כל עיתון וראש הממשלה שלו
עד כמה הסיקור של החשדות נגד בנימין נתניהו מזכיר את סיקור החשדות נגד אהוד אולמרט? דומה למחצה אבל שונה בתכלית. בתיק טלנסקי (לימים פרשת מעטפות הכסף) נחקר ראש ממשלה בחשד לקבלת כספים שלא כדין (וכעבור שבע שנים הורשע במרמה ובהפרת אמונים). בתיק 1000 (המכונה גם פרשת המתנות) נחקר ראש ממשלה בחשד לקבלת מתנות יקרות וטובות הנאה מאנשי עסקים (וההחלטה האם להגיש כתב אישום טרם התקבלה).
אבל, וזה בהחלט אבל, לפני עשור אולמרט היה חבר בכיר ברשימת המיוחסים של "ידיעות" ונתניהו נחשב לסדין אדום, בעוד "ישראל היום", למרות רעשי רקע בחודשים האחרונים, היה ונשאר עיתון הבית של נתניהו. איך זה בא לידי ביטוי בכותרות הראשיות? תסתכלו בעצמכם:
ב-8 במאי 2008 הודיעה לשכת היועץ המשפטי לממשלה כי ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, חשוד בקבלת כספים שלא כדין בפרשת טלנסקי. למחרת, יום שישי, 9 במאי 2008, כך נראתה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" על יקיר המערכת אולמרט:
נקפוץ כעת תשע שנים ושלושה חודשים קדימה. בשבוע שעבר, 3 באוגוסט 2017, הוציאה המשטרה צו איסור פרסום על חקירות ראש הממשלה, שבו נאמר כי נתניהו חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים. למחרת, יום שישי, 4 באוגוסט 2017, כך נראתה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" על האויב נתניהו:
ומה באשר למתחרים? אפשר לקרוא לזה סוג של תמונת ראי. ב-9 במאי 2008, לאחר שפרשת טלנסקי הותרה לפרסום, כך נראתה הכותרת הראשית של "ישראל היום" על האויב אולמרט:
לעומת זאת בשישי האחרון, 4 באוגוסט 2017, כאשר התברר כי נתניהו חשוד בשוחד, העדיף "ישראל היום" להקדיש את הכותרת הראשית לנושא אחר. החשדות החמורים נגד ראש הממשלה, שתפסו את הכותרת הראשית בכל העיתונים, נדחקו ב"ישראל היום" להפניה קטנה בפינה הימנית התחתונה של העמוד הראשון, מבלי ששמו של החשוד מוזכר בכותרת:
כעבור שלושה ימים, בראיון ליאיר שרקי ולשמעון ריקלין בגל"צ, התייחס ביסמוט לכותרת החריגה. "אל תצפה מ'ישראל היום' להיות כמו שאר העיתונים", אמר. "לגבי השוחד: אותם אלה שטוענים ש'ישראל היום' טמן את הראש בחול – אני מפנה אותם לעיתון יום רביעי, שבו הפרט הזה כבר הופיע בכותרת המשנה שלנו. לא היה באמת שום דבר חדש. אבל עבור חלק מעמיתיי הרצון הזה לראות את ראש הממשלה הנוכחי נופל חזק מכל דבר אחר. אני לא סובל מאותה תופעה. לי אין את היצר הפבלובי הזה לקום בבוקר ולהגיד 'איך אני רוצה לראות את נתניהו נופל'. למה? כי נכון לעכשיו, עד להודעה אחרת, אני סבור שהוא ראש הממשלה הטוב ביותר".
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "צר לנו שאתה חוזר שוב ושוב על הספין כאילו יש דמיון כלשהו בין הכיסוי של פרשות אולמרט ב'ידיעות אחרונות' לבין הכיסוי של פרשות נתניהו בחינמון 'ישראל היום'. לצורך ביסוס התזה הזו אתה בוחר באופן מגמתי רק כותרות שמתאימות לה, ומתעלם מאחרות שמפריכות אותה. להלן שלוש כותרות ראשיות (מתוך רבות) שפורסמו ב'ידיעות אחרונות' באותה תקופה: ב-2 במאי 2008 'ידיעות אחרונות' חושף בלעדית את פרשת טלנסקי. הכותרת הראשית של עיתון יום שישי קבעה: 'החשד: שוחד במזומן מאיש עסקים אמריקאי', ולצידה תמונה של אולמרט; ב-25 במאי 2008 הקדשנו את הכותרת הראשית לכתב האישום המסתמן נגד אולמרט: 'הערכה: כתב אישום נגד אולמרט – עד סוף הקיץ', ומעליה חשיפת עדותו הדרמטית של טלנסקי כנגד אולמרט; וב-28 במאי 2008, ביום העדות של טלנסקי, פרסמנו תחת הכותרת הראשית 'נקמת הכספומט' טור נוקב של נחום ברנע כנגד אולמרט, ועוד שני טורים באותה רוח של סימה קדמון ('גועל נפש') ושל בועז אוקון ('אולמרט הסתבך'). אלו העובדות. שחור (או אדום) על גבי עיתון. הארכיון זוכר את מה שאתה 'שכחת'".
אביב הורביץ, אתה לא מתבייש?
"על מה יש לי להתבייש?".
על הספין המניפולטיבי שאתה מנסה למחזר בחוסר הצלחה. מה יש לך להגיד על הכותרות הנוקבות נגד אולמרט שקיבלת היישר מארכיון "ידיעות"?
"קודם כל, אני שולח לך עוד שתי כותרות ראשיות של 'ידיעות' מאותו חודש קסום, מאי 2008, ואחר כך נדבר:".
ראיתי את הכותרות, הורביץ. מה אתה מנסה להגיד בזה?
"אני מנסה להגיד שהחשוד נתניהו, בניגוד לחשוד אולמרט, מעולם לא קיבל מ'ידיעות' כותרות ראשיות שכאלה. אם וכאשר הוא יזכה לשלוש כותרות ראשיות בחודש אחד, שיעניקו לו רוח גבית ב'ידיעות', אשקול לקנות (במזומן, במעטפה) את הטענה שאין שום דמיון בין הסיקור של פרשות אולמרט ברחוב מוזס לבין הכיסוי של פרשות נתניהו ב'ישראל היום'".
מצאו את ההבדלים (1): שולה זקן? מושחתת עד לקצות ציפורניה. ארי הרו? אדם ישר ועדין
ב-27 ביולי 2014 חתמה שולה זקן על הסכם עד מדינה נגד הבוס שלה לשעבר, אהוד אולמרט. שלוש שנים ושמונה ימים לאחר מכן, ב-4 באוגוסט 2017, חתם ארי הרו על הסכם עד מדינה נגד הבוס שלו לשעבר, בנימין נתניהו. איך התייחסה הפרשנית הפוליטית של "ידיעות אחרונות", סימה קדמון, לכל אחד מעדי המדינה הנ"ל מיד לאחר שחתמו? לא נגענו:
הציטוט (1): "אין שום דבר טוב שאפשר להגיד על המזכירה לשעבר, אשת האמון והסוד... שהחליטה ברגע האחרון לפתוח פה ולמסור את אדונה לידי מערכת המשפט. אין שום דבר טוב באישה שככל שהיא מתחזקת יותר באמונתה, כך היא נחשפת כמושחתת עד לקצות ציפורניה ושמערכת היחסים הזאת מתבררת יותר ויותר כיחסים של תן וקח, שממנה היא עצמה הפיקה תועלת אישית רבה תוך כדי ביצוע עבירות חמורות של שוחד וטובות הנאה" (סימה קדמון על שולה זקן, עדת המדינה נגד אהוד אולמרט, "ידיעות אחרונות" 28.3.2014).
הציטוט (2): "למרבה האבסורד – שהרי מדובר במי שהתגבשה נגדו תשתית ראייתית לשוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לפשע והלבנת הון – טוענים מכריו שמדובר באדם ישר. איש עדין, שבניגוד למקורב אחר, נתן אשל, אינו מזימתי, לא תככן ולא רכלן" (סימה קדמון על ארי הרו, עד המדינה נגד בנימין נתניהו, "ידיעות אחרונות", 4.8.2017).
סימה קדמון נמנעה מלהגיב.
מצאו את ההבדלים (2): שולה זקן? כמו צ'רצ'יל. ארי הרו? דגיגונצ'יק נעבעך וזבוב עלוב וחסר אונים
ומה ב"ישראל היום"? ובכן – הפתעה מטורפת: הפרשן המשפטי של העיתון, פרופ' אביעד הכהן, מצא תועלת רבה בעדותה של זקן נגד אולמרט, אבל מפקפק הרבה יותר בתועלת שתביא עדותו של הרו נגד נתניהו. גם כאן, לא נגענו:
הציטוט (1): "יש חשיבות גדולה ביותר, אולי מכרעת, לעדותה של זקן כדי להביא לבירור האמת. ככלות הכול, שולה זקן הייתה במשך עשרות שנים לא רק יד ימינו של אולמרט, אלא גם אוזנו השלישית, שומרת סף, מנהלת חשבונות ובנק מזומנים שהוא גם ידיד. קבלת בקשת הפרקליטות להחזיר את שולה זקן להעיד עשויה לחשוף ולו מקצת האמת העובדתית. כמו צ'רצ'יל, להבדיל, עשויים גם יומני שולה ועדותה בעל פה למלא כרכים שלמים" (פרופ' אביעד הכהן על עדותה של שולה זקן נגד אולמרט, "ישראל היום", 30.3.2014).
הציטוט (2): "ההתפתלויות הרבות סביב חתימת ההסכם עם ארי הרו עשויות ללמד כי שני הצדדים, או לפחות אחד מהם, אינם בטוחים בכדאיות העיסקה... יש לתת את הדעת גם לעינוי הדין שעוברים החשודים הפוטנציאליים ובני משפחותיהם, גם לנזק שנגרם למדינה שראש הממשלה שלה נמצא תחת הגריל במשך חודשים ושנים, ובמקום להתמקד בטיפול בענייני המדינה ראשו נתון לטיפול בענייניו האישיים. אם כך יהיה, נדע בקרוב האם הארי ששאג, לפחות בתקשורת, הוא דג רקק שהביא לתפיסת הלוויתן, או שמא מדובר בדגיגונצ'יק נעבעך שברצותו להימלט מן הרשת, הציג עצמו כשמשון הגיבור אך לבסוף נפל ונלכד בה כזבוב עלוב וחסר אונים" (פרופ' אביעד הכהן על עדותו של ארי הרו נגד נתניהו, "ישראל היום", 6.8.2017).
פרופ' אביעד הכהן, תרצה להגיב?
"אני שמח לדעת שיש מי שקורא את דבריי בכזו התמדה ודקדקנות. כן ירבו. זהו חלומו של כל פרשן ואיש אקדמיה. לגוף העניין, כל מי שלמד ולוּ פרק בסיסי בהבנת הנקרא מבין שלמרות הניסיון להציג את שני הקטעים – ובצורה מקוטעת, לא שלמה – זה לצד זה, אין כל זהות בין המקרים של גב' זקן ומר הרו, לא מצד העובדות, ולא מצד המהות.
"הקטע הראשון מתייחס לחשיבות תוכן עדותה של גברת זקן לעניין בירור האמת, והוא נכון לחלוטין גם ביחס לעדותו הצפויה של מר הרו. גם העמדה שהבעתי ולפיה כל חתימת הסכם עם עד מדינה מלמדת שבידי המשטרה אין די ראיות לביסוס האשמה הנטענת נכונה לגבי שני המקרים באותה מידה. הקטע השני מתמקד בהתמשכות החקירה ועינוי הדין שעוברים החשודים (שהיה נכון כמובן גם ביחס לגברת זקן ומר אולמרט, ונכון לגבי לכל אדם, יהא אשר יהא שעניינו נמצא תחת חקירה), ולמשא ומתן הארוך עם מר הרו שנמשך תקופה ארוכה. בקטע זה התייחסתי – בזהירות המתבקשת – לאפשרות שבסופה של עדותו יתברר שלא היה בה כלום. קודם שנסתיים משפטו של מר אולמרט, אפשרות זו הייתה נכונה גם ביחס לעדותה של גברת זקן".
הפוך שלדי, הפוך (1): הייתה עדות? לא אצלנו
בשבת בערב, יום אחרי שראש הסגל לשעבר של נתניהו, ארי הרו, חתם על הסכם עד מדינה, הטיל הכתב לענייני משטרה של חדשות 2, משה נוסבאום, פצצה נוספת. על פי הדיווח, אמר הבעלים של "ישראל היום", שלדון אדלסון, במהלך עדותו במשטרה, כי נתניהו בדק עימו את האפשרות לבטל את מוספי סוף השבוע של עיתונו. למחרת, יום ראשון, הדגיש "ידיעות" את החשדות נגד נתניהו:
כך גם עשה "הארץ":
וכך גם עשה "מעריב":
לעומת זאת, מהכותרת של "ישראל היום" טיפ טיפה היה קשה להבין מי החשוד המרכזי: נתניהו או הרו:
גם "ידיעות", גם "מעריב" וגם "הארץ" הבליטו באותו יום את החשיפה של נוסבאום על עדותו של אדלסון נגד נתניהו. "ישראל היום" – הפתעה הפתעה – התעלם ממנה לחלוטין.
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
הפוך שלדי, הפוך (2): לאן נעלמה שרה נתניהו?
בשני בערב חשף גיא פלג בחדשות ערוץ 2 כי היועץ המשפטי לממשלה צפוי להודיע בקרוב על החלטתו להעמיד את שרה נתניהו לדין בפרשת המעונות. למחרת כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות":
כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "הארץ":
כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "מעריב":
ורק "ישראל היום" הציג את הכותרת הזו:
בעוד שבכל שאר העיתונים התנוססה תמונתה של שרה נתניהו, ב"ישראל היום" ויתרו על התענוג ונמנעו מלפרסם צילום שלה גם בדיווח (הקטנטן) בעמודים הפנימיים.
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
ויקומו המלפפונים
איך יודעים שעונת המלפפונים בעיצומה? למשל, כשמידע שכבר פורסם בכלי תקשורת אחד, הופך כעבור ימים אחדים לכותרת בולטת בכלי תקשורת אחר. או למשל, כשהעיתונים וערוצי הטלוויזיה מתפארים ב"חשיפה", "פרסום ראשון", "בלעדי" ומרואיינת ש"שוברת שתיקה", כאשר אין יותר מדי כיסוי לסופרלטיבים העצמיים הללו. שנתחיל? יאללה.
הנה שמונה דוגמאות מהשבועות האחרונים, לפי סדר כרונולוגי:
1. ביום רביעי לפני שלושה שבועות פירסם "הארץ" את הכותרת הראשית הבאה, של יניב קובוביץ' וגילי כהן:
באייטם נאמר כי "ל'הארץ' נודע" שהמתווך בעסקת הצוללות, מיקי גנור, "מסר אתמול לחוקרים מידע הקשור לעסקאות נשק נוספות שנחתמו בשנים האחרונות. בירור המידע יחייב את הרחבת החקירה, ובין היתר צפויים להיקרא למתו עדות – וככל הנראה גם לחקירה – קצינים מכהנים או כאלה שסיימו את שירותם בתקופה האחרונה".
אלא שחמישה ימים לפני כן פרסם אביעד גליקמן ב"שישי" עם איילה חסון את אותו מידע בדיוק:
2. יום למחרת, בחמישי, פירסם שחר סמוחה במוסף G של "גלובס" כתבת שער על "המסתננים החדשים": אזרחי אוקראינה וגיאורגיה שנכנסים לארץ כתיירים, ומגישים בקשות מקלט על מנת להמשיך ולעבוד בישראל. כותרת המשנה בעמוד הראשון של המוסף התפארה בכך שמדובר ב"חשיפת G":
אלא ששמונה חודשים לפני כן, בנובמבר 2016, פירסם יוסי מזרחי ב"חדשות סוף השבוע" כתבת מגזין בת 13 דקות ו-59 שניות על אותו נושא בדיוק:
3. כעבור יום נוסף, בשישי, פירסם איתי סגל במוסף "7 ימים" ראיון עם אביבה תבורי, גרושתו של. ההפניה בעמוד הראשון התגאתה בכך שתבורי "שוברת שתיקה":
אלא שעשרה חודשים לפני כן, בספטמבר 2016, ראיינה אילנה שטוטלנד את אביבה תבורי לכתבת מגזין בת חמישה עמודים במוסף סוף השבוע של "מעריב":
4. באותו יום שישי, בשעות הערב, התגאו בחדשות 10 בסקופ:
"הערב אני מפרסמת מסמך רשמי של משטרת ישראל שהוגש אתמול לבית המשפט, ובו מפורטים החשדות הרשמיים נגד גנור", הכריזה איילה חסון בתכנית "שישי" בשעה 20:20, והקריאה את סעיפי הבקשה להוצאת צו מעצר נגד גנור. במקביל העלה מנכ"ל חדשות 10, גולן יוכפז, את הציוץ הבא:
אלא שהמסמך עם פירוט החשדות נמסר לעיתונאים עשרה ימים לפני כן, בהארכת המעצר הראשונה של גנור. ירון דורון, הכתב לענייני משטרה של "מקור ראשון" ו-nrg, לא התאפק וצייץ ליוכפז חזרה:
5. ביום ראשון שעבר, בשעה 19:10, הפיץ ערוץ 10 את הודעת הפוש הבאה:
אלא ש-43 דקות לפני כן, ב-18:27, הראה עודד בן-עמי את אותו תיעוד ממש בתכניתו "שש" ואף ראיין את בתה של הקשישה שעברה התעללות:
6. בחמישי שעבר הופיעה בראש דף הבית של mako ההפניה הבאה:
אלא שהידיעה על סגירת מסעדת "טוטומה" של דליה אלחדף פורסמה יומיים קודם גם ב-ynet וגם ב"וואלה!".
העורך הראשי של mako, אורי רוזן, למה אני לא מופתע?
"יש לי תחושה שגם האייטם שלך קשור למצוקת הקיץ. לקחת כל מיני חתיכות ירקות שלא הצטברו לכדי אייטם שלם והפכת אותם לסלט מלפפונים, הא?".
7. בשני האחרון, במהדורת "חדשות הערב" של "כאן", דיווח הפרשן החדש והרכש היוקרתי, מרדכי גילת, על קרב בין שרת התרבות, מירי רגב, לבין שר האוצר, משה כחלון, סביב תקציב חגיגות ה-70 למדינת ישראל. לקראת סוף המהדורה עלה האייטם גם לאתר התאגיד, ובו נאמר כי מדובר ב"פרסום ראשון":
אלא שכבר בתחילת החודש שעבר דיווח על הסכסוך הנ"ל הכתב המדיני של "ידיעות", איתמר אייכנר:
8. ולבסוף: בשלישי האחרון פירסם יורי ילון ב"ישראל היום" את הכותרת הבאה, שזכתה לחותמת "בלעדי":
אלא שבאותו יום פרסמה יעל פרידסון את אותו הסיפור ב"ידיעות", ובניגוד לילון אף מצאה אמא שהסכימה להצטלם ולהתראיין בשמה המלא:
ב"הארץ", "גלובס", "ידיעות אחרונות", חדשות 10, "כאן" ו"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
אראל סג"ל VS עקיבא נוביק
תחת הכותרת "ראש ממשלת הימין לכאורה", פירסם בשני האחרון עמיחי אתאלי מאמר נוקב ב"ידיעות", שבו טען כי במשך כל שנות שלטונו של נתניהו היו בישראל לכל היותר דקות ספורות של ניהול מדיניות ימין. את הטור קידם אתאלי בציוץ שעד מהרה התפתח להתכתשות לוהטת בין אראל סג"ל לבין הכתב בכנסת של חדשות 10, עקיבא נוביק. איתמר פליישמן, לשעבר הדובר של נפתלי בנט, הצטרף לוויכוח וקישר ישירות בין נוביק לבין אישור חוק "ישראל היום" בקריאה טרומית בכנסת בנובמבר 2014 (לא נגענו):
עמיחי אתאלי: "בסביבת רה"מ מאשימים את היועץ המשפטי והמשטרה שעשו יד אחת להפיל את שלטון הימין. אלא שמצער לומר, אבל נתניהו מעולם לא ניהל שלטון כזה".
עקיבא נוביק: "כל מילה".
אראל סג"ל: "המשרתים מדברים. פחחח".
עקיבא נוביק: "אראל, שנים שמענו את הטענה שאף אחד בתקשורת לא שואל מימין, רק משמאל. אז הנה שואלים מימין, ואתה הראשון לתקוף".
אראל סג"ל: "הייתי עדין. מאוד עדין".
עקיבא נוביק: "אל תאיים. אתאלי שואל פה שאלות קשות ורציניות. אולי תענה במקום להתנפח ולנסות לעלוב בו? (כשקוראים לך עבד נרצע של נתניהו אתה נעלב יופי)".
אראל סג"ל: "עקיבא ואתאלי, אתם בכל מה שקשור בנוני צריכים לסתום. וגם רצוי שתפסיקו ללכלך מאחורי הגב. ד"ש לנוני".
עקיבא נוביק: "יפה, שלפת את הנוני בתזמון מפתיע והיכית אותנו אפיים. עכשיו אתה מוכן להסביר לנוכחים בטוויטר מדוע שום ביקורת על נתניהו אינה לגיטימית בעיניך?".
אראל סג"ל: "לגיטימית בהחלט, אבל לא מעלה תאנה כמוך שנע בין חנופה, רכילות ולכלוכים מאחורי הגב. כשרועי עידן מבקר אני מאמין לו. לכם לא".
אבישי עברי: "אפשר לקבל רשימה מסודרת של עיתונאים שמותר להם להביע ביקורת על נתניהו?".
אראל סג"ל: "אחרי שתסדר לי עבודה באיחוד אשלח לך רשימה. סבבה?".
אבישי עברי: "חוששני שנדרשת ייצוגיות מסוימת".
עמיחי אתאלי: "אראל, לא ראיתי אותך יוצא נגד הבוסים שלי ושלך ב'מעריב' ששתו לנו את הפנסיה ולא נגד מעסיקיך הנוכחיים ב'וואלה!' וערוץ 20. אוהב ומעריך אותך המון. אני מכבד את זה מאוד אך מעניין אותי להציץ לתוך נפשך ולהבין מדוע".
עקיבא נוביק: "חבל שאתה יורד נמוך. מציע שתעיף מבט בהררי החמאה שעל ראשך. בהתחשב בהגנה האורי-דנית שלך על נתניהו, במקומך לא הייתי ממהר לקרוא למישהו אחר משרת".
איתמר פליישמן: "עם נבל תתנבל. עקיבא נוביק היה כתב של 'ידיעות' בכנסת, הוא היה ראש החץ של 'ידיעות' בהעברת חוק 'ישראל היום'. הגיע הזמן שהוא וחיים רוזנברג ייחקרו. כעת הוא שוכב על הגדר בשביל הדיקטטורה האפלה הזו, ומשרת כמובן גם את אדוניו השרלטנים בערוץ 10. הכי עצוב שהם יזרקו אותו כמו מגבת משומשת. בניגוד אליו אני לא איש נכלולי ובוגדני, לכן לעולם לא אספר דברים שאני יודע מחברות שפעם הייתה בינינו. אבל יש גבול לעזות המצח של שותף בהשחתת המערכת. אני מוכן כמובן להעיד על הכול במשטרה, אני נגד שחיתות של כולם, והכי נגד אנשים נכלוליים. הוא עשה שליחויות של מוזס בכנסת ודי לחכימא".
עקיבא נוביק, תרצה להגיב?
"לא".
הציטוט מול המציאות: משניים יוצא אחד
הציטוט: ביום שלישי שעבר פירסם אמיר בוחבוט ב"וואלה!" את הכותרת הבאה:
המציאות: החניכה המוזכרת בכותרת המשנה אינה בת העדה האתיופית. מדובר צה"ל נמסר כי בקורס משתתף כעת פרח טיס אחד בלבד שהוא בן העדה וכי ל"וואלה!" נמסר מידע מוטעה. למרות זאת, יומיים לאחר קבלת התגובה (מועד סגירת הטור) הכותרת עדיין הופיעה באתר.
אמיר בוחבוט נמנע מלהגיב.
דברים בשם אומרם: מה איריס הייתה אומרת
לאיריס מור הייתה שיטה להילחם בכתבים שאף פעם לא עמדו בדד-ליין: היא הייתה מתקשרת ורק אומרת את שמך עם סימן שאלה בסוף. זה הספיק. מאותו רגע הבנת שמעכשיו אתה לא קם מהכיסא. היה לה הכוח הזה לדרבן כל אחד, להוציא לפועל ולהזיז הרים.
בתור כותב אף פעם לא רצית לאכזב את איריס, ותמיד רצית להגיש לה מהמיטב שלך. ידעת שכל ביקורת שלה על הטקסט היא אמת. אם משהו פגום בו או צורם בו, איריס כבר תקלוט את זה. הייתה לה התכונה הראשונה במעלתה ובחשיבותה במקצוע: הייתה לה עין. עין של עורכת.
אלו העיניים. תמיד יכולת לראות לה את זה בעיניים. אולי הרגעים המהנים ביותר בקריירה העיתונאית שלי היו הפגישות שבהן ניסינו למצוא נושא לכתבה: הייתי יושב לפניה בחדרה ב"הארץ", ובשיחה על אנשים ואירועים, על הנעשה בבניין המערכת, על אהבתנו המשותפת לנבכי העיתונות האמריקאית, הייתי זורק נושא או שם של מרואיין פוטנציאלי – לא היה אף סופר או משורר או אמן שהיא לא ידעה עליו לפניך ויותר ממך – ואז פתאום הזיק נדלק בעיניה. הבנתי שיש לנו את זה. איריס תמיד רק דייקה וחידדה את הרעיון, חותכת מהר; כשהייתי מעלה נושא שלא נראה לה או לא עניין אותה או שסתם הייתי מתעכב יתר על המידה אצלה בחדר גם אז היו לה שיטות להסביר: פתאום היא כאילו קצת לא הייתה שומעת אותך, פתאום היא מתעסקת במחשב. הבנת לבד: השיחה מוצתה. נקסט.
וזה הלב. כי אצל איריס מור הקלישאה שבה מנופף כל בוס: "דלתי תמיד פתוחה" הייתה אמת צרופה. דלתה ולבה היו פתוחים בפני האנשים שעבדה איתם. יכולת לבוא אליה עם כל שאלה, כל התייעצות כל בקשה וכל צרה והיא תתגייס ותסייע ותגונן וכבר אמרתי, תזיז הרים למענך.
בתמורה היא ציפתה ממי שעבד אתה שלא יתעצל, שיביא לידי ביטוי את הכישרון הגלום בו. כן, בין השאר לאיריס מור הייתה עין לזהות כישרון. תקצר היריעה מלמנות את כל האנשים הכישרוניים שאיריס מור גילתה וטיפחה. בכך היא העלתה תרומה עצומה, שאי אפשר בכלל לאמוד את גודלה, לאמנות ולתרבות בישראל. אשת תרבות אמיתית, מתווכת תרבות גאונה שהעניקה לקוראיה בכל בוקר מחדש את כל הידיעות והדעות, הרעיונות והראיונות שהם צריכים כדי להמשיך את היום עם חומר למחשבה ואוויר לנשימה. רבים מאוד במשפחת התרבות המורחבת שהקימה איריס מור בוודאי ישאלו מעכשיו את עצמם בכל פעם שיעמדו על פרשת דרכים: "מה איריס הייתה אומרת", "מה איריס הייתה עושה". העובדה שיותר לא נוכל לברר את כל השאלות האלה עם איריס בעצמה היא בלתי נתפסת. שכן איריס, אם לסכם זאת במילותיך שלך, במחמאה שהכי אהבתי לשמוע ממך: "אין כמוך". אף פעם לא תהיה.
ביום ראשון כשנודעה חומרת מצבה ולפני שהחלה לקבל משככי כאבים עוד הספקתי לכתוב לה כמה מלות פרידה. כתבתי לה כמה אני אסיר תודה על שיצא לי להכיר ולחיות במחיצת אישה כל כך חכמה ומבריקה ומוכשרת ומצחיקה. אישה שמעבר לכל היא בן אדם, שרואה ומבין וקולט את מי שניצב מולו. כתבתי לה שהיא הייתה העורכת הראשונה והאחרונה שלי; שהיא עיצבה את עולמי ושינתה את חיי. כתבתי לה שלנצח אוהב אותה.
איריס, שכבר הייתה חלשה מדי לענות לי בחזרה, שלחה לי בתגובה אימוג'י: סמיילי עם לבבות במקום עיניים. מאז אני לא מפסיק לבהות באימוג'י הזה. אני חושב לעצמי: זאת איריס. אלו העיניים. זה הלב.
(שגיא גרין, "כלכליסט", 9.8.2017)
מה הכותרות שלך?
כשנולדתי מזמן אז הייתי קטן, זה קורה, זה טבעי, זה ידוע. וביליתי שנים בתוך קן ההורים, אבל אז הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"נו, הורביץ, מה הכותרות שלך?", הוא חקר.
"באיזה עניין?", שאלתי.
"בעניין המסקרן של השבוע, שכמו שאני מכיר אותך בטח התעלמת ממנו", ירה הקונספירטור. "אני מדבר כמובן על בית המשפט העליון, שאילץ את ביבי, בעקבות העתירה של רביב, לחשוף את מועדי השיחות שלו עם שלדון ועם עמוס".
"אה, העניין הזה", נזכרתי. "אבל איך זה קשור לכותרות שלי?".
"מה זאת אומרת איך זה קשור?", התעצבן הקונספירטור. "רביב הרי הסביר כבר מזמן מה גרם לו להגיש את העתירה. מישהו שהיה ב'ישראל היום' סיפר לו שעמוס קיבל שיחות טלפון מסתוריות ברבע ל-12 בלילה, לפני סגירת העיתון, ושאחריהן הוא לפעמים שינה או תיקן כותרות פה ושם".
"נו?", שאלתי בקוצר רוח.
"מה נו?", התלהט הקונספירטור. "המינימום שאני מצפה ממך לעשות, הורביץ, הוא לעבור על ארכיון 'ישראל היום', לנסות לאתר כותרות ראשיות מעניינות ולתהות האם הן הושפעו משיחות ליליות כאלה ואחרות".
"רעיון לא רע", גירדתי בראשי. "אבל הוא כרוך בהמון מאמצים".
"למזלך יש לך אותי", הכריז הקונספירטור בצניעות. "הנה, שולח לך שבע כותרות ראשיות נבחרות, חלקן מפי 'בכירים בליכוד' או 'מקורבי ראש הממשלה', שמעניין מאוד לדעת האם בלילה שלפני פרסומן ביבי ועמוס שוחחו או לא:".
"אז מה אתה אומר, הורביץ", התעניין הקונספירטור. "מסקרן, נכון?".
"בהחלט", הסכמתי. "אבל נצטרך להתאזר בסבלנות. לשכת נתניהו אמורה להעביר את המידע בעוד כשבועיים, ורק אז אפשר יהיה לבדוק האם ועד כמה מסתמנת חפיפה בין מועדי השיחות לבין הכותרות האלה או כותרות אחרות".
"ואז סוף סוף תואיל בטובך לדווח על זה?", נדנד הקונספירטור.
"אני מניח שלא", עניתי. "לצערי בדיוק באותו זמן צפויות לי מחויבויות אחרות בפאתיה הדרומיים של אחת הערים הנוצצות בעולם".
"עליתי עליך, הורביץ", גיחך הקונספירטור. "שוב אתה מנצל את הטור כדי לקדם את דרום חולון?".
"לא בהכרח", הכחשתי. "הפעם דווקא התכוונתי לדרום זלצבורג. תתקשר אליי בתחילת ספטמבר".
ואם כבר דרום זלצבורג, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור משבוע שעבר: נתן זהבי נגד יורם שפטל: כמה כמה?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il
mako תרבות בפייסבוק