הסיפור העצוב של רז זמצקי. פרק ב'
כתבתו של גיא פלג ב"אולפן שישי" על רז זמצקי – לשעבר עיתונאי מוכר ועורך בכיר שהתמכר להימורים ונותר ללא קורת גג – הפכה לשיחת סוף השבוע האחרון בקרב לא מעט עיתונאים. סיפורו העצוב של האיש, שזכייתו בטוטו ב-13 מיליון שקלים לא מנעה את התדרדרותו, קיבל תפנית עצובה לפני שמונה חודשים, לאחר שנתפס על חם כשניסה לשדוד תיק מקשישה.
הריאיון עם זמצקי עורר אמפתיה כלפי המרואיין. ברשתות החברתיות היו מי שתהו האם הוא אינו ראוי להזדמנות נוספת ואם לא כדאי לנסות לשקם אותו. אלא שמול בעלי הכוונות הטובות הללו (ביניהם השדרן אליקו, שהעלה פוסט מבולבל במיוחד) ניצבת שורה ארוכה של קורבנות. בין הנפגעים: קרובי משפחה של זמצקי וחברים טובים לשעבר, שאיבדו כסף רב רק בגלל שהלכו שולל אחר הבטחותיו ו/או רצו לעזור לחבר במצוקה. חלקם הביעו השבוע כעס על חוסר האיזון בכתבתו של פלג. אורך הכתבה היה 18 דקות ו-56 שניות. רק 42 שניות (3.5 אחוזים בלבד), שנוסחו באופן מינורי, הוקדשו לעוול הרב שזמצקי גרם לסביבתו הקרובה. "כדי להזין את ההתמכרות הוא לווה כספים מכל מי שרק היה יכול", תיאר פלג בכתבה. "בני משפחה, קרובים, חברים, שותפים עסקיים, ואפילו עובדים זוטרים התבקשו להלוות לעורך הראשי כמה מאות שקלים שלא הוחזרו מעולם".
אלא שרבים מקרובי משפחתו וממכריו של זמצקי איבדו אצלו הרבה יותר מכמה מאות שקלים. אחת מהם היא העיתונאית חוה ברק, שזמצקי היה בעבר העורך שלה במקומון "מלאבס" בפתח תקווה. ביום שישי לפני שבועיים, זמן קצר לאחר שידור פרומו לכתבתו של גיא פלג, שלחה לו ברק מסרון וביקשה ממנו שייצור איתה קשר בבהילות. פלג סירב ומחה על נוסח הפנייה הבהול ביום שישי בערב. ברק סיפרה לו ב-sms כי זמצקי עקץ אותה בסכום של 120 אלף שקל וכי התלוננה על כך במשטרה. "עקץ אותך? יחידת ההונאה במחוז ת"א תשמח לטפל בתלונה", סימס לה פלג בתגובה, ואף המשיך: "הכתבה מספרת את סיפורו של עבריין מכור להימורים, שמתאר בין היתר איך לקח כסף מכל קרוביו וחבריו, ומספר איך גנב תיק לזקנה. זה מעיד על עצמו ועל עליבותו. אינני זקוק לעדות נוספת".
חבל. ראיון קצרצר של פלג עם ברק, או עם אחד מנפגעיו הרבים האחרים של זמצקי, יכול היה להניב כתבה מאוזנת יותר ולבטא באופן הולם את המסוכנות שלו למי שפתחו בפניו את ליבם, את ביתם ואת כיסם. במהלך הכתבה אמנם תהה פלג בפני זמצקי האם בראיון עימו לא טמונה סכנה. "אתה משדר המון מסכנות", אמר לו. "אדם שהוא הומלס, ואין לו שקל בכיס ואין לו עבודה. האם אין כאן ניסיון להשתמש שוב במחלה הזו כדי להוסיף ולקחת כסף מאנשים?". המרואיין תהה בתשובתו איזו מניפולציה הוא כבר יכול לעשות במצבו. אלא שזמצקי הציג עצמו כסוג של הומלס גם בדצמבר 2010, בעת שחוה ברק התלוננה נגדו במשטרת פתח תקווה על כך שגנב ממנה צ'קים וזייף את חתימתה. "רז לקח לי המון המון כסף", סיפר השבוע בן משפחה קרוב של זמצקי בשיחה פרטית. "הוא גנב לי דברים מהבית, הוא לקח ממני את הכסף שהיה מיועד לדירה של הילדות שלי. פעם גרתי בפנטהאוז, היום אני צריך לשלם שכירות על דירה של שלושה חדרים ולעבוד בניקיון, כשיכולתי לא לעבוד בכלל ולקבל מדי חודש יותר מעשרת אלפים שקל רק על דירות שהייתי יכול להשכיר. מאחת הקרובות שלו הוא לקח מיליון וחצי שקל, מההורים של אחרת הוא לקח דירה וקרוב לשני מיליון שקל. שלושה שבועות אחרי שרז זכה ב-13 מיליון בטוטו, הוא זכה בעוד שלושה מיליון. על זה לא דיברו בטלוויזיה וגם לא על הסבל שהוא גרם לקורבנות שלו".
"בכתבה על רז זמצקי נאמר שלקח כספים מחברים, מקרובים, ומעובדים זוטרים שעבדו עמו ושלא החזיר להם את הכסף שלקח. נאמר שהוא עבריין וסיפרנו שגנב מקשישה ברחוב והבאנו ציטוטים מגזר דינו. זמצקי סיפר בעצמו, בלי להתחמק, על השפל אליו הגיע ועל הדברים הנוראים שעשה בעקבות התמכרותו להימורים. רוב הכתבה עסקה בהתדרדרות שלו לפשע. מכאן שהכתבה הייתה מאוזנת גם ללא עדות חיצונית".
עמית סגל VS נחום ברנע
האם פגישתו של ראש הממשלה עם שלדון אדלסון במסעדה במנהטן בסוף החודש שעבר אכן גרמה לחסימת צירים? תלוי את מי שואלים.
ביום שישי שעבר הקדיש בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות", נחום ברנע, כרבע מטורו השבועי לטרחה שגרם נתניהו בעת ביקורו בארה"ב. "קשים חייו של ראש ממשלה ישראלי שמבקר בניו יורק", כתב. "הוא רואה את עוזריו יוצאים לבלות, לקניות, לפגישות עם חברים, ורק הוא תקוע במלון. הוא תקוע במלון משום שכל גיחה שלו החוצה כמוה כמבצע צבאי". בהמשך הוסיף ברנע כי "בתום נאומו של נתניהו באו"ם הוא בחר לסעוד עם איל ההימורים שלדון אדלסון במסעדת בשרים במנהטן. הרחוב שבו ממוקמת המסעדה נחסם. התקשורת הניו יורקית, ששונאת את פלישת הזרים לעיר כמו קוראיה, חשפה בשקיקה את כל הפרטים, מהיקף המצור בשכונה ועד המנות בתפריט. למה אכלת עם אדלסון, שאל את נתניהו כתב טלוויזיה. 'הוא ידיד ותיק', השיב. במקרה הזה התבקשה שאלה קצת שונה: למה, אדוני, אכלת עם אדלסון במסעדה? יכולת להזמין את החבר שלך ואת אשתו למלון ולחסוך מעצמך, ומהמדינה, אי נעימות".
עוד באותו יום הגיב לביקורת של ברנע עמית סגל, הכתב הפוליטי של חדשות ערוץ 2 שליווה את נתניהו במסעו לאו"ם. "בעל טור מתלונן הבוקר על 'כתב טלוויזיה' (זה אני) שלא תקף את ביבי בראיון על החלטתו לאכול עם שלדון במסעדה במקום במלונו, דבר שהביא לחסימת צירים", צייץ סגל. "לנוחותו, מצורפת מפה שמסבירה למה השאלה מיותרת: המסעדה שכנה בתוך המתחם שממילא נסגר סביב המלון. אף כביש לא נסגר. הכבישים סביב היו סגורים עד רחוב 54 סביב המלון של ביבי. גם אם שלדון היה עולה לסוויטה כמו שהציע בעל הטור, זה לא היה משנה דבר". בהמשך העלה סגל מפה מסומנת של המתחם והוסיף וצייץ כי "בהמשך לשאלות: המלון מסומן בכחול, המסעדה בירוק, המתחם הסגור לרכב סביב המלון באדום. הקיצר, שום כביש לא נסגר בשביל הארוחה".
מומלץ בחום להגיש את זה קר
כמעט כל מי שפוטר פעם ממקום עבודתו חלם על נקמה במי שגרם לפיטורים. פתגם ידוע אומר שנקמה היא מנה שמוטב להגיש אותה קרה. תשמעו סיפור:
הפרסומאי אורן פרנק היה עד לפני שבע שנים מנכ"ל משותף במשרד הפרסום הגדול במדינה, מקאן אריקסון. שלא בטובתו, תקף פרנק בבלוג שלו את רפי גינת, באופן שהשתמעה ממנו ביקורת על נוחי דנקנר, מי שנחשב באותה תקופה לאיש העסקים החזק בישראל. דנקנר – נזכיר – היה אז מבעלי סלקום, שהייתה לקוח חשוב של מקאן אריקסון. בעקבות הביקורת של המנכ"ל פרנק, החליט יו"ר מקאן אריקסון, אילן שילוח, לפטר אותו מהרגע להרגע. יחד עם פרנק פוטרה גם אשתו של שילוח, שירה מרגלית, שגם היא הייתה אז מנכ"לית משותפת במשרד, וזאת בשל התבטאות שלה בראיון ל"גלובס" לפיה חברות הסלולר מתנהגות בצורה קרטליסטית.
לאחר פיטוריו עבר אורן פרנק לניו יורק. דנקנר, בינתיים, איבד את השליטה באימפריה שלו, פשט את הרגל ואפילו הסתבך בכתב אישום פלילי. איפה הנקמה שהבטחנו? הנה זה בא: בשבת האחרונה, בהגיעו לנתב"ג כדי לטוס לניו יורק, נתקל פרנק בדנקנר בתור לאותה טיסה. פרנק הופתע לראות שדנקנר, שחובותיו מסתכמים כעת ב-480 מיליון שקל, טס במחלקת עסקים. המנכ"ל שפוטר לפני שבע שנים מיהר לצלם בסלולר את הטייקון שבגללו איבד את משרתו. תמונות הפפראצי של דנקנר התנוססו עד מהרה בעיתון "דה מרקר, ששמח – כהרגלו – לאידו של דנקנר. גורמים בבנקים צוטטו כמי שאומרים שהטיסה של דנקנר בביזנס עומדת בסתירה להסדר החובות שנחתם עימו.
"אין חשבון או נקמה ודנקנר לא גרם לפיטוריי. הופתעתי מאוד לראות אדם שחייב מאות מיליונים ומואשם בפלילים נוסע לחו"ל במחלקת Business-First. דין דנקנר כדין בוזגלו וכו'. ואגב, את הצילום בתוך המטוס צילמה אשתי, רוני פרנק, ולה הקרדיט".
איילת מטיילת? סיבה לאייטם נגדה ב"ישראל היום". אריאל מטייל? סיבה לאייטם נגדו ב"ידיעות אחרונות"
כבר עמדנו בעבר על סוד קסמה המפוקפק של מפלגת הבית היהודי, שאחדים מחבריה (מישהו אמר אורי אריאל, אורי אורבך ויוני שטבון?) הם יקירי "ישראל היום", ואחרים מחבריה (מישהו אמר נפתלי בנט ואיילת שקד?) הם אהובי "ידיעות אחרונות". השבועיים האחרונים סיפקו עוד הוכחונת לכך שמאזן האימה שריר וקיים, אבל קודם תשמעו סיפורונצ'יק:
בפברואר 2012 הוגשה לקריאה טרומית הצעת חוק להפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי. עשרה חברי כנסת תמכו בהצעה, 34 אחרים, ביניהם גם ראש הממשלה, הצביעו נגד חילול השבת ובעד הותרת הסטטוס קוו על כנו. חלפו עשרה חודשים, ובערב שבת, סמוך למועד הדלקת הנרות, כינס נתניהו מסיבת עיתונאים שבה התבטא בחריפות נגד נפתלי בנט. במפלגת הבית היהודי תקפו אז את נתניהו כמי שבחר לחלל שבת כדי שבמפלגתם לא יוכלו להשיב לו עד מוצ"ש. ב"ישראל היום" – הפתעה הפתעה – לא מצאו לנכון לפרסם ולו מילת ביקורת סמלית לרפואה נגד נתניהו.
מדוע נזכרתי דווקא עכשיו ברצף האירועים המטרחן הזה? כי בחג סוכות העלתה איילת שקד לפייסבוק את תמונתה כשהיא מטיילת בנחל עמוד. הפוסט עורר תגובות נזעמות מצד גולשים רבים, שמחו על כך שעל אף התנגדותה של שקד להפעלת תחבורה ציבורית בשבתות ובחגים, היא עצמה דווקא כן מטיילת בחג. שלושה ימים אחר כך, ביום ראשון שעבר, היה "ישראל היום" העיתון היחיד שהחליט להקדיש למחאה נגד שקד חצי עמוד בולט עם הכותרת הנזפנית: "מטיילת בחג – ומצביעה נגד תחבורה ציבורית בו".
אם לחזור לנושא שעימו פתחנו, הרי שאיילת שקד לא צריכה להצטער יותר מדי על חצי העמוד העוין שספגה מ"ישראל היום". הסיבה: עד מהרה קיבלה הח"כית הנמרצת מעיתון הבית, "ידיעות אחרונות", חצי עמוד אוהד עם תמונה בולטת לרגל הצעת חוק שהגישה, שלפיה הכנסת תוכל לחוקק מחדש חוקים שנפסלו על ידי בג"ץ.
למחרת, ברביעי האחרון, הקדיש "ידיעות" לשר השיכון, אורי אריאל, אייטם בלתי מחמיא תחת הכותרת "נופש יקר", על כך שיצא לביקור פרטי קצר בפטרה שבירדן בלוויית לא פחות משבעה מאבטחים. אריאל, נזכיר, הוא ממתנגדי הצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום", וכבר חטף בעבר מ"ידיעות" עמוד שלם המתאר כיצד הוא מנסה להשתלט על מיליארדי שקלים של קק"ל.
ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
מהפכן או מבולבל? תלוי אם הוא מתראיין אצלי או לא
איך הזמן טס כשמשווים מחירים עם אירופה: שבועיים וחצי חלפו מאז שפרצה (וגוועה) מחאת מחיר המילקי בברלין. בועז ארד, עיתונאי ישראלי המתגורר בבירה הגרמנית, ליווה אותה מתחילתה. יריית הפתיחה הייתה בדף הפייסבוק שלו, כאשר תקף את בן כספית שהתבטא נגד היורדים לברלין.
ביום רביעי שעבר פרסם ארד ב"הארץ" אייטם על מארגן המחאה, מייסד דף הפייסבוק הנפיץ "עולים לברלין". נימת הכתבה הייתה מפרגנת למדי, והבחור שמאחורי דף הפייסבוק (שעדיין שהה אז תחת מעטה אנונימיות) הוצג בה באופן אוהד. "במשך יותר משבע דקות, בשטף דיבור בלתי פוסק, פורס הצעיר את חזונו המהפכני לייסודה של מערכת פוליטית שבה לכל תושב יש זכות הצבעה ישירה על כל נושא שנוגע לחייו, ללא מתווכים בינו לבין הממשל, ללא לוביסטים וללא קשר לאזרחותו", תיאר ארד סרטון שהקליט הצעיר לפני כחצי שנה. "מדובר באיש אחד, אמיתי לגמרי, שתמיד רצה שקולו יישמע אבל בוודאי לא שיער לעצמו שפוסט אחד שלו יהפוך לא רק לאחת ממסחטות הלייקים והתגובות הגדולות בתולדות 'סטטוסים מצייצים', אלא גם יצליח לטלטל את שולחן הממשלה ולהטריף באופן מוחלט מדינה שלמה".
בסוף האייטם ציין ארד כי "בימים האחרונים נעשו כמה ניסיונות לפנות אל הצעיר בבקשה להתראיין ולשתף פעולה עם התחקיר הזה, ולהיחשף בשמו המלא, אולם הוא סירב בטענה שאיננו מוכן לדבר עם התקשורת". אלא שכעבור יומיים בלבד נאלץ ארד לגלות בעיניים כלות כי האלמוני שטיפח מתראיין לחדשות 10 (!), בשמו המלא (!!) ובתמונה לא מטושטשת (!!!). זה היה האות מבחינתו של ארד לשינוי טון. "אז בסוף הוא החליט להתראיין בסקייפ למתן חודורוב ולהאריך את 15 דקות התהילה שלו בעוד קצת", כתב בזעף בדף הפייסבוק שלו. "אלה הם פרפורי הגסיסה של 'מחאה' לא מפוקסת ומבולבלת, שמלכתחילה פספסה את המטרה והייתה פשוט גדולה עליו בכמה מידות. עד הריאיון המלא איתו מחר בערוץ 10, קבלו בינתיים את איש המילקי, נאור נרקיס, בגלגולו הקודם כתומך נלהב בדמוקרטיה ישירה".
ביום שני האחרון כבר קטל ארד סטטוס של נרקיס שהשווה בין מחיר מנוי לחדר כושר בארץ למחיר מנוי דומה בברלין. "העניין הזה מתחיל להיות קצת מביך", כתב. "גם השוואה מטופשת, גם לוקחת את המחאה החברתית למקום הכי מנותק ונהנתני שיש, וגם פשוט לא נכונה. מנוי להולמס פלייס בברלין, למי שממש רוצה לדעת, יקר יותר מבתל אביב (89 עד 119 אירו תלוי בחוזה). רשת מכוני הכושר שעליה הוא מדבר ('מק-פיט') היא רשת דיסקאונט עם מכשירים ותנאים הרבה פחות טובים, פלוס חוזה דרקוני שממנו משחרר רק המוות".
בועז ארד, למה התחלת לקטול את נאור נרקיס רק אחרי שהוא העדיף להתראיין למתן חודורוב ולא לך? לביקורת שלך כלפיו לא היה זכר בכתבה שפרסמת ב"הארץ" לפני הריאיון הבלעדי לחדשות 10.
"אינני מעוניין להגיב".
סיפור משומש על רופא מדאעש
ביום ראשון בבוקר פרסם בית החולים ברזילי באשקלון הודעת לעיתונות, שלפיה עת'מאן עבד אלקיעאן, רופא סטאז'ר שעבד במחלקה פנימית בברזילי, הצטרף לאחרונה לשורות דאעש ונהרג באחד הקרבות של הארגון. עוד באותו יום דיווחו על כך בהרחבה ynet, "וואלה!" ו-nrg. בערב שודר האייטם במהדורות ערוץ 2 וערוץ 10. למחרת, יום שני, פורסם הסיפור גם ב"הארץ" וב"ישראל היום". "מעריב השבוע" הגדיל לעשות והקדיש לנושא את הכותרת הראשית.
אורי רוזן, העורך הראשי של mako, מסתמן איזשהו סוג של פתרון באופק, או שממש, אבל ממש, הצחקתי אותך?
"אביב, קבל טיפ בהתנהלות ארגונית: אם אתה רוצה שיענו לך למייל, אל תשלח אותו לעשרה נמענים במקביל".
הציטוט מול המציאות (1): בוגי חושף בפעם הרביעית
הציטוט: "בריאיון מיוחד ל'וואלה! חדשות' חושף שר הביטחון מדוע לא הגיע במהלך המבצע לנחל עוז: 'בהכנות לביקור שלי כמעט נהרג מאבטח'" (כותרת המשנה לראיון של ינון מגל ואמיר בוחבוט עם משה יעלון, "וואלה!", 15.10.2014).
המציאות: את הסיבה שבגללה העדיף שלא הגיע לנחל עוז חשף שר הביטחון הרבה לפני כן, ובמגוון כלי תקשורת. ביום שישי, 29 באוגוסט, לרגל סיום מבצע "צוק איתן", שידרו שלושת ערוצי הטלוויזיה, במקביל, ראיון בלתי מיוחד עם יעלון. בוגי חלק את סיפור המאבטח גם עם אלון בן-דוד וטלי מורנו, בראיון ששודר בתכנית "שישי" של חדשות 10 (הקטע הרלוונטי נמצא החל מדקה 1:04); גם עם דני קושמרו, בראיון ששודר ב"אולפן שישי" של חדשות 2 (הקטע הרלוונטי נמצא החל מדקה 17:47); וגם עם איילה חסון ואמיר בר-שלום, בראיון ששודר ב"יומן" (הקטע הרלוונטי החל מדקה 7:14).
"יעלון חשף אצלנו שהביקור בנחל עוז בוטל משום שבמערכת הביטחון הבינו שחמאס הצליח ככל הנראה לאכן את מיקומה של שיירת שר הביטחון ולעקוב אחר תנועותיה. הוא דיבר על היכולות האלה, שהן יכולות מדינתיות לדבריו. האירוע עם המאבטח היה רק תוספת לדברים, כמו העובדה שגם היעד הבא של יעלון באותו יום טווח וכך גם שיירת הרמטכ"ל יום קודם".
הציטוט מול המציאות (2): תמונתה של טהוניה
הציטוט: "שלישי בבוקר, רחוב הארבעה, תל אביב. המאורסת הטריה טהוניה רובל ממהרת" (אדוה מלמד-לוי מציגה פפראצי של ברק פכטר, במדור הרכילות "שליחות קטלנית" של מוסף "7 ימים", "ידיעות אחרונות", 17.10.2014).
המציאות: ביום שלישי שעבר, 14 באוקטובר, שלושה ימים לפני הפרסום ב"7 ימים", לא ניתן היה לצלם את טהוניה רובל ברחוב הארבעה בתל אביב. גם לא ביום שלישי שלפני כן, 7 באוקטובר, גם לא בזה שלפניו, 30 בספטמבר, ואפילו לא בשלישי קודם לכן, 23 בספטמבר. הסיבה: ב-18 בספטמבר נחתה טהוניה בדרום אפריקה, לטובת צילומי אופנה כאלה ואחרים. היא חזרה ארצה רק ביום ראשון האחרון, 19 באוקטובר, יומיים לאחר הפרסום ב"שליחות קטלנית".
"היה טוב. התמונה הזו צולמה ממש ממש מזמן".
מתי בערך?
"לא זוכרת. לפחות לפני חודש-חודשיים".
אדוה מלמד-לוי, החגים השאירו אותך בלי חומר עדכני?
"אכן קרתה תקלה. האירוע התרחש, אך לא בזמן שצוין".
רון מיברג VS שי גולדן
אחרי שצייץ את קטילותיו נגד עמוס שוקן, אלוף בן, ארי שביט, גדעון לוי, שגיא כהן, חגי סגל, אלדד יניב וישראל אהרוני (רשימה חלקית), התפנה בשבוע שעבר רון מיברג לטפל בעוד קולגה לשעבר: שי גולדן.
רון מיברג, תרצה להגיב?
"לא, תודה".
איפה הקרדיט: אולי אתם, ילדים, תוכלו למצוא את השם שנעלם?
לפני שלושה חודשים פרסמו העיתונאי האמריקאי בן בירנבאום, והכתב המדיני של "וואלה!", אמיר תיבון, תחקיר מקיף בשבועון האמריקאי "ניו ריפבליק" על המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. בין השאר חשפו השניים את הניסוח המדויק ממסמך המסגרת של ג'ון קרי על גבולות 67', ניסוח שלדברי האמריקאים הוסכם בין מזכיר המדינה לנתניהו.
ביום שישי שעבר, בטורו ב"ידיעות אחרונות", התייחס בן-דרור ימיני בין השאר לכתבה ההיא. "בתחקיר ב'ניו ריפבליק' מספר העיתונאי בן בירנבאום על פגישה בבית הלבן בין אבו מאזן לאובמה", כתב. בירנבאום קיבל קרדיט אצל ימיני, אבל לאן נעלם הקרדיט של אמיר תיבון? שאלה טובה, שהעלתה למחרת הבלוגרית הפוליטית טל שניידר. "תודה שהסבת את תשומת לבי", צייץ תיבון בתגובה. "לא מפתיע כשמדובר ב'ידיעות אחרונות'. התעלמות מהישגים עיתונאיים של המתחרים זו מדיניות בעיתון הזה". למחרת כבר עדכן תיבון כי "בן-דרור ימיני דאג שההשמטה תתוקן בגירסה המקוונת של המאמר והסביר שמדובר בטעות אנוש". שניידר לא קנתה לגמרי את הסיפור: "תיארתי לעצמי שזו לא עבודה פרטית של בן-דרור למחוק את קיומך", צייצה. "הוא לא הטיפוס מן הסוג הזה. זו עבודה של עורכים, כך נדמה".
בן-דרור ימיני, מה זאת אומרת "טעות אנוש"? האם אתה שכחת לתת קרדיט במאמר שלך? או שאתה דווקא כתבת את שמו של אמיר תיבון ומי שהשמיט אותו הם העורכים?
"זו הייתה טעות שלי, התנצלתי בפני אמיר, ותיקנתי מיד ב-ynet".
דברים בשם אומרם (1): מה באמת מעצבן בכותרת של ynet?
היי ynet, בוקר טוב, מה קורה?
רק רציתי להגיד לכם שבדרך כלל אתם אשפה, אבל וואלה, הפעם התעליתם על עצמכם. תמר אריאל, נווטת הקרב הדתייה הראשונה בצה"ל, נהרגת בטרגדיה מזעזעת במהלך טיול בחו"ל, וזה המשפט שאתם בוחרים לשים מתוך ריאיון איתה: "לא נושאת את דגל הציונות הדתית". באמת? טוב נו, לפחות לא ניצלתם את האירוע כדי לדחוף לכותרת איזה "אני תומכת בחזרה לגבולות 67'", או "חייבים להגיע להסדר עם הפלסטינים בכל מחיר". מה שבאמת מעצבן זה שיש בריאיון איתה כל כך הרבה משפטים נהדרים ומחממי לב לכותרת, אבל אתם בחרתם בזה.
אגב, המשפט המלא, אם כבר בחרתם לצטט את זה, הוא: "לא באתי לקורס טיס כנושאת דגל הציונות הדתית או כמייצגת הנשים הדתיות באשר הן. זה קרה ככה, מטבע הדברים".
(יותם זמרי, פרסומאי, בדף הפייסבוק שלו, 17.10.2014)
ב-ynet נמנעו מלהגיב.
דברים בשם אומרם (2): נעים מאוד. רונית? סליחה על ההפרעה. יכול להיות שאת במקרה בת הזוג החדשה של גידי גוב?
אז מדורי הרכילות מדווחים שלגידי גוב יש חברה. אם לצטט מאתר "פנאי פלוס" – "בת המזל (שתסתובב אם תקראו לה רונית) עוסקת בתחום הקולנוע ומעדיפה לשמור על פרופיל נמוך". כנראה שהתחקירנית של גיא פינס לא הבינה מה זה "מעדיפה לשמור על פרופיל נמוך". היא מתקשרת הערב לאשתי ובקול מתרונן ומתחנחן שואלת: אנחנו עושים אייטם על גידי גוב, האם תהיי מוכנה להתראיין? טוב, כמה נשים בשם רונית עוסקות בתחום הקולנוע (ומבקשות לשמור על פרופיל נמוך). טעות סבירה. רגע... טעות?
(צביקה קרצנר, תסריטאי, בדף הפייסבוק שלו, 19.10.2014)
ממערכת "ערב טוב" עם גיא פינס נמסר בתגובה: "זו לא הייתה טעות, אלא עבודה עיתונאית מהמדרגה הראשונה, במסגרתה כל אישה בשם רונית שאי פעם למדה קולנוע ו/או התקרבה למצלמה נשאלה על ידי תחקירננו האם היא במקרה בת זוגו החדשה של גידי גוב. צר לנו על כל המאוכזבות או הבעלים הקנאים. לא התכוונו לתת לאף אישה רעיון נלוז".
כאן אוהד ואור מגבול דעאש, חוזרים אליכן, יונית ותמר
"אין, אין, אין חגיגה, בלי, בלי, בלי עוגה", פיזמתי בלי סיבה מיוחדת את ההמנון של גן "מור" המהמם, ברחוב החרצית בדרום חולון, כשהטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"מזל טוב, הורביץ", הוא בירך במפתיע. "איך אתה חוגג את יום ההולדת?".
"יום ההולדת שלי חל כבר לפני חצי שנה", עדכנתי אותו בלקוניות, "וכמובן שהוא נחגג ברוב פאר והדר בסעודת גורמה משובחת בחלק הצפוני והנוצץ של רחוב סוקולוב".
"לא חשבתי אחרת", הפטיר הקונספירטור. "ברור שטיפוס חוב"תי מסוגך אינו בשל למקום איכותי ומתוחכם כמו loveat, אבל האמת היא שבכלל לא התכוונתי ליום ההולדת שלך".
"לא?", שאלתי באכזבה מסוימת.
"ממש לא", המשיך הקונספירטור. "דיברתי על יום הולדתו ה-65 של ראש הממשלה. שמת לב איך 'ידיעות' הקדיש לו ביום רביעי אייטם נוצץ בעמוד 2, עם צילום מקרוב של העוגה? יכול להיות שבפעם הראשונה בהיסטוריה, לשם שינוי, הניחוש שלך על התקרבות מסוימת בין לשכת נתניהו לרחוב מוזס 2 היה מוצלח?".
"לא הייתי נסחף עד כדי כך", אמרתי בהסתייגות.
"למה לא, הורביץ?", הקשה הקונספירטור. "אחרת איך אתה מסביר את זה שגם בשנה שעברה, גם לפני שנתיים, ואפילו לפני שלוש וארבע שנים, 'ידיעות' לא מצא לנכון לחגוג עם ביבי את יום הולדתו?".
"אולי זה צירוף מקרים?", מלמלתי בקול רם.
"באמת מפליא אותי שלא שמעתי ממך עד עכשיו את צמד המילים המבחיל הזה", סינן הקונספירטור בכעס. "תגיד לי, גם הטיול המאורגן של אוהד מחדשות 2 ואור מחדשות 10 הוא צירוף מקרים בעיניך? למה אתה לא כותב על הפול בנפאל?".
"פול בנפאל?", הרמתי גבה.
"ברור", הריע הקונספירטור. "למרות שיתכן שיהיו מי שיגידו שהפול התחיל בנתב"ג והתבסס באיסטנבול".
"לא בטוח שהבנתי", אמרתי.
"בטוח שלא הבנת", תיקן אותי הקונספירטור. "לא שמת לב שבדרך לנפאל אוהד ואור דיווחו באותו זמן ממש מאותו שדה תעופה באיסטנבול? ולא הבחנת שלמחרת בתכניות הבוקר שניהם כבר דיווחו במקביל מקטמנדו?".
"ברור", גיחכתי. "כי שניהם מיהרו לתפוס את המטוס הראשון. זה אך מתבקש".
"ואיך אתה מסביר את זה שמיד כשאוהד ואור נחתו בנפאל שניהם ראיינו דווקא את הניצולה מאיה?".
"כנראה שהפציעות שלה היו הכי פוטוגניות", אמרתי בביטול.
"מה אתה אומר", לגלג הקונספירטור. "ואיך אתה מסביר את זה שביום השני גם אוהד וגם אור התלוו ליוחאי, ראש צוות החילוץ?".
"מה עוד אתה רוצה שהם יעשו?", התחלתי להתעצבן. "בשביל מה אוהד ואור הגיעו לנפאל אם לא כדי לדווח על מאמצי החילוץ?".
"לפעמים נפלטים לך גם דברי טעם", הודה הקונספירטור. "ובכל זאת, איך תסביר שבדרך חזרה לארץ גם אוהד וגם אור קפצו לגמרי במקרה ליום כיף בגבול הטורקי עם סוריה, ושביום שלישי שניהם כבר שידרו במהדורה המרכזית דיווח בלעדי ואקסלוסיבי, בשני הערוצים במקביל כמובן, על הנעשה בגבול דעאש?".
"זה לא מדויק", תיקנתי. "נכון שבנפאל אוהד ואור סייעו זה לזה, כי שניהם היו בלי צלם, אבל בדרכם חזרה לארץ אור נחת בטורקיה הרבה לפני אוהד ושידר ביום שלישי כתבה ארוכה מהגבול. אוהד נחת לאחר מכן, והספיק להעביר באותו יום דיווח קצר מאזור שדה התעופה. לכן אין לי ספק שמדובר בצירוף מקרים".
"בטוח, הורביץ?", תהה הקונספירטור בקול קטיפתי. "אתה הרי יודע שענת, בת הזוג של אור מחדשות 10, היא הבוסית של אוהד בחדשות 2".
"לא עולה על דעתי שיכול להיות קשר כלשהו", התרגזתי. "זה בטח סתם צירוף מקרים. אין לי כוונה להיות שופר של קונספירציות הזויות".
"טוב שהזכרת לי שופר, הורביץ", צהל הקונספירטור. "ראית את קמפיין השופרות של 'מעריב סופהשבוע' שעלה בחגים? זה שבו כל מיני כתבים של העיתון – ביניהם בן כספית, רון קופמן, יהודה שרוני וניר קיפניס – תקעו בשופר רק כדי להסביר שהם לא שופר של אף אחד?".
"איך אפשר היה לפספס את הקמפיין המעולה?", השבתי בשאלה.
"את הקמפיין לא פספסת, אבל את האירוניה כן", אמר הקונספירטור.
"איזו אירוניה?" שאלתי, "לא הבחנתי ברובד אירוני, אלא בקמפיין חד ומושחז שמנסה להכניס סנוקרת קטנה, שובבה ועדינה לעיתונים אחרים שהם כן שופר. המסר הוא שהחבר'ה הטובים מ'מעריב' הם לא שופר של אף אחד".
"נו באמת", לעג הקונספירטור. "מה, בן לא שופר של הרמטכ"ל לשעבר גבי?".
"חס וחלילה", אמרתי בזעזוע קל. "בן אמנם הביע בהזדמנויות רבות את דעתו הנחרצת נגד שר הביטחון לשעבר אהוד, ונכון שהעובדה הזו עלתה בקנה אחד עם מה שחושבים בסביבתו של גבי, אבל די ברור שזו אך ורק תולדה של צירוף מקרים".
"ומה לגבי רון?", הקשה הקונספירטור. "הוא לא היה פעם שופר של משרד התקשורת?".
"כן", אמרתי בשלווה מתונה. "אבל זה היה ממש מזמן וחל על זה חוק ההתיישנות".
"מה אתה סח, הורביץ", אמר הקונספירטור בסרקזם. "אז אני מניח שחוק ההתיישנות שלך חל גם לגבי יהודה, שהיה שופר של נוחי בתקופתו ב'מעריב'?".
"אתה אמרת", אמרתי בלקוניות יבשושית.
"ומה עם ניר", המשיך הקונספירטור. "שהיה בתקופה מסוימת שופרן של חברות מסחריות שונות והכין עבורן כתבות תדמית ל'גלובס'?".
"המקרה המיוחד של ניר הוא שונה בתכלית ואחר לגמרי", מיהרתי לענות. "כאן אין שום צל של ספק שמדובר בצירוף מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר