ג'ודי שלום-ניר-מוזס VS שרה נתניהו
בשישי האחרון פורסם במוסף "7 לילות" ראיון משותף שקיים רז שכניק עם ג'ודי שלום-ניר-מוזס ואלירז שדה, מגישי התכנית "ג'ודי ואלירז" ב"רשת". בין השאר סיפקה שלום-ניר-מוזס (שהיא גם בעלת מניות ב"ידיעות אחרונות") את הציטוט הבלתי נשכח הבא: "אספר לך משהו שקרה שלא סיפרתי. ישבתי בתכנית הבוקר ליד עיתונאי כלשהו ודיברנו על שרה וביבי, ופתאום הוא מקבל הודעה מהדובר של ביבי, שמסביר ש'ג'ודי מלכלכת על ביבי כי היא נורא רצתה לשכב עם ביבי והוא לא רצה אותה'". עד כדי כך.
כעבור יומיים, בראשון, החל יונתן אוריך, מנהל מערך הניו מדיה של ראש הממשלה, להמטיר מטח כבד של ציוצי תגובה, ובהם ציטוטים של דברי חנופה ששיגרה שלום-ניר-מוזס לשרה נתניהו במסרונים פרטיים. אוריך הוסיף וטען כי המסרונים הללו הועברו כתגובה ל"ידיעות", שבחר שלא לפרסם אותם. שכניק, המראיין, צייץ מנגד כי ההודעות כביכול לא הוכנסו לכתבה משום שלא נשענו על צילומי מסך, לא נמסר באיזה קונטקסט הן הובאו והאם הן צוטטו במלואן, וממילא הן אינן מהוות תגובה עניינית לנאמר בראיון. אבל מה שסיקרן באמת היה תגובתה של שלום-ניר-מוזס, אשר לא איחרה לבוא. היא עשתה זאת בשני ציוצים נוקבים (שאת השני מביניהם מחקה כעבור זמן קצר):
האם אכן, כפי ששלום-ניר-מוזס הצהירה בציוציה, מסרוני החנופה שלה היו "מאחורי הגב של סטיב" ו"בלי שהוא ידע", כפי שהיא טוענת? לפני שפרש מהחיים הפוליטיים, בדצמבר 2015, שימש סילבן שלום משנה לראש הממשלה ושר הפנים. באותם ימים היה לו גם חשבון טוויטר פעיל, עם 7,503 עוקבים. בין 143 הדמויות שאחריהן עקב חשבונו של השר הייתה כמובן זוגתו דאז, ג'ודי, שבאותן שנים סיפקה שלל ציוצים חמים ופומביים בשבחה של שרה נתניהו ו/או הגנה עליה בחירוף נפש. הנה עשר דוגמאות:
ג'ודי שלום-ניר-מוזס, לאור כל הציוצים הללו, ולאור העובדה שחשבון הטוויטר של סילבן שלום עקב אחרי חשבון הטוויטר שלך, לא קצת פתטי להכריז שסטיב לא ידע על מסרוני החנופה שלך לשרה נתניהו?
"סטיב פשוט לא נכנס לטוויטר אף פעם, למרות שהדובר שלו חיבר אותו. באמת. אומרת לך באחריות שאין כמעט אנשים בפוליטיקה או בעסקים שהיו צריכים את ביבי ושלא קיבלו הוראה או המלצה להחמיא לה. רוב הפוליטיקאים ונשותיהם עשו זאת. סילבן, למרות שבאו אליו מקורבי הזוג ואמרו לו בפירוש שזו השיטה, סירב בתוקף".
כנסו כנסו
נדלג היישר למתחרים: בראשון האחרון פירסם הכתב והפרשן לענייני בריאות של "ישראל היום", רן רזניק, את הכותרת הראשית המעניינת הבאה:
דו"ח משרד הבריאות שחשף רזניק מגלה כי הסכנה למטופלים בבתי חולים פרטיים עלולה להיות גדולה יותר מאשר בבתי החולים הציבוריים. הסיבה: בבתי חולים ציבוריים, בניגוד לפרטיים, יש מערך קבוע וגדול של רופאים בכירים שיכולים לסייע באופן מיידי בעת סיבוכים. כמו כן, במרבית בתי החולים הפרטיים אין חדרי מיון לטיפול במנותחים שמצבם הסתבך. הדו"ח נכתב בעקבות חקירת מותן של שתי נשים שנותחו באסותא ומתו – חקירה שגם אותה חשף רזניק לפני כשנתיים וחצי.
ידיעה חשובה? ללא ספק, וזאת על אף שהדו"ח הנ"ל הושלם במשרד הבריאות כבר ב-2016 (אך טרם נחשף עד היום).
ביום הפרסום, ראשון האחרון, הנחה רזניק בתשלום כנס מקצועי שנערך במלון דן אכדיה בהרצליה. הכנס, תחת הכותרת "מלחמת הקיום – הרפואה הפרטית מול הרפואה הציבורית", אורגן על ידי Medical Expo, חטיבת הכנסים של קבוצת The Medical. בין נושאי הראיונות והפאנלים (כולם בהנחייתו של רזניק, ששימש יו"ר הכנס): "האם הרפואה הפרטית הורסת את הרפואה הציבורית?", "רשלנות רפואית פרטית", "איך אפשר לשלב רפואה פרטית בתוך ציבורית מבלי להשחית אותה?" ו"האם אנחנו בוחרים את הרופא הפרטי על סמך רכילות ושמועות?".
רן רזניק, יכול להיות שעיתוי פרסום הידיעה נבחר תוך התחשבות במועד הכנס שהנחית, או שמדובר בסך הכול בצירוף מקרים? ומה בדבר גילוי נאות?
"החשיפה ביום ראשון היא המשך המעקב ב'ישראל היום' אחר החקירה שמנהל משרד הבריאות מאז 2016 בעקבות מותן של שתי נשים לאחר ניתוחים באסותא. במקרה של הניתוח באסותא באר שבע דו"ח החקירה החמור, שהגיע אלי רק באחרונה ממקור בכיר במערכת הבריאות, לא הועבר עד היום על ידי משרד הבריאות אפילו לא למשפחה של המטופלת שנפטרה, ולמעשה עד החשיפה ב'ישראל היום' הוא נשאר קבור במגירות משרד הבריאות והוסתר מהציבור כולו. בעקבות הדו"ח השני הוגשה קובלנה משמעתית נגד הרופא המנתח שמתחילה להתנהל במשרד הבריאות רק ממש בשבועות הקרובים. לפעמים, אביב, אולי צריך להגיד גם לך את המובן מאליו שבטח אתה כבר שכחת: חשיפה כזו היא לחם חוקה של עיתונות ואני גאה בעיתוני שנתן לה מקום ומיקום בולטים.
"עיתוי הפרסום אינו קשור לכנס שהנחיתי (בכנס השתתפו, אגב, בכירי המנהלים באסותא) והפרסום אפילו התעכב מספר ימים, בין היתר בעקבות הבקשה של אסותא לקבל עוד זמן להעברת התגובה. אני מוזמן להנחות (בתשלום ולא בתשלום) כנסים ופאנלים על מערכת הבריאות, וכמעט כל חשיפה שמתפרסמת בחתימתי, לרוב חשיפות על עוולות ומחדלים ואי צדק ורשלנות, תמיד קשורה או תהיה קשורה לפאנל שהנחיתי או אולי אנחה אותו.
"ולגבי הגילוי הנאות: זו, כרגיל אצלך, טענה מגוחכת וקנטרנית. אולי גם לשיטתך, כמי שממציא את העיתונות מחדש, היה צריך לתת גילוי נאות בכתבה לכך שביום שני התראיינתי על הפרשה בתכנית חדשות הבוקר עם ניב רסקין בקשת 12 (תכנית שאתה כנראה רק במקרה אחד העורכים שלה)? או גילוי נאות לריאיון (המחמיא מאוד) עם אמיר איבגי בערוץ 20? או גילוי נאות לראיון עם רועי כץ בתכנית הכלכלית היומית שלו ברדיו תל אביב? או גילוי נאות לכך שהוזמנתי על ידי מרגלית צנעני להתראיין באולפן אצלה, בתכנית היומית שלה ברדיו לב המדינה? או גילוי נאות לראיון אצל מולי שפירא בתכניתו השבועית בגל"צ? או גילוי נאות לראיון בתכנית המצוינת 'עושים סדר' מבית החינוכית שמשודרת אחה"צ גם בערוץ עשר? או גילוי נאות לראיון בתכנית 'סוגרים חשבון' עם סטלה קורין-ליבר ושלמה מעוז בערוץ 23? וזו רק רשימה חלקית של עיתונאים ועורכים שחושבים שהחשיפה הזו חשובה ומעניינת ולא מתעסקים בשטויות. תעדכן אותי על הכללים החדשים של העיתונות שאתה מנסה להמציא ממש עכשיו" .
הנה כתבה שהעתקנו לגמרי בעצמנו
מצאו את ההבדלים: בתחילת החודש פורסמה ב-ynet הידיעה הבאה, מאת יואב טובול:
האם טובול, שחתום על האייטם, כתב את האייטם או שמא בעיקר תירגם אותו? ארבעה ימים לפני כן, ב-29 במאי, פורסמה באתר סוכנות הידיעות AP הכתבה הבאה, שעליה חתום ג'יימס אלינגוורת':
הנה מספר פסקאות שפורסמו בשתי הכתבות. כך, למשל, נראית הפסקה הפותחת את הכתבה ב-AP:
וכך נראית הפיסקה הפותחת את האייטם ב-ynet:
כך נראות פסקאות ההמשך מהכתבה ב-AP:
וכך זה נראה בכתבה ב-ynet:
גם המשך האייטם ב-ynet מתורגם כמעט מילה במילה מהכתבה ב-AP. המקום היחיד בידיעה של ynet שבו סוכנות AP מוזכרת באגביות הוא אי שם באותיות הקטנות, בציטוט של אחד ממנהיגי האוהדים של הנבחרת הרוסית, שמיוחס לסוכנות הידיעות. שורה תחתונה: בראש האייטם ב-ynet כלל לא היה אמור להתנוסס שמו של טובול, אלא זה של סוכנות AP.
ב-ynet נמנעו מלהגיב.
הנה באה הרכבת. עוד פעם
פרסום ראשון או אטריות מחוממות? הפינה לשיפוטכם: בפתיחת מהדורת "חדשות סוף השבוע" האחרונה, ששודרה במוצ"ש האחרון, הכריזה המגישה, דנה ויס, על "פרסום ראשון: היוזמה המשותפת של ראש הממשלה נתניהו והשר ישראל כץ לחבר את המזרח התיכון לעולם ברשת מסילות רכבת דרך ישראל. השבוע ניתן אור ירוק לפרויקט".
באייטם עצמו הזכירה ויס את שם הפרויקט "מסילות לשלום", והוסיפה כי "הערב אנחנו מפרסמים שראש הממשלה נתניהו ושר התחבורה והמודיעין ישראל כץ סיכמו השבוע לקדם את היוזמה המשותפת שלהם לחיבור יבשתי אזורי שישנה את המזרח התיכון. בבסיס היוזמה, שזה הסרטון שלה, יצירת נתיב סחר מהים התיכון למפרץ הפרסי באמצעות מסילות רכבת שיעברו מישראל ועד לערב הסעודית. לפי התכנית רכבת העמק תוארך עד מעבר לגבול עם ירדן. שלוחה נוספת תגיע לג'נין ותחבר משם את הרשות הפלסטינית, וכך ישראל תהפוך לגשר יבשתי בין אירופה למדינות המפרץ. בפגישה שהתקיימה השבוע סיכמו השניים על פרטי היוזמה וסוכם כי השר כץ יקדם אותה מול כל הגורמים הרלוונטיים – ארה"ב, ירדן, מדינות נוספות בעולם הערבי". בסיום האייטם זכה השר כץ ל-22 שניות מפנקות שבהן תיאר את חשיבותו של הפרויקט.
אלא שלמעט קטע קצרצר מסרטון התדמית, שבו נראים נתיבים כחלחלים, לא היה הרבה חדש בדיווח: כבר ב-5 באפריל 2017 קיים השר כץ מסיבת עיתונאים שבה הציג את התכנית באופן מפורט, והיא פורסמה כמעט בכל אתרי החדשות. ומה באשר לאור הירוק ולמעורבותו של נתניהו בתכנית ולשאיפתו לקדם אותה? גם זה לא ממש חדש: כבר באותה מסיבת עיתונאים סיפר כץ כי ראש הממשלה הזמין אותו לפגישה עם השליח האמריקאי למזרח התיכון, ג'ייסון גרינבלט, וזאת כדי להציג בפניו את "מסילות לשלום".
מחברת החדשות נמסר בתגובה: "החדשה הייתה שבאותו שבוע, ביום חמישי, נתניהו וכץ ישבו וסיכמו, וביבי הטיל על המל"ל וכץ לקדם את היוזמה מול כל הגורמים כיוזמה משותפת. זה לא קרה קודם, וכך זה הוצג. כנ"ל הסרטון שנחשף לראשונה".
לשחרר את ווילי
הנה הקיץ, הנה יבוא, הנה הוא בא כבר, הוא בכותרות. אבל הקונספירטור לא טילפן משום מה, אז צלצלתי אני אליו.
"מה קורה?", שאלתי.
"שקט, הורביץ", הוא היסה אותי. "אני ממתין בבית השגריר הבריטי".
"ממתין למי?", התעניינתי.
"לווילי", הוא לחש.
"לווילי?", השתוממתי.
"הנסיך ויליאם, או אם תרצה דוכס קיימברידג' בשבילך", היסה אותי הקונספירטור. "ואתה יודע מי מחכה לו ממש כאן לידי?".
"ביבי?", ניסיתי.
"לא הוא", השיב הקונספירטור. "אבל החבר שלו לשיחות חשאיות שבהן נדונו דילים מפוקפקים דווקא כן. שולח לך תמונה שלו שצילמתי הרגע בהיחבא:".
"נוני?", וידאתי.
"הוא ולא שרף", אישר הקונספירטור.
"רגע אחד", קטעתי אותו. "אבל למה אתה קורא לנסיך ויליאם בשם ווילי? מה, אתה חבר שלו?".
"רחוק מזה", הדגיש הקונספירטור. "אבל אם כולם כולל כולם קוראים לארנון נוני, אז למה לא להדביק לוויליאם את שם החיבה ווילי? בכל אופן, ווילי הוא לא הנושא. רוצה בונבוניירה חפוזה בינתיים?".
"זה תמיד נחמד", הצהרתי.
"יצא לך לקרוא את ריאיון השער עם ליטל שוורץ שהתפרסם בשישי האחרון במוסף 'שישבת' של 'ישראל היום'?", התעניין הקונספירטור.
"רפרפתי", ניסיתי להתחמק.
"לא מאמין לך, הורביץ", נבח הקונספירטור. "בטח לא קראת מילה".
"צודק", הודיתי בקול נכאים.
"ככה יותר טוב", פסק הקונספירטור. "אז הנה, קבל:".
"וואו, ליטל מספרת פה שהיא חרדתית וחיה על כדורים?", נדהמתי. "נראה ריאיון סופר מעניין".
"וזה עוד לא הכול", הטעים הקונספירטור. "בכותרת המשנה בעמודים הפנימיים כתוב שליטל מדברת על הכול בגילוי לב נדיר".
"שכנעת אותי", הכרזתי. "אני רץ לגיליון וצולל פנימה לריאיון".
"רק לפני זה, הורביץ, יש לי עוד תמונה לשגר אליך", הודיע הקונספירטור. "קבל את השער של '7 לילות' ממרץ 2017, בדיוק לפני שנה ושלושה חודשים:".
"וואו, ליטל מספרת פה שהיא חרדתית וחיה על כדורים?", נדהמתי. "נראה ריאיון סופר מעניין".
"אתה נשמע כמו תקליט שבור", התעצבן הקונספירטור. "תסביר לי בטובך, הורביץ, איך זה ש'ישראל היום' מוכר לקוראים שלו שמדובר בגילוי לב נדיר של ליטל, כשאותו גילוי לב בדיוק הופיע ב'ידיעות' בשנה שעברה?".
"שני גילויי לב בתקופה של 15 חודשים – זה גם די נדיר, לא?", ניסיתי.
"אתה פתטי", חרץ הקונספירטור. "עכשיו אני חייב לנתק. ווילי כבר הגיע, תיכף נוני ואני נקוד לו קלות ונשחרר אותו לדרכו".
ואם כבר גילוי לב נדיר, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: מי רוצה לפנק ולפנק את דונלד טראמפ?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il