לשכת הנשיא נגד קשיש בן 90

הנהג תקף, הקשיש נפצע, הסיפור נגנז 

ביום חמישי שעבר, בשעות הבוקר, התרחש בהרצליה אירוע לא שגרתי, שבו היו מעורבים שניים: האחד הוא נהגה של אפרת דובדבני, מנכ"לית בית הנשיא. האחר הוא צדוק כהן, קשיש בן 90, שכנה של דובדבני. השכן כהן, שהתעמת עם הנהג, נפצע במהלך האירוע ובעקבות זאת אושפז בבית חולים. על אף ההתרחשות הדרמטית למדי, ולמרות שקרוביו של כהן הגישו בשמו תלונה במשטרה נגד הנהג, מי שצפה באותו יום בטלוויזיה או דפדף למחרת בעיתונים כמעט שלא היה יכול למצוא זכר לסיפור שהתחולל. האם הייתה כאן השתקה מכוונת? התחשבות יתרה של התקשורת בכבוד האבוד של בית הנשיא? סתם צירוף מקרים? נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

סיפור פציעתו של הקשיש צדוק כהן תוך כדי העימות עם נהגה של דובדבני החל לצבור תאוצה כבר באותו יום חמישי בצהרים. זאת לאחר שנכדתו, יעל תמיר-כהן, פרסמה בדף הפייסבוק של פרס את תמונתו של סבה החבול על מיטת בית החולים ולצידה את הסטטוס הבא: "שלום לך הנשיא פרס. זה סבא שלי, הוא כמעט בן 90. צעיר ממך מעט. היום בבוקר כשיצא לקחת את העיתון מפתח ביתו הוא נתקל בנהג של מנהלת הלשכה שלך והעיר לו שהרכב שלו חוסם את המדרכה, ולא מאפשר לאימהות עם עגלות לעבור. הנהג לא אהב את ההערה וזו התוצאה: אגרוף בפנים ודחיפה על הכביש הותירה את סבא שלי עם צוואר ירך שבור. אבל אל תדאג לו, כבוד הנשיא. סבא שלי הוא לוחם אמיתי, פלמ"חניק גאה. תראה אותו".

 עד מהרה צבר הסטטוס הנוקב של תמיר-כהן אלפי לייקים, שיתופים ותגובות נזעמות של אזרחים. בעקבות הסטטוס זרמו אל המשפחה פניות מכלי התקשורת. ערוץ 1, ערוץ 2 ו"ידיעות אחרונות" שלחו כתבים לבית החולים הלל יפה בחדרה, שם ראיינו את הקשיש ואת קרוביו. למרבה ההפתעה, בסופו של דבר, ובאופן די תמוה, בחרו שלושת כלי התקשורת הללו שלא לפרסם שום אייטם בנושא. בערוץ 2, למשל, צולם ראיון מוקלט לתכנית "שש עם", אבל לבסוף הוא נגנז. "היה לחץ גדול מצד בית הנשיא שלא לפרסם את האייטם הזה", מעיד עיתונאי שעסק בסיפור. כלי התקשורת היחידים שכן פרסמו משהו היו ynet (שם הופיעה הידיעה בהבלטה בעמוד הבית אולם הוסרה ממנו כעבור כשעה), mako ואתר "דה פוסט".

למחרת פרסם גם "ישראל היום" ידיעה צנועה, שאימצה בחמימות את עמדת בית הנשיא. "יצוין שאין זו הפעם הראשונה שהקשיש מעורב בקטטות מעין אלה", נכתב בה.
"הייתי בהלם כשראיתי את המשפט הזה", מספרת הנכדה תמיר-כהן. "עיתון 'ישראל היום' היו היחידים שלא דיברו איתנו ולא ביקשו את גרסתנו. סבא שלי הוא כבר לא צעיר, והוא אדם חולה, ואני יודעת שהוא צועק לפעמים, אבל הוא אף פעם לא מרים ידיים ולא היה מעורב בשום קטטה. פעם אחת הוא צעק על מכרה, והיא קראה למשטרה, אבל לא הוגשה שום תלונה ולא נפתח נגדו שום תיק".

צדוק כהן שירת בצעירותו בפלמ"ח, ולאחר מכן עבד שנים רבות בתע"ש. "אנשים שלא מכירים אותו רואים רק קשיש שצועק", אומרת תמיר-כהן. "הם לא יודעים שסבא שלי ישב עם רבין בכלא בתקופת המנדט הבריטי ולא יודעים שעד היום שניים מחבריו הקרובים ומבאי ביתו הם צבי זמיר, שהיה ראש המוסד, ומייק הררי, שמילא תפקידים בכירים בארגון. שניהם הביאו לו את ספריהם האוטוביוגרפים ושניהם כתבו לו הקדשות אישיות חמות". (סתם שתדעו. זה לא שאם היה מדובר בקשיש אחר, נטול עבר בפלמ"ח, היה בסדר להפריע לשגרת יומו, לפצוע אותו ולגרום לאשפוז).

יעל תמיר-כהן, הצלחת להבין מה בדיוק קרה שם באותו יום?
"זה סיפור שכבר נמשך תקופה מסוימת. הנהג של המנכ"לית נוהג להחנות את הרכב עם שני גלגלים על המדרכה, וסבא שלי מקפיד להעיר לו כל הזמן. גם הפעם היה ביניהם דין ודברים דומה, רק שהפעם זה נגרר לאלימות פיזית. סבא שלי העיר לאיזה גורם שלישי שהיה שם, וכשאותו גורם שלישי לא הסכים להתערב הנהג הגיע לסבא שלי, צעק שנמאס לו ממנו וקרה מה שקרה".

איתמר כהן, בנו של צדוק כהן, איך אתה מסביר את העובדה שהפציעה של אבא שלך כמעט לא קיבלה ביטוי בתקשורת?
"פשוט מאוד: השתיקו את זה. היו בבית החולים שני ערוצי טלוויזיה וגם 'ידיעות אחרונות'. ראיינו אותנו ואת המנתחים, אבל בסוף שום דבר לא יצא מזה, למרות שהאינטרנט התפוצץ באותו יום מהסיפור. כנראה שלבית הנשיא יש המון כוח. מה אני אגיד לך, עשו לנו שיעור בתקשורת".

בעת שצדוק כהן נבדק בבית החולים טלפנה המנכ"לית דובדבני לנכדה תמיר-כהן. "היא שאלה אותי למה עשיתי מעשה כזה מכוער ופרסמתי את הסטטוס הזה בדף הפייסבוק של הנשיא", משחזרת תמיר-כהן. "אמרתי לה שאני מאוד מצטערת אבל אני חושבת שהיא התבלבלה, שלא אני זו שעשיתי את המעשה המכוער, אלא הנהג שלה, ושאין סיכוי שסבא שלי יגיע לבית החולים ושבלשכת הנשיא יעברו על זה לסדר היום".

עד כאן גרסת הנכדה. דוברת בית הנשיא, איילת פריש, מסרה בשיחות אוף דה רקורד עם אחדים מהעיתונאים מידע שונה בתכלית. לטענתה, נכדתו של הקשיש התנצלה בפני דובדבני. גורם באחת המערכות מוסיף שבית הנשיא הפעיל לחצים כבדי משקל לגנוז את האייטם. "פריש עשתה דיסקרדיטציה לקשיש שנפצע", אומר הגורם, "היה פה ספין. אפשר להעריך במידה רבה של סבירות שאם היה מדובר בנהג שמשתייך ללשכתו של נתניהו ולא ללשכה של פרס, חלק מכלי התקשורת היו שמחים להבליט את האייטם, ולבטח לא היו מתעלמים ממנו לחלוטין".

בחדשות ערוץ 2, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. מרשות השידור נמסר: "מבירור עם עורך המהדורה באותו הערב, נמצא כי אייטם זה, שלא בשונה מאייטמים רבים אחרים, לא נמצא בחשיבות לשידור באותו ערב. מקרים כאלו מתקיימים בכל מהדורת חדשות. כל ניסיון לקשור זאת לפנייה מבית הנשיא אינו מציאותי".

מבית הנשיא נמסר בתגובה: "מדובר באירוע חריג ביותר, במסגרתו שני המעורבים נפצעו ונזקקו לטיפול רפואי בבית החולים, וכן הוגשו תלונות הדדיות במשטרה. מיד עם שחרורם מבית החולים תתבצע חקירה מקיפה של האירוע בתיאום מלא עם רשויות החוק".

ממשטרת מחוז תל אביב נמסר: "התיק נמצא בחקירה בתחנת גלילות. בתום החקירה יועבר התיק לטיפול הפרקליטות". 

פרשת מאיר שטרית והעוזרת, עדכונים והשלמות

אמנם נראה כאילו חלף נצח, אבל רק לפני שבועיים חשפו דורון הרמן וברוך קרא בחדשות 10 את תוכן  ההסכם בין שבו קנה מאיר שטרית, תמורת 270 אלף שקל, את שתיקתה של עובדת משק הבית שטענה כי הוא הטריד אותה מינית  (זאת כחודש לאחר שחשפו את עצם קיומו של ההסכם). החשיפה, נזכיר, שודרה ביום רביעי, למחרת הבחירות לנשיאות. כעת מתברר כי הסיפור היה בידי חדשות 10 עוד קודם לכן, ולמעשה יכול היה לצאת לאור. אילו כך קרה, הייתה מתחוללת רעידת אדמה גדולה בהרבה, שיכולה הייתה למנוע בדקה התשעים את התמודדותו של שטרית לנשיאות.

ברוך קרא השיג במהלך יום שני חיזוק נוסף למידע ורצה לפרסם את הסיפור ערב לפני הבחירות. שטרית ואנשיו הפעילו לחצים כבדים על חדשות 10, דרשו להימנע מהפרסום ואיימו בתביעת ענק מהדהדת. הדילמה של חדשות 10 הייתה ונותרה לא פשוטה. מצד אחד: מה יקרה אם הסיפור ייצא ערב הבחירות, ימנע ברגע האחרון את התמודדותו של שטרית, ובסופו של דבר יתברר שלא ניתן להגן עליו בבית המשפט? מצד שני: אם בכל זאת הושג חיזוק לאייטם, האם לא נכון יותר מבחינה עיתונאית וציבורית לפרסם אותו לפני ששטרית מתמודד ואולי אפילו, מי יודע, נבחר לנשיא הבא? לבסוף החליט מנכ"ל חדשות 10, גולן יוכפז, לדחות את הפרסום, ולמרבה המזל שטרית לא נבחר לנשיאות. ביום רביעי הגיעה הצלבה חד משמעית לסיפור והוא פורסם.

גולן יוכפז, למה לא פרסמתם את הסיפור בזמן שעוד אפשר היה לעשות משהו?
"חדשות 10 עשתה במהלך כל החודש שקדם לבחירות לנשיאות, מאמצים גדולים לחשוף במלואה את פרשת עוזרת הבית והטענות להטרדה מינית. ראינו בכך חשיבות גדולה נוכח העובדה שח"כ שטרית הציג עצמו כמועמד לנשיאות המדינה. במהלך החודש שקדם לבחירות, פרסמנו בשתי הזדמנויות שונות במהדורה המרכזית, את כל הפרטים שהצלחנו להוכיח בפרשה, ולאחר שקיבלנו ייעוץ משפטי דקדקני.

"עד ליום הבחירות לנשיאות לא הצלחנו להגיע לראייה חד משמעית, שתוכיח שהעובדת טענה להטרדה מינית, ושנוכל להסתייע בה באם ניתבע על הוצאת לשון הרע. פרקליטיו של שטרית הכחישו בתוקף, בעל פה ובכתב, גם ערב הבחירות שקדמו להסכם עם העובדת, טענות להטרדה מינית.

"רק יממה לאחר הבחירות, השגנו ראייה חד משמעית שמוכיחה שהעובדת אכן התלוננה באוזני ח"כ שטרית על הטרדה מינית, ובתוך פחות מחמש שעות הידיעה הובאה בראש המהדורה המרכזית של חדשות 10, על אף מסכת איומים בוטים נוספת מצד פרקליטיהם של מר שטרית ורעייתו.

"כמערכת ידענו כל העת מחד – שבהעדר פרסום על טענת העובדת, ח"כ שטרית עוד עלול להיכנס אל בית הנשיא, מנגד – ידענו גם שמדובר במערכת בחירות חסרת תקדים בהיקף ההשמצות וההכפשות, וכי עלינו להביא בפני הצופה אך ורק מידע שאנו משוכנעים באמיתותו. כך עשינו".

למחרת הסקופ הסנסציוני, כפי שכבר תואר כאן, נמרח הסיפור על שערי "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"הארץ". רק בעמודו הראשון של "מעריב השבוע" לא היה זכר לפרשה. אז גם הועלתה השאלה האם יש קשר בין הצנעת הפרסום לעובדה שמו"ל "מעריב השבוע", אלי עזור, חבר אישי ולקוח חשוב במשרד הפרסום של רות שטרית? או אולי לכך שעזור הוא שותפו העסקי של דודי ויסמן, הבעלים של קבוצת אלון, שהחברות שבשליטתו הן הלקוח הגדול ביותר במשרדה של שטרית? ב"מעריב השבוע" דחו באותו זמן את הטענות שהועלו כאן ומסרו בתגובה כי "כל ההחלטות ב'מעריב השבוע' מתקבלות על פי שיקול הדעת של העורכים".

מ"מעריב השבוע" נמסר בתגובה: "שוב, אין שום קשר בין הדברים. המידע הגיע לכתבי העיתון מגורמים במשטרה וממשרד המשפטים ואושר על ידי הגורמים המוסמכים".   

רביב דרוקר VS נחום ברנע

האם אנחנו על סיפו של סיבוב עצבני נוסף בין רביב דרוקר לבין "ידיעות אחרונות" בכלל ונחום ברנע בפרט? נראה שכן. אחרי שדרוקר תקף בעבר את ברנע, בין השאר כאן וכאן – קבלו את הסיפור הדי מסובך הבא:

ביום ראשון פרסם ברנע ידיעה בולטת בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות". הידיעה, ראויה בהחלט, סיפרה כי משרד האוצר גיבש חוק להלאמת הכספים שמנהל מקרקעי ישראל מעביר לקרן הקיימת לישראל. מדוע יש בכלל צורך בהצעת חוק שכזו? הנה תקציר הפרקים הקודמים, למקרה שזה מעניין אתכם בטעות: בקופת קק"ל הצטברו עד היום מיליארדי שקלים כתוצאה ממכירת קרקעות של מנהל מקרקעי ישראל. מכיוון שקק"ל רשומה כחברה פרטית, היא איננה כפופה לביקורת ציבורית, ואף נמנעה מלהעמיד את עצמה לבדיקת מבקר המדינה או רשם העמותות. במילים אחרות: אין שקיפות כלשהי באשר לשימוש שעושה קק"ל בכסף המתקבל ממכירת קרקעות המדינה.

בגוף האייטם החדש הזכיר ברנע כי "בעיצומו של הוויכוח על השימוש שעושה קק"ל בכסף, היא הגיעה להסכם שערורייתי עם השר אורי אריאל (הבית היהודי), ולפיו קק"ל תעביר למשרדו 750 מיליון שקל בשנה, שיוזרמו למשרדי הממשלה השונים לאחר סינון אצלו. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, פסל את ההסכם". לצדו של הטקסט הופיע גזיר עם פרסום קודם של ברנע בנושא, ותחתיו הכיתוב: "הפרסום הבלעדי ב'ידיעות אחרונות', 27 במאי 2014".

פרסום בלעדי? אז זהו, שלא ממש. שלא לומר: ממש לא. ב-2 באפריל פרסם רביב דרוקר בתכניתו "המקור" בערוץ 10 תחקיר מקיף על קק"ל. כעבור חודש וחצי, ב-11 במאי, בעקבות התחקיר, חשף דרוקר את החלטת קק"ל להעביר 2.5 מיליארד שקלים למדינה דרך משרד השיכון לאורך תקופה של ארבע שנים, וכי מדובר למעשה בעסקה שבה ראשי קק"ל מצפים שבעקבות העברת הכסף תיפסק הדרישה להכפיף את ארגונם לביקורת ציבורית. חלפו עוד ארבעה ימים וב-15 במאי פרסם יותם ברגר בגל"צ כי היועץ המשפטי של משרד האוצר מתנגד לכוונת קק"ל להעביר את הסכום למשרד השיכון. ב-19 במאי פרסם דרוקר במהדורה המרכזית כי גם ראש אגף התקציבים באוצר שלח מכתב חריף נגד העברת הסכום. כעבור שבוע נוסף, ב-26 במאי, דיווח דרוקר ב"לונדון וקירשנבאום" כי האוצר הורה להקפיא את העברת הכספים.

רק למחרת, 27 במאי, פורסם האייטם הראשון של ברנע בנושא שערוריית העברת הכספים מקק"ל למשרד השיכון, זה שהוגדר השבוע ב"ידיעות אחרונות" כ"בלעדי". זו לא הפעם הראשונה שבה "ידיעות" קושר לפרסום הזה של ברנע סופרלטיב שאינו מגיע לו: ביום רביעי שעבר פורסמה בעיתון ידיעה של טובה צימוקי. בידיעה נאמר כי המשנה ליועץ המשפטי החליט להתערב בנושא העברות הכספים "לאחר חשיפתו של נחום ברנע ב'ידיעות אחרונות'". הפעם היחידה שבה דרוקר וערוץ 10 הוזכרו ב"ידיעות" בהקשר של קק"ל הייתה בטור של ברנע ב-30 במאי, שלושה ימים אחרי הפרסום הראשון שלו, ואיך לומר זאת בנימוס? זה לא היה בדיוק קרדיט ספציפי קלאסי ומפרגן. "סיפורי קק"ל רבים מספור", כתב אז ברנע. "מאז פרסום הידיעה על הקופה הקטנה-גדולה של אורי אריאל, ביום שלישי, אני מוצף בסיפורים כאלה. אני משער שרביב דרוקר (ערוץ 10), שמנהל מאבק ארוך נגד קק"ל, מוצף בסיפורים אחרים".

נחום ברנע נמנע מלהגיב. מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "אנו חותמים על דבריו של רביב דרוקר: רק כשסיפור מתפרסם ב'ידיעות אחרונות', הוא באמת מתפרסם".  

כדורגל משחקים 91 דקות (ובסוף ארגנטינה מנצחת)

המשחק המשעמם ברובו בין ארגנטינה לאיראן השפיע כנראה גם על עורכי אתר ערוץ הספורט. בדקה ה-90 של המשחק, עוד לפני שריקת הסיום, כבר עלתה באתר הכותרת "מחצית 2: ארגנטינה – איראן 0:0", ותחתיה טקסט שלפיו "נבחרת ארגנטינה הובכה הערב (שבת) באצטדיון בבלו הוריזונטה כאשר סיימה ב-0:0 עלוב עם איראן החלשה". איך זה נגמר בסוף כולם יודעים: מסי הבקיע בתוספת הזמן שער דרמטי לנבחרת ארגנטינה שגברה על איראן בתוצאה 0:1. מערוץ הספורט נמסר בתגובה: "גם אצלנו נופלות טעויות". 

הצעה מגונה (14): שר דומיננטי, שזכה להערכה רבה

ביום חמישי שעבר הודיע ח"כ אריאל אטיאס כי הוא לוקח פסק זמן מהפוליטיקה ומתפטר מהכנסת. למחרת, יום שישי, הקדיש "הארץ" להודעת הפרישה ידיעה בשטח 354 סמ"ר, "ישראל היום" הקצה לנושא אייטם בשטח 165 סמ"ר ואילו "מעריב סופהשבוע" הסתפק באייטמון קטנטן בשטח 61 סמ"ר בלבד. ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, הלכו על הסיפור בגדול ופרסמו ידיעה ששטחה 595 סמ"ר, קצת יותר מהמטראז' שהקצו לנושא שלושת העיתונים האחרים גם יחד.

לצד כותרת הענק של האייטם הופיעה תמונה בולטת של חבר הכנסת הפורש, ותחתיה הכיתוב המפנק: "בלט כשר דומיננטי, שזכה להערכה רבה". על כך העיר בציוץ אפקטיבי עוד באותו סוף שבוע רותם שטרקמן, סגן עורך "דה מרקר", כי "אטיאס היה שר השיכון בתקופת עליית המחירים המטורפת ושר התקשורת בתקופת רווחי המיליארדים". אטיאס, נזכיר, הוא גם אחד מחברי הכנסת שחתמו על הצעת החוק שנועדה למנוע חלוקת עיתונים בחינם, או בקיצור: לפגוע ב"ישראל היום".

חתמת על הצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום", והנה ביום שישי קיבלת ב"ידיעות" אייטם ענק. אתה חושב שיתכן שיש איזשהו בדל של קשר בין שני הדברים?
"אין תגובה".

גורם ב"ידיעות אחרונות" מסר בתגובה: "בשבוע שעבר התלוננת מדוע 'ידיעות אחרונות' פרסם ראיון בלעדי עם הנשיא הנבחר רובי ריבלין. השבוע אתה מתלונן מדוע 'ידיעות אחרונות' הקדיש מקום מכובד לפרישתו מהחיים הפוליטיים של דמות פוליטית מרכזית כמו אריאל אטיאס. בקצב הזה, בשבוע הבא תשאל מדוע נתנו כותרת ראשית לחטיפת שלושת הנערים". 

לוינסון פינת אדלסון

האם סוף סוף התגשמה שאיפתו הלגיטימית של חיים לוינסון, כתב השטחים של "הארץ", להירכש על ידי מו"ל "ישראל היום", המיליארדר שלדון אדלסון? לא מן הנמנע שממש לא (ולכל הפחות, עדיין לא). ובכל זאת, הנה שרשרת אירועים שאין ספק שעוד ידובר בה מעט מאוד:

"הייתי שמח אם שלדון היה קונה אותי, אבל אני נאלץ לבשר לקוראים ולבתי הקטנה שזה לא נכון". 

לא נסטבלאום. נסטלבאום

ההגנה הכי טובה היא התקפה? תשאלו את משה נסטלבאום, מנהל חטיבת החדשות של ערוץ 1. השבוע הגיש נסטלבאום תצהיר מפורט לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, מטעם ההגנה. זאת בעקבות תביעה על סך 738 אלף שקלים שהגיש נגד הרשות ינון מגל, לשעבר מגיש "מבט" והיום העורך הראשי של "וואלה!". על התביעה, שהוגשה לפני כשנה ותשעה חודשים, פורסם לראשונה באתר "העין השביעית".

בכתב התביעה תיאר מגל מסכת של התנכלויות כלפיו מצד נסטלבאום, שגרמו לו בסופו של דבר לפרוש מהגשת "מבט". בתצהיר שהגיש שלל נסטלבאום את טענות התביעה. "מיד לאחר התפטרותו פתח מגל במסע התקפות אישיות נגדי באמצעי התקשורת השונים", כתב. "אחר כך השתלב בתפקיד עורך אתר האינטרנט 'וואלה!' ותוך שהוא מנצל את כוח השררה, את מעמדו ואת תפקידו כעורך האתר, דאג לכך, במישרין ובעקיפין, תוך הבהרת 'רוח המפקד הרצויה', כי הכפופים לו יעשו ככל יכולתם כדי להשמיץ אותי, להוציא את דיבתי, ולפרסם על התנהלותי המקצועית דברים שלא היו ולא נבראו ואשר יש בהם פגיעה בשמי הטוב, במעמדי ובפרנסתי. מאז כניסתו לתפקיד פרסם עליי אתר 'וואלה!' עשרות ידיעות שאינן אמת".

נינט טייב בעונש

לא קל להיות נינט טייב בימים אלה, בעיקר אם כותבים עלייך ב"ישראל היום". בשבוע שעבר, באייטם נרחב, תיאר כתב הרכילות של העיתון, ערן סויסה, כיצד איבד שלא באשמתו את הסקופ על ההיריון של נינט. סויסה סיפר כי יותר משבוע לפני הפרסום הראשון של יפעת הללי ב-mako הוא טלפן לטייב ולשתי המנהלות שלה אשר הכחישו בפניו את ההיריון בתוקף ובצורה חד משמעית. "נראה שברוקנרול, הז'אנר שטייב סיגלה לעצמה בשנים האחרונות, הולכים עם האמת רק כי זה חלק מהפוזה המתבקשת לז'אנר", עקץ סויסה.

ערן סויסה, עד מתי נינט תהיה בעונש?
"עד שבוע 37. של ההיריון השני". 

אין חצי היריון

והנה עוד קצת סוגה עילית: ביום חמישי שעבר פרסמה מיקי לוין, כתבת הרכילות של אתר "דה פוסט", את הכותרת "בייבי בום: גם עמוס תמם בדרך להיות אבא" (למעלה). בידיעה עצמה בירכה לוין על המוגמר ואיחלה "ברכות לשחקן ההורס עמוס תמם ולאשתו טל נרובאי שמצפים לילד ראשון". אלא שלמחרת בבוקר, לאחר טלפון עצבני מרינת איתן, הסוכנת של תמם, נאלצה לוין לגנוז את האייטם. כעבור יומיים, בראשון האחרון, העלתה ידיעה נוספת, זהירה הרבה יותר (למטה), עם הכותרת "האם עמוס תמם ואשתו מצפים?". ההוכחה החותכת שעליה ביססה לוין את האייטם הראשון הייתה טמונה בגוף הטקסט: מסתבר שבחתונתם של דושי לייטרסדורף ואנחל בונני "נרובאי נצפתה עם שמלה שחורה ועם בטן מבצבצת".

אז מה אמרת לכל אלה שהתקשרו לברך אותך בעקבות האייטם?
"היה סוף שבוע מוזר קצת, אבל לא נורא".

מיקי לוין, השמועות על ההיריון היו מוקדמות?
"כידוע לך ידיעות עיתונאיות נמדדות בין היתר במהירות שבה הן עולות לאוויר. במקרה המדובר קיבלתי מידע משני מקורות שונים ותמונה שמעוררת חשד. מאחר ובאותה עת לא הצלחתי לקבל תגובה הועלתה הידיעה, וכעבור מספר שעות ירדה לאחר שיחה עם הסוכנת של תמם. כזכור, גם רוסלנה ואייל הכחישו את ההיריון בתוקף עד החודש הרביעי. זאת מנת חלקם של עיתונאים אשר לא ניזונים מטעויות של אחרים כגון כתבי ברנז'ה למיניהם". 

מי נשלח להפלגה סתמית באיים הקאריביים ומי עשוי לזכות בנסיעה מפנקת לדרום חולון?

ערב של שושנים. יצאתי אל הבוסתן, כשלפתע הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"מזל טוב, הורביץ", הוא פתח במפתיע. "הבנתי שסוף סוף אנחנו בדרך להסכם שלום היסטורי".

"בין ישראל לפלסטינים?", שאלתי בעיניים נוצצות, "זה קשור למוניב?!".

"עם כל הכבוד לחברי הוותיק מוניב", אמר הקונספירטור. "אני מדבר על משהו בסדר גודל משמעותי בהרבה. כנראה שמסתמנת תהדיה בין 'ידיעות אחרונות' ל'קשת'".

"אתה בטוח?", שאלתי. "זה קצת מוזר, כי אף אחד לא סיפר לי על זה".

"ברור, הורביץ, למה שמישהו יספר לך? אתה הרי מעדיף לעסוק באייטמים נחותים על אור דניאל, רוסלנה רודינה ונינט טייב, בניסיון פאתטי להגדיל באופן מלאכותי את מספר הכניסות למה שאתה ממשיך לכנות משום מה בשם 'טור תקשורת מקצועי'. מה הפלא שמהלך אסטרטגי עוצמתי כמו האפשרות להודנה בין 'ידיעות' ל'קשת' יחמוק בקלות מתחת לרדאר החלוד שלך?".

"אפשרות להודנה? הסתמנות לתהדיה?", הטלתי ספק. "נדמה לי שהפעם אתה טועה. זה עומד בסתירה לממצאים בשטח".

"יש לי הוכחה", לאט הקונספירטור. "אפשר אפילו להתייחס אליה כסוג של אקדח מעשן".

"כולי אוזן", אמרתי.

"דפדף דחוף לשער האחורי של 'ידיעות' ביום שלישי", פקד הקונספירטור, "ממתינה לך שם הפתעה".

"מה כבר יכול להפתיע אותי בשער האחורי של 'ידיעות'?", שאלתי, "שוב רז מקדם תכנית מעולה של 'רשת'? או שאולי, באופן חריג, הוא מקדם תכנית יוקרתית או טאלנט זוהר של סוכנות ADD?".

"לא הפעם, הורביץ", נחר הקונספירטור בבוז. "הפעם כל השער האחורי מוקדש בהבלטה ל'הכוכב הבא', תכנית הדגל המקורית שפותחה ב'קשת'. אין לי ספק שזה יכול להעיד על הפשרה ביחסים. הרי לקראת עליית 'הכוכב הבא' ובמהלך העונה הראשונה 'ידיעות' לא פרסם על התכנית אפילו אייטם חדשותי חיובי אחד. והנה עכשיו, לא רק שיש אייטם חדשותי על התכנית, הוא אפילו תופס את כל השער האחורי".

"אבל זה בכלל אייטם שלילי", אמרתי באכזבה. "ציפי שמילוביץ מתארת בו, היישר מלוס אנג'לס, איך הגרסה האמריקאית של 'הכוכב הבא' כשלה ברייטינג בארצות הברית".

"אייטם שלילי, אייטם חיובי, מה זה משנה?", פטר אותי הקונספירטור בחוסר סבלנות. "העיקר ש'קשת' סוף סוף השיגה דריסת רגל בשער האחורי הנוצץ של 'ידיעות'. הדבר היחיד שטיפ טיפה פגם באידיליה הוא העובדה המצערת שידידי הטוב רז לא היה חתום על האייטם החשוב הזה".

"איפה רז?", שאלתי בדאגה קלה. "הכול בסדר איתו?".

"הכל בסדר גמור", הרגיע הקונספירטור. "לצערי ולצערו של רז התותח נבצר ממנו הפעם למלא את תפקידו הרגיל, בעקבות משימה עיתונאית דחופה שהוטלה עליו".

"איזו משימה?", התעניינתי.

"משימה תובענית, שאילצה אותו לטוס 10,530 קילומטר", השיב הקונספירטור, "אבל רז לא עשה מזה עניין, קיבל עליו את דין התנועה והסכים לנסוע עד ברזיל הרחוקה כדי לסקר מקרוב אירוע חדשותי ראשון במעלה".

"איזה אירוע?", הסתקרנתי.

"אני בשוק מזה שאתה לא מעודכן, הורביץ", אמר הקונספירטור בזעזוע מסוים. "מדובר כמובן על ליווי עיתונאי צמוד לנבחרת הדגלנים של 'קוקה קולה' שהמריאה למונדיאל. תדע לך שרז מלווה את הסיפור המצוין הזה כבר שבועיים. הוא אפילו פרסם כתבת עמוד ב'24 שעות' שבה הזכיר את נבחרת הדגלנים, ועוד שני כיתובים על אותה נבחרת ממש בעמודי החדשות, שעליהם הוא אפילו לא טרח לחתום בשמו המפורש".

"למה בעצם?", התעניינתי.

 "פשוט מאוד", אמר הקונספירטור בנחת. "רז הוא טיפוס צנוע ובניגוד אליך, למשל, שסובל מעצלנות כרונית, רז הוא אחד האנשים החרוצים ביותר בעיתונות. פשוט סוס עבודה. גם סקופר חדשותי מהמעלה הראשונה. גם כתב מגזין שחתום על עשרות כתבות שער הישגיות, ובעיקר חייל נאמן שהבוסים שלו מאוד מרוצים ממנו. מאוד. בדיוק בגלל זה מרבים לשלוח אותו לחו"ל, על חשבונם ו/או על חשבון חברות מסחריות, מה שגורם לדף הפייסבוק ולחשבון האינסטוש שלו לרתוח מתמונות נוצצות ומעוררות קנאה מאתרים אקזוטיים. כשצריך לטוס לפיינל פור – רז ישר מתנדב למשימה. אפילו כשמחפשים מתנדב שיסכים לקפוץ לרפובליקה הדומיניקנית כדי לבקר באחוזה של חוליו איגלסיאס, רז ממהר להתייצב בעמדת הבידוק בנתב"ג. שלא לדבר על ההתגייסות הטוטאלית שלו למשימה לא פשוטה, שקיבלה ביטוי עיתונאי מעולה ביום שני שעבר, בכתבת שער מושקעת במוסף 'מסלול'. במקרה הספציפי הזה אמנם היו התלבטויות, אבל בסופו של דבר רז הסכים לצאת לשיט תענוגות מפנק בקאריביים בספינת פאר, במימון חברת 'רויאל קריביאן'".

"אין צורך בדוגמאות נוספות, כי נדמה לי שאני מתחיל להבין את הפואנטה", הרהרתי בקול רם, "אולי באמת אני אכתוב על זה משהו".

"מי בכלל ביקש שתכתוב על זה, הורביץ?", אמר הקונספירטור. "כל מה שאני רוצה הוא שתלמד מרז מה באמת חשוב בקריירה ושתגרום לבוסים שלך להיות מרוצים. אם לא תלמד מרז, זה עשוי להגדיל את הסיכוי שבעתיד הלא רחוק תזכה בנסיעה מיוחדת. בביזנס".

"איזו נסיעה?", שאלתי בעיניים בורקות.

"נסיעה מיוחדת לדרום חולון", השיב הקונספירטור. "בכיוון אחד. אני לא צוחק. תדע לך שהביקורת המובהקת שמוטחת בך ברשתות החברתיות אינה נסתרת מעיניהם החדות של הבוסים בראול ולנברג".

"איזו ביקורת?", שאלתי בחשש קל.

"הביקורת החדה כתער של אבי האליטיסט, עורך אתר 'הארץ' האנין והמאופק, שהכניס לך כמו שצריך בדף הפייסבוק שלו וכינה אותך 'מבקר פורנו', ובצדק", השיב הקונספירטור. "ורק לידיעתך: אבי אינו היחיד שמתנגד לפרסום תמונות פרובוקטיביות בדף הבית של mako, כדי להגדיל את הרייטינג של הטור".

"אני ער לביקורת הציבורית, הגם שאינני קובע את נוסח ההפניות לטור או את כמות הבד בביקיני של הדמות המעניינת המצולמת בהפניה", אמרתי בממלכתיות. "צריך להבין שמקבלי ההחלטות ב-mako ניצבים כמעט מדי שבוע בפני דילמה עיתונאית ואתית מאתגרת: מצד אחד, לתמונות של אור דניאל ושל רוסלנה רודינה, שהופיעו בהפניות לשני הטורים הקודמים, יש ערך אקטואלי לא מבוטל. מצד שני, הן גם מגבירות את זרם הגולשים שנכנס לטור. אתה חושב שכדאי לי להעיר להם? מה היית עושה במקומי?".

"בעיקר סותם, הורביץ", סינן הקונספירטור. "ובמיוחד לאור העובדה שגם לטור הנוכחי שלך שרבבת בנסיבות פסולות שני אייטמים על שני כתבי רכילות משני כלי תקשורת שונים, ובכל זאת דאגת משום מה להתעלם בבוטות מפשלה חמורה של גיל, רק כי הוא קולגה שלך ב-mako".

"מה הפעם?", שאלתי בעייפות.

"שולח לך, הורביץ", אמר הקונספירטור.

"רואה את כותרת המשנה?", המשיך הקונספירטור. "אז תדע לך שיש כאן טעות גדולה. האמא של נערת הבת מצווש המתוקה, מיכל נמרודי הבת של עופר, היא בכלל לא סמדר, אלא רוית המקסימה. סמדר היא בכלל האחות של עופר, וחבל מאוד שהתעלמת מכל הסמטוחה המשפחתית הזו שגיל עשה. יכול להיות שהתחלת לעשות לו הנחות רק בגלל שהוא עובד איתך באותו אתר?".

"ממש לא", הכחשתי בתוקף. "אני פשוט רואה בזה טעות זערורית, וחוץ מזה, שמתי לב שבינתיים גיל עצמו כבר תיקן אותה".

"מודה ועוזב ירוחם", נאנח הקונספירטור. "תגיד, איך קרה שבשום שלב בשיחה בינינו לא השתמשת בביטוי המאוס שלך 'צירוף מקרים'?".

"התשובה פשוטה מאוד", אמרתי בנחת. "זה קרה אך ורק בגלל צירוף מקרים".

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

איזו פרשה חמורה קשורה להיריון של רוסלנה?

כתבו לאביב הורביץ

• אביב הורביץ
• מי נגד מי