פשיזם במיטבו?!

אי אפשר להשוות (1): הגיוס שלו, הגיוס שלי

שלושה שבועות ויום נותרו לסיומו של קמפיין מימון ההמונים הסוחף ביותר בתולדות המדינה. משפחתו של יהודה הישראלי, לוחם סיירת רימון שנפצע אנושות במהלך מבצע צוק איתן, מבקשת לבנות הרחבה שתותאם לצרכיו בביתם שבעפרה. היעד הראשוני היה לגייס מהגולשים 600 אלף שקלים, אבל הקמפיין הפנומנלי הצליח עד כדי כך, שהסכום שנאסף מ-8,293 תומכים עומד כעת על יותר ממיליון שקלים וחצי, ועוד היד נטויה.

מי שקצת פחות התחבר לקמפיין הוא מבקר הטלוויזיה של "הארץ", רוגל אלפר, שביום שני האחרון פרסם טור נוקב תחת הכותרת "ההתרמה לחייל הפצוע – פשיזם במיטבו". זו לא הפעם הראשונה, וגם לא השנייה, שבה אלפר מזהה סימני פשיזם מדאיגים וחמורים. הוא זיהה אותם, בין השאר, גם בגילויי האהדה כלפי דיוויד בלאט, ואפילו בשמלה שלבשה מירי רגב בפסטיבל קאן.

בטורו השבוע הסתייג אלפר מגיוס התרומות למען החייל הפצוע יהודה הישראלי וכתב, בין היתר, "אפשר גם לקרוא לזה קיבוץ נדבות באמצעות פנייה לרחמים". אלא שלפני שלוש שנים וחצי עשה אלפר משהו די דומה, כשניסה בעצמו לגייס את ההמונים לתרום ביד נדיבה למען מטרה נעלה ובלתי פשיסטית בעליל. המטרה: הפקת שמונה פרקים מתכניתו "הינשופים" ז"ל, ששנה לפני כן הוסרה מלוח השידורים של ערוץ 8. יעד התרומות שהציב אז אלפר עמד על 150 אלף שקלים, שמתוכם הוא הצליח לגייס רק 37,550 שקלים. באותה תקופה, שלא כמו היום, אלפר גרס דווקא כי גיוס המונים הוא מודל שצריך להשריש. מצד שני, איך בכלל אפשר להשוות בין אקט פשיסטי מגונה לטובת חייל אלמוני מהתנחלות בלתי חוקית, שבסך הכול נפצע אנוש, לבין מבצע התגייסות מבורך למען תכנית תרבותית אורבנית, נפלאה ואיכותית?

רוגל אלפר, תרצה להגיב?

"אני מתנגד לגיוס כספים למטרה בלתי חוקית. ההרחבה שמשפחת הישראלי מבקשת לבנות יושבת על קרקעות בבעלות פרטית של פלסטינים. גם משרד הביטחון, שלעת עתה מפתיע לטובה, יש לומר, מתנגד לזה. משרד הביטחון הציע למשפחת הישראלי חלופות, שאותן היא דחתה. האם אתה בעד גיוס כספים למען מטרה בלתי חוקית, שמפרה את החוק הבינלאומי ואת זכויות האדם של פלסטינים? האם אתה בעד גיוס כספים כדי לנשל פלסטינים מאדמותיהם? אני בעד שיקומו של יהודה הישראלי מבלי לפגוע בפלסטינים ומבלי להפר את החוק. שים לב שלכל אורך הדרך, מימון איננה הבעיה בסוגיית יחידת הדיור לשיקומו של יהודה הישראלי. החוק הוא הבעיה. האם אתה בעד מדינת חוק? האם אתה בעד שוויון בפני החוק? אני גם מבקש ממך לנקוט עמדה ביחס לארגון 'ישראל שלי' שמנהל את עמוד גיוס הכספים ברשת. אנחנו חיים בתקופה שבה אדם צריך לנקוט עמדה בנושאים הרי גורל. איזה מין עיתונאי אתה? במה אתה מתעסק? אתה בעד המטרות של ארגון 'ישראל שלי'? אלה השאלות שעומדות מבחינתי על הפרק".

אי אפשר להשוות (2): הפובליציסט שלהם, הפובליציסט שלנו

ביום שישי האחרון נתקלו מנויי "הארץ" בטור לא שגרתי: נתן אשל, לשעבר ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה ואחד מחברי המעגל הקרוב ביותר לשרה נתניהו ובעלה, פרסם מאמר שבו האשים את השמאל בחבלה בסיכויים לשלום, שאותו כמובן מסוגל לקדם אך ורק החבר בנימין נתניהו. לאחר ציוצי תגובה כאלה ואחרים (עקיבא נוביק: "חבר ביקש ממני לצלם לו את המאמר של נתן אשל, אז למען המסורת הנחתי חצאית על העיתון וצילמתי אותו מהמותן"; שמרית מאיר: "טוב, קראתי עכשיו באיחור מה את מאמרו המדובר של נתן אשל ונסכם שכדאי שיישאר בתחום הצילום"), הגיע כעבור יומיים תורו של עיתון מתחרה.

ביום ראשון פרסם שמעון שיפר מאמר שקיבל הפניה בולטת במיוחד בעמוד הראשון של "ידיעות". שיפר לגלג על עצם פרסום המאמר ב"הארץ". "מי יבשר את בואו של השלום אם לא מקורבו משכבר הימים של נתניהו: נתן אשל", כתב בלעג. "האיש שסולק מלשכת ראש הממשלה בעקבות התנהגות אישית מבישה חזר אלינו פתאום ביום שישי. ומי שלא רצה אותו כראש הלשכה הכול יכול, קיבל אותו כפובליציסט החדש של העיתון לאנשים שחושבים את עצמם. העובדה ש'הארץ' הסכים בכלל לפרסם מאמר של אדם שנחשד בצילום מביך של עובדות לשכה היא עניינו. העניין של כולנו הוא בעובדה שנתניהו שלח את אשל לכתוב מאמר שאמור לסייע לו בהכנסת בוז'י הרצוג לממשלתו".

באותו יום זכה הטור של שיפר גם לקידום סרקסטי בחשבון הטוויטר של "ידיעות אחרונות":

אלא שחוץ מנתן אשל ישנו עוד אדם, גם הוא מוכר למדי, שלמרות התנהגות אישית מבישה, ואפילו יותר, נוהג לכתוב מדי פעם טורי דעה, ודווקא לא ב"הארץ", אלא – הפתעה הפתעה – בעיתון של שיפר. גם הוא חבר בכיר במעגל הקרוב ביותר של הבוס הגדול, אבל במקרה הזה הבוס הוא מו"ל "ידיעות", נוני מוזס. בחמש השנים האחרונות פירסם החבר רמון ב"ידיעות" לא פחות מ-15 מאמרים שונים, שעסקו בין היתר ביחסינו עם הפלסטינים, מעמדה של ירושלים והטעויות של האויב נתניהו.

נתן אשל, כזכור לרע, הורשע בבית הדין המשמעתי של נציבות שירות המדינה, לאחר שהודה במסגרת עסקת טיעון ב"צילום בלתי הולם" של אחת העובדות, בכך שנכנס למחשבה ללא רשותה ובכך שסיפר לעובדים בלשכה פרטים אישיים על אודותיה. בעקבות זאת נאלץ לפרוש משירות המדינה. אלה אמנם מעשים חמורים ומכוערים, אבל המקרה של רמון חמור יותר. הוא ספג כתב אישום פלילי, הורשע בבית משפט השלום בתל אביב במעשה מגונה, ונדון ל-120 שעות שירות לתועלת הציבור.

שמעון שיפר, למה זה כל כך חמור ובעייתי לפרסם מאמר אחד של אויב העם נתן אשל, אבל בסדר גמור לפרסם 15 מאמרים של חבר המערכת חיים רמון?

"אני מכבד את עמדתך. היא ראויה למחשבה. תודה על שהסבת את תשומת לבי".

לאן נעלם גבי אשכנזי?

כל מי שעקב אחר הסתעפויותיה ופיתוליה הבלתי אפשריים של פרשת הרפז, יודע היטב מי לפי דעתה של איילה חסון היה האיש הרע בסיפור. לאורך שנותיה של הפרשה חשפה חסון כמה וכמה סקופים, שניסו להאיר את התנהלותו של הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, באור שלילי עד פלילי. היא גם הרבתה להתבטא נגדו, מאחורי הקלעים ולעיני המצלמות, בהזדמנויות כאלה ואחרות.

בסוף השבוע האחרון שודר ב"שישי", תכניתה של חסון בחדשות 10, ראיון עם ראש אגף החקירות לשעבר, ניצב בדימוס יואב סגלוביץ', לרגל הצטרפותו למפלגת יש עתיד. בראיון, שהוקלט יום קודם, שאלה חסון את סגלוביץ' על החיבור עם יאיר לפיד ("היה קליק מיידי"), על הבעייתיות במינוי ליברמן לשר ביטחון ("היה נכון להגיש כתב אישום נגדו"), על התנהלות המפכ"ל ("שגה כשלא פרסם ההמלצה להעמיד לדין את שרה נתניהו"), ועל התאבדותו של תנ"צ אפרים ברכה ("לא מתחרט שהוריתי לו להקליט את הרב פינטו").

במהלך הראיון שאלה חסון את הניצב בדימוס גם על הנמסיס גבי אשכנזי. סגלוביץ' אמר כי אינו רואה כל מניעה להצטרפותו של הרמטכ"ל לשעבר לפוליטיקה, הזכיר שמלכתחילה הוא סבר שלא הייתה תשתית לחקירה פלילית נגד אשכנזי, וסיכם בכך שאם אשכנזי אכן יפנה בסופו של דבר לפוליטיקה הוא יצטרך להתמודד במישור הציבורי מול מה שנכתב עליו בדו"ח מבקר המדינה. ניסיון העבר מלמד שלא לתשובות האלה פיללה חסון. עם או בלי קשר, דבריו אלה של סגלוביץ' צונזרו ו/או סתם נחתכו.

יואב סגלוביץ', הופתעת שהדברים שאמרת על גבי אשכנזי בראיון לאיילה חסון לא שודרו?

"כן".

איילה חסון, ראשית, אהיה אסיר תודה אם תחסכי ממני את המלים "שיקולי עריכה". שנית, אם סגלוביץ' היה מתבטא נגד אשכנזי, גם אז הקטע היה נשאר בחוץ?

"מתוך עשר דקות של ראיון ברוטו שידרנו ארבע דקות. את השאלה לסגלוביץ' על אשכנזי אשבץ במסגרת סרט דוקומנטרי, שבו תעלה גם השאלה שסגלוביץ' לא דיווח לך עליה: מדוע הוא, כראש אגף חקירות של משטרת ישראל, הגיע לעדכן את אשכנזי שהיה נחקר באותה העת, ולא רשם כנדרש מקצין זיכרון דברים על הפגישה ובנוסף לא דיווח על הפגישה. אגב, כשפניתי אליו לפני כמה חודשים הוא הכחיש את הפגישה, הפעם הוא אישר זאת".

דברים בשם אומרם (1): רמי סדן לא ראוי

כמה הערות על פרשת רמי סדן:

1. העולם התהפך ויצא מדעתו. ברית לא קדושה בין ש"ס לעיתונאי ערוץ 10.

2. מי שמתעב את אריה דרעי ראוי גם ראוי לעמוד בראש שידור ציבורי.

3. רמי סדן לא ראוי לעמוד בראש ערוץ 10 כי הוא אנטי עיתונות. כי הוא שליחו של ביבי נתניהו לסירוס הערוץ. כי ערוץ 10 הוא הערוץ היחידי שפרסם תחקיר רציני נגד נתניהו, ורמי סדן יצא נגד פרסום התחקיר.

4. רמי סדן לא ראוי לעמוד בראש ערוץ 10 כי הוא נכשל במבחן אמירת אמת.

5. רמי סדן לא ראוי לעמוד בראש ערוץ 10 כי הוא טיפש שאינו שוקל את דבריו. חנפן הפורט על נימי הגזענות של שומעיו כדי לתפוס ג'וב, ואינו מבין שיהיה בחדר לפחות אדם אחד שירצה להכשילו ושדבריו יודלפו.

6. ערוץ 10 היא חברה פרטית, ונשלטת ע"י אביב גלעדי ולן בלווטניק. איך זה קשור לקואליציה?

7. בלווטניק הוא אוליגרך עם הון מוערך של 19 מיליארד דולר. עדיף שיזמין את שרה למסעדה בפריז במקום למנות את איש יחסי הציבור שלה כמנהל של רביב דרוקר. העובדה שגם הוא מתחנף לנתניהו מצביעה על כשל בשוק התקשורת המסחרי, ומראה עד התקשורת תלויה בדרג הפוליטי. כלב השמירה של הדמוקרטיה הוא עסק מפסיד. בגופי התקשורת מחזיקים אנשי הון כדי לטפח את יחסיהם עם השלטון.

8. יוסי ורשבסקי וגולן יוכפז עשו לבעלי ערוץ 10 תרגיל. גם אם יצליחו בקרב, הם יפסידו במלחמה. לא ניתן לנצח לאורך זמן את בעל הבית שלך. עדיף רמי סדן טיפש, מוחלש, ואחרי זובור מאשר השליח הבא של משפחת נתניהו שלא יעשה טעויות.

 (מתוך פוסט של אורי לונדון, איש הייטק, יקיר שביל ישראל, בנו של אושיה מאושיות ערוץ 10 ולונדון לא קטן בזכות עצמו).

איפה הקרדיט: רזי ברקאי מסתבך במלחמה בין חדשות 2 לחדשות 10

הפרסום: ביום ראשון ראיין רזי ברקאי בתכניתו "מה בוער" את השר לביטחון פנים, גלעד ארדן. בין השאר, התייחס ברקאי לפרסומים על הביקורים הרבים שאהוד אולמרט זכה להם בבית הסוהר, מחברים אישיים שהוגדרו, לצורך העניין, כעורכי דינו. "בעקבות הפרסום אתמול בערוץ 10, האם זה נכון שאתה שוקל להגביל ביקורים של עורכי דין אצל אסירים סלבריטיז?", שאל ברקאי את ארדן בתמימות. אלא שלאחר שארדן השיב לשאלה (וכעבור עוד כמה תשדירי חסות בגל"צ), מיהר ברקאי לתקן את עצמו. "טוב, רק זה חסר לי, להיכנס למאבקי קרדיט אצל העמיתים שלי", אמר ברקאי. "נתתי קודם קרדיט לערוץ 10 על הפרסום בעניין הביקורים אצל אהוד אולמרט, ומעירים לי שידידי משה נוסבאום היה זה שפרסם את העניין בערוץ 2, ולא ערוץ 10. הנה, נעשה התיקון".

המקור: אם כבר מתעקשים לתקן ולדייק, הרי שכבר ב-24 בפברואר, תשעה ימים בלבד לאחר שאולמרט נכנס לכלא, פירסם מאור צור במהדורה המרכזית של חדשות 10 כי אולמרט מקבל ביקורים בכלא כמעט ללא הגבלה, וכי בין השאר הספיק לחתום על ייפוי כוח לשלושה מחבריו הקרובים – רוני בר-און, יורם טורבוביץ' וינקי גלנטי – כעורכי דינו. צור דיווח בין היתר כי החוק מונע משירות בתי הסוהר להגביל את הביקורים, ברגע שמדובר בכל מי שהוא עורך דין ושהאסיר מצהיר כי הוא עוסק בעניינו:

ביום חמישי האחרון, 108 ימים אחרי שאולמרט נכנס לכלא, חשף נוסבאום כי מאז תחילת מאסרו ביקרו אותו 37 עורכי דין. גם הוא הזכיר כמובן את הבעייתיות בחוק, שאינו מגביל את מספר הביקורים בכלא ברגע שמדובר בחברים שהם עורכי דין. "רוב עורכי הדין שבאים מתוך ה-37 הם החברים של אהוד אולמרט שלחלוטין לא עוסקים בענייניו", עדכן.

למחרת דיווח מאור צור ב"שישי" שגם השר לשעבר חיים רמון חידש במיוחד את רישיון עריכת הדין שלו כדי לבקר את אהוד אולמרט בכלא מעשיהו, וכי גורמים בשירות בתי הסוהר מתחו על כך ביקורת:

כעבור יממה נוספת, בשבת, עדכן משה נוסבאום ב"חדשות סוף השבוע" כי בעקבות הביקורים הרבים פנה השר ארדן לנציבת שירות בתי הסוהר על מנת שתבחן מחדש את הנהלים בנושא זה:

רזי ברקאי, כבר קיבלת פניה מחדשות 10 לתקן את התיקון לקרדיט?

"מעתה ועד הודעה חדשה כל קרדיט ל-10 הוא גם קרדיט ל-2 ולהיפך. והלוואי שהם היו מקפידים על קרדיט לגל"צ כמו שאני מקפיד על קרדיט להם".

צעק סביחה קובה, ורפי רשף יביא לך 

אמנון לוי חלק השבוע בדף הפייסבוק שלו את תחושותיו בעקבות מעבר דירה מרמת השרון ללב תל אביב. את הפוסט פתח לוי במילים הבאות: "שעה אחרי שהמשאית פרקה את כל חיינו בפתח הבית, נכנסה לחצר סביחה. 'אני רואה שאתם עוסקים ואני לא אפריע, אני השכנה ממול, ואם תהיה רעבים תפתחו את החלון ותצעקו, סביחה קובה, ואני אביא. שלום וברוכים הבאים'. ככה התקבלנו לשכונת מורשה ברמת השרון. מאז עברו 17 שנה, סביחה כבר מתה וזוהי השבת האחרונה בבית בו גרנו וגדלו את ילדנו. ביום שלישי אנחנו עוברים מכאן לתל אביב, לדירה בבית משותף".

כעבור כמה שעות הגיבו לסטטוס רפי רשף, עידו תמרי (עורך תכניתו "חמש עם") ואוהד כהן (עורך "פנים אמיתיות" של לוי). לא נגענו:   

רפי רשף: "צעק סביחה קובה, ואני, השכן החדש מתל אביב, אביא לך. לעולם לא תישאר רעב".

אמנון לוי: "העיר הגדולה מספיק מפחידה אותי גם בלי לטעום מקובה שאתה תכין, רפי".

רפי רשף: "לא חברי, לא מפרגן. התכוונתי לטוב ואתה מלבין פניי ברבים".

עידו תמרי: "אני עם אמנון".

רפי רשף: "Huge mistake".

אמנון לוי: "זה היה באנגלית, שפה שאצלנו בעדה לא מבינים. מצטער".

עידו תמרי: "לכן הוא כתב שרק אני אבין".

אמנון לוי: "עידו, מברך אותך על האומץ, אבל בהכירי את האיש מציע שתחפש עבודה".

עידו תמרי: "סומך עליך שתדאג לי. ערבות הדדית".

רפי רשף: "עידו מה?".

אמנון לוי: "אל דאגה עידו. עליי".

אוהד כהן: "לא מבין מה לא בסדר במה שרפי כתב, אמנון יצעק סביחה קובה, ורפי יסגור לכם מקומות בבראסרי. זה הנוהל, לא?".

הספורט הלאומי בתקשורת: לצוד את נתניהו. הספורט שלנו: ללטף אותו

בבוקר יום שלישי כיכב ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בכותרות ראשיות שליליות בכל העיתונים, חוץ מבעיתון אחד (תנחשו איזה). כך נראתה הכותרת של "ידיעות אחרונות":

כך נראתה הכותרת של "הארץ":

כך נראתה הכותרת של "מעריב":

וכך נראתה הכותרת של "ישראל היום":

בנוסף הופיעה בעמוד הראשון של "ישראל היום" הפניה לטורו של חיים שיין. תחת הכותרת: "הספורט הלאומי בתקשורת: לצוד את נתניהו", האיר גם הפעם הפובליציסט שאין שני לו זווית מקורית שעליה לא כתב כמעט מעולם. גם למחרת, רביעי, חזר שיין על אותה מנטרה. שנאמר: אין חדש תחת השמש.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

קלמן ליבסקינד VS בן כספית (סיבוב שני)

כמעט חצי שנה חלפה מאז מתקפת האנדרסטייטמנט של קלמן ליבסקינד נגד עמיתו ב"מעריב", בן כספית, והשבוע עבר ליבסקינד לפסים גלויים. ביום שישי האחרון הוא התייחס בהרחבה להמלצת המשטרה שלא להגיש כתב אישום נגד מני נפתלי בעקבות תלונה שהוגשה נגדו על הטרדה מינית.

"ההודעה הזו נתנה את האות לשמחת בית השואבה של כל קבוצת מתעבי ביבי בתקשורת ולאוסף ספינים שלהם, שכולם עד האחרון לא היו מבוססים על העובדות אלא על משאלות לבם של הכותבים", כתב ליבסקינד. "אחד מהם היה עמיתי, בן כספית. מצד אחד, כספית ראוי לשבח על היותו הסקופר שהביא הכי הרבה סיפורים על משפחת נתניהו. מצד שני, האובססיה שלו לנושא מביאה אותו לעיתים למחוזות לא טובים. השבוע, לדוגמה, קבע כספית – לא ברור על סמך מה – שנעשה ניסיון 'לתפור תיק' של הטרדה מינית למני נפתלי, וגם הציע למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד מי שניסו לתפור את התיק הזה. ואת מי מבקש כספית לשלוח לחדרי החקירות? את 'אלה ששיתפו פעולה עם התועבה הזו. עיתונאים, קולגות, שנתנו יד לעניין הזה כשהם יודעים שלא היו דברים מעולם'. ומכיוון שהעיתונאי היחיד שחשף את הפרשה הזו וגם עקב אחריה הייתי אני, ברור שאותי מבקש כספית לשלוח לחקירה בחשד לביצוע החשיפה ההיא, וככל הנראה מטעמי נימוס וחברות ארוכת שנים הוא נמנע מלנקוב בשמי. שהמשטרה תגיע אליי בעצמה".

בהמשך הטור תיאר ליבסקינד מה אירע במערכת "מעריב" לאחר ששלח את הכתבה על הפרשה. "ביום שישי, כשפתחתי את העיתון שאתם מחזיקים ביד, גיליתי שעוד טרם ירד הסיפור הזה שלי לדפוס הציץ בו עמיתי בן כספית ואף הספיק להתייחס אליו בטורו שלו. בן, כמו שאר הקוראים, לא ידע בשלב ההוא דבר וחצי דבר על הפרשה, אבל חרה לו כנראה שהעד המרכזי נגד שרה נתניהו עלול לצאת לא מי יודע מה בעיתון שלנו, ולכן הוא חש צורך להגיב עוד בטרם תתפתח הפרשה. שתי הערות חשובות היו לכספית על החשיפה שלי. בראשונה שאל 'למה המתלוננת נגד נפתלי לא הולכת למשטרה?'. בשנייה סיפר שהרים טלפון לנפתלי והאחרון 'אמר שגם הוא מוכן ללכת לפוליגרף'. אחת הציפיות של כספית התממשה. גורודצקי אכן הגישה תלונה במשטרה. הציפייה השנייה, משום מה, לא הסתייעה. אולי כספית היה עסוק ולא היה לו פנאי לקחת את נפתלי לפוליגרף. אולי דווקא לנפתלי לא היה זמן לזה".

בן כספית, מה יש לך לומר להגנתך ו/או להתקפתו?

"ימים מטורפים, אז לא באמת קראתי את המייל שלך עד סופו, אביב. אגב, גם את הכתבה של קלמן בשבת לא קראתי עד סופה, וגם לא עד מחציתה. את תגובתי עליה יוכלו לקרוא קוראי 'מעריב' ביום שישי הקרוב. עד אז, אמשיך להצהיר אהבה והערכה לקלמן ליבסקינד ידידי. אני גם שמח שהוא בכושר, כי אחרי שאראל סג"ל קיבל סוף סוף את התכנית בגלי צה"ל חששתי לרגע לבריאותו. שהרי את הקריירה (המפוארת) של תחקירן הוא המיר בביקורת תקשורת אובססיבית, והנה התקשורת כולה לרגליו (ע"ע היושב ראש החדש של ערוץ 10). מה יעשה עכשיו? ובכן, הוכח שלא אלמן קלמן, יש תמיד מני נפתלי, מספיק בשביל כולם".

דברים בשם אומרם (2): ד"ש למלכת היופי

זה מוזר, אבל אני כל כך נהנית מההכנות לתביעה: משפט דומה לעבודה עיתונאית ואני יודעת לעשות אותה. ש"ידיעות" ימשיכו עם מלכת היופי, ד"ש.

כשאני מגיעה לעוד מסמך, מייל, עוד ראיה, אני לא קולטת איך נוני ורון, שניהם אנשים חכמים ואכפתיים, שתקו כשמימי מוזס השליכה לפח עיתונאית כמוני.

(גפי אמיר, שתובעת את "ידיעות אחרונות" על פיטוריה, מצייצת בטוויטר)

ב"ידיעות" נמנעו מלהגיב.

דברים בשם אומרם (3): כמו בארץ זרה (ואם לדייק: מרחק של 83 מטר בקו אווירי)

א. היום הוא היום האחרון לעבודתי ב"ידיעות אחרונות". בשלושים השנים שחלפו כתבתי ו/או ערכתי בכל חלקי העיתון (טוב, בסדר, חוץ ממוסף הספורט).

מילים לא יעזרו לי הפעם. זה מורכב. אני לא שייכת לסוג האנשים שקוראים לספרים שלהם 'תינוקות' ולמקום העבודה שלהם 'בית'. יש לי בית ויש לי תינוקות וזה לא אותו הדבר. אבל אדם מוגדר בחלקים לא מבוטלים גם דרך עיסוקיו ועבודתו. בימים האחרונים אני מתעוררת בבוקר כמו שמתעוררים בחדר במלון בארץ זרה. נועצים מבט בתקרה לא מוכרת ומנסים לארגן תוך שניות פרטי זהות עקרוניים: מי אני, איפה אני, מה השעה. הפרידה הזאת היא מעל המילים. היא ג'ט-לג מטורף.

ב. מחר יהיה היום הראשון לעבודתי כסגנית עורכת "ליידי גלובס".

בכל הקשור לסעיפים א' וב' לבי עולה על גדותיו.

(מרים קוץ בדף הפייסבוק שלה)

חכו לי ביולי

שקיעה נוגה, הים אובד בערפל ודומיה גדולה, אבל אז הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.

"לא פספסת משהו, הורביץ?", הוא תקף מיד.

"ואתה?", ניסיתי להשיב מלחמה.

"ממש לא", השיב הקונספירטור. "אבל אתה, הורביץ, כבר מזמן לא כתבת על דן מרגלית, וחבל, חבל מאוד. תדע לך שבזמן האחרון דן יוצא מגדרו והציוצים שלו יוצאים מהכלל".

"וואלה?", התפלאתי. "למשל?".

"אין לך מושג", התמוגג הקונספירטור.

"ולכן אתה מתכוון להגיד לי סוף סוף במה מדובר?", התחלתי לאבד סבלנות.

"למשל סדרת הציוצים של דן על מאמציו של אריה דרעי לגרום לפיטוריו של רמי סדן", פירט הקונספירטור. "הנה, קבל".

"יא אללה, אתה קולט מה קורה פה, הורביץ?", שאל הקונספירטור. "זה קצת גאוני, לא? מצד אחד, עיתונאי ותיק מועסק כבר כמעט תשע שנים בעיתון הבית של ראש הממשלה. מצד שני, אותו עיתונאי ממש מתלונן על 'פראבדה'! אתה לא חושב שהסיטואציה הזו טיפ טיפה אירונית? אולי כדאי שתכתוב על זה משהו השבוע? אתה יכול אפילו להשתמש באחת המטפורות הדלוחות שלך, על הגמל והדבשת, או משהו בסגנון".

"לא יודע", התלבטתי. "איכשהו זה נראה לי כמו צירוף מקרים".

"הפלת אותי עכשיו מתדהמה", לעג הקונספירטור. "שדווקא אתה תחשוב על צירופי מקרים? מה לך ולזה? למה שלא תודה שפשוט פספסת?".

"תשמע", גמגמתי. "יתכן שפספסתי. אוקיי. אבל גם אתה פספסת. לא הכול אתה יודע".

"רגע אחד, שמעתי נכון עכשיו?", נבח הקונספירטור בתדהמה. "תקשיב לי, הורביץ, ותקשיב לי טוב: אין שום דבר שאני לא יודע, הבנת? כלום. נאדה, גורנישט. אם אני בוחר או לא בוחר לשתף אותך או מישהו אחר בכל המידע שזורם או לא זורם אליי, זו כבר שאלה אחרת. אבל אתה יודע מה? סתם לשם השעשוע: מה לדעתך אני לא יודע?".

"אני יוצא לחופשה של חודש וחצי, וחוזר ב-28 ביולי", פירטתי.

"ומה גורם לך לחשוב בטעות שלא ידעתי את זה?", השתומם הקונספירטור. "כבר שכחת שיש לי מקורות בחלונות הגבוהים של mako? אתה באמת חושב שלא שמעתי את שאגות השמחה של העורכים שלך על פסק הזמן הארוך שארגנת להם? שלא לדבר על הגורמים הבכירים במערכת שמקווים שלא תחזור מה'חופשה' הזו? אל תהיה ילד, הורביץ".

"תרגיע", החצפתי פנים.

"!", הגיב הקונספירטור בשלווה. "אם יש לך זמן פנוי ב'חופשה' שלך, אתה מוזמן לקחת את השיחה המשעממת שלנו, לאסוף את האות הראשונה של כל פיסקה ופיסקה, ואם – למרבה ההפתעה – הבוסים ב-mako יסכימו משום מה לקבל אותך בחזרה, תוכל לספר לי בעוד חודש וחצי מה יצא לך!".

ואם כבר שעמום, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

הטור של שבוע שעבר: בוקר אל מול גלעד

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר