כל אתר והטוקבקיסטים שלו
מה עוד אפשר להוסיף על פרשת ההטרדות של חבר הכנסת ינון מגל שטרם נכתב ו/או שודר ביומיים האחרונים? לא הרבה. ובכל זאת, עם הנתונים קשה להתווכח והתמונה העולה מהם די ברורה: כלי התקשורת שבו מגל היה יכול לשאוב השבוע הכי הרבה עידוד מגולשים היה אתר "וואלה!", שבראשה עמד עד לפני פחות משנה. לעומת זאת, כלי התקשורת שממנו רחלי רוטנר, שפרסמה את הפוסט שחולל סערה, יכלה לשאוב השבוע הכי הרבה עידוד מגולשים, היה דווקא האתר המתחרה ynet, ולא האתר שבו היא מועסקת.
איך אפשר להסביר את זה? האם חוכמת ההמונים אינה אמורה להיות דומה, ללא קשר מובהק לפלטפורמה (בוודאי כשמדובר באתרים בלתי נישתיים)? או שאולי חוכמת עורכי הטוקבקים (והממונים עליהם) בכל אחד מהאתרים הללו גוברת על חוכמת ההמונים? ביום שלישי, שעה וארבע דקות בלבד אחרי שרוטנר העלתה את הפוסט, הזדרז ynet לפרסם אייטם נרחב עם מיטב הציטוטים מתוכו. בשתי היממות שלאחר מכן הצטברו בו 115 טוקבקים. 72 מתוכם הביעו תמיכה ברחלי רוטנר; 18 מתוכם הביעו תמיכה בינון מגל; ו-25 מתוכם היו ניטראליים או לא קשורים. בניכוי התגובות הניטראליות יוצא ש-80 אחוזים מהטוקבקים ב-ynet העניקו רוח גבית לרוטנר, ורק 20 אחוזים מהם העניקו רוח גבית דומה למגל.
בניגוד ל-ynet, אתר "וואלה!" התמהמה זמן רב עד שראשיו הבינו שלמרות שגיבור הפרשה החדשה הוא העורך הראשי לשעבר, אי אפשר להתעלם ממנה. ואכן, בשעה 12:00 בצהרים, שעתיים ו-20 דקות אחרי ynet, הואיל "וואלה!" לפרסם אייטם בכורה בנושא. בשתי היממות שלאחר מכן הצטברו בו 170 טוקבקים.91 מתוכם הביעו תמיכה בינון מגל; 41 מתוכם הביעו תמיכה ברחלי רוטנר; ו-38 מתוכם היו ניטראליים ו/או לא קשורים. בניכוי התגובות הניטראליות יוצא ש-69 אחוזים מהטוקבקים ב"וואלה!" העניקו רוח גבית למגל, ורק 31 אחוזים מהם תמכו ברוטנר.
ב"וואלה!" התמודדו השבוע עם דילמה לא פשוטה: איך לסקר את מי שעמד עד לא מזמן בראש המערכת. התמודדות דומה הייתה בעבר ל"מעריב" כשהמו"ל דאז עופר נמרודי נכנס לכלא, ורובצת כיום גם לפתחו של "גלובס" בסיפור נפילתו של המו"ל אליעזר פישמן.
בסך הכול, ב"וואלה!" התמודדו עם הדילמה די בכבוד, ודיווחו על מה שהיה הכרחי לסקר (כלומר על עצם הטענות של העובדות כלפיו, על הדחתו מתפקיד יו"ר הסיעה ועל בדיקת המשטרה נגדו). חבל שבנוסף לכך קידמו בעמוד הבית אייטם בטעם רע שכותרתו "הגולשים מגיבים בהומור לפרשת מגל". מרבית עובדי "ואלה!", אגב, מגבים את המעשה של רוטנר.
בקבוצת "ידיעות", לעומת זאת, הותירו את הפרשה כל הזמן בכותרות. בחודש שחלף הקפיד מגל להתנצח עם "ידיעות" כמעט מדי שבוע. השבוע הגיע מועד הפירעון: בימים רביעי וחמישי הקדיש "ידיעות" למגל שישה עמודים תמימים (בהשוואה לארבעה עמודים ב"ישראל היום", שלושה וחצי עמודים ב"מעריב" ועמוד אחד ב"הארץ"). ביום חמישי הגדיל "ידיעות" לעשות: לשמחתם של העורכים, הצלם שאול גולן (בקרוב הבונוס) תפס את מגל מחוץ לביתו כשהוא לבוש בחולצה הנושאת את הכיתוב WILD LIFE ("חיים פרועים"). יותר מזה באמת אי אפשר לבקש, ואכן למחרת התנוססה התמונה בעמוד הראשון של "ידיעות", כשמתחתיה כיתוב עוקצני. אותה תמונה נמרחה על פני חצי עמוד גם בתוך הגיליון.
ב-ynet לא פיגרו אחרי "ידיעות". ביומיים שלאחר הפוסט של רוטנר פורסמו בעמוד הבית של האתר לא פחות משמונה הפניות שונות על הפרשה:
האם מגל היה זוכה לטיפול מתון יותר מקבוצת "ידיעות" אלמלא היה ממוקם עמוק בתוך הרשימה השחורה? קשה לדעת. הטיפול של "ידיעות" ושל ynet בחבר כנסת, שיותר מאישה אחת טוענת בשמה המלא כי הטריד אותה מינית, היה ראוי ולגיטימי. אבל מה היה קורה אילו מגל היה חבר ברשימת המיוחסים של "ידיעות"? לכך דווקא קיימת דוגמה טובה מההיסטוריה:
בעלה של רחלי רוטנר, אריאל ויסמן, מועסק ככותב ב"גב האומה". הפופולרית ביותר מבין תיאוריות הקונספירציה שנפוצו השבוע בפייסבוק הייתה שהפוסט של רוטנר נכתב בגלל הסכסוך בין מגל למערכת תכניתו של ליאור שליין. על כך הגיב ויסמן בדף הפייסבוק שלו. "אני לא ליאור שליין (היי בוס) ובאמת שלא אכפת לי מסכסוך מתוקשר כזה או אחר שרק מביא רייטינג לתוכנית שאני כותב בה ושבכל אופן אני לא מעורב בו", כתב. "מי שרוצה לחשוב שיש פה אינטרסים זרים מוזמן לחשוב את זה, אבל קחו בחשבון שינון בעצמו הודה במעשים ולכן לא ברור לי על מה הוויכוח".
לפני חמישה חודשים פרסם מגל פוסט נוקב נגד החפצת נשים, אבל שכח שחצי שנה קודם לכן הוא העלה לחשבון האינסטגרם שלו את התמונה הצנועה הבאה:
כששאלתי את מגל באותו יום מדוע הוא מחק את התמונה, השיב הח"כ הטרי: "לא יודע, סתם. אמרו לי נכנסת לתפקיד, זו מפלגה דתית, אז מחקתי". תמונה באינסטגרם אפשר למחוק בקלות. עבר בעייתי? זה כבר הרבה יותר קשה.
כל אחד ואיילת שקד שלו
מי צודק: שרת המשפטים, איילת שקד, המבקשת להכפיף את הפרקליטים בשירות המדינה לביקורתה של נציבת התלונות על הפרקליטות? או אולי דווקא ועד הפרקליטים, המתנגד בכל תוקף לפעילותה של הנציבה? תלוי, כמובן, איזה עיתון שואלים.
איילת שקד, כידוע, שומרת לעת עתה על מקומה ברשימת המיוחסים של "ידיעות אחרונות". בהתחשב בנתונים הללו, ביום שלישי זכתה שקד מ"ידיעות" לכותרת שכל כולה רוח גבית:
לעומת זאת, אותה איילת שקד היא הסדין האדום של נתניהו. בעיקר של שרה נתניהו. בהתחשב בנתונים הללו, ספגה שקד מ"ישראל היום" באותו יום שלישי כותרת שכל כולה רוח נגדית:
שנאמר: כל אחד והשקד שלו.
ח"כ יקר, ברוך הבא לרשימת המיוחסים
ואם כבר המיוחסים של "ידיעות": קבלו חבר כנסת נוסף שממש השבוע הצליח להתברג לרשימה הנוצצת. נכון, הוא אנונימי יותר מנפתלי בנט, מאיילת שקד, מאריה דרעי, מציפי לבני או מאביגדור ליברמן, אבל אם הוא יתמיד להישאר ברשימה גם הבעיה הקטנה הזו צפויה להיפתר. לא נחזיק אתכם יותר מדי במתח, ונגלה שמדובר בלא אחר מאשר חבר מפלגת הליכוד, יואב קיש.
מה עשה קיש שהביא אותו לרשימה הנחשקת? להלן תקציר הפרקים הקודמים: ביום חמישי שעבר הופיעה בראש העמוד הראשון של "ידיעות" הפניה בולטת עם תמונתו של הח"כ. תחת הכותרת "משבר ברגע האחרון על חוק הגיוס", דווח כי קיש מאיים להצביע עם האופוזיציה אם לא ישנו את החוק לביטול השוויון בנטל. בתוך הגיליון זכה קיש לתמונה נוספת ולאייטם בהיקף נרחב של שני שליש עמוד. למחרת, יום שישי, שוב זכה הח"כ לידיעה נרחבת עם תמונת ענק. ביום ראשון נרשמה הפסקה (כלומר שמו של קיש הוזכר, אך ללא תמונה), רק כדי לחזור ביום שני עם עוד ידיעה בולטת על מאבקו של קיש, ותמונה נוספת של חבר הכנסת.
בסך הכול פינק "ידיעות" את קיש בארבעה צילומים על פני ארבעה ימים – ממוצע של תמונה ביום, עובדה שלא נעלמה אפילו מעיניו של ראש הממשלה. ביום שני צייץ עמרי נחמיאס, הכתב הפוליטי של "וואלה!" את הדיווח הבא: "שמח בישיבת סיעת הליכוד היום. נתניהו בעקיצה להתחממות ביחסי יואב קיש ו'ידיעות': 'עכשיו בא חוק הגיוס. אני לא מכבד את זה שעיתון שאין לו שום כוונה לדאוג לחוק עצמו מנסה לבנות אדם מתוכנו. אין שם כוונה למען חוק כזה או אחר. הם מבינים שברגע שאחד מאיתנו יוצא מהמשחק העסק קורס'". למרות דבריו של נתניהו, החליט קיש להיעדר מההצבעה על החוק לביטול השוויון בנטל, ונענש בהשעיה מחברותו בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הכספים, מה שזיכה אותו באזכורים ב"ידיעות" גם בימים שלישי ורביעי. זה בדיוק הזמן לשוחח עם חתן השמחה.
יואב קיש, איך זה להיות ברשימת המיוחסים?
"תענה על זה לעצמך ותודה רבה".
ראש הממשלה נשמע טיפ טיפה מודאג בישיבת הסיעה. הוא העיר לך גם בארבע עיניים?
"אני לא מתייחס בתקשורת לשיחות פרטיות שלי עם ראש הממשלה".
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "במשך שנים ארוכות 'ידיעות אחרונות' מסקר בהרחבה את נושא השוויון בנטל. אנו רואים בכך נושא מהותי ומרכזי לעתידה של מדינת ישראל. אנו גאים על כך שהיינו מהראשונים לזהות את תופעת האמנים המשתמטים, ובזכות המאבק הציבורי שהעיתון הוביל חל שינוי מבורך בנושא. אנו גם משוכנעים שזו הייתה חובתנו הציבורית ככלי תקשורת במדינה דמוקרטית לסקר בהבלטה את המאמץ של הממשלה לבטל חוק כל כך מהותי – תמורת תמיכה בתקציב. מעציב ומוזר שאתה מוצא בכך פסול ושהגענו למצב שבו אנחנו צריכים להסביר דבר כל כך בסיסי".
רוני שוקן VS "העין השביעית"
איך הזמן טס כשמתווכחים. שנתיים חלפו מאז העימות הגדול בין עו"ד רוני שוקן, בנו של מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, לבין "העין השביעית" בכלל ועורך האתר, שוקי טאוסיג, בפרט. מאז זרמו הרבה מים עכורים בירקון, כשמדי פעם צף לו ציוץ ו/או סטטוס עוקצני של שוקן המפקפק בנחיצותו של האתר. בימים אלה, כשנה לאחר שהמכון הישראלי לדמוקרטיה הודיע כי לא יתקצב יותר את "העין השביעית", נלחם אתר ביקורת התקשורת על חייו (כל המעוניינים לתרום להמשך קיומו מוזמנים לעשות זאת כאן). בעיצומו של מאבק ההישרדות של "העין השביעית" פורסמה בסוף השבוע שעבר במוסף "גלריה" של "הארץ" כתבה של איתי שטרן תחת הכותרת "האם יש גורמים שאינם מעוניינים בהמשך קיומו של אתר 'העין השביעית'?". הכתבה, איך לא, הקפיצה את רוני שוקן שחידש את מתקפתו בטוויטר נגד "העין השביעית" ולא הסתיר את מורת רוחו מהכתבה ב"גלריה". עד מהרה הצטרפו וצייצו גם הפרשן המשפטי יובל יועז ומו"ל "הארץ", עמוס שוקן (לא נגענו):
רוני שוקן: "כתבה סהרורית. 'העין השביעית' מעולם לא טיפלה בצורה משמעותית בהון-שלטון-עיתון או הפריעה לאקו-סיסטם הזה. גוף שמוצר הדגל שלו הוא סקירת עיתונות בהגדרה לא נועד לעשות עבודה עיתונאית רצינית (מישהו מדמיין, למשל, את גידי וייץ מכלה כך את זמנו? אוי לנו)".
יובל יועז: "לא היה שום גוף אחר שעשה את זה יותר מהם, או אפילו באותה מידה".
רוני שוקן: "זה רף לא מספיק חשוב 0.01 אחוז זה יותר מאפס אחוז. אז מה? גוף שעד הדקה ה-90 לא הבין מה ההבדל בין המארקר ל'גלובס', שיעשו טובה ויפסיקו עם הפוזה".
יובל יועז: "אתה קצת בבית זכוכית לטעמי בדיון הזה. נסתפק".
רוני שוקן: "תסביר".
יובל יועז: "עזוב. לא רוצה לגרור אותך ואותי לזה. מיותר".
רוני שוקן: "הטלת פצצת סירחון קטנה ולא מנומקת, והסתלקות. הרבה יותר קלאסה".
יובל יועז: "תוריד להבות. כל מה שאמרתי הוא ש'העין השביעית' פעלו לדעתי יותר מהעיתון שאתה מזוהה איתו בתחום ההון שלטון עיתון. המתקפה שלך קצת מוזרה".
רוני שוקן: "ועדת בכר? הסלולר? דני דנקנר? הריכוזיות? הכול במחיר כבר של חרם פרסום ומחנק אשראי. 'העין' ישבו רוב הזמן ביציע בלי להבין מי על המגרש".
עמוס שוקן: "יובל, 'העין השביעית' של השנה, אולי שנתיים האחרונות, די שונה ממה שהיה רוב שנותיו, כולל עד נפילת דנקנר והתחזקות 'ישראל היום'".
יובל יועז: "ההתייחסות שלי ל'העין השביעית' הייתה בעיקר בהקשר של 'ידיעות אחרונות' ו'ישראל היום'. בכל מקרה לא עשיתי מחקר היסטורי מעמיק".
עמוס שוקן: "שכחת את הימים שנחום ברנע היה מכותביה הבכירים של 'העין'. בימים קריטיים היא לא הבחינה בין שחור ללבן. אבל נכון שבשנה שנתיים האחרונות, אולי קצת יותר, יש שינוי".
ליעד ברזילי: "עמוס, לא הבנתי את טענתך".
עמוס שוקן: "ליעד, תקרא את הפוסט הזה, מלפני כמעט שנה, של רוני, ותבין".
שוקי טאוסיג, עורך "העין השביעית", תרצה להגיב?
"לא".
משפט שלמה
לפני כמעט שלוש שנים וחצי נאלץ שלמה שרף להימנע מכתיבת פרשנויות על משחקי היורו ב"ישראל היום". הסיבה: פוסט קטלני של היחצ"ן ברק רום, שחשף כי בזמן ששרף היה אמור לצפות במשחק בין גרמניה לפורטוגל הוא שהה בכלל בהופעה של שלמה ארצי. נוכחותו המתועדת של שרף בהופעה בקיסריה לא מנעה ממנו להגיש באותו לילה טור פרשנות לעיתון. שרף, מצידו, טען אז בתגובה כי צפה במשחק תוך כדי ההופעה, דרך האייפון.
בשבת שעברה, בשעה חמש אחר הצהרים, נפגשו באצטדיון סמי עופר הפועל חיפה ומכבי תל אביב. למחרת, יום ראשון, פרסם שרף טור פרשנות ב"ישראל היום" ובאתר ערוץ הספורט. "מחצית נועדה כדי לעשות חילופים ולשנות את צורת המשחק, אבל מכבי ת"א עלתה אתמול למחצית השנייה בסמי עופר בלי שום שינוי", נזף שרף בצהובים (שאגב, גברו על הפועל חיפה בתוצאה המרשימה 0:3). "לא יכול להיות שקבוצה כמו מכבי, עם ספסל כזה עמוק ואיכותי, לא עושה שום חילוף".
אם מאמן הנבחרת לשעבר אומר, מי אנחנו ההדיוטות שנתווכח? ובכל זאת, העובדה הקשיחה היא שמכבי תל אביב דווקא כן ביצעה חילוף במחצית: אלי דסה החליף את יובל שפונגין, ואפילו בישל את השער השני במשחק. היכן החילוף מתועד? בין השאר באתר ערוץ הספורט, שבו פרסם שרף את פרשנותו.
שלמה שרף, בכנות, צפית במשחק לכל אורכו או שמדי פעם לא יכולת לעמוד בפיתוי והאזנת לשלמה ארצי דרך האייפון?
"אני צפיתי במשחק לכל אורכו. הייתה שם טעות בהדפסה. זה הכול".
בניו יורק הייאוש נעשה יותר נוח
תחת הכותרת "ועידת 'הארץ': הרבה דיבורים, מעט מחויבות", פרסם לפני שבועיים נועם שיזף ביקורת נוקבת על ועידת השלום של "הארץ", שבה נכח. "הדוברים, ישראלים או זרים, מדברים על אמון, שלום, תקווה – כאילו אנחנו בכנס מיסטיקנים או משוררים, ולא בפורום פוליטי", כתב שיזף. "בשנה שעברה החמאתי לוועידת 'הארץ', כי היו שם עוד אנשים שמתעקשים לדבר על שלום ועל תקווה, וגם זה חשוב. אבל 'לא לאבד את התקווה' זה לא מסר המתאים לוועידה מדינית, אלא לערב שירה בציבור".
את הביקורת העלה שיזף גם לדף הפייסבוק שלו, וספג תגובה ממו"ל "הארץ", עמוס שוקן. "בסדר, נועם, בסדר, 'שיחה מקומית' במקום הראשון, 'הארץ' מזדנב מאחור עם 'הרבה דיבורים ומעט מעשים'", כתב שוקן. "כרגיל בעולמנו, הממצא הזה הרבה יותר חשוב מן המטרה שלשמה נתכנסנו".
פרט קטן ששוקן לא ציין בתגובתו הוא שאותו שיזף ממש צפוי להשתתף בחודש הבא בוועידת השלום של "הארץ" שתתקיים בניו יורק. את טיסתו לשם תממן הקרן למען שלום במזרח התיכון, השותפה לארגון האירוע.
נועם שיזף, אם ועידת השלום של "הארץ" בתל אביב כל כך לא אפקטיבית, למה אתה טס לוועידת השלום של "הארץ" בניו יורק?
"ועידת 'הארץ' היא אירוע חשוב בעיני, כתבתי את זה כבר בשנה שעברה. השנה התאכזבתי מהעמדות של הדוברים בוועידה, וגם את זה כתבתי. אם תהיה לי ביקורת על הדוברים בניו יורק אכתוב גם את זה, בלי קשר למי שמשלם על הכרטיס שלי. מצד שני, פרסמתי את הטקסט שלי אחרי שכבר הוזמנתי לניו יורק, ואף אחד ב'הארץ' לא עשה מזה עניין. עמוס שוקן אפילו הגיב לי בדף הפייסבוק. הוא לא אהב את הטקסט, אבל מה שמייחד את שוקן כמו"ל ואת 'הארץ' זה היכולת שלהם לקבל ביקורת, ולהפריד בין הדעות של המו"ל לחופש של מי שהם עובדים איתו לדבר ולהתבטא".
הציטוט מול המציאות (1): לא עבר ולא אושר
הציטוט: "תיקון חוק העונשין על עבירות המתה (רצח, הריגה וגרימת מוות ברשלנות) של שרת המשפטים, איילת שקד, עבר בקריאה ראשונה במליאה" (מבזק של טובה צימוקי ב-ynet, יום שני, 23.11.2015, שעה 22:14).
המציאות: התיקון לחוק העונשין על עבירות המתה לא עבר בקריאה ראשונה, ואפילו לא עלה להצבעה באותו לילה. הדיון על חוק הגיוס, שנמשך זמן רב, גרם לדחיית ההצבעה על תיקון זה למועד אחר. זה לא מנע את פרסומו של המבזק הנמהר. בהמשך הוסר האייטם. למרבה השמחה, לא מספיק מהר.
טובה צימוקי ו-ynet נמנעו מלהגיב.
הציטוט מול המציאות (2): ישפטו הקוראים
הציטוט: "אלון חסן, האיש החזק בנמל אשדוד ומי שהפיל את עורך הדין רונאל פישר, את השופטת רות דוד ואת החוקר ערן מלכה" (עדי רובינשטיין בפתיח לכתבה על ג'קי בן-זקן, "ישראל היום", 13.11.2015).
המציאות: רות דוד מעולם לא הייתה שופטת, אלא פרקליטת מחוז תל אביב.
עדי רובינשטיין, תרצה להגיב?
"תשמע, באמת מדובר באייטם כל כך משעמם, שרק כנס העיתונאים באילת יותר משעמם ממנו. מקווה שאמנון רבי משלם לך מספיק טוב בשביל להתעסק בדברים הללו. אכן, למזלנו היא לא הפכה לשופטת".
לאן נעלמה המילה
אין לי ראש למילים ארוכות, וגם הסלולרי צלצל פתאום וקטע בגסות את הפסטורליה. על הקו, איך לא, הקונספירטור.
"נו, הורביץ, כבר ביררת?", הוא שאל בחידתיות.
"מה ביררתי?", תהיתי בעייפות.
"מה כבר נשאר לברר בסופו של שבוע סוער שכזה?", השתומם הקונספירטור. "צריך כמובן למצוא תשובה לשאלה הבוערת לאן נעלמה הפרחה".
"איך אתה מדבר", נזפתי בו בכעס. "לא ארשה לך לזהם את הטור שלי במונח אנכרוניסטי, גס והמוני".
"זה לא אני, זה נחום", התגונן הקונספירטור. "הנה, תסתכל בעצמך".
הכותרת של "וואלה! ברנז'ה", גירסה א'. עם המילה פרחה
"נו, אז מה אתה רוצה?", התבלבלתי. "אני רואה שהמילה הזו לא נעלמה לשום מקום".
"איזו מילה, הורביץ?", התעניין הקונספירטור בקול קטיפתי.
"לא אחזור עליה", סירבתי בטהרנות.
"איך שאתה רוצה", נאנח הקונספירטור. "בכל מקרה, זו הייתה הכותרת בהתחלה, אלא שבתוך פחות משעה היא קוצרה במילה אחת. הנה, שולח לך את הכותרת העדכנית".
"וואלה, המילה באמת נעלמה", אמרתי בהשתאות. "תגיד, יכול להיות שזה בגלל שנחום בכלל לא אמר אותה?".
"לא אמר מה?", ניסה הקונספירטור.
"אל תתחיל איתי", עניתי בצינה.
"בכל מקרה, הורביץ, זו לא הסיבה", התעלם הקונספירטור. "נחום בהחלט אמר לאיילה גם את המילה פרחה וגם מילים בוטות נוספות".
"אז אולי ב'וואלה!' הבינו לבד שזו מילה לא נאותה?", ניסיתי.
"הצחקת, הורביץ", גיחך הקונספירטור.
"אם ככה נותרה רק תשובה אחת", אמרתי מהורהר. "אולי למישהו בצמרת 'וואלה!' הגיע במקרה טלפון עצבני שהוביל שרשרת מפתיעה של צירופי מקרים, שבסיומה ביקש מי שביקש להוריד את הפרחה מהכותרת".
"אמרת את המילה, הורביץ", צהל הקונספירטור.
"זו הייתה פליטת פה", מלמלתי בקול נכאים.
"לא נורא", לאט הקונספירטור. "הפרחה אולי נעלמה, אבל בטח תתנחם בכך שבני הדייג חזר סוף סוף למדור שכל כך אוהב אותו ולעיתונאי שכל כך התגעגע אליו".
"באמת?", קראתי בשמחה. "בני חזר ל'עלוקה' של צחי קומה ולא טרחת לספר לי על זה כלום עד עכשיו? מתי זה קרה?".
"טוב, לקח לצחי קצת זמן לחזור לענייני הדגה אחרי שהצקת גם לו וגם לבני", הסביר הקונספירטור. "אבל ביום ראשון האחרון הוא חזר לפרגן למסעדת בני הדייג. הנה, קבל את האייטם היוקרתי שבו צחי התותח חושף את בת הזוג החדשה של אייל ברקוביץ'".
"אייטם טוב", אמרתי בהתפעלות.
"אייטם מעולה", תיקן הקונספירטור. "צחי משתדל לדוג רק אייטמים כאלה".
ואם כבר דיג, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
הטור של שבוע שעבר: מירי לא חסה
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il