לא התינוקת הנכונה
איך הציג "הארץ" תמונה של פעוטה אמריקאית מלוס אנג'לס בתור תינוקת עזתית שנהרגה בהפצצת צה"ל? תשמעו סיפור:
בחמישי האחרון נערכה ברצועת עזה הלווייתן של ביאן חמאש בת השנה וחצי, ושל אמה, אינאס בת ה-23, שנהרגו לילה קודם בתקיפת חיל האוויר ברצועת עזה. באותו יום פורסמו בכמה אתרים פלסטינים וברשתות החברתיות תמונותיה לכאורה של ביאן הפעוטה. כעבור שלושה ימים, בראשון, פירסם גדעון לוי בעמוד הדעות של "הארץ" מאמר נוקב על כך שהריגתן של השתיים התקבלה באדישות בציבור ובקושי זכתה לאזכור בתקשורת הישראלית. בגוף המאמר שובץ ציוץ בערבית שגם בו הופיעו אותן ארבע תמונות. בהמשך אותו יום העלה "הארץ" לדף הפייסבוק שלו את הפוסט הבא (עם שלוש מהתמונות הללו):
אבל האם כל התמונות שבפוסט הן אכן של הפעוטה שנהרגה? והאם בכולן בכלל מופיעה אותה הילדה? התשובה לשתי השאלות שלילית.
שימו לב לתמונה האמצעית, הבולטת ביותר, של פעוטה חמודה ושובת לב. עכשיו נחצה את האוקיינוס, הרחק מרצועת עזה, וננחת בחוף המערבי של ארצות הברית. שם, בלוס אנג'לס, חיים בכייף אוסטין מק'ברום, כדורסלן מכללות לשעבר, וזוגתו קת'רין פייז, מאמנת כושר ומגישת טלוויזיה. יחד מתחזקים השניים ערוץ יוטיוב לוהט, The ACE Family, שצבר כבר יותר מ-10 מיליון עוקבים, פלוס חשבון אינסטגרם חם עם יותר ממיליון ו-400 אלף עוקבים. במאי 2016 נולדה לזוג הנוצץ תינוקת ששמה אל ליבלי. ביום הולדתה האחרון עלה בעמוד של "משפחת אייס" הפוסט הבא עם תמונתה של בתם:
בעקבות הפיכתה של אל ליבלי הקטנה בכל כורחה לפעוטה העזתית ביאן חמאש שנהרגה, קיבלו הזוג מק'ברום את פייז מבול של פניות באינסטגרם שיידעו אותם במתרחש. חיפוש בגוגל ו/או חיטוט קל ברשתות החברתיות עשויים היו למנוע את הטעות. שלושה ימים לפני הפוסט של "הארץ" העלה חשבון הטוויטר The Mossad (המכריז שאינו שייך לארגון המוסד, ובכל זאת צבר עד כה 84,071 עוקבים, ומקיים מעקב אחרי חשבון הטוויטר של אדם אחד בלבד – חסן רוחאני) את הציוץ הבא:
מ"הארץ" נמסר בתגובה: "לצערנו הסתמכנו על התמונות של ביאן שמילאו את הרשתות החברתיות ללא בדיקה מעמיקה בנוגע למקורן. כמובן שהמאמר של גדעון לוי מדייק בעובדות, והטעות נעוצה רק בתמונה אחת מתוך השלוש בפוסט שפרסמנו בפייסבוק. אנו מצטערים על הטעות, ונבדוק את עצמנו על מנת שלא תחזור על עצמה בעתיד".
בלי שם. בלי פנים. בלי נראטיב. בלי לדייק עד הסוף
ואם כבר "הארץ": תחת הכותרת "למי אכפת מהתאילנדית" פירסם רוגל אלפר בשישי האחרון בעמוד 20 ביקורת טלוויזיה, שבה תקף את תכניות האקטואליה של חברת החדשות על כך שלא נקבו בשמה של העובדת הזרה מתאילנד אשר יום קודם נפצעה קשה מנפילת רקטה במועצה האזורית אשכול. "קוראים לה 'עובדת אחת מתאילנד', או 'אזרחית תאילנדית'. בלי שם. בלי פנים. בלי נראטיב", כתב אלפר. "מדובר ביחס גזעני ולאומני דוחה... נכריה זו, שאילוצים כלכליים הביאוה להגר למדינה רחוקה וזרה כדי לקושש פרנסה בעבודת כפיים מפרכת בחום כבד, דומה היא לכל יתר הגויות, ואינה זכאית במדינת הלאום של העם היהודי אפילו לשם".
אלא שבאותו גיליון ממש, בעמוד 3, פירסם "הארץ" ידיעה על פציעתה של העובדת וגם בה עדיין לא הופיע שמה, שלא לדבר על סיפורה (רק כעבור יומיים, בראשון, פירסם העיתון אייטם מקיף על ז'אן פן סייג'או, סיפורה ונסיבות פציעתה). בינתיים נטעלי שם-טוב, שהגישה את "מהדורה ראשונה" בחמישי, ערב לפני הביקורת של אלפר, מתחה ביקורת על המבקר. הנה חילופי הציוצים בינה לבין אלפר (לא נגענו):
תשובה נחרצת, אבל לא לחלוטין מדויקת: שמו של כתב "החדשות" בדרום, תמיר סטיינמן, דווקא כן הוזכר בטור של אלפר. שמה של נטעלי שם-טוב – לא.
רוגל אלפר נמנע מלהגיב.
ברוח, דם ואש (או משהו אחר בערבית)
מה בדיוק צעקו במוצאי שבת המפגינים בכיכר רבין שהניפו את הדגל הפלסטיני? תלוי את מי שואלים. על פי כותרת הגג בעמוד הראשון של "ידיעות" צעקו המפגינים כך:
לעומת זאת, על פי הכותרת בעמוד 2 של "ידיעות" צעקו המפגינים כך:
כותרת המשנה בעמוד הראשון של "ישראל היום" טענה דווקא שהמפגינים צעקו כך:
לעומת זאת, כותרת המשנה בעמוד 2 של "ישראל היום" גרסה כי המפגינים צעקו כך:
אז איזו מבין ארבע הגרסאות המדויקת ביותר? התשובה: זו שהופיעה בעמוד הראשון של "ידיעות" (ותודה לקורא בנימין נתניהו שהעלה לדף הפייסבוק שלו סרטון עם ההוכחה החותכת).
הציטוט מול המציאות (1): סליחה, איך אני מגיע לכיכר רבין?
הציטוט: יומיים אחרי ההפגנה בכיכר רבין פרסם "ידיעות" אייטם בולט של איתמר אייכנר עם הפתיח הבא:
המציאות: בהצלחה בחיפוש אחר כיכר רבין בירושלים.
הציטוט מול המציאות (2): מינימום שמינימום, הנה הנתונים השגויים שליקטתי עבורכם
הציטוט: ביום שני פירסם "ישראל היום" אייטם בולט על הוראתו של נתניהו לבחון את ביטולו של שכר המינימום לעובדים זרים. מתחתיו הופיע מאמר של העורך הכלכלי, ערן בר-טל, עם כותרת שהצדיקה את המהלך וכינתה את שכר המינימום "מנגנון הגנה על ארגוני העובדים". הנה השורות שפתחו את המאמר:
המציאות: בניגוד לנתון הראשון שפירסם בר-טל, שכר המינימום בישראל עלה ב-6 אחוזים בלבד בשנה האחרונה (מ-5,000 שקלים באוגוסט 2017 עד ל-5,300 שקל באוגוסט הנוכחי).
בניגוד לנתון השני, לפני קצת יותר משלוש שנים לא עמד שכר המינימום על פחות מ-3,500 שקלים, אלא על 4,650 שקלים.
בניגוד לנתון השלישי של בר-טל, עלייתו של שכר המינימום ביותר מ-50 אחוז לא התרחשה בפרק זמן של "קצת יותר משלוש שנים". לצורך עלייה בשיעור כזה נדרשו 11 שנים ו-8 חודשים: באפריל 2006 עודכן שכר המינימום ל-3,456 שקלים ו-58 אגורות בחודש, ובדצמבר 2017 הוא עודכן לגובהו הנוכחי, 5,300 שקלים בחודש. כל הנתונים נמצאים באתר המוסד לביטוח לאומי, שגם בר-טל היה יכול בקלות לגלוש אליו ובכך להימנע מפרסום תזה המבוססת על נתונים מופרכים (ותודה ליואב ריבק, הראשון שזיהה את הטעויות של בר-טל ומיהר לצייץ).
ערן בר-טל, תרצה להגיב?
"נכון טעיתי, הנתונים היו שגויים. יחד עם זאת, כפי שניתן לראות מהנתונים המדויקים, התזה בעינה עומדת. שכר המינימום עלה באופן דרסטי בשנים האחרונות, וכפי שצוין המאמר עסק בשכר המינימום ובפנסיה של עובדים זרים, שבמדינות המוצא שלהם לא נהוג שכר מינימום ולא פנסיה".
אורי דגון VS יונתן נמרודי
יונתן נמרודי, בנו של מו"ל "מעריב" לשעבר, עופר נמרודי, הוא לא רק ראש תחום בחברת פייסבוק, אלא גם האיש מאחורי ״ציון 3", פודקאסט שבועי בענייני כדורגל. מעת לעת נוהג נמרודי ג'וניור לצייץ ביקורת כזו או אחרת על אתרי ו/או ערוצי הספורט. בשני האחרון, לאחר שאיש העסקים משה חוגג סיכם על רכישת בית"ר ירושלים. העלה יונתן נמרודי את הציוץ הבא:
כעבור שעה ו-13 דקות, לאחר שהבחין כי אורי דגון, עורך אתר ערוץ הספורט, צייץ על קרבתו למשה חוגג, חידד נמרודי את הביקורת הלא בלתי מוצדקת שלו:
בעקבות זאת בחר דגון לרדת נמוך, והעלה את שני הציוצים הבאים:
כאשר פרצה פרשת האזנות הסתר, בשנת 1994, היה יונתן נמרודי בן 7. מה הקשר בין מעשי אביו דאז לביקורתו הלגיטימית של הבן היום? לדגון הפתרונים, וגם לחמי אוזן, עורך "וואלה! ספורט", שהוסיף את הציוץ הבא:
המגיבים האחרים, לעומת זאת, התגייסו בהמוניהם כדי לתקוף את דגון ואוזן ולהגן על נמרודי הבן. הנה דוגמאות ספורות:
בעקבות ציוצי התמיכה הרבים, כתב יונתן נמרודי בציוץ הבא:
אורי דגון העדיף שלא להגיב.
יונתן נמרודי, תרצה לסכם?
"תודה ונתראה בפרק הבא של ציון 3".
כפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות" (וגם אם לא – מי זוכר?)
ביום שלישי טפח "ידיעות" לעצמו על השכם בלי כיסוי, כשפרסם בעמוד הראשון את ההפניה הבולטת הבאה:
בעמודים הפנימיים הציג "ידיעות" את החשיפה לכאורה – אייטם של הכתב לענייני בריאות, רותם אליזרע, שפורסם בשני, יום קודם:
אלא שכבר בראשון אחר הצהריים החלו האתרים וערוצי הטלוויזיה לפרסם את הסיפור. באותו יום, בשעה 16:06, בעקבות פניות של כתבים, הוציאה דוברות בית החולים זיו, הודעה ראשונה על חשד למחלת העכברת בקרב מתרחצים בנחלי הגולן. בהמשך הגיעו הדיווחים, גם של גיא ורון, כתב "החדשות" בצפון (ב"שש עם עודד בן-עמי"), גם של רובי המרשלג, כתב "כאן" בצפון (במהדורת "חדשות הערב") וגם של כתבים נוספים.
למחרת הצטרף "ידיעות" לסיקור, ובחלוף יום נוסף התגאה בחשיפה שלא הייתה.
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
יש שיאמרו – אבל לא אנחנו
איך זה שכוכב אחד לבד מעז. איך הוא מעז, למען השם, ועוד כשהטלפון מצלצל. ועל הקו הקונספירטור.
"מה מתרחש, הורביץ?", הוא התעניין. "ראית איך ב'ידיעות' הצליחו להגיע לחלל ולפרוץ את מחסום הזמן?".
"מה זאת אומרת?", שאלתי.
"שולח לך את המדור האהוב 'חמש קטנות', שהופיע בשני האחרון ב'24 שעות'", אמר הקונספירטור.
"למה הקפת בעיגול את התאריך של הגיליון?", התעניינתי.
"כי בניגוד לכותרת של 'חמש קטנות' מטר המטאורים הגיע לשיאו בלילה שלפני הפרסום, כלומר בין ראשון לשני", עדכן הקונספירטור. "תגיד, נראה לך שכוכבו של מישהו ב'ידיעות' ידעך בעקבות הפדיחה הקטנה הזו?".
"נגיד", פקפקתי.
"אל תגיד נגיד, אחרת אעבור לתאגיד", התרה הקונספירטור. "קראת עד הסוף את התחקיר המאלף על 'כאן' שגידי והילו פרסמו לפני שבועיים במוסף 'הארץ'?".
"ברור", הכרזתי. "איזו שאלה".
"שאלה טובה", רטן הקונספירטור. "שים לב, הורביץ, למשהו טיפה'לה משונה".
"כולי אוזן", מלמלתי.
"יומיים אחרי שהתחקיר חשף את הרשימות המבישות עם חוות הדעת הפוגעניות על עובדי רשות השידור, הפיץ העורך הראשי של 'כאן', ברוך שי, מכתב לעובדים", המשיך הקונספירטור. "הוא הצהיר שם בין השאר שנחשף לראשונה למסמך רק לאחר שקרא את הכתבה במוסף 'הארץ', ואז הוסיף את השורות הבאות, ואני מצטט: 'כפי שנכתב בכתבה, המסמך נכתב בחודשי מאי-יוני 2016. כאשר קיבלתי לידיי את ניהול החטיבה, באמצע מרץ 2017, וניגשתי למלאכת גיוס כוח האדם, שקלתי שיקולים מקצועיים וענייניים. כמובן ששום דבר ממה שנכתב במסמך לא היווה שיקול – לא שלי ולא של חברי הנהלת חטיבת החדשות שעוד היו בצוות ההקמה טרם בואי – ולו בשל העובדה שרק נחשפנו אליו לפני יומיים'. עד כאן, סוף ציטוט מהמכתב".
"נו, אז מה משונה בזה?", שאלתי.
"קצת משונה שבניגוד לדברים שברוך כתב, בשום מקום בתחקיר של מוסף 'הארץ' לא מוזכר שהמסמך נכתב בחודשים מאי-יוני 2016", ענה הקונספירטור.
"מה זה אומר?", חפרתי.
"זה מעלה תמיהה מסוימת", הטעים הקונספירטור. "אם ברוך נחשף לעצם קיומו של המסמך רק ביום פרסומו ב'הארץ', כפי שהוא טוען, אז איך הוא בעצם יודע שהמסמך נכתב בחודשים מאי-יוני 2016? יש לך פתרון לזה, הורביץ?".
"ממש לא", הודיתי.
"ברור שלא", גיחך הקונספירטור. "ולכן לא יזיק אם פעם אחת תעשה עבודה עיתונאית בסיסית ותשלח שאילתה לתאגיד. מה דעתך?".
"אפשר בהחלט לנסות", הסכמתי.
מ"כאן" נמסר בתגובה: "הנושא נדון בהליכים משפטיים ולפיכך אנו מנועים מלהגיב, ומדגישים שוב כי מנהל החדשות לא ראה את המסמך המדובר עד היום".
"אתה רואה", סימסתי לקונספירטור. "ברוך לא ידע. הוא לא ידע".
"אתה פתטי לא פחות מהאתר שאתה כותב בו", ירה הקונספירטור.
"למה? מה קרה עכשיו ב-mako?", נדרכתי.
"כפי שידוע לך היטב ומקרוב, הורביץ, מאז ש'האח הגדול' עברה ל'רשת', החברים שלך ב-mako התבקשו להוריד פרופיל בכל הקשור לתכנית הזו, כדי לא לסייע לאויב בזמן מלחמה", פירט הקונספירטור. "והנה, כשהתרחשה השבוע תקלה טכנית חריגה שהובילה לשידור סרט פורנו בערוץ 'האח הגדול' באפיק 26 של HOT, פתאום החברים שלך ב-mako דווקא הזכירו את 'האח הגדול' ופרסמו אייטם בולט שהסתיים בעקיצה שמירקרתי לך:".
"מה אתה אומר על ההתפלקות הזו, הורביץ?", תהה הקונספירטור. "זו לא ממש 'קשת' האלגנטית ששמעתי עליה".
"עזוב, סתם שמועות", עניתי. "עובדה שכעבור זמן לא רב התקבלה בקשה מלמעלה להסיר את המשפט הזה מהאייטם".
"כלומר יש כאן הוכחה פורנזית לצנזורה ב-mako?", נדהם הקונספירטור.
"לא בהכרח", חתמתי, "יתכן שמדובר בסתם צירוף מקרים".
"ידעתי שבסוף תגיע לזה", התעצבן הקונספירטור. "יודע מה, הורביץ? אני ממליץ לך לצאת לחופשה משפחתית בת שבועיים ולנצל את הזמן כדי לשקול את המשך דרכך. נדבר בספטמבר, בלי נדר, בסדר?".
ואם כבר חופשה, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: איפה שלום אסייג מלמד מתמטיקה?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il