המרוץ לנשיאות (1): דליה בשטח, רובי במתח
הקרב המתלהט על משרת נשיא המדינה הסיט השבוע את תשומת הלב ממלחמתו העקבית של "ישראל היום" נגד "ידיעות אחרונות" בכלל ונגד החוק הבעייתי שמוביל איתן כבל בפרט. ביום חמישי פרסם עיתונו של בנימין נתניהו הערכה לפיה ראש הממשלה לא יתמוך באיש במרוץ לנשיאות. גם אם נתניהו עצמו לא יודיע במי הוא תומך, לא מן הנמנע שייתכן שנדע – על פי הכותרות ב"ישראל היום" בשלושת השבועות הקרובים – להיכן נושבת הרוח בלשכת ראש הממשלה. תזכורת: גם במרוץ לראשות עיריית ירושלים לא טרח נתניהו להודיע רשמית במי הוא תומך, אולם כותרות "ישראל היום" העניקו רוח גבית לניר ברקת ורוח נגדית למשה ליאון. הפעם יצטרך נתניהו להכריע את מי הוא פחות מחבב: האם יהיה זה המועמד רובי ריבלין (הנחשב משוקץ פלוס בעיני שרה נתניהו)? האם יזכה מן ההפקר פואד בן-אליעזר (המועמד הרשמי של סיעת האופוזיציה הגדולה)? או שמא תהיה זו המועמדת בפוטנציה דליה איציק (מגדולי המקורבים ומבכירי המיוחסים של צמרת "ידיעות אחרונות")?
במקביל, כמובן, לא יהיה מופרך להעריך שכל מועמד שנתניהו אינו חפץ בו (כלומר, כולם כרגע) עשוי לזכות לחיבתו של "ידיעות אחרונות". ריבלין, למשל, קיבל לפני חודשיים כותרת ענק מגה מפנקת ("פעילי השטח למען רובי"), לידיעה שתפסה יותר מחצי עמוד, ושלטעמי הייתה ראויה לשטח זערורי, אם בכלל. ריבלין גם פרסם טור אישי בגיליון "ידיעות" של ערב יום העצמאות וכמוהו גם המועמד הנוסף בן-אליעזר. ומה יקרה אם דוד לוי יחליט ברגע האחרון לרוץ למשרה הרמה? מצד אחד, הוא המועמד המועדף על אביגדור ליברמן, חבר בכיר ברשימת אנשי שלומנו של "ידיעות". מצד שני, הוא עשוי להיות מקובל בלית ברירה על נתניהו, שנוא נפשה של הנהגת "ידיעות". בקיצור, איך נהג לומר רבנו יונה שמיר שליט"א? התלבטות.
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
המרוץ לנשיאות (2): שלום שלום, ואין שלום
עד שדליה איציק תחליט אם היא מצטרפת למרוץ או לא, קבלו את הפדיחק'ה של השבוע, כל כולה תוצרת "הארץ". ביום שני דיווח יהונתן ליס, הכתב בכנסת, על דיל שנרקם בין בנימין נתניהו לבין סילבן שלום, לפיו ראש הממשלה יתמוך בשלום לנשיאות, אבל לא בפומבי (למעלה). למחרת, בשלישי בבוקר, חזר והדגיש ליס כי "כפי שנחשף ב'הארץ', ה'דיל' כולל תמיכה שקטה של נתניהו בשלום" (באמצע). אלא ששעות ספורות לאחר מכן התברר כי נתניהו דווקא לא יתמוך בשלום, וכבר בצהריים נאלץ ליס לפרסם באתר "הארץ" את הכותרת "נתניהו לא יתמוך" (למטה).
"הידיעה הייתה מדויקת נכון למועד הפרסום. אני מציע לך לפנות לנתניהו ולשלום ולשאול אותם למה החליטו לרדת מהמהלך בסופו של דבר".
אברי גלעד VS אברי גלעד
מיהו באמת אברי גלעד? האם יתכן שהוא, חלילה וחס, יהיר, שחצן, מזלזל, ציני, טיפש, מפחיד, לא נחמד, לא מנומס, לא אלגנטי, בלתי נסבל, די מוזר, ואחד כזה שאנשים מסוימים חושבים שאסור להתעסק איתו? אני אישית ממש לא חושב ככה, אבל די הופתעתי לגלות שההגדרות המחמירות האלה שייכות ללא אחר מאשר לאברי גלעד עצמו.
מצד אחד, אלה המילים המדויקות שבהן בחר גלעד לתאר את דמותו שלו, בעבר או בהווה, בראיונות שונים ומשונים שהעניק לאורך השנים. מצד שני, יכול להיות שלא ממש מומלץ להתייחס ברצינות גדולה מדי לדבריו. לא מעטות הן הסתירות בין מילותיו בראיון אחד להצהרותיו במשנהו. לעיתים קיים אפילו פער מסוים בין חלק מהתבטאויותיו הנחרצות לבין המציאות בשטח.
לפני שבועיים התראיין גלעד לערן סויסה, במוסף "ישראל שישבת" של "ישראל היום". הייתה זו הזדמנות חגיגית מספיק למיזם מקורי וחדשני: לצלול לארכיון המאובק, לקרוא ראיונות עבר שגלעד העניק, ולקוות לחלץ מהם אייטם מעולה ומגעיל כאחד. התוצאות ההפכפכות לא איחרו להגיע (אבל אל תשכחו שגלעד הוא כוכב מוערך ב"רשת", שאני משתייך ל-mako מבית "קשת", וש"קשת" נמצאת בתחרות מתמשכת עם "רשת"). שנתחיל? יאללה. אברי גלעד נגד אברי גלעד, עשר דוגמאות :
אברי נגד אברי 1: "המיזם"? ממש לא ריאליטי (אבל באתר "רשת" הוא דווקא כן)
מצד אחד: "אין להגיד את המילה ריאליטי בצמוד לתוכנית הזאת. אין בה שום דבר מריאליטי" ("ישראל היום", מאי 2014).
מצד שני: "המיזם" מופיע בקטגוריית "ריאליטי" באתר הבית של "רשת", לצד ""THE VOICE, "משחקי השף" ו"אקס פקטור" (RESHET.TV, מאי 2014).
אברי נגד אברי 2: חופש מערכתי? בהחלט (אבל נאלצתי להיות בובה)
מצד אחד: בספטמבר 2009 הושקה ב"רשת" תכנית האירוח "אברי גלעד מארח". בתום העונה, שאל דורון ברוש את גלעד האם היו מרואיינים ש"רשת" אילצה אותו להביא לתכנית. תשובתו: "הממממ, לא. פה ושם היו בקשות, אולי אייטם אחד של'רשת' היה נורא חשוב לעשות והסכמתי. היה לי חופש מערכתי די גדול" ("הארץ", אפריל 2010).
מצד שני: לערן סויסה מסר גלעד גרסה שונה בתכלית: "כמות הלחצים שהופעלה עליי, כמות הפשרות שהייתי צריך לעשות בין מה שמעניין אותי לבין מה שמביא רייטינג, הייתה בלתי אפשרית. נאלצתי לראיין אנשים שבטבע שלי לא הייתי מראיין. פשוט נאלצתי להיות מישהו אחר. נאלצתי להיות בובה" ("ישראל היום", מאי 2014)
אברי נגד אברי 3: תכנים מיניים? לא מתאים לי (אבל פורנו? לי מותר. אני לגמרי צופה בחומרים למבוגרים)
מצד אחד: "לשון הרע, גסויות, תכנים שלא הולמים, תכנים מיניים. זה ממש לא מתאים לי. ממש" ("מקור ראשון", מאי 2009)
מצד שני: במשחק אסוציאציות עם רביב גולן ורז שכניק נשאל גלעד לדעתו על פורנו והשיב: "לי מותר, אני בוגר. אני לא ילד. עדיף שאני לא אתמכר לחומרים מהסוג הזה, אבל מותר לי לראות את זה. אני לגמרי צופה בחומרים למבוגרים, אין שום בעיה עם זה" ("7 לילות", דצמבר 2010)
אברי נגד אברי 4: פריים טיים? לא מעניין אותי (אבל אני מתעב אנשים שדבקים בעמדתם)
מצד אחד: "פריים טיים לא מעניין אותי ויותר מזה – אני לא מעניין אותו. החיים בשוליים הרבה יותר נעימים לי. אני לא צריך את הדברים האלה יותר. הייתי שם הרבה שנים ומיציתי את החוויה" ("רייטינג", דצמבר 2005).
מצד שני: כעבור שנה וחצי, יום לפני השקת תכנית הבכורה של "1 נגד 100", הזכיר מראיין הבית יאיר לפיד לגלעד את הכרזתו על גמילה סופית מהפריים טיים, וקיבל ממנו את התשובה הבאה: "אתה רומז שאדם מחויב להבטחותיו? על מה אתה מדבר? איזה סטנדרט ישראלי אתה מציע לי פה? אנשים מבטיחים משהו, ואחר כך הם עושים את זה? מה אתה רוצה ממני?" ("יאיר לפיד", מאי 2007).
וגם: כעבור שנתיים וחצי נוספות, בראיון קידום לתכנית הפריים טיים החדשה "אברי גלעד מארח", הפנתה רונה קופרבוים לגלעד את אותה שאלה. "כשעברת עם תכנית הבוקר שלך מערוץ 10 לערוץ 2 הודעת שלא תחזור שוב לפריים טיים, שמצאת את המקום שלך, את המשבצת, ושלא מעניין אותך להיכנס לתוך המכונה", אמרה לגלעד שהשיב: "אז מה? רצוי להגיד דבר אחד ולעשות דבר אחר. אני מתעב אנשים שדבקים בעמדתם" ("7 לילות", ספטמבר 2009)
אברי נגד אברי 5: האיסלאם? מחלה קשה (אבל אני לא גזען. תשאלו את הפועל הסודני שעובד אצלי)
מצד אחד: "בל נשכח שהמתדפקים על דלתנו שייכים לאיסלאם, והאיסלאם כיום הוא המחלה הקשה ביותר המשתוללת בעולם. האנשים שמגיעים אלינו, במיוחד הדרום סודנים, הם מוסלמים מאוד מתונים. הבעיה היא שכשאתה נושא את הווירוס, אתה לא יודע מתי הוא יתפוצץ לך" (גל"צ, יוני 2012)
מצד שני: "תשאלי את הפועל הסודני שעובד אצלי במרפסת אם אני גזען. תשאלי את החברים שלו אם אני גזען. תשאלי אותם מי מספק להם בגדים ואוכל, מי חולק איתם את ארוחת הבוקר שלו" ("ליידי גלובס", ינואר 2014).
אברי נגד אברי 6: אייפון? טכנולוגיה שטנית (אבל אתם מוזמנים להוריד את האפליקציה שלנו)
מצד אחד: "היום כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה במחשכי המקלדת שלו, ואנחנו רואים מה קורה. את הטכנולוגיה השטנית יצרו שני אדונים מרכזיים – סטיב ג'ובס ומרק צוקרברג. אחד כבר הוצא להורג בידי הקב"ה, אבל השני צריך לעמוד מול כיתת יורים, בעיניי. בעיניי ג'ובס הוא ברשימת הצוררים הגדולים של האנושות" ("ליידי גלובס", ינואר 2014)
מצד שני: בתכניתו החדשה של גלעד, "המיזם", מופיעים בין השאר יזמים המבקשים מימון לאפליקציות שפיתחו. האחרון שבהם הציע את "הסנג'ר", אפליקציה אשר "מאפשרת לסנג'ר אחרים תמורת תשלום". גלעד גם המליץ לצופים כמה וכמה פעמים להוריד את אפליקציית "רשת".
וגם: גלעד הוא גם אחד מבעלי המניות בחברת "ניינטי סק טכנולוג'יס בע"מ", האחראית לפיתוח אפליקציה חדשה, שאותה אף קידם בעבר בהתלהבות בתכנית הבוקר באלו המילים: "שמעו נא דבר: אנחנו רוצים, אנחנו מבקשים, אנחנו אפילו – לא, אנחנו לא מתחננים, אבל בא לנו, אם יש לכם שנייה זמן, שתורידו אפליקציה שנקראת '90 שניות'" ("העולם הבוקר", ינואר 2014).
אברי נגד אברי 7: תכניות שעושות רע? לא אצלנו (אבל העיקר שבסוף נצליח לשדר את "הישרדות")
מצד אחד: "כעובד 'רשת' אני יכול להגיד לך שיש היום איזו רוח בחברה, שמוביל המנכ"ל, של לעשות טוב. החברה הזאת מכוונת לעשיית טוב, ולא לעשיית נזק. קודם כל לא לעשות נזק. לא לעשות דברים שעושים רע לחברה, לפרט, למשפחה, לצופה. תכניות שעושות רע זה תכניות שלוקחות אנשים נטולי כישרון לחלוטין והופכות אותם למפורסמים. אלה תכניות רעות מאוד" ("ישראל היום", מאי 2014)
מצד שני: "רשת" הודיעה באוגוסט 2012 כי רכשה את זכויות השידור של "הישרדות". מאז, נאבקת "רשת" בערוץ 10, בבית המשפט ומחוצה לו, על הזכות לשדר את הפורמט של "הישרדות" ("הארץ", אוגוסט 2012)
אברי נגד אברי 8: המפורסמים החדשים? הם כמו פרה שהולכת על המסלול בדרך לשחיטה (אבל קבלו במחיאות כפיים את אורלי רביבו)
מצד אחד: "המדיה כל הזמן צורכת. היא צריכה את המפורסמים. הם גם בזול יחסית למפורסמים הוותיקים שיש להם גם דרישות. המפורסמים החדשים אומרים תודה על כל מה שנותנים להם".
אבל בעצם זו הפרה שהולכת על המסלול שמאכילים אותה בדרך לשחיטה.
"לגמרי".
("גלובס", מוסף ״פירמה״, ינואר 2013)
מצד שני: "על המתמודדת הבאה אולי כבר יצא לכם לשמוע בעבר, וגם בפרומואים דחפנו אותה יופי יופי" (אברי גלעד מציג את אורלי רביבו, א' מבית הנשיא, בתכנית "המיזם", מאי 2014)
אברי נגד אברי 9: תכניות של מעשים טובים? זה היה שיא החיים שלי (אבל זו גם הייתה טעות)
מצד אחד: לאחר ש"קטן עלינו" ו"יהיה טוב", תכניות המעשים הטובים בהנחייתו, ירדו מהמסך, אמר גלעד: "מבחינתי כבן אדם, זה היה שיא החיים שלי. מבחינת ההתבוננות שלי במה חשוב לי ומה לא, הדיון שלי במה צודק ומה צריך לעשות ומה לא, זה היה שיא" ("הארץ", יולי 1998)
מצד שני: "היה לי ליין של תכניות של מעשים טובים כמו 'קטן עלינו' ו'יהיה טוב' אי שם בסוף שנות התשעים, שבדיעבד אני יודע שזו הייתה טעות" ("גלובס", מוסף ״פירמה״, ינואר 2013)
מצד שלישי: "אני אחרי פיילוט ואני מבטיח לך שאין ב'המיזם' עשירית גרם של רשעות, של שמחה לאיד, של איזשהו תדר לא נעים. זו תכנית שהיא כולה טוב, והיא גם באה לעשות טוב לחברה" ("ישראל היום", מאי 2014)
אברי נגד אברי 10: תקשורת? מקצוע נחשק (אבל תקבלו שכר רעב, ישתמשו בכם ויזרקו אתכם)
מצד אחד: "נכון, שוק התקשורת רווי, אך יש בו תחלופה גדולה כל הזמן. לטובים תמיד יש עבודה. זה מקצוע נחשק" ("גלובס", דצמבר 2006)
וגם: "בעולם הטלוויזיוני הרב ערוצי של ימינו, קיים צורך תמידי במגישי טלוויזיה מקצועיים, בצד השאיפה הבלתי פוסקת של הערוצים השונים בהצבת פנים רעננות ובהזרמת דם חדש למסך" (מתוך אתר "בית הספר לטלוויזיה" של "רשת", לשעבר בראשותו של אברי גלעד, אוגוסט 2009)
מצד שני: "התקשורת היא מקום שלא קולט היום אנשים, רק פולט. את מי שהוא קולט הוא קולט בשכר רעב, משתמש בו וזורק אותו. אין מקום באמת עכשיו לאנשים ממש איכותיים שיבואו לעשות קריירה מפוארת בתקשורת" ("גלובס", מוסף ״פירמה״, ינואר 2013)
אברי גלעד, תרצה להגיב?
"לפי עומק התחקיר ודקדקנותו, אני מבין שנבחרתי להיות מועמד פשרה במרוץ לנשיאות. אני מקבל עלי את התפקיד ומתחייב לפעול ללא לאות לקירוב קצוות העם. תודה mako, תודה אביב, תודה תודה".
הצעה מגונה (12): תן חוק, קבל תמונה
ביום רביעי קיבל חבר הכנסת אילן גילאון תמונה קטנטנה, סמי מפנקת, בטור צד בעמוד אחורי של "ידיעות אחרונות". גילאון, דווח בידיעה שהוצמדה לצילום, דרש לבטל את היתר הרישוי למתחם הסינמה סיטי בירושלים, זאת בעקבות חשיפת "ידיעות" יום קודם לכן על היעדר נגישות מספקת לנכים במתחם. גילאון, למקרה ששכחתם, הוא אחד הח"כים החתומים על הצעת החוק שנועדה למנוע חלוקת עיתונים בחינם, או בקיצור: לפגוע ב"ישראל היום".
"לאיזו אגרה? יש הרבה אגרות שאני משלם. אתה מדבר על האגרה הקלאסית של רשות השידור?".
דווקא לא. אני מדבר על זה שחתמת על הצעת החוק הספציפית נגד "ישראל היום", והנה קיבלת תמונה ב"ידיעות".
"וואלה, אתה חושב שיש קשר? אבל זו הייתה תמונה קצת קטנה".
ככל שהצעת החוק תתקדם, יש סיכוי שתקבל תמונה גדולה יותר.
"גם שעון עומד מראה פעמיים ביום את השעה נכון, אז אל תגזים. חוץ מזה, לעומת מה שמפרסמים עליי ב'ישראל היום', ב'ידיעות היו צריכים לתת לי קצת יותר, לא? איזה עמוד שער, משהו. סתם, סתם. לא, חמודי. אין שום תמורה ואני לא אוסף תמורות לשום אגרה. הדעות שלי הן לא אגרה. זה כל מה שרצית לדעת?".
האמת שכן.
"אה, חשבתי שאתה רוצה לשאול עליי, מה שלומי. בכל מקרה, בוא לא נהיה ציניים בדברים האלה כי איך אומרות הפולניות? אפילו בצחוק אני לא מסכים לזה".
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
בן כמה באמת גדעון לוי?
מתי צפוי העיתונאי גדעון לוי לחגוג במזל-טוב את יום הולדתו ה-61? ובכן, תלוי את מי שואלים. על פי הערך של גדעון לוי בוויקיפדיה, זה יקרה בעוד כשבועיים בלבד. לעומת זאת, על פי לוי עצמו, נותרו לו עד אז עוד שלושה חודשים תמימים. מבולבלים? גם אנחנו.
אבל נתחיל, כהרגלנו, מהאמצע: גדעון לוי הוא לא רק עיתונאי בכיר ב"הארץ", ולא רק כוכב בדימוס של "מחוברים". לוי משמש גם כפאנליסט בתכנית החדשה-ישנה "דיבור ישיר", בהגשת גואל פינטו ובהשתתפות חברי הפאנל הנוספים אלדד יניב, תמי גלבץ ודנה רון.
התוכנית שבה אמר לוי את הדברים שודרה ב-16 במאי. על פי הערך על שמו בוויקיפדיה יום הולדתו ה-61 יחול ב-2 ביוני הקרוב, כלומר שבועיים ושלושה ימים לאחר השידור.
גדעון לוי, מי צודק? אתה או ויקיפדיה?
"זו הסניליות שלי. אני חוגג ב-2 ביוני, וכשאמרתי בטלוויזיה מה שאמרתי הדחקתי וחשבתי שאנחנו עדיין בחודש מרץ".
ג'ודי שלום ניר מוזס VS רינה מצליח
במוצאי שבת ראיינה רינה מצליח ב"פגוש את העיתונות" את שר החוץ, אביגדור ליברמן. כשעלה נושא הבחירות לנשיאות הפנתה מצליח לליברמן שאלות על אחד המועמדים, רובי ריבלין, וגם על מועמד פוטנציאלי אחר, סילבן שלום. "מבחינתך, עקרונית, סילבן שלום יכול להתמודד לאור ההתפתחויות האחרונות?", שאלה מצליח את ליברמן. "למרות שעל העבירה לא הוגש כתב אישום רק בגלל התיישנות? בכל זאת, מדובר בתפקיד של נשיא המדינה".
זמן קצר אחר כך העלתה ג'ודי שלום-ניר-מוזס, אשתו של סילבן שלום, את הציוץ הארסי הבא לטוויטר: "עצוב שבחברת החדשות מעסיקים עיתונאית בגלל רחמים וקשרים אישיים. האמת שעם סוכן כמו חיים סלוצקי את מסודרת לכל החיים, גם אם את עיתונאית מטעם ולא זקוקה לכישורים או אמינות. חבל שאת מרמורך מהחיים את מוציאה על הטובים". די מהר הסירה שלום-ניר-מוזס את הציוצים, אבל כנראה שלא מספיק מהר (ותודה חמה לצדיק הזריז עודד קרמר ולישות צוברת התאוצה המכנה את עצמה "טוויטר ברנז'ה", שהספיקו לצלם את המסכים).
ג'ודי שלום-ניר-מוזס, למה הסרת את הציוצים?
"אני שומרת על זכות השתיקה".
גורם בחדשות ערוץ 2 מסר בתגובה: "אין לנו כוונה להגיב להתלהמויות של אנשים במצוקה".
יהודה לוי פינת יהודה הלוי (ו/או פינת שינקין ו/או פינת רוטשילד)
והנה שאלה ערכית מעוררת פולמוס, וסוגה עילית בצידה: לאיזו כתובת העתיק את מגוריו השחקן יהודה לוי?
לפני כחודש פרסם צחי קומה במדורו "העלוקה" ב"ידיעות אחרונות" שיהודה לוי חתם סוף סוף על חוזה ברחוב שינקין פינת רוטשילד בתל אביב (למעלה). ביום שלישי שעבר, לעומת זאת, דיווח ערן סויסה מ"ישראל היום" (שהיה גם הראשון לספר לאומה הנרגשת על מעבר הדירה הדרמטי) כי לוי משתקע דווקא ברחוב יהודה הלוי, וישלם שכירות לאמיר פיי גוטמן ובעלו ינאי פרישר (באמצע). אלא שביום שישי האחרון טענה אדוה מלמד-לוי במדורה "שליחות קטלנית" במוסף "7 ימים" כי יהודה לוי עובר לרחוב שינקין (למטה).
"מה זה משנה? אני חושבת שזו שאלה לא במקום. זו פגיעה בפרטיותו. אתה יודע מה? תכתוב שהוא גר בשינקין פינת רוטשילד פינת יהודה הלוי".
בשמחה, רק שרוטשילד ויהודה הלוי לא נפגשים.
"האמת שגם אני לא יודעת איפה בדיוק הוא גר. תכתוב שזה במרכז תל אביב".
לפני כולם. כמעט כמעט
עורכי "גלובס" אוהבים מאוד לשבץ את הלוגו "לפני כולם" (שאינו לגמרי מקורי ושעיתון אחר עשה בו שימוש אחר, שנים לפני "גלובס", אבל מילא) בכל פעם שהם משיגים סקופ, סקופון או אפילו סקופונצ'יק. הבעיה מתחילה כאשר הלוגו היוקרתי למחצה משובץ גם כשהפרסום הראשון כלל איננו של "גלובס".
ב"גלובס" נמנעו מלהגיב.
פרסום סמוי
ביום שלישי נחשף החשד שבעלי חברת נדל"ן ציבורית הלבינו 60 מיליון שקלים למען ארגון הפשע של יצחק אברג'יל. אמנם על שמה של החברה הוטל צו איסור פרסום (שבוטל רק למחרת), אבל זה לא מנע גם מאתר "דה מרקר" (למעלה) וגם מאתר "כלכליסט" (למטה), להעניק לקוראים רמז עבה בדמות הקפצת ידיעה בורסאית לעמוד הבית והצבתה בסמיכות לאייטם על החקירה המשטרתית כנגד החברה.
מה משותף לעמית סגל, אודי סגל, לאוניד נבזלין, רפי רשף והבת של רקפת רוסק-עמינח?
בוקר, לחי יבשה. שמש, כמו ביצה קשה. הייתי שקוע בשינה עמוקה כשהטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"תתעורר, הורוביץ", הוא אמר בקול רם. "אתה ישן בעמידה ומתעסק בשטויות. למה אתה לא כותב על הדברים החשובים באמת?".
"כמו למשל?", מלמלתי בעיניים עצומות.
"כמו למשל 'ליברל'", השיב הקונספירטור בחריזה דלוחה. "ראית איזו כתבה ליקוקית עשו ב'תכנית חיסכון' לכבוד הירחון החדש של לאוניד? למה שלא תעלה את השאלה איך זה שבכל הכתבה לא הופיע שום גילוי נאות לכך שרותם, עורך 'ליברל', היה פעם עורך 'תכנית חיסכון'? שלא לדבר על זה ששלושה עיתונאים בכירים בחברת החדשות – גם אודי, גם עמית וגם דנה – פרסמו טקסטים בגיליון הראשון, שעליהם יקבלו תשלום נאה מלאוניד?".
"מה הקשר?", פקחתי עיניים. "קודם כל, מדובר באייטם ראוי. לא בכל יום קם בישראל ירחון חדש. חוץ מזה, אני לא באמת חושב שיש כאן בעיה. זה כמו שתגיד לי שבחדשות 2 יצטרכו לתת גילוי נאות בכל פעם שהם יסקרו את השר יאיר או את חברת הכנסת שלי".
"תסלח לי, אבל יש הבדל גדול", הזדעק הקונספירטור. "כל הצופים יודעים שיאיר ושלי עבדו פעם בחברת החדשות. זה לא המקרה של רותם".
"יש בזה משהו", הרהרתי בקול רם. "אתה יודע מה? אז אולי נשאיר מרווח צר לאפשרות שהיה כאן סוג של צירוף מקרים?".
"צירוף מקרים, צירוף מקרים", לעג הקונספירטור. "בטח זה מה שתגיד גם על בחינת הבגרות המתמטיקה שהתקיימה ביום חמישי".
"חס וחלילה", אמרתי. "הבגרות במתמטיקה היא עניין רציני ביותר, והמועד שלה נקבע הרבה זמן מראש. זה ממש לא צירוף מקרים".
"התכוונתי לאייטם על הבחינה שהיה אצל רפי בערוץ 10", התעצבן הקונספירטור.
"רפי גינת?", התפלאתי. "מה לו ולבגרות במתמטיקה? יכול להיות שהוא מצא קומבינה חשודה בטופס הבחינה?".
"אולי תתרכז כבר, הורביץ?", הקונספירטור הרים מעט את קולו. "אני מדבר אייטם ששודר בתכנית 'חמש עם רפי רשף'".
"רפי רשף?", אמרתי בשמחה. "מה שלומו בימים אלה?".
"סטנדרטי", הפטיר הקונספירטור. "ביום שלישי האחרון הוא ראיין נערה מקסימה מרמת השרון שחרשה במרץ לקראת הבגרות בחמש יחידות במתמטיקה. למה שלא תכתוב על זה משהו, הורביץ?".
"מה כבר יש לכתוב על זה?", השתוממתי.
"לא יודע", אמר הקונספירטור. "אולי תנסה לברר איך זה שמכל עשרות אלפי הנערות והנערים בכל רחבי הארץ שניגשו לבגרות במתמטיקה, רפי ראיין דווקא את דנה עמינח, שהיא בתה המקסימה של רקפת, מנכ"לית בנק לאומי?".
"באמת?", שאלתי בעניין.
"בוודאי", המשיך הקונספירטור. "אהבתי בעיקר את השאלה של רפי, תוך כדי הראיון, כמה עלה התענוג של מורה פרטי להורים של דנה. נראה לך שגם השיחה הטלוויזיונית עם דנה הייתה צירוף מקרים? אה, הורביץ? תגיד לי אתה".
"אין לי ספק בכך", אמרתי בשכנוע עמוק.
"לי דווקא יש ספק גדול", התלהט הקונספירטור. "למה שלא תברר את זה עם מוטי התותח, היועץ הבכיר של רקפת, ונראה סוף סוף מי משנינו צודק?".
"בשמחה", אמרתי בעצב.
"אז אני מחכה לטלפון ממך", אמר הקונספירטור וטרק.
לא הייתה ברירה. סימסתי בוואטסאפ למוטי שרף. כעבור כמה דקות הגיעה התשובה המוחצת, שמיהרתי לשלוח לקונספירטור.
"נו?", אמרתי בטון מנצח אחרי שהתקשרתי שוב. "תאלץ להודות ששוב צדקתי?".
"אני מודה שצדקת", אמר הקונספירטור. "צדקת כשהתחננת שיתנו לך טור תקשורת מדשדש ב-mako, כי זה מה שמנע ממך בינתיים מלהגיע לשדרות ירושלים 164 בחולון".
"למה?", שאלתי בסקרנות. "מה יש בכתובת הזו?".
"הסניף המקומי ומכניס האורחים של לשכת התעסוקה. אין לי ספק שתגיע לשם יום אחד, ויפה שעה אחת קודם", אמר הקונספירטור וטרק.
ואם כבר תעסוקה, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".