שהיה נרחב יותר מזה שהופיע בעיתון, מצוטטת אורלי הרוש, חברה קרובה וותיקה של המשפחה. "זה היה אמור להיות יום שמח שכולנו חיכינו לו, ופנינה התכוננה אליו", אומרת הרוש. "בשעה שלוש בערך, שלוש שעות לפני תחילת האירוע, הילד פשוט ירד למטה עם חבר לרכב על אופניים. ברחוב הסמוך הוא נפגע".
המציאות: בשום שלב בהרצאתו המרתקת בת החצי שעה לא קורא דיק לזנוח את רעיון הנכבה. הוא כן מביע צער על כך שהנכבה עשתה הסבה מאסון הומניטרי לכלי לניגוח פוליטי. "הנצחתה של הנכבה אינה עוסקת יותר בלזכור מה קרה, אלא בקיומה של מדינת ישראל", אומר דיק. "המנהיגות הפלסטינית הצהירה כי הנכבה בעיניה היא עצם הקמתה של ישראל".
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
הציטוט מול המציאות (2): נשיאים ורוח
הציטוט: "אז שרון גל היה רוצה שכולם ישכחו את פרשת ההטרדה המינית בה היה מעורב. לא בטוח שלראיין את חבר הכנסת מאיר שטרית בתוכנית הראשונה של 'שרון גל ב-7' זה משהו שיכול לסייע לדמנציה הלאומית. נו, כי גם מאיר שטרית היה מעורב בפרשת הטרדה מינית. לגל זה עלה בתוכנית טלוויזיה מצליחה, לשטרית בנשיאות" (ביקורת טלוויזיה של אביעד קדרון, "וואלה!", 7.10.2014).
המציאות: פרשת העוזרת של שטרית לא עלתה לו בנשיאות. הפרשה, כזכור, נחשפה בחדשות 10 ב-11 ביוני, יממה לאחר ששטרית הפסיד לרובי ריבלין בהפרש של עשרה קולות.
אביעד קדרון, תרצה להגיב?
"ובכן, כישראלי תם לב שנותן לאנשים ליהנות מהספק, עליי להאמין שהאנשים שבחרו בריבלין ולא בשטרית, עשו זאת לא רק בגלל דיל פוליטי אלא אולי, הלוואי, בגלל השמועות על ההסכם עם עוזרת הבית. שמועות שגרמו, לפי פרסומים שונים, לחברי כנסת שונים לשאול, לפני ההצבעה כמובן, את שטרית האם יש אמת בפרשה. לעולם לא נדע מה גרם ל-X לבחור ב-Y, ניאלץ להסתמך על טוב לבם של זרים".
נותנים לחתול לשמור על המילקי
דף הפייסבוק "ידיעות אמיתיות" מתיימר, לפי הגדרתו העצמית, לעסוק ב"בית הקלפים של 'ידיעות אחרונות'". מפעיליו אמנם מקפידים לשמור על אנונימיות, אבל לא מאוד קשה לנחש מי עומד מאחוריהם.
ביום שלישי שעבר העלו מפעילי הדף מחדש את כתבתם של אורה קורן ונתי טוקר, שפורסמה ב"דה מרקר" לפני קצת יותר מחמישה חודשים. הכתבה תיארה כיצד חברות המזון משקיעות מיליוני שקלים כדי לפרסם ב"ידיעות" כתבות שנועדו לשפר את הדימוי הציבורי שלהן. עוד נאמר בה כי חברות המזון שכרו את שירותיה של היועצת האסטרטגית יעל דרומי – לשעבר עורכת מוסף "ממון", שהיא גם בת זוגו של עורך "ממון" הנוכחי, עידן מוטולה – כדי ליזום סדרת כתבות ומוספים בעיתון.
האם מישהו מקברניטי "ממון" ביקש להעניק רוח גבית למחאת המילקי ולבדוק עד כמה שיעור הרווח של חברות המזון גבוה או מוגזם, אבל לאחר תחקיר הגיע למסקנה מוסמכת כי מדובר בחשד שווא, שלא לומר השמצה פרועה? האם גורם כלשהו במשרד ייעוץ אסטרטגי כלשהו שוחח עם גורם כלשהו ב"ממון", לפני הכנת הכתבה או אחריה? האם ראוי היה שבכתבה ב"ממון", שממצאיה היטיבו עם חברות המזון הגדולות, יתפרסם גילוי נאות על כך ש"ידיעות" קיבל בעבר הלא רחוק לא מעט ממון מאיגוד חברות המזון? שאלות מעניינות. הקונספירטור בטח היה אומר שמדובר בצירוף מקרים.
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
דברים בשם אומרם: עמית סגל VS ניר חפץ
זהו ניר חפץ. הוא מתראיין ביממה האחרונה כ"מקורבו של ראש הממשלה" כדי להסביר את מדיניות נתניהו נגד מחאת יוקר המחייה. בתוך דקה מרגע הישמע הגונג הוא הספיק לנזוף במוחים, לדבר על ציונות ולגייס את הנופלים ב"צוק איתן" כדי לטעון נגד מוחי המילקי.
חפץ מוכר לכם, כי עד לפני שנה הוא ישב על הפיירול הנדיב מאוד של נוחי דנקנר, האיש שעשק מכל אחד מכם אלפי שקלים דרך שתי מסחטות המזומנים הגדולות, סלקום ושופרסל. חפץ היה שם כשדנקנר עלה ונפל, תמיד מגן על הבוס, תמיד אגב עם הטיעונים על ציונות וכל הג'אז הזה.
כשדנקנר קנה את מעריב כדי להשתמש בו בתור שופר להרפתקאותיו העסקיות המופקרות, הוא מינה את חפץ לעורך הראשי של העיתון. חפץ הבין היטב מה רוצים ממנו: לא עיתונות בסגנון עזריאל קרליבך, אלא שירותי יחצ"נות לבוס. כך, למשל, עיתונו הוביל מתקפה פאתטית במיוחד על רפורמת הסלולר שחסכה לכל אחד מאיתנו – חוץ מלנוחי – הרבה מאוד כסף. קלמן ליבסקינד, עיתונאי שאני מעריך, הגדיר את תקופת דנקנר חפץ במעריב ״שחיתות מוסרית״. בקיצור, אם הייתה כאן עמותה למען יוקר המחיה בישראל, חפץ היה הדובר שלה.
(עמית סגל בדף הפייסבוק שלו, 13.10.2014)
ניר חפץ סירב להגיב.
איפה הקרדיט: סיפור הנערות שנעלמו מאברבנאל
הפרסום: ביום חמישי שעבר העלה כתב המשטרה של "וואלה!", אבי אשכנזי, כתבה נרחבת על האמצעים הטכנולוגיים שבהם נעזרת המשטרה כדי לנסות ולפענח תיקי חקירה. בין השאר הביא אשכנזי כדוגמה את הסיפור המסקרן הבא: "בתחילת הקיץ נעלמו שתי נערות שמאושפזות בבית החולים אברבנאל שבבת ים. בשל מצבן הנפשי היה חשש ממשי לשלומן. בית החולים דיווח על היעדרותן למשטרת מרחב איילון. לאחר תשאול קצר, פנו החוקרים לקצין הביטחון של חברת 'דן', וביררו אם שתי הנערות, שהיה ידוע שהחזיקו ברשותן כרטיס 'רב-קו' עלו על אחד האוטובוסים של החברה. בתוך דקות חזר הקב"ט עם תשובה חיובית. לדבריו, הנערות עלו על קו 19 של החברה בסמוך לבית החולים. תוך זמן קצר איתרו החוקרים את נהג האוטובוס, שסיפר כי הוא הוריד את שתי הנערות בתחנה ברחוב אלנבי בתל אביב. שוטרי תחנת לב תל אביב הגיעו לאזור, ומצאו לבסוף את שתי הנערות בריאות ושלמות".
המקור: בניגוד לדברים שכתב אשכנזי, סיפורן של שתי הנערות שנעלמו מאברבנאל לא התרחש בתחילת הקיץ, וגם לא בתחילת הקיץ שעבר, אלא בכלל בחורף, ועוד לפני כמעט ארבע שנים. בינואר 2011 פרסם ניר גונטז' ב'ידיעות אחרונות' אייטם תחת הכותרת: "מעקב ברב-קו: הנערות אותרו בזכות האוטובוס". ביום פרסום הכתבה של אשכנזי הגיב גונטז' בדף הפייסבוק שלו. "אשכנזי העתיק את הפרטים מתוך כתבה שלי, שהיוותה חשיפה ראשונה בזמנו, כמובן מבלי לציין זאת", הצהיר.
"התגובה שלי היא לך תזדיין אתה וניר גונטז'".
בכיף. אגב, כל כך הצטערתי בזמנו שכאשר כתבתי על ההמצאה שלך בנוגע להרעלה שלא הייתה בבריכה בסביון, לא ידעתי שמתקין הבריכות שראיינת בנושא הוא אותו אדם שהתקין בעבר בריכה אצלך בבית. אבל היי, אי אפשר לדעת הכול בזמן אמת. שיהיה לך יום טוב ורטוב.
"עזוב, אתה כל כך אידיוט שאין טעם להגיב לך".
גם אתה מתוק. כל כך ריגשת אותי עכשיו שהייתי חייב לשלוח לך בקשת חברות בפייסבוק. תרצה אולי להגיב גם באופן ענייני?
"התגובה העניינית היא שאין לי תגובה".
נחמד שמעתיקים בלי בושה, ועוד פעמיים
מהו שיא החוצפה? הנה אחד הטוענים לכתר: ביום שישי שעבר פרסם אילן גטניו ב"ישראל היום" כותרת ראשית שלפיה נמל תעופה בינלאומי חדש יוקם ברמת דוד. באותו יום עדכן אורן פרסיקו באתר "העין השביעית" כי מספר שבועות קודם לכן כבר חשף אודי עציון ב"ידיעות אחרונות" את הכוונה להקים את נמל התעופה. זה לא הפריע ל"ישראל היום" לא רק שלא לתת קרדיט למתחרים אלא גם לחגוג פעמיים, בימי ראשון ושני האחרונים, את החשיפה לכאורה שלהם. כאן לא מסתיים הסיפור: ביום שישי, שעות אחדות לאחר שגטניו פרסם את האייטם, הועלתה ידיעה בנושא גם בעיתון האינטרנטי "מגפון" (שגם הוא לא טרח לתת קרדיט לאף אחד מקודמיו). "נחמד שמעתיקים ממני בלי בושה", קיטר גטניו בדף הפייסבוק שלו, וקיבל מעציון כעבור יומיים את התגובה: "זו באמת חוצפה כשמעתיקים ממך. אני מסכים".
"כל הציטוטים של שר התחבורה שהופיעו באייטם שלי הם מפני שאני דיברתי איתו. ברגע שלוקחים ציטוטים ואחר כך מפרסמים אותם מילה במילה כפי שאני כתבתי, זה נקרא העתקה".
ואיך נקרא מה שאתה עשית ל"ידיעות אחרונות"? אתה לא חושב שהיה צריך לתת להם קרדיט? ובטח לא לחגוג על חשיפה?
"ממש לא. אני לא העתקתי מ'ידיעות'. אין אצלי ציטוט או צירוף מילים אחד שדומה למה שפורסם אצלם. חוץ מזה, אני ב-5 באוגוסט כתבתי את הדבר הזה. דיברתי עם השר שהיה בחנוכת הקו של אייר קנדה. זה לא שהכניסו לעיתון – לא אומר כלום. אבל אני לא העתקתי. אני אפילו הייתי לפני כולם".
נעבור את החורף ואחר כך נראה
האם מיכה שטרית ואשתו שומרים בסוד את מינו של הילד שאמור להיוולד להם בקרוב? תלוי את מי שואלים. ביום שלישי שעבר פרסם ערן סויסה ב"סויסה כבר יודע", טור הרכילות היומי שלו ב"ישראל היום" אייטם שנראה היה תחילה כמו סוג של סקופונצ'יק, על הריונם השלישי של בני הזוג. סויסה אף לא היסס להשתמש במילים "כך נודע ל'ישראל היום'", לפני שעדכן כי שטרית ואשתו לא מגלים האם מדובר בבן או בת (בתמונה למעלה). אלא שלמרבה הצער, שלושה שבועות תמימים לפני כן, ב-18 בספטמבר, המתחרה מ"ידיעות אחרונות", צחי קומה, כבר עדכן את קוראי מדורו "העלוקה" על דבר ההיריון ואפילו צ'יפר אותם בידיעה כי לבני הזוג אמור להיוולד בן (בתמונה למטה).
"נאמר כבר הכול. אין לי מה להוסיף על זה".
20 הרגעים הקטנים הכי גדולים
חגי תשרי של תשע"ה אוטוטו מאחורינו (שלא לדבר על כך ששבוע העבודה קצרצר ואין די זמן לייצר מספיק אייטמים טריים), ולכן – רק אם אתם ממש פנויים ומשועממים בסופ"ש הארוך – קבלו סיכומונצ'יק דלוח אחרון של תשע"ד. גם השנה שחלפה, כמו קודמתה, הייתה רוויה ברגעים תקשורתיים בלתי נשכחים שכדאי לנצור (ואז למהר לשכוח). הנה מקבץ של 20 מהם.
1. יאיר לפיד מבקש לבדוק
בראיון לרענן שקד במוסף "7 ימים" אמר שר האוצר, יאיר לפיד: "לך לגימנסיה הרצליה שבה למדתי בשנות ה-70. יש ספר מחזור שבו מתועד שהיה בן אדם אחד שהיה נגד גראס מהיום הראשון, וגם אמר לאנשים: אם תעשנו לידי, אני אגיד אתכם למשטרה". דפדוף בספר המחזור של לפיד העלה כי כלל לא מוזכרות בו מלים כמו סמים קלים ו/או גראס ו/או חשיש ו/או מריחואנה.
2. עידו באום צופה הרשעה
הפרשן המשפטי של "הארץ", ד"ר עידו באום, פירסם ערב הכרעת הדין במשפטו של אביגדור ליברמן פרשנות חד משמעית תחת הכותרת "סיכוי גבוה להרשעה". יום לאחר מכן זוכה ליברמן באופן גורף.
3. יונתן הללי טועה ומטעה
עם התפוצצות פרשת "הזמר והקטינה", כשעדיין היה בתוקף צו איסור פרסום מגוחך על שמו של אייל גולן, פרסם "מעריב" תמונה שתחתיה נטען כי מדובר ב"צילום של הזמר והקטינה מתוך האינסטגרם". באייטם שליווה את התמונה הדגיש העיתונאי יונתן הללי, כי "צילום שהופץ אתמול הציג את הזמר והקטינה יחד". אלא שהנערה, הסתבר, אינה קשורה כלל לפרשה וסתם הצטלמה בעבר עם גולן במפגש אקראי.
4. אדם סרור ממציא שם
"וואלה! סלבס", בעריכתו של אדם סרור, חשף שהתינוק הטרי של יונית לוי ייקרא אדם, על שמו של העיתונאי אדם ברוך ז"ל, אביו המנוח של עידו. כעבור כשעה מיחזר אתר mako את השגיאה, וגם עורכי עמוד הפייסבוק של "ידיעות אחרונות" העלו סטטוס דומה. בסופו של דבר התברר ששמו של הרך הנולד הוא בכלל יונתן.
5. נדב בורנשטיין מביע צער
מערכת התכנית "חי בלילה", המשודרת ב"קשת" בהגשתו של נדב בורנשטיין, העלתה סטטוס שהביע צער על מותו של ספי ריבלין. עד מהרה נודע כי ריבלין עדיין חי ושהידיעות על מותו היו מוקדמות. הסטטוס הוסר בבושת פנים. כעבור חמישה ימים ריבלין באמת נפטר.
6. בועז ביסמוט מקבל הצעה
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הציע לעיתונאי "ישראל היום", בועז ביסמוט, תפקיד של "פרוייקטור להרחקת מסתננים", פלוס בונוס של 200 אלף שקל אם יצליח לסלק 2,500 מהם. ההצעה נחשפה ב"גלובס", ובעקבות הפרסום נפתח עוד סבב קרבות מדמם בין "ישראל היום" ל"ידיעות אחרונות".
7. דני רופ נותן תחזית
חזאי חדשות 10, דני רופ, הקדיש סטטוס עצבני לשער האחורי של "ידיעות" שהבטיח "שלג רוסי", וציין כי "שוב 'ידיעות אחרונות' מאכיל אותנו'". כעבור ימים אחדים פקדה את ישראל סערה גדולה, מלווה בשלגים רבים, שניתקה אלפי בתים מרשת החשמל, הוכיחה ש"ידיעות" צדק לחלוטין והעמידה את רופ באור מגוחך.
8. חגי אוזן מלקק לבוס
מבקר המוסיקה חגי אוזן נחלץ להגן באולפני הטלוויזיה בחירוף נפש על אייל גולן, לאחר שהזמר חזר מסיבוב הופעות בארה"ב והתעמת עם אנשי המכס. אוזן רק לא טרח לספר כי הוא מקבל בה בעת שכר מגולן כמנהלה האישי של הזמרת נסרין קדרי, שזכתה בעונה השנייה של "אייל גולן קורא לך".
9. בן מיטלמן מבטיח את ביונסה
יונית לוי הכריזה בכותרות המהדורה המרכזית שהזמרת ביונסה בדרך להופעה בישראל . "עכשיו יש לנו תאריך", הדגיש הכתב, בן מיטלמן. "15 ביוני, זה ממש לא עוד הרבה זמן". הזמן אכן חלף מהר, 15 ביוני עבר, אבל ביונסה לא באה. הבטחה דומה של גדעון אוקו להופעה של מיילי סיירוס לא התממשה אף היא.
10. אברי גלעד שונא ואוהב את פייסבוק
לפני תשעה חודשים פרסם המגזין "ליידי גלובס" ראיון נרחב עם אברי גלעד, שבו הביע המרואיין את דעתו הנחרצת על אייפון ופייסבוק. "את הטכנולוגיה השטנית יצרו שני אדונים מרכזיים – סטיב ג'ובס ומרק צוקרברג", אמר גלעד. "אחד כבר הוצא להורג בידי הקב"ה, אבל השני צריך לעמוד מול כיתת יורים". בהמשך הוסיף גלעד כי "בעיניי ג'ובס הוא ברשימת הצוררים הגדולים של האנושות". אלא ששלושה ימים לפני הראיון ב"ליידי גלובס" השיקה תכניתו של גלעד, "העולם הבוקר", אפליקציה חדשה שאותה קידם המנחה בהתלהבות ואף עדכן את הצופים כי ניתן להוריד אותה מדף הפייסבוק של התכנית ו/או באייפון ובאנדרואיד. עוד התברר כי גלעד הוא אחד מבעלי המניות בחברת "ניינטי סק טכנולוג'יס בע"מ", האחראית לפיתוח האפליקציה החדשה שאותה הוא קידם בתכנית.
11. גבריאל גרסיה מרקס מתהפך בקברו
עם מותו של הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מרקס, פירסם "ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "מכתב פרידה", את "צוואתו הרוחנית שנכתבה שנים ספורות לפני מותו". אלא שקוראים עירניים גילו שכלל לא מדובר בטקסט של הסופר, כי אם בזיוף שעליו כבר נכתב בעבר בכמה וכמה כלי תקשורת.
12. אוריין צ'פלין מפרגנת לבוס
אוריין צ'פלין, פרסמה במוסף "שישבת" של "ישראל היום" ראיון מלוקק עם יוסי אקרמן, לשעבר נשיא חברת "אלביט מערכות" שפרש מתפקידו כדי לייצר שמן זית משפחתי. היא רק לא טרחה לתת שום גילוי נאות לכך שבעלה, יובל צ'פלין, היה במשך שבע שנים עוזרו האישי ויד ימינו של אקרמן.
13. איתן כבל מקבל פינוק
"ידיעות אחרונות" פינק את דידי, החתולה של ח"כ איתן כבל, בתמונה בולטת ונוצצת בכפולת האמצע. שלושה שבועות אחר כך פורסם כי כבל יוזם הצעת חוק שמטרתה למנוע את חלוקתו בחינם של העיתון המתחרה, "ישראל היום".
14. איתן אבריאל שוכח את דרהי
מגזין "דה מרקר", בעריכתו של איתן אבריאל, דירג את 500 עשירי ישראל, אך לא הכניס לרשימה את פטריק דרהי, האזרח הישראלי העשיר ביותר, ששוויו מוערך בכ-35 מיליארד שקל.
15. יאיר שרקי משנה גירסה
הכתב לענייני דתות של גל"צ (שהצטרף בינתיים לחדשות 2), יאיר שרקי, העלה סטטוס שבו כתב כי זה רעיון לא רע לירות פעם בשעה במחבלים כלואים. בעקבות הסתייגותם מהנחרצת של עמיתיו מגל"צ (ושל אחרים) הוא החליט לערוך מחדש את הסטטוס ולהסיר את המשפט הנפיץ.
16. אהוד יערי טועה בשידור
אהוד יערי, הפרשן לענייני ערבים של חדשות ערוץ 2, הדגיש במהלך אחת המהדורות כי ראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל, מעולם לא ביקר בעזה, אך שכח ששנה וחצי לפני כן משעל דווקא קפץ לביקור בן שלושה ימים ברצועה.
17. ינון מגל מחפש ישראלים
אתר "וואלה!" העלה קמפיין עם הסלוגן "קודם כל ישראלי". אבל אז התברר כי רבים מהמצולמים בו כלל אינם ישראלים וכי ניתן למצוא את תמונותיהם באתרים זרים.
18. שלום ירושלמי הולך לשלדון
שלום ירושלמי, לשעבר הכתב הפוליטי של "מעריב", החל לעבוד ב"מקור ראשון", המשתייך לאימפריה של שלדון אדלסון. לפני שנתיים וחצי, בכנס ירושלים, אמר ירושלמי על אותו אדלסון: "אין דוגמא ל'ישראל היום' בשום מדינה דמוקרטית, בה איש עסקים גר בחו"ל ולוקח עיתון שכל מטרתו היא לשרת את ראש הממשלה".
19. גדי סוקניק מעליב את אלמוג בוקר
בכנס מקצועי של עובדי חדשות ערוץ 10, מיד לאחר שהוצג קטע מתוך דיווח של הכתב בדרום, אלמוג בוקר, עלה לבמה גדי סוקניק. "לי זה היה נראה כמו דיווח עייף", אמר. "כשאני רואה את הכתבים בסוף יום, אני רוצה לראות שואו ולא דיווח עייף שירדים אותי". בתגובה, יצאה תמר איש-שלום להגנת בוקר ואילו גולן יוכפז, מנכ"ל חדשות 10, דרש מסוקניק להתנצל.
20. עמוס רגב ובועז ביסמוט משפדים את הבוס
עורך "ישראל היום" ועורך חדשות החוץ של העיתון שוחחו באריכות עם מו"ל "ישראל היום" ופרסמו במוסף הפוליטי ראיון שייכנס להיסטוריה כאחד המביכים בתשע"ד, אם לא ה-. בין השאלות הנוקבות: "מה יש לך לומר ליותר ממיליון הקוראים הנאמנים של העיתון, שהפכו אותו לעיתון הנקרא ביותר בישראל?", "כיצד תשפיע רכישת בית הדפוס על התפוצה של 'ישראל היום'?", "איך אתה מחבר בין מה שאתה עושה עכשיו בעיתון לדעותיך על העם היהודי ועתידו?" ועוד ועוד.
למי יש סיכוי להתקדם ב"קשת" ולמי לא?
עייפות בלתי מוסברת, פיק ברכיים לא מובן, צל שרב על כל הדרך ואבק לבן פקדו אותי כשהתקרבתי לגבולה הצפוני של דרום חולון. ואם זה לא מספיק, גם הסלולרי צלצל לפתע והחריד את שלוותי.
"מועדים לשמחה, הורביץ", קרא הקונספירטור בלבביות. "התקשרתי לעדכן אותך שאין לך סיכוי".
"מועדים לשמחה גם לך", עניתי בחשד כבד ובעצבנות קלה. "מה הפעם? למה אין לי סיכוי? אתה מוכן קצת לפרט לשם שינוי?".
"בשמחה", ענה הקונספירטור בעליצות. "אין לך סיכוי להתקדם ב-mako, ואין לך שום סיכוי להתקדם ב'קשת'. זה אבוד".
"אני משוכנע ששום דבר לא אבוד", אמרתי בהיסוס. "יש לי סיבות טובות להעריך שהבוסים בצמרת מודעים לכישרון שלי, לחריצות שלי, לנאמנות האישית שלי וללויאליות המקצועית המוחלטת שלי ל-mako בפרט ול'קשת' בכלל. לכן, אפשר להניח בסבירות גבוהה שהקידום המתבקש שלי הוא רק שאלה של זמן. או של צירוף מקרים".
"לא זה ולא זה", הכריז הקונספירטור. "מה אתה חושב, הורביץ, שאני לא מכיר את הדרכים הנלוזות שלך? שאין לי מקורות מוסמכים? שהם לא סיפרו לי מה ניסית לעולל לדפני?".
"איזו דפני?", החוורתי. "דפני שלנו? מה כבר ניסיתי לעולל לדפני?".
"מה שאתה מנסה לעולל בדרך כלל למי שמתברגים לתפקיד בכיר כלשהו בשדרה ההולכת ומתרחבת של הממונים עליך ב-mako או ב'קשת'", כעס הקונספירטור. "כמה נמוך עוד אפשר לרדת, הורביץ? במקום ללקק לדפני באופן הכי טריוויאלי, שזה אומר לשלוח לה במייל איגרת שנה טובה עם איחולים חמים ומתבקשים לרגל מינויה היוקרתי לעורכת מגזין mako, כלומר הבוסית הישירה שלך, העדפת לחטט בחוסר חן בארכיון המאובק של 'בלייזר' בניסיון נואל לחפש שם טקסטים שליליים שדפני כתבה פעם נגד 'קשת'. מילא אם מאחורי זה הייתה מסתתרת השקפת עולם, אבל אצלך הרי הכל אישי. למה כל כך דחוף לך לנסות להביך את דפני בפרהסיה, לעצבן את אורי המסוקס ולגזור קופון קצר מועד על חשבונה? אתה לא מתבייש?".
"בסך הכול ניסיתי להכיר טוב יותר את הבוסית החדשה שלי ואת העדפותיה התרבותיות", מלמלתי.
"שמענו עליך", לגלג הקונספירטור. "אל תחשוב ששכחתי מה קרה בינואר האחרון, כשבדיוק באותה דרך קלוקלת ניסית להכיר מקרוב את ההעדפות התרבותיות של הבוס החדש איתי, שנייה לפני שהוא נכנס לתפקיד עורך mako, ומצאת ב'טיים אאוט' ביקורת ישנה שלו נגד 'האח הגדול' ותעשיית הקידום האגרסיבית שלו. מה יצא לך מזה בסוף, הורביץ? קדחת. מה הפלא שכשהגיעה הזמנה נחשקת למסע תענוגות בתאילנד, איתי שיגר את מקורבו גל ואילו אותך הוא הציע לפנק בחופשת הכול כלול בסג'עייה, וואן וויי טיקט".
"מצד אחד, ממש לא הייתי ממהר לקשור בין שני הדברים. איתי הוא בוס רציני וענייני, בדיוק כמו שדפני תהיה", ניסיתי להתחמק. "מצד שני, אני מודה שטיפ טיפה חבל שלא הצלחתי למצוא בביקורות הטלוויזיה המושחזות של דפני השמצות יוצאות דופן על תכניות של 'קשת' בכלל או על 'האח הגדול' בפרט".
"זה כנראה בגלל שלמזלך הטוב דפני מיעטה לעסוק בתכניות הלבנטיניות של 'קשת', והעדיפה להשקיע את זמנה בסדרות זרות איכותיות", אמר הקונספירטור בקוצר רוח. "קבל טיפ חינם, הורביץ, ותאמין לי שלי זה עולה יותר: אם תרצה להתחנף לבוסית החדשה שלך כדאי לך לכתוב הרבה על ארון סורקין. אני שומע שיש לה פטיש קטן בכל מה שקשור אליו".
"נראה לי שאוותר", הבלעתי פיהוק.
איך שאתה רוצה", נאנח הקונספירטור. "בכל מקרה, בטח תשמח לדעת שלפני עידן 'בלייזר' דפני כיהנה כסגנית עורך '7 לילות', בתקופה שבה רז הפציץ עם התחקיר המיתולוגי על פרשת הכדורים הפסיכיאטרים בבית 'האח הגדול', ודפני נטלה כמובן חלק משמעותי בעריכת כתבות ההמשך הבלתי נשכחות".
"באמת?", זינקתי ממקומי.
"איזו שאלה", המשיך הקונספירטור. "אבל אולי עדיף שלא תכתוב על זה. אחרי שהרסת את היחסים הרופפים שלך עם הבוס הנוכחי איתי וסיכנת את הקשרים הקלושים שלך עם סמנכ"ל התכניות המיועד חיליק, נדמה לי שלא מומלץ לך להמשיך באותו קו נפסד ולהתנכל גם לבוסית החדשה. מצד שני, גם אם היית מתחנף לדפני זה לא באמת היה משפר את הסיכויים האפסיים שלך להתקדם ב-mako או ב'קשת'".
"למה אתה חוזר ואומר את זה?", התעצבנתי.
"כי זו האמת, הורביץ", הסביר הקונספירטור בנועם. "אין לך שום סיכוי. לא רק בגלל ההווה המקרטע שלך ב'מי נגד מי', אלא גם בגלל העבר הבעייתי שלך כעורך זוטר בתכניות אולפן".
"ראשית, לא הייתי לגמרי זוטר", גמגמתי, "ושנית, אין שום בעייתיות בעבר שלי. להיפך, בניגוד לדפני ולאיתי, דווקא הרביתי לשדר אייטמים מפרגנים על 'האח הגדול' כשכיהנתי כעורך תכנית הבוקר של 'קשת'".
"באמת?", השתאה הקונספירטור.
"בהחלט", המשכתי בהתלהבות. "יצאתי מגדרי ועמלתי על שלל קידומים כאלה ואחרים. ככה זה אצלנו במשפחת 'קשת'. אם האח הקטן יכול לעזור ולו במעט לאח הגדול – הוא תמיד יעשה זאת, בשמחה ובנאמנות".
"דמעות חונקות את גרוני", אמר הקונספירטור, "הצלחת לרגש עם כל הקטע של המשפחה, אבל לא נראה לי שזה ישפר במשהו את הסיכוי שלך להתקדם".
"אבל למה?", השתוממתי, "יש לי רקע רלוונטי בכתיבה וניסיון מוכח בעריכה. אתה יודע שזכיתי לשמש כעורך הראשון של תכנית התרבות האקטואלית 'מה אתם אומרים?'. זה היה בעונה המוצלחת שהגישו אוחובסקי ואלירז, וגם שם התאמצתי ככל הניתן לקדם את 'האח הגדול' ואת שאר התכניות המעולות שלנו, במשפחת 'קשת' החמה".
"כולל 'סברי מרנן'?", התעניין הקונספירטור במפתיע.
"איזו שאלה!", השבתי מניה וביה, "'סברי מרנן', או רק 'סברי' כפי שאנחנו קוראים לה בחיבה אצלנו במשפחה, היא ללא ספק אחת הדרמות המקוריות והמצליחות. מדהים אותי שיש עדיין אנשים שלא מבינים ש'סברי' היא נדבך משמעותי בתמהיל מנצח, ש'האח' היא תכנית מקצועית, מאתגרת וכייפית ושאלירז ודנה הם טאלנטים מובילים".
"איזו דנה?", נזעק הקונספירטור. "דנה שלנו? אתה רוצה להגיד לי שעבדת גם עם דנה רון?! עכשיו ברור לגמרי שאין לך סיכוי להתקדם".
"אבל למה?", שאלתי בתסכול. "דנה היא מקצוענית. הזדמן לי למלא מקום פעם אחת בלבד בניהול שידור של תכניתה, וזו הייתה חוויה חיובית לגמרי. כפי שאפילו אתה תאלץ להודות נרתמתי כמעט לכל תכנית אולפן, התגייסתי ללא היסוס לכל קידום באשר הוא, תרמתי תרומה קטנה לחיזוק 'האח הגדול' והקפדתי להפגין לויאלית למשפחה החמה שלנו, משפחת 'קשת'. לכן אתפלא מאוד אם לא אקודם בבוא העת ב-mako או ב'קשת'".
"אני דווקא לא אתפלא בכלל", אמר הקונספירטור בקול קפוא.
"מה זאת אומרת?", גמגמתי.
"שים לב, הורביץ, לשמות הנוצצים שקודמו בשנתיים האחרונות לתפקידים בכירים ב-mako או ב'קשת'", המשיך הקונספירטור. "על איתי, חיליק ודפני כבר דיברנו מספיק. לפניהם השתלבו בצמרת הארגון שלך אורי, העורך הראשי של mako, קרני, מנהלת מחלקת הדרמה, ועדי, מנהלת מחלקת האקטואליה והדוקו. ומה משותף לכל השישה, הורביץ, ושונה אך ורק אצלך?".
"מה באמת?", פקחתי עיניים גדולות.
"בניגוד אליך, הם יודעים דבר או שניים על תרבות גבוהה", אמר הקונספירטור. "בדיוק בגלל זה, לפני שהם הצטרפו ל'קשת', גם חיליק, גם קרני, גם עדי, גם אורי, גם איתי וגם דפני לא צפו ב'האח הגדול', רחשו בוז עמוק ל'סברי מרנן', התנשאו באליטיזם על אלירז שדה, הסתייגו ברתיעה מדנה רון ונגעלו מכל הקידומים הדורסניים, שמאפיינים את 'קשת' כבר שנים".
"אתה בטוח?", פקפקתי. "זה קצת משונה, לא? מעניין איזה הסבר יכול להיות לכך שדווקא הם זכו בתפקידים כל כך בכירים ב'קשת'".
"אה, זה די פשוט", חייך הקונספירטור. "בטח מדובר בסתם צירוף מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר