חרב גדעון

"הארץ" שלנו: מאמר אחד, הפסד של מיליונים

כמה מנויים נטשו את "הארץ" בעקבות מבצע "צוק איתן"? כמה כסף הפסיד העיתון בעקבות זאת? עד כמה הייתה מכה קשה? תלוי כמובן מתי שואלים. נתחיל כרגיל מהאמצע:

לפני כמעט שנה, בעיצומו של המבצע, פרסם גדעון לוי את מאמרו הנפיץ "הרעים לטיס". שבוע לאחר מכן נאלץ מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, להודות בפני אלכס כץ מאתר "אייס" כי לעיתון זרמו בקשות רבות לביטולי מנויים. שוקן התאמץ ליצור את הרושם כי לא מדובר במכה קשה לעיתון כאשר הדגיש כי "זה לא חורג ממה שאנחנו כבר רגילים לחוות בתקופות מתוחות וביטחוניות אחרות". חלף עוד שבוע וחצי עד שאותו שוקן ממש הפתיע בפרץ אופטימיות כשכתב בפייסבוק את המשפט האוטופי לפיו "'הארץ' בשיא של מספר מנויים של כל הזמנים".

מבולבלים? אתם לא היחידים. בעיקר לאור העובדה שנתונים פנימיים הצביעו על כך שבשנים 2008-2009 התפוצה הנמכרת עמדה על כ-68 אלף גיליונות, ואילו נכון לאמצע 2014, בזמן "צוק איתן", התפוצה הייתה 38 אלף גיליונות בלבד. מו"ל "הארץ", מצידו, לא טרח לפרט האם כאשר דיבר על "שיא במספר המנויים" כוונתו הייתה למנויי אתר "הארץ" בעברית (המחיר המלא: 40 שקל) למנויי אתר "הארץ" באנגלית (המחיר זהה), למנויי העיתון המודפס של סוף השבוע (המחיר המלא: 90 שקל לחודש) או למנויי העיתון המודפס בכל השבוע (המחיר המלא: 280 שקל לחודש, פי שבעה ממחיר מנוי לאתר). בתשובה לשאלותיי הטרחניות השיב לי אז שוקן באריכות במילים: "אביב, מה שאמרתי מדויק".

עמוס שוקן, תוכל להשלים לי את הפאזל?

"כמו שאמרתי לפני שנה, מספר המנויים של 'הארץ' אחרי מאמרו של גדעון לוי, היה גבוה יותר מאשר לפניו. בכל מקרה, מאז 'צוק איתן' חלף זמן. חלק ממפסיקי גדעון לוי, פחות ממחציתם, שבו להיות מנויים, ונוספו ל'הארץ' מנויים חדשים אחרים. מאחר ועברת גם לנתונים כספיים, אוסיף לך לפאזל עוד נתון: הכנסות הארץ מתפוצה, כלומר בעיקר ממנויים, היו בינואר-מאי 2015 גבוהות מאשר בתקופה המקבילה אשתקד, שהייתה כזכור לפני מאמרו של לוי. אבל ברור שההפסקות בגין המאמר היו מכה מבחינתנו. כל מנוי חשוב לנו".

הרצוג נותן בלעדיות ל-ynet? לא יכול להיות! 

התגעגעתם ל"תוציא דחוף דחוף למירנדה את ההודעה שלנו", אותו משפט זכור  של יועצת התקשורת תמי שינקמן מתוך הסרט "הרצוג", המעיד על קשר הדוק במיוחד בין אנשי המחנה הציוני לבין סגן עורך ynet? קבלו את פרק ב': ביום חמישי בבוקר שלח עופר נוימן, דוברו של יו"ר מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, מסרון שהיה אמור להיות פרטי בזו הלשון: "תעדכן אותי על יולי ואתן את זה בבלעדיות למורן אולי". "מורן" היא מורן אזולאי, כתבת ynet בכנסת. בהמשך המסרון צירף נוימן עדכון (בלעדי) על כך שהרצוג ביקש מיו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, להביא את הסכם הגז להצבעה במליאה. לצערו הרב של נוימן, הוא שלח בטעות את ה-sms לקבוצת הוואטסאפ "המחנה הציוני – עיתונאים". מכאן התפתח בין הכתבים המדיניים והפוליטיים הרב שיח הבא (לא נגענו):

צחי כהן (ערוץ הכנסת): "נתתם מספיק בלעדיות ל-ynet".

יואב קרקובסקי (קול ישראל): "מה לתת בבלעדיות לחברתנו מורן? עופר, אתה רוצה לשתף?".

יהונתן ליס ("הארץ"): "אני דווקא בעד".

דנה סומברג ("מעריב"): "תנו גם לאחרים בלעדי".

רונן פולק (קול ישראל): "הכי טוב בלעדיות".

אריק בנדר ("מעריב"): "לברנז'ה".

אילאיל שחר (גל"צ): "כנראה סרט אחד לא מספיק".

אופיר ברק (קול ישראל): "אחלה מורן".

יואב קרקובסקי: "מורן נשמה".

שרונה מן: "מפרגנים למורן התותחית".

אליהו אליוביץ' (איש פרסום חרדי): "חחחח. על זה נאמר אופס".

אריק בנדר: "בדמותו וצלמו של ספי רכלבסקי".

דנה סומברג: "עופר, אני בעד שתמשיך לשתף אותנו באחורי הקלעים בוואטסאפ. תוסיף לקבוצה גם את אדלר ...:)".

עופר נוימן (דוברו של הרצוג): "טכנולוגיה היא אם כל חטאת. אני מצטער בפני כל הנוכחים. וכולכם רשאים לצחוק עליי יומיים. רוב תודות. אפצה את מי שיהיה הכי מצחיק".

הוא לא רק בנק, הוא גם ידיד

ביום שלישי בערב התייצב מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, בבית משפט השלום בתל אביב, לצורך דיון בבקשת צו הרחקה לעו"ד ברק כהן וקבוצת המחאה השנויה במחלוקת "באים לבנקאים". בהגיעו למקום, בדיוק כפי שקרה לפניו גם למנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, נתקל קינן בפעילים שצעקו לעברו את קריאות הגנאי "גנב" ו"בוז". כעבור זמן קצר פרסמה דנה ירקצי ב"וואלה!" את הכותרת הבאה:

אלא שבחלוף כשעה יד נעלמה שינתה את הכותרת, קריאות הגנאי "גנב" התפוגגו ממנה והנוסח הפך אמפתי הרבה יותר כלפי מנכ"ל בנק הפועלים:

ל"גלובס", כידוע, יש שיתוף פעולה פורה עם "וואלה!". הידיעה על קבלת הפנים לציון קינן, שהועלתה ב"וואלה!" בשעה 21:23, הופיעה גם באתר "גלובס" באותו ערב בשעה 21:37 (בתמונה, מסומן במרקר):

אלא שכעבור זמן לא רב (ותודה לגולש "המקור" באתר רוטר, שהבחין בכך) הוסרה הידיעה מהאתר (כפי שניתן לראות בתמונה למטה):

רק למחרת, בשעה 8:35 בבוקר, פורסמה באתר "גלובס" כותרת שמילת הגנאי "גנב" שהופנתה לקינן לא הופיעה בה. זו לא הפעם הראשונה שבה בחר "גלובס" להצניע ו/או להעלים את פעילות קבוצת "באים לבנקאים". ביום רביעי לפני שבועיים נערך בקריית אונו אירוע בשם "הפרלמנט של אונו", בהנחיית עורך "גלובס", חגי גולן, שראיין בין השאר את לילך אשר-טופילסקי, מנכ"לית בנק דיסקונט. כמה מפעילי הקבוצה השנויה במחלוקת "באים לבנקאים" הפריעו לראיון בתוך האולם, הפגינו מחוצה לו והתעמתו עם מאבטחים. לכל זה לא היה זכר באייטם שפורסם למחרת ב"גלובס" (בתמונה).

עורך "וואלה!", אבי אלקלעי, מסר בתגובה: "ההוראה להחליף הייתה שלי, מן הרגע שהחלטתי שהכותרת הראשונה אינה מסגירה דיו  את הסיפור המלא. הסיפור המלא הוא שקינן ביקש הרחקה בשל כך שהרגיש מאוים.

הצעקות עליו הן הסיפור הנלווה. כותרת ראשית חייבת להכיל את הליבה, ובכתבה הובא הסיפור הנלווה במלוא הדרו".

מ"גלובס" נמסר בתגובה: "אכן בשעה 21:37 עלה תקציר מ'וואלה' לגבי האירועים סביב הדיון בבית המשפט. ככלל ההנחיה היא שידיעות שוטפות מאתרים אחרים, גם כאלו שיש עימם שיתוף פעולה שוטף (דוגמת חדשות 2 ו'וואלה', יעלו לזמן קצר ככל שניתן באתר במסגרת 'כותרות אחרות'. להבדיל מידיעות משיתופי הפעולה הממוקמות באופן קבוע עם לוגו מוסדר ובשעות מסוימות. השיקולים למשך הזמן הינם מגוונים ונתונים בידיו של העורך. לאור העובדה שהכותרת כללה מילת גנאי הגובלת בהוצאת דיבה, הוחלט בשעה 22:15 להוריד ידיעה זו, ולטפל בנושא במסגרת ידיעה מסודרת שתכלול את פרוטוקול הדיון. מצורף לינק לידיעה זו. כל פרשנות אחרת לאירועים, אין לה כל קשר למציאות.

"באשר לכנס בקרית אונו: העובדה שהתקיים כזה כנס, ואכן הייתה קריאת ביניים מפעיל של 'באים לבנקאים', נכונה. העובדה שזה לא סוקר ב'גלובס', אינה מדויקת בעליל. במסגרת הסרטון שעלה ב"גלובס TV" עלה מלוא הראיון, לרבות האירועים הנלווים. בעיתון המודפס, נכנס תקציר של הראיון, ולאור העובדה שהיה מדובר בשאלה מהקהל שכלל לא נענתה, מאחר ונשאלה שלא בזמן שהוקצה לכך, לא היה מקום לתמצתה. למרבה הצער, כל ההתבטאויות שהיו באירוע, בתוכו ומחוצה לו, במסגרת אותו קמפיין שאתה מתאר, הינן פרובוקציה מתוכננת ואינן עומדות בשום מבחן לצורך פרסומן. כידוע לך, גם עלינו כעיתונאים קיימים מגבלות וסייגים ביחס למה שמותר וצריך לפרסם, מבחינת חוק לשון הרע, הכללים והאתיקה הנהוגה בענף. הקריאה 'גנבת' מהווה לשון הרע וחושפת גם את 'גלובס' לתביעה".

בית שאן? תל אביב? נקווה שהצופים לא ישימו לב להבדל

מה עושים שני כתבים כשהם זקוקים למרואיין מאוד ספציפי, אבל הגעתו ללוקיישן הנחשק אינה מסתייעת? תשמעו סיפורונצ'יק:

במוצאי שבת שודרה בתכנית "המגזין" של אושרת קוטלר כתבתם של אריק וייס ואלי לוי על רינו צרור ודורון צברי, יוצרי הסרט הדוקומנטרי המשובח "בית שאן סרט מלחמה". בכתבה חזרו השניים לבית שאן, עשרים שנה אחרי שתיעדו את מאבקו של מועדון הכדורגל המקומי להישאר בליגת הלאומית, ונפגשו עם כמה מהדמויות שכיכבו בסרט. אלא שאחד הגיבורים המרכזיים, מאמן הפועל בית שאן באותה תקופה, אלישע לוי, לא הצליח להגיע לעיר. במקום זאת, צברי וצרור נפגשו איתו במגרש של קבוצת בני יהודה תל אביב שבשכונת התקווה. זה לא מנע מחדשות 10 להטעות את הצופים כאילו הפגישה עם לוי התקיימה בבית שאן, כפי שניתן לראות בשלוש התמונות העוקבות הבאות מתוך הכתבה:

אלי לוי, תרצה להגיב?

"אני אגיב? ממש לא. יש דוברת, אדוה, ומנכ"ל, גולן. לי אסור".

בחדשות 10 נמנעו מלהגיב.

עשה לך ריב

ביום ראשון האחרון פרסמו אריאלה שטרנבך ויהודה שוחט במוסף "24 שעות" של "ידיעות" תחקיר חשוב ביותר על האופן שבו רבנים מטייחים תלונות נגד עברייני מין. בתחקיר נעשתה לעשרות רבנים פנייה מנערה שסיפרה על אונס או מעשים מגונים שבוצעו בה על ידי רב, מורה, או אבא של חברה טובה, ופנייה מאמא שביקשה להתייעץ אחרי שבנה או בתה הותקפו בידי פדופיל. התוצאה המזעזעת: רק שישה מבין 27 רבנים שנבדקו המליצו (חלקם בלב כבד) על פנייה למשטרה.

אלא שבאותו יום ממש התברר כי בעת הכנת התחקיר נעשתה פנייה גם לשני הרבנים הראשיים לישראל, אשר המליצו לפנות למשטרה. שניהם, משום מה, לא הוזכרו בכתבה. אברהם גרינצייג, עורך האתר "בחדרי חרדים", העלה בטוויטר את המייל שנשלח לרב הראשי האשכנזי, דוד לאו, ובו תשובת עוזרו הבכיר לפיה "לדעת כבוד הרב אתן חייבות להגיש תלונה לגורמים האמונים על אכיפת החוק" (בתמונה). "מפתיע שבכתבה על הרבנים והפדופיליה ב'ידיעות' הבוקר הושמטו תשובות מעין זו של הגר"ד לאו, המצורפת בזו", צייץ גרינצייג. בתשובה צייץ לו יהודה שוחט: "לא הושמטו, התגובה הספציפית הזאת לא הוכנסה כדי לא לעשות עוול לרבנים האחרים שאיתם הייתה שיחה מוקלטת. עובדתית, הקדשנו בוקסה לצדיקים".

הפינג פונג בין השניים נמשך עוד קצת עד ששוחט הבטיח: "בשבילך, אכניס מחר התייחסות של הרב לאו. אפילו נרחבת, אם ירצה". בכתבת ההמשך שפורסמה למחרת כבר צוין בלקוניות כי "הרבנים הראשיים, דוד לאו ויצחק יוסף, תומכים כמובן בפנייה לרשויות – והרב לאו גם המליץ על כך בכתב ל'מתלוננת' שפנתה אליו".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

מטען סרק

החיפזון מן השטן? לפעמים. בהחלט. הנה מבזק מסקרן במיוחד של אלי סניור שפורסם ביום ראשון ב-ynet: 

אלא שעד מהרה היא הוחלפה בכותרת הדי בנאלית הבאה (שאף טמנה בחובה שגיאת כתיב מביכה למחצה). מסתבר שלא מטען ולא נעליים:

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

איפה הקרדיט: פרסום ראשון שני

הפרסום: "זעם ברשתות החברתיות בעקבות החלטת צה"ל לא לאפשר לקצינים בדרגת סגן אלוף לאשר לחיילים פטור מגילוח. הפקודה הראשונה, שנחשפה לראשונה ב'ישראל היום' כבר בחודש פברואר, תיכנס לתוקפה כבר ב-1 ביולי" (לילך שובל, הכתבת לענייני צבא של "ישראל היום", 21.6.2015).

"אני מעדיפה שתפנה לדוברת".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות: הו, איזו טעות

הציטוט: סטיבן הוקינג בבאר שבע: תיאטרון באר שבע יעלה עיבוד ל"גרין מייל", דרמת המתח של הוקינג" (כותרת וכותרת משנה במדור התרבות של מוסף "24 שעות", 24.6.2015).

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

מניין הימים: האם אובמה ונתניהו ייפגשו? (2)

תשעה ימים חלפו מאז שהפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, פרסם את הכותרת הראשית הבלעדית לפיה ברק אובמה הזמין את נתניהו לפגישה, שצפויה להתקיים ב-15 או ב-16 ביולי. בשבוע שעבר הוכחשה הכותרת על ידי גורמים בוושינגטון וגורמים בירושלים. פישמן, מצידו, התעקש כי הידיעה נכונה. האם הוא שיחק אותה בגדול או יתפדח בבינוני? האם יהיה כאן צל"ש או טר"ש? נמשיך לעקוב.

חברות הכי טובות

אורות מהבהבים בשתי שניות. חולפים חיי אל מול עיניי כשפתאום הטלפון מצלצל. הקונספירטור כמובן.

"נו, הורביץ, מה אתה אומר על לוסי?", הוא שאל. "אתה חושב שבכל העולם כבר יודעים שהיא וג'ודי שלום-ניר-מוזס הן חברות ממש טובות?".

"למה בעולם צריכים לדעת שלוסי וג'ודי חברות טובות?", השתוממתי. "לא מספיק שבארץ יודעים את זה, מאז ששתיהן הגישו את 'מועדון המבקרים' יחד עם רן שריג ולינוי בר-גפן?".

"אל תעצבן, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "אני מדבר איתך על נושא אחד ואתה בורח לי למקומות אחרים. לוסי מגישה היום את מהדורת החדשות באנגלית בערוץ i24news, נכון?".

"נכון", אישרתי בשמחה.

"וערוץ i24news משדר מיפו לכל העולם, נכון?".

"נגיד", פקפקתי בשמחה.

"אז כשלוסי מקיימת דיון ארוך באולפן על הבדיחה התפלה שג'ודי צייצה על אובמה, לא כדאי שהיא תיתן גלוי נאות לכל הצופים שלה בעולם שג'ודי והיא חברות?", תמה הקונספירטור. "במיוחד כשמתחילת הדיון ועד סופו לוסי התייחסה די בסלחנות לבדיחה של ג'ודי, ואפילו השוותה בינה לבין נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו כשסיכמה את הראיון באולפן במילים: 'ג'ודי ניר מוזס יכולה לעשות טעויות, וגם ברק אובמה יכול לעשות טעויות'".

"השאלה היא באמת עד כמה ג'ודי ולוסי באמת חברות", היססתי לרגע.

בשביל זה יש לך אותי, הורביץ", צהל הקונספירטור. "קבל שני ציוצים מדגמיים".

"השתכנעת סוף סוף, הורביץ?", נהם הקונספירטור. "עכשיו אני מצפה ממך לעשות מינימום של עבודה עיתונאית ולשאול את לוסי לאן נעלם הגילוי הנאות".

לוסי אהריש, למה לא נתת גילוי נאות?

"יכול להיות שהייתי צריכה להגיד בתחילת הדיון שאני חברה של ג'ודי. לא יודעת עד כמה זה מעניין את הצופים שלנו בחו"ל. בתחילת הדיון אמרתי שזו בדיחה גזענית, וככה אמרו גם המרואיינים, ובהמשך עסקנו בכל נושא גבולות הפוליטיקלי קורקט, כי גם אובמה אמר באותו יום משהו לא מוצלח".

ואם כבר פוליטיקלי קורקט, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה!".

לכל כתבות המגזין

המספר שעלה בגורל

כתבו לאביב הורביץ

• אביב הורביץ
• מי נגד מי